בלעדי: פרק ה' בסדרה. בעקבות אישור בית המשפט העליון, נחשוף לקוראינו מה שהנהלת משרד התקשורת התאמצה כל כך להסתיר. נחשוף כיצד ויכוח על סעיף חוק קטן הביא לסיום תפקידם של היועצת המשפטית (עו"ד נגה רובינשטיין) והשר משה כחלון. סאגה של תככים ומאבקי כוח יצריים, מבית היוצר של "קליקת הפרקליטים". 
מאת: אבי וייס, 5.4.14, 18:45

מי שקרא את פרק א', פרק ב', פרק ג' ופרק ד' בסדרת החחשיפות שלי, לא יהיה מופתע כאן בפרק ה', כשנרים את המסך כיצד עובדת הרגולציה של עולם התקשורת המטפלת בשווקים של עשרות מיליארדי ש"ח בשנה. 2 הפרקים האחרונים בסדרה (פרק ה' הזה הוא הפרק האחרון), הם שיאו של המסמך המרתק, שנחשף לציבור באישור בית המשפט העליון, שנענה לבקשתי. 2 הפרקים הללו הובילו לתוצאה די טרגית למעורבים בו. 

במסמך הקשור לפרק ה' אותו ניתן להוריד מכאן, נחשפות סוגיות חדשות ומטרידות, שאציג אותן כאן בהמשך בהרחבה. מי שיקרא את הפרק הזה בעיון, יחשוב שמדובר בפרק חסר המשמעות, המשעמם והטפשי ביותר בסדרה של החשיפות. אגב, את עיקרי הפרק הזה חשפתי בזמנו, בהקשר של הבג"ץ של חים גרון ותגובת המדינה (לרבות של השר, המנכ"ל והמבקר) לגביו. 

בצורה יבשה מאוד וחסרת כל פרשנות, מתאר המבקר השתלשלות פרשה מוזרה ביותר של הורדת סעיף אחד מהצעת חוק, שהגיש שר התקשורת משה כחלון, בעקבות החלטת הממשלה, לוועדת השרים לחקיקה, להרחיב את שידורי "עידן +" להיקף של עד 18 ערוצים חופשיים, במסגרת מערך השידור הדיגיטלי - DTT, שבאחריות הרשות השנייה.

כל פרטי החוק הנוגע לעניין, ההיסטוריה שלו והסברים על סעיפיו השונים (נכון להיום) מצוי כאן, בפורטל המידע הממשלתי למתעניינים בנושא זה. הבעיה העיקרית, שנדונה בפרק זה, שנחשף כאן: הורדת הסעיף המאפשר לשר התקשורת בהתייעצות עם שר האוצר להוסיף ערוצים ל"עידן +". הפרק הנחשף כאן עוסק רק בסוגיה הזו. 

הלב של תיקון החקיקה היה, כאמור, הוספת ערוצים ל"עידן +", כדי לספק אלטרנטיבה חינמית לאזרחים לצפות בשידורי הטלוויזיה, כחלק מהרעיון של שר התקשורת משה כחלון להרחיב את התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית. את הורדת הסעיף הזה (של סמכות השר להוסיף ערוצים) מהצעת החוק, יזמה, כל פעם מחדש וכמה פעמים, תמיד ברגע האחרון, היועצת המשפטית דאז עו"ד נגה רובינשטיין (בתמונה), בניגוד לעמדת היועצים המשפטיים של המועצה לשידורי כבלים ולוויין ומשרד האוצר גם יחד. משרד המשפטים (כך לדברי עו"ד נגה רובינשטיין) תמך בעמדה שלה דווקא. לא מוזכר השם של זה (או זאת) שתמך בה במשרד המשפטים. בהמשך הכתבה, זה ייעשה הרבה יותר ברור.

הדבר המוזר ביותר, למי שיקרא פעם או אפילו פעמיים ושלוש את "מוסף 9" של הפרק הנוכחי, שנחשף כאן, הוא: למה דווקא הפרק הזה הוסתר בצורה הכי חמורה מפני כל פרסום, במשך השנתיים האחרונות. בפרק היבש, הטכני, המשעמם וחסר המשמעות הזה, אין למעשה כלום. ממש כלום. זה נראה סתם ויכוח סרק בין משפטנים על פירוש של איזה תת סעיף עתידי בחקיקה מתגבשת באיזה חוק די שולי. נראה ממש הזוי. למה בכלל יש פרק כזה הזוי בדו"ח רציני וכבד של המבקר?

