פרק שני בחשיפת ההטבות הרגולטוריות (בשווי שבין מאות מיליוני ש"ח למיליארדי ש"ח), שניתנו לקבוצת סלקום ע"י ביבי נתניהו, צחי הנגבי ואיוב קרא, מה שהוסתר היטב מהציבור עד שהתחלנו לחשוף את כל המסמכים המתעדים את המהלכים, שהובילו להטבות רגולטוריות לקבוצת סלקום, בהיקף כספי גדול הרבה יותר ממה שקיבלה בזק (וגם הוט) ממשרד התקשורת. בין היתר, איך הפך אזרח ארגנטינה אדוארדו אלשטיין הבעלים של סלקום ל"ישראלי" (כנראה כדי לממש איזה תרגיל מס)? מי יקבל דיבידנדים מקבוצת סלקום?
עדכון חשוב בסוף הכתבה!
מאת: אבי וייס, 26.12.18, 11:12

בפרק הראשון, שפורסם תחת הכותרת: "חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק", חשפנו את המסמך, שהוסתר עד היום היטב: החתימה של שר התקשורת איוב קרא לקבוצת סלקום להעביר מניות, מזומן וכוח שליטה בסלקום מהחברות הציבוריות (סלקום ודסק"ש) לחברה הפרטית (כור) של אדוארדו אלשטיין, הבעלים של כל החברות הללו.

הפרק הראשון מומלץ לקריאה למי שפספס אותו, כי בגלל מורכבות התרגילים, שנעשו כאן בסתר, יש צורך לפרק את החשיפות לכמה פרקים נפרדים, וכל פרק עומד בפני עצמו.

בפרק זה נתרכז ב-2 מהתרגילים, שאושרו ע"י ביבי נתניהו (בתמונה משמאל) ואיוב קרא, ננסה לאמוד את היקף הכספי של ההטבות הרגולטוריות הללו, נחשוף למה בכלל סלקום פנתה (וכמה פעמים) לקבל הקלות רגולטוריות, ונזכיר בקצרה את שאר ה"ישראבלופים" הבלתי חוקיים (לכאורה), אך רק בקצרה, היות והם כבר נחשפו ב-Telecom News בהרחבה במאות כתבות. 

בפרק הראשון דיווחתי על סבב השאלות הראשון, ששלחתי לכל הגורמים הנוגעים בעניין (משרד התקשורת, סלקום, דסק"ש) ובו למעשה ביקשתי את המסמך הסודי בחתימת איוב קרא. 

אולם, הצלחתי "לשים את ידי" על מסמך זה שלא דרך הגופים הנ"ל, וכבר פרסמתי אותו במלואו בפרק הראשון (ו"שמתי יד" על עוד לא מעט מסמכים, שנחשוף בהמשך הכתבה הזו ובכתבות הבאות), וכשקראתי את המסמך בחתימה של איוב קרא, פשוט "חשכו עיני". 

לכן, שלחתי ב-18.12.18 את סדרת השאלות הדחופות ביותר הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"שלום רב,
המסמך, שחתום עליו השר איוב קרא (המצ"ב בלינק), מעלה שאלות כבדות נוספות, מעבר למה ששאלתי כאן למטה [מצוי במאמר הראשון]:

שלוש שאלות חשובות:
1. במסמך בעמוד 4 (סעיף 8.2 באמצע הסעיף) מצויין, שיש מסמך קודם של אישור שר התקשורת מיום 25.1.17.
היכן המכתב הזה מ-25.1.17 [אז בנימין נתניהו היה שר התקשורת], שמאשר לסלקום תנאים לגבי הבעלות על החברה?

2. בעמוד 3 במסמך(סעיף 8) מצויין, שהשר קיבל המלצות של הדרג המקצועי. מי היה הדרג המקצועי הזה והיכן ההמלצות שלו?

3. המסמך נחתם ביום 26.6.17 ע"י השר איוב קרא. החקירה והמעצרים של הרשות לניירות ערך (בעניין בזק-YES) החלה ב-20.6.17, דהיינו 6 ימים לפני חתימת השר על המסמך, מסמך המספק הטבות, שלא ידוע כרגע גודלן המלא (שכן הדיון המשפטי בבית המשפט המחוזי היה רק לגבי שווי המניות והמזומנים שבידי "די סי אי תקשורת וטכנולוגיה בע"מ", שהחזיקה 12% מסלקום, ולא לגבי שאר המניות- 30%, שהיו בידי דסק"ש ישירות וכנראה גם הן הועברו לכור תעשיות בע"מ ולא ידוע כמה כסף מזומן הועבר מצד דסק"ש, כי העניין הזה של דסק"ש לא הובא בפני בית המשפט).

