באופן מפתיע ולאחר כמעט שנה שהוסתר, נחשף הפרוטוקול של "הוועדה לפטורים ולמיזוגים", שעסקה בקנס הענק של 30 מיליון ש"ח על בזק וחצי מיליון ש"ח על סטלה הנדלר, ואח"כ עוד קנס של 4.2 מיליון ש"ח על בזק, בגלל פריסת הסיבים של מתחרותיה של בזק בתשתיותיה. כך, באוסף מדהים של טעויות, פברוקים, שקרים והסתרות, גם הרשות לתחרות תרמה באופן ישיר לפיגור העצום של מדינת ישראל בתחום פריסת הסיבים לבתים. עדכונים בסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 16.7.20, 07:00
בלי שום הודעה לציבור, עלה לפתע הפרוטוקול של הדיון ב"ועדת הפטורים והמיזוגים" ברשות התחרות, ועדה די מקבילה ל"ועדה המייעצת לענייין העיצומים הכספיים במשרד התקשורת", פרוטוקול, שכלל דיון בעניין הקנסות, שהרשות לתחרות הטילה על בזק וסטלה הנדלר (לשעבר מנכ"לית בזק).
הפרוטוקול נמצא כאן באתר הרשות לתחרות (או כאן, אם הוא נעלם מרשת האינטרנט).
ההחלטות על הקנסות בסבב הראשון לבזק (30 מיליון ש"ח) ולסטלה הנדלר (חצי מיליון ש"ח) נמצאות כאן וכאן. התהליך הזה החל רשמית ב-2018 - כאן, אחרי כשנתיים של דיונים וויכוחים בין הרשות לבזק. הקנס השני על בזק (4.2 מיליון ש"ח) נמצא כאןכאן.
את הקנסות, שנדונו בדיון הזה, וקנס נוסף על בזק באותו תחום (של פריסת הסיבים של מתחרותיה של בזק בתשתיותיה), יזמה ודחפה באופן אישי הממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, (בתמונה למעלה משמאל).
הבעיה הראשונה הקיימת כאן היא, שהדיון בוועדה בנושא הקנסות התקיים ב-9.9.19 ולא נרמז בשום מקום באתר הרשות או בכל מקום אחר, למה זה עלה לאתר הרשות רק ב-7.7.20.
יתרה מכך, מעיון במאפייני המסמך, (בתצלום מצד שמאל), עולה, שהוא נכתב ע"י פיני בן-הרוש (שמו אחרון ברשימת המשתתפים) והמסמך הזה נכתב על ידוב-12.5.20.
כלומר: המסמך נכתב 8 חודשים אחרי מועד הדיון, ולקח עוד חודשיים כדי להעלות את הפרוטוקול הזה לאתר הרשות לתחרות, בשקט ובתקווה, שאיש לא יגלה את זה ולא ישים לב, שזה עלה לאתר.
מעיון בתוכן הפרוטוקול, ולמרות שחלקים לא קטנים ממנו הושחרו (די ברור למה), עולה הסיבה לשיטה הזו, שמוכרת לקוראי האתר היטב, ממשרד התקשורת וממשרד המשפטים. כלומר: פיברוקים על פיברוקים, שמנסים להסתיר אותם מהציבור.
למי ששכח (אני לא), בעשור הקודם הייתה "חלוקת עבודה" בין פרטנר, אז בבעלות חיים סבן, לבין סלקום (בבעלות אדוארדו אלשטיין, "שמככב" באתר כאן), איך נלחמים בנתניהו ובבזק.
חיים סבן (באמצעות נציגיו בארץ ושלוחיו במשרד התקשורת), פעל בגזרה של מבקר המדינה (ראה כאן, וכאן), וסלקום פעלה בגזרה של הרשות לתחרות.
כל אחד מ-2 הגופים הללו, המבקר והרשות, תרם את חלקו לפיגור בפריסת סיבים בישראל, אבל החלק של הרשות לתחרות היה ועודנו גדול יותר, כי היא הפעילה ומפעילה סנקציות כבדות כנגד בזק, מה שלמבקר המדינה אין יכולות כאלו.