כדי להבין איך ויכוח חסר משמעות (לכאורה) כזה קטן על פרשנות של תת סעיף, הוביל לפיצוץ (בנוסף למה שקרה בפרק הקודם, שבו נחשפו התחמונים והמריבות בין המבקר ליועצת המשפטית), פיצוץ שבעקבותיו גם עו"ד נגה רובינשטיין "עפה (למעשה - התפטרה)" וגם השר משה כחלון נעלם מהבמה הציבורית לתקופת "צינון", יש צורך לפרט את הרקע לפרשה וההשלכות הנלוות שלה. נחלק זאת ל-3 סעיפי משנה, שהיו שזורים (ועדיין שזורים) בצורה הדוקה זה בזה.

1. מי מרוויח ומי מפסיד מהרחבת השידורים של "עידן +"?
בשנים 2007 עד 2009, כש"עידן +" עמד לעלות לאוויר, גם הוט וגם YES התנגדו בחריפות למהלך. אולם, חיש מהר, ממש כמה חודשים לאחר שהשידורים החופשיים החלו (ב-2009), שתי המתחרות הללו נוכחו לדעת שמדובר בברכה ולא בקללה.

הסיבה: ה-ARPU (הכנסההממוצעת החודשית למנוי) עלתה פלאים. כך, המצב הפיננסי של החברות השתפר והמנייה של הוט בבורסה התחזקה. למה? כי כל הלקוחות של עולם הטלוויזיה, שלא רצו לשלם, התחמקו מתשלום, פיגרו בתשלום, לא היה להם כסף לשלם, פשוט עזבו את החברות הללו ועברו לקלוט את 5 הערוצים החופשיים (ובהמשך זה עלה ל-6 ערוצים חופשיים) באמצעות רכישת ממיר ביתי במחיר חד פעמי של כ-150 ש"ח. כך, החברות (ובמיוחד הוט) הפסידו לא הרבה לקוחות (כ- 150 עד 200 אלף לקוחות לכל חברה), אבל אלו היו הלקוחות הבעייתיים ביותר, המטרידים ביותר (את מוקדי התמיכה והשירות) והכי פחות משלמים.

התוצאה: אלו שנשארו כלקוחות (הרוב), הם לקוחות משלמים היטב, המנויים על חבילות "טריפל" של הוט ויש ברשותם ממירים מתקדמים, כולל ממירי HD ו\או ממירים מקליטים, עם שירותים מתקדמים דוגמת ה-VOD ושאר שירותי טלוויזיה מתקדמים. התוצאה: שיפור ב-ARPU, מה שהפך לכדאי כלכלית, במיוחד להוט. "שירותי "עידן +" פשוט "ניקו" לה את הלקוחות הבעייתיים מרשימת הלקוחות שלה, והשאירו את "הלקוחות המניבים הכנסות נאות". גם את כמות כוח האדם ב"שירות הלקוחות" ניתן היה לצמצם ולחסוך בהוצאות. 

לכן, כששר התקשורת משה כחלון בא עם הרעיון של הרחבת "עידן +" והעביר את הרעיון כהחלטת ממשלה, ההתנגדות של הוט ו-YES כבר הייתה רפה, למעשה "מהפה החוצה". לעומת זאת, צצו לפתע מתנגדים חדשים להרחבה של "עידן +". מי הם? קבוצות הסלולר סלקום ופרטנר. למה? כי הן תכננו באותה עת להיכנס לעולם הטלוויזיה כתחרות בהוט וב-YES.

