העיסוק בצמד שולה זקן ואהוד אולמרט בפרשת "הולילנד" ו"ראשון-טורס-טלנסקי" "הסיט את האש" מכל הנוגע למעורבות לכאורה של שולה זקן בכמה פרשיות מאוד מוזרות במשרד התקשורת. מי ששכח, אהוד אולמרט, היה, בין היתר, גם שר התקשורת בעשור הקודם. המעגלים, התככים והקשרים נשארו עד היום. 
מאת: אבי וייס, 13.4.14, 00:15

בעיתון News1 כאן נטען תחת הכותרת "עבריינית סדרתית" ש"שולה זקן מודה כיום, שבמשך שנים ארוכות ביצעה עבירות פליליות על בסיס כמעט יום-יומי - לדבריה עבור אהוד אולמרט, אבל לבטח גם עבור עצמה". ב-News1 נטען כדלקמן:  "כל זה נעשה לאורך שנים ארוכות, החל מהתקופה בה אולמרט היה ראש עיריית ירושלים ועד סמוך למינויו לראש הממשלה. בכל השנים הללו, זקן - לדבריה שלה - הייתה לא רק עדה למעשים פליליים על בסיס כמעט יום-יומי, אלא נטלה בהם חלק פעיל ומרכזי. היא לא הייתה - כפי שהציגה את עצמה בהצלחה (ובצורה שקרית) בפרשת רשות המיסים - רק מזכירה. היא הייתה הצומת, הרמזור ושוטר התנועה בעת ובעונה אחת".

העניין הזה נהיה לפתע ברור כשמש, כשהתגלה במקרה, שבעלה של הגב' שולה זקן - משה זקן, עובד ביורוקום (כמשווק). נתון זה התפרסם (כאן) בגיליון סווף-שבוע בכתבה של נחמה דואק, "ידיעות אחרונות", 26.2.14, במסגרת כתבה נרחבת על שולה זקן, תחת הכותרת: "עד שהמשפט הפריד ביניהם". 

יורוקום, למי שלא יודע, זו חברת הגג של עסקי שאול אלוביץ' (בעלים של חברות תקשורת לא מעטות בישראל, ובראשן כיום - קבוצת בזק). יודגש, שזה כלל לא אומר, ששאול אלוביץ' עשה דבר כלשהו לא כשר. לא הועלה ולא הוזכר אז שום חשד הנוגע אליו אישית. אולם, הצמד אהוד אולמרט-שולה זקן היה מעורב בפרשיות רבות בעולם התקשורת, שמקבלות כעת צביון חדש באור חדש, כשיודעים את העובדה למי שולה זקן נשואה והיכן בעלה עובד. 

"התרומה" המרכזית של אהוד אולמרט בהיותו שר התקשורת בין ספטמבר 2003 לינואר 2005 היא: חיסול וקבירת הרעיון של הקמת "רשות לתקשורת", מה שהיה מנטרל את השפעת הפוליטיקאים על הנעשה בשוק התקשורת ומעביר את הטיפול בשוק התקשורת לרשות עצמאית. עד עצם היום הזה, "רשות התקשורת" לא קמה וישראל היא אחת המדינות האחרונות בעולם שבה אין "רשות תקשורת". 

אציג כאן 2 פרשיות מהעבר ועד פרשייה, שכבר פורסמה בחלקה, והחשד לכאורה, ששולה זקן הייתה, ככל הנראה, "הרוח החיה", כמי שהובילה את המהלכים הללו, קודם כל עבור האינטרסים של עצמה (ובעלה) ואחר כך עבור האינטרסים של אהוד אולמרט.

א. החזר הערבות ל"אופק". 
בתקופת המנכ"ל אורי אולניק (שימש כמנכ"ל משרד התקשורת, בין היתר בתקופה, שהחזיקו בתיק התקשורת גם אריק שרון ואהוד אולמרט), פעל המנכ"ל בשיתוף עם החשב הכללי דאז של האוצר, ניר גלעד (היום מנכ"ל כי"ל), להשיב את דמי הרשיון לחברת 'אופק העולם החדש' בבעלות שאול אלוביץ', לאחר שהמיזם נכשל ונסגר (בין היתר, כשלו בגיוס סלקום...). המהלך "בושל יחדיו" ונדרש לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. החברה קיבלה החזר בגובה כ-2 מיליון ש"ח. מעשה ללא תקדים, שאין לו אח ורע בתלודות התקשורת בישראל. זה אומר בעצם, להיכנס למיזם כמעט ללא סיכון עסקי... מישהו דאג, שכך זה יהיה. 

