דעה: כל הצעדים, שננקטו ע"י מנכ"ל משרד התקשורת נתי כהן בתחום התשתיות ושירותי הפס הרחב בישראל, מובילים למסקנה ברורה: דרוש בדחיפות מנכ"ל למשרד התקשורת, שמבין מה זה להיות מנכ"ל. כתבנו זאת בהתייחס למנכ"ל הקודם וזה חוזר על עצמו שוב כעת. ניתוח מה צריך לעשות בתחום "סיבים לבתים" בישראל. 
מאת: אבי וייס, 30.6.18, 20:35

המהלכים האחרונים של מנכ"ל משרד התקשורת - נתי כהן (בתמונה משמאל), מחזירים אותנו למאמר, שפרסמנו כאן באתר, ממש בתחילת 2017 ׁ(הרבה לפני תחילת "עונת החקירות", שהחלה בקיץ 2017, ע"י רשות ניירות הערך), תחת הכותרת הנוקבת המדברת בעד עצמה: "דרוש בדחיפות מנכ"ל למשרד התקשורת שמבין מה זה להיות מנכ"ל".

הנימוקים כיום נשארו אותם נימוקים ובדיוק באותם נושאים, שנתי כהן עוסק בהם כיום, מהסיבה המאוד הפשוטה: כש"לא סופרים את הציבור ממטר", מגיעים לתוצאות אומללות (שלא לומר פליליות) בשוק התקשורת.

כך, שהקריאה הזו תקפה גם כעת. כנראה, שרק בעוד שנה או שנתיים, יבינו את מה שאני כותב כרגע לגבי נתי כהן., מפני ששר התקשורת איוב קרא לא יודה, לא כעת ואולי לא בכלל, בטעות שלו בבחירת נתי כהן למנכ"ל (שמקורה כנראה בלחץ, שהשר היה בו, לבחור מנכ"ל במהירות ולהחליף את שמילה מימון מתפקיד המנכ"ל בפועל).  

ככה הכאוס הזה מתנהל מתחילת העשור ואנו שוב נמצאים באותו מצב אומלל, שבו אנשים בכירים, שכנראה אין להם צל של מושג מה זה BSA, וקטורינג, G.fast, מה זה PON ומה זה L2-WAP, מקבלים החלטות, שנועדו לרצות את בעלי ההון, המנכ"לים ו"המקורבים לצלחת", במקום לתת פתרונות המתאימים לצרכים של עם ישראל.

הזהרתי את ועדת חייק בסוף 2009, לא לדבר ולא להמליץ על BSA כטכנולוגיה לשוק סיטונאי, כי זו טכנולוגיה, שבזק הכניסה ל-ADSL שלה בסוף שנות ה-90 (בעת הקמת תשתית הפס הרחב לה), כדי להיות מוכנה להשקת "שוק סיטונאי" ב-2001, אבל "שוק סיטונאי" החל רק ב-2014 (14 שנה אחרי כן...), אחרי שה-BSA נעלם מהרגולציה האירופאית (ומשאר העולם) ומשרד התקשורת החליט ברוב חוכמתו וגאונותו, ש-BSA זה גם על הטלפוניה של בזק וגם על רשת הוט (כולל הטלפוניה של הוט, כשלהוט אין שום מצב שבו ניתן ליישם אצלה BSA). אגב, אבי ברגר (מנכ"ל לשעבר במשרד התקשורת) קבע, בידיעת השר דאז גלעד ארדן, ש"שוק סיטונאי" בגישת ה-BSA יהיה גם על רשתות הקוויות של סלקום ופרטנר.... קשה להאמין, אבל זו המציאות. כל אלו הן המצאות, שרק עורכי דין, כלכלנים, סמנכ"לים בכירים ומנכ"לים של משרד התקשורת הישראלי יכולים היו להמציא. זה בדיוק כמו האלכימאים בימי הביניים, שהחליטו שניתן להפיק זהב מחול ויש תרופה שתרפא כל מחלה ותבטיח חיי נצח.  

