צמרת משרד התקשורת (שר ומנכ"ל) הפסיקו בחודשיים האחרונים כל אופציה של שקיפות מלאה (או אפילו חלקית) בפעילות המשרד כדי לנסות ולמנוע את מה שאני מכנה "תיק 5000", שיגיע אולי אפילו די בקרוב. זאת, מפני שאי אפשר להמשיך להסתיר את האינטרסים הכלכליים האישיים של מי מראשי המשרד בהחלטות ההזויות האחרונות. הפירוט בכתבה זו הוא רק ההתחלה ודן בשלב הראשון רק במקרים הקלים יחסית, שגם הם חמורים למדי. כל זה מתרחש ממש כעת, רק בגלל שתיקת (והעלמת עין) כל מי שממונה על אכיפת החוק והנורמות הציבוריות בישראל.​ 
מאת: אבי וייס, 20.8.18, 18:39

ניתוח: בתחילת יוני 2018, מנכ"ל משרד התקשורת (נתי כהן, בתמונה משמאל), בגיבוי של שר התקשורת איוב קרא, עוד התגאה ב"מדיניות השקיפות" החדשה של המשרד, מדיניות ברורה, שאמורה להיות בסיס לכל מי שעובד בתפקיד של "עובד ציבור" בכיר, מדיניות, שהייתה אמורה לבדל את המשרד בהנהגה החדשה של המנכ"ל 'הטרי', מצורת ההתנהלות הקודמת של המשרד.

ההתנהלות הקודמת אופיינה בחוסר שקיפות מוחלט, מתחילת העשור הנוכחי ועד מחצית 2018. לעומת זאת, בעשור הקודם השקיפות הייתה במצב די טוב, אבל זה נגמר והתאדה בסיום הקדנציה של מרדכי מרדכי כמנכ"ל ואריאל אטיאס כשר. הם היו האחרונים, שהאמינו בכל ליבם ויישמו את רעיון השקיפות הציבורית בעשייתם. 

בהמשך הכתבה אביא כמה דוגמאות למהלכים, שהמשרד לא פרסם אודותם בחודש האחרון. די בכך שאציין, שהמשרד לא פרסם את דו"ח סיכום 2017 (כנדרש לפי "חוק חופש המידע", עד 1.6) וגם לא הסביר לציבור למה זה לא פורסם. לי זה די ברור למה: כשעוסקים בקצב בחלוקת הטבות במיליארדים ל"מקורבים לצלחת", ומקשיבים רק "לבעלי עניין", אז אין זמן לדווח באופן שקוף לציבור... 

זה די ברור מי לא מעוניין בשקיפות: מי שחושב, שאם הוא יסתיר את מעשיו, לא יגלו את העבירות המשמעתיות, האתיות ואולי הפליליות, שהוא מבצע בתפקידו. 

המציאות מראה, ש"עידן השקיפות" של נתי כהן, בקושי החזיק חודש. ואני כרגע מתעלם ובכוונה מהמצב בו אני לא מקבל תשובות על שום שאלה שאני שואל בחודשים האחרונים, בניגוד לחוק, לתקשי"ר ולנהלים. חוסר המענה הפך לשיטה, אבל זה לא העיקר.

העיקר הוא: את מה רוצים להסתיר ולמה. מי שעוקב אחרי סדרת הכתבות הרבות הקיימות באתר בתקופה האחרונה, יכול להבין בדיוק מה רוצים להסתיר: את האינטרסים האישיים, כולל האינטרסים הכלכליים האישיים, של מי מראשי משרד התקשורת, בהקשרים של כל מהלכי הרגולציה ההזויים והחפוזים, שנערכים בחודשים האחרונים. לי זה ברור לחלוטין, שטוב לא יכול לצאת מזה. כבר "הייתי בסרט הזה" כמה פעמים. והסרט האחרון, ששמו "תיק 4000", עדיין לא הסתיים, ו"תיק 5000" יגיע אף יגיע, אולי די בקרוב.