מצ"ב כאן פרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת (מ-27.10.2003) בה מנסים ראשי משרד התקשורת והאוצר לשכנע את חברי הוועדה למה להחזיר כסף ליורוקום \ אופק, וחברי הוועדה לא מבינים למה, אבל בסוף מאשרים... אגב, בדיון עצמו, מי שיקרא בעיון את הפרוטוקול, ימצא, שמנכ"ל משרד התקשורת (אורי אולניק) "מסגיר" למעשה מי עמד מאחורי "התרגיל" [ציטוט]: "במכתב של ראש הממשלה [אהוד אולמרט], שהיה בשעתו שר התקשורת, נכתב בפסקה האחרונה שבהתחשב בנסיבות המיוחדות שנוצרו – ואין לנו אח ורע למקרה הזה – יש להקל". 

פירוט סיפור המעשה:

ב-1999 מונה בנימין (פואד) בן אליעזר לשר התקשורת בממשלת ברק. מישהו דאג להמליץ לו על ביקור בתערוכת תקשורת בינלאומית. בתערוכה ראה פואד את האור: טכנולוגיית תקשורת אלחוטית (LMDS) המאפשרת להקים רשת תקשורת ארצית רחבת פס לטלפון ואינטרנט, במהירות רבה ובהשקעה נמוכה יחסית. חברה, שתקים רשת כזו, הסבירו לשר התקשורת הטרי, תוכל לשבור לרסיסים את המונופול של בזק בענף. פואד "נדלק", ומיד כשחזר למשרדו החל לקדם במרץ את הפרוייקט. מכרז לתדרים עבור הרשת החדשה פורסם במהירות שיא, מספר חברות בחנו את ההצעה. אחת מהן השלימה את המהלך ויצאה לדרך בעיר, שהוקצתה לניסוי, אריאל.

למה בעיר אריאל? רון נחמן ז"ל [ראש העיר] ניסה לקדם את התקשורת באריאל. שמיל גינזברג היה היזם הראשון שהקים את חברת "אריאל תקשורת מתקדמת" שקיבלה מלימור לבנת (שרת התקשורת דאז) רשיון ניסוי LMDS באריאל, שהוסב אח"כ ליורוקום, כחלק מהמלך הרחב יותר לפריסה ארצית. האוונגליסטים האמריקאים תמכו בעניין ומחב"א עשתה קשיים לקבל רוחב קו ממנה, ואז דובר על הקמת סיב אופטי לאורך כביש 515 שהחלו אז את בנייתו. אולם, ה- LMDS לא הצליח וניסו גם WiMAX שכשל מסיבות אחרות. בכל מקרה, התושבים של אריאל נהנו במשך תקופה לא קצרה מהפיילוט שסיפק להם פס רחב באוויר - לבתים.

לחברה החלוצית שקמה לקדם פריסה ארצית של תקשורת מתחרה בבזק קראו "אופק, העולם החדש" והיא נשלטה על ידי שאול אלוביץ' בעל חברת יורוקום, שהיה ידוע באותה עת כיבואן של מכשירי הסלולר המצליחים בעולם (אז) - נוקיה. הניסוי הראשוני באריאל עלה יפה. אלוביץ', שבמשך שנים ארוכות חלם להיות בעלי בזק או לפחות להקים חברה דומה, החל לתכנן את פריסת הרשת הארצית. הוא נזקק לשותף כלכלי ואסטרטגי וכמעט סגר עיסוקה עם סלקום. אבל סלקום, שסבלה באותה עת מסכסוכים בין בעלי המניות העיקריים שלה, נסוגה ברגע האחרון ומוטטה את חזונו של אלוביץ'. אופק ביצעה את כל ההכנות לפעילות, כולל גיוס אנשים, חתימת הסכמים, בדיקות ציוד, והפקדת ערבות במשרד התקשורת.

בשנת 2003 בידיעת ועדת הכלכלה ולאחר מסע נמרץ, שהפעיל מנכ"ל משרד התקשורת דאז עו"ד אורי אולניק, השיבו לבעל הרישיון  אופק (מקבוצת יורוקום, בבעלות שאול אלוביץ') 2 מיליון ש"ח מתוך 3 מיליון ש"ח ששילם כדמי רישיון. ההחזר נעשה כשנתיים לאחר מועד תשלום האגרה בידי בעל הרישיון ובדרך, שלפי מיטב ידיעתי, לא נעשתה בעבר, מעולם.
 
סיפור המעשה נרשם שחור ע"ג לבן בפרוטוקול ועדת הכלכלה, למהלך שכלל דיון בהשתתפות מנכ"ל משרד התקשורת ואח', נציג האוצר וחברי כנסת. זאת, בתואנה לעדכון "תקנות הבזק" ( תחת השם: אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים ארציים נייחים, תיקון, התשס"ג - 2003). התקבלה בקשת משרד התקשורת לתיקון ולהפחתת גובה האגרה (1 מיליון ש"ח תחת 3 מיליון ש"ח) והוסכם להיעתר לבקשת משרד התקשורת להשיב כספים "עודפים" בשיעור 2 מיליון ש"ח לבעל הרישיון "אופק העולם החדש".
 