קראתי לזה בזמנו: "ההונאה הצרכנית של העשור". זאת, תודות לרגולציה העקומה של מדינת ישראל, שלא שמה לב (אחרי שהעתיקה את הרגולציה הישנה הזו, ששמה BSA מה-EU), שב-EU מזמן התקדמו לרגולציות תקשורת אחרות לגמרי, של העדפת תשתיות עצמאיות המבוססות על פריסת סיבים לבתים וטכנולוגיות מתקדמות סלולריות ואלחוטיות, שמתאימות לצרכים של הצרכנים של היום ומחר.

כל תכניות "השוק הסיטונאי" הוכנו ע"י אנשים ה"חיים בסרט" והמקשיבים רק ל"מקורבים לצלחת". אחת הסיבות המרכזיות לטעות הזו היא ההחלטה, שמשרד התקשורת החליט, שרגולציית "השוק הסיטונאי" בישראל תהיה מבוססת על עקרונות ה-BSA (ר"ת: Bit Stream Accesss), טכנולוגיה משנות ה-90 של המאה הקודמת וללא כל "איכות גלישה" ובביצועים ירודים. הטעות הזו לא תוקנה, עד היום, כי לא נעשה שום תהליך של "הפקת לקחים" במשרד התקשורת. 

"שוק סיטונאי" נולד באירופה כדי לספק יכולת תחרות לספקים חסרי תשתיות קטנים עד בינוניים, ש"ירכבו" על בעלי התשתיות המונופוליסטיות. זה לא נועד לספק מענה לספקי תשתיות ענק מסוג אחד (סלולר, אלחוט וסיבים), כדי שירכבו על בעלי תשתיות ענק מסוג שני. הרעיון הזה (של בעלי תשתיות דוגמת סלקום ופרטנר, שרוכבים על בעלי תשתיות מתחרים), לא הצליח בשום מקום בעולם. אין שום סיבה, שיצליח דווקא בישראל, ארץ הספינים, הקומבינות וה"עבודה בעיניים" (ראה ערך: גולן טלקום).

בעולם הרחב כבר שכחו מזמן מה זה "שוק סיטונאי במודל BSA", כמו שיש בישראל (זה בכלל לא "שוק סיטונאי" בהגדרות של הרגולטורים באירופה, היכן שהמציאו את ה-BSA לפני כ-3 עשורים). בעולם, מחברים בתים ברוחבי פס של עד 10 גיגה, מספקים את שירותי התקשורת מתשתיות ענן, מספקים חיבורי WiFi מתקדמים ביותר (גם בשילוב הסלולר, כש-5G כבר החל ברחבי העולם), מספקים שירותי NFV למגזר העסקי, מספקים שירותי WebRTC למגזר הפרטי ולמגזר העסקי, פורסים רשתות IoT ארציות, ועוד ועוד. "חלומות ליל קיץ" לתושבי ישראל. 

כעת, אנו ניצבים בפני הפלונטר החדש של "סיבים לבתים", שהזהרתי מפניו את ועדת חייק כבר ב-2009. היות ובאתר זה יש מעל ל-300 מאמרים רק בתחום הזה, אציין בקצרה, שיש פתרונות מאוד פשוטים לפלונטרים שנוצרו. הבעיה  היא, שאיש לא מוכן ללכת נכון וההליכה עקום ונגד החוק זו השיטה של ראשי משרד התקשורת בעשור הנוכחי, גם של המנכ"ל הנוכחי (ואחריו של השר הנוכחי). את תמצית הפתרון תיארתי כמה פעמים ולאחרונה במאמר: "ניתוח: יש דרך לחבר את עם ישראל בסיבים לבתים! זה דורש "חשיבה יצירתית"". חבל לחזור כאן על הפתרון, כי ממילא ראשי משרד התקשורת חושבים, שהם אלכימאים ו"סגנים של אלוהים". 

