התחרות בין עיתונים הובילה לפרסום פזיז ולא מקצועי בכלכליסט, שחשף מקור במשרד התקשורת, שהיה, לכאורה, מדליף לגלובס, מה שהוביל לא רק לחשיפת המקור, אלא לחיסול 2 סעיפים מוזרים ומפוברקים המצויים בכתב האישום נגד נתניהו בתיק 4000. חשיפות חדשות בסאגה, שלא נגמרת. 
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 23.1.20, 12:41

זו לא פעם ראשונה, שכלכליסט (בבעלותו של נוני מוזס, אחד "מכוכבי תיק 2000"), בגלל חוסר מקצועיות ולהיטות לפרסם סקופים, שמקורם ב"קליקה" (בראש "הקליקה" עומד, למי ששכח, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, היועמ"ש), ורצון לא מוסבר "לשרת" את האינטרסים של הפרקליטות, "נופל" בעצם הפרסום (כלומר: ההדלפה), ולמעשה, מחזק את הטיעונים של נתניהו. 

בנספח א' כאן למטה יש הדגמה כיצד כתבי כלכליסט, שאין להם צל של מושג ברגולציה ובנעשה בתיק 4000, מפרסמים שטויות בקצב (הם לא אשמים, מישהו בפרקליטות הזין אותם במידע המטעה הזה).

בפעם קודמת, שחשפתי את הטעויות הללו, זה היה במאמר, שפורסם תחת הכותרת וכותרת המשנה הבאה (המאמר כאן): "תיק 4000: ההדלפות לכלכליסט כביכול כנגד רוה"מ דווקא מצביעות על חפותו.
שתי הדלפות, שפורסמו הבוקר בכלכליסט, מצביעות למרבה האירוניה, באופן חד-ערכי, שנתניהו לא היה מעורב בכלל בהאשמות הדמיוניות, שנתפרו לו בתיק 4000 ושהחוקרים, הפרקליטות והיועמ"ש פשוט לא מבינים איך עבדה ועובדת הרגולציה בתקשורת ומתעלמים (בכוונה) ממסמכים מזמן אמת ומעדי אמת (שלא נחקרו בכוונה).
ההדלפות מצביעות בבירור על רשלנות ממדרגה ראשונה של "תופרי תיקים", שלא טרחו להתייעץ עם מי שבקי ברגולציית עולם התקשורת ולכן החליטו, שמה שנעשה כחוק על פי כל הכללים והסעיפים, הוא בלתי חוקי וקשור לשוחד דמיוני, שהמציאו מקצה האצבע שלהם. הם הדליפו בכוונה לכתבים, שגם הם לא מבינים דבר וחצי דבר ברגולציית עולם התקשורת. חשיפת כל הבדיות והשגיאות המצויות בהדלפות החדשות, ומה פספסה החקירה הרשלנית בתיק 4000, כעולה מההדלפות לכלכליסט. בעקבות ההדלפות הללו התגלו 2 עורכי דין בכירים, שניהם משנים ליועמ"ש במשרד התקשורת ובמועצת הכבלים והלוויין, שלא נחקרו בכוונה, כדי לא לקלקל את הבדיות בתיק 4000". 

בכתבת החשיפה החדשה כאן, אני מנתח כתבה, שיצאה הרבה אחרי כל הגל הגדול של ההדלפות בכלכליסט, לגבי העדויות בתיק 4000, כתבה, שפורסמה ב-2.1.20 - כאן, (גם כאן, במקרה והכתבה תיעלם מהאינטרנט), הדלפה, שפורסמה תחת הכותרת המדברת בעד עצמה:"בלעדי לכלכליסט. פילבר: 'איתן מדמון גילה לי מי המקור במשרד שמדליף לעיתונאי שלו'. לפי עדות מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, מנכ"ל 'גלובס' לשעבר נקב בשמו של הבכיר, שהעביר מידע לכתב התקשורת של העיתון גד פרץ • מהקלטות עולה, ששאול אלוביץ' ביקש 'לעשות תחקיר מי משלם לפרץ'; מדמון: 'לא חשפתי, לא ידעתי מיהו המקור'".

הכתבה הזו מאוד חריגה בעולם העיתונות. זאת, כי כל מי שמכיר עיתונות יודע, שכל עיתון, שמפרסם תחקירים וחשיפות, יש לו מקורות, ולכן זה ממש לא אתי, לא מקובל (כי זה סותר כמה סעיפים בתקנון האתיקה של העיתונות, למשל סעיף 22 בתקנון), וגם לא ראוי, שעיתון אחד יתחיל לחשוף את המקורות של עיתון מתחרה. זה יהרוס את כל המקצוע הנקרא "עיתונאי חוקר" וחופש העיתונות וזרימת המידע לציבור - יחוסלו.