התמיהות בעניין רבות ובחלקן עולות מפרוטוקול הדיון, כגון: מדוע הושבו כספים עבור פרויקט שנכשל? מדוע פעל משרד התקשורת להפחית בתקנות את דמי הרישיון ? ואף אם היתה בכך מידה של סבירות: מדוע הופעל לחץ על הוועדה להחיל את התיקון על חברת אופק בדיעבד (לא מכאן והילך כנהוג)? מדוע נקשר הנושא ב"ועדת קרול" וכשהתבקש סימוכין השיב מנכ"ל משרד התקשורת אולניק שלא נערכו פרוטוקולים בועדת קרול (עליה הסתמך)? מדוע הוסתר מחברי הוועדה מידע, שאופק פעלה במתכונת בעל רישיון (בניסוי מקיף בעיר אריאל לפני קבלת הרישיון ואף לאחר מכן, לפני שפסקה מפעילותה), ולכן אינה עומדת בתנאי מהותי שנקבע בתקנה המוקדמת טרם התיקון ואף לאחר התיקון (לפיו יש להשיב כספים רק למי ששילם יותר מן הנדרש אך בפועל לא החל לפעול)? כיצד אמירה של מנכ"ל משרד התקשורת בעניין  סגירת הנושא עם החשב הכללי דאז ניר גילעד התקבלה בלא הסתייגות וללא אסמכתא? האם נבחנו זיקות פוליטיות ואחרות? האם הועבר בכך מסר ליזמים, שבישראל רק מרוויחים ואם נקלע היזם בשל החלטות עסקיות כושלות לקשיים הרי שהמדינה תיחלץ לקראתו? ועוד. 

זה מהלך תמוה מאד... ומצער, שרק ח"כ דוד טל העלה ספקות, שלא מנעו את אישור התיקון. ללא ספק, התנהלות משרד התקשורת בעת ההיא ושיתוף הפעולה התמוה בין משרדי התקשורת והאוצר ראוי לבדיקה מעמיקה. ספק אם מהלך כזה היה מתאפשר אילו התנהל המשרד בשקיפות הראויה ובאור השמש.

********************************

עדכון 14.4.14: דני רוזן, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת וגם כיום פעיל בשוק התקשורת, כתב ספר על שוק התקשורת הישראלי (שלא פורסם ברבים). ברשותו אני מביא כאן את התיעוד ההיסטורי המדויק, כפי שהוא ראה וכתב אותו בספרו, בשני פרקים נפרדים, הנוגעים לסיפור המעשה שהבאנו כאן:
1. תהליכי פתיחת שוק התקשורת לתחרות מול קבוצת בזק, תחרות אותה הובילו שרי התקשורת דאז, לימור לבנת ובנימין (פואד) בן אלעזר, מה שהוביל להקמת מיזם "אופק". המסמך מצוי להורדה מכאן.
2. הליכי המכרז בטכנולוגיית ה- LMDS, הטכנולוגיה ש"אופק" השתמשה בה (לרבות בניסוי באריאל). המסמך מצוי להורדה מכאן. 

********************************
 
ב. פרשת שאול שניידר
יורוקום העסיקה אצלה בעבר בכירים מאד מחצרה של שרת התקשורת לשעבר לימור לבנת, בהם לדוגמא: שאול שניידר, יועץ פוליטי לשרה, שהתגלגל מאוחר יותר לתפקיד מנכ"ל הטוטו. בתפקידו כמנכ"ל הטוטו חתם שניידר על עסקה עם חברת לינק-יו לפיתוח תשתית ממוחשבת להימורים באמצעות טלפונים סלולריים או באמצעות אתר האינטרנט של המועצה להסדר ההימורים בספורט. לפני מינויו לתפקיד מנכ"ל המועצה חתם שניידר על הסכם עם החברה, שמעניק לו תגמול בגין קידום עסקה בין לינק-יו לבין אחת מחברות התקשורת. שניידר הגיע להסדר טיעון עם התביעה, שבמסגרתו סוכם, שהוא יודה בכתב אישום מתוקן והצדדים יעתרו במשותף לסיום ההליך ללא הרשעה והטלת צו שירות לתועלת הציבור (כך פורסם בגלובס).  בפברואר שנה שעברה הורשע הנ"ל בבית המשפט ונגזרו עליו 100 שעות שירות לתועלת הציבור.
 