כמה נקודות חשובות להבהרה, למצב החדש, שמנכ"ל משרד התקשורת נכנס אליו, בשלומיאליות וכאוטיות מדהימות:

• אין שום קשר בין הורדת "ההפרדה המבנית" מעל בזק לבין פריסת סיבים לבתים. ועדת חייק בכלל קשרה את הורדת "ההפרדה המבנית" מעל בזק בתחילת תחרות בשירותי טלוויזיה על האינטרנט. זה אושר בזמנו ע"י שר התקשורת משה כחלון, אבל לא מומש. שלמה פילבר הצליח לבלבל את כל הסדרי הרגולציה, שהייתה קיימת במשך שנים, לרגולציה, ששינתה את "כללי המשחק", שינוי, שבוצע ללא כל סמכות, והוא קבע, שיש קשר בין פריסת סיבים לבתים להורדת ההפרדה המבנית מבזק. בזק זכאית להורדת "ההפרדה המבנית" מעליה, בלי שום קשר לכלום. "ההפרדה המבנית" בבזק או בכל חברת תקשורת אחרת, זו תפיסה רגולטורית אנכרוניסטית, שנולדה לאחר פיצול AT&T בארה"ב, מה שנגמר שם מזמן. ממש מזמן. הדבר המרכזי, שהרגולטורים כיום אמורים לעשות זה: לפקח על כוחו של המונופול (כל עוד הוא מונופול, כמוגדר בחוק), שלא ינצל את כוחו לרעה. כמובן יש "להגן על הצרכנים" ולפקח על קיום החוק, התקנות ותנאי הרישיון של המונופול. איך המונופול יהיה בנוי בתוכו, זה לא עניינו של הרגולטור במאה ה-21, אלא עניינם של בעלי המניות של המונופול. הרגולטור אמור לשמור על האינטרסים של הציבור ולא לנהל את המבנה הפנימי של המונופול, או להיות מעורב בתחשיבים כלכליים שלו (וגם לא בתחשיבים הכלכליים של מתחריו).
• אין גם שום סיבה למנוע מבזק לשדרג את תשתיות הפס הרחב שלה (!). למה סלקום ופרטנר יכולות לפרוס סיבים לבתים? זה לא הגיוני ולא חוקי למנוע זאת מבזק. אולם, זה עוד פחות הגיוני שכולם יפרסו במקביל, לאותם בתים. צריך לעשות "סדר בברדק" (כמפורט בסעיפים הבאים). 
• הטיפול הממשלתי ברמה העליונה בתחום הסיבים לבתים השתבש, כאשר החלטת הממשלה בנושא, להקמת "צוות בין משרדי בנושא קידום הסיבים לבתים" לא התקדמה ולמעשה הנושא נשאר נחלת מנכ"ל משרד התקשורת (במקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה), מנכ"ל שעושה כרצונו (וטועה). חייבים לחזור למקורות, לבסיס, כמו שעשו בכל העולם: קודם לבדוק את הצרכים של הציבור, לקבוע מדיניות של "סיבים לבתים" כחלק מ"ישראל דיגיטלית" לבצע שימועים על המדיניות הזו (דוגמה כאן למה שנעשה בעבר באירופה), ולהציג לציבור את כל החלופות לסיבים לבתים, למשל 5G ושימוש באלחוט רחב פס (למשל בתחום התדרים 60 ו-70 גיגהרץ ובתחומי תדרים נוספים).
• אי אפשר לתת לשוק הזה (של סיבים לבתים) להתנהל לפי האינטרסים הכלכליים של בעלי ומנהלי החברות. המשמעות של זה ברורה: בזק תישאר (בתחום התשתיות) מונופול לנצח. זה לא הגיוני, ש-5 מתחרים קוויים יתחרו להגיע בסיב לכל בניין בישראל, ועוד 3 ויותר מתחרים יתחרו להגיע לאותו בניין בדיוק, עם פס רחב באוויר. יש לזה כמה פתרונות (דוגמת מה שנעשה בניו-זילנד ובאוסטרליה, של מכרזים, מי יפרוס סיבים לבתים בכל איזור ורק ספק אחד יפרוס סיבים באותו איזור. במדינות אחרות דוגמת ארה"ב, השליטה בפריסה במיוחד בפריפריה, נעשית ע"י שליטה בסובסידיות הממשלתיות וההקלות במיסוי הניתנות למי שזוכה במכרז לפריסה באותו עיר, או באותו איזור).