אולם, כנראה שכאן, התחרות בהשמצות בין גלובס לכלכליסט בנושאים שונים (למשל כאן, כאן וכאן), העבירה את כלכליסט על דעתו, עד כי החליטו בכלכליסט "לשרוף את המועדון".ולפרסם כתבה כזו, שבה כתוב דברים ממש מדהימים (כאן). בין היתר, נכתב בכתבה הזו כך:


מדובר, לכאורה, בהאשמה מאוד חמורה, שמנכ"ל של גלובס, עוזר למנכ"ל משרד התקשורת דאז, לחשוף מקור של כתב התקשורת הוותיק של גלובס. פשוט מזעזע לחשוב, איך מפרסמים דבר כזה בכלכליסט. 

כלכליסט מנסה, כביכול, להסתיר את השם של המקור, שנחשף לפילבר (ע"י איתן מדמון, מנכ"ל גלובס דאז. כך, לטענת פילבר), אבל כותב בחוסר זהירות מוחלטת את המשפט הברור הבא:


כל אחד יכול לחפש באתר משרד התקשורת ולמצא בקלות (למשל כאן), שבאותה תקופה רק בכיר אחד עזב את משרד התקשורת בהסכמתו, זה היה סמנכ"ל בכיר לכלכלה דאז (ואחד מעדי המפתח של התביעה בתיק 4000), הרן לבאות (בתמונה למעלה משמאל). 

הרן לבאות פרש מהמשרד לפי הסכמתו ובקשתו (ככתוב בהודעה) בסיום החוזה שלו (הוא היה ב"חוזה בכירים" - אישי), במרץ 2017. מייד אסביר למה יש חשיבות עצומה לתאריך הזה. 

יתרה מכך. "הפרסום הבלעדי" הזה בכלכליסט, "שכח" פרסום קודם של כלכליסט, שהרן לבאות בעצמו דיווח בעדותו, שפילבר חושד בו, שהוא המדליף ממשרד התקשורת. הנה דברי הרן לבאות עצמו, מהדלפה קודמת, שפורסמה בכלכליסט אודותיו (לקוח מכאן, פורסם ב-10.12.19):


קוראים חדי עין בוודאי ישימו לב, שהרן לבאות טוען בכתבה מודלפת זו, ששלמה פילבר (בתמונה משמאל) מאשים אותו כמדליף כבר בדצמבר 2015, בעוד שהסיפור שיש לנו בכתבה היותר מתקדמת וטרייה של כלכליסט, עם מדמון (המנכ"ל לשעבר של גלובס), היא "בשלהי 2016".

כלומר: יש פער של שנה. האם שלמה פילבר האשים את הרן לבאות פעמיים בהדלפות? פעם בדצמבר 2015 ופעם בסוף 2016?

שאלה מעניינת, שלא נחקרה. למיטב הערכתי, התשובה היא כן. 

אפשר לקרא בכתבה שכתב גדי פרץ כאן, ב-9.6.15 (כשבועיים לפני אישור של "עסקת" רכישת המניות של יורוקום ב-YES ע"י בזק, בחתימת נתניהו), שהוא (הרן לבאות) היה מסכים ל"מיזוג" - ביטול ההפרדה המבנית בין בזק ל-YES תמורת פתיחת שירות "הטלפוניה הסיטונאית" - מה שלא היה אז על הפרק והיה תקוע אז בבג"ץ. זו עמדה הרבה יותר מתקדמת מאישור רכישת מניות ("העברת אמצעי שליטה") ב"עסקה", זו "הורדת ההפרדה המבנית" מלאה בין חברות, או "מיזוג" מלא של חברת בת לחברת אם, מה שפילבר ניסה לבצע בסוף 2016 - כמפורט ב"תיק בזק". העמדה של הרן לבאות כפי שהועברה אז לגדי פרץ ומופיעה בכתבה, ממש לא תואמת את מה שמסר הרן לבאות בעדותו. 

בהערת אגב אציין, שהוא (הרן לבאות) לא היה המדליף היחיד, לכאורה, לגדי פרץ. מנכ"ל גלובס טעה (אם בכלל היה מעורב בנושא, הוא מכחיש הכל מכל) וגם פילבר טעה. אבל אני לא אעשה מעשה נבלה כמו כלכליסט. זה ממש לא מקובל ולא אתי - מה שהם עשו כאן. 