הכיצד השר איוב קרא חותם בדיוק ביום הזה, על מסמך הזהה לגמרי בתוכנו למסמך של בנימין נתניהו, בהיותו גם שר התקשורת, בעניין בזק-YES, כשכל כלי התקשורת עוסקים בחקירה הזו סביב השעון, מבקר המדינה עוסק בזה (הדו"ח שלו פורסם ב-12.7.17, היום בו גם מנכ"ל משרד התקשורת והעוזרת שלהם נעצרו לחקירה), ועדות הכנסת עוסקות בזה, היועמ"ש עוסק בזה, וכבר החלה חקירה גלויה 6 ימים קודם לכן, ברשות ניירות הערך, בעניין זהה לחלוטין (אבל בנוגע לקבוצת בזק)..
אודה להבהרות לנוכח חומרת המצב".

תגובה לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. קוראינו הוותיקים כבר יודעים, שלא אקבל תגובה. למה? כי אי מתן תגובה זו עבירה פעוטת ערך מול מה אני חושף.

כ"כ, שלחתי לסלקום ולדסק"ש את הלינק לכתבה הראשונה והצעתי להם (בפעם השנייה) להגיב עליה, שכן אני מתכוון להמשיך ולפרסם את כל המסמכים הקשורים לפרשה הזו. ככל שתתקבל תגובה, אעדכן בהתאם. 

אילו הטבות רגולטוריות קבוצת סלקום ביקשה (וקיבלה) מביבי נתניהו ומנאמניו, שהחליפו אותו (צחי הנגבי ואיוב קרא)?
בתקופה של כהונת ביבי נתניהו כשר התקשורת ועד כניסתו של איוב קרא לתפקיד שר התקשורת, בשנים 2016 עד 2018 (כולל), סלקום ביקשה עשרות בקשות רגולטוריות ממשרד התקשורת וקיבלה משרי התקשורת (ביבי, צחי, איוב) את כולן ואף יותר ממה שביקשה. המימוש של כל ההטבות הללו לקח ולוקח זמן, אבל משרד התקשורת אישר הכל מכל בלי לשאול את הציבור ובלי להתחשב באיזה אינטרס ציבורי.

אנו נעסוק כאן (בהמשך הכתבה ובבאות אחריה) רק ב-2 הראשונות מבין הבקשות המרכזיות להלן של קבוצת סלקום:

• לבצע תרגיל "ישראבלוף" של הפיכת אדוארדו אלשטיין לאזרח ישראלי, בלי שהוא יהיה אזרח ישראלי, כי אלשטיין הוא אזרח ארגנטינה (שכן, חוק התקשורת והתקנות מחייבות "בעל שליטה ישראלי" בחברות תקשורת חיוניות, דוגמת סלקום). נוסח חוק התקשורת בנושא זה נמצא כאן, ונוסח תקנות התקשורת בנושא זה נמצא כאן - למתעניינים. זה גם הופיע ברישיון של סלקום ובנותיה. הנושא הזה דווח באיחור לבורסה בתחילת 2018, למרות שהאישור הראשון ל"ישראבלוף" הזה ניתן ע"י ביבי, שנה קודם לכן. המטרה של התרגיל הזה די ברורה: אלשטיין לא ישלם מיסים בישראל. 
• להעביר את מניות השליטה וכל המניות של סלקום (הנסחרת ב-2 בורסות: ניו-יורק ותל-אביב), שמוחזקות בידי דסק"ש (גם כן חברה ציבורית הנסחרת בת"א), לידי חברה פרטית (כור תעשיות) של אותם בעלים (כלומר: אדוארדו אלשטיין).
• לבצע תרגיל "ישארבלוף", שבו "שת"פ האנטנות" של סלקום (ביחד עם We4G וגולן טלקום) לא יהיה "שת"פ אנטנות" בין חברות סלולר, באמצעות תאגיד נפרד חיצוני (כנדרש בחוק, בתקנות וברישיון), אלא הפעלה של הרשת המשותפת תהיה של סלקום בלבד. מדובר בהקלה רגולטורית בשווי של עשרות מיליוני ש"ח לשנה ומי שמתעניין בנושא מופלא זה, יוכל לקרוא את סדרת הכתבות, שחשפה את "הישראבלוף" הפלילי, לכאורה, הזה, בתוספת מסמכים וצילומים - כאן. 
• להמשיך ולהרחיב את שירותי הטלוויזיה ללא רישיון ("סלקוםtv") כולל "שדידת" משאבי "עידן +". 
• לספק שירותים נרחבים ללקוחות כולל טריפל וקוואטרו על חיבורי סיבים לבתים ללא רישיון וללא Open Accesss. 
•  "לרכב" על התשתיות של בזק מכל הסוגים ובמיוחד תעלות הסיבים (עבר גם "שיפורי חקיקה" בכנסת כדי לענות לכל הגחמות של סלקום וגם של פרטנר).
• לחבר את אנטנות הסלולר של סלקום בתשתיות הסיבים של בזק, כאילו זה "שירותי שוק סיטונאי". 
• להשתשמש בטלפוניה של בזק (העניין הזה עדיין תקוע, בגלל בזק). 
• להשתמש בטלפוניה של הוט (גם העניין הזה עדיין תקוע, בגלל הוט).
• להשתמש בתשתיות של בזק והוט כך שהן תהיינה גלויות לכל מתחרותיה, ובעלי התפקידים בסלקום וקבלנים שלה (שיש להם סיווג בטחוני הכי נמוך ובסיסי ברמת "שמור"), יוכלו להיכנס באופן חופשי למסדי הנתונים הכי חסויים של כל תשתיות בזק והוט, גם מרחוק, למשל מהלטפטופ \ טאבלט או מהסמארטפון שבידם. בנוסף, רק הרישיונות של בזק והוט עודכנו בכללים החדשים הללו (כלומר: במציאות, בזק והוט לא תוכלנה לגשת לבסיסי הנתונים של פריסת סלקום. זה יהיה חד-כיווני). לצורך זאת השב"כ גם כאן נתן הסכמתו לתרגיל זה (כאן), שנעשה ללא כל שימוע או הליך פומבי אחר. 
• לא לבצע "פריסה אוניברסלית" (כלל ארצית) של רשת הסלולר. כאן בוצע תרגיל ענק (וכמובן לא חוקי, לכאורה), שלא כאן המקום לפרטו, ששמו "אחוזי פריסה", וסלקום קיבלה תיקון לרישיון שלה (כאן). אגב, גם מתחרותיה קיבלו אותה הקלה... 
• לרכוש את IBC \ אנלימיטד עם הקלות רגולטוריות בהיקף שבין 5 ל-12 מיליארד ש"ח. היו 2 בקשות כאלו: ב-2016, שבה העניין לא הבשיל לעסקה, לא בגלל משרד התקשות, שהיה מוכן לעזור, ובקשה שנייה ב-2017, ש"בושלה היטב" בסיוע צמוד של 3 ראשי משרד התקשורת לשעבר, וסלקום קיבלה הטבות בהיקף רחב יותר ממה שביקשה. עניין זה נחשף בעשרות כתבות אצלנו, והמובילה בהן היא הכתבה: "חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?"
• עוד הקלות רגולטוריות, שניתנו לכל החברות הסלולריות, כשסלקום הייתה בין המבקשות המובילות את ההטבות הללו (כל החברות קיבלו, כי אי אפשר להפלות בגלוי חברה אחת), בשווי של עשרות מיליוני ש"ח לשנה, דוגמת: הורדת כמות השעות במוקדי השירות מ-13 שעות ביום ל-10 שעות, אי מתן שירות ביום הבחירות לרשיות המקומיות, הגדלת זמן המענה במוקדי שירות מ-3 דקות ל-6 דקות ועוד ועוד. 

