משרד התקשורת פרסם סדרת החלטות בעניין שימוש מתחרותיה של בזק בתשתיותיה הפסיביות (מה שמכונה בשם השקרי "הדדיות"), מה שממוטט ברעש אדיר עוד לבנה ענקית בתיק 4000 התפור. הגיעה העת לעסוק בתפירת התיק ולא בחסינות, למעט עיסוק בחסינות שבנה לעצמו, ד"ר אביחי מנדלבליט. זאת, כי איש לא מטפל עד רגע זה בשקרים הגסים וההטעיות הרגולטוריות והמשפטיות, שנשתלו (בכוונה) בתיק 4000, שקרים הנסתרים בקלות במסמכים ברורים ועקביים ממשרד התקשורת עצמו. עדכונים בסוף הכתבה. 
מאת: אבי וייס, 21.1.20, 18:58

באופן די מפתיע, בגלל פעלתנות יתר לא מוסברת של צמרת משרד התקשורת, הכל מבית היוצר של "קליקת אוהדי סלקום ושות'" בצמרת משרד התקשורת, משרד המתנהל בעצמו מחוץ לכוח הכבידה של כדור הארץ וללא קשר לשום תחנת בסיס, נחשפים בחודש האחרון עוד ועוד שקרים, שהושתלו (בכוונה) בתוך "כתב החשדות" ו"כתב האישום" בתיק 4000.

זאת, בכתב אישום המנותק מכל מציאות, שחובר ע"י צמרת הפרקליטות והיועמ"ש (עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, בתמונה משמאל) וצוותו. 

הפעם אטפל במה שמכונה בשם השקרי "הדדיות" (יודגש כבר מהתחלה, שאין שום "הדדיות". יש רק הלאמה של רכוש בזק לטובת מתחרותיה, אין מצב הפוך).

זאת, כפי שמופיע בכתב האישום בסעיף 79 והנה צילום האישום המומצא הזה בתחום "רפורמת ההדדיות":


רק מעיון בניסוח הסעיף הזה בכתב האישום של תיק 4000, לפני שממשיכים בקריאת המאמר, רואים, שכתבו אותו אנשים, שאין להם שמץ של מושג ברגולציית עולם התקשורת, שסתם "תפרו תיק" על כלום לנתניהו בנושא שלא רק שלא עסק בו מעולם, הוא (נתניהו) אפילו לא השפיע עליו, והמציאות הרגולטורית - הפוכה לגמרי.

כמה הערות רק למה שכתוב בתצלום כאן למעלה, לפני שאני מציג את המסמכים והראיות הסותרים את הסעיף הזה: 

• רפורמת ההדדיות לא נועדה לחייב את בזק והוט לאפשר שימוש הדדי בתשתיותיהן. אין בכלל דבר כזה. מדובר באי הבנה בסיסית ובורות מוחלטת, של מה שמכונה "הדדיות". המצב הנכון הוא, שמאז הקמתה, הוט משתמשת בתשתיות בזק (כ-40% מפריסת הוט היא על תשתיות בזק). לא צריך לזה שום הסדרה רגולטורית, כי זה הוסדר בהסכמים מסחריים עסקיים רגילים בין הוט לבזק, עוד לפני שהוט נולדה (בתקופה בה פעלו בארץ כמה חברות כבלים אזוריות). זה ממשיך כך מאז ועד היום. בזק לא נזקקה מעולם לתשתיות הוט. כך, שהכתוב בסעיף לא מחובר לשום מציאות. אין בחוק או במציאות שום דבר בעניין חיוב בזק והוט לאפשר שימוש הדדי בתשתיותיהן. זה בכלל לא הוסדר כך ולא מופעל כך במציאות. 
• המציאות היא, שההחלטות הן, שבזק תפתח את תשתיותיה למתחרותיה, והכוונה היא לסלקום, IBC ופרטנר. כיום, זה רק IBC\סלקום ופרטנר, שכן תשתיות סלקום נמכרו ל-IBC. בכל מקרה, בזק אינה יכולה להשתמש בתשתיות IBC או פרטנר, מסיבות שלא אפרט כרגע, וגם אין לה כל צורך כזה. כך, ש"הדדיות" - לא היתה, אין ולא תהיה. 
• איך אפשר להאשים את נתניהו בכתב האישום שפעל (באמצעות שלמה פילבר) לעכב את "רפורמת ההדדיות", כשהרפורמה הזו עוגנה בחקיקה בכנסת רק ב-29.12.16 כמפורט כאן (כחצי שנה אחרי שנתניהו הפסיק לעסוק בענייני בזק) וגם אחרי החקיקה היה צורך לתרגם אותה לנהלים (דוגמת עדכון "תיק שירות") ולתיקוני הרישיונות של החברות הנוגעות בדבר, תהליכים שלקחו שנים והסתיימו בפועל רק בתחילת 2020, בלי שום קשר לנתניהו, או למעורבות שלו בנושא, ישירה או עקיפה. 
• נטען, ששלמה פילבר שכנע את השר צחי הנגבי להתנגד ליוזמת חקיקה, שקידמה את "רפורמת ההדדיות". גם זה מנותק מכל מציאות. השר הנגבי כלל לא נחקר בעניין זה (כאן) וגם מעורבים אחרים בנושא לא נחקרו. העובדות מראות מצב הפוך לגמרי. מי שקידם את יוזמת החקיקה היה משרד התקשורת ביחד עם משרד האוצר. זהו. שלמה פילבר היה זה שדחף בחקיקה להכניס את עניין "ההדדיות", כולל על תשתיות הוט ו-IBC - כמופיע בהודעתו כאן, אבל במציאות זה לא התגשם. יש רק "רכיבה" על תשתיות בזק. הפוך - אין. גם הוט נמצאת מחוץ למציאות הדמיונית הזו, שנכנסה לחקיקה. 
• העיכובים ביישום "רפורמת ההדדיות" לא נבעו מהרצון של שלמה פילבר לעזור לבזק. בכלל המצב היה הפוך. הקושי העיקרי (בין שלל קשיי היישום של התחום הזה) היה, שבזק טענה (ובצדק בזמנו), שהמידע על תשתיותה הפסיביות הוא מידע סודי על פי הגדרת השב"כ ולכן היא לא יכולה לחלוק אותו עם אחרים. לכן, הפריסה של המתחרות בה בתוך תשתיותה המסווגות היה עניין מאוד מורכב ומסורבל. הבעיה הזו נפתרה (חלקית) רק ב-9.8.18, בהחלטה של מנכ"ל משרד התקשורת הנוכחי, נתי כהן, החלטה, שהוא ביצע ללא כל שימוע וללא כל אישור שר התקשורת, החלטה שקיבל אז בתיאום עם השב"כ, בה שונו נהלי "ביטחון וסיווג המידע" בנוגע לתשתיות בזק. ההחלטה הזו נמצאת כאן. החלטה זו נחשפה לציבור במקרה, בעקבות שימוע (שאפרט אודותיו בהמשך הכתבה), שימוע, שפורסם כאן ב-22.8.18 תחת הכותרת: "תיק שירות שימוש הדדי בתשתיות פסיביות". כלומר: הנושא של "ההדדיות" טופל לעומק רק במחצית שניה של 2018. אז קצת קשה להאשים את נתניהו (שהיה שר תקשורת לרבות לענייני בזק עד מחצית 2016), בבעיות, שהחלו (משום מה) לטפל בהן לעומק - במשרד התקשורת, רק במחצית 2018?​  

דוגמה בולטת למצב ההפוך, שהיה במציאות, היא ההודעה לתקשורת, שפורסמה ע"י שלמה פילבר באמצעות הדובר שלו, ביום 10.1.17 (ההודעה המלאה מצויה כאן), הודעה לציבור המדברת בעד עצמה: 

 
אם שלמה פילבר קיבל, כאמור בצילום כאן מעל, החלטות ברורות כנגד בזק בעניין "ההדדיות" ובעד סלקום ופרטנר, אז איך אפשר להאשים את נתניהו (או את צחי הנגבי שהחליף אותו בתפקיד במחצית 2016), בכך, שנתניהו (שבכלל לא היה מעורב בנושא), השפיע ופעל דרך שלמה פילבר, לטובת שאול אלוביץ' ובזק?