אעסוק קודם בטעויות של בזק, לפני שאני חוזר ומדגיש את השקרים של ראשי הרשות לתחרות, כפי שהוצגו לוועדה.
בפרוטוקול הוועדה רואים, שעל חלק מהשקרים הללו, חברי הוועדה עלו די בקלות, ואז ראשי הרשות לתחרות בהובלת מיכל הלפרין, המציאו שקרים חדשים, כדי להשכיח את הקודמים, עד שקיבלו הסכמת חברי הוועדה לקנסות האדירים הללו, שמבוססים על סדרת פיברוקים ענקית. זו ,למעשה, הייתה מטרת הסתרת הפרוטוקול הזה, כל כך הרבה חודשים: שלא נדע את מה שהיה בוועדה ונשכח, שבכלל היה דבר כזה.
אני סבור, שלבזק היתה גם תרומה מעשית וממשית לטרגדיה הזו של שוק התקשורת, של הפיגור בפריסת סיבים בישראל, פריסה, שבזק החלה בקצב ב-2012 (לאחר שחברת החשמל - חח"י החלה בזה ב-2009 ובפועל המהלך של חח"י התעכב במכרז, שהסתיים ב-2013, מה שהוביל להקמת IBC \ אנלימיטד).
כך, ב-2015 ולכל המאוחר 2016, כמעט כל מדינת ישראל הייתה אמורה להיות מחוברת בסיבים לבתים ב-2 תשתית סיבים מתחרות לפחות: בזק ו-IBC. זה לא קרה. בזק הפסיקה את הפריסה שלה במחצית העשור הקודם, בגלל הרגולציה וכל מה שהתפתח ב"תיק 4000" ובהתנפלות של מבקר המדינה והרשות לתחרות עליה ועל מנהליה, כולל התנפלות וחקירות פליליות כנגד כל מי שתמך ודחף בתחום פריסת הסיבים של בזק.
1. מהן הטעויות העיקריות שבזק ביצעה - כעולה מניתוח הפרוטוקול, שנחשף כעת:
בשום שלב בזק לא טענה בפני חוקרי ומנהלי הרשות לתחרות, שהמתלוננות נגדה (בעיקר סלקום אך גם פרטנר) - פורסות סיבים לבתים ללא רישיון. הטיעון הזה אמור היה לחסל את כל הנושא ההזוי הזה, שנמשך כבר כמעט עשור.
בשום שלב בזק לא טענה בפני חוקרי ומנהלי הרשות לתחרות, שהמתלוננות נגדה (סלקום ופרנטר) מבצעות כמות עצומה של עבירות המפורטות כאן בקצרה, ואלו רק העבירות על פי חוק התקשורת (מעבר לזה יש עבירות על חוקים אחרים), ולכן מבחינה חוקית הן לא יכולות להיכנס עם סיבים לתחומי בניינים ודירות.הטיעון הזה אמור היה לחסל את כל הנושא ההזוי הזה, שנמשך כבר כמעט עשור.
בשום שלב בזק לא הציגה בפני חוקרי ומנהלי הרשות לתחרות, דיונים משפטיים ופסקי דין חלוטים, שקשורים בכניסה לחצרות בתים ולתעלות התקשורת מהכניסה ולקומות בבתים ולצנרת התקשורת בבתים עצמם. גם הטיעון המשפטי הזה אמור היה לחסל את כל הנושא ההזוי הזה, שנמשך כבר כמעט עשור.
בזק הטעתה בתשובותיה לגבי שיטת הגלגול של הסיבים ובכך תרמה לאי האמון של הרשות בה (זה המקור לקנס השני שהוטל על בזק). בזק, במקום בכלל לא לענות על הנושא הזה, כי הוא לא מצוי בתחום הסמכות, המומחיות והידע של הרשות, "נכנסה למלכודת", ענתה, טעתה, הטעתה וחטפה.