העברת כמות גדולה של ערוצים ל"עידן +", כפי שתכנן השר משה כחלון, פשוט "שיבשה" באותה עת לסלקום ופרטנר את "התכנית העסקית" להיכנס לעולם הטלוויזיה. למה? כי אלו הרוצים לחסוך בעלויות הצפייה בטלוויזיה, לא יחפשו את הפתרון בסלקום או בפרטנר, כי הפתרון הזה יימצא בחינם ב"עידן +" עם תכנית לעד 18 ערוצים בחינם, מהם חלק אפילו ב-HD. מהלך זה גם חייב את סלקום ופרטנר לחפש ממירים חדשים לבתים, שיתמכו בקליטת "עידן +" המורחב (במקביל לקליטה מהאינטרנט) ב-HD, ממירים שלא היו אז בנמצא בשוק ובמחיר סביר. בקיצור, התכנית של הרחבת "עידן +" הייתה תקיעת "מקל בגלגלים" בתכניות של חברות הסלולר הללו להיכנס לתחרות בעולם הטלוויזיה. מי צריך שידורים בזול מסלקום ופרטנר, כשיש שידורים בחינם מהאוויר?

מכאן נשאלת השאלה: למה היועצת המשפטית של משרד התקשורת (נגה רובינשטיין) לפתע נוקטת בעמדה היוצאת נגד השר משה כחלון בתחום החקיקה של הרחבת התחרות בטלוויזיה? והעיקר: מי תמך בה במשרד המשפטים? הפתרון לסוגיה זו מתחיל להתברר ולהתבהר בסעיף הבא.

2. "קליקת הפרקליטים". 
את "קליקת הפרקליטים" כבר חשפתי בפרק ב' של הסדרה. כרגע נתרכז רק ב-2 מהקבוצה הזו: עו"ד נגה רובינשטיין ועו"ד דנה נויפלד. יש אמרה האומרת, שמי שלא לומד מההיסטוריה נדון לחזור על הטעויות שוב ושוב. הצמד הזה (רובינשטיין ונויפלד) "כיכב" בפרשה דומה להפליא באותם נושאים בדיוק (הרחבת התחרות בשידורי הטלוויזיה), אצל השר אריאל אטיאס והמנכ"ל מרדכי מרדכי. מדובר בפרשה מדהימה של ניסיון (לכאורה) של הכשלת הצמרת (שר ומנכ"ל), בשאיפה שלהם לקדם תחרות בתחום הטלוויזיה בישראל. בדיוק אותו סיפור, בנושא דומה, אך קצת מעל לשנתיים קודם.

בזמנו, מרדכי מרדכי חשף את מלא הסיפור לציבור, ותקף בלי חשבון ובפומבי את עו"ד נגה רובינשטיין, שתקפה אותו בפומבי בחזרה, גם בלי חשבון. אפשר לקרא זאת למשל כאן, כאן, כאן וכאן. נגה רובינשטיין קראה לעזרתה את עו"ד דנה נויפלד (בדיוק כמו בסיפור הנוכחי של משה כחלון), חברתה ממשרד המשפטים, כמתואר למשל כאן. דנה נויפלד תמכה (כמובן) בעמדה של נגה רובינשטיין כנגד מרדכי מרדכי. ברקע לפרשה קודמת זו, וכתומכת ב-2 הפרקליטות הללו מאחור ואף בקדמת הבמה, מול השר אטיאס והמנכ"ל מרדכי מרדכי, עמדה אז עו"ד דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועמ"ש דאז, שדחפה את המינויים של ה-2 הללו ליועצות המשפטיות של משרד התקשורת, זו אחר זו. 

כך, במקום לפעול לפטר את ה-2 הללו, שניסו להכשיל את המנכ"ל מרדכי מרדכי ואת השר (אריאל אטיאס), בכך שהן ייצגו אינטרסים לא ברורים וניסו לשנות קביעת מדיניות רגולטורית של תחרות בשוק הטלוויזיה, הן נשארו בתפקידן. זאת, ללא כל פגע. כך, הן המשיכו (וממשיכות) לנהל ללא כל סמכות ואחריות את מדיניות הרגולציה של מדינת ישראל, בלי כל קשר למה שהשר, הממשלה, הציבור והכנסת חושבים, שנכון לעשות.