יתרה מכך. שמילה מימון (המשנה למנכ"ל משרד התקשורת), שלא נחקר בנושא ספציפי זה, מדווח בעצמו במו פיו, דברים זהים לחלוטין, בפני "ועדת הקנסות", וזה מפורט בהרחבה בנספח א' כאן למטה.

שמילה מימון הוא זה שיצר את הבעיה (של עיכובים בפריסה של סלקום בתוך התשתיות הפסיביות של בזק), אחרי שנתן גיבוי וחיפוי לסלקום, להכניס את החיבורים שלה לאנטנות הסלולר שלה לתוך "רגולציית השוק הסיטונאי", רגולציה, שנועדה במקורה לתת פתרון לשוק הפרטי בלבד, ולא להיות תחליף זול לשירותים עסקיים רגילים של חברות התשתית (הפרשה הזו מפורטת כאן וכאן). לאחר סבב דיונים ובדיקות, שלמה פילבר הצטרף לעמדת שמילה מימון. ההחלטה שלו, כאמור לעיל, פורסמה לציבור הרחב. 

בנוסף, גם שלמה פילבר בעצמו, בדיווח שלו לוועדת הכלכלה של הכנסת בתחילת 2017 מדווח לוועדה נכבדה זו דברים דומים למה שדיווח שמילה מימון ל"ועדת הקנסות": 


אם לא די בכך, משרד התקשורת עצמו מבולבל מה זה "הדדיות", עד כדי כך, שמשרד התקשורת הכחיש עד לאחרונה, שיש בכלל דבר כזה הנקרא "הדדיות".

המשרד טען, שסלקום ופרטנר לא אמורות לפתוח את התשתיות שלהן לטובת בזק (או הוט). כך, שאין "הדדיות". 

לא מאמינים?
אז הנה הצילום כאן מתחת, שמדבר בעד עצמו (צבעתי את המילים החשובות באדום, במקור המילים היו בשחור):

 
הקטע שגזרתי והצגתי כאן מעל, אינו פברוק, שהמצאתי כרגע.

זה מסמך רשמי של משרד התקשורת, שנשלח לפי פנייה של אזרח למשרד, אזרח, שפנה ושאל שאלות נוקבות בעניין ההדדיות, והתאריך של המסמך הוא 24.1.19 (אני חשפתי אותו בהשמטת שם האזרח, שביקש להישאר בעילום שם, אבל שמו ידוע למשרד התקשורת) והמסמך המלא מצוי כאן, למתעניינים. 

היות ונדהמתי מהכתוב במסמך הרשמי הזה של משרד התקשורת, שהועבר אלי מאותו אזרח, פניתי (כפי שמופיע בתצלום), לשר התקשורת דודי אמסלם, בתמונה משמאל,  ולצמרת משרד התקשורת בשאלות מאוד נוקבות. 

תשובות לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי.

לאור אי קבלת תשובות, פרסמתי זאת במאמר, שפורסם לאחרונה תחת הכותרת: "עוד 10 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת נגד הציבור?" וזה מופיע במאמר בסעיף 2. זה מאמר שפורסם ביום 16.7.19.

כלומר: משרד התקשורת, בשנת 2019, לא יודע מה זה "הדדיות" וטוען, שאין הדדיות לסלקום ולפרטנר (ממילא ל-IBC אין הדדיות, כי ככה נכתב בחוק התקשורת סעיף 5(י)(5), וכעת, עם מכירת והעברת תשתיות סלקום לחזקת IBC, לא ברור עד הסוף, מה מעמד התשתיות הללו ואם חובת ההדדיות, שבחוק, חלה עליהן). 

​כלומר: כתב האישום כנגד נתניהו מאשים אותו בפגיעה ב"רפורמת הדדיות", כשלמעשה כלל לא הייתה כוונה לאיש לבצע "רפורמת הדדיות", כשמשרד התקשורת בעצמו הודה - שאין "הדדיות".  

בעברית קוראים לזה: "תפירת תיק" בחוטים גסים. 

וכעת להחלטות הטריות של משרד התקשורת בעניין ההדדיות:
ביום 31.12.19 נשלחה ופורסמה הודעה לציבור (כאן), בנושא קבלת ההחלטות של מנכ"ל משרד התקשורת בתחום "ההדדיות".

הודעה הזו מוחזרה רק בכמה כלי תקשורת (למשל כאן וכאן), בלי הערות כלשהן, כנראה משום שמדובר בנושא די מסובך ומורכב, עם הרבה החלטות ומסמכים ארוכים (כל ההחלטות מפורטות ב-4 מסמכים די ארוכים הנמצאים כאן. מי שמתעניין בפרטי הנושא יוכל להוריד את כל הקבצים הללו מכאן). 

עוד טרם פרסום ההחלטות בשימוע, הן הודלפו לכמה כלי תקשורת, ולכן יצאתי בסדרת שאלות נוקבות לשר התקשורת דודי אמסלם ולצמרת משרד התקשורת (הפנייה שלי מצויה כאן).

היות ותגובה לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי, כתבתי את שאלותיי ומה המסקנה מאי מתן מענה לשאלות, במאמר, שפורסם תחת הכותרת: "28 שערוריות חדשות במש' התקשורת: שיא עולמי: 107 שערוריות בכ-5 חודשים!". מופיע בסעיף 8 במאמר, מאמר, שפורסם ב- 11.12.19.

רק בסוף 2019  (ב-31.12.19) תיקן משרד התקשורת את הרישיון של סלקום (כאן וכאן) והחיל (תיאורטית - כמובן, כי ממילא התשתית הקווית של סלקום נמכרה והועברה ל-IBC), בתיקון הזה על סלקום את "רפורמת ההדדיות". גם הרישיון של פרטנר תוקן באותו יום (31.12.19) - כאן, אך משום מה התיקון הזה לא פורסם רשמית באתר המשרד. 

כלומר, מה שטענתי והצגתי בסעיף הקודם, שעד סוף 2019 לא היה דבר כזה (אפילו לא לכאורה, על הנייר, ברישיונות של החברות האמורות לספק "הדדיות"), דבר שנקרא "הדדיות", גם לפי מסמכי משרד התקשורת, זו עובדה מוכחת חד-משמעית העולה בברור ממסמכי משרד התקשורת עצמו.

אז איך אפשר להאשים את נתניהו בטרפוד "רפורמת ההדדיות" בשנים 2015-16 (ובאמצעות צחי הנגבי בשנים 2016-17), כשבכלל אין דבר כזה "הדדיות", בשנים הללו? 