בזק באה בטענות כנגד מי שסייע לרשות לתחרות לקבל את ההחלטות נגדה ובמיוחד כנגד דני רוזן, שנשכר לייעץ לרשות לתחרות. ואכן, הוא סייע לרשות לקבל החלטות כנגד בזק. אולם, בזק לא הציגה נכון את הנושא, לא הציגה נכון את כל המידע, שעמד לרשותה בנושא, והכי חמור, הסתירה, שהיא עצמה (בזק) לקחה את דני רוזן כיועץ, אחרי שייעץ לרשות לתחרות. אז איך אפשר לטעון על ניגודי העניינים שלו, כשבזק בעצמה לקחה אותו כיועץ?
בזק לא טענה, שלרשות לתחרות אין שום נתונים כדי לקבל החלטה, כמו שקיבלה הממונה על התחרות, מיכל הלפרין כשקבעה: "בזק היא מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים". אין שום נתון בנושא הזה. כלום. אז איך אפשר להכריז על חברה, שהיא מונופול בתחום מסוים ("האזורים הבלעדיים"), כשלא יודעים היכן האזורים הללו נמצאים ברחבי המדינה (אם בכלל הם קיימים) ואם בכלל בזק היא מונופול באיזורים הלא ידועים הללו?
בזק בכלל לא הציגה לרשות לתחרות שום נתון כדי להראות, שסלקום ופרטנר בכלל לא נפגעו מצעדיה, כטענת החברות הללו כלפיה. גם לא היה שום פוטנציאל לפגיעה. בניתוח מספרי מעמיק, סלקום ופרטנר פרסו סיבים עד ליד הבתים בכמות גדולה פי כמה מונים מכמות הלקוחות המצטרפים אליהן. כלומר: סלקום ופרטנר פרסו בפריסה עודפת בצורה מאוד משמעותית, מול הביקוש לשירותים שלהן. כך, שהפריסה העודפת הזו מצביעה בברור, ובאופן שלא משתמע לשתי פנים, שהן לא נפגעו כלל מצעדי בזק וגם לא היה שום פוטנציאל לפגיעה, משום שהן פרסו בעודף עצום - מול הביקוש. יתרה מכך, הפרוטוקול, שנחשף כעת, מצביע בברור לאורך כל הדיון, שלרשות לתחרות לא היה שום מושג ושום נתון בנושא זה, פשוט מדהים: שום נתון. ניסיון חוזר ונשנה (וכמה פעמים) של חברי הוועדה (אשר דויטש ומירב מועלם) לקבל נתונים כאלה, נתקל בתשובות מתחמקות ושקריות, שאינן קשורות כלל לשאלות שנשאלו, כדי לקבל נתונים כאלה. הנה שניים מההקטעים של הדיון, שחתכתי מהפרוטוקול בנושא זה, שמצביעים בברור, שלא היה (וגם כיום אין) לרשות לתחרות שום נתון על היקף ההפרעה (ממשית או פוטנציאלית) של בזק למתחרותיה (ככל שהייתה הפרעה כזו - לפריסה שלהן). כך, שהקנס, שהוטל על בזק הוא פשוט "מצוץ מהאצבע" של הרשות לתחרות, שהמציאה בהבל פה וללא כל נתונים, הפרה של בזק, שלא קיימת במציאות, ובזק בכלל לא הציגה ולא ניתחה את הטענה הזו, שאין שום הפרה ואין שום פגיעה, שניתן לכמת אותה או לאמוד אותה או את הפוטנציאל שבה - במתחרותיה, במסגרת טענות ההגנה שלה בפני הרשות לתחרות (!):
2. מהן הטעויות וההטעיות, שעשתה הממונה על התחרות ברשות לתחרות, מיכל הלפרין?
