כתב "דבר ראשון" ארז רביב חשף היום בצהרים את הצעת ההחלטה, ששר התקשורת העביר כהצעת החלטה לממשלה לשינוי תנאי המכרז והרישיון של אנלימיטד, כלומר: להסיר ממנה את חובת "הפריסה האוניברסלית" כך, שסלקום תוכל לרכוש אותה מבעליה הנוכחיים. "סירחון ענק עם ניחוח פלילי" - מובהק. עדכונים חשובים בתחתית הכתבה.
מאת: אבי וייס, 3.8.18, 16:20

כשפרסמתי לפני כיממה (כאן) אודות "השתוללות שליחי סלקום בצמרת משרד התקשורת", לא תיארתי לעצמי כמה העניין הזה מוחשי וקרוב למימוש. האינטרסים האישיים פעלו במרץ ובסתר - מאחורי הקלעים.

זה די ברור. מדובר בצ'ופר ששווה כמה מיליארדי ש"ח. "כסף קטן". "תיק 4000" זה גרושים, ממש פרוטות, ליד השערורייה שיש לנו כאן. לכן, הכל סודי והכל רץ ממש מהר... 

כתב "דבר ראשון" ארז רביב, חשף (היום, 3.8.18 בצהרים) את מסמך ההחלטה, שהוגש ע"י שר התקשורת (איוב קרא, בתמונה משמאל) לאישור הממשלה (המסמך המלא מצוי כאן), ובעקבות זאת הוא הוציא סדרה נוקבת של שאלות לצמרת משרד האוצר (כמפורט בהמשך המאמר).

בעקבות פנייתו של ארז רביב, פניתי גם אני בשאלות דחופות ביותר לצמרת משרד התקשורת בזו הלשון:
"מצ"ב שאלה דחופה ביותר, שנשלחה מכתב "דבר ראשון" (ארז רביב) למשרד האוצר.
אני שואל בדיוק אותו דבר - את צמרת משרד התקשורת.
זאת, מפני שהמסמך, שהוגש לממשלה, מבוסס על מסמכים מפוברקים, שיכולים להוביל את החתומים עליו ואת המחליטים לכדי חקירה פלילית (כמפורט כאן),
והנושא הזה גם נמצא בבדיקה ממש כעת אצל היועמ"ש (כאן) וגם נשלח מכתב התנגדות בנושא זה ע"י חברת הוט - שלא נענה, מה שמגביר את הצורך לעצור את הכאוס הרגולטורי הבלתי חוקי הזה. 
מה תגובתכם?"

תגובה טרם קיבלתי. ככל שאקבל, אעדכן בהתאם. 

מכתבו של ארז רביב:
"שלום רב לדוברות האוצר
ביום א' תידון בממשלה הצעת שר התקשורת להתיר לו להחליף חובת פריסה ארצית של חברת IBC בחובת פריסה כפי שיקבע שר התקשורת. 
המסמך המקורי נמצא כאן: https://www.gov.il/BlobFolder/reports/seder_gov050818/he/Seder_Gov_N664_2018.pdf
 
בתמצית, אבקש לדעת מה עמדת האוצר כלפי ההצעה - תמיכה, התנגדות או סייגים ספציפיים?
 
בנוסף, אשמח להתייחסות האוצר להשלכות הקשות הצפויות ממנה: 
 
א. דברי ההסבר להחלטה משתמשים במילה ברעיון של 'מימוש הפוטנציאל התחרותי' ביחס לרשת הסיבים, אך באותם דברי הסבר עצמם, עולה מתכונת הפוכה לחלוטין של חלוקת השוק בין המתחרות, ללא תחרות אפקטיבית. לדוגמא: 'נמצא כי לחברת התקשורת יתרון תחרותי בפריסת סיבים לכמיליון משקי בית בעשור הקרוב, חלקם הגדול באיזורים בהם לא ייפרסו סיבים בטווח הזמן הקצר-בינוני אצל על ידי המתחרות, באמצעות השוק הסיטונאי'.