גם כיום, המנכ"ל הנוכחי, אבי ברגר, הוא "שפוט" של עו"ד דנה נויפלד, כפי שחשפתי כאן. לכן, הטעות הזו של תקופת המנכ"ל דאז מרדכי מרדכי, חזרה על עצמה באותה מתכונת בדיוק, כשנתיים וחצי מאוחר יותר, עם משה כחלון כשר ועדן בר טל כמנכ"ל. סביר להניח שהתופעה הזו תחזור על עצמה גם עם המנכ"ל הנוכחי, אבי ברגר. כפי שציינתי, מי שלא לומד מההיסטוריה, נדון לחזור על אותן טעויות שוב ושוב.

חשוב להדגיש כאן, שיש אדם אחד שנראה על פניו שכן הפיק לקחים מהסיפור, שמו גלעד ארדן. השר ארדן הקיף את עצמו בסדרה רחבה ("ארמיה") של עורכי דין עצמאיים ובכירים (כולם נבחרו על ידו ללא כל מכרז, כמתואר בהרחבה כאן, כאן וכאן), כך שהוא יהיה בלתי תלוי בדנה נויפלד, היועצת המשפטית של המשרד. 

האם השר הקודם משה כחלון ידע או היה מודע לשיטת ההתנהלות ודרכי העבודה של הצמד הזה (נגה ודנה) מ"קליקת הפרקליטים", שכבר היכתה בצמרת המשרד בקדנציה הקודמת (של אריאל אטיאס ומרדכי מרדכי)? כנראה שלא מספיק. אחרת אי אפשר להבין את ההסתבכות האישית שלו, כמתואר בסעיף הבא, ואת הסכמתו שהמחליפה של נגה רובינשטיין תהיה דווקא דנה נויפלד. 

3. האחות של השר. 
ממש בשיאו של הוויכוח, הסמוי מהעין אז (דו"ח המבקר הודפס ולא חולק לאיש מלבד: המנכ"ל, השר, תמי לשם, סגן היועץ המשפטי לממשלה ולנגה רובינשטיין, ב- 6.3.12), ויכוח בין המנכ"ל, מבקר המשרד (אלון זולר) ליועצת המשפטית (נגה רובינשטיין) ולחיים גרון שעתר בהמשך לבג"ץ, בעניינים המתוארים בחשיפה שלנו, מתקבלת החלטת ממשלה מאוד תמוהה ובלי כל הסברים, החלטה המצויה כאן, החלטה מ- 9.8.12, שלפיה הסמכויות לטיפול בהוט תועברנה מהשר משה כחלון לשר יולי אדלשטיין. למה, כמעט 3.5 שנים לאחר שמשה כחלון הוא שר התקשורת, וענייני ניגוד העניינים שלו הוסדרו ע"י היועץ המשפטי לממשלה בזמנו, בגלל שאחותו (עמליה זרקא, בתמונה משמאל) היא בכירה בחברת הוט: סמנכ"לית משאבי אנוש, פתאום נזכרים בממשלה להעביר את הסמכויות לטיפול בהוט ליולי אדלשטיין?

גם נשאלת השאלה: מי קיבל את ההחלטות, שיש להן השפעה על הוט, עד אותו רגע בו יולי אדלשטיין קיבל את התפקיד הספציפי הזה? תעלומה. אגב, במסגרת תחקיר, שביצעתי מאוחר יותר, בתחום המינויים הכושלים של משרד התקשורת (המסמך מצוי להורדה מכאן), ניסיתי לקבל תשובה לשאלה: באיזה עניינים של הוט טיפל יולי אדלשטיין במקומו של משה כחלון? לא קיבלתי תשובה. אולם, די ברור, שהחקיקה של "עידן +", שיש לה השלכות גם על הוט (כמתואר למעלה), המשיכה כרגיל במסלול החקיקה, עד שהושלמה בכנסת, עם כל מה ששרי האוצר והתקשורת היו מעוניינים להשיג בחקיקה הזו, לטובת הציבור: להרחיב מאוד את שידורי "עידן +". על פי הידוע לי, יולי אדלשטיין לא טיפל ולא קיבל החלטות בשום סוגיה הנוגעת להוט. 