החלק המעניין כרגע בתוצאות השימוע הטרי ובהחלטות הטריות, שנבעו מהשימוע, הוא למי משרד התקשורת הקשיב והתייחס (מבין אלו שהגיבו לשימוע). זה מופיע בצלום כאן מתחת, הלקוח מכאן:


תגלית: נחשוף לקוראינו מי האיש, שהגיב מהציבור לשימוע, אדם שמוזכר כאן במסמך המנכ"ל בצורה מאוד כללית: "התייחסות נוספת מן הציבור", אז "הציבור" הזה הוא: כותב שורות אלו... 

כמובן, שלא הייתה שום התייחסות למה שהגבתי לשימוע. למי שמתעניין בתגובתי לשימוע, היא מפורטת במלואה בנספח ב' כאן למטה. 

כרגיל, המשרד הקשיב רק לסלקום \ IBC. זה היה "ברור כשמש" עוד לפני השימוע, כפי שחזיתי מזמן (ראה פרטים בנספח ב').

איך השימוע וההחלטות, צשנבעו בעקבותיו קשורים לתיק 4000?
1. זה שימוע חמישי בנושא "ההדדיות" וסבב החלטת חמישי בנושא "ההדדיות". 

השימוע הרביעי (שהחל מבחינת מועד פרסום השימוע, כמה ימים אחרי השימוע החמישי), כאן, מנותח בהרחבה ובצורה נוקבת כאן, היה מהיר מאוד (השימוע הזה לא פורסם לציבור וחשפתי אותו ברגע שהתגלה לי). השימוע הזה נגמר מהר מאוד, פחות מחודש ממועד פרסומו - 13.8.18, והוא עסק במחירים של השימוש בתשתיות הפסיביות של בזק (וגם הוט) ע"י מתחרותיה ובפרסום תקנות (בחתימת שר התקשורת בהסכמת שר האוצר) המסדירות את המחירים הללו. כלומר: המחירים של "רגולציית ההדדיות" נקבעו בצורה סופית ומפורטת, לאחר שימוע, רק במחצית השנייה של 2018.  

ההחלטה הראשונה המעשית כיצד ההדדיות תפעל (כלומר: כיצד הרכיוש של בזק יולאם ומתחרותיה תוכלנה להשתמש בתשתיות הללו לצרכיהן), היה רק בתחילת 2019 (מפורט כאן, החלטת המשרד פורסמה ב-15.1.19 כאן), ע"י המנכ"ל הנוכחי, נתי כהן. ההחלטות הללו התקבלו עוד לפני שהשימוע בנושא הסתיים. אולם, חיש מהר התברר שגם החלטות הללו אינן מספיקות ואז נולד סבב ההחלטות הטרי שבא בעקבות השימוע הנוסף (החמישי במספר, מאוגוסט 2018). 

בהחלטות הטריות (כאן) מ-31.12.19, המנכ"ל מספק הסבר קצת מפותל, למה התרחש תהליך כזה (של החלטות לפני סיום השימוע והחלטות נוספות אחרי סיום השימוע) והנה ההסבר שלו, למי שמצליח להבין זאת:


בנוסף, הצוות הבין-משרדי לפריסת תשתיות תקשורת בישראל ולהמלצות לקביעת מדיניות פריסת תשתיות רחבות פס בישראל, עדיין עובד והשימוע האחרון בנושא זה (שפורסם כאן ופורסם להערות ציבור), טרם הסתיים. כל המסמכים, שנוגעים לעבודת הצוות הבין-משרדי, מצויים כאן (6 מסמכים די ארוכים), למתעניינים בנושא. 

2. למרות שזה סבב שימועים והחלטות חמישי, זה עוד לא נגמר. ממש לאחרונה, פורסם ע"י המשרד עוד שימוע, שישי במספר, בתחום "ההדדיות", בנוגע לפריסת הסיבים בתשתיות הפסיביות בתוך הבתים (ראה פירוט במאמר: "סיבים לבתים בשימוש משותף? עוד חלומות של טייס חלל בלי רישיון טיס" מ-11.1.20. 

כלומר: הנושא של "ההדדיות" לא רק שהוא מבולבל (בתפיסת העולם של משרד התקשורת, כמופיע כאן מעל), הנושא הזה עדיין מתגלגל בשימועים ועוד שימועים ועוד שימועים במשרד התקשורת ובצוות הבין-משרדי וטרם נגמר.

אז איך אפשר להאשים את נתניהו, שהוא טרפד את נושא "ההדדיות", כשהנושא הזה, עדיין ב-2020, טרם נגמר הטיפול בו וטרם הסתיימו כל תהליכי קבלת ההחלטות בנושא הזה?

3. וכעת לקטע הטרי והכי מדהים. כנראה, שהפרקליטוות התחילה להרגיש, ש"הקרקע בוערת מתחת לרגליים שלה" בעניין סעיף "ההדדיות", ולכן בוצעה הדלפה מכוונת לכלכליסט, שפורסמה כאן ב- 14.1.20, (המסמך הזה גם כאן, במקרה והוא ייעלם מהאינטרנט), שבו בפרקליטות (דרך כתבי כלכליסט, שאין להם צל של מושג בנושאים הרגולטוריים הללו של "הדדיות"), "מניעים את גלגלי הזמן" לאחור. מייד נסביר את מה "מניעים לאחור במנהרת הזמן". 

זה לא משהו חדש בתהליכי הפיברוק של תיק 4000. גם זו לא פעם ראשונה, שכלכליסט (בבעלותו של נוני מוזס, אחד "מכוכבי תיק 2000", "נתפס כמשרת" את האינטרסים של הפרקליטות (ראה למשל בכתבה, שפרסמתי תחת הכותרת: "תיק 4000: ההדלפות לכלכליסט כביכול כנגד רוה"מ דווקא מצביעות על חפותן". 

למה לפתע נזכרו ממש כעת להעלות בכלכליסט כתבה כזו שסווגה על ידם תחת הסיווג של "בלעדי", אחרי שבחודש הקודם הסתיימה כל שרשרת הכתבות של כלכליסט בעניין תיק 4000, וכל הכתבות הללו כבר ירדו לארכיון ונעלמו מחזית אתר כלכליסט? 

למיטב הערכתי, הסיבה לכך די ברורה: סדרת הכתבות הנרחבת שלי בעניין "ההדדיות", לרבות בעניין החלטת הרשות לתחרות, ובמיוחד הפנייה החוזרת ונשנית שלי לפרקליטות (הפניה האחרונה נמצאת כאן, למתעניינים), פנייה, שבה אני מבקש תשובה ברורה (ולא מריחה) מהפרקליטות, מדוע הפרקליטות מטעה (לעניות דעתי והמסמכים שאני מציג) את הבג"ץ, שדן בעתירת בזק בנושא "ההפרדה המבנית" (ונושא "ההדדיות" נכלל בעניין זה).

השאלה שלי בעניין ההטעיה של הבג"ץ, היא בנקודה, שהיא "הלב" של רגולציית "ההדדיות" וזו: ההגדרה של בזק כמונופול בתחום התשתיות הפסיביות, הכרזה, שלא קיימת, על פי המסמכים, שאני מציג.