מה שמשתמע מדברי ההסבר הוא, ש'היתרון התחרותי' הוא בעצם מונופול ולא הסדר תחרותי. פרשנות אחרת לגבי אותם מיליון משקי בית הוא שבזק תפרוס או שכבר פרסה סיבים אופטיים אליהם ותיווצר תחרות בבזק. הנוסח מתעלם במופגן מכל דילמת ההיתכנות של  התחרות במסגרת השוק הסיטונאי וכן ממאמצי סלקום לרכוש את מיזם הסיבים – באופן שיגדיל את נתחה השוק שלה, אך יקטין את הפוטנציאל התחרותי, בתוספת הקלות משר התקשורת בחובת הפריסה. 
 
נקודה מעשית חשובה נעדרת כל התייחסות הוא הקושי המעשי בקיום תחרות באיזור נתון. שברגע שחברת תקשורת מחברת כתובת מסויימת בסיבים לבתים, אין למעשה תחרות, כי החיבור יוצר חסם מעבר פיזי, ובירוקרטי – הצורך בהסכמת כלל הדיירים. ייתכן שפתרון טכנולוגי מסוג תקשורת אלחוטית רחבת פס בין הבניין לבין הסיבים של חברת התקשורת, אשר אינו ישים כיום בישראל, יכול לאפשר מידה של תחרות, אחרת מי שיגיע ראשון לבניין כלשהו כנראה יישאר שם גם לתמיד, בוודאי בבניינים ישנים. בסיכומו של דבר, ההצעה מקדמת חלוקת השוק בין מונופולים, ולא תחרות בין חברות תשתית.
 
ב. ההצעה מנציחה את המונופול של בזק בפריפרייה באופן מוחלט וצופה פני עתיד. הנוסח המוצעת להגיע תוך 10 שנים לפריסה של 40% מהבתים מעלה חשש סביר שבאותם 40% תהיה נגישות פיזית ל-4 חברות תשתית – בזק, הוט, סלקום פרטנר, בהנחה שחברת IBC תירכש על ידי סלקום או פרטנר. אם חסמי המעבר בין החברות יהיו קלים ונוחים, למשל בעזרת תקשורת אלחוטית קצרת טווח. יש סיכוי כלשהו לתחרות עזה, ולכל הפחות לאפשרות גישה נוחה במתכונת חלקות השוק למונופולים. ב-60% מרחבי המדינה, ההצעה מנציחה את מונופול בזק, ולא מבטיחה נגישות לסיבים ובוודאי שלא תחרות בנגישות לסיבים. גם הנוסח הזה אינו מחייב, והוא מבוסס על 'כוונת שר התקשורת', בהליך בו יכול השר לשנות את כוונתו, ולכן את החלטתו ללא שום בחינה מקיפה יותר. 
 
ג. ההצעה מנוסחת באופן המזמין שחיתות. הממשלה מתבקשת לסמוך על ניתוחים כלכליים שנעשו במשרד התקשורת מבלי שהועברו לבחינת איש מחוץ למשרד בכדי להחליף הסדרה כושלת בהדרה שבמשרד התקשורת מאמינים שהיא טובה לציבור. עם זאת, ההצעה נעדרת כל שקיפות, ומזמינה הפעלת לחצים על שר התקשורת בכדי לצמצם את חובת הפריסה של מיזם הסיבים אינספור פעמים בעתיד, כאשר מבנה ההחלטה מחליף מצב מקובע – פריסה ארצית – במצב דינמי, ולא במצב קבוע אחר, קל יותר מפריסה ארצית. האם משרד האוצר מתכוון לתבוע הליך גלוי בו לציבור תהיה זכות להיחשף לניתוחים הכלכליים ולהביע את עמדתו בנידון? האם משרד האוצר תובע לפחות כי הוא עצמו יכיר את תשתית הניתוח, לפיה יש כביכול אינטרס ציבורי מובהק בהחלטה המוצעת, לפני שהממשלה תסמיך את שר התקשורת לתקן את רשיון החברה ?
 
