את זה לא אני המצאתי. את זה כתב שחור על גבי לבן מבקר משרד התקשורת (אלון זולר), לאחר בדיקה מעמיקה של תחום "השינוי הארגוני" המאוד אקוטי, שעבר משרד התקשורת תחת שלמה פילבר, וחשף, שהכאוס בהתנהלות היה פשוט מדהים, בדיוק כמו שחשפנו בזמן אמת (אבל שיקרו לנו כל הזמן). פרק ב' בחשיפות על מה שנעשה בתוך משרד התקשורת, בימים הקריטיים הנחקרים כעת ב"תיק 4000".
מאת:
אבי וייס, 3.3.18, 17:00
בלעדי. בפרק א' של הסדרה אודות דו"חות הביקורת הפנימית של משרד התקשורת, שבוצעו ע"י מבקר הפנים של המשרד,
אלון זולר (החלק הראשון
מצוי כאן), נמצא כל הרקע לחשיפה המדהימה כאן, ומומלץ לקריאה (למי שפספס), כדי להבין את הפרק הזה.
בקצרה עד כה: המבקר חשף כיצד משרד התקשורת נוהל (לכאורה) כ"עדר של כבשים", ע"י שליטה מלאה בוועד העובדים באופן ישיר ושליטה בעובדים באמצעות כלים כלכליים חזקים ביותר, שכללו את נושא הרכב, שהוצמד לרבים שלא כדין, הכוננויות, השעות הנוספות, הלימודים ועוד, מה שהבטיח, שרוב העובדים לא יעזו "להרים ראש" וישתפו פעולה עם כל המהלכים הלא חוקיים המתבצעים סביבם, ע"י צמרת משרד התקשורת, כי זה פשוט יפגע בכיסם ורווחתם. בסיציליה, להתנהלות מהסוג הזה יש שם מאוד מתאים וציורי ("מאפיוזי").
בפרק השני
כאן, אני "מרים את המסך" מעל החלק היותר מעניין ממשכורות ורכבי העובדים, וזה: תהליך "השינוי הארגוני", שעבר בדיוק באותה תקופה (2014 עד 2017 כולל) על משרד התקשורת.
מדובר במהלך
מאוד משמעותי, שלא קרה מעולם בצורה כזו דרסטית בהיסטוריה של משרד התקשורת. מדו"ח המבקר עולה, שכל החשיפות שלי על המהלך הכאוטי הזה וכל מה שקרה סביבו
היו נכונים, רק
שיקרו לי ולקוראים כל הזמן (או התעלמו משאלותינו בחלק מהמקרים). בנספח למטה אני מביא בלינקים את עיקרי החשיפות שלנו בנושא, למתעניינים בפרטים.
מדובר בכאוס אדיר, שכיום חוקרים
רק קטע זעיר ממנו וצריך להשקיע בקטע הזעיר (אבל המאוד חשוב) הזה כ-300 חוקרים, מטובי החוקרים הקיימים בישראל, רק כדי לפענח "מי נגד מי" בסיפור החמור הזה. לכן, גם רוב מה שמפורסם בכלי התקשורת הרבים שיש בישראל זה
Fake News, היות ומעטים מבינים איך עבדה ועובדת הרגולציה בשוק התקשורת בישראל.
הדו"ח המלא של מבקר המשרד (
אלון זולר), דו"ח "ביקורת פתע", שקיים בנושא "השינוי הארגוני"
מצוי כאן במלואו - למתעניינים.
איך זה שרוה"מ (ביבי נתניהו) לא ידע מאומה ממה שקורה במשרד התקשורת (כלומר: ששלמה פילבר ניהל הכל לבדו)?
קודם כל -
לעובדות. מבקר המשרד החל לערוך את הביקורת שלו לקראת סוף 2016, הגיש ממצאי ביניים ב-
22.11.16, הגיש טיוטת דו"ח ביקורת ב-
8.12.16 והדו"ח הסופי הוגש
ב-1.1.17. כלומר: הרבה
לפני שהחלה איזו חקירה פלילית בנושאים, ש
שלמה פילבר עסק בהם.