כך, בעלי התפקידים הבכירים הללו, מגיעים די מהר למסקנה אישית שהם הציבור ומה שבראש שלהם (או מה שקיבלו ממנהלי החברות המפוקחות והלוביסטים שניפגשו עימם) זה "האינטרס הציבורי". מדובר באנשים שבשלב הבא הם בטוחים שהם הסגנים של אלוהים וש"השמש זורחת להם מהראש" ומאירה את "האינטרס הציבורי" שהם המציאו בדמיונם. לכן, הם גם מקבלים החלטות ללא כל בסיס חוקי ו"גונבים את הסמכויות" של אחרים (במיוחד של השר), כדי לקדם את האג'נדה הפרטית שהם בעצמם המציאו, או שיש להם אינטרס אישית, משפחתי, חברי וכלכלי - לקדם. די ברור שבמצב כזה הכל אמור להיות סודי, כדי שאיש לא יבחין למה הם מקדמים אג'נדה פרטית, במסווה של "אינטרס ציבורי". 

"עובד המדינה הינו משרת הציבור ונאמנו", זה המשפט הפותח במסמך "ממלכתיות השירות וטוהר המידות" של נש"מ. "עובד המדינה משרת את הציבור ומבצע בנאמנות את מדיניות הממשלה המכהנת באותה עת, ללא קשר להשקפותיו או נטיותיו האישיות".

"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר", כך מצוטט לואי דמביץ ברנדייס, שופט בית המשפט העליון של ארה"ב. באומרו כך, התווה את עקרון השקיפות במערכות הציבוריות - כתרופה לשחיתות. דברים אלה, שנאמרו על ידו ב-1914, נכונים שבעתיים גם היום. גם ובמיוחד בהקשר של משרד התקשורת הישראלי. 

כשניסיתי לשאול את עצמי, למה השקיפות לא הפכה לחלק מהנורמות של העשייה במשרד התקשורת בהעשור הנוכחי, מה שקיים בכל משרדי הממשלה האחרים (אפילו השב"כ עובד יותר שקוף ממשרד התקשורת) וקיים בצורה מאוד מובנית בכל הרגולטורים לתקשורת בעולם, יש לי 2 תשובות לעניין זה, אבל אני בטוח, שיש עוד תשובות, שכל קורא של האתר יכול להעלות על דעתו:

א. מי שגדל על בסיס קריירה, שלא היה בה שום מגע עם הציבור, שום מתן שירות לציבור ומעולם לא התנסה באכיפה על הציבור או על גופים ציבוריים או פרטיים, לא יכול להבין ובכלל גם לא חשוב לו ליישם את החשיבות של שקיפות בעבודה עם הציבור, שהיא הבסיס לעצם קיומו של כל משרד ממשלתי והיא הבסיס לעבודתו של כל עובד ציבור בכל דרגה שלא תהיה.

העניין הזה ברור אם מסתכלים על הרקע של כמעט כל ראשי משרד התקשורת (כולל כמעט כל ראשי האגפים והיחידות) דהיום: נתי כהן - המנכ"ל, הגיע מצה"ל. שמילה מימון - המשנה למנכ"ל - הגיע מצה"ל. גדעון שטרית - מצה"ל. נתי שוברט - מצה"ל ומוטורולה, ד"ר עופר רז-דרור - מהאקדמיה ומהמועצה הלאומית לכלכלה, אשר ביטון - מצה"ל, אלון זולר - מצה"ל. וכך הלאה והלאה.

לכן, די ברורה התוצאה של הצטברות כה גבוהה של בעלי תפקידים בכירים במשרד התקשורת, שלא היה להם שום ניסיון משמעותי או בכלל בעבודה מול הציבור ובאכיפה והסדרה רגולטורית מול הציבור.

לכן - הם גם "לא סופרים את הציבור ממטר". הם בכלל לא מבינים מה זה "ציבור". 

ב. היעדר עבודת מטה סדורה, שמעמידה את הציבור ובמיוחד את ציבור צרכני התקשורת במרכז העשייה והתכנון. במשרד התקשורת משתמשים היום רק בכלי אחד כביכול ציבורי: שימועים, רובם מתפרסמים רק ל"מקורבים לצלחת".
התחום של מסמכי "מדיניות שר", שהיה מאוד חשוב בעשור הקודם - נעלם.