כך, כנראה הצלחתי להניע את הפרקליטות לחשוב, איך להתמודד עם המסמכים, שאני מציג, והדרך השגורה של מענה לכזבים, שאני חושף (תהליך המוכר לקוראינו היטב), היא: פברוק שקרים חדשים, כדי לנסות ולטשטש \ להסתיר את השקרים הקודמים.

דוגמה קודמת לתהליך הפברוקים מהסוג הזה ניתן לקרא בכתבה, שפורסמה על ידי תחת הכותרת: "חשיפת הכזבים של היועמ"ש מול האמת המוכחת לגבי ההדלפות בתיק 4000".

בכתבה הטרייה זו בכלכליסט, שחוברה, כנראה, ע"י בכיר בפרקליטות (אולי עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, בתמונה משמאל, או מי מעוזריה בפרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א), או בכיר אחר בלשכת היועמ"ש, "מניעים" את החלטת הרשות לתחרות בעניין בזק והרכיבה על תשתיותיה, החלטה שהתקבלה אך לאחרונה, כהוכחה ניצחת, שאכן הסעיף של "ההדדיות" בכתב האישום, הוא נכון ולא מפוברק. 

הבעיה היא: שיש כאן פיברוק על פיברוק.

לא אופתע אם יתברר שמי שסייע לפרקליטות בעניין זה, אלו הצמד: אבי ברגר והרן לבאות, שעובדים כעת כיועצים של סלקום \ IBC (כאן). האינטרסים שלהם ברורים כשמש בצהרי היום.

את התייחסות שלי להחלטת הרשות לתחרות, כתבתי במאמר תחת הכותרת: "רשות התחרות ומשרד התקשורת הרסו את האפשרות לפריסת סיבים לבתים!".

במאמר הזה יש הרבה מסמכים ושאלות נוקבות - שלא נענו. מי שמתעניין בתחום, מוזמן לקרוא את המאמר והמסמכים המצויים בו.

הנקודה המרכזית לעניינו כאן היא, שיש לפרקליטות (ולמדברריה בכלכליסט) 2 בעיות מאוד בסיסיות:

1. מי שיקרא את החלטת הממונה על התחרות ברשות לתחרות (מיכל הלפרין, בתמונה משמאל), במקור (המקור כאן, מסמך בן 57 עמודים, שפורסם ביום 4.9.19), גם בלי כל הניתוח והפרשנות שלי, לא ימצא במסמך המקיף הזה של הרשות לתחרות, כל רמז ישיר או עקיף, שכאילו מנכ"ל משרד התקשורת דאז ("עד המדינה") שלמה פילבר, תמך בבזק, סייע לבזק, ישירות או בעקיפין, או גיבה את בזק ומהלכיה, או פעל באיזו צורה או דרך, ישירות או בעקיפין, לטובת בזק בתחום "ההדדיות". כלום. ממש כלום. גם צחי הנגבי לא נמצא במסמך הזה ואפילו לא נרמז, שהוא עשה משהו ביחד עם שלמה פילבר, כדי לסייע לבזק בתחום "רפורמת ההדדיות". 
2.  הנקודה הכי חשובה: נתניהו בכלל לא קיים במסמך הזה, של הרשות לתחרות. לא ישירות, לא ברמז, לא בעקיפין ולא בכלל. שום כלום. "מלטה יוק". נאדה. כלום מכלום.  

אז איך אפשר "להניע" את ההחלטה הזו של הרשות לתחרות מ-4.9.19, שלוש שנים אחורה, ולייחס את ההחלטה הזו - כתמיכה והוכחה לכך, שנתניהו, באמצעות שלמה פילבר ובסיוע צחי הנגבי, "טירפדו" את "רפורמת ההדדיות", לפי האינטרסים של אלוביץ'-בזק, ככתוב בכתב האישום של תיק 4000?

כלומר: הפרסום הטרי של הפרקליטות, דרך כלכליסט, הוא מהלך של תפירת תיק חדש נוסף, מעל תיק 4000 התפור הקיים. 

זו לא פעם ראשונה שכלכליסט משמש "שופר" לפרקליטות, ש"מניעה עובדות וראיות במנהרת הזמן", כדי ליצור את הרושם שמסמך מסוים תומך בפיברוקים של תיק 4000 כנגד נתניהו. דוגמה בולטת יש בפרסום בכלכליסט כאן (וגם כאן, למקרה שהכתבה נעלמת מהאינטרנט), שפורסם ב-10.12.19 תחת הכותרת: "זה מה שסוכם עם מומו", ומציגה בכתבה תצלומי "פתק חשוד בתוכנו", שנתפס בביתו של "עד המדינה" ניר חפץ.

הבעיה המרכזית בכתבה הוא: אין תאריך על הפתק שמוצג בכתבה. אין מהלכי בדיקה (למשל באיכון מיקום מכשירי סלולר) כדי לוודא ולאמת מתי חפץ נפגש עם אלוביץ'. אולם, מי שבקי בהתפתחות הרגולציה במשרד התקשורת (כמוני), מייד מבחין שהפתק הזה נכתב לקראת סוף שנת 2016, הרבה אחרי שנתניהו הפסיק לעסוק בענייני בזק. את הפרט הזה - תאריך, פרט המאוד קריטי לתיק 4000 - מסתירים (בכוונה) בכתבה בכלכליסט.

זאת, כדי לייחס את הפתק הזה (למי שלא בקי מהם ההבדלים בין "תיק בזק" ל"תיק 4000"), ולתת לקוראים (ואח"כ לשופטים, בדיון המשפטי ככל שיתקיים בתיק זה), להבין, שהפתק הזה שייך לאמצע 2015, מועד שבו כביכול נתניהו "הנחה" את מומו (שלמה פילבר) לסייע לאלוביץ' - בזק. הפרקליטות משתמשת בפתק הזו כ"ראיית זהב", לחיזוק הראיות בתיק 4000 כנגד נתניהו (מצ"ב כאן הקטע בהדלפה זו בכלכליסט, בו מפורטת עמדת הפרקליטות לגבי הפתק הזה), אבל בפועל זה חלק מפיברוק הראיות בתיק 4000. הפיברוק הזה אפשרי, רק אם מנתקים ומסתירים את התאריך מהפתק ותוכנו... 

לסיכום
לעניות דעתי, הגיעה העת להתעסק בחסינות של עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, (בתמונה משמאל עם חברים מאוד מוכרים. צילום: פייסבוק), היועץ המשפטי לממשלה, שנטל לעצמו חסינות בנושאים רבים (ובמרכזם החסינות המופעלת באמצעות "צו איסור פרסום" על "הקלטות פרשת הרפז"), ופחות לעסוק בחסינות של נתניהו.

לעניות דעתי, הציבור וגם כלי התקשורת, אמורים לשאול שאלות נוקבות בעניין החסינות של ד"ר מנדלבליט והחסינות של כל "הקליקה", שחוקרת רק את מה "שבא לה", ומתעלמת מכל מה שסותר את זה, או עלול להפריע לה ולשקריה (כמפורט למשל בכתבה האחרונה: "למה לא נפתחה חקירה ב"תיק 5000" ומתבצע שימוע נוסף של הטבות ל-IBC?".

היועמ"ש ד"ר מנדלבליט הוא כיום המכשול החמור ביותר לשלטון החוק בישראל. 

עוד פרטים בנספחים כאן למטה ובכל פרקי הסדרה על תפירת תיק 4000, שהפרק האחרון שלה, מס' 38 - כאן.

נספח א':

(לקוח מכאן, מהמאמר: "שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000"):
*************************************************************************************************************
"תעודת הביטוח" של ביבי (בקטע של הטענות של "סיוע לבזק ברגולציה, שנועדה לסייע לידידו שאול אלוביץ', בהיותו שר התקשורת), נחשפת בפרוטוקול של "הוועדה המייעצת" ("ועדת הקנסות").

בקצרה למי שלא מעוניין לצלול לפרטים: מימון שמילה אומר בקולו וזה מתועד היטב בפרוטוקול (ובלי להזכיר שמות על ידו), שאבי ברגר לא הצליח לכפות את השוק הסיטונאי על בזק, אבל פילבר כן, בעיקר בגלל הקנס של 8.5 מיליון ₪ שהטיל על בזק ועוד פעולות, שנקט ללא פירוט. כל זה קרה תחת ביבי כשר התקשורת (וברור שהוא – ביבי ידע על מהלכים כאלה קיצוניים כנגד בזק). מדהים. זה זהה 1:1 למאמר כאן, שמוכיח במסמכים, שלא רק שביבי לא עזר לבזק, הוא עזר לדפוק אותה מכל הכיוונים ומי שהוציא את זה לפועל באותה עת (בתקופה שהיה שר תקשורת במשרד מלאה), היה לא אחר מאשר שלמה פילבר. 
*****************************************************************************************************************
וכעת לפרטים:
בפרוטוקול של הדיון של "הוועדה המייעצת", שנערך ביום 10.12.18 במשרד התקשורת, במענה ליו"ר הוועדה - ד"ר איריס סורוקר (שופטת בדימוס ומנהלת מקצועית של "מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה" ומרצה במכללה למנהלׂׂ), מתאר שמילה (מוני) מימון (המשנה למנכ"ל) את תחילת יישום ואכיפת השוק הסיטונאי בכוח על בזק, מה שהתרחש בשנים 2014 ו-2015, בעיקר ב-2015, מסיום כהונתו של גלעד ארדן כשר (חתם על הרפורמה ביומו האחרון במשרד, לקראת סוף 2014), ועד שהרפורמה הצליחה, גם לדעת משרד התקשורת.

הנה הצילום של דבריו של שמילה מימון המדברים בעד עצמם (עמוד 7 בפרוטוקול):


הסבר מה כתוב כאן, למי שלא מכיר את המונחים ואיך עובדת רגולציית התקשורת בישראל: איריס (יו"ר הוועדה) שואלת את שמילה (מוני): למה החלטתם לדרוש מבזק לאפשר למתחרותיה (סלקום ופרטנר) "לרכב" על התשתיות שלה? שמילה (מוני) מסביר את הרקע לרגולציה (רגולציית שוק סיטונאי, שבלשון מקצועית באותה עת ועד היום שמה הוא BSA) ואז אומר כך: בהתחלה, כלומר בשנה שאבי ברגר החל לקדם את הנושא, זה לא עבד ("לא נעשה"). אבל, אחרי שהטלנו (כלומר: שלמה פילבר הטיל, זה היה ב-16.12.15), קנס ענק של 8.5 מיליון ש"ח על בזק, השוק הסיטונאי יצא לדרך והצליח עם מעל ל-600 אלף לקוחות (שזה, למרות כל הקשיים, מהר יותר מההתחזית של משרד התקשורת, כלומר: הצלחה פנטסטית של רפורמת "השוק הסיטונאי").

זה תואם במדויק את מה שאמרו שלמה פילבר ושמילה מימון בצורה מאוד ברורה ובזמן אמת ל"ועדה המייעצת", בדיון, שקויים בפני הוועדה הזו ביום 14.11.15 - (כאן, [הערה: הפרוטוקול החשוב הזה, משום מה, נעלם לאחרונה מאתר משרד התקשורת, אבל נשמר אצלי בענן).

אגב, גם בניתוחים כלכליים - מקצועיים, שבוצעו בזמן אמת ע"י כלי התקשורת, למשל כאן ב"ידיעות אחרונות" ב-2.4.17, ניתוח המבוסס על מספרי הלקוחות של בזק ומתחרותיה (במיוחד סלקום), המספרים הללו מצביעים בברור, שיש והייתה אז (לפני 2017) הצלחה ל"שוק הסיטונאי". כלומר: כל הסיפורים, ש"מאכילים" את הציבור בשנתיים האחרונות כמה כלי תקשורת שרוצים בנפילת ביבי ושרה, הם לא יותר מ"פייק ניוז". 

כך, גם לגבי פתיחת התשתיות של בזק. בזק התנגדה, אבל משרד התקשורת הצליח לאכוף את זה על בזק (בעיקר בגלל חקיקה, שהובאה ע"י שלמה פילבר לכנסת, את זה הוא לא הזכיר משום מה, אבל זה משנה), וגם זה מתקדם די יפה - כך, לדברי שמילה מימון, שמלווה ומקרוב את התחום הזה מתחילת העשור ועד היום. 

כלומר: מי שכפה את השוק הסיטונאי על בזק ובכוח, זה שלמה פילבר, תחת השר ביבי נתניהו. עובדה מוצקה ויצוקה בבטון, שמגיעה היישר מפיו של שמילה מימון (שאמר זאת גם בזמן אמת, בסוף 2015), אחד המתנגדים הכי גדולים של בזק בצמרת משרד התקשורת ומי שרצה להיות מנכ"ל כמה פעמים ולא קיבל את זה והמינוי של פילבר די הפריע לו (כי היה מ"מ מנכ"ל אחרי פיטורי ברגר והוא קיווה לקבל אז את התפקיד - מביבי).

תשומת לב, ששמילה מימון נחקר במשטרה ב"תיק 4000". אם זה מה שהוא אמר בחקירתו, בתוספת העדות של ד"ר יפעת בן חי שגב, שהודיעה בקולה, שהאישור של המיזוג היה "כשר-גלאט", זה מוכיח בדיוק מה שכתבתי בכל פרקי הסדרה. אם אחרי העדויות של האנשים הכי חשובים בתיק הזה לעניין מיזוג בזק-YES (שמילה - מספר 2 ו"האיש החזק" במשך שנים במשרד התקשורת ויפעת יו"ר המועצה, שהיא מס' 1 שם וניהלה את המועצה במשך שנים ב"זרוע נטויה"), טוענים בקולם בגלוי, שהכל "כשר" ומי שדפק את בזק באותה עת זה פילבר, אז איפה "תיק 4000"? איך החוקרים והפרקליטים ננעלו על הקונספציה הלא נכונה? האם השנאה לביבי עיוורה אותם לחלוטין, שהם רק מאמינים לעדי השקר, שממציאים "עובדות לאחור במנהרת הזמן" ובעלי הדימיון הפורה, שלא מחובר למסמכים הקיימים מאותה תקופה?

כלומר: הטענה, שבאותה עת משרד התקשורת תחת נתניהו כשר התקשורת סייע לבזק, היא טענה מופרכת, כי הנתונים, שמציג שמילה מימון במו פיו ובגלוי, מראים, שקרה בדיוק ההפך: פילבר הצליח לכפות על בזק את "השוק הסיטונאי" בכל שלביו, למרות התנגדותה וכל הבג"צים (3, דוגמה לאחד מהבג"צים הללו - כאן) והעררים לבית המשפט המחוזי (3) ולבית הדין לעבודה (2), שהגישה נגד משרד התקשורת בכל אותן שנים וגם אחר כך, והקנס הענק, שפילבר הטיל על בזק הוא זה ש"יישר" את בזק ואילץ אותה למלא אחר הוראות משרד התקשורת, כשלמעשה הנחיות משרד התקשורת שדדו אותה ואת רכושה (בפרוטוקול הדיון מצויין במפורש, שחברי הוועדה הביעו את מורת רוחם, שמשרד התקשורת פגע ויותר מפעם אחת ב"זכות הקניין" של בזק - בעיקר בהתייחס למתגיה ותשתיותיה). כך, הפעילות של שלמה פילבר היא זו, שהביאה להצלחת "השוק הסיטונאי". עובדה. 
**********************************************************************************************************************

תוספת חשובה לנספח א'::
בעקבות הדיונים והפרוטוקולים של "ועדת הקנסות", פניתי בתלונות כנגד צמרת משרד התקשורת, גם ליועמ"ש וגם לנש"מ (נציבות שירות המדינה). בנוסף התלוננתי בנפרד אצל היועמ"ש כנגד אחד מעובדי משרד התקשורת, ש"בישל את המסמכים" בנושא הזה של "הדדיות" לטובת סלקום (כאן). 

פרסמתי זאת במאמר: "קריאה לחקירה דחופה כנגד מנכ"ל משרד התקשורת ולהשעייתו המידית".

אני מניח, שקוראינו, שקראו את המאמר הטרי: "למה לא נפתחה חקירה ב"תיק 5000" ומתבצע שימוע נוסף של הטבות ל-IBC?" לא יופתעו, שאדווח, שעד היום אין לי צל של מושג מה עשה היועמ"ש (או פרקליט המדינה הפורש, עו"ד שי ניצן), בתלונות הללו. האם הן כבר נגרסו, אם לאו.

לעומת זאת, בעניין נש"מ אני יודע מה קרה לתלונה. היא נגרסה במהירות... השליטה של "הקליקה" בנש"מ הייתה ועודנה מוחלטת. 

לכן, הגשתי למבקר המדינה תלונה חריפה בנושא כנגד נש"מ. תלונתי למבקר המדינה מצויה כאן, למתעניינים. מה קרה לתלונה אצל מבקר המדינה? כלום. ככה זה עובד, ולא מאתמול. 

למי ששואל אותי: למה אני ממשיך להתלונן, עם מסמכים המוכיחים מעשים פליליים, לכאורה, למרות שהם "נגרסים" בלשכת היועמ"ש \ פרקליט המדינה, אני משיב: אני לא אפסיק להאמין באמת. אני מאמין, שהאמת בסוף תנצח. גם אחרי מעל ל-20 פניות בעשור הנוכחי עם מסמכים "יצוקים בבטון" בלי סוף, שמצביעים על מעשים פליליים חמורים, לכאורה, בצמרת משרד התקשורת ובמיוחד בצמרת המשפטית של המדינה, מאומה לא נחקר, וזה די ברור, כי המוטו השולט בצמרת המשפטית של מדינת ישראל בעשור האחרון הוא: "מה שלא ביבי לא חוקרים". 

בגלל שאין בישראל מוסדות חוקיים לטיפול בעבריינות, לכאורה, של ראשי מערכות התביעה, הדרך היחידה לטפל בבעיה הזו היא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, או מה שיותר מהיר: "ועדת בדיקה משפטית" בראשות שופט בדימוס, שזה בסמכותו של שר המשפטים.

רק כך ניתן יהיה להגיע לחקר האמת, ל-Ground Zero: ל"נקודת האפס", שבה החלה "תפירת תיק 4000". בנקודת הזמן הזו, במחצית 2016, נתפר הייעוץ המשפטי הפיקטיבי לשלמה פילבר ועד היום מסתירים זאת ובכוונה. המדובר באישור המהלכים של שלמה פילבר ע"י היועצים המשפטיים לטובת בזק, מהלכים, שנולדו מיוזמתו העצמית, לטענתו - לטובת שוק התקשורת.

כל עוד אין בישראל שיטה משפטית לעצירת "מחוגי השעון" של ההתיישנות על מעשי הפרקליטות וראשיה, בעניין תיקי החקירה הללו בעניינו של נתניהו, כשתיק 4000 החל למעשה בדחיפה של "הארץ" (כמפורט כאן) והוא "העתק והדבק" מהפרסום השגוי של "הארץ", הטענה, שמושמעת ע"י רבים וטובים, טענה של "תמתין להחלטה חלוטה בעניין "תיק 4000 בבית המשפט," היא חסרת משמעות ונועדה להבטיח דבר אחד ברור: שלעולם הטענות של מעשי שחיתות ועבירות פליליות, לכאורה, הללו לא תחקרנה. 

לפי מיטב המידע הקיים בידי, התפירה של התיק הזה החלה, כאמור, בנקודת הזמן הקיימת בתלונה הטרייה שלי: יצירת שיטה פלילית, לכאורה, למתן "כיסוי משפטי" פיקטיבי למהלכים רגולטוריים במשרד התקשורת, בכל הנוגע לבזק ובעליה. 

לכן, "התפירה" של "תיק 4000" נועדה בראש וראשונה להגן על ראשי הקליקה עצמם ולשלוט בפה של "עד המדינה" שלמה פילבר.

זה מוסבר בהרחבה בכתבה בסדרה תחת הכותרת: "תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?".

כיום, אחרי כל החשיפות (והחשיפות, שעדיין תחת צווי איסור פרסום), לגבי מה שנעשה בצמרת המשפטית של ישראל, רבים וטובים מתחילים להבין לאיזה תהום מדינת ישראל נפלה בתחום ההתנהלות של הצמרת המשפטית של המדינה. מי שדואג לחסינות של עצמו זה לא אחר מהיועמ"ש הנוכחי וכמה מחבריו בעבר ובהווה. זו המציאות. עצוב, שיש רבים, שלא מוכנים להכיר, שיש מציאות כזו, גם כשמציגים להם הוכחות "שחור על גבי לבן". 

נספח ב':

תגובתי המלאה לשימועים, תגובה שלא נלקחה בחשבון בכלל (בדיוק כפי שצפיתי), בקבלת ההחלטות של משרד התקשורת, שפורסמו אך לאחרונה.

הקטע המצוי כאן לקוח מהמאמר: "הרמת מסך": למה אנלימיטד \ IBC זקוקה לתשתיות של בזק (והוט) ולא להפך?"
******************************************************************************************************************
לאחר החלטת הממשלה האחרונה על הקלות מפליגות ל-IBC, בוצעו בבת אחת כמה מהלכים משלימים. המהלך המרכזי היה בשימוע לנושא, שנקרא בשם המטעה: "תיק שירות שימוש הדדי בתשתיות פסיביות".

מדובר ב-2 מסמכים, שרק אחד מהם הוא שימוע והשני זו החלטה סגורה וחתומה, שבוצעה ללא כל שימוע של המנכ"ל (נתי כהן, בתמונה משמאל), שיצר מצב, שהתשתיות של בזק והוט תהיינה גלויות לכל מתחרותיה, ובעלי התפקידים בחברות המתחרות וקבלנים של החברות המתחרות (שיש להם סיווג בטחוני הכי נמוך ובסיסי ברמת "שמור"), יוכלו להיכנס באופן חופשי למסדי הנתונים הכי חסויים של כל תשתיות בזק והוט, גם מרחוק, למשל מהלטפטופ \ טאבלט או מהסמארטפון שבידם.
בנוסף, רק הרישיונות של בזק והוט עודכנו בכללים החדשים הללו (כלומר: במציאות, בזק והוט לא תוכלנה לגשת לבסיסי הנתונים של פריסת מתחרותיה. זה יהיה חד-כיווני). לא מאמינים? הנה זה כאן. 

את המסמכים המוזרים הללו סקרנו וניתחנו כאן. נחשו מי חתום על השימוע הזה של "שימוש הדדי בתשתיות"? ניחשתם נכון: שחר שיליאן. המועד למתן תגובות לשימוע נדחה עד 11.10.18. אני כבר הגבתי ומייד אפרט את תגובתי, בהמשך הכתבה. 

לאחר השימוע הזה, שטרם הסתיים, מיד יצא עוד שימוע תחת השם המדבר בעד עצמו: "שימוע בנושא קביעת תשלומים מרביים לשימוש הדדי של בעלות התשתית בשירות גישה לתשתית פסיבית".

כלומר: אחרי המסמך המפוברק על "שימוש הדדי בתשתיות", היה צריך לפברק כמה כסף בזק (ואולי הוט) תקבלנה מהמתחרות שלהן תמורת השימוש בתשתיות שלהן, ואת השימוע - פיברוק הזה, שנוצר ע"י הסמנכ"ל הבכיר לכלכלה, ניתחנו בהרחבה כאן. די ברור, שאם השימוע הראשון נופל, אז גם השימוע השני נופל. אבל, זה לא יקרה (הסברנו כבר למה: מפגש אינטרסים של 2 הקליקות). 

למה אני מביא כאן את תגובתי לשימוע, שחתום עליו שחר שיליאן? מפני שאת תגובותיי (וגם תגובות אזרחים אחרים, שהגיבו לשימועים הקודמים), תגובות, ששלחתי למשרד התקשורת לשימועים הקודמים, או שגרסו אותן לגמרי ("במגרסה של שמילה") ובכלל לא קראו אותן, או שסתם התעלמו מהן לחלוטין (במשרד התקשורת הישראלי שומעים רק את "המקורבים לצלחת"), או שפרסמו את תוצאות השימועים אחרי שכבר התקבלו החלטות מחייבות, מה שהופך את השימועים הללו לפארסה אחת גדולה, דוגמת השימועים בדבר השינויים בעניין הפריסה של IBC. לכן, אני מציג כאן את תגובתי לשימוע (שנשלחה ונתקבלה במשרד התקשורת ביום 11.8.18), לשיפוט ולתגובת הקוראים. 

התייחסותי המלאה לשימוע: "תיק שירות שימוש הדדי בתשתיות פסיביות":
"שלום רב,
להלן התייחסותי לשימוע שבנדון (שימוע מס' 090818). התייחסות זו פתוחה לפרסום ע"י משרד התקשורת, ככל שיחליט באם לפרסם התייחסויות לשימוע.
 
יצירת מונופול ביכולת הניצול של תשתיות הפיזיות של בזק ב.Last Mile-
כדי "לסגור את המעגל המונופוליסטי" של סלקום, משרד התקשורת פרסם שימוע חדש כאן כהמשך והשלמה להחלטת הממשלה, בשם המטעה והשקרי: "תיק שירות שימוש הדדי בתשתיות פסיביות". גם ההודעה לתקשורת של המנכ"ל -כאן היא מטעה ושקרית, בכך, שהמנכ"ל מדבר על שימוש הדדי בתשתיות. אין כאן שום "שימוש הדדי" מהסיבות הברורות הבאות:

• אין לסלקום שום תשתיות, שבזק יכולה להשתמש בהן לצרכיה. כך, שאין "הדדיות" לדבר שלא קיים!
• התשתיות של אנלימיטד - סלקום הקיימות והעתידיות, לא תהיינה פתוחות בפני איש, לא בפני בזק ולא בפני שום חברה אחרת. זאת, כי ככה הרגולציה, שעוגנה בחוק התקשורת וגם בתקנות ובתיק השירות" עמוד 8 סעיף 4. בנוסף, אין לאנלימיטד שום תשתיות ב-Last Mile  בשום מקום בארץ, תשתיות, שבזק יכולה אולי להשתמש בהן לצרכיה. כלומר: אין כאן שום דבר "הדדי".!

בפועל, הנוהל החדש נועד כל כולו להפוך את בזק לקבלן משנה של "סלקום - אנלימיטד", בלי להתאמץ, לעניין פריסת תשתיותיה ברחבי הארץ, מעתה ועד עולם. אין רגולציה כזו בשום מקום בעולם.

המדובר בשימוע חדש, שמשלים את התהליך של יצירת המונופול של סלקום בתחום הקווי, נוהל, שניכר, שהוא הוכן במיוחד לפי הדרישות והצרכים של סלקום.

בנוהל המוצע החדש יש משפט מפתח, שמסביר בקצרה את "כל התורה על רגל אחת", למי שלא הבין למה ההסדר החדש נועד: "בעל התשתית לא יתנה את ביצוע העבודות בהצגת הסכמה או אישור מטעם בעל המקרקעין". 

כלומר: סלקום - אנלימיטד יכולה לפרוס בכל מקום ולכל מקום בלי שום התחשבות אם הרכוש הזה, שדרכו היא עוברת או מתקינה ציוד, הוא רכוש פרטי או ציבורי, ובזק ("בעל התשתית") לא תוכל להתנות את הפריסה של סלקום בהצגת מוקדמת של אישור והסכמה של בעלי השטח הזה. 

כך, השימוע הזה מלאים (מלשון הלאמה) לטובת סלקום גם את התשתיות של בזק וגם את התשתיות הפרטיות והציבוריות בכל מקום במדינת ישראל. שכן, השימוע מדלג על כל דרישות החוק ואינו מתנה (מלשון התניה) את קיום הסכמת בזק ו\או בעלי התשתיות הפרטיות (בעלי הבתים או ועדי הבתים) לפריסה של סלקום בתשתיות הללו.

כך, על פי השיטה החדשה, סלקום תעשה כרצונה, מתי "שבא לה" ואיך "שבא לה", ברכוש של חברה פרטית (בזק), ברכוש של הציבור (למשל המדרכות והתשתיות של הרשויות המקומיות) וברכוש הפרטי (מפתח הכניסה לשטח הפרטי של הבית ועד לתוך כל בית).

כלומר: מדובר בשימוע בשיטה הקומוניסטית, בצורה הכי ברוטלית וישירה שלו. אולם, אין בשיטה הקומוניסטית פטנט כזה, שמלאימים רכוש פרטי וציבורי לטובת חברה פרטית אחרת (סלקום), חברה הנסחרת בבורסות קפיטליסטיות לחלוטין (הבורסות של תל-אביב וניו-יורק). מגיע לממציאי השיטה הזו "פרס נובל" לכלכלה.
 
בנוסף, בישראל, נולדה רגולציה חדשה לגמרי, אפשר לכנות אותה "רגולציית ישראבלוף", שכוללת כרגע רק את סלקום והיא כוללת לא פחות מ- 4 סוגי פעילות רגולטורית ותחרותית בתחום הקווי, מול בזק והוט, סוגים, שנולדו במיוחד עבור סלקום:

• תחרות על בסיס "תשתיות עצמאיות" (של הסיבים של אנלימיטד ותשתיות חברת החשמל). התשתיות הללו מבוססות מתשתיות רשת הסיבים הארצית של חברת החשמל ותשתיות עצמאיות חדשות, שנפרסות ע"י אנלימיטד בעיקר ב.Last Mile-
• תחרות על בסיס פריסת סיבים עצמאיים של סלקום עצמה - גם בחלק מהמקומות, על תשתית בזק ואולי בעתיד על תשתיות הוט, ללא כל רישיון וללא .Open Access כלומר: רק סלקום היא ספק התשתית והאינטרנט (ISP) גם יחד ללקוחות השירות הזה. השירות הזה נקרא בסלקום ,"סופר פייבר" שירות המתבצע בשוק במספר מקומות ברחבי הארץ  מזה כשנה.
• תחרות "מעורבת" על בסיס עקרונות "שוק סיטונאי", שבו הסיבים של אנלימיטד "רוכבים" על התשתיות הפיזיות של בזק ואולי גם של הוט. לצורך זה הומצאה רגולציה מיוחדת וייחודית, שהתייחסתי אליה קודם.
• תחרות על בסיס "השוק הסיטונאי", תחרות של "תשתיות וירטואליות", שלא על סיבים ב-Last Mile, במתכונת הישנה, שמכונה בשם הטכנולוגי BSA על תשתיות בזק (והוט). סלקום ופרטנר בכלל לא היו אמורות להיות ב"שוק הסיטונאי." כעת, המצב יחמיר. כי זה יימשך בלי הגבלה של זמן, ועם הרחבה של "יכולות הרכיבה" על תשתיות בזק והוט.הוותיקות 

לגבי הסדרי "השוק הסיטונאי" הוותיקים (מתחילת העשור והמימוש מ-2014), שבמצב נורמלי ובבכל מדינה נורמלית אחרת בעולם, היו אמורים להתבטל אם עוברים לרגולציה על בסיס "תשתיות עצמאיות" (תהליך כזה התרחש בלא מעט מדינות בעולם), משרד התקשורת יצר כאן מצב חדש וייחודי לישראל, שבו רק סלקום מרוויחה ממנו. זה מצב של שילוב של "תשתיות עצמאיות" עם "תשתיות וירטואליות" והסדרי "שוק סיטונאי", הכל במקביל.

אין לדבר כזה שום מקבילה בשום מדינה בעולם.

חברת סלקום (מנקודת המבט של השוק הקווי), הופכת בעצם רכישת אנלימיטד מ"ספק שירותים" ל"ספק תשתיות". זה סותר את ההגדרות הבסיסיות של "שוק סיטונאי". למשל, כאן, כאן וכאן. על פידו"ח חייק  וכל שאר המסמכים שאושרו  ב -2014 ע"י השר דאז גלעד ארדן" ,שוק סיטונאי" אמור לחול גם על תשתיות חברת החשמל .IBC.\ העובדה, שזה לא קרה, לא קורה ולא יקרה, היא כשל רגולטורי ענק, שנעשה בכוונת מכוון (כלומר: בכוונת "חסידי סלקום בצמרת משרד התקשורת.("

כך, מחירי אנלימיטד-סלקום בכל תחומי השירות ולכל השחקנים והלקוחות ובכל תחום, יישארו ללא כל פיקוח והסדרה (מול הקשיחות של המחירים ב"שוק הסיטונאי", שחלים על בזק והוט), וסלקום תוכל לנהוג כרצונה (מה שהיא כבר עושה שנים, גם בעניין שירותי ה-OTT וגם בפריסת סיבים לבתים), כולל תרגילים מונופוליסטיים דוגמת "צמצום מרווחים", ולהשיג עי"כ נתחי שוק די בקלות, כי אין ולא יהיה לה שום מחירון מחייב וידוע ושום מתחרה אחר בשוק לא יכול להתחרות בכוח הכלכלי והשיווקי הבלתי מוגבל הזה, שהוענק לה.

העובדה, שמשרד התקשורת יצר רגולציה ייחודית של "גם וגם וגם וגם", רק עבור סלקום, תוך רמיסת כל ההגדרות הקודמות, היא תופעה, שאין לה שום מקבילה בהיסטוריה של עולם התקשורת בשום מקום בעולם.

יודגש, ששום חברה מתחרה אחרת בשוק, אינה יכולה לנצל את היכולות הרגולטוריות המרובעות הללו - רק סלקום, שתהפוך בכך למונופול חזק יותר מבזק ,וכמובן חזק יותר מהוט, למעט אם פרטנר, שיש לה 2 מתוך ה-4 היכולות הרגולטוריות, שיש לסלקום (יש לה "שוק סיטונאי" ו"סיבים עצמאיים"), תחליט להצטרף לסלקום באנלימיטד. אז נקבל דואופול במקום מונופול, עם 4 סוגי יכולות פעולה רגולטוריות בשוק הקווי, דואופול הרבה יותר חזק מבזק והוט גם יחד.
בברכה
אבי וייס.

לסיכום:
רבים שאלו אותי, אם זו התכנית ארוכת הטווח הנובעת משלל ההחלטות והשימועים (כנחשף כאן), אז למה החברות בזק והוט שותקות? הסברתי זאת בהרחבה כאן וכאן, למי שמתעניין בתשובה. 

לכן, לא פלא, ש"חסידי סלקום בצמרת משרד התקשורת" דהיום, לאחר ש"חסידי בזק" בצמרת המשרד סולקו מתפקידם בקיץ 2017, יכולים לעשות כרצונם, מחוץ לכל חוק ולכל נורמה רגולטורית אפשרית, וגם לדאוג לירושה נהדרת וממש ענקית, הכל על חשבונכם, לצאצאים וליורשים של עורכי הדין של אנלימיטד \ IBC, וגם לבכירים אחרים בצמרת משרד התקשורת, בעבר ובהווה.

בקצרה, הכל מתחיל ונגמר בנורמות של שוק התקשורת. כעת אנו חיים בנורמות של הפקר ו"רפובליקת בננות", כש"לא סופרים את הציבור ממטר" (סופרים רק את בעלי ומנהלי חברות התקשורת), מה שכבר הוזכר בספר שופטים בתנ"ך: בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

ועוד מילה לסיום פרק זה:
עובדות אינן חדלות להתקיים רק מפני שמתעלמים מהן (אלדוס האקסלי).
***********************************************************************

עדכון 22.1.19: נשלח עדכון לפנייה לצמרת משרד המשפטים והפרקליטות (לידיעת צמרת הרשות לתחרות), עם עדכונים של מסמכים שאותרו, שמצביעים על כך שהפרקליטות מטעה את הבג"ץ בנוגע להגדרת בזק כמונופול בתחום תשתיות האינטרנט. הפנייה המעודכנת נמצאת כאן. 

עדכון 30.1.20: פורסם כאן, כי בית המשפט הגבוה לצדק בירושלים קבע: למשרד התקשורת יש 4 חודשים להחליט לגבי "ההפרדה המבנית" בבזק.