20 השקרים הכי בולטים של הפרקליטות בכתב האישום נגד נתניהו – כך תפרו שי ניצן וליאת בן-ארי את תיק 4000
מאת: אלי ציפורי ואבי וייס, 24.11.19, 17:00
************************************
חוסר הבנה ובורות קשה בנושאי רגולציה, תקשורת ושוק ההון; אי יכולת להבין מושגים בסיסיים בשוק התקשורת כמו הפרדה מבנית, שוק סיטונאי ורפורמת ההדדיות; אי הבנה במושגים כמו רווח, רווח לפני מס ודיבידנד וכסף שנכנס כתוצאה מאקזיט; זה בהחלט לא תקלות ולא טעויות בתום לב – זה בכוונת זדון!
*****************************************
זה הולך להיות פוסט ארוך מאוד, פוסט משותף של אבי וייס, העורך הראשי והבעלים של Telecom News ואלי ציפורי (הפוסט הזהה אצל אלי ציפורי פורסם בפייסבוק - כאן), אבל זה הכרחי.
זה הכרחי משום שהפרקליטות ושופריה הנאמנים לא מעוניינים, שהציבור ייחשף לאופן שבו נתפרו התיקים - לשקרים הרבים, לחוסר ההבנה (בכוונת זדון) של הפרקליטות והמשטרה בענייני רגולציה ותקשורת ולקביעות בכתב האישום המנותקות מכל מציאות או היגיון.
אלא שהמציאות טופחת על פניהם של משרתי הפרקליטות. ארבעה שופטים בדימוס, הרן פינשטיין, משה גלעד, עודד מודריג ודניאל הרנסט ובכירי הפרקליטות לשעבר: יינון סרטל ואורי קורב – חושבים שהאישומים - מופרכים (בלשון המעטה), כתב האישום מגוחך ואין בו ממש (וגם זה בכלל לא נראה כמו כתב אישום, אלה יותר בגדר "הודעה לתקשורת").
בפוסט הזה אספנו 20 קביעות מגוחכות, שלא לאמר שקריות, שהופיעו בכתב האישום. ירדנו לפרטי הפרטים, לרזולציות שהן החוקרים והן הפרקליטים לא מסוגלים להבין ולא רצו להבין - משום שהם לא חיפשו את האמת, הם חיפשו להרשיע בכל מחיר את נתניהו.
הן המשטרה והן הפרקליטות סירבו להשתמש בעדים מומחים בנושאי רגולציה ותקשורת כדי לא לקבל תמונת מצב אחרת - תמונה ומטרה שאותה סימנו מראש - ויהי מה. בכתב החשדות כמו גם בכתב האישום יש מעל ל-50 שגיאות עובדתיות חמורות ביותר, רובן ככולן זדוניות (כלומר: משקרים ביודעין. זאת, כי יש מאות מסמכים ועשרות עדויות מעדים שלא נחקרו בכוונה, המוכיחים ההפך הגמור לנטען בכתב האישום). כאן הבאנו את 20 השגיאות הראשונות בלבד, וגם זה יצא די ארוך. בהמשך סדרת הכתבות נציג את כל השאר, כי זה פשוט לא נכנס לכתבה אחת.
את שורת הכתבות הקודמת בסדרה הארוכה על תפירת תיק 4000, תוכלו למצא במאמר הקודם של אבי וייס כאן. בכתבה כאן אין לינקים למסמכים הרבים (מעל לכאלף. המספר המדויק הוא כ-1,650מסמכים ותצלומים) התומכים בכל מה שנכתב כאן, כדי להקל על רצף הקריאה לקוראינו.
*************************************************************************************
• שקר מספר 1 (עמ' 2, סעיף 6 לכתב האישום): "וואלה שהיה בתקופה הרלבנטית אחד משני אתרי החדשות בעלי החשיפה הגדולה בישראל לצד אתר החדשות YNET".
זו קביעה חסרת בסיס הנובעת מבורות מדהימה בתחום התקשורת בישראל. האתר (על פי מדדים רבים) נמצא במקום 9 מתוך 10 האתרים החדשותים הגדולים באינטרנט, לא מקום 1-2. מעולם לא היה כזה.
רוב התעבורה המדווחת של וואלה איננה של קוראים המעוניינים בכלל לקרוא חדשות באתר. 19% מהכניסות הן בכלל בשביל כניסה לדואר האלקטרוני של הגולשים וחלק גדול נוסף מהתעבורה זה לצורך רכישת מוצרים ולמטרות שונות הנובעות מהחלק הפרסומי והשיווקי של האתר.
רק 13% מהנכנסים לוואלה הם במטרה לקרוא חדשות או כל נושא אחר. יתירה מזו: מעל ל-40% מאותם 13%, שבכל זאת נכנסים לקרוא חדשות, עוזבים את האתר תוך מספר שניות מרגע שהם נכנסים אליו, כי הם לא מוצאים בו משהו מעניין לקרוא. כלומר, האתר לא מעניין גם את אלה הנכנסים אליו במטרה לקרוא בו. המשמעות היא, שהאתר איננו אחד משני אתרי החדשות בעלי החשיפה הגדולים בישראל, רחוק מכך, ולכן הוא בעל השפעה זניחה, אם בכלל, על הפוליטיקה הישראלית.
***************************************************************************************
• שקר מס' 2 (עמ' 2, סעיף 5): "בזק היתה מונופול בתחום הטלפוניה הקווית ובתחום תשתיות האינטרנט".
עוד קביעה המעידה על בורות ברגולציה בתחום התקשורת. באותה עת בזק לא הוכרזה כמונופול בתחום תשתיות האינטרנט, אלא בתחומים אחרים הקשורים לאינטרנט (דוגמת "אספקת שירותי גישה". "שירותים" הם שכבה 3 עד 5 בתקשורת בעוד שתשתית זו שכבה 1 עד 2 בתקשורת, דבר אחר לגמרי, בהגדרות עולם התקשורת). רק בספטמבר 2019 בזק הוכרזה כ"מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים", שזו הגדרה מאוד מצומצמת של מונופול בתחום תשתיות האינטרנט.
השורה התחתונה: בתקופה הנוגעת לתיק 4000 - בזק לא היתה מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט.
******************************************************************
• שקר מס' 3 (עמ' 6, סעיף א'1): "בשנת 2010 חתם נתניהו על היתר להעברת שליטה במניות בזק".
לסעיף זה ולסעיפים אחרים, שנוגעים ל"היתר", יש מכנה משותף אחד: אי הבנה כיצד נבנתה רגולציית התקשורת בישראל ולמה צריך את אישור ראש הממשלה להעברת מניות בבזק. הכל מתחיל ונגמר בתקנות ישנות, ששמן "צו הבזק" (קביעת שירות חיוני שנותנת בזק, החברה הישראלית לתקשורת, תשנ"ז 1997), בחתימת שרת התקשורת דאז לימור לבנת.
בצו הזה, כל שינוי באחזקות המניות בבזק, מחייב מעבר לאישור הרגיל של שר התקשורת/מנכ"ל משרד התקשורת, גם את האישורים של ראש הממשלה ושר הביטחון. העדכון האחרון של הצו הארכאי הזה היה ב-2004 ומשום מה הוא לא עודכן וחל אך ורק על בזק, למרות שחלו שינויים אדירים בשוק התקשורת מאז שהצו נחתם ב-1997 ובכלל זה הפרטת בזק וכניסת מתחרות חדשות לשוקי הקווי (למשל, הוט, סלקום - IBC, פרטנר ועוד). כך, צו ארכאי וטיפשי מלפני יותר מ-20 שנה מחייב את ראש הממשלה (לאחר שהתייעץ עם שר הביטחון וקיבל הסכמתו), לחתום על כל שינוי ברישום של מניות בזק, אישור ,שהוא בבסיסו טכני לחלוטין.
ראש הממשלה מקבל את המסמכים הללו לאישור רק אחרי שאושרו על-ידי סוללת הגופים הבאים: הרשות להגבלים עסקיים (כיום הרשות לתחרות), ועדת הריכוזיות (תחת אחריות משרד האוצר ורשות להגבלים עסקיים), השב"כ, היועץ המשפטי לממשלה, היועץ או היועצת המשפטית של משרד התקשורת, משרד הביטחון, שר הביטחון, צמרת משרד התקשורת, ייעוץ חיצוני משפטי המאשר "תנאי כשירות" ועוד. בקיצור: לראש הממשלה, על פי המבנה המשפטי הקיים בישראל, יש חובה לחתום על אישור, שאושר ע"י היועמ"ש והיועמ"ש למשרד התקשורת ושאר הגופים הללו. דה-פקטו, זה בכלל לא בשיקול דעתו - אחרי שכולם אישרו לפניו -מדובר באישור פורמלי-טכני לחלוטין.
יתירה מזו, מי שטיפל רגולטורית בהעברת השליטה מקבוצת חיים סבן לקבוצת שאול אלוביץ' היה שר התקשורת דאז משה כחלון שגם העניק את כל האישורים והרישיונות הנדרשים לאלוביץ' בטכס רב משתתפים, שהיה בזמנו במשרד התקשורת. לנתניהו לא היה כל קשר או השפעה על המהלכים להעברת השליטה בבזק, בין חיים סבן לשאול אלוביץ'.
**************************************************************
• שקר מס' 4 (עמ' 6, סעיף א'2): "הנאשם נתניהו חתם על אישור המתיר לחברת בי-קום (בעלת השליטה בבזק) שבשליטת אלוביץ' לרדת מתחת לשיעור המזערי של אחזקות במניית בזק. גם עסקה זו היתה בעלת משמעות כלכלית עבור הנאשם אלוביץ'"
זה בדיוק אותו סיפור של אותו צו מיושן מ-1997 מהסעיף הקודם. ראש ממשלה חותם (אחרי התייעצות עם שר הביטחון) על כל שינוי הכי זניח במניות בזק.
זה לא עניינו של ראש הממשלה מה קורה עם מניות בזק (על-פי החוק זה עניינה של הרשות לניירות ערך, שאינה כפופה לראש הממשלה בשום צורה), והאישור ממילא ניתן ע"י שר התקשורת דאז משה כחלון, עם הצוות המקצועי, שעסק בהיבטים הרגולטוריים של השינוי הזה. החיבור, שמנסה לייצר כתב האישום לנתניהו בהחלטה הזו, הוא מופרך לחלוטין.
************************************************************************
• שקר מס' 5 (עמ' 6, סעיף א'3): "נתניהו חתם בינואר 2014 על היתר שיעבוד מניות השליטה בבזק, שנדרש לצורך הוצאתה לפועל של הנפקת אגרות חוב של חברת בי-קום שבשליטת אלוביץ'... בלעדי החתימה לא ניתן היה לבצע את ההנפקה, שהיתה בעלת חשיבות כלכלית רבה עבור אלוביץ'".
זו עוד בורות בענייני הנפקות ושוק ההון בישראל. מדובר שוב, באותו צו מיושן ומי שאחראית הישירה לעניין ההנפקות היא רשות ני"ע ואישורו של ראש הממשלה הוא אישור טכני-פורמלי בלבד. ממילא האישור הזה ניתן על-ידי שר התקשורת דאז גלעד ארדן, עם הצוות המקצועי, שעסק בהיבטים הרגולטוריים של השינוי הזה. לומר שנתניהו דאג להנפקת אג"ח של בי-קום כדי להיטיב עם אלוביץ' – זו לא רק בורות, זו בפירוש ניסיון מגושם לתפירת תיק, תוך המצאת אירועים, כדי לכרוך אותם ישירות לנתניהו, למרות שאין לו שום קשר אליהם.
********************************
• שקר מס' 6 (עמ' 6, סעיף א'1, עסקת יד2): "נתניהו חתם על היתר להעברת השליטה ביד2, חתימה שאיפשרה את השלמת העסקה בתמורה לסך של כ-800 מיליון שקל, שהוזרם לקופתה של קבוצת בזק שבשליטת אלוביץ'".
כבר כתבנו על זה אין ספור פעמים, אבל הסעיף הזה ממחיש יותר מכל את כוונת הזדון של ליאת בן-ארי ושי ניצן:
ראשית, העסקה הזו היא אקזיט שטוב למשק הישראלי. איך בכלל אפשר לקחת אקזיט של 800 מיליון שקל ולסווג אותו כשוחד או הטבות לבזק ולאלוביץ'? מה זה בכלל שייך לתיק הזה? זה כסף גרמני שנכנס למשק הישראלי תמורת רכישת חברת היי-טק. ככה פועל עולם האקזיטים בעולם ההיי-טק, לא רק בישראל אלא בעולם כולו, ואלמלא אותו צו מיושן, לא היה בכלל צריך את חתימת נתניהו, שחסרת כל תוקף מהותי. מי שטיפל באישור היה שוב שר התקשורת דאז גלעד ארדן והצוות שלו.
איך, לעזאזל, זה קשור לנתניהו??
למשרד התקשורת אין שום קשר לאתר מסחר אלקטרוני באינטרנט. זה לא עסק טעון רישוי ואין לו שום קשר ואפילו לא עקיף, למשרד התקשורת, כך שגם ניגוד עניינים (לכאורה) אין כאן לנתניהו. כך שלא חשוב בכלל שהייתה חתימה של נתניהו אחרי שכולם אישרו, בגלל איזה צו מיושן ולא עדכני למציאות, מ-1997, שאפילו הוא לא הכיר.
בכל מקרה, החתימה של נתניהו על האישור לא חשובה בכלל. הוא חייב לחתום, אחרי אישור היועץ המשפטי לממשלה, או מי מטעמו. כך, שצריך לשחד קודם את היועץ המשפטי לממשלה, את שר הביטחון, את שר התקשורת, את הממונה על ההגבלים העסקיים, את השב'כ ועוד. זה אבסורד ולא הגיוני בשום קנה מידה. הרי שאול אלוביץ' יודע את כל התהליכים הללו, לפרטי פרטים, כי הוא עסק בהם אישית, בעשור שקדם לכך (כבעל מניות מיעוט ב-YES דרך יורוקום), כשנלחם בחרוף נפש כנגד "המיזוג", במשך כ- 5 שנים והגיע עם זה עד בג'ץ - שבו זכה, מול עמדת בית הדין להגבלים עסקיים, שזה בית משפט מחוזי י-ם. מי שבקי בהליכים, כמוהו, יודע שאין לנתניהו כל השפעה עליהם. כלום מכלום. לכן, לא סביר שיפנה לנתניהו לזרז החלטה, שהוא לא משפיע בכלל - על תהליכי האישור שלה.
שנית, הלחץ הכי גדול למימוש העסקה (ככל שהיה), כמה שיותר מהר, היה מכיוונו של אילן ישועה, מנכ"ל וואלה דאז.
למה? כי אילן ישועה זכה לבונוס של כ-12 מיליון שקל על אותו אקזיט. לישועה היה האינטרס הכי גדול, שהעסקה תאושר פורמלית כמה שיותר מהר, כי הבונוס השמן, ששלשל לכיסו - היה תלוי באישור העסקה.
אם הכסף הזה נכלל בכתב האישום כחלק מהשוחד, מן הדין היה לתפוס את הכסף הזה מחשבונו (ואם בזבז אותו, אז לתפוס לו רכוש ב- שווי הזה).
שלישית, 800 מיליון שקל לא נכנסו לקופת בזק, כפי שבפרקליטות אומרים, אלא לקופת החברה המוכרת את האתר יד2 לאיל ההון הגרמני – וואלה – זה א-ב בעסקים. רק במאי 2016 חולק דיבידנד בגובה של 434 מיליון שקל לבזק, לא 800 מיליון שקל ולא קרוב לכך. הבורות של מנסחי כתב האישום עד כדי כך גדולה, שהם לא מבחינים בין רווח לפני מס, רווח אחרי מס, דיבידנד, חברה מוכרת, חברת האם המקבלת את הדיבידנד ועוד מושגים בסיסיים בחשבונאות ועוד בשוק ההון.
*******************************************************
• שקר מס' 7 (עמ' 7, סעיף 8): "בחודש מרץ 2014, לאחר בחינה מחודשת של בקשת בזק לרכוש את מניות יס המוחזקות על ידי יורוקום, אישר הממונה את האפשרות לביצוע המיזוג בין בזק ליס, תוך התנייתה בתנאים. תוקפו של אישור זה עמד על שנה".
ראשית, תוקף האישור (שנה) נוגע רק לאישור הממונה על ההגבלים העיסקיים ואין לו שום נגיעה למשרד התקשורת. הממונה על ההגבלים העסקיים אינו מוסמך וגם לא קבע שום לוח זמנים לגבי מועד האישור במשרד התקשורת.
שנית, לוחות הזמנים של משרד התקשורת לאישור שינויים ברישום מניות yes (זה הרי האישור שהתבקש), נקבעים אך ורק על פי תקנות הלוויין, שאושרו על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, תקנות, שנקבעו ב-1998.
על-פי התקנות, השר - שר התקשורת אמור לאשר בקשה תוך 90 יום ויכול להאריך את התקופה ב-90 יום נוספים ואחר-כך בעוד 90 יום, שוב ושוב, ללא שום הגבלה.
שלישית, במקרה של מיזוג בזק-יס, 90 היום נספרו מיום שמניות יורוקום (בשליטת אלוביץ'), שוחררו מהנאמן (נאמן, שמונה על-ידי בית הדין להגבלים עסקיים), או אז הממונה על ההגבלים עסקיים אישר להתקדם בתהליכים ואישר מבחינתו את "המיזוג". הבקשה של השינוי הועברה ממש בתחילת אפריל מהמגירה של אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת, שהחזיק בבקשה ללא סמכות כנדרש בחוק ובתקנות, למועצת הכבלים והלוויין כדי שיעסקו באישור הבקשה, ובמקביל ביקש מהיועצת המשפטית של משרד התקשות לבדוק את הבקשה בהיבטים של הרישיונות האחרים שיש ל-yes ושאינם מטופלים במועצת הכבלים והלוויין. גם המועצה וגם היועצת המשפטית של המשרד, עמדו ביעד הראשוני של ה-90 יום, בדיוק לפי התקנות, ולכן לא נדרשה הארכה.
רביעית, כל האישורים הרלבנטיים לתהליכים הללו (גם במועצת הכבלים והלוויין וגם אצל לשכת הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת) טופלו והתקבלו עוד לפני ששלמה פילבר בכלל חלם להגיע למשרד התקשורת ובכלל זה התקבלו האישורים הבאים: אישור היועמ"ש (לאחר בדיקת המשנה ליועמ"ש), אישור (פעמיים) של היועמ"ש של השב"כ, אישור (כפול) של מ"מ הממונה על ההגבלים עסקיים, פטור מאישור (כי זה כבר אושר) מ"ועדת הריכוזיות" ואישור היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין, אישורים חיצוניים של גופים מקצועיים, שנשכרו כדי לבדוק מקצועית את העסקה (משרד עו"ד גורניצקי ושות' וחברת הייעוץ "עדליא" - זה האישור היחיד, שנחתם בתקופת כהונתו של שלמה פילבר).
השורה התחתונה: שלמה פילבר לא קידם כלום ולא השפיע על כלום - כי כמעט הכל, רובו המכריע של התהליך הרגולטורי, כבר נעשה ואושר עוד לפני שפילבר שיער לעצמו, שהוא ימונה למנכ"ל משרד התקשורת.
**********************************
• שקר מס' 8 (עמ' 7, סעיף 10): "בהסכם (המיזוג) נקבע כי ככל שאישור שר התקשורת יינתן בכפוף לתנאים מהותיים, הדבר יאפשר לדירקטוריון בזק לחזור בו ולבטל את העסקה".
עוד המצאה של בן-ארי וניצן: ראשית, במשרד התקשורת לא נתנו שום תנאים לעסקה, כי איש לא התנגד, גם לא בתקופת כהונתו של אבי ברגר. יתר על כן, אין שום תיעוד למתן תנאים מהותיים כלשהם על-ידי משרד התקשורת בשום מסמך רשמי הקשור לרישיון של yes, לרישיון של בזק או לכל רישיון אחר.
ובכלל, מאז 2005, משרד התקשורת ראה את בזק ו-yes כישות עסקית אחת, הדומה לישויות העסקיות האחרות שיש בקבוצה, דוגמת בזק בינלאומי ופלאפון - וההרכב הפנימי של המניות מעולם לא היה בתחום העיסוק של משרד התקשורת וגם לא באחריות ישירה או עקיפה של משרד התקשורת.
***********************************
• שקר מס' 9 (עמ' 7, א'3, סעיף 13): "רפורמת השוק הסיטונאי: ... בחודש מאי 2013 אומץ מסמך המדיניות בהחלטת הממשלה בראשותו של נתניהו, ואף החלו שימועים בנוגע לרכיבים השונים של הרפורמה".
רגע, אם נתניהו אימץ החלטה על שוק סיטונאי ואף החלו שימועים - זה הרי נגד בזק ולא בעד בזק.
אז איך זה נכנס בכלל לכתב האישום?
זה ניחא, אבל יש עוד שורת אירועים, שהופכת את כל הסעיף זה למגוחך: ראשית, נתניהו אישר לארדן להישאר עוד זמן בתפקידו הקודם כשר תקשורת - כדי שישלים את המהלכים הנדרשים מבחינה חוקית, כדי להטיל על בזק שוק סיטונאי מאוד חריף.
שנית, אבי ברגר נכשל ביישום שוק סיטונאי - ולעומתו שלמה פילבר הצליח לכפות על בזק שוק סיטונאי (בכמה אמצעים שנקט כולל קנסות ענק, שהגדול ביניהם היה בהיקף של 8.5 מיליון שקל). התחזית הייתה, שלשוק הסיטונאי יצטרפו לכל היותר כ-600 אלף לקוחות תוך 4 שנים לפחות ובפועל הצטרפו להסדר התחרות הזה למעלה מ-600 אלף לקוחות תוך פחות מ-3 שנים. כך, שמדובר בהצלחה פנטסטית מעבר לכל תחזית הכי אופטימית של משרד התקשורת (הרן לבאות, סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת לשעבר, הוא זה שכתב את התחזית).
פעילות של שלמה פילבר שנראית לכאורה לטובת קבוצת בזק נעשו (בחוסר הצלחה, יש לציין), בתקופתו של צחי הנגבי. הוא חתם על המסמכים. רק הוא. אין למהלכים הללו שום קשר לנתניהו וכך גם נמצא בחקירת "תיק בזק".
השורה התחתונה: מדובר בסעיף, שהוא בפועל לטובתו של נתניהו ונגד האינטרסים של בזק (כפי שאכן קרה). אז איך דבר כזה נמצא לעזאזל בכתב האישום? איזו מן חפיפנקיות ורשלנות זו? המסקנה, שוב: תפירת תיקים.
********************************************************************
שקר מס' 10 (עמ' 8, א'4, סעיף 15-16): "הפרדה מבנית: מהלך זה גילם יתרון כלכלי עצום לבזק..."
אין, לא היה ולא התקיים דבר כזה וגם נתניהו לא אישר דבר כזה מעולם. בזק נאבקת על זה (דרך אגב, בצדק רב) כבר 2 עשורים וללא הצלחה. אז איך דבר שאיננו קיים - לא היה ובספק אם יהיה בטווח הזמן הנראה לעין - נכנס לכתב האישום?
לכל היותר ניתן "להאשים" את שלמה פילבר (באישור השר צחי הנגבי והמשנה ליועמ"ש), שבסוף 2016 ניסה וכשל בהורדת "ההפרדה התאגידית" מעל בזק, למרות שזה מהלך מתבקש, שאושר בסייגים בוועדת חייק. אין למהלכים הללו שום קשר לנתניהו וכך גם נמצא בחקירת "תיק בזק".
השורה התחתונה: עוסוק בהפרדה המבנית או ההפרדה התאגידית איננה שייכת לנתניהו כלל וכלל - זה "תיק בזק", שנתניהו לא נמצא בו בכלל. עוד המצאה מופרכת של הפרקליטות.
************************************************