אני, בזמן אמת, חשפתי כבר חודשים רבים לפני מרץ 2017, שהרן לבאות עומד לפרוש (גם קראתי כמה פעמים לפרישתו, בגלל כשלונותיו המקצועיים), וגם אחרי כן, חשפתי את "התרגיל" של שלמה פילבר. שבסילוקו של הרן לבאות מתפקיד סמנכ"ל בכיר לכלכלה, הוא רצה להשיג "2 ציפורים במכה אחת":

א. לסלק את מי שנתפס כ"שונא בזק" (הרן לבאות הגיע למשרד התקשורת מחברת "אקספון-018", שהתחרתה בזמנו בעקשנות מול בזק. גם כיום, כאזרח חופשי, הוא נמצא בעמדה של תחרות חזקה בבזק, ביחד עם ידידו אבי ברגר. שניהם יועצים לסלקום \ IBC). 

ב. לקדם את העוזרת המקצועית של המנכ"ל, עדי קאהן-גונן, (בתמונה משמאל), בלי שיהיו לה את התנאים המוקדמים מבחינת כישורים, ניסיון ניהולי, השכלה וכיו"ב, לתפקיד סמנכ"ל בכיר לכלכלה, במקום הרן לבאות.

זאת, בתמורה על הסיוע שלה בכל ענייני בזק (מה שנקרא אז "תיק בזק"). 

את המזימה הזו חשפתי "בזמן אמת" והעברתי אותה ליחידה החוקרת (הרשות לניירות ערך), דרך דוברת הרשות, ממש בזמן אמת של החקירות (כאן, עם השלמה למידע הזה - כאן), ואף התלוננתי בנושא זה בנש"מ (נציבות שירות המדינה) - כאן.

אולם, מישהו החליט לא לחקור את זה. לא יודע מי ולמה, אבל אלו הן העובדות.

לגבי נש"מ, היות וידעתי שהם "נשלטים חזק" (מאז ועד היום) ע"י "הקליקה", היה ברור לי מראש, שתלונתי "תיגרס" ואקבל תשובות לא נכונות. אבל בכל זאת התלוננתי, כי אני אז ועד היום מאמין, שאסור לטאטא דברים כאלה "מתחת לשטיח". 

איך כל זה מתקשר לכתב האישום כנגד נתניהו בתיק 4000?
ההדלפות, שהבאתי כאן למעלה, "מחסלות" בבת אחת 2 סעיפים בכתב האישום, סעיפים מאוד מוזרים, ש"הודבקו" ברשלנות לנתניהו בכתב האישום:

א. למה הרן לבאות פרש ממשרד התקשורת?
לפי כתב האישום, זה בגלל שנתניהו הורה לשלמה פילבר לפטר אותו ואף נזף בחריפות בפילבר בעניין זה, ככתוב בתצלום כאן מתחת, הלקוח מכתב האישום:


כבר הראנו כאן למעלה, שהרן לבאות לא פוטר אלא התפטר מרצונו, במרץ 2017. זאת, אחרי ששלמה פילבר האשים אותו לפחות פעמיים בהדלפות, פעם בסוף 2015 ופעם שנייה בסוף 2016.

בנוסף, הרן לבאות מדווח בעצמו, ששלמה פילבר נזף בו בפומבי (אמר בדיון הנהלת המשרד: "מי שחושב, שיוציא הדלפות יצא פיתה") ומידר אותו מתהליכי קבלת החלטות.

אז לא פלא, שהוא החליט לעזוב בסיום תקופת החוזה האישי שלו והוא נפרד יפה וגם מרוצה מהמשרד (ככתוב בהודעת הפרישה באתר משרד התקשורת).

מכאן עולה, ששלמה פילבר, שהיה יכול לפטר את הרן לבאות בכל רגע (כי הוא היה מועסק בחוזה אישי), לא מילא את ההוראה של נתניהו (שניתנה לו "בחריפות") במשך שנה.

זה כמובן לא נראה הגיוני.

זה נראה למישהו הגיוני, ששלמה פילבר לא ימלא הוראה מפורשת וחריפה של נתניהו - במשך שנה?