ד. ההצעה מחזקת נורמה פסולה במשרד התקשורת לפיה החלטות מדיניות ראשיות נעשות לאחר התיעצות עם הגופים המפוקחים בלבד, ללא שיתוף משרדי ממשלה אחרים, ובייחוד ללא שיתוף נציגי הציבור, אותו אמור המשרד לשרת.
 
ה. האם שקל האוצר לתמוך ב"דרך המלך" מבחינת מנהל תקין – ולבצע אסדרה מחדש של שימוש בתשתית חברת החשמל לצורך פריסת קווי תקשורת, בהתבסס על מידע גלוי וניתוחים עדכניים בכל הפרמטרים החשובים – הסיכוי להחזר השקעה מסחרי, אופי התחרות או אי-התחרות הרצויה לדעת הממשלה בשוק תשתיות התקשורת, ומתן זכות עמידה לציבור להביע את דעתו בנושא חשוב זה? 
 
ו. ההצעה עלולה להיכשל בקלות. באם אחת המתחרות בשוק, ככל הנראה חברת סלקום, תרכוש את IBC, ותקבל משר התקשורת את ההקלה הצפויה בחובת הפריסה, ובהינתן התמריץ הכלכלי המתואר בדברי ההסבר, לפרוס תשתיות בזול דווקא בשיטה אחרת – שימוש בתשתיות פאסיביות של בזק והוט, הרי שיווצר לה תמריץ חזק שלא להשתמש בתשתית בה זכתה, ולבקש הקלות חוזרות ונשנות גם לאחר ההקלה הזו.
ההצעה לא מתייחסת לשאלה האם הממשלה מעדיפה 4 או 5 מתחרות בשוק תשתיות התקשורת הנייחות, למשמעויות הכלכליות השונות הנגזרות מכך ולחשיבות של זהות המשקיע שייכנס למיזם IBC. השנים האחרונות מלאות בהחלטות שהתבססו על הערכות במשרד התקשורת, אשר כשלו להתממש – ההחלטה על פיצול ערוץ 2 מבוססת על הערכה כי יש היתכנות כלכלית ל-3 ערוצי ברודקאסט בישראל, כאשר שידורי רשת מבקשת להתאחד עם ערוץ 10 ולחזור למצב של שני ערוצים, זמן קצר ביותר לאחר הפיצול. למצב זה נעשו ניתוחים כלכליים מקדימים, אשר מראים זאת בבירור, ולמרות זאת בוצע הפיצול.
משרד התקשורת העניק רשיונות למספר רב של חברות סלולר, אך בפועל כולן נסמכות על 3 רשתות שיסודן ב-3 החברות הוותיקות – פרטנר, פלאפון וסלקום. גולן טלקום הפרה באופן גס את חובת הפריסה שלה וזכתה ליחס רך ביותר על הפרות רשיון אלו. שר התקשורת נעזר, כמו קודמיו, בסמכותו לגבי ועדת החריגים לפריסה הארצית של חברת הוט, כדי לדחות שוב ושוב את מימוש חובה זו בשיטת טלאי על טלאי על טלאי, כאשר ההצעה הנוכחית מנסה לייצר מודל ששונה רק במעט (ופגום עוד יותר) כלפי חברת IBC. האם במשרד האוצר סומכים 'על המילה' של שר התקשורת במקרה זה, ומצפים שאכן התרחיש הרצוי בהצעה, הוא זה שיתממש במציאות?
 
תודה רבה מראש.
ארז רביב
"דבר ראשון"
www.davar1.co.il"

בהערת אגב נציין, שמסמך חוות הדעת המשפטית, שנלווית למסמך של שר התקשורת איוב קרא המובא להחלטת הממשלה, מאוד מזכיר פרשה אחרת וחוות דעת משפטית מפוברקת ולא חוקית אחרת (אבל בדיוק מאותו משרד ייעוץ משפטי - במשרד התקשורת), כשכיום הסיפור הזה הוא חלק מהותי ממה שמכונה "תיק 4000", כפי שחשפנו כאן. הפרשות (מהעבר ומהווה) - קשורות זו בזו. 

בנוסף, יש לציין כי מיזם הסיבים האופטיים IBC קיבל הטבות שונות ומאוד יקרות במכרז בו הוא זכה ב-2013 מהממשלה, על מנת להקים תשתית סיבים אופטית ארצית, לרבות אפשרות שימוש בתשתית חשמל קיימת ובעובדי התשתית הזו, חובת פריסה ארוכת טווח (מאוד), מענקים כספיים נדיבים ופטור מהדדיות בשימוש בתשתית הזו. כל זה הועלם מהמסמך של שר התקשורת לממשלה. 

המשך יבוא ודי בקרוב. 

עדכון 3.8.18, 18:00: על פי גלובס, הוט מאיימת בבג"ץ, אם שר התקשורת לא יסיר את הצעת ההחלטה המוצעת שלו לממשלה. אני סבור, שהוט אמורה גם ללכת למסור תלונה במשטרה (או ברשות ניירות הערך, שכן ההחלטה המתגבשת והמוצעת מיטיבה באופן קיצוני עם סלקום, חברה הנסחרת בבורסה), ולהציג לחוקרים את כל המסמכים הקיימים בעניין חמור ביותר זה. 

עדכון 4.8.18, 11:10: אחד מקוראינו הוותיקים עדכן אותנו, שהוא שם לב לנקודה, שהוא עוסק בה כבר כמה חודשים באינטנסיביות: החלטת הממשלה מספר 1625 מיום 7.7.16. החלטת הממשלה הזו נמצאת באתר משרד התקשורת תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "מיזם הסיבים האופטיים - תיקון החלטת ממשלה". אולם, במסמך, שהוגש אמש להחלטת הממשלה (המסמך כאן) ע"י שר התקשורת, יש אזכור של כמה החלטות ממשלה קודמות, אבל את ההחלטה הזו פשוט העלימו מהמסמך של משרד התקשורת לרבות מחוות הדעת המשפטית של הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת ומשרד האוצר (המצורפים ונמצאים במסמך הזה).

קיבלנו תכתובת ענפה של הקורא הוותיק, שבו הוא מנסה שוב ושוב במשך כמה חודשים, לקבל איזו תשובה, האם החלטת הממשלה הדי טרייה הנ"ל (1625) בוצעה ומה בוצע בה, במיוחד כאשר באים כעת לשנות את כל המתכונת של מיזם הסיבים האופטיים (IBC).

בין היתר, האזרח הזה פנה למבקר המדינה, לוועדת הכלכלה של הכנסת, למזכירות הממשלה, למשרד ראש הממשלה, לשר התקשורת, למנכ"ל משרד התקשורת, למנהלת יחידת כת"ף – יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי, ועוד ועוד. מלבד התחמקויות ותשובות מעורפלות ביותר, שרובן שלחו אותו למנכ"ל משרד התקשורת - לקבל ממנו תשובה (שכמובן לא ניתנה לו), לא ברור עד רגע זה האם החלטת הממשלה הזו בוצעה, אם לאו - למה לא בוצעה.

העיקר גם הוא לא ברור: למה ההחלטה הזו נעלמה לפתע מהמסמך הטרי של משרד התקשורת, לעניין מתן ההקלות ל-IBC, בעוד שנקבעה בהחלטת הממשלה 1625 (ובהחלטות שקדמו לה, כמו זו שיש כאן וכאן), דרך ברורה כיצד לטפל בקשיי פריסת הסיבים של IBC, דרך שככל הנראה (לאור התגובות המתחמקות ביותר שאותו אזרח קיבל) - לא בוצעה בכלל.

זו כנראה הסיבה, שהחלטת הממשלה הזו הועלמה כנראה בזדון, מהמסמך של שר התקשורת, לקראת החלטת הממשלה.

בנוסף, גם החלטה קודמת של הממשלה, החלטה 1046 מיום 15.12.13 (שכנראה גם היא לא בוצעה, וכל הפניות של האזרח לקבל מענה בעניין זה נענו בהתחמקות), נעלמה ואיננה מהמסמך הטרי של שר התקשורת לממשלה. 

ככה משרד התקשורת "עובד בעיניים על כולם", גם על הממשלה עצמה והחלטותיה.