איך ביבי נתניהו, שמילה מימון ואיוב קרא, "הפכו" את הבעלים של סלקום (אדוארדו אלשטיין) ל"ישראלי"?
באישור הסודי (עד החשיפה על ידי) של איוב קרא לסלקום, יש סעיף אחד מאוד מאוד חשוב והנה הוא כאן:


איוב קרא מדווח כאן מייד בתחילת סעיף 8, שהוא קיבל "המלצות הדרג המקצועי" במשרד, בלי לספק לנו שום מידע מי זה הדרג המקצועי הזה (נטפל בזה בכתבה הבאה).

לאור ההתלקחות של כתבות וכתבות נגד, מאוד חריפות, בין אלי ציפורי מגלובס ונתי טוקר ואמיתי זיו מהארץ - דה-מרקר, בשאלה: האם הדרג המקצועי במשרד התקשורת תמך או התנגד לאישור, שחתם עליו ביבי נתניהו ל-YES (ונושא זה הוא "הלב" של "תיק 4000"), אקדיש לעניין זה כתבה נפרדת.

קוראים חדי עין יבחינו, שאיוב קרא (בניגוד לביבי נתניהו ב"פרשת העברת המניות של YES" פרשה המכונה גם בשם "תיק 4000") לא פנה לקבל המלצות של הרשות להגבלים עסקיים (שכן עסקיו של אדוארדו אלשטיין בעניין זה נכללים ב"חוק הריכוזיות", שבטיפול ואחריות הרשות להגבלים עסקיים. במקרה שלנו במדובר בדסק"ש, שהיא הצד המעביר את מניותיו לכור), וכן לא ביקש המלצות של מועצת הכבלים והלוויין, שעל פי חוק ממונה על שידורי טלוויזיה בישראל (וסלקום סיפקה במועד הבקשה וגם כיום, שירותי טלוויזיה).

אבל זה רק "בקטנה", לעומת שאר ה"ישראבלופים", שחשפנו בכתבה הקודמת, בכתבה כאן ונחשוף בכתבות הבאות.. 

