צמרת משרד התקשורת, נציבות שירות המדינה, עורכי הדין והשופטת החליטו, שהציבור לא צריך לדעת על פרשה חמורה (הגובלת לדעתי בפלילים), שקשורה לצמרת המשרד. האם החיסיון הזה ימנע, בסופו של דבר, פרסום פרטי הפרשה? מנסיוני בפרשות קודמות - לא. 
מאת: אבי וייס, 17.8.14, 17:00

בלעדי: פרשה חמורה מסעירה בימים אלו את צמרת משרד התקשורת (ועוד כמה מקומות, שנעסוק בהם בהמשך חשיפת הפרשה). בשלב זה, כנראה שידם של המבקשים להסתיר את הפרשה - חזקה יותר. למרות שלא קיבלתי לידי שום "צו חיסיון", אני מתייחס לפרשה כאילו יש צו כזה (הסבר בהמשך) וזו כתבה ראשונה בסדרה. 

מהניסיון שלי בפרשות קודמות, צמרת משרד התקשורת, נציבות שירות המדינה, הפרקליטות, עורכי הדין המעורבים בפרשות והשופטים בערכאות שיפוט נמוכות, נוטים להסתיר "פרשות חמורות" מהסוג הזה בנימוקים שונים ומשונים.

אולם, מניסיוני, כשמגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון, התמונה משתנה. בית המשפט העליון מציב את "זכות הציבור לדעת" ו"פומביות המשפט" במקום הנכון והראוי. גם בפרשה של שר התקשורת והיועצת המשפטית הקודמים במשרד התקשורת, פרשה שהצליחו להטיל עליה איפול זמן רב, בסופו של דבר, נשיא בית המשפט העליון התיר לי לפרסם את הפרשה במלואה, והיא פורסמה בסדרה של 5 פרקים שהסתיימה כאן. לאחרונה, היו כמה החלטות של בית המשפט העליון בסיפורים דומים, שעיתונאים אחרים נתקלו בהם. בכל המקרים פסק בית המשפט העליון, שיש להתיר לפרסם את השמות והחשדות נגדם בגלל "זכות הציבור לדעת". אולם, תהליכים כאלה לוקחים זמן. לפעמים המון זמן.

לכן, נתחיל כאן, במה שאני חושב, שאפשר לפרסם. למה "חושב" - כי לא קיבלתי שום דבר כתוב (ואפילו לא בע"פ) מה חסוי ומה לא. אין לי "צו חיסיון" ביד ואפילו לא הקריאו לי בטלפון צו כזה. יחד עם זאת, ההגיון שלי אומר, שהשם של בית המשפט, שם השופטת, מספר התיק, השם שלי עצמי ומה שאני כתבתי בעבר (ביוני 2013) על סיפור זה - לא חסוי. די ברור, שגם מה שפרסם בשבוע שעבר גלובס (כאן), גם הוא כבר לא חסוי. 

מה בכלל קורה כאן?
כדי להסיר ספקות, שיכולות להתעורר בקרב הקוראים, בגלל תמונתו של שר התקשורת גלעד ארדן, שמלווה את הכתבה הזו, אני מציין כבר כעת: השר גלעד ארדן לא היה קשור לפרשה זו בשום צורה, לא ישירה ולא עקיפה ולא בכלל. הפרשה הזו החלה בקדנציה של השר הקודם (משה כחלון) ולגלעד ארדן לא היה כל קשר אליה, בשום צורה או הקשר. אולם, כעת, מהרגע שהפרשה הזו הונחה על שולחנו, השר לא יכול "לטאטא אותה מתחת לשטיח", כמו שכמה מיועציו מייעצים לו. חייבת לבוא חקירה, או מצד נציבות שירות המדינה (כשלב מקדים לברור העובדות), או מצד המשטרה. להערכתי, אין מנוס מחקירת משטרתית, לאור חומרת החשדות. 

נתחיל מהסוף: פרטי הפרשה ידועים לי מזמן, אבל החלטת השופטת הייתה פשוט מהממת ולא צפויה. בהחלט החלטה די אמיצה ונועזת. היא קבעה, שמדובר בהתנהלות של בכירים במשרד התקשורת, שאפשר לדעתי לכנות אותה בקצרה בשם: "עלילת דם" מצידם, כלפי בכיר אחר במשרד. לא פחות.