• בזק בכלל לא מציעה "סיבים לבתים". אולי 5% מהבתים יקבלו סיבים לבתים בגישה של בזק (95% יקבלו חיבורים בשיטות שונות, מבוססות שימוש בחוטי הנחושת ב-Last Mile, שכולן מכילות את טכנולוגיות הווקטורינג), גישה, שהחלה בבזק ב-2012 ונמשכת עד היום. לכן, לדבר על "פריסת סיבים של בזק לבתים" זו פשוט הטעייה וחוסר הבנה בסיסי. בזק לא מגיעה ולא תגיע (בטווח הזמן הנראה לעין) עם סיבים לתוך בתים או ממש לפתח של הבתים עצמם. למי ששכח או לא רוצה לזכור, אחרי ניסויים והכרזות ב-2012, במהלך 2013 החלה בזק לפרוס מה שהיא מכנה "סיבים לבתים" בגישת ה-FTTH/FTTB, ותוך שנה, עד סוף 2014, כיסתה כבר כ-1 מיליון בתי אב ואף הקימה לזה פורטל בשם Bfiber. כעת, במחצית 2018 ראשי בזק מנסים "למכור" את "הסחורה המשומשת" הזו, בפעם מי יודע כמה, שוב ושוב, לראשי משרד התקשורת החדשים, שלא יודעים דבר וחצי דבר, על מה מדברים איתם ראשי בזק. בעולם, "הגבינה מזמן זזה". אבל נתי כהן ושות' - לא שמעו על כך, גם בגלל שהם לא הבינו, לא מבינים ולא יבינו, מה תפקידם ותחומי אחריותם הציבורית. 
• שיטת ה-G.fast, שכרגע בזק מציעה כשיטת חיבור המתקדמת ביותר והמרכזית לפס רחב לבתים - זה לא דבר חדש. ממש לא. גם לא הווקטורינג וגם לא ה-Vplus עם G.inp: שיפור לווקטורינג כמופיע בתקן G.998.4. כבר לפני כ-5 שנים, בעת שביקרתי (וכמה פעמים) במעבדות בניו-ג'רסי (של Bell-Labs, כיום חלק מקבוצת נוקיה), שם מפותחות הטכנולוגיות הללו, ראיתי ושמעתי על הפתרונות הללו ופתרונות ההמשך, שבזק טרם הגיעה אליהן. משרד התקשורת הישראלי היה עיוור לחלוטין להתפתחויות הללו, ונשאר עיוור עד היום.
• המשמעות המעשית של כל המונחים הטכנולוגיים הללו היא:
  • אי אפשר לקיים יותר "שוק סיטונאי" בגישת ה-BSA, כי אין BSA על ווקטורינג. על וקטורינג יש גישה רגולטורית אחרת, ששמה L2-WAP. אולם, אם באירופה לקח כ-5 שנים לפתח את הרגולציה הזו (ולמעשה היא יושמה חלקית וללא קו אחד ברור בכל אירופה, כי ברוב מדיניות אירופה השוק הסיטונאי בוטל ומת, לכן, זה נהיה מיותר לפתח את הרגולציה הזו במלוא היקפה ומשמעויותיה, לשוק שהולך ונעלם). כך, שאין כל סיכוי, שדווקא בישראל תפותח רגולציה כזו בשלמותה. מה שמשאיר למשרד התקשורת בישראל כעת - רק 2 ברירות מרכזיות:
    • 1) לעבור לרגולציית WLR, או Retail Minus, ששלמה פילבר ניסה ליישם אותה בתחום הטלפוניה של בזק וכשל. כרגיל במשרד התקשורת הישראלי, לא הופקו כל לקחים מהכישלון הזה.