הטעיות היו בכל תחום וניתחתי זאת בכמה כתבות, שלא אחזור עליהן כאן, בשני היבטים: א. טעויות חוקיות ורגולטוריותבנושא פריסת הסיבים ובזק:
עד רגע זה לא קיבלתי כל מענה לשאלה: אם הממונה על התחרות קבעה, שבזק היא מונופול בתחום מאוד צר, קטן ומוגדר (אם כי מאוד מעורפל וחסר כל בסיס נתונים): "תשתיות פאסיביות באזורים הבלעדיים", הכיצד המדינה מציגה בפני שופטי הבג"ץ, קביעה עובדתית אחרת לחלוטין, שחוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים במסמך המענה של המדינה לבג"ץ, שבזק היא "מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט", שזו הגדרה מאוד רחבה של מונופול, הגדרה שמעולם לא הוגדרה בשום מקום ואף לא הוכרזה בשום מקום ולא ברור לי מהיכן קביעה כזו הומצאה.
יודגש שטרם פרסום הכתבה היא נשלחה לתגובה לרשות לתחרות ולבזק. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. עד רגע זה לא נתקבלה כל תגובה.
לסיכום.
הבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא: שאיש לא מוכן להודות בטעויות, בהטעיית הבג"ץ, בפיברוק עבירות לבזק, שלא היו ולא נבראו - אלא בדימיון של ראשי הרשות לתחרות, ששיקרו שוב ושוב בדיון בוועדה, המציאו המצאות "מקצה האצבע" ויצרו מצג שוא. על זה נוספות הטעויות של בזק, שהובילו לטרגדיה הזו, שכל עם ישראל סובל ממנה, עד רגע זה.
יש לעניין הזה השלכות נמשכות, למשל, אציג כאן בקצרה רק כמה מהשלכות הממש טריות, של הגישה שמכתיבה בכוח (במקביל לאחרים, דוגמת משרדי התקשורת והאוצר) הרשות לתחרות, על השוק הקווי:
3. הגישה של הרשות לתחרות שנותחה כאן, גישה המשותפת לרשות לתחרות, משרד האוצר ומשרד התקשורת, הובילה לתכנית מוטעית לחלוטין, שהגיש משרד התקשורת למשרד האוצר, שעומדת להיות מאושרת במסגרת "חוק ההסדרים במשק", כמנותח על ידי בכמה כתבות, למשל, בכתבה: "עוד תכנית הזויה שדחף מש' התקשורת למש' האוצר לגבי (אי) פריסת הסיבים".
4. הגישה הזו הובילה להטעיית חברי ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של ח"כ יעקב מרגי, בהצגת התכנית הזו לפריסת סיבים (מהסעיף הקודם. סיכום הדיון בכנסת משלשום נמצא כאן), ובכלל זה הושמעה שם טענה שקרית של משרד האוצר ש:"הפריסה האוניברסלית נכשלה". זאת, בזמן שמה שנכשל זה התכניות של אותם פקידים, שהגישו את התכנית ההזויה החדשה, אחרי שכל התכניות הקודמות שלהם כשלו, והם אלו שאחראים אישית לפיגור של כעשור, בתשתיות הקוויות של ישראל.
5. הגישה הזו הובילה להחלטות מוטעות לחלוטין, בעניין ההפרדה המבנית בבזק והוט, כפי שפורסם רק אמש בכתבה: "האם אכן לא בשלה העת לביטול ההפרדה המבנית בקבוצות בזק והוט?". אותם אנשים שכשלו בתחום זה בשנים האחרונות. חלקם מעורב אישית (כ"עדי תביעה" בתיק 4000), במלחמה הנמשכת מול בזק ונתניהו (זה הולך אצלם ביחד), והם ממשיכים לייצג את האינטרסים של סלקום\IBC (וקצת של פרטנר), במקום לייצג את האינטרסים של הציבור בישראל.
התוצאה האומללה של כל המהלכים הבלתי חוקיים והמפוברקים הללו, פרי היוזמה האישית של מיכל הלפרין:סיבים לבתים מבזק - אין.גם לא ידוע מתי כן יהיו, במיוחד בפריפריה.