החלק השני של הדיווח, שמופיע בתצלום כאן למעלה הוא, שאיוב קרא גם קיבל את ההמלצות של "גורמי הביטחון הרלוונטיים". למה איוב קרא היה צריך לקבל אישור \ המלצת השב"כ להעברת מניות ומניות שליטה בקבוצת סלקום, בין אותם בעלים?? מפני שעל פי חוק התקשורת, התקנות והרישיונות, השב"כ מעורב בחברות תקשורת חיוניות, שמספקות שירותי תשתית חיוניים לתושבי ישראל. אין צורך, שנרחיב כאן מה תפקידי השב"כ בחברת סלולר ושאר שירותי תקשורת דוגמת חברת סלקום, כי זה לא נושא הכתבה. הנושא שלנו כאן הוא: הטבות רגולטוריות של איוב קרא לסלקום.

היות והשב"כ אמור לבחון, שכל בעל שליטה בחברת תקשורת חיונית הוא, בין היתר, "ישראלי" ואין לגביו שום "סיכון בטחוני" לתושבי ישראל, אזי השב"כ בדק ואישר, שאין בעיה בבקשה של בעלי סלקום.

אולם, מה הייתה בדיוק הבקשה של סלקום בעניין הישראליות של בעל השליטה שלה, אדוארדו אלשטיין, שהוא בכלל לא ישראל? מייד נפתור לכם את התעלומה המעניינת הזו. 

יודגש, למי שלא הבין עד כה, שסלקום היא החברה הסלולרית, שקיבלה הכי הרבה תיקונים לרישיון שלה ממשרד התקשורת, במיוחד בסעיף אחד קטן אבל חשוב: ה"ישראליות" של בעל השליטה בחברה. אפשר לראות זאת לדוגמה בתצלום כאן מהרישיון הראשי של סלקום (לקבוצת סלקום היו וישנם גם היום 12 רישיונות, כמפורט בפרק הראשון בסדרה).

למה זה חשוב?
כי אדוארדו אלשטיין הוא אזרח ארגנטינה, ולכן הוא לא היה יכול היה להחזיק בסלקום ובשאר החברות בקבוצת סלקום, אם הוא לא יוגדר ע"י משרד התקשורת כ"ישראלי".

אז "המוח היהודי ממציא לנו פטנטים". כמה כסף זה שווה לו (לאלשטיין)? קשה להעריך כרגע, אבל זה לא בא בחינם (גם את המספרים המדויקים של הכסף, שעמד ועומד מאחורי כל התהליכים הלו, נחשוף כאן בהמשך). 

ה"ישראבלוף" של "הישראליות" נבנה ב-4 שלבים, בדיוק לפי הרצון של קבוצת סלקום, והשלב הרביעי הוא השלב המפתיע ב"ישראבלוף" המדהים והמקומם הזה:

• בשלב הראשון, ביבי נתניהו כשר התקשורת חתם על כך (וחתימתו נמצאת על המסמך כאן, מ-29.1.17), ואישר כמה הקלות בו זמנית בהגדרת "הישראליות" המוגדרת בחוק, ברישיונות ובתקנות. החלק החשוב ביותר לענייננו: אושר ע"י ביבי נתניהו בחתימת ידו, שמספיק שיהיה "גורם ישראלי" כלשהו, אחד לפחות, שיחזיק לפחות 5% מהמניות של סלקום, ואז אדוארדו אלשטיין ייחשב "ישראלי". 
• איוב קרא באישור שלו לקבוצת סלקום (להעברת שליטה ומניות), החליט להעניק לקבוצת סלקום עוד "צ'ופר" משלו (כנראה לפי בקשת סלקום, מעבר לאישור של ביבי בסעיף הקודם): הוא ביטל לחלוטין את "דרישת הישראליות" מכל החברות הבנות בקבוצת סלקום, והשאיר את הדרישה הזו רק על סלקום סלולר. לא מאמינים? תסתכלו היטב על הצילום כאן. כלומר: יש חוק, תקנות, רישיונות, שחלות על החברות בשוק התקשורת בעלות רישיונות זהים, אבל יש "מיוחסים", שהם מחוץ לכל חוק, תקנה ותנאי רישיון: קבוצת סלקום... 
• האישורים הנדיבים של ביבי וקרא לסלקום, לא סיפקו את סלקום ובעליה, והם ביקשו עוד תיקון ל"הגדרת הישראליות". את התיקון הזה העניק להם שמילה מימון, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת בפועל, בעת החתימה (חתימתו נמצאת כאן, מ-30.1.18, כלומר: שנה אחרי חתימת ביבי נתניהו וחצי שנה אחרי החתימה של איוב קרא, בדיוק בנושא הזה). שמילה מימון החליט, שהוא ראש המממשלה ושר התקשורת גם יחד, ושינה את ההחלטה של ביבי נתניהו, בהוספת מילה אחת חשובה: "במצטבר" וכן הפך את המילים, שנכתבו בלשון יחיד: "גורם ישראלי" ללשון רבים: "גורמים ישראליים". מיד נבין למה זה חשוב, השינויים הללו בניסוח של האישור של "הישראליות" לסלקום. אולם, תשומת לב, שגם ביבי, גם קרא וגם שמילה דיברו על "אחזקות" ו"אחזקה" (כלומר: "אחזקה של מניות ביד, בבעלות של המחזיק"). מייד תבינו למה גם זה חשוב. בינתיים, לפי בקשות חוזרות ונשנות של סלקום, שמילה מימון דחה לפחות 3 פעמים את מועד יישום "הישראליות" של אלשטיין (כאן, כאן וכאן), ללא שום נימוקים או הסברים, לשיקולים שעומדים מאחורי הדחיות החוזרות ונשנות הללו
• סלקום ניצלה את האישורים הרגולטוריים הללו (של ביבי, קרא ושמילה), שהם "ישראבלוף" אחד ענק, וביצעה עוד "ישראבלוף" עוד יותר ענק משלה: 5% מהמניות של אדוארדו אלשטיין "הושאלו" ל-2 חברות פרטיות הנמצאות בידי שניים מנאמניו, שיש להם אזרחות ישראלית. כך, שכל חברה קיבלה "בהשאלה" 2.5% מהמניות (ו"במצטבר" זה 5%, כמו שתיקן שמילה). העיקר: התרגיל של "השאלה" במקום "אחזקה", זה לא רק תרגיל, שנעשה "בעצימת עין" של ראשי משרד התקשורת (שר ומנכ"ל), אלא שסלקום דיווחה לבורסה, שכל התרגיל הזה אושר ע"י משרד התקשורת (כלומר: גם "במצטבר" 5%, אצל 2 חברות, 2.5% בכל חברה, וגם "השאלה" במקום "אחזקה" של המניות). לא מאמינים לי? אז הנה הודעת סלקום לבורסה (גם כאן וכאן). זה גם פורסם בתקשורת העוסקת בבורסה (דוגמה כאן בדה-מרקר), או למשל ב-BIZPortal זה פורסם תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "אלשטיין מציג: מכירה פיקטיבית של 5% ממניות סלקום".  

למה היה חשוב כל כך לבעלי המניות של סלקום (כלומר: לאדוארדו אלשטיין) לקבל אישורים ממשרד התקשורת, אישורים של "ישראליות" והעברת מניות השליטה וכל שאר המניות וגם מזומן - לכור?
את התשובה לשאלה הזו נותן לנו הדירקטוריון של "די אי סי תקשורת וטכנולוגיות" (חברה של דסק"ש), זו החברה, שביקשה מבית המשפט המחוזי בת"א את אישורו, להעברת חלק מהמניות של סלקום, שיש בידה, ממנה לכור.

ההחלטה המלאה של הדירקטוריון של "DIC תקשורת וטכנולוגיה" נמצאת כאן, למתעניינים.

הבקשה המלאה של "DIC תקשורת וטכנולוגיה" לבית המשפט המחוזי בת"א מצויה כאן - למתעניינים. 

תשומת לכמה "דברים קטנים" בהחלטת דירקטוריון DIC:

• הדירקטוריון בכלל לא התכנס לקבל החלטות. חבריו הסכימו בע"פ להחלטה, בלי להתכנס.
• הדירקטוריון התעלם, שמדובר כאן במעין "עסקת בעלי עניין" של אותם בעלים (אדוארדו אלשטיין) ולא הקים שום "ועדה בלתי תלויה" לבחון ולאשר את העסקה הזו. 
• הדירקטוריון התעלה על עצמו ב"ישראבלוף" והחליט, שאפשר להעביר מניות, שליטה ומזומן בלי שום חוות דעת ובמיוחד לא חוות דעת כלכלית. השופט בבית המשפט המחוזי בת"א, דווקא כן שם לב "לחורים" הללו ולכן דרש מ-DIC השלמות. 
• בידי מי מוחזקות המניות של סלקום? בידי דסק"ש - DIC, או בידי כור? אלו 2 חברות שונות (אמנם באותה בעלות, אבל שונות), אחת שוכנת בת"א והיא חברה ציבורית והשנייה שוכנת בחיפה והיא חברה פרטית. כרגע נתעלם גם מה"ישראבלוף" הזה, ומהסתירות בין הרשום ברישיון של סלקום, בדיווחים רבעוניים של דסק"ש לבורסה, בדיווחים שוטפים של דסק"ש לבורסה בת"א (למשל כאן), באתר IDB, ובאתר הבורסה בת"א לגבי סלקום, לבין המציאות העולה מהמסמכים הללו ומהמסמכים, שהוצגו ע"י סלקום לבורסה בניו-יורק. בדיווח הרבעוני Q3 2017 של סלקום היא דיווחה שכל מניות DIC הועברו לכור (ראה כאן, כאן וכאן). כך גם דווח לרשות המיסים ולבורסה בארה"ב. זה לא בדיוק מתסדר עם המציאות, שעולה ממסמכים אחרים, לרבות הבקשה והדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בת"א. תעלומה. 