זאת, שבזמן שבגופים רגולטורים אחרים שיש, למשל במשרדי הממשלה האחרים ובגופים הרגולטוריים האחרים דוגמת הרשות להגבלים עסקיים, הרשות להגנת הצרכן וכיו"ב, משתמשים בכלים ציבוריים רבים נוספים - מה שאין במשרד התקשורת דהיום:

• ניירות עמדה.
• גילויי דעת.
• נהלים והנחיות פנימיים.
• טיוטות ופרסומים להערות הציבור (רק לציבור, לא ל"בעלי העניין" ול"קרובים לצלחת").
• הנחיות המנכ"ל \ שר \ סמנכ"ל בכיר.
• טיפים ועצות לציבור.
• מידע צרכני עדכני.
• ועדות ציבוריות.
• דו"חות שנתיים וחצי שנתיים. 
• תכנית רב -שנתית עם עדכונים שנתיים בשיתוף הציבור ונציגיו המוסמכים. 
• מפגשים מתוכננים עם הציבור ונציגי ציבור מוסמכים (יש הרבה).

ייתכן, וזו השערה, שעלתה בי מזמן בעקבות כמה דו"חות ביקורת מאוד נוקבים, גם של מבקר המדינה וגם של מבקר הפנים של המשרד, שהיעדר שיטות עבודה סדורות - מסייע להנציח את הכאוס והפרות הנורמות והחוק ומספק את היכולת לחלק "הטבות וצ'ופרים" של בין עשרות מיליוני ש"ח ועד למיליארדים ל"מקורבים לצלחת".

אם כולם יצטרכו לעבוד בשקיפות ולפי כל החוקים, התקנות ותנאי הרישיון, אז פתאום אתם תדעו מהם האינטרסים הכלכליים האישיים ומה היקפם, של מי מראשי משרד התקשורת (וזה לא רק ביבי ופילבר), בכל המהלכים הבלתי חוקיים (לכאורה), שתיארתי בחודשיים האחרונים, בעשרות כתבות תחקיר (והכל מבוסס על מסמכים, "שחור על גבי לבן").

כמה דוגמאות טריות לנושאים שלא דווחו בהודעות רשמיות של דוברות המשרד ולא עלו באתר המשרד (למשל במדור מכרזים, או בכל מדור אחר רלבנטי):

1. פרופ' ראובן גרונאו חוזר. 300 אלף ש"ח "יעופו באוויר" לייעוץ לנושא שמזמן היה צריך לבטל אותו ("שוק סיטונאי" על תשתיות בזק). 
ביום 14.8.18 שלחתי את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"למה הכל סודי במשרד התקשורת ומחכים, שאני אגלה איך הכסף הציבורי עף לכל כיוון?
מה זה ה-300 אלף ₪ לפרופ' גרונאו?"
https://www.mr.gov.il/Files_Michrazim/275957.pdf
 
תשובה לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תשובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר הבינו מזמן שתשובה לא אקבל. למה? ככה. כי אין שקיפות. 

המטרה של "אוהדי סלקום ואנלימיטד" בצמרת משרד התקשורת מאוד ברורה: גם להוריד את "הריווחיות העודפת" של בזק בטלפוניה וגם להוריד את "הרווחיות העודפת" שלה ב"הסכמי הגיגות". לצורך כך הקליקות ייעזרו ב"קליבר" היחיד בישראל לענייני מחירוני ותעריפי בזק (פרופ' ראובן גרונאו). זה החלק מ"התכנית הגדולה" של אותן קליקות. 

2. בניית אנטנות ביו"ש (ולא למשל בעוטף עזה, בגבול הצפון, בערבה וכיו"ב), על חשבון הציבור (כלומר: על חשבונכם, קוראים יקרים), במקום על חשבון חברות הסלולר:
ביום 14.8.18 שלחתי את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"שאלות בעניין בניית אנטנות סלולר ביו"ש:
פורסמה כאן ידיעה מאות מעניינת המעלה את השאלות הבאות:
1. למה משרד התקשורת מתקצב בניית אנטנות ביו"ש ולא למשל לגליל או לנגב? או לשכונות חדשות חסרות כיסוי במרכז הארץ?
2. היכן ההחלטות על ההקצבה הזו של כסף ותקנים? חיפשתי באתר משרד התקשורת ואין שום זכר לדברים כאלה.
3. לפי איזה חוק, תקנה או נוהל, בניית אנטנות עבור הצבא, אמורה לשרת גם בניית אנטנות עבור חברות הסלולר הפרטיות?
4. איך חברות הסלולר תשלמנה על השימוש במערך האנטנות הזה, שנבנה בכספי משלמי המיסים?"