כך, כל אלהשכשלו בעבר בטיפול הרגולטורי בנושא פריסת סיבים בישראל במשרד התקשורת, באוצר וברשות לתחרות (וגם במשרד המשפטים), ממשיכים בתפקידם, כאילו כלום, מבלי להודות בטעויות הרבות, שנעשו בנושא הזה ושהם עצמם אחראים לכך, שישראל ניצבת אחרי המדינות הכי עניות ונכשלות בעולם בתחום תשתיות הפס הרחב.
כל זאת, בגלל אוסף ההמצאות, השקרים, הספינים והפיברוקים, שהם המציאו "מקצה האצבע שלהם", ללא כל בסיס נתונים מינימלי בשום נושא ובשום הפרה, רק כדי לרצות את סלקום (וקצת את פרטנר), מה שכשל כישלון חרוץ, ענקי ומהדהד.
עדכון 17.7.20: עלה בגלבס (כאן, או כאן) מאמר מהילה ויסברג וגד פרץ בנושא הנדון כאן בכתבה, תחת הכותרת: "למה האינטרנט בישראל כל כך איטי ואיך זה קשור לתיק 4000? הסגר בקורונה חשף לעיני כל את מה שהמומחים מתריעים מפניו שנים: האינטרנט בישראל איטי מאוד • איך קרה שדווקא אומת הסטארט־אפ מדשדשת בתחום תשתיות הרשת, איך זה קשור לרפורמת הסלולר של כחלון - והאם בקרוב משהו ישתנה?". מומלץ לקריאה.
עדכון 24.5.21: פורסם כאן: מיכל הלפרין הודיעה כי תפרוש חצי שנה לפני תום כהונתה.
לאחר הדו"ח הקשה של מבקר המדינה, שהטיח בה ביקורת חריפה, הממונה על התחרות פורשת מהתפקיד"
כמו שנאמר: "ברוך שפטרנו מעונשה של זו".
עדכון 25.10.23: המחדל של רשות התחרות מקבל כעת גיבוי מחפיר מבית המשפט, מה שמראה שהמערכות הללו רקובות, מבצעות חתרנות נגד הציבור ונגד חוקי המדינה, מצפצפות על כל נורמה משפטית ולא מעניין אותן בכלל האמת. פורסם כאן ב-ICE (כותרת בלבד): "בזק משלמת ביוקר: זו הסיבה שתיפרד מ-30 מיליון שקל.
בית הדין לתחרות ביטל את הערר שהגישה החברה והחליט לקנוס את החברה בסכום של 30 מיליון שקל, לצד קנס מינהלי של 500 אלף שקל נגד סטלה הנדלר, המנכ"לית הקודמת."
מביש, מזעזע וחמור ביותר.
עדכון 7.8.24: הרשות לתחרות פרסמה כאן את ת"כ 64790-09-19 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' נגד הממונה על התחרות, ערר על קביעת הממונה על התחרות מיום 4.9.2019 במסגרתה הוטלו על בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ עיצומים כספיים בסך כולל של 30 מיליון ש"ח.
המסמך המלא של פסק הדין במחוזי (בית הדין לתחרות ירושלים) - כאן. ההודעה לציבור מ-2023 - כאן. ההחלטה בעניין החיסיון של פסק הדין - כאן. החלטת בית המשפט העליון בעניין החיסיון - כאן.
הודעת רשות לתחרות כאן לסיכום הנושא (כותרת בלבד): "בית המשפט העליון התיר לחשוף לציבור: עמדת היועץ המשפטי הפנימי של בזק בזמן אמת, מצביעה על הבנה של בזק כי מעשיה היו מנוגדים לחובות פריסת הסיבים האופטיים החלות עליה."
לה, שהוא נכתב ע"י פיני בן-הרוש (שמו אחרון ברשימת המשתתפים) והמסמך הזה נכתב על ידו ב-12.5.20.