    • 2) לקנות את "הסיפורים" (כולל מבעלי תפקידים בתוך משרד התקשורת), שזה יכול להמשיך ככה (כלומר: להמשיך בהסדרי "השוק היסטונאי", עם קצת "תיקונים ועדכונים" בניסוחים הטכניים של הרגולציה, או במעבר לרגולציה בשם VULA שדי כשלה באירופה, כמו שבזק מציעה), בלי שינויי רגולציה מפליגים ומידיים ולמעשה לתת לעסק הזה לקרוס מעצמו, כמו שקרה בכמה מדינות באירופה, שלא שמעו לעצות המומחים. בכמה מדינות שם, נתנו לחברת הבזק להתקין טכנולוגיות וקטורינג ברשתות הפס הרחב, ללא שינויי רגולציה דרמטיים, והשוק הסיטונאי פשוט קרס לבד, ללא הכוונה רגולטורית. הקריסה של "השוק הסיטונאי" נובעת מכך, שמי שנמצא ב"שוק הסיטונאי" (גם אם יש לו בבית נתב התומך בווקטורינג), לא מקבל מבזק את היכולות הטכנולוגיות של הווקטורינג, כי הוא לא לקוח של בזק, ולכן רוחב הפס שלו נופל לסביבות 12 מגה, בלי תלות בחבילת הפס הרחב שבחר. בנוסף, הוא מפריע לכל השכנים שלו, שיש להם וקטורינג. השכנים הללו מגלים די מהר מי השכן שמפריע להם לקבל מהירויות גבוהות מבזק ולכן הם לוחצים על השכן הזה לנטוש את "השוק הסיטונאי" ולעבור לבזק, כדי שכולם יוכלו לקבל מהירויות גבוהות של טכנולוגיות הווקטורינג. כך, השוק הסיטונאי מתמוטט לאט - אבל בטוח.  
  • חייבים לפתור את חוסר החוקיות והיעדר הרישיון של פריסת סיבים לבתים, שמבצעות כיום סלקום ופרטנר (פרטנר בקצב די גבוה). לא מובנת ההשלמה של משרד התקשורת עם הכאוס הרגולטורי הזה. 
  • חייבים לעודד את הוט לעבור ל-Docsis 3.1, או לקפוץ ישר ל-PON משולב עם Docsis 3.1. בנוסף, לעודד את הוט להיכנס לתחום החיבורים האלחוטיים, דוגמת מה שעשו חברות כבלים גדולות לא מעטות בעולם. 
• הקלות ב"פריסה האוניברסלית" לאנלימיטד והוט יכולות להנתן רק אחרי כשפותרים בבת אחת (וב"מדיניות על" כוללת), את כל תחום הגישה של "פס רחב לבתים" (קווית, סלולרית ואלחוטית) בישראל, ומבצעים איזונים בין כל השחקנים וכל הטכנולוגיות, עם "מפת דרכים" ברורה ל-10 שנים לפחות קדימה, עם ניתוח RIA מקצועי ואמיתי לכל החלופות, בהתחשב בכך, שמדובר בשוק מאוד קשה ליישום הדורש השקעות עתק.
• במסגרת זו, יש לתכנן מה יהיה הסיוע הממשלתי למי שפורס פס רחב לבתים והיכן. יש כמה גישות בענין זה בעולם. נדמה לי, שהגישה האמריקאית לסבסד (על פי זכייה במכרזים פומביים) פריסה של פס רחב באזורי הפריפריה וגם לגופים ציבוריים מועדפים למשל: בתי ספר, גני ילדים, מוסדות להשכלה גבוהה, ספריות ציבוריות, רשויות ציבוריות, מנתנ"סים וכיו"ב, היא גישה די טובה ומועילה מנקודת ראות ציבורית. בבריטניה, הרגולציה לתחום זה נקבעה בשיטה אחרת לגמרי (מפורט כאן), שיטה המבוססת על החלטות של ראשי הרשויות המקומיות, מה שממומש בפורטל ממשלתי אחיד, שהוכן עבור הרשויות המקומיות (שתבחרנה בעצמן מי יספק פס רחב בכל עיר ושכונה, באילו מחירים ובאיזו שיטה). זו שיטה מעניינת ביותר וראויה לבחינה ולשיקול גם אצלנו. הממשלה הבריטית מאמינה, שהידע מה לפרוס, עם מי לפרוס, באיזו טכנולוגיה ובאיזה קצב ובאיזה שכונה, הוא מידע, שהשטח (דהיינו: הרשויות המקומיות) יודע יותר טוב מהממשלה. בכל מקרה, זה דורש עבודה בין-משרדית מאוד נרחבת, כדי לגבש את השיטה הנכונה והמתאימה לתושבי ישראל. זו לא יכולה להיות שיטת "הישראבלוף" של צמרת משרד התקשורת מאז תחילת העשור ועד עצם היום הזה. 