לכן, פניתי להנהלת בתי המשפט - בתי הדין לעבודה ושאלתי: "בזמנו התכתבנו בעניין התיק הזה: תיק מס' ס"ע 54170-09-11, שהדיון בו כפי שנודע לי הסתיים אצל השופטת אריאלה גילצר כץ. איך אני מוצא את פסק הדין?"

תגובת רות שמיר, דוברת בתי הדין לעבודה: "התיק חסוי וכמוהו פסק הדין."

לכן השבתי לה: "תודה, איך אני יכול להתייחס אליו כחסוי אם לא קיבלתי צו חיסיון?"

תגובת רות שמיר, דוברת בתי הדין לעבודה: "התיק חסוי והתנהל בדלתיים סגורות. כל בקשה, שיש לך מהתיק, אתה יכול להגיש במזכירות בית המשפט".

כמובן פניתי למזכירות בית המשפט בת"א ולשופטת (הפניה מצויה כאן). תגובה - לא קיבלתי. זה לא חדש עבורי בתיק זה. שכן, כשהחלה הפרשה (לפני כמעט 3 שנים) וגם במהלכה, פניתי ולא אחת לבית הדין לעבודה בת"א ובכלל זה לשופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ. לא קיבלתי שום תשובה בכתב על שום פניה. פעם קיבלתי תשובה מעורפלת בע"פ ממוקד השירות של פניות הציבור של מערכת בתי המשפט, שלא הצלחתי להבין אותה. בקצור - "מרחו אותי", כדי להסתיר את הפרשה. לא פניתי אז לבית המשפט העליון, כי טרם היה ברור לאן הפרשה הזו מתפתחת.

כפי שציינתי, ברמה הזו של העוסקים בנושא, "זכות הציבור לדעת" ועיקרון "פומביות המשפט" - אין להם כל ערך. האינטרס של כל הצדדים (התובעים, הנתבעים וכיו"ב) היה ועודנו להסתיר את הפרשה מהציבור. נדמה לי שהאינטרס הזה הולך להתמוטט בקרוב...

אולם, אני לא עזבתי את הטיפול בפרשה זו, בכל השנים שחלפו, משום שידעתי את פרטיה ואת חומרת המעשים שנעשו (כנטען כלפיהם) וע"י מי.  

לכן, פניתי בשבוע שעבר בדחיפות גם אל הנהלת נציבות שירות המדינה וגם אל הנהלת משרד התקשורת (2 הגורמים, שקיבלו לידם את הכרעת הדין של השופטת, כנראה לפני כשבועיים) ושאלתי שאלות ישירות (שמות המוזכרים בשאלה שלי שונו והוחלפו בשמות סתמיים, בגלל החיסיון):
"בהמשך לפרסום המצ"ב בגלובס (מצ"ב צילום, שלא הוכחש) נודע לי, שבפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה הגובלת בפלילים בעיקר על שני בכירים בשירות המדינה:

1. AB.
2. CD.

השאלות:

1. האם נפתחה חקירה בעקבות פסק הדין בתיק הנ"ל כנגד 2 הבכירים הללו (ועוד כמה זוטרים המעורבים בעניין "ניסיון ההדחה")?
2. האם יש כוונה לערער על פסק הדין - לאור תוצאותיו הקשות?
3. האם יש כוונה לדרוש להסיר את החיסיון בתיק זה, לפחות בכל הנוגע לטענות החמורות, שעלו מפסק הדין כנגד עובדי מדינה בכירים?"

עד רגע זה לא קיבלתי תשובה. כשאקבל - אעדכן. 

המשך יבוא.

עדכון 18.8.14, 10:30: קיבלתי עדכון מ"מרכז המידע הארצי" של בתי המשפט שהשופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ החליטה להעביר את בקשתי לתגובת הצדדים עד 7.9, וביום 9.9.14 היא תדון ותקבל החלטה בנושא.