כלומר: הדירקטוריונים של אלוביץ': בזק ו-YES (בפרשת "תיק 4000") היו "ילדים טובים ירושלים", בהשוואה לדירקטוריונים של אלשטיין. הם (הדירקטוריונים של אלוביץ'), כן התכנסו פיזית וכמה פעמים, ביקשו חוות דעת חיצוניות, גם חוות דעת כלכליות, פנו לרשות להגבלים עסקיים ולמועצת הכבלים והלוויין, הקימו "ועדות בלתי תלויות" להחלטה  וכיו"ב וגם חלק ניכר מפעילותם היה גלוי לציבור: בהודעות לבורסה ובדיונים הרבים, שהתקיימו ברשות להגבלים עסקיים, בבית הדין להגבלים העסקיים ובבית המשפט העליון.

אצל אלשטיין ומשרד התקשורת הישראלי, לא צריך כלום ולא צריך לדווח לאיש. חסמב"ה (ר"ת: חבורת סוד מוחלט בהחלט). 

למה? כי משרד התקשורת אישר הכל (זה בדיוק מה שכתוב במסמכים הללו, לא אני המצאתי את זה). לכן - הכל בסדר.  

המשפט החשוב ביותר בהחלטת הדירקטוריון של DIC הוא כזה:


אם לא הבנתם את המשפט הזה, אז אני אספר לכם מה אני הבנתי, בהבנתי הצנועה בענייני תרגילים של מניות ודיבידנדים:

• סלקום מזה זמן רב לא מחלקת דיבידנדים לבעלי מניותיה (שכוללים את הציבור הרחב דרך 2 הבורסות (ניו-יורק ות"א), גופים מוסדיים רבים וכמובן אדוארדו אלשטיין, שהחזיק ומחזיק במניות השליטה של סלקום והחזיק במועד אישור השר איוב קרא, דרך "פירמידת האחזקות" שלו, 42.3% ממניות סלקום (בהמשך ועד היום, האחוז הזה עלה מעט). הנימוקים לאי חלוקת דיבידינדים היא (בעיקר) מצבה הכלכלי הלא מזהיר (בלשון המעטה) של קבוצת סלקום בשנים האחרונות. 
• אם סלקום תחליט לחלק דיבידנד, הוא יחולק לכל בעלי המניות, שרובם (מעל ל-50%) אינם אלשטיין, אלא הציבור ,שמחזיק במניות דרך הבורסות והמוסדיים, שיש להם אחזקות ישירות של סלקום. 
• אם מעבירים את כל מניות השליטה וכל המניות של האחזקות בסלקום לחברה פרטית (כור), אפשר לחלק דיבידנדים חופשי, בלי כל קשר לסלקום ולא ע"י סלקום, רק לאלשטיין, בלי שאיש ירגיש או ידע מזה...

גדול. פשוט גדול. ענק. ממש ענק. הכל ב"חסות" משרד התקשורת הישראלי.

שאול אלוביץ' יכול היה ללמוד מאלשטיין, היכן ולמה הוא (אלוביץ') כשל בתרגילים הפיננסיים שלו והפסיד את כל "הפירמידה"...

בכמה כסף מדובר כאן?
שאלה טובה, שלא מופיעה במסמכים של "DIC תקשורת וטכנולוגיה". הם אומרים בהחלטתם, שיהיו דיבידנדים, אבל לא אומרים כמה אפשר לחלק לאלשטיין. 

בבקשה יש מספרים של ההעברה, מהחברה הציבורית אל החברה הפרטית (כור): של מניות בשווי של כ-174 מיליון ש"ח ועוד מזומן של 230 אלף ש"ח. 

האם זה הכל?

לא. את התשובה לשאלה הזו מדווחת לנו רשות המסים, וזה מסתתר בתוך הדו"ח שלה (שהוגש לבית המשפט). 

חוות הדעת וההחלטה של רשות המסים, בעניין העברת השליטה, המניות והמזומן לכור - נמצאת במלואה כאן - למתעניינים.

החלק המעניין מצוי בסעיף 1.9 במסמך של רשות המסים, בו נאמר, שב-DIC הצטברו "עודפים בגובה של 140 מיליון ש"ח" (איך? זה לא ברור). זה עוד לפני העברת המניות והמזומן בגובה של כ-174 מיליון ש"ח.

בפנייה לבית המשפט הסכום המדויק של העודפים הוא (בסעיף 4.2): 142,683 אלפי ש"ח. DIC חוזרת על תוכניתה לחלוקת דיבידנדים, בבקשתה לבית המשפט, כמופיע בתצלום כאן:
 

כלומר: הדיבידנדים, שיחולקו לאלשטיין, בין ב-IDC (כמובטח ע"י הדירקטוריון) ובין בכור, לא יהיו "כסף קטן". ממש לא. 

כמה כסף יקבלו הציבור והמוסדיים מהדיבידנדים הללו? אצבע משולשת...

הם בכלל מחוץ למשחק הזה. 

ענק. פשוט ענק. הכל בחסות משרד התקשורת הישראלי. 

וכעת נענה, כמיטב הבנתי, על עוד שאלה קשה בפרשה זו, שאנו חושפים לציבור. 