תשובות לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תשובות, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר הבינו מזמן, שתשובות לא אקבל. למה? ככה. כי אין שקיפות. 

3. ייעוץ משפטי של כ-500 שעות עבודה לשנה (כ-200 אלף ש"ח) למשך שנתיים עד 5 שנים, כדי ש"ארמיית" עורכי ועורכות הדין במשרד התקשורת יוכלו להמשיך לטייל חופשי בסידורים וקניות (בזמן העבודה) ולדאוג ל"מקורבים לצלחת", בלי שנרגיש. 
ביום 17.8.18 שלחתי את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"לא הספיק להתייבש הדיו על שאלותיי בעניין המכרז, שנשאל כאן למטה [סעיף 1 כאן למעלה], והנה המשרד שוב מפזר מאות אלפי ₪ באוויר, ללא פרסום והסבר, הפעם לייעוץ משפטי:
https://www.mr.gov.il/Files_Michrazim/276290.pdf
מה זה אמור להיות?
למותר לציין, שאין זכר למכרזים הללו באתר משרד התקשורת בטאב של מכרזים, נכון ליום ושעת שליחת המייל הזה (כי כנראה המשרד חושב אולי -  שלא יגלו אותם...)
כמה עוד מכרזים - המשרד מחביא מהציבור?"

תשובות לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תשובות, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר הבינו מזמן, שתשובות לא אקבל. למה? ככה. כי אין שקיפות. 

4. קביעות שר התקשורת (בעניין הוט) אבדו בחלל החיצון.
ביום 19.8.18 שלחתי את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"במסגרת הסדרי "השוק הסיטונאי" על רשת הוט, אישר השר איוב קרא ביצוע ניסוי לבחינת ישימות שיטת ה-Multicast על רשת הוט.
ב-15.6.17 חתם שר התקשורת איוב קרא על תקנות מעודכנות בנושא "שוק סיטונאי על רשת הוט", ובתקנות הללו הוא השאיר את הגדרת מנגנון האיכות  P5 אבל דחה את יישום מנגנון ה-Multicast  לאור חוות דעת מקצועית, שהייתה כבר במשרד - כאן, שהשר קיבל דרך מנכ"ל משרד התקשורת, לגבי הקשיים של יישוםMulticast  על רשת הוט. זאת, במקביל לחוות דעת דומה וחדשה, שהשר קיבל מאגף בכיר כלכלה (כאן, סעיף ב' עמוד 21), ולכן נקבע על ידו, שייערך ניסוי ושלאחריו תתקבל החלטה, כפי שהשר איוב קרא קבע.
ההחלטה הזו של השר אומרת, שהוט תבצע ניסויים, שיימשכו 4 חודשים שהחלו ב15.6.17--  ולפי תוצאות הניסויים תתקבל החלטה מעודכנת של השר לגבי מנגנון ה-Multicast על רשת הפס הרחב של הוט.
ה-4 חודשים הללו חלפו להם בשקט באוקטובר 2017.
מה קרה בניסויים הללו (אם בכלל הם בוצעו) ומה החלטת השר (שהייתה אמורה להתקבל על בסיס הניסויים הללו)?"

תשובות לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תשובות, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר הבינו מזמן, שתשובות לא אקבל. למה? ככה. כי אין שקיפות. 

אגב, המשקיע הראשון, שככל הנראה יצטרף לסלקום-אנלימיטד כשותף \ משקיע, יהיה, למיטב הערכתי, חזי בצלאל (מרתון - אקספון -018 - We4G), ולא פרטנר. למה? תשאלו את השר איוב קרא. הוא יודע את התשובה לשאלה הזו.

לא פלא, ש"חסידי סלקום בצמרת משרד התקשורת" דהיום, לאחר ש"חסידי בזק" בצמרת המשרד סולקו, יכולים לעשות כרצונם, מחוץ לכל חוק ולכל נורמה רגולטורית אפשרית, וגם לדאוג לירושה נהדרת וממש ענקית, הכל על חשבונכם, לצאצאים וליורשים של עורכי הדין של אנלימיטד \ IBC.

המשך יבוא, ודי בקרוב.