אלן טיורינג, רנה דקרט ומכונות חושבות

איך ניתן להבחין בין מחשב משוכלל לבין אדם רגיל? מתי המחשב יעלה על האדם? 

לכאורה, כותרת מוזרה. מה יכול להיות משותף בין מדען המחשבים הבריטי בן המאה העשרים לפילוסוף הצרפתי בן המאה השבע עשרה?

אלן טיורינג (1912 - 1954) נודע כמדען שפיצח את מכונת ההצפנה הגרמנית אניגמה במלחמת העולם השנייה. טיורינג גם כתב בשנת 1950 מאמר בו הציע את המבחן, שנקרא כיום על שמו, לבדיקה האם המחשב הגיע ליכולת המחשבה האנושית, אם לא. במבחן זה מתקשר אדם (הבוחן) מול מכונה משוכללת ומול אדם אחר, כאשר הן המכונה והן האדם האחר נמצאים בחדר סגור. הבוחן שולח שאלות בכתב אל שני המוסתרים, ואם לא יצליח להבחין בין שניהם, סימן שהמכונה יכולה לחשוב. המבחן עורר ענין רב, ומספיק לזכור את מחשב HAL ותגובותיו האנושיות בסרט "אודיסיאה בחלל 2001״ .

מסתבר, שטיורינג לא היה ראשון. רנה דקרט (רנטוס קרטסיוס בלטינית) היה מתמטיקאי ופילוסוף צרפתי בן המאה השבע עשרה, והתפרסם, בין היתר, בהמצאת מערכת הצירים הקרטזית הקרויה על שמו. ספרו המפורסם נקרא ״מחשבות על השיטה״ (1637), ובו מופיע קטע מפתיע, שמקדים את טיורינג ביותר משלוש מאות שנה.

בתרגום העברי שברשותי, שיצא לאור בשנת 1930, נכתב:
וכאן התעכבתי באופן מיוחד כדי להראות, שאילו היו מכונות בעלות אברים ופנים של קוף, או של חיה אחרת בלתי-בעלת-שכל, לא היה בידנו שום אמצעי להכיר, שאין טבען דומה בכל לטבע של החיות הללו; ולעומת זה, אילו היו מכונות, שהיו מדומות לגופנו ושהיו מחקות את מעשינו ככל מה שאפשר מבחינה מעשית, היו בידינו תמיד שני אמצעים בטוחים מאד כדי להכיר, שאף-על-פי-כן כל זה אינו עושה אותן בני-אדם ממש. האמצעי הראשון הוא שהמכונות הללו לא היו יכולות לעולם ליצור מילות או סימנים אחרים ולהשתמש בהן, כמו שאנחנו עושים כדי להסיר לאחרים את מחשבותינו. שהרי אפשר, אמנם, לתאר מכונה עשויה באופן שהיא משמיעה מילות, ואפילו שהיא משמעת מילות ידועות בקשר עם פעולות גופניות, שגורמות לשינוי-מה באבריה; כמו, למשל, אם נוגעים בה במקום אחד, הריהי שואלת מה רוצים להגיד לה; או אם נוגעים בה במקום אחר, הריהי צועקת שגורמים לה כאב; וכיוצא בזה. אבל אי-אפשר לתאר לנו מכונה שהיא מצרפת את המלים באופנים שונים, כדי להשיב לפי המובן של כל מה שיאמרו לפניה, כמו שיכולים לעשות האנשים היותר מטומטמים. והאמצעי השני הוא, שאפילו אם היו המכונות הללו מיטיבות לעשות דברים הרבה כמונו, ואפשר, אף יותר טוב ממה שכל אחד מאתנו עושה, בלא שום ספק היו נכשלות בכמה דברים אחרים, ועל-ידי כך היינו מבינים שאינן פועלות בדעת, אלא אך ורק על-ידי סדור כליהן. שהרי בעוד שהתבונה היא מכשיר כללי, שאפשר להשתמש בו בכל מיני מקרים, הכלים הלו צריכים סדור מיוחד בשביל כל פעולה מיוחדת; ומכאן יוצא שמבחינה מעשית מן הנמנע הוא שיהיו למכונה אחת די כלים שונים, שיעוררוה לפעולה בכל מקרי-החיים באותו אופן, שתבונתו מעוררת אותנו לכך.

נקודת המוצא של דקרט היא ההבחנה בין אדם לבין חיה, כיון שלטענתו יש לאדם נשמה ולחיה אין, ונשמת האדם זוכה להגיע לגן עדן אם יפעל כשורה במהלך חייו. מכאן מנסה דקרט להבחין בין נשמת האדם למעשה המכונה. הוא מגדיר שני מבחנים, שיש להם הרבה מן המשותף.

המבחן הראשון הוא, שמכונה יכולה לחזור על מילים מסוימות, אך אין ביכולתה ליצור צרוף המתאים לכל שאלה שתשאל, או במילים אחרות: יש לה צרוף סופי של מילים ותשובות, לעומת האדם, שיכול ליצור צרוף אינסופי.

המבחן השני הוא: בעוד שהמכונה נועדה לתפקיד יחיד, או לצרוף מוגבל של תפקידים, התבונה היא כלשונו "מכשיר כללי, שאפשר להשתמש בו בכל מיני מקרים". במקום אחר בספר מביא דקרט כדוגמה את השעון, שמדייק בקביעת הזמן יותר מאשר בן אנוש, אך אינו מסוגל לכל פעולה אחרת.

דיון פילוסופי זה נמשך עד ימינו אלה, אך על רקע התפתחותם המהירה של המחשבים, השאלה מנוסחת כיום מעט אחרת: האם יגיע הזמן בו ניתן יהיה לבנות מחשב (מכונה בלשונו של דקרט), שיפעל לא פחות, ואף יותר, מאשר המוח האנושי. דיון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בספרות ובסרטי המדע הבדיוני, ודי אם אזכיר את הסרט בליידראנר משנת 1982 בו מתמודד האדם (הריסון פורד) מול מכונה משוכללת בדמות אדם - אנדרואיד. בסרט מופיעה גם יונה לבנה, שמציינת בנצרות את הנשמה, רמז לתשובתו של התסריטאי לשאלה חשובה זו. ענין הנשמה חשוב ביותר בנצרות, כיון שבלעדיה אין משמעות לעולם הבא, וללא העולם הבא אין תגמול הולם למעשים טובים ולשמירת מצוות הנצרות בעולם הזה.

ונסגור את המעגל עם מבחן טיורינג, שנראה כעת יותר כהתאמת מבחניו של דקרט לשפה מודרנית מאשר כיצירה מקורית וחדשנית. מבחן טיורינג הוא סובייקטיבי לחלוטין, כיון שיתכן (תיאורטית לפחות), שאנשים שונים ישאלו את מה שמסתתר מאחורי המסך שאלות שונות, יקבלו תשובות שונות, ויגיעו למסקנות משלהם. אופן עריכת המבחן מעיד על כך, שטיורינג האמין, שלמרות השוני בין השואלים, כולם יגיעו למסקנה משותפת, שיודעת להבחין בין האדם לבין המכונה.

ונציב פה אתגר לשני גאונים אלה, או יותר נכון לזכרם: האם מסקנתם המשותפת, לפיה מכונה לא תוכל להתחרות באדם, נובעת מהגיון מדעי, או שהיא מבטאת פחד קמאי שבו מישהו משתלט על האדם – במקרה זה מכונה מעשה ידי אדם – ומדיחה אותו ממקומו כשליט העולם?
 
מיקי ברקאי, פברואר 2013
m@barkaicom.co.il
www.barkaicom.co.il