לסיכום
אין שום רגולטור לתקשורת בעולם, שנפגש עם הצמרת הבכירה של הגופים המפוקחים על ידו, כדי "ללמוד מהם", "להכיר אותם" ולנהל עימם דיאלוג מקצועי כזה או אחר באופן חופשי, סתם כדי "ללמוד" ו"לתאם ציפיות". זה דבר בלתי מתקבל על הדעת מבחינה אתית, ציבורית, מוסרית וחוקית. זה נכון גם לגבי רגולטורים אחרים, בעלי סמכויות אכיפה ו"הסדרת שוק" (דוגמת: רשות ההגבלים העסקיים, רשות ניירות הערך, הרשות להגנת הצרכן, הרשות לפיקוח חקלאי, מנהל האכיפה וההסדרה - משרד הכלכלה, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון - משרד האוצר, וכיו"ב, שלא לדבר על גופי האכיפה המרכזיים שקיימים בממשל של כל מדינה בעולם, דוגמת: משטרה, פרקליטות, מערכת בתי המשפט, מס-הכנסה, השב"כ וכיו"ב).

אם מנכ"ל משרד התקשורת רוצה "ללמוד את השוק" ו"מה חדש בו" אזי:

• שקודם כל יתכבד וייפגש עם נציגי הציבור המוסמכים ויקבע שיטת הוועצות קבועה ושוטפת עם נציגי הציבור הללו, לאורך כל השנה, ובכל נושא מקצועי - מול נציגי הציבור המתאימים (יש הרבה).
• שיילך לאירועים מקצועיים בתחום התקשורת (בארץ וגם בעולם). 
• אחר כך (או במקביל) שייפגש עם העתיד של עולם התקשורת, כלומר: סטארטאפים.
• אחר כך (או במקביל) שייפגש עם החברות המפתחות פתרונות ויישומים לעולם התקשורת, כלומר: חברות ההייטק.
• מומלץ להכיר וללמוד מה רגולטורים אחרים לתקשורת בעולם עשו ועושים.
• רצוי לבקר במעבדות פיתוח עולמיות (וגם מקומיות) ובגופי התקינה העולמיים, בתחומי התקשורת השונים.
• אפשרי (ואף מומלץ) להיפגש עם אנשי סגל (חוקרים ומרצים) מהאקדמיה בארץ ומהעולם, שעוסקים בתחומי התקשורת, המדיה והרגולציה.
• מומלץ להיפגש עם גופי מחקר, חוקרים ואנליסטים, שמכסים את עולם התקשורת, גופי התקשורת וטכנולוגיות התקשורת.

לכן, פגישות עם מנכ"לים ובעלי תפקידים בכירים בגופים המפוקחים על ידו על פי חוק, אמורים (בעיקרון של "שמירה על טוהר המידות, מניעת לזות שפתיים ושמירה על מעמדו של השירות הציבורי") להיעשות רק לפי מה שהוגדר בחוק התקשורת, למשל בסעיף 37א8, וגם זה לא חובה, אלא רק אפשרות (כי אפשר לקבל מהמנכ"לים המפוקחים את הכל בכתב, ללא פגישה פנים אל פנים). בסעיף הזה בחוק מדובר במפגש מאוד ברור ומובנה עם המנכ"ל, סעיף שאומר כך: "מפר [כלומר: מי שקיבל קנס - "עיצום כספי" מהמנהל, דהיינו: מהמנכ"ל] שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 37א7, רשאי לטעון את טענותיו לפני המנהל, בכתב או בעל-פה, כפי שיורה המנהל, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה".

נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת, לא מבין כנראה בכלל את תפקידו, סמכויותיו, אחריותו והמסגרת הציבורית-רגולטורית, שבה הוא פועל כמנכ"ל. זו לא סטייה מקרית, אי הבנה מקומית רגעית, או מעידה חד-פעמית. זו דרך החשיבה וההתנהגות שלו, של "אני ואפסי עוד". בדיוק כמו קודמיו, מתחילת העשור ועד היום. לכן, הוא לא יכול להיות מנכ"ל משרד התקשורת. ככל שהקדנציה שלו תהיה יותר קצרה, כך ייטב לשוק התקשורת ולתושבי מדינת ישראל (וכמובן ייטב לשלטון החוק ולטוהר השירות הציבורי במדינת ישראל).