השופטת דבורה עטר כתבה בהכרעת הדין: "עבירות המבוצעות על ידי עובדי הציבור נתפסות כבעלות חומרה יתירה. שכן במהות תפקידם הינם מצווים לנהוג בלא דופי, כשהאינטרס הציבורי הוא נר לרגליהם, וזאת לשם שמירה על אמון הציבור וסדרי מנהל תקינים. בענייננו, כשל הנאשם, במסגרת סמכותו המנהלית במועצה, בכך שיזם קשר בינה לבין החברה, בלא שגילה את דבר הזיקה הפרטית הקיימת לו בעקיפין להתקשרות עמה לאור ההסכם". 

ג. "קליקת הפרקליטים".
המונח "קליקת הפרקליטים" נחשף כאן בסדרת הכתבות האחרונה שלי בנושא דו"ח מבקר משרד התקשורת והיועצת המשפטית הקודמת (עו"ד נגה רובינשטיין). לפרשה הזו יש לכאורה השלכות הנוגעות לאהוד אולמרט ושולה זקן. 

אחד השותפים הקרובים ביותר של אהוד אולמרט ושולה זקן היה עו"ד אורי מסר, שנהנה מייעוץ משפטי חכם ומקרבה משפחתית לפרקליטות המדינה (אשתו הייתה ועודנה עו"ד דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. היא פרשה ב-2008 לאחר 12 שנה בתפקיד זה). עו"ד אורי מסר ידע להתנער בזמן מ"החבר" שלו, "שיחק אותה" ויצא (בינתיים) ללא פגע מהפרשיות של אהוד אולמרט.
אהוד אולמרט החליף, עקב כך, את הפרקליט האישי שלו, ושכר את שירותיו של עו"ד אלי זוהר (בסיוע עוד כמה פרקליטים מהמשרד, ששמותיהם התפרסמו לאחרונה בתקשורת).

אשתו של עו"ד אורי מסר, עו"ד דוידה לחמן-מסר הובילה בעקשנות נדירה מהלכים מרכזיים במשק התקשורת בישראל במהלך למעלה מעשור. קשה למנות במאמר אחד את כל המהלכים הרבים הללו ולנתח מה עמד מאחורי כל מהלך. 

החלק המעניין כרגע במהלכים הללו, שהובילה עו"ד דוידה לחמן-מסר, זה הדחיפה למינויה של "יד ימינה" במשרד המשפטים, עו"ד נגה רובינשטיין, ליועצת המשפטית של משרד התקשורת. כשהיא (עו"ד נגה רובינשטיין) התפטרה, סייעה (ביחד עם נגה) לחברתה (עו"ד דנה נויפלד, שהחליפה את נגה בתפקיד, כשעברה ממשרד המשפטים למשרד התקשורת), לקבל את התפקיד הנחשק והמרכזי הזה במשק התקשורת בישראל.

כשעו"ד נגה רובינשטיין התפטרה וקפצה כמעט ללא צינון לחיים האזרחיים (בסוף 2011), היכן היא קיבלה תפקיד בכיר? ניחשתם נכון: אצל עו"ד אלי זוהר, פרקליטו של אהוד אולמרט דהיום. הסאגה הזו טרם הסתיימה, שכן עו"ד דנה נויפלד היא עדיין היועצת המשפטית של משרד התקשורת והמנכ"ל (אבי ברגר) לא מסוגל להתמודד מולה.

ככה, כנראה, שולה זקן "פעלה" במשרד התקשורת (כמו גם במשרדים אחרים) במשך שנים, כדי לקדם את האינטרסים של עצמה, תוך שליטה באנשים שהיו וישנם במשרד התקשורת. 

השר לשעבר משה כחלון, שנראה שלא היה ער למצב הזה, כפי שניתחנו בהרחבה בחשיפה שלנו כאן, ונאלץ "ללכת הביתה" אחרי התפטרות היועצת המשפטית נגה רובינשטיין (שמעשיה אחרי תקופה זו ייחשפו בפרק נוסף ובקרוב). משה כחלון יוצא כעת במסע חדש עם מפלגה חדשה, בתקווה שישכחו את סדרת הפשלות האדירה, שצבר בכהונתו כשר התקשורת, ששיאה היה בהתנגשות החזיתית שלו עם "קליקת הפרקליטים". כך, הוא הגיע להתנגשות עם "קליקה", שאת כוחה לא העריך נכון. 
 
את תגובת שולה זקן לא הצלחנו לקבל, לא שלא ניסינו. למותר לציין, שאת תגובות משרד התקשורת אינני מצליח לקבל, על כל סדרת החשיפות, שאני מפרסם לאחרונה. אם אקבל איזו תגובה: אעדכן בהתאם.