המציאות אחרת לחלוטין ונחשפה כאן למעלה. פילבר טען כנגד לבאות, שהוא מדליף לגלובס, והטענה החמורה ביותר הזו הושמעה על ידו לפחות פעמיים וגם בפומבי (בישיבת הנהלת המשרד): בדצמבר 2015 ולקראת סוף 2016. לפי דברי הרן לבאות עצמו, שלמה פילבר מידר אותו מישיבות וקבלת החלטות. ולכן הוא עזב את תפקידו במרץ 2017. אין לזה שום קשר לנתניהו ולהוראה שלו לפילבר, מתחילת 2016, שנה קודם לכן. 

פיברוק ברור בכתב האישום נגד נתניהו.

ב. האם הרן לבאות היה מעורב בקביעת מחירי הטלפוניה הסיטונאית ב"ריסייל" לבזק (ואם לא - מי כן?). 
כפי שמופיע בכתב האישום, נתניהו, באמצעות פילבר (בסיוע צחי הנגבי) עזר לבזק בקביעת מחירי הטלפוניה הסיטונאית בשיטת הריסייל. הנה הסעיפים המרכזיים בעניין זה, שגזרתי מכתב האישום (סעיף 79):



על פי עדותו של לבאות, שהבאתי קודם, הוא טוען, שהוא מודר מתהליכי קבלת ההחלטות של הטלפוניה הסיטונאית והמסמך יצא מלשכת המנכ"ל ולא ממנו. יש כאן בעיה: אם הוא לא עסק בזה - מי כן?

כל מי שיקרא את המסמך של המנכ"ל (המסמך כאן, מ-14.3.17), יראה, שהתהליך לקביעת מחירי הטלפוניה הסיטונאית בשיטת הריסייל הייתה מקצועית לחלוטין ונעשתה ע"י אנשי המקצוע במשרד (אין שמות) ובתיאום עם כלכלני משרד האוצר ועם משרד המשפטים (שם קוד לאחד מיועצי היועמ"ש. להערכתי, מי שאישר את המסמך היה עו"ד אבי ליכט, אז המשנה ליועמ"ש). 

הנה קטע מהמסמך של שלמה פילבר המדבר בעד עצמו:


יתרה מכך, גם במכתב ההחלטה והאישורים של השר צחי הנגבי (המכתב שלו כאן, יצא לאחר אישור של שר האוצר, משה כחלון), מודגש הרבה פעמים הנושא של "הדרגים המקצועיים" במשרד התקשורת, כמופיע, למשל, בתצלום כאן:


כלומר: אם הכל נעשה באופן חוקי, ע"י הדרגים המקצועיים במשרד התקשורת ובאישורים של המשנה ליועמ"ש (כנראה, היות וזה לא נחקר לעומק, זו ההשערה שלי כרגע) ושל משרד האוצר (ויצא בפרסום רשמי ב"רשומות" בחתימת צחי הנגבי ומשה כחלון), אז מה רוצים מנתניהו, שבכלל לא עסק בכך ובספק אם שמע על המושגים: "ריסייל" ו"טלפוניה סיטונאית"? 

קראתי כמה פעמים את מכתבו של שלמה פילבר בעניין הטלפוניה הסיטונאית, ולפי הניסוחים הכלכליים המצויים בו, נראה, שזה כן נכתב ע"י הרן לבאות, כי הניסוחים הללו מופיעים במסמכים קודמים, שהרן לבאות חתום עליהם (למשל כאן וכאן). הניסוחים של הרן לבאות במסמך בחתימה שלו מסוף 2016, מתאימים מאוד לניסוחים ולרוח הדברים הקיימים במסמך ההמלצות לשר, של פילבר, בעניין הריסייל, מאמצע מרץ 2017. 

כך, שלעניות דעתי, מי שהכין את מחירי הריסייל עבור פילבר, היה הרן לבאות, עם הצוות המקצועי שלו במשרד, בתיאום אנשי המקצוע במשרד האוצר וליווי משפטי, כולל אישור משרד המשפטים, אולי בסיוע של עוזרת המנכ"ל עדי קאהן-גונן, זה אפשרי (אבל בגלל שכל הנושא לא נחקר לעומק, אני לא בטוח במאה אחוז במעורבותה האישית של עדי בעניין, אם כי זה נראה די סביר, בהתחשב במהלכים של פילבר ביחד עימה, בכל נושאי הרגולציה מול בזק). 

כרגע, כל עוד העניין הזה לא נחקר לעומק, הטענה המצויה בכתב האישום כנגד נתניהו - היא מופרכת לחלוטין.