האם השר איוב קרא היה יכול להתנגד, או לא לאשר, או לעכב את הבקשות של קבוצת סלקום, בעניין העברת השליטה, המניות והמזומן לחברה הפרטית של אלשטיין (כור) ולהקלות בעניין דרישת "הישראליות" שלו?

התשובה היא לא - פורמלית אבל כן מבחינת ההיגיון הבריא. מייד אסביר את הסתירה הזו בין 2 התשובות שלי.

למה השר איוב קרא היה חייב לחתום על האישור?
כי המסמך הזה היה מאושר ע"י הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת. ההמלצה של הייעוץ המשפטי היא בבחינת הוראה לשר.

לא אני המצאתי את זה. זה נאמר רק לאחרונה (בכנס גלובס) מפיו של היועץ המשפטי לממשלה, "במו פיו", והנה העיקר של דבריו:


איך היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה הפכו להיות מ"יועצים למשרד" ל"שומרי הסף" של המשרד, וגם "פרשני החוק" הבלעדיים, שחוות דעתם היא החוק? את זה תוכלו לקרוא באין ספור מאמרים מלומדים, שפורסמו בנושא זה (ניסיון מעניין לנתח ולהסביר למה זה התפתח כך, אפשר לקרא כאן). המחוקק והחוק בישראל קבעו מזמן את "שומרי הסף" של משרדי הממשלה (ובראשם: מבקר המדינה והמבקר הפנימי שיש בכל משרד), כשבהמשך השנים נוספו עד כמה "שומרי סף" למשרדי הממשלה ולשרים, דוגמת החשב של המשרד ונש"מ. אין בחוק הישראלי שום קביעה, שיועץ משפטי הוא "שומר סף" ודבריו הם בבחינת החוק, גם מעל למחוקק.

אולם, יש מספיק פסיקות בעליון בעניין זה, התקשי"ר מאוד ברור, וגם ההנחיות של היועמ"ש הן מאוד ברורות, ממש בעניין זה ולכן אצא כאן מנקודת ההנחה הברורה והחדה: השר איוב קרא היה חייב לחתום על המסמך לסלקום, כי זו הייתה חוות הדעת של היועץ המשפטי (במקרה שלנו מ"מ היועצת המשפטית) של המשרד. 

קוראים עירניים מייד יקפצו וישאלו: מכאן, שגם ביבי נתניהו היה חייב לחתום על האישור ל-YES (?!). לשאלה הזו כבר מזמן נתתי תשובה במאמר "התעלומה של חוות הדעת המשפטית לשר התקשורת דאז: ביבי נתניהו". בקצרה: התשובה היא כן.
לכן, המשטרה הייתה אמורה לחקור באזהרה את כל מי שהכין ואישר את המסמך (אם לדעת המשטרה והפרקליטות הוא לא חוקי וחלק מקנוניה של "עסקת שוחד"), וזה לא נעשה. 

למה אני סבור שמבחינת "ההיגיון הבריא" היה על השר איוב קרא לדחות, להתנגד או לעכב את האישור לסלקום?
זאת, מפני ש-6 ימים לפני החתימה שלו, פורסם דו"ח חמור ביותר של מבקר המדינה על משרד התקשורת ׁׂ(דו"ח שהיה מוכר כבר לראשי המשרד, כי הם קיבלו אותו מממבקר המדינה כבר קודם לכן - להכנת תגובות לדו"ח), ורשות ניירות ערך החלה בחקירה פלילית גלויה, שכללה מעצרים וחקירות בהיקפים לא קטנים ועם המון רעש תקשורתי, בהקשר של פרשה זהה במרכיביה, בדיוק למה שהוא עומד לאשר בחתימתו - לסלקום.

השר היה אמור לשאול, למה מעבירים מניות מחברות ציבוריות לחברה פרטית של אלשטיין, איך זה בוצע, האם כל ההליכים נעשו כדין וכך הלאה והלאה.

כל המדינה רועשת וגועשת, בגלל משרד התקשורת והחקירות הפליליות, וזה בדיוק הזמן המתאים לחלק הטבות רגולטוריות במאות מיליוני ש"ח לאלשטיין?? זה הגיוני?? גם זה "כשר וחוקי", היה צריך להפעיל "שכל ישר" בעניין זה. 

לכן, מבחינת "השכל הישר", אני סבור, שעל השר איוב קרא היה לעכב את האישור, עד שתמונת המצב תהיה ברורה לו עד תומה. אם היה לו ברור הכל, כמעט בטוח, שהוא לא היה חותם על המסמך. אולם - זה לא קרה. לא רק שהוא חתם על זה בזריזות, הוא חתם על עוד המון החלטות רגולטוריות כבדות ביותר, לטובת סלקום, כפי שפירטנו בתחילת הכתבה.

החתימה הזו במחצית 2017, לא הייתה יוצאת דופן בשרשרת החתימות של איוב קרא, על מסמכים המספקים הקלות רגולטוריות ענקיות, זו אחר זו, לבעלי קבוצת סלקום.