כעת ננסה לפתור את התעלומה למה זה קרה. הפרשה תוארה אז בהרחבה, למשל כאן וכאן, אך העיקר מסתתר בפרוטוקול של ישיבת הכנסת, שדנה באישור העברת הסמכויות לגבי הוט מכחלון לאדלשטיין. פרוטוקול ישיבת הכנסת מצוי כאן. בישיבה ניסו "למרוח" את הכנסת ולהסתיר את הסיפור האמיתי, אבל ח"כ מאיר שטרית חשף אותו מעל לדוכן הכנסת. כך אמר ח"כ מאיר שטרית, "מישהו הגיש תלונה". "אני חושב שאנשים אינטרסנטים הנפגעים מפעולותיו של משה כחלון לטובת הציבור רוצים את ראשו. נורא פשוט. ולכן הגישו תלונה, כדי שהוא יסולק מהר מענייני הוט... ". "ובכן, אותם אנשים שכנראה יש להם אינטרס כלכלי פרופר, או אנשים אחרים שנפגעו ממנו, בגלל הפעולה שלו למען הציבור, הם רוצים את ראשו ולכן הגישו תלונה. אחרי 3 שנים נזכרו: רגע, בואו מהר, לפני שיעשו איזה פעולה".

כך נסגר לו המעגל. ח"כ מאיר שטרית לא מפרט מי בדיוק התלונן ואצל מי ומה קרה עם התלונה, אבל ברור מדבריו, שכנראה זה בא בשם של האינטרסים של טייקון תקשורת, כנראה מעולם הסלולר, שנפגע כלכלית ממשה כחלון. מי דחף מאחורי הקלעים להתלונן בדיוק ברגע הזה, כנגד השר משה כחלון? זה לא ברור מדבריו של ח"כ מאיר שטרית.

מה שכן ברור, שהיועצת המשפטית נגה רובינשטיין נאלצה להתפטר כבר בסוף 2011, אחרי 6 שנים בתפקיד זה ועוד 6 שנים במשרד המשפטים (כי השר כחלון טען, שהיא מכשילה אותו ואת הממשלה בהסרת הסעיף בחקיקה המוצעת, לגבי הרחבת "עידן +", כפי שביצעה פעם אחר פעם, כמפורט בדוח המבקר). השר לא הבין למה היא "תקעה לו סכין בגב". אולם זו הייתה כנראה, בין היתר, תגובתה לשליחת המבקר לחטט בניירות במשרד שלה, פגיעה חמורה באגו של "קליקת הפרקליטים". התוצאה: השר הראה לה את "הדלת החוצה". מהלך נכון, שהשר אריאל אטיאס היה אמור לעשות, כמה שנים קודם לכן. כך, היא הצליחה לקפוץ כמעט בלי כל צינון לשוק האזרחי (למשרד פרקליטים גדול, המייצג, בין היתר, את פורום חברות הסלולר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, "המככב בכותרות" בימים אלו). פרשה יחסית חדשה זו תיחשף בקרוב, לאחר סיום הדיון בבג"ץ  (בג"ץ 5011/13). זמן קצר לאחר מכן, השר משה כחלון עצמו יצא ל"תקופת צינון" של לימודים בארה"ב, חזר לארץ בסיום הלימודים, וכעת הוא מחפש את דרכו הפוליטית מחוץ לתנועת הליכוד, בה צמח והמריא, עד הפרשיה הזו.

זה היה הסוף העגום של הסיפור הנחשף כאן. סיפור של יצרים, תככים וניסיונות חוזרים ונשנים של הכשלת התחרות בשוק התקשורת, ממניעים המסתתרים בין הדפים של דו"ח המבקר של משרד התקשורת. 

יצויין, שביקשנו את התגובה של הנהלת משרד התקשורת וגם של עו"ד נגה רובינשטיין לדו"ח שנחשף כעת, ולא הצלחנו לקבל איזה מענה. ככל שיתקבל מענה, נפרסם אותו. 

שורה תחתונה: כל מה שאני טוען מזה שנים כנגד ההתנהלות הכאוטית של משרד התקשורת, מוצא את הביסוס העובדתי והמתועד להפליא בדו"ח עב כרס זה. לא פלא, שניסו להסתיר אותו מפני ומפני הציבור, במשך זמן רב. אולם, אי אפשר לעצור את האמת.