יתרה מכך, הפרכתי את האישום הזה - מכוונים אחרים לגמרי, עם מסמכים נוספים רבים אחרים, כמפורט בכתבה קודמת, שפורסמה על ידי עם הכותרת וכותרת המשנה: "השימוע החדש למחירי הוט בשוק סיטונאי תומך בגרסת נתניהו בתיק 4000. באופן מפתיע, השימוע החדש למחירי הוט בשוק הסיטונאי מחזק (ולא בפעם הראשונה) את גרסת נתניהו בתיק 4000 בנוגע למחירי השוק הסיטונאי והטלפוניה הסיטונאית." 

הרן לבאות "מככב" גם בפרשה אחרת, שקשורה לנושאים הללו, ואני אכנה אותה מעכשיו "פרשת עו"ד אריק רשף", שאת תחילתה ניתן לקרוא במאמר, שפורסם תחת הכותרת: "נקודת האפס" - Ground Zero שבו החלה תפירת תיק 4000 נחשף!." את הפרשה כולה נחשוף בהרחבה, באחת מהכתבות הבאות בסדרה אודות תיק 4000 המפוברק. .

ניכר מכתב האישום של תיק 4000, שהפרקליטות והיועמ"ש פועלים כאן ב"שיטת מצליח". הם דחפו בלי כל סדר או היגיון, עשרות רבות של סעיפי אישום (133 סעיפים בתיק 4000 לבדו, ועוד 56 סעיפים בנספח לתיק 4000), עם מאות (333) עדים, רק מהצד של התביעה. זאת, בתקווה שאולי איזה סעיף אחד או יותר, יתברר כנכון, או נכון למחצה, במהלך הדיונים בבית המשפט (או שהנאשם יבקש "עסקת טיעון", או אולי יודה בכמה סעיפים). מכאן, הם הקטינו את סיכויי נתניהו לצאת זכאי, או ללא קלון, בבית המשפט, ע"י גיבוב של אוסף אדיר של ספינים, שטויות, שקרים ופיברוקים, חסרי כל קשר למציאות ולחוקי מדינת ישראל. ככה "הקליקה" תפרה את תיק 4000 לנתניהו, במסגרת מה שמכונה "פוטש" (ניסיון הפיכה שלטונית באמצעים משפטיים מפוברקים). 

לסיכום
ההדלפות בכלכליסט, שוב ושוב, מוכיחות "שחור על גבי לבן", שתיק 4000 הוא תיק תפור, מתחילתו ועד סופו. עוד כתבות, שתפורסמנה בקרוב, מחזקות שוב ושוב את הממצאים הללו, שאני חשפתי וחושף כאן. 

לעניות דעתי, הגיעה העת להתעסק בחסינות המוחלטת של עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, שנטל לעצמו חסינות בנושאים רבים (ובמרכזם החסינות המופעלת באמצעות "צו איסור פרסום" על "הקלטות פרשת הרפז"), ופחות לעסוק בחסינות של נתניהו.

לעניות דעתי, הציבור וגם כלי התקשורת, אמורים לשאול שאלות נוקבות בעניין החסינות של ד"ר מנדלבליט והחסינות של כל "הקליקה". שלקחה לעצמה את החסינות שיש למערכת המשפט, "קליקה" שחוקרת רק את מה "שבא לה", ומתעלמת מכל מה שסותר את זה, או עלול להפריע לה ולשקריה (כמפורט, למשל, בכתבה האחרונה: "למה לא נפתחה חקירה ב"תיק 5000" ומתבצע שימוע נוסף של הטבות ל-IBC?".

היועמ"ש ד"ר מנדלבליט הוא כיום המכשול החמור ביותר לשלטון החוק בישראל.

נספח א'
דוגמה לחוסר ההבנה המוחלט של כתבי כלכליסט מה יש בתיק 4000. וזו לא רק חוסר הבנה מוחלט שלהם (של כתבי העיתון, שפרסמו את ההדלפות), אלא של מי שהדליף להם מהפרקליטות ו\או מלשכת היועמ"ש (הקטע לדוגמה כאן לקוח מהדלפה בעניין עדותו של אבי ברגר, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת לפני שלמה פילבר):


כמה טעויות מובהקות, רק בקטע הזה:

• "אבי ברגר פוטר ע"י נתניהו בשיחת טלפון באמצע שנת 2015 סמוך למינויו של בנימין נתניהו לשר התקשורת". הבעיה: נתניהו קיבל את תיק התקשורת מגלעד ארדן (שעבר להיות שר הפנים) בנובמבר 2014, ואבי ברגר שימש כמנכ"ל תחת נתניהו כשר התקשורת, לא פחות מ- 8 חודשים (!)... 
• "ברגר הוחלף בשלמה פילבר". הבעיה: אבי ברגר הוחלף בשמילה מימון. את שמילה מימון החליף שלמה פילבר. אלו העובדות ואין עובדות אחרות.
• "ברגר זומן לעדות במשרדי רשות ניירות הערך ב-28.1.19, כשבוע וחצי לאחר מעצרם של החשודים המרכזיים בתיק 4000". הבעיה: שום דבר לא נכון במשפט הזה. ברגר נחקר כמה פעמים והפעם הראשונה הייתה ב-2017 ואחר כך בתחילת 2018. הוא לא נחקר כלל ב-2019. זה גם בכלל לא היה שבוע וחצי למעצרם של החשודים המרכזיים בתיק 4000 (הגל הראשון של המעצרים ע"י הרשות לניירות ערך היה במחצית 2017). 

עדכון 28.1.20: ראש הממשלה נתניהו מושך את בקשת החסינות: ״לא אתן ליריביי להפריע למהלך ההיסטורי שאני מוביל״
מצ״ב פוסט שפורסם כעת בחשבון הפייסבוק של ראש הממשלה: 
"אזרחי ישראל, 
בשעה גורלית זו לעם ישראל, בעת שאני נמצא בארה"ב בשליחות היסטורית לעצב את גבולות הקבע של ישראל ולהבטיח את ביטחוננו לדורות הבאים, צפוי להיפתח בכנסת מופע נוסף בקרקס הסרת החסינות.
זהו המשך הרדיפה האישית האובססיבית כלפי מצד אנשי "רק לא ביבי". במקום להבין את גודל השעה ולהתעלות מעל שיקולים פוליטיים, הם ממשיכים לעסוק בפוליטיקה זולה שפוגעת ברגע מכריע בתולדות המדינה.
 מאחר שלא ניתן לי הליך הוגן, מאחר שכל כללי עבודת הכנסת נרמסו ברגל גסה, ומאחר שתוצאות ההליך הוכתבו מראש ללא דיון ענייני כמתחייב - החלטתי לא לתת למשחק המלוכלך הזה להימשך.
לפני דקות אחדות הודעתי ליו"ר הכנסת שאני מושך את בקשת החסינות. בהמשך אנפץ את כל הטענות המופרכות ותיקי הסרק שהוגשו בענייני. אבל עכשיו, לא אתן ליריביי הפוליטיים להשתמש בעניין זה כדי להפריע למהלך ההיסטורי שאני מוביל. 
כפי שעשיתי כל חיי, אמשיך להשקיע את כל כולי למען עתיד מדינתנו ולמענכם, אזרחי ישראל."

בעקבות הודעת ראש הממשלה מהיום, כי הוא מושך את בקשתו לקבל חסינות מהכנסת, מעדכן משרד המשפטים כי כתב האישום נגדו הוגש למזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, כמתחייב בחוק.

אלי ציפורי פרסם (כאן) פוסט חריף המומלץ לקריאה שזו כותרתו:
"היועץ המשפטי של מדינת ישראל הוא מפלגת בת של כחול לבן ומתואם איתה בכל המהלכים המשפטיים נגד נתניהו: אופן הפעולה המהיר והמבוהל בהגשת כתב האישום, סיכול החסינות, החבאת חומרי חקירה (באמצעות תעודת חסינות), ההדלפות הסידרתיות, מריחת הזמן בפרשת "המימד החמישי", החברות הקרובה עם גבי אשכנזי והכשרת התמודדות של תומכת בטרוריסטים – מנדלבליט איבד כל גרם של בושה, יושרה, הוגנות ומקצועיות – בדרך להישרדות האישית שלו מהעבירות הפליליות בפרשת הרפז – תוך שהוא מצפצף על החוק".

עדכון 29.1.20: פורסם כאן: בכיר לשעבר בפרקליטות: "האישום נגד נתניהו הוגש בניגוד לחוק". עו"ד אורי קורב, לשעבר סגן פרקליט מחוז ירושלים, טוען בריאיון באולפן ynet כי דין כתב אישום שמוגש ללא תעודת חיסיון להימחק: "לא מגישים אישום כשחומר החקירה לא עומד לרשות הנאשם". על הגשת האישום במקביל לשהות נתניהו בארה"ב: "מנדלבליט חייב הסברים לעם".