לא פלא, שמשרד התקשורת הסתיר היטב את המסמכים הללו, עד שנחשפו על ידי.

הבעיה המרכזית כאן, שלשר איוב קרא אין מנגנון עצמאי ומקצועי מספיק לבדיקות כאלו והוא לא הקים לעצמו מנגנון כזה. לכן, הוא חתם "בלי כל שאלות ובדיקות" על הניירות, שהגישו לו ממשרד התקשורת, בליווי המלצת הייעוץ המשפטי, שזה עבורו בגדר "הוראה מחייבת" לחתום.

יש סיבה נוספת לחתימה הזו: השר איוב קרא היה "מתואם" (ב"הסדר חכם", שנחשוף בכתבה הבאה), עם ביבי נתניהו (שחתם לפניו על אישור ה"ישראבלוף" של "הישראליות" של אלשטיין).  

בפרק הבא בסדרה (ובאלה שאחריו) אנסה "להרים את המסך" מעל לשאלות הקריטיות והמסקרנות הבאות, שטרם התייחסתי אליהן בסדרת החשיפות הזו:

• מה התמורה (אם הייתה בכלל תמורה) לגבי האישור הזה, תמורה, שקיבל איוב קרא (ו\או ביבי נתניהו, ו\או מי מהמעגלים הקרובים אליהם) עבור האישור הרגולטורי החשוב ביותר הזה, שניתן על ידם לסלקום, במחצית 2017?.
• מי הניע ומניע את המהלכים הרגולטוריים הללו לטובת קבוצת סלקום, מאז מחצית 2017 ועד עצם היום הזה? 
• מי בדיוק ממחזיק כיום במניות סלקום?
• מיהם "גורמי המקצוע" במשרד התקשורת (ואולי מחוצה לו), שהיו מעורבים בשערורייה הזו ולמה הם סייעו ומסייעים לסלקום, במהלכים הרגולטוריים הללו?

אין לי ספק, שמדובר ב"רעידת אדמה", שמשנה את כל מה שהציבור יודע על יחסי שרי התקשורת עם החברות המפוקחות, במיוחד בהקשרים של החברות הוט, בזק וסלקום.

זה גם מסביר חלק מהרקע, ששימש אותי לכתבה הנוקבת, שכבר פרסמתי באתר Telecom News, תחת הכותרת: "האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!"

יהיה מעניין. 

עדכון 28.12.18, 18:00:
הדיון בבית המשפט המחוזי הסתיים והתיק נסגר (כלומר: כרגע המניות והכסף לא יועברו מ-DIC לכור), ככל הנראה הביטול הוא ביוזמת קבוצת סלקום והמשך הטיפול בבעיה טרם ברור. הנה התצלום מאתר בתי המשפט שבו יש 3 מהלכים הרשומים על התאריך הקבוע של הדיון - 10.1.19 (לרבות החלפת שופט וביטול הדיון). סיבת הביטול: "תיקון טעות":


עדכון 17.1.19: כתבה ב"ישראל היום" מוסף השבוע 18.1.19, עמ' 16-17: "המשטרה לא חקרה את האנשים הנכונים בתיק 4000".
נצ"מ בדימוס אבי וייס, בעל האתר "טלקום ניוז", עלה לכותרות כאשר שלמה פילבר עשה "לייק" לידיעה: "מסמכי בזק־YES מוכיחים - תפירת תיק" • בראיון, מספר וייס על האיתות של פילבר ("לא כדאי שיעלה להעיד") √• על החקירה • ועל כך שנתניהו לא עזר לבזק. - כאן.

עדכון 23.1.19, 22:30: עלתה לפתע כתבה מדהימה ונוקבת, מבוססת מסמכים מקוריים, בעיתון "דבר ראשון" מהכתב ארז רביב. להלן הכותרת של הכתבה, כותרת המדברת בעד עצמה: "תהליך האישור נחשף חשיפה: פרוטוקול אישור עסקת YES-בזק מראה החלטה לחוצה אך מקצועית. לפי המסמכים שהגיעו לידי 'דבר ראשון', אישרה מועצת הכבלים והלוויין את ההעסקה שבמרכז תיק 4000 בלוחות זמנים לחוצים, אך קיימה דיון מעמיק וענייני בפרטיה | אם במשרד התקשורת הייתה התנגדות, איש לא הביע אותה | איך זה מסתדר עם גרסתו של נתניהו? כל הפרטים בכתבה". 
הכתבה המלאה - כאן. 

עדכון 1.7.19: ממסמכים שנחשפו לפי "חוק חופש המידע" עולה שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד) הייתה מערבת ב"תרגיל הישראליות" של בעלי סלקום. 3 המסמכים הנוגעים למעורבותה ישנם כאן, כאן, וכאן, החלטת השר איוב קרא - כאן, ומעורבותה של ע"ד דינה זילבר (המשנה ליועמ"ש) ועו"ד דנה נויפלד (הנגועה ב"הסדר ניגוד עניינים" בעניין זה) - ניכרת היטב בתכתובת הזו.