המסמך המסכם, שאותו קיבלנו ממש לפני כשבוע ואנו חושפים כעת כאן בפרק ב' בסדרת החשיפות החדשות, נכתב
אחרי ההתייחסויות של כל הנוגעים בעניין, ושקבלו את הטיוטות לתגובות. וזה מה שכותב המבקר בדו"ח הסופי שלו (בלשון זהירה, אבל
שלא יכולה להשתמע לשתי פנים) ב
ינואר 2017:
סביר להניח, שהטענה של
שלמה פילבר, שהוא נפגש עם
ביבי בביתו במוצאי שבת
7.5.16 והציג לו את "השינוי הארגוני", אבל לא רשם את זה בשום מקום, היא
ספין קטן, במסכת הספינים הענקית של
פילבר.
מדוע? כי בדיוק בזמן הזה,
ביבי היה במו"מ אינטנסיבי עם עורכי דינו מול היועמ"ש (
מנדלבליט), שהוציא זמן קצר אחרי כן (
כאן) את "מסמך ניגוד העניינים", שבו אסר על
ביבי לעסוק בענייני
אלוביץ' ובזק.
באותם ימים ממש, המתקפה כנגד
ביבי בגלל חשיפת ההכרות האישית שלו את
שאול אלוביץ' (לרבות חשיפות על "הפינוק של ביבי" בוואלה! של
אלוביץ') הייתה בשיאה וכללה בג"צים, תלונות למשטרה, כתבות יומיות, שכללו התקפות בכלי התקשורת, התקפות של חברי כנסת ואישים רבים, הפגנות ומחאות, פטיציות וכיו"ב. כלומר, יותר סביר להניח, ש
פילבר הוזעק או הגיע מיוזמתו לביתו של
ביבי במוצאי שבת ב-7.5.16, כדי לדון איך "פותרים" את פרשת "ניגוד העניינים" שנחשף ובהחלטה שהיועמ"ש עומד לקבל תוך כמה ימים בסוגיה זו,
ולא עסק במה שקורה
בתוך משרד התקשורת.
על פי דו"ח מבקר המדינה (
כאן) היועמ"ש החל לחקור את הפרשה הזו ב
אפריל 2016, כך שדי ברור מה העסיק את
ביבי ב
מאי 2016, כמה ימים לפני קבלת ההחלטה של היועמ"ש בעניינו. היועמ"ש היה יכול אז "לחסל" לו את הקריירה, בגלל "ניגודי העניינים" החמורים הללו, ודי ברור שזה מה שהעסיק את
ביבי באותם ימים. ההחלטה של היועמ"ש בעניין
הייתה אז די הזויה, אבל היא "סידרה
חסינות" בזמנו ל
ביבי, בעניין הספציפי זה. התודות ל"קליקת הפרקליטים"...
אגב, את
ביבי, בימים שקדמו ל-7.5.16 העסיקו
גם "הגילויים" של העיתונאי
יגאל סרנה (שהפסיד בשתי ערכאות שיפוטיות בתביעת הדיבה ש
ביבי ו
שרה הגישו נגדו). בכל מקרה, אפילו
תמי לשם (סמנכ"לית בכירה למנהל ומשאבי אנוש), שהייתה תמיד "בסוד העניינים" של המנכ"ל והשר והייתה "המנוע" מאחורי התנהלות משרד התקשורת וגם מועצת הכבלים והלוויין,
לא שמעה ממנו (מפילבר), שהוא דיבר עם
ביבי על "השינוי הארגוני" ו
קיבל את אישורו למהלך החשוב הזה,
לא ב-7.5.16 ולא בכל תאריך אחר.
כלומר: לפי המוצג בדו"ח המבקר, הדבר
הכי חשוב שהיה באותה עת בתוך משרד התקשורת וחשוב להתנהלות הרגולטורית מול שוק התקשורת, שעלה מיליוני ש"ח וגרם לזעזועים אדירים במשרד ולפגיעה אנושה בשירות לציבור,
בכלל לא אושר ע"י שר התקשורת (שהיה אז רוה"מ), שבכלל לא ידע על זה (אלא אם הוא קרא כל יום את החשיפות שלנו...).
האם ייתכן שפילבר ביצע מהלך כזה משמעותי על דעת עצמו וביבי לא היה בכלל מעורב בנעשה במשרד התקשורת?
אין לי תשובה חד משמעית, מפני שאין לי גישה ישירה לחומרי החקירה ב"תיק 4000". אני יכול לכתוב רק מה שאני יודע, מהיכרות אישית של התנהלות משרד התקשורת במשך שנים ויש לי 2 הסברים תיאורטיים חלופיים לספק לקוראינו:
- את ביבי לא עניין מאומה במשרד התקשורת. פילבר היה רק "פיון" שלו, כדי לבצע את מה שמעניין היה עבור ביבי באותה עת: לעזור לידידו שאול אלוביץ' ע"י מתן הטבות רגולטוריות וסיוע בכמיליארד ש"ח לבזק ולהשתלט על כלי התקשורת העוינים אותו ואת רעייתו (או להחליש אותם. כך, שיהיו תלויים בו). זו "הגרסה החדשה" של "עד המדינה" - פילבר, שכלי התקשורת והפרשנים "מפמפמים" כל הזמן לציבור, גרסה, שכבר ניתחתי אותה כאן.
- פילבר עשה כמעט הכל על דעת עצמו, בלי לשאול איש, בלי לתעד ובלי לדווח, גם לא לביבי. הוא הניח, שזה מה שביבי רוצה, אבל את הכל ניהל לבדו ועל פי הבנתו המעוותת. החשיפה של סיני ליבל (כאן), שמפרטת את הטיפול של שלמה פילבר בנושא אחד, שסיני חקר וחוקר מזה שנים לעומקו ומכיר כל פרט בפרשה שעסק בה, מאוד מתאימה לתיאוריה הזו. זה תואם במדויק ל"ספינים" שביצע שלמה פילבר גם על השרים צחי הנגבי ואיוב קרא (דוגמאות: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן), וקיבל החלטות במקומם, בלי שהם הבינו את הספינים שלו (ואף אישרו את רובם בדיעבד). זה גם תואם את מה שחשפנו כאן, שרק לאחרונה השר איוב קרא גילה, שכל ההחלטות של שלמה פילבר ושמילה מימון נעשו ללא כל סמכות חוקית. בנושא זה הגשנו תלונה חריפה ליועמ"ש, שמברר ממש כעת את תלונתנו (מפורט כאן - למתעניינים).
לכן, בהיעדר סיכומי חקירות וכתבי אישום והחלטות בית משפט, אין לי "שורה תחתונה" בעניין זה. נצטרך להמתין לסיום החקירות ולהחלטת היועמ"ש בנושא, כדי לדעת בדיוק מה קרה.
אלו הן העובדות וכל אחד יכול כרגע לפרש אותן כרצונו.
אגב, האמת יכולה להיות גם
באמצע (דהיינו:
פילבר עדכן את
ביבי רק בחלק מהנושאים, למשל: איך הוא עוזר ל
אלוביץ', (בעיקר דרך
סטלה הנדלר ו
בסיוע של שמילה ו
עדי) ובכל השאר -
החליט לבד ויישם לבד, לפי "רוח המפקד", בלי לדווח לו ובלי לקבל הנחיותיו ואישוריו. את נושא "השינוי הארגוני", ברור כמעט לחלוטין, כעולה מדו"ח המבקר, שנכתב לפני יותר משנה ונחשף כעת, שהוא (
פילבר) החליט על זה ויישם את המהלך הענק הזה,
על דעת עצמו, בלי לדווח לשר הממונה עליו ובלי לקבל אישורו.
למה בכלל שלמה פילבר דחף בכל הכוח ליישם את "השינוי הארגוני" במשרד התקשורת?
המבקר של המשרד בדק את התהליכים מ-2014. אולם, הרעיון של "השינוי הארגוני" כבר צץ בתקופה של
עדן בר טל כמנכ"ל, כ-3 שנים קודם לכן. לשינוי הארגוני, ש
פילבר דחף ויישם די בכוח עם אין ספור ספינים היו (לעניות דעתי) 3 מטרות עיקריות:
- לקדם את שמילה מימון למשנה למנכ"ל, כדי שיהיה נאמן ויבצע את רצונו בלי כל עוררין (כולל עזרה לבזק כמפורט כאן) וכן כדי שניתן יהיה לייצר תרגילי "מסך עשן" ציבוריים, שבוצעו כנגד בזק, כדי להראות, שהנהלת משרד התקשורת פועלת לא רק בעד בזק אלא גם נגד בזק - כשצריך. שמילה היה "ציר מרכזי" וחשוב ביותר בפעילותו של שלמה פילבר, שכן שמילה היה מ"מ יו"ר מועצת הכבלים והלוויין ואח"כ חבר מועצת הכבלים והלוויין (יחד עם תמי לשם), והאישורים, ששאול אלוביץ' היה זקוק להם - עברו אז דרך המועצה (ולא דרך המשרד). כ"כ, פילבר היה זקוק לו במועצת הכבלים והלוויין לכמה נושאים חשובים אחרים, למשל בשביל תרגיל "מכרז הפקת שידורי ערוץ הכנסת" עבור "ערוץ 20", אבל לא נעסוק בפרשה חמורה זו כאן.
- להופיע בציבור כ"רפורמטור" המקדם את משרד התקשורת למאה ה-21. פילבר בנושא הזה הפיץ לא מעט הודעות וספינים לציבור והופיע בכמה במות, כדי לספר לכולם על העתיד המזהיר של התקשורת בישראל (דוגמה מוחשית ביותר שהפכתי אותה לבדיחה - כאן). זה היה חשוב לתדמית שלו, כפי שהוא רצה שהציבור יחשוב אודותיו. אולי הכין לעצמו את התפקיד הבא שלו (בממשלה)...
- כדי ליצור "מהומה ומבולקה" בתוך משרד התקשורת, כאוס בהתגלמותו (כמתואר היטב בדו"ח המבקר). כך, שכולם יהיו תלויים בו ובעוזריו (מעבר לשליטה בהכנסות של העובדים, כפי שחשפנו בחלק א). בחלק הזה של דו"ח המבקר הפנימי, מפורטים עוד 2 "כלי שליטה" בעובדי המשרד: "שכר עידוד" (שמפורט בדו"ח ולא נחזור על זה כאן, כי כבר טיפלנו בהרחבה בנושא הזה, למרות הטיוחים, ההתעלמויות והשקרים של צמרת המשרד) והכלי הכי מעניין של פילבר ושות':(שנולד מחוץ לכל חוק, תקנה ונורמה בשירות המדינה): הקפצה של עובדים ב-2 דרגות.
לעניין
ההקפצה ב-2 דרגות שנחשפה בלפחות שני מקרים שונים, אביא כאן את התיאור המסכם היבש והזהיר של המבקר:
היות ואנו חשפנו את "השוחד הפנימי" הזה
בזמן אמת והצלחנו (ביחד עם אחרים)
לטרפד את התרגילים הללו, איננו חוזרים על השמות של העובדים (והעובדות), ש
שלמה פילבר תכנן (והצליח זמנית) "לרכוש אותם \ אותן" לצידו,
תמורת הקפצתם ב-2 דרגות.
כך, בעזרת אוסף של תרגילים וספינים על עובדי המשרד פנימה,
שלמה פילבר כמנכ"ל,
הצליח (לכאורה) להניע משרד ממשלתי שלם על כל אגפיו, לבצע מדיניות ופעילות פלילית שהוא עמד בראשה במשך שנתיים וחצי, בלי הפרעות פנימיות מיוחדות. כמה "אופוזיציונרים", שהבינו את המצב החמור הזה (אולי אחרי שקראו את החשיפות שלי ושל
גדי פרץ מגלובס) - פרשו מהמשרד בשקט ובמצפון נקי. כמעט כל השאר, שיתפו (לכאורה) פעולה עם הכאוס הפלילי הזה,
כי זה היה כדאי להם כלכלית.
כמה עובדים אנונימיים יוצאים כיום (למשל בכלכליסט -
כאן) כנגד הקדנציה של
שלמה פילבר,
וגם הם משקרים כמוהו ובקצב. במציאות, כפי שאני ראיתי אותה ודיווחתי עליה יום יום, איש מעובדי משרד התקשורת לא התלונן ולו פעם אחת בזמן אמת על
שלמה פילבר, למרות שאני עשרות פעמים קראתי לעובדי משרד התקשורת (והם קוראים אותי כל בוקר בתחילת עבודתם),
לא לשתף פעולה עם המהלכים הלא חוקיים ו
להתלונן או להתפטר, לטובתם האישית, לטובת מצפונם ולטובת המשרד ושוק התקשורת. זה
לא קרה.
בהערת אגב חשובה אציין שכנגד המנכ"לים שקדמו ל
פילבר (
אבי ברגר ו
עדן בר טל) כן היו עובדים (והרבה יותר מאחד)
שהתלוננו ולא פעם אחת (כולל 2 מקרים של הגשת בג"צים מתוך המשרד כנגד המנכ"ל
עדן בר טל ואחד אף
כנגד השר משה כחלון), על
התנהלותם הפגומה. כלומר: "שתיקת הכבשים" בקדנציה של
פילבר מקורה (ככל הנראה) בשליטה המוחלטת שביצע
שלמה פילבר, עם "עושי דברו" במשרד (בראשם:
תמי לשם,
שמילה מימון, יו"ר הוועד דאז ועוזרת המנכ"ל
עדי קאהן-גונן), לרבות באמצעים כלכליים "עתירי ממון", שיצרו תלות מוחלטת בצמרת המשרד ורבים נהנו מהכאוס הזה: מרכבים צמודים שלא כדין, מכוננויות על כלום, משכר עידוד על כלום, משעות נוספות על כלום, לימודים סתם בשביל הכיף, "ימי כיף" וטיולים (בלי סתם) וכך הלאה, מה שאיפשר (לכאורה) להנהלה,
לנהל תעשייה שלמה ומאורגנת של פשע, במסגרת משרד ממשלתי ועל חשבון הכיס של עם ישראל.
3 שבועות אחרי ש
שלמה פילבר נכנס לתפקידו כמנכ"ל, זיהיתי במדויק מי האיש (מניפולטור, שקרן כרוני, עושה ככל העולה על רוחו, עובד בשביל בזק-YES ו"לא סופר איש ממטר". זה אני לא כותב בדיעבד, כתבתי זאת
בזמן אמת,
ב-1.7.15). במהלך השנתיים ויותר שחלפו מאז (בהם פרסמתי לא פחות
מ-440 כתבות וחשיפות על התעלולים של
שלמה פילבר), רוב כלי התקשורת
פירסמו את הספינים שלו בלי
שום ביקורת ומי שתקף אותו (יותר מאוחר, למשל תחקיר "הארץ" פורסם ב
אוקטובר 2015 על ידי העיתונאי
גידי וייץ, שהוגדר ע"י
יואב יצחק כאן, כ"סוחר סמים" ו"מסומם"), היו כמה כתבים שחשפו את הקשר בין
אלוביץ' ל
ביבי והתמקדו
בזה מטעמים פוליטיים
ולא בכל מה שנעשה במשרד התקשורת עצמו ובשוק התקשורת בכלל. הרוב המוחלט של כלי התקשורת עדיין משבחים (
גם כיום) את "השוק הסיטונאי" ומשבחים את
אבי ברגר (ובעקיפין את
גלעד ארדן ואת קודמו-
משה כחלון), בלי להבין את
האסון שנגרם לשוק התקשורת הישראלי - רק בגלל הרפורמה המדומה וההרסנית הזו.
בפרק הבא בסדרה, נסביר למה
משה כחלון, שר האוצר, לא ייצא כעת (כנראה) מהברית הפוליטית, שיש לו עם
ביבי. חלק מההסברים מצויים בלינקים הרבים, שיש בנספחים ב-2 חלקי הסדרה, ובדו"חות המבקר, שחשפנו בסדרה זו. כך, שמי שיקרא את הלינקים, יוכל להבין את המצב הזה, יותר טוב, לקראת החשיפות הבאות שלנו. יהיה מעניין...
נספח:
רשימת החשיפות המרכזיות שלנו ב-4 השנים האחרונות סביב תהליכי "השינוי הארגוני", שלא רק שעלו מיליוני ש"ח (לחברת ייעוץ ארגוני), הם הפכו את תחום אישורי הייבוא של ציוד, שיש בו מרכיבים אלחוטיים (לרבות רחפנים),
לכאוס מחריד, שכולל התעללות של ממש בציבור (כעת הכנסת פועלת בכוח החקיקה, במסגרת "חוק ההסדרים במשק", לנסות ולהפסיק את ההתעללות הזו בציבור), וגם כללו את הקידום של
שמילה מימון לצמרת המשרד, כדי שישמש "מוציא ומביא" עבור
שלמה פילבר ו"עלה התאנה" לכל התרגילים הפליליים של
שלמה פילבר ("
עד המדינה") בהיותו מנכ"ל משרד התקשורת:
