נושא "ניגודי העניינים" הוא קודם כל בעיה פנימית של מערכת היועמ"ש, הפרקליטות והיועצת המשפטית של משרד התקשורת. פרק ב' בתת-סדרת "ניגודי העניינים" ב"תיק 4000". "הרמת מסך" מעל ללב של "תיק 4000": למה הוא נולד ולמה נתניהו הוכנס לתיק הזה כאשר לא היה בו במשך שנת החקירה הראשונה בנושא. חשיפה שלב אחרי שלב, מסמך אחרי מסמך, של השקרים והסודות, שמסתירים מהציבור, כדי שלא יידע, שהתיק הזה "נתפר", רק כדי להגן על צמרת הפרקליטות והיועמ"ש עצמם.
פרק 28 בסדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000".
מאת: אבי וייס, 7.7.19, 07:30

הפרק כאן הוא פרק שני מתוך 4, שעולה לאוויר לאחר הפרק הקודם (מומלץ לקריאה למי שפספס), פרק, שפורסם תחת הכותרת: סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?.

הסדרה הזו יצאה לדרך בעקבות פרק 25 בסדרה, שפורסם תחת הכותרת: "תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?", ומומלץ לקריאה למי שפספס אותו, שבו נחשף, שלמעשה, נתניהו "הוכנס" ל"תיק 4000" (אחרי שנה של חקירות גלויות וסמויות ב"תיק בזק" בו הוא לא היה), רק כדי רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם. כלומר, להגן על "קליקת הפרקליטים". 

בפרקים שפורסמו, יש עשרות חשיפות בתחומים מגוונים (לרבות איך "חברי הקליקה", שנמצאים מחוץ לכל חוק בישראל, לא מהססים להשתמש בכסף ממשלתי כדי לשכור עורכי דין פרטיים מהשורה הראשונה, כדי להגן על עצמם מפני חשד לפלילים, מה שאסור, כמובן, לכל אחד אחר ובמיוחד אם שמו נתניהו... (פירוט ראה כאן נספח ב', תחת כותרת המשנה: "סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים"). 

בסדרת 4 כתבות יעודיות לנושא "ניגודי העניינים", שזו השניה בסדרה, במסגרת סדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000", אעסוק בעניין מרכזי אחד והוא העניין הכי חמור, ולכאורה, הכי מבוסס ב"כתב החשדות": "ניגוד העניינים" של נתניהו מול אלוביץ', מה שהוביל להחלטת היועמ"ש (בכפוף לשימוע) להעמידו לדין באשמות מרמה והפרת אמונים בנוסף לאשמת לקיחת שוחד. 

לצורך ניתוח המסמכים, שאציג במהלך הסדרה, בניתי לוח זמנים חדש ל"תיק 4000", לוח זמנים מנקודת הראות הבלעדית של "ניגודי עניינים" ולוח הזמנים הזה ילווה את כל 4 הפרקים לנושא "ניגודי העניינים", שכאן זה, כאמור, הפרק השני לנושא זה.

לוח הזמנים המלא והחדש הזה נמצא כאן למטה בנספח א' והוא מלווה ומשולב, שלב אחרי שלב, בכל פרקי הסדרה.

לוח זמנים זה של "ניגודי עניינים", חופף לחלוטין ומשלים את לוח הזמנים של "תיק 4000" הנמצא כאן בנספח א' - בפרק 25 בסדרה, והוא לוח הזמנים המלא והמשקף את כל מה שהתרחש סביב התיק הזה מ-2010 עד 2019.

תחום "ניגודי העניינים", שיש כאן למטה בנספח א', נוגע לשנים 2005 עד 2019 (כולל) עם קישור לעשרות רבות של מסמכים, שנחשפים ומנותחים בפרקי הסדרה הזו (בלינקים שיש בכל שורה) והלו"ז החדש הזה מתרכז בעיקר ב-2 אנשים: עו"ד דנה נויפלד ובעו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט. בפרקים הקודם והנוכחי ובשאר פרקי הסדרה תבינו היטב למה ההתמקדות היא דווקא בשניים הללו (עם התמקדות משנה בעו"ד דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש).  

1. מי אישר את הסדרי ניגוד העניינים של היועצת המשפטית של משרד התקשורת ב-2013?
בפרק הקודם הראנו, שמי שהכין את מסמך "ניגוד העניינים" לשר התקשורת ורוה"מ (בנימין נתניהו), הייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד (בתמונה למעלה משמאל), היועצת המשפטית של המשרד אז וגם היום.

הקדנציה שלה בתפקיד הוארכה לאחרונה משום מה בעוד שנה, כנראה, כדי לוודא, שכל המהלכים יושלמו. בהמשך נבין באיזה מהלכים מדובר. כאמור, בכתבה הקודמת, היא (עו"ד דנה נויפלד), עבדה בעניין זה בצמידות למשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, כמפורט בהרחבה עם כל המסמכים הרלבנטיים, בפרק הקודם. 

אולם, עו"ד דנה נויפלד הייתה "בניגוד עניינים" בעצמה, והיא חתמה על "הסדר ניגוד העניינים" הזה באיחור של כחצי שנה (בהמשך ננתח את האיחור הזה), ב-19.5.15 (יומיים אחרי שאבי ברגר פוטר) כאשר ההסדר הזה עודכן פעם אחת ב-26.1.16 (בעניין העיסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות", כחלק מהסדרי "שוק הסיטונאי").

"הסדר ניגוד העניינים" בחתימת היועמ"ש לנתניהו נחתם ב-14.6.16, כלומר: באותה עת, עו"ד דנה נויפלד קיבלה "היתר" (שמיד נעסוק בו), רק לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" ולא בשום נושא אחר הקשור לקבוצת בזק.

זה לא הפריע לה לעסוק פעם אחר פעם בענייני קבוצת בזק (ושאר הנושאים סביב "תיק 4000"), ב"חסות היועמ"ש". לרבות חיבור רוב "מסמך ניגוד העניינים לנתניהו", שבחתימת היועמ"ש - עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (הועבר לחתימתו ע"י עו"ד דינה זילבר). 

וכעת נגיע לעיקר: מי אישר את הסדרי "ניגודי העניינים" של עו"ד דנה נויפלד עצמה. 
 
אם נסתכל על "הסדר ניגוד העניינים" שפורסם (כאן, מ-19.5.15), נראה בסעיף הראשון את תיאור "הסדר ניגוד העניינים" הקודם (מ-2013), שהתעורר בעניינה.

הנה התצלום של הסעיף הזה, שהוא הסעיף ממש הראשון בהסדר של 2015, ומתייחס למה שקרה ב-2013::


נכתב כאן, שכאילו היה הסדר קודם, שנעשה בתיאום ובהסכמה, עם המשנה ליועמ"ש (ייעוץ) [כלומר: עו"ד דינה זילבר] ועם המשנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסיקלי).[כלומר: עו"ד מאיר לוין]. 

כלומר: על פי הכתוב כאן, שניים מהמשנים ליועמ"ש עודכנו בהסדר הקודם (מ-2013), כשעו"ד דוד תדמור היה עדיין בעל משרד עורכי דין פרטי משלו (לפני הכניסה שלו לשותפות עם משרד עורכי דין לוי, מיזוג וכניסה לשותפות, שהתרחשה לקראת סוף 2014, ראה לו"ז בנספח א' כאן למטה). 

המילים "הוסכם בעבר" וכן המילה "נקבע" שיש בסעיף 1, קצת מטעים, כי ההסדר הזה נעשה גם ובעיקר מולי (נכון, זו לא טעות. בעקבות חשיפה שלי, שמתוארת בפרק הקודם. כל ההתכתבות בנושא נמצאת כאן, ראה גם הלו"ז בנספח א' כאן למטה).

התכתבות המרובה, שניהלתי בעניין ספציפי וחמור זה, כללה, בין היתר, 2 הודעות חשובות, שמדברות בעד עצמן:

א. תגובה של עו"ד דנה נויפלד במו ידיה, לשאלות, ששלחתי גם למשרד התקשורת. היא ענתה לדובר המשרד (דאז, ד"ר יחיאל שבי) והכינה לו תשובה בגוף שלישי למענה אלי.

הדובר הבין את "הטריק" שיש כאן ולא רצה לקחת אחריות על התגובה שלה, ולכן העביר לי את תגובתה כמות שהיא, בלי שום הערה או שינוי מצדו, כמופיע בתצלום הבא:


כפי שעינכם רואות, עו"ד דנה נויפלד כתבה במו ידיה, שהיא עידכנה את המשנה ליועמ"ש (זו אישה, היות ויש כאן את המילה "עודכנה". כלומר: לשון נקבה, אבל בלי השם: מי זו).

זו יכולה להיות רק עו"ד דינה זילבר, שהייתה, באותה עת, האישה היחידה בצוות המשנים ליועמ"ש וגם, כמובן, התחום של "ניגודי עניינים" היה אז בתחום אחריותה.

הזיהוי שלה מאוד קל, כי היא הייתה אז האישה היחידה עם תואר "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה". 

אגב, אין שום תיעוד "לעדכון" הזה, אבל זו בעיה משנית כרגע, שנעסוק בה בהמשך החשיפה במאמר כאן.  

ב. משרד המשפטים, שנשאל על ידי אותן שאלות, ביצע "העתק והדבק" לתשובה זו וענה לי בדיוק אותו דבר:


כלומר: על פי עו"ד דנה נויפלד, במו ידיה ובגיבוי מלא של משרד המשפטים (שהעתיק את תשובתה והעביר אותה אלי, ללא כל שינוי אפילו לא של פסיק), היא עדכנה בעניין זה, במועד לא ידוע, את עו"ד דינה זילבר. רק אותה. 

אז איך פתאום נכנס דיווח שלה לעו"ד מאיר לוין ואישורו בהסדר "ניגוד העניינים" של 2013, אישור שנכנס לדיווח של 2015, שהראתי לכם כמה שורות קודם??

מה הנכון? הדיווח בזמן אמת ב-2013 (דיווח רק לעו"ד דינה זילבר, כאמור בתגובות, שקיבלתי מעו"ד דנה נויפלד בעצמה וממשרד המשפטים), או הדיווח המאוחר ב-2015 (גם לעו"ד מאיר לוין)? 

זה גם מעורר את השאלה: למה עו"ד מאיר לוין "הוצנח" פתאום להסדר של 2015?

התשובה מאוד פשוטה: הוא עוסק בענייני רגולציה וכל נושאי הרגולציה (הדורשים הכרעות משפטיות ברמה של היועמ"ש), מגיעים לשולחנו.

היות וניגודי העניינים כאן עסקו ב-IBC ובבזק, הוא היה מעורב עמוק בנושאי הרגולציה הללו, כל השנים הללו.

לכן, הוא פתאום הוכנס ע"י עו"ד דנה נויפלד, לעניין כאן, של ניגודי העניינים של 2015, כאילו היה שותף גם להחלטה מ-2013, ששסוכמה גם מולי... בלי שיש בתכתובות מולי - כל זכר לקיומו...

שכחו שאני שומר היטב את כל המסמכים של תחום הרגולציה כבר מ-2009, כי ידעתי, שיום אחד "הכל יתפוצץ"... ראה פירוט בפרקי הסדרה הראשונים, שמפורטים בנספח ב' (למטה).

2.מי אמור לאשר חריגה מ"הסדר ניגוד העניינים" החדש של עו"ד דנה נויפלד, זה של 2015?
כפי שראינו בסעיף הקודם, עו"ד דנה נויפלד טוענת, שאת ההסדר של 2013 אישרו שניים מהמשנים ליועמ"ש (עו"ד דינה זילבר ועו"ד מאיר לוין), כאשר בזמן אמת היה דיווח רק על אישור של עו"ד דינה זילבר. 

אולם, במסמך "ניגוד העניינים" מ-2015, גם מוסבר וכתוב בברור - מי אמור לאשר חריגות ממנו, או לפתור אי הבנות או שינויים בהסדר.

אלה אותם שני משנים ליועמ"ש: עו"ד דינה זילבר ועו"ד מאיר לוין - ביחד. 

כדי למנוע אי הבנות בעניין (מי מוסמך לאשר חריגות), זה חוזר על עצמו בניסוחים שונים, ניסוחים, שאמורים לכסות כל אפשרות, לא פחות מ-4 פעמים באותו מסמך:








כלומר: לא רק ששני המשנים ליועמ"ש (עו"ד דינה זילבר ועו"ד מאיר לוין) הם אלו שאישרו את ההסדר הקודם ב-2013, (עפ"י המסמך מ-2015) כאמור בסעיף הראשון, יש כאן חזרה ולא פחות מ-4 פעמים, זה אחר זה, חזרה המדגישה שוב ושוב, שכל חריגה חייבת אישור של השניים הללו. ביחד. 

יש משהו לא מובן עד כה?

3. אז מי אישר "חריגה מההסדר" הזה - בפועל?
לא עברו אלא כמה חודשים מההסדר הנ"ל, שנחתם ב-19.5.15 (יומיים אחרי שהמנכ"ל אבי ברגר פוטר ויום לפני ששמילה מימון מונה למ"מ מנכ"ל), ולפתע נעשית חריגה מההסדר הזה ב-26.1.16.

הצגתי את החריגה מההסדר במלואה במאמר הקודם והיא גם כאן, והנה התצלום מי אישר את החריגה מההסדר הזה של 2015, בתחילת 2016:


מה חסר כאן?
זה ברור: אין כאן את עו"ד דינה זילבר ואת עו"ד מאיר לוין.

הם היו אמורים לאשר כל חריגה או כל אי ספק - ביחד. 

לעומת זאת, יש כאן איזה אישור מגורם אלמוני ב"מחלקת ייעוץ וחקיקה (יעוץ)".

זאת, במקום אישור של שני המשנים ליועמ"ש (ביחד).
 
לא תופתעו, שעד היום לא קיבלתי תשובה מי זה? מי אישר את זה והיכן האישור שלו?

מה עוד מוזר?
למה עו"ד דנה נויפלד זקוקה להיתר לעצמה לעסוק בנושא, שנראה על פניו כל כך שולי לענייני הרגולציה של קבוצת בזק (נושא, ששמו "תיק שירות תשתיות פאסיביות" של "שוק סיטונאי"), ולא, למשל, לקבל היתר לעסוק בכל הנושאים המאוד כבדים ומרכזיים, שעסקה בהם ולא ביקשה שום אישור לטפל בהם, דוגמת: העברת מניות בקבוצת בזק, "טלפוניה סיטונאית" (שלא השתנתה ולא הושפעה מנתניהו או מי מטעמו), "הדדיות", כל הליכי "שוק סיטונאי", "ניגודי עניינים" של שר התקשורת מול הבעלים של קבוצת בזק, הטבות לסלקום וגם ל-IBC בתהליכי רכישת IBC ועוד ועוד.  

גם אני (כאן) וגם הכתב ארז רביב (כאן), ניסינו לקבל תשובה ברורה לשאלה: מי בדיוק אישר לעו"ד דנה נויפלד, להכין חוות דעת לרוה"מ ושר התקשורת בעניין "עסקת מניות בזק-YES" (מה שמכונה "המיזוג"), אבל תשובה ברורה - לא קיבלנו עד היום. 

בהמשך נבין למה (לכאורה) עו"ד דנה נויפלד הוציאה לעצמה עדכון: "אישור להסרת ניגוד עניינים" מגורם לא ידוע בלשכת היועמ"ש, רק לעניין "תיק שירות תשתיות פאסיביות", בטענות חסרות כל בסיס עובדתי.

בקצרה, למי שלא הבין: הנושא הזה (לכאורה) היה (ועודנו) מאוד מאוד חשוב מבחינה כלכלית ל-IBC \ קבוצת סלקום - תש"י. פרטים נוספים ומאוד חשובים - בהמשך הכתבה. 

4. למה הסדר ניגוד העניינים מ-2015 נחתם ע"י עו"ד דנה נויפלד באיחור של חצי שנה?
כפי שניתן לראות בלו"ז (נספח א' כאן למטה), הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד נחתם כחצי שנה לאחר שעו"ד ד"ר דודי תדמור (בן זוגה לחיים וגם אבי הבן המשותף), הצטרף והתמזג עם משרד עורכי הדין לוי (שגם היה בעלי מניות ב-IBC, גם החזיק במניות של החברות של IBC בנאמנות, ובנוסף עו"ד לוי היה חבר בכיר בדירקטוריון של IBC וגם למשרד עו"ד לוי היה "הסכם ריטיינר חודשי" בסכום מוערך של כ-90 אלף ש"ח לחודש מול IBC ולמעשה, המשרד הזה הוא משרד עורכי הדין של IBC לאורך שנים). 

האם האיחור הזה בהכנת "הסדר ניגוד העניינים" הוא תקין?
תופתעו לשמוע שכן.

רק על נתניהו חלים חוקים אחרים... הוא חייב לתעד הכל ולחשוף הכל. כל הזמן ומיד כשהוא מתבקש לעשות כן. 

עו"ד דנה נויפלד, שבמשך כ-7 שנים (ראה הלו"ז בנספח א') עבדה בלשכת היועמ"ש וטיפלה, בין היתר, בנושאי "ניגוד עניינים" ואף בדקה ואישרה מסמכים רשמיים של הכנסת בנושאים הללו (למשל כאן), הכירה (לכאורה) היטב את הפסקה הבאה מהתקש"ר, לגבי הפרוצדורה לעדכון "ניגודי עניינים":


מה חסר כאן?
1) אין הגדרה של הזמן מתי צריך להתייעץ ו\או לדווח על בעיית "ניגוד עניינים".
2) אין הגדרה שזה שמתייעצים איתו (היועמ"ש), חייב לתעד את ההתייעצות הזו. יש רק חובה לזה המדווח ליועמ"ש, לעשות זאת בכתב. אין הגדרה מה קורה אם מוסרים את הדיווח הזה בע"פ. 

זה לא עניין תיאורטי. אלא עניין מאוד מעשי.

למשל, בדיוק בעת שנוהל המו"מ למיזוג משרדי עורכי הדין תדמור עם לוי, וכמה ימים לפני שהמשרדים הללו התמזגו, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד סיימה להכין חוות דעת משפטית מאוד מרכזית וקריטית, בתחום "השוק הסיטונאי" (חוות דעת המלאה נמצאת כאן, תחת חתימתה).

זו חוות דעת משפטית מחייבת, שהיא בעיקרה חוות דעת נגד בזק ותומכת בכל הצעדים של אבי ברגר (המנכ"ל דאז) בעניין "השוק הסיטונאי", שנכפה די בכוח על בזק. היו עוד חוות דעת מהסוג הזה מצידה, אבל כרגע הן לא חשובות. כי מה שחשוב זה הכיוון: מול הבג"צים והעתירות המנהליות של בזק, ומול כל הצעדים הארגוניים והמשפטיים, שעשתה אז בזק, יש במסמך שלה תמיכה משפטית מוחלטת בצעדים החריפים של שר התקשורת דאז גלעד ארדן והמנכ"ל דאז אבי ברגר כנגד בזק. זה היה (לכאורה) קו מאוד עקבי אצלה, באותן שנים ועד עצם היום הזה.   

מהיכן אני למד, שחצי שנה זה זמן סביר לדווח ולהסדיר "ניגודי עניינים"?
מהחלטת הבג"ץ,

זה נושא, שעו"ד דנה נויפלד טיפלה בו.

זאת, כי משרד התקשורת היה אחד הנתבעים (נתבע 4) בבג"ץ, שהגיש סיני ליבל (בתמונה משמאל), כנגד עו"ד נגה רובינשטיין (היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת).

בבג"ץ הזה, בהחלטה, שהתקבלה בהרכב 3 שופטים בראשה של כבוד השופטת א. חיות (כיום נשיאת בית המשפט העליון), החלטה הנמצאת כאן - למתעניינים, נקבעו דברים מאוד מעניינים. 

בעניין, שנדון בבג"ץ הזה, היה דיווח, שלא תועד אודות "ניגוד עניינים" בצורת "הצעת עבודה", דיווח מצידה של היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת, לפני שפרשה מהמשרד. זאת, באיחור של כ-5 שבועות מהיום שקיבלה את "הצעת העבודה", שהיה בה "ניגוד עניינים" (כי המשרד, שהציע לה עבודה ואליו היא עברה כ"שותפה", ייצג גם את פורום חברות הסלולר וניהל מולה דיונים בענייני רגולציה של חברות הסלולר). 

הבסיס לעניין, שנדון בבג"ץ, מצוי בפסקה הבאה העוסקת בנושא "ניגודי עניינים" בעת "קבלת הצעת עבודה" בעת פרישה:


כלומר: בעת פרישה, כן יש הגדרה מתי לדווח: לאלתר.

עדיין אין צורך, שמקבל הדיווח (היועמ"ש) יתעד את הדיווח, אבל יש כאן הגדרה מאד ברורה, שיש לדווח לאלתר.

היות ומדובר כאן בבג"ץ, שהגיש סיני ליבל כנגד "הקליקה", פסק הדין היה בהתאם, ואני מביא אותו במלואו, כדי שלא תחשבו, שהמצאתי משהו מדמיוני (עו"ד בלס המוזכר כמי שקיבל את הדיווח מעו"ד נגה רובינשטיין, היה אז המשנה ליועמ"ש):


כלומר:
א. איחור בדיווח, איחור של 5 שבועות בדיווח, זה עדיין בגדר "לאלתר". זה סביר (!).  

דהיינו: כשאין צורך לדווח "לאלתר", איחור בדיווח של חצי שנה - זה כנראה גם בסדר... 

ב. זה שלא רושמים את הדיווח, זו בעיה שיש לתקן, כאמור במשפט האחרון בבג"ץ, של כב' השופטת אסתר חיות (בתמונה משמאל), שעמדה בראש ההרכב, בפסק הדין הזה. 

האם הבעיה הזו תוקנה ככתוב בפסק הדין? כמובן שלא.

"הקליקה" רוצה "חופש פעולה מוחלט" ל"הזזת זמנים ושעונים" כרצונה, תופעה המתרחשת ב"תיק 4000" לכל אורכו וגם בהדלפות. 

לכן, העובדה שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, הסדירה את ניגודי העניינים שלה באיחור של חצי שנה, זה עדיין בגדר הסביר, לפי התקדים המשפטי שיש כאן למעלה, כשהיא עצמה הייתה "שותפה" ליצירת "התקדים" המשפטי הזה. 

אגב, סיני ליבל הגיש בקשה לדיון נוסף (בנושא פתיחת חקירה פלילית כנגד היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת), בקשה שהוגשה על ידו לבית המשפט העליון. אולם, היות והוא עמד לבדו מול "הקליקה" ותומכיה, לא היה לו כל סיכוי ואכן תביעתו של סיני ליבל לדיון נוסף נדחתה והוא חויב בהוצאות (ההחלטה המלאה של בית המשפט העליון - כאן). 

5. האם היועצת המשפטית של משרד התקשורת טיפלה בעוד עניינים חשובים, שאסור היה לה לטפל בהם (מעבר למה שכבר ציינתי לעיל)?

בהחלט.

היא טיפלה (לכאורה) בהרבה נושאים, ואני מביא כאן רק נושא אחד מאוד משמעותי הקשור בתרגילי ה"ישראבלוף", שהיו סביב ההטבות הרגולטוריות ל-IBC בבמסגרת רכישתה ע"י קבוצת סלקום (ובהמשך נכנסה לתמונה גם תש"י).

לכל הפרשה הזו אני קראתי בשם "תיק 5000" והיא כוללת מעל ל-20 (עשרים!) תרגילים של הטבות רגולטוריות שונות, שניתנו בשנתיים האחרונות ל-IBC ולקבוצת סלקום (וכיום סלקום-תש"י) ע"י משרד התקשורת, הטבות, שכל אחת מהן שווה "על הנייר" בין עשרות מיליוני ש"ח למיליארדי ש"ח.

הפרשה הזו היא חלק (והמשך ישיר) של "תיק 4000" וזה שהיא לא נחקרה, רק בגלל שהמעורבות של נתניהו בה היא מינורית, מצביעה על כך שחקר האמת לא עניין את החוקרים, הפרקליטות והיועמ"ש, רק עניין אותם "לתפור תיק לנתניהו" (ולהעלים את חלקם בתהליכי קבלת ההחלטות), תוך התעלמות מוחלטת מהשאלה: איך רגולצית שוק התקשורת פועלת ומה נחשב "סטייה מהנורמה" עם "חשד לפלילים", בתחומי הרגולציה הזו. 

למה אני כותב "רווחים \ הטבות על הנייר"? משום שכמו במקרה של "תיק 4000", ההטבות, שקיבלה בזק כנטען ב"כתב החשדות", הובילו לנפילת הפירמידה של אלוביץ' ופשיטת רגל כוללת שלו ושל כל החברות בקבוצת "הפירמידה של בזק". כך גם כאן, ייתכן וכל ההטבות הללו תובלנה לפשיטת רגל, משום ש-IBC היא חברה כושלת, מזה שנים. 

ניתוח כלכלי ורגולטורי של IBC ובעליה החדשים (קבוצת סלקום ותש"י), ביצע הכתב ארז רביב (כאן). כך, שאני פטור מלחזור על הניתוח הכלכלי המלא, שהוא ביצע ומומלץ לקריאה למתעניינים בפרטים.

בגלל שהוגשה בקשה לעדכון החלטת ממשלה (הבקשה כאן), נחשפו חלק מהמספרים, שמאחורי השערוריה הזו. ארז רביב לא כתב הכל בניתוח שלו. למשל, הוא לא כתב כיצד 150 מיליון ש"ח מכספי משלמי המיסים הושקעו ב-IBC ונעלמו, כנראה חלק מהכסף הגיע להקמת Data Center בשבדיה (!). זו לא בדיחה של 1 באפריל. זו המציאות. 

עיקרי התרגילים שחשפתי ושבוצעו ב"תיק 5000":

• הפיכת אלשטיין ׁ(הבעלים של סלקום) ל"ישראלי" (באותה עת היה בעל אזרחות ארגנטינאית). 
• העברת כסף מהחברה הציבורית לחברה פרטית (מזכיר את תרגילי "תיק 4000" עם אלוביץ'. כאן זה אלשטיין).
• הורדת הפריסה הארצית של IBC מ- 100% משטח המדינה ל-40%. 
• שינויים בתקנות, ברישיון וב"תיק השירות", שינויים המאפשרים ל-IBC לא לפרוס אפילו קילומטר אחד של תשתיות עצמאיות של סיבים לבתים ולהישען על התשתיות הפאסיביות ואף האקטיביות - של קבוצת בזק. 
• מכירת מחצית מ-IBC ע"י סלקום לתש"י, עוד לפני שסלקום סיימה לרכוש את IBC (ניתוח ראשוני בוצע כאן). 

רוב תרגילי ה"ישראבלוף" מפורטים ב-3 הפרקים הראשונים של הסדרה, כמפורט בנספח ב' והם כאן, כאן וכאן. 

בנוסף, חשפתי בליווי עשרות מסמכים, את כל מי שעמד ועומד (לכאורה) מאחורי כל "תרגילי הישראבלוף" הללו והגשתי כמה פניות ליועמ"ש בהצעה להורות על פתיחת חקירה בנושאים הללו (לא תופתעו, ששמו של מנכ"ל משרד התקשורת הקודם, אבי ברגר, "מככב" גם בפרשיות החדשות הללו, כי הן נועדו לחזק את המתחרה הגדולה, כפי שהממשלה הגדירה, כנגד בזק ותשתיותיה - חברת IBC, שהייתה ועודנה בתוך תהליכי רכישה ואישורים, ע"י קבוצת סלקום ותש"י).

הכל מפורט בעשרות רבות עד מאות של כתבות וחשיפות (כ-220 כתבות) וכאן אביא רק כמה כתבות מרכזיות (8 כתבות) בנושא זה, למתעניינים בפרטים:

• ה"ישראבלוף" של IBC וסלקום: זו הסיבה שנמשיך להמתין לסיבים לבתים!
• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• חשיפת מה שלא רוצים שתדעו בעניין פריסת אנלימיטד (בניחוח בלתי נסבל).
• "הרמת מסך": למה אנלימיטד \ IBC זקוקה לתשתיות של בזק (והוט) ולא להפך?
• "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים" בגרסת IBC \ אנלימיטד ומש' התקשורת.
• "המעגלים נסגרים" סביב התכנית שמשרד התקשורת מוביל בשרות קב' סלקום.
• "עד מתי רשעים יעלוזו וצדיקים יזילו דמעה?" בגרסת ה-OTT וה-FTTH בישראל.
• "הפשע משתלם" בגרסה המעודכנת של משרד התקשורת - IBC (אנלימיטד).

כל המידע הזה, הוא רק הקדמה לעיקר. ב- 11.9.17 חברת IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית", כדי שסלקום תוכל לרכוש את IBC.

התנאי של רכישת IBC ע"י סלקום, על פי הודעת IBC, שתינתנה הקלות רגולטוריות מפליגות (בשווי תיאורטי של מיליארדי ש"ח, הנתונים המלאים מוסתרים היטב במסמכים), ומאותו רגע (11.9.17) מתחיל הליך רגולטורי ומשפטי מאוד מורכב, לבחון את הבקשה הזו, הליך, שלוקח לא מעט זמן, ברגלל מורכבותו.

עיקרי התהליכים הללו מפורטים במסמך השימוע וגם במסמך רשמי בשם: "דוח RIA לשינוי חובת הפרישה של חברת IBC" (כאן). 

מה המשמעות של מה שכתבתי? 
המשמעות היא די ברורה, לכל מי שעיניו בראשו. היועצת המשפטית של משרד התקשורת (לכאורה) מנועה מרגע זה (11.9.17) לעסוק בהקלות רגולטוריות לטובת סלקום, לפי בקשת IBC, כי זו בדיוק ההתחייבות שלה, בניגוד העניינים, שציינתי בתחילת הכתבה, ולמי ששכח, אביא את השורה הכי חשובה במסמך עליו היא חתומה:


יודגש, שחל עוד שינוי מאוד משמעותי, מעבר למדווח במסמך "ניגוד העניינים" המקורי של עו"ד דנה נויפלד מ-19.5.15 (כאן) וזה בנקודה: מי מחזיק בנאמנות את מניות החברות השותפות ב-IBC.

ב-2015 זה היה רק עו"ד עופר לוי כמופיע בתצלום כאן:




אבל ב-2016 חל שינוי, שדווח באיחור למשרד התקשורת ומופיע בתצלום כאן:


כאן יש דבר חדש: חברת נאמנות בע"מ, ששמה "תדמור לוי נאמנויות אחד".

כלומר, עו"ד ד"ר דוד תדמור, הפך לשותף במועד לא ידוע, במשרד המשותף עם עו"ד לוי, גם לעניין החזקת המניות של IBC בנאמנות.

הנושא של אי דיווח בזמן (לכאורה, זה לא נבדק בשום מערכת חקירתית ולא קיבלתי מענה לכל שאלותיי), על השינוי בהרכב המניות של IBC ומי מחזיק בהן, זו עבירה על כמה סעיפים ואחד הנושאים הכי חמורים, שמשרד התקשורת מקפיד עליו (על פי חוק התקשורת זו עילה מספקת לשלילת רישיון ע"י השר). רק לפני זמן לא רב, משרד התקשורת הטיל קנס ממש ענק על חברת סאטלינק תקשורת (כאן), בדיוק בגלל זה, ולפני כן הטיל קנס על הוט, גם כן מאותה סיבה בדיוק (איחור בדיווח על העברת מניות, או שינוי במבנה האחזקות של המניות).

על עניין השינוי הזה (של אחזקת המניות של IBC בנאמנות) כתבתי מאמר מפורט כאן  מה שחשוב כאן במאמר, זו העובדה, שהצורך בהקפדה על שמירה על כללי "ניגוד העניינים" גבר (לכאורה) שבעתיים - בעקבות השינוי הזה (מי מחזיק בנאמנות את מניות IBC).

אולם, המציאות,שאנו חושפים כאן - שונה לגמרי.

בכל תהליכי הטיפול בנושא בקשת IBC להקלות רגולטוריות, שהוגשה כאמור ב-11.9.17, חייבים להסדיר קודם את הבעיה, שעדיין הרוכש של סלקום, אדוארדו אלשטיין, לא רשום כבעלים של סלקום, כי הוא לא ישראלי (החוק, התקנות ותנאי הרישיון של קבוצת סלקום, דורשים שהבעלים יהיה ישראלי).

בלי הסדרת הנושא הזה, הוא (אלשטיין) לא יכול לרכוש את IBC. 

אז איך פותרים את הבעיה?
זה מפורט בכמה כתבות (למשל ב-3 הכתבות הראשונות בסדרה) ואביא כאן את תמצית "הישראבלוף" הדי מורכב הזה (בפירוש חופשי להבנת הנושא ע"י הקוראים): לאלשטיין יש 2 חברים טובים מארגנטינה, שגם עובדים בשותפות עבורו, שמבקרים מפעם לפעם בישראל, ויירשם ברישיון של סלקום שכאילו כל אחד מ-2 החברים הללו קיבל 2.5% ממניות סלקום, שהושאלו לו ע"י אלשטיין "על הנייר", וביחד זה 5% מהמניות של סלקום, ואז אלשטיין הופך לישראלי. 

אם אתם חושבים שאני צוחק, או שהמצאתי משהו ממוחי הקודח, אז אני מחזיר אתכם לכל סדרת הכתבות, שיש כאן למעלה (רשימת 8 הכתבות), הכל מתועד לפרטי פרטים. זה בדיוק מה שנעשה ואושר.

את "תרגיל הישראבלוף" הזה מאשר ומעגן בהחלטת שר, לא אחר מאשר השר איוב קרא (מכתבו המלא נמצא כאן), מ-17.1.18, ודי ברור מי הכין לשר את המסמך לחתימתו.

אולם, זו אינה ראייה ישירה וחד משמעית, שמי (לכאורה) "שניהל את המבצע" של "הפיכת אלשטיין לישראלי" היא, ככל המסתמן מהמסמכים - עו"ד דנה נויפלד.

את זה היא מספקת במו ידיה, במכתב רשמי שלה עצמה, שיצא ממשרדה ועל נייר מכתבים שלה עצמה, ביום 21.12.17, שמופנה לעורכי הדין של סלקום (המסמך המלא נמצא כאן, הוא מופנה לעו"ד ליאת מנחמי מסלקום), והוא עוסק בשאלה המשפטית החשובה של "מנגנון ההשאלה", שבו 2.5% ממניות סלקום "מושאלת" לכל אחד מ-2 "החברים" של אלשטיין, כדי שעל ידי כך הוא יהפוך לישראלי.

מה שסיפרתי לכם קודם על התרגיל, זה לא היה בצחוק. זו בדיוק המציאות.

כעת המציאות הזו מקבלת "כיסוי משפטי"... 

זאת, למרות שגם השניים הללו ("החברים של אלשטיין"), לא בדיוק ישראלים, אלא הם "מבקרים מפעם לפעם בישראל - מספר פעמים בשנה", כמופיע בתצלום הבא:
   

החלק הכי חשוב במכתב של עו"ד דנה נויפלד לסלקום מ-21.12.17, זה החתימה עליו - והנה זה כאן:


פתאום, על מכתב רשמי של עו"ד דנה נויפלד, שיוצא מהמשרד של עו"ד דנה נויפלד, מופיעה "חתימה בשם" של עו"ד ברוריה מנדלסון.

למי ששכח, עו"ד ברוריה מנדלסון נקבעה ב"הסדר העניינים" של עו"ד דנה נויפלד (כאן סעיף 9), ככממלאת מקום, במקרים של "ניגודי עניינים", כאמור בתצלום הבא:


למה המכתב לסלקום נכתב על הנייר הרשמי של עו"ד דנה נויפלד ולא על הנייר הרשמי של עו"ד ברוריה מנדלסון, אם היא זו שכתבה וחתמה עליו?

האם באמת מי שטיפל בעניין הזה - הייתה רק עו"ד ברוריה מנדלסון (כמופיע בחתימה)?

אני כרגע מתעלם לחלוטין ממידע מוקדם שיש לי על עו"ד ברוריה מנדלסון ומה אמר וכתב אודותיה סיני ליבל, כי זה לא הנושא של המאמר כאן, ואני מגיע ישר לעיקר והוא: אין כאן כל ספק, שמי שכתב את המכתב הזה לסלקום, זו רק עו"ד דנה נויפלד. 

איך אני יודע את זה, כל כך בוודאות ובנחרצות?
פשוט מאוד, כי המכתב הזה נשלח במייל לסלקום, מייל ממשרד התקשורת לעו"ד ליאת מנחמי בסלקום, וראש ענף מהלשכה של עו"ד דנה נויפלד, ששלחה את המכתב שלה, כתבה במכתב המלווה במייל ששלחה, בדיוק כך:


כלומר: מיכל עוזרי (ראש ענף לשכת היועצת המשפטית במשרד התקשורת, כלומר: ראשת הלשכה של עו"ד דנה נויפלד), ששלחה בעצמה את המכתב לעו"ד ליאת מנחמי מסלקום במייל, כותבת בו במפורש שזה מכתב של דנה נויפלד (ולא של ברוריה מנדלסון, שמכותבת במייל הזה "לידיעה").

אם לא די בכך, יש לנו, בנוסף למכתב הברור לחלוטין הזה, רישום מפורש ולא משתמע לשתי פנים, שעו"ד דנה נויפלד עסקה בנושאים הללו בעצמה.

תשומת לב לתאריכים. ב- 11.9.17 חברת IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית", כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. סלקום מתעניינת ברכישה הזו כבר מאוקטובר 2016 (ראה הלו"ז בנספח א' כאן למטה). כלומר: הטיפול בענייני סלקום, החל מאוקטובר 2016 ולמצער החל מ-11.9.17 (שבו יש כבר מסמך רשמי מ-IBC למשרד התקשורת, על הבקשה של סלקום לרכוש את IBC תמורת הקלות רגולטוריות מפליגות), הוא בניגוד מוחלט להסדר "ניגוד העניינים" של עו"ד דנה נויפלד.

התנהלה תכתובת בעניין - האם מי שמבקר בישראל - יכול להיחשב כ"תושב ישראל" (התכתובת המלאה כאן), רוב הבירורים אכן נעשו ע"י עו"ד ברוריה מנדלסון, אבל הבירור העיקרי, מול לשכת היועמ"ש, בוצע ע"י עו"ד דנה נויפלד אישית ובעצמה, כמופיע בתצלום כאן:
 

מה אנו רואים כאן בתצלום?
המייל הזה נשלח (שבוע לפני שהשר איוב קרא חתם על האישור לסלקום), מראש תחום ייעוץ במשרד המשפטים, עורכת הדין אביטל שטרנברג, החברה בצוות בראשו עומדת המשנה ליועמ”ש דינה זילבר, מייל המופנה אל עו"ד דנה נויפלד ולידיעה במייל הזה נמצאת עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, שנוטלת חלק בכל הנושאים הללו ונותנת להם גיבוי (או חיפוי, תלוי בנקודת המבט) וכן יש בו עוד בעלי תפקידים בלשכת המשנה ליועמ"ש ,שמכותבים "לידיעה" (Cc).

היא (עו"ד אביטל) כותבת במייל במפורש אל עו"ד דנה נויפלד כך: "לדנה ערב טוב, בשיחתנו אתמול שאלת...". כלומר: הקשר כאן של עו"ד דנה נויפלד לנושא, ברור, הדוק ומתועד. 

החלק המעניין והפיקנטי בכל החשיפה כאן, כי כל המידע הזה היה בידי התנועה לאיכות השלטון כבר ב-20.6.18. הם אלה, שקיבלו אותו מהממונה על "חוק חופש המידע" במשרד התקשורת על פי פנייתם כאן, פנייה, שהייתה מאוד חריפה עם דרישה לבטל את האישור של הישראליות לאלשטיין, שניתנה ע"י השר, כי מדובר ב"עסקה פיקטיבית" ו"עקיפת הוראות הרישיון של סלקום", כאמור במכתב, (הכל מתועד כאן).

אולם, לא נעשה במידע החשוב הזה שום דבר על ידם, ככל הידוע לי ואין באתר "התנועה לאיכות השלטון" כל זכר לעניין.. כנראה "מה שלא מוביל ישירות לנתניהו - לא מעניין". 

6. למה חשוב לעו"ד דנה נויפלד להוציא לעצמה היתר עיסוק אחד בלבד, לעסוק ב"תיק תשתיות פאסיביות"?
אין לי תשובה ברורה לעניין זה ונעסוק בנושא הזה שוב בפרק האחרון בסדרה הזו, שדנה בתחום "ניגודי העניינים".
בפרק אחרון זה, אתייחס גם במעורבותה האישית של עו"ד דנה נויפלד באישור השב"כ, ממש בעניין הזה, אישור, שהיה מאוד חיוני, כדי לאפשר כניסה של המתחרות בבזק דוגמת סלקום ו-IBC, לתוך התשתיות הפאסיביות והאקטיביות של בזק.

כבר ציינתי קודם, שמבחינה כלכלית, זה היה מאוד חשוב, ממש ממש חשוב, ל-IBC ולסלקום - הרוכשת של IBC.

למה?
כי ההבדל בין פריסה עצמאית של סיבים לבתים לבין פריסה של סיבית בתשתיות הפאסיביות (ואף האקטיביות) של בזק (כשלמעשה, תשתיותיה של בזק הולאמו, בהליך, שנמשך כמה שנים ועבר כמה גלגולי חקיקה, עדכון הרישיון של בזק ועדכון "תיק השירות"), ההבדל הזה הוא אדיר מבחינה כלכלית.

החישוב של ההפרש הכלכלי הזה - מוסתר היטב במסמכים של משרד התקשורת. ייתכן ומדובר במיליארדים ("על הנייר", כמוסבר לעיל). רק חקירה תוכל לחשוף הכל. 

בכל מקרה, העניין הזה עומד ממש כעת להיות מאושר ע"י הממשלה, בתרגיל נוסף של אישורים ל-IBC ולרוכשיה (סלקום ותש"י), המסמך המלא, שהונח לאישור הממשלה נמצא כאן, מסמך שאושר על ידי הממשלה ב- 30.6.19 (כאן). ניתוח כלכלי ורגולטורי של האישור הזה נעשה כבר ע"י הכתב ארז רביב (כאן), ואני ניתחתי את המהלך הזה מבחינה רגולטורית כאן (בסעיף 1).

הסעיף הכי חשוב לעניין, שאנו עוסקים בו כאן, מופיע בפסקה קצרה ביותר במסמך האישור הזה, שהונח אך לאחרונה לאישור (ואושר) על שולחן הממשלה, והנה הסעיף הזה:
 

תרגום לעברית, למי שלא בקי איך הרגולציה בתקשורת עובדת: IBC תוכל לפרוס סיבים לבתים גם לא על התשתיות העצמאיות של חברת החשמל, כפי שנקבע בהסדר הראשוני שלה (החלטה 2949). 

בגוף המסמך יש "לשינוי הסמנטי הקטן" כביכול הזה, הסברים משפטיים מאוד ארוכים הנמצאים כאן:


ההסברים כאן בתצלום שמעל, מסבירים לממשלה, ש-IBC כבר פועלת שלא על תשתיות חברת החשמל, בעיקר מטעמים כלכליים וטכניים (כשלא הוגדר בהחלטה, מה ההפרש מבחינה כלכלית בין 2 סוגי הפריסה של הסיבים לבתים), והיא (IBC ורוכשיה), מעוניינים לעגן את הסטייה הזו (של פריסה שלא על תשתיות עצמאיות רשת החשמל) בצורה ברורה וחד-ערכית, גם בהחלטת הממשלה.

אם הפריסה לא תהיה בתשתיות עצמאיות, אז על אילו תשתיות IBC כן פעלה, פועלת ותפעל בעתיד?

שאלה יפה.

התשובה מאוד פשוטה וברורה: בזק. 

תשומת לב, שהמילה "בזק" או "תשתיות בזק" לא מופיעה בכל המסמכים, שחוברו ע"י טובי ובכירי המשפטנים במשרדי הממשלה ובפרקליטות, שעסקו סביב הנושא הזה, מסמכים רגולטוריים מגוונים ורבים, שיצאו ממשרד התקשורת וממשרדי הממשלה האחרים, בשנתיים האחרונות.

למה?
זה די ברור, לכל מי שעיניו בראשו:

1) כדי להטעות (בכוונה) את הקוראים (שרי הממשלה, חברי כנסת וכיו"ב), שאינם בקיאים ברגולציה של עולם התקשורת. זאת, כדי למנוע שאלות מיותרות ומטרידות, למשל: למה IBC רוצה לפרוס תשתיותיה "על הגב של בזק", במקום להתחרות בבזק בתשתיות עצמאיות (שזו הייתה הכוונה הראשונית של הממשלה, כשאישרה את הקמת IBC)?

2) המילה "בזק" בהקשרים רגולטוריים והטבות רגולטוריות, מייד מעוררת אסוציאציות לא פשוטות הקשורות ל"תיק 4000", ולכן "עדיף לא לעורר מתים מהקבר". 

בגישה הזו, גם נעלמת המילה "בזק" או "תשתיות בזק" מכל המסמכים, ובנוסף, הלך משרד התקשורת עצמו והכין טיוטא חדשה ל"תקנות התקשורת", על פי החלטת \ אישור השר, למרות שעל ההחלטה עצמה חתום מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן - כאן. לא הצלחתי לקבל או לראות מסמך בחתימת השר איוב קרא, שמאשר מה שכתוב במכתב המנכ"ל, כך שכל העניין הזה - נראה רע מאוד. 

המדובר בתיקון "תקנות התקשורת" עבור IBC במתכונת החדשה (בבעלות קבוצת סלקום ותש"י) והנה התיקון לתקנות התקשורת, שאושר כנטען ע"י המנכ"ל במכתבו, אישור שאולי ניתן ע"י השר (הקודם) איוב קרא:


כלומר (תרגום לעברית, למי שלא בקי במונחי הרגוציה בעולם התקשורת): IBC יכולה לקבל ממשרד התקשורת אישור לא לפרוס שום מטר של סיבים לבתים, כי היא יכולה לעשות זאת על ידי "שכירה או רכישה של שירותים מאחר" (מי זה "האחר"? טוב, כבר הבנתם ,שזו "בזק").

אך, יש כאן תנאי: בתנאי של-IBC יש "מרכזת", שזו ממש בדיחה. כי ל-IBC יש "מרכזת" כבר מיום הקמתה.
למי שלא יודע, חברת תקשורת לא יכולה לקום ולפעול בלי "מרכזת" ("מרכזת" זה "מתג תקשורת", שבלעדיו אין שירותי תקשורת בשום תחום פעילות).

כלומר: IBC פטורה מכל חובה של פריסה עצמאית של סיבים לבתים, פריסה המתחרה בבזק (או בהוט) והיא יכולה "לרכב על הגב" של תשתיות בזק, בכל ה-40% של הפריסה שלה ברחבי הארץ, אחרי ההקלה הרגולטורית האדירה, שכבר קיבלה (ששווה "על הנייר" מיליארדי ש"ח), הקלה, שאושרה כבר בסדרת החלטות שערורייתית קודמת, של הירידה מ-100% פריסה ארצית, שהייתה חלה עליה ברישיון המקורי שלה, ל-40% פריסה מאוד מדורגת ומשוחררת מלחצי זמנים. 

אם עדיין זה לא מובן וברור מספיק, אז משרד התקשורת, באישור השר, למרות שעל מסמך האישור חתום המנכ"ל נתי כהן, ולא השר עצמו (כאן). לא הצלחתי לקבל או לראות מסמך בחתימת השר איוב קרא, שמאשר מה שכתוב במכתב המנכ"ל, כך שכל העניין הזה נראה רע מאוד.

מנכ"ל המשרד הלך כבר את הצעד הזה קדימה ועיגן זאת "בבטון", בטיוטת הרישיון החדש של IBC (החברה טרם קיבלה את הרישיון החדש, כי מחכים כאן לסיום כל ההליכים, כאמור כאן מעל), והנה הסעיף המאוד חשוב הזה בעניין הפריסה של IBC, ברישיון החדש של IBC:


מה זה אומר?
IBC יכולה לפרוס את כל תשתיותיה, תוך "שימוש בתשתיות הפאסיביות של מפעיל פנים ארצי אחר" (מי זה "אחר"? טוב, אתם כבר יודעים שזו "בזק"), וזה ייעשה בכפוף ל"הוראות תיק השירות".

כלומר, בכפוף להוראות "תיק השירות של תשתיות פאסיבות", שיחול כעת על IBC.

רגע אחד. זה לא מזכיר משהו, שכתבנו כבר קודם, בפטור מ"ניגוד עניינים", שסידרה לעצמה עו"ד דנה נויפלד? פטור לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות"?

ממש מעניין ומעורר שאלות מעניינות וכבדות.

זה משאיר לנו "טעם של עוד", שימשיך ב-2 הכתבות הבאות, בסדרה בת 4 פרקים של נושאי "ניגודי העניינים". 

כך, בשתי הכתבות הראשונות בתת-הסדרה על "ניגודי העניינים", חיזקתי בראיות חד-משמעיות את מה שטענתי כאן, שהכנסת נתניהו בכוח ל"תיק בזק" והפיכתו של תיק זה ל"תיק 4000", אחרי כשנה של חקירות, נולדה כדי למנוע מפולת של צמרת הפרקליטות עצמה, עקב העדות של שלמה פילבר ברשות ניירות הערך ("תיק בזק"), ואגב כך, להפיל את נתניהו מכיסאו. 

נראה על פניו, ש"לתפור תיק" לנתניהו, היה המוצא הכי מהיר לכסות על הפאשלות של הצמרת המשפטית בענייני הרגולציה שנוגעים לקבוצת בזק (ובהמשך לקבוצת סלקום-תש"י \ IBC, שרוכבת ותרכב על תשתיות בזק) ולמנוע "מפולת" בבית משפט, של הצמרת המשפטית של מדינת ישראל, שאישרה במו ידיה, פעם אחר פעם, גם את מה שהיה ב-2015 וגם מה שהיה במהלך ובסוף 2016 ולמעשה את כל מה שהיה ברגולציה הזו - עד עצם היום הזה. 

ככה "תפרו תיק" לאיש הלא נכון. זאת, רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם, שהפכו בתרגיל שקרי את "ניגודי העניינים" של נתניהו לפליליים (אחרי שאישרו זאת במו ידיהם - שוב ושוב) ואחרי שהם בעצמם נגועים ב"ניגודי עניינים" - שזועקים לשמיים ולא נחקרים, כי הם נמצאים מעל לכל חוק ונורמה. 

בנוסף, ב"כתב החשדות" וב"כתב האישום" נעשה ניסיון מאוד גס להעלים מי באמת חתם על הסדר "ניגודי העניינים" של נתניהו ומי הכין אותו - כאן. 

בטרם הפרסום, פניתי ליועמ"ש לבקש תגובתו לממצאים ולכתבה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.

עדכון 17.7.19, התקבל מלשכת היועמ"ש - אישור שהפנייה שלי מטופלת (כאן).

כ"כ, פניתי למשרד התקשורת לבקש תגובתם לממצאים ולכתבה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.

7.7.19 13:00: התקבלה תגובת משרד התקשורת: "הודעת המייל שהעברת כוללת קביעות עובדתיות ואמירות שקריות; פרסומן יפר את הוראות חוק איסור לשון הרע, על כל המשתמע מכך".
נו, באמת... 

בפרק הבא בתת-סדרה זו, נעסוק ונחשוף האם אכן עו"ד דנה נויפלד התנגדה "לעסקה" (מה שמכונה "מיזוג" בזק-YES), "עסקה", שנמצאת בלב של "תיק 4000" ובפרק האחרון בסדרת 4 פרקי "ניגודי העניינים", "נרים את המסך" למה שקרה עם התלונות הרבות כנגד עו"ד דנה נויפלד, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות. יש למה לצפות. 

עדכון 22.7.19: אתר "העין השביעית" פרסם מאמר וניתוח (כאן), שבו הוא מדרג את גודל כלי התקשורת בישראל על פי מספר תעודות לע"מ שנופקו לעיתונאים שעובדים בכלי התקשורת הללו. הנתונים נכונים ל-2018. על פי הנתונים הברורים הללו, אתר וואלה! מדורג במקום 9 (תשיעי), אחד לפני האחרון. הנתונים הללו משלימים ודי דומים לנתוני "סקר החשיפה של TGI", שהוא המדד המקובל לחשיפה ולתפוצה של כלי התקשורת בישראל. כלומר: הטענה של היועמ"ש ב"כתב החשדות", שוואלה! הוא אתר החדשות השני בגודלו בישראל, היא חסרת כל בסיס ונובעת מבורות תהומית. עוד על הנושא הזה, בפרק השביעי בסדרה - כאן. 

עדכון 21.2.21: פורסם כאן הפרוטוקול של הדיון בבג"ץ בנושא הסדר ניגודי העניינין של נתניהו. מדובר בדיון הזוי ביותר ומנותק מכל מציאות בבג"ץ, בעניין ניגוד העניינים לא רק של נתניהו, אלא גם של השר אוחנה. זה מה שמעסיק את השופטים בבג"ץ, כבר כמה דיונים, שטרם הסתיימו (גם הדיון הזה טרם הסתיים ויהיה לו דיון המשך). פשוט לא ייאמן, לאן היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט (בעקבות עו"ד דינה זילבר ויד ימינה לניסוח המסמכים ההזויים הללו: עו"ד דנה נויפלד), גרר את שופטי הבג"ץ וסוללת עורכי הדין שעוסקים בנושא, כולל העותרים הרבים כנגד נתניהו מכת "רק לא ביבי". 
אין נבנה הסדר ניגוד העניינים ההזוי הזה ומי עומד מאחוריו, יש בכמה חשיפות שפרסמתי, למשל: https://bit.ly/DanaNoyfeld.

נספח א'

לוח הזמנים המלא של תחום "ניגודי העניינים" (משלים את לוח הזמנים המלא של תיק 4000 - בנספח א' כאן):

2005 - עו"ד דנה נויפלד מצטרפת למשרד המשפטים. תחילה עבדה במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דידי (דוידה) לחמן-מסר, ולאחר פרישתה בינואר 2008, עבדה בצמוד תחת מחליפה, עו"ד אבי ליכט. בין תפקידיה: רפרנטית תקשורת, תחום ניגודי עניינים, נושאי רגולציה שונים ועוד. מדובר בתפקיד אותו מלאה קודמתה לתפקיד זה, עו"ד נגה רובינשטיין, שדילגה מהתפקיד הזה למשרד התקשורת (כמוה) ושהייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת - לפניה.
 
30.11.10 - עו"ד דנה נויפלד התמודדה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, אך בחירתה טורפדה, מה שהחל פרשה מכוערת המכונה על ידי "הפרשה הסודית" - במשרד התקשורת.
 
18.3.12 - עו"ד דנה נויפלד נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית של משרד התקשורת. "התנועה לאיכות השלטון" ערערה על המינוי הזה ואף עתרה לבית המשפט - אך ערעורה נדחה.
 
20.12.13 - אבי וייס חושף את העובדה, שעו"ד דנה נויפלד היא בת זוגו הקבועה של עו"ד ד"ר דוד (דודי) תדמור ואף עברה להתגורר עימו ביחד בתאריך לא ידוע (בהמשך יש להם ילד משותף), בלי שנעשתה שום בדיקה של "הסדר ניגוד עניינים" בנושא, לאור קשת העיסוקים והלקוחות של משרד עו"ד תדמור (כאן). כל התכתובת, שהייתה באותה עת בעניין זה (עקב הניסיון הברור להסתיר, לחפף ולהעלים את החשיפה הזו), שכללה עשרות רבות של חילופי מכתבים מכל הכיוונים - יש כאן. 
 
23.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד דנה נויפלד לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
24.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד ד"ר דוד תדמור לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
25.12.13 - מתקבלת תגובת משרד המשפטים לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
1.1.14 - חשיפת תגובת משרד התקשורת של המועד הבלתי ברור של ניגוד העניינים הראשון, בעניינה של עו"ד דנה נויפלד ("במהלך 2013". גם אין מועד ברור של הדיווח והטיפול בנושא: "הגורמים הרלוונטיים יודעים על קיומו של קשר בין השניים, מזה מספר חודשים") - גם כאן.
 
נובמבר - דצמבר 2014: קיום מו"מ ומיזוג בין משרד עו"ד ד"ר תדמור לבין משרד עו"ד פרופ' יובל לוי ושות'. המיזוג הושלם ובוצע בסוף חודש דצמבר 2014, במהלך בו עו"ד ד"ר תדמור הפך "לבעל עניין" מובהק ב-IBC (המתחרה העיקרית באותה עת בבזק, על פי החלטות הממשלה). אולם, הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד, עם אימות של עו"ד תדמור, הוסדר ונחתם רק חצי שנה אחרי מועד זה (ב-19.5.15 - כאן).
 
17.11.14 - חתימת השר גלעד ארדן על כל מסמכי "השוק הסיטונאי", שלוו בייעוץ משפטי צמוד (של עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה, וכן של המשנה ליועמ"ש).
 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת אישור העסקה של Yes (מה שמכונה בטעות "מיזוג" בין בזק ל-Yes), מתחיל במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה, לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר, בדיון מ-30.3.15.
 
27.11.15 - חוות הדעת המשפטית המרכזית בעניין "השוק הסיטונאי", שייכפה על בזק.
 
27.1.15 - פרסום מסמכים והחלטות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
16.2.15 - פרסום מסמכים והחלטות נוספות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד (סיפור "ניגוד עניינים" אישי חריף שני. המסמך נחתם באיחור רב של חצי שנה, מאז שבן זוגה לחיים, התמזג עם משרד המטפל ב-IBC ומחזיק במניות של IBC, חברה, שהייתה אז המתחרה העיקרית בחברת בזק - על פי החלטות ממשלה, והוא הפך להיות שותף פעיל וחלק ממשרד עורכי דין, שנמצא בדירקטוריון של IBC ומחזיק במניות של IBC ישירות וגם בנאמנות. עקב כך, בן זוגה של עו"ד דנה נויפלד החל אף הוא לעסוק ב-IBC).
 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה" של בזק-YES) (גם כאן).
 
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד. הוציאה לעצמה היתר לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" (חלק מההסדרים הטכניים של היישום המעשי של "שוק סיטונאי") (גם כאן).
 
14.6.16 - נחתם מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. מכתב, שנכתב למעשה ע"י עו"ד דנה נויפלד ועבר דרך עו"ד דינה זילבר, שהגישה אותו לחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (גם כאן).

אוקטובר 2016 - נפתח "חדר מידע" למכירת IBC. היה רק מתעניין רציני אחד ברכישה: קבוצת סלקום. סלקום שוכרת כמה בכירים ובהם אבי ברגר (לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ו"עד מפתח" בתיק 4000) - כאן, כדי ללוות ולקדם את התהליך. 
 
8/16 עד 31.11.16 - עו"ד אריה (אריק) רשף, שהיה במשך שנים רבות סגנה של עו"ד דנה נויפלד בלשכה המשפטית של המשרד, במקום לצאת לפנסיה - מסופח באופן מסתורי לחודשיים, ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (לשכה הכוללת גם את העוזרת המקצועית למנכ"ל, עדי קאהן גונן, שאף היא מעורבת ב"תיק 4000"). זאת, במטרה, שהוסתרה היטב (ונחשפה כאן: לסייע מבחינה משפטית בהכנת טיוטת המדיניות החדשה בשוק הקווי והוצאת "מכתב פילבר" לבזק). לוח הזמנים הזה מצוי גם כאן (מסמך לפי "חוק חופש המידע" ממשרד התקשורת). 
 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק בעקבות טיוטת המדיניות החדשה (זה הטריגר לחקירות, שהחלו באופן סמוי ע"י הרשות לניירות ערך בליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א בסוף 2016, מיד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת וזה היה גם הטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, בינואר 2017).
 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד (חופשת לידה), חופשה הנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"ד ברוריה מנדלסון (כאן).

11.9.17 - IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית" כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. 
 
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש, שבו נטען, שעו"ד דנה נויפלד התנגדה למה שמכונה "המיזוג" ב-2015. זאת, הפוך לחלוטין מהמסמך אותו הכינה לנתניהו בזמן אמת, ומהמסמכים האחרים מאותה עת, שחתומים עליהם: היועמ"ש לממשלה (הקודם), יועמ"ש מועצת הכבלים והלוויין וכן יועמ"שים של גופי רגולציה אחרים, שהיו מעורבים בנושא: השב"כ, ועדת הריכוזיות, הגבלים עסקיים וכן כל עורכי הדין של הגופים, שהיו מעורבים בנושא.

20.5.19 - עו"ד ד"ר דוד תדמור הוא לא רק "בעל עניין" ב-IBC (כיום חלק מקבוצת סלקום-תש"י, המתחרה המרכזית בקבוצת בזק בתחום הקווי), הוא אחד מראשי ההתארגנות שאפשר לכנות אותה (על פי אופי ההתארגנות) בשם הקליט והקצר: "צמרת עורכי הדין בישראל כנגד נתניהו" - כאן. 

28.11.19 - עו"ד ד"ר דודי תדמור הוא בין יוזמי ומארגני עצומה המצויה כאן, בעד הפרקליטות והיועמ"ש.

נספח ב':
 

כתבה וקישור לראיון האחרון בסדרה: ערוץ 20: אבי וייס ואלי ציפורי חשפו שקרי הפרקליטות לגבי ההדלפות בתיק 4000.

פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה שפורסמה על ידי, בעניין "תיק 4000":

• חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק.
• האם השר איוב קרא היה צריך בכלל לחתום על האישור, שנתן לקבוצת סלקום? 
• האם ביבי וקרא קבלו בכלל תמורה עבור ההטבות הרגולטוריות שנתנו לסלקום? 
• המסמכים בנושא בזק-YES (תיק 4000) מוכיחים "תפירת תיק" לאיש הלא נכון! 
• עובדות ומסמכים המוסתרים מהציבור: האם ביבי כשר תקשורת עזר לקב' בזק?
• מהו מקור ה-Fake News שהביא לתפירת תיק לביבי והעלמת החשודים הנכונים. 
• אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק.
• איך "כתבות מפנקות" הפכו לפתע לטובת הנאה שהיא מיסודות עבירת השוחד?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000.
• ​פצצות בתיק 4000: האם היו בכלל התנגדויות למיזוג בזק-יס?
• נמצא מסמר נוסף בארון הקבורה של תיק 4000 התפור.
• נחשפה עוד עובדה חשובה בדרך אל ההלוויה של תיק 4000.
• הבנתם? פרוטוקול מיזוג בזק-Yes לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000.
• ערוץ 20: אבי וייס: תיק 4000 - פנו לשב"כ לאישור המיזוג בזק-YES.
• תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת?
• תיק 4000: גם תקנות התקשורת התומכות בגרסת נתניהו לא נכללו בחקירה
• חשיפת שקרים נוספים בתיק 4000: הטעיית הציבור נמשכת ללא הרף
• תיק 4000: נחוצה ועדת חקירה ממלכתית לגבי "אישום" שר התקשורת - נתניהו
• תיק 4000" חשיפת "דבר ראשון" בעניין היועמ"ש - היבטים חמורים חדשים
• תיק 4000: היועמ"ש לממשלה אישר "מיזוג" בזק-יס. צריך ועדת חקירה ממלכתית
• אוסף הטעויות בתיק 4000: "אני מאשים" - לא חתרו כלל לגילוי האמת
• שערוריית תיק 4000: איך יש 2 גרסאות שונות של כתב החשדות של היועמ"ש?
• תיק 4000: חשיפת מסמך נוסף שיסייע גם הוא לחיסול תיק 4000 התפור.
• תיק 4000: כך זוהו מי שהדליפו, תיחמנו ושיקרו בהדלפות לכלי התקשורת.
• תיק 4000: כך מסגירים ציוצים בטוויטר את ההדלפות מהפרקליטות ומטרתן.
• תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?
• הספינים והשקרים בתיק 4000 חזרו. הם חלק מהפיכה שלטונית שיש לחקור
• סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?

כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו וליוו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:

• קריאה לחקירה דחופה כנגד מנכ"ל משרד התקשורת ולהשעיתו המידית
• מעתירת בזק לבג"ץ עולה שעל המשטרה לחקור את צמרת משרד התקשורת
• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!
• עוד פספוס של המשטרה: הודעת YES על ביטול ההסכם עם "חלל תקשורת".
• הבדיחה ששמה: תביעה ייצוגית כנגד אתר "וואלה!" ש"הטעה את קוראיו".
• הטעויות של מבקר המדינה בדו"ח הקטלני אודות בזק - משרד התקשורת.
• מבקר המדינה "מחפש" את ביבי וקרא בתחום שידורי הטלוויזיה. עוד בדיחה.
• למה מש' התקשורת דוחה בפעם ה-10 את חובת הוט לפרוס תשתית בכל הארץ?
• למה צריך (שוב ושוב) לפברק חתימה של השר בנוגע למחירי "השוק הסיטונאי"?
• כבר ב-6.11.13 כתבתי שהערך של חברת Yes הוא אפס. רק אתמול זה מומש..
• האם נוכל לנחש אם שר התקשורת הבא יצליח להציל את שוק התקשורת?.
• ה"ישראבלוף" של IBC וסלקום: זו הסיבה שנמשיך להמתין לסיבים לבתים!.
• עוד 4 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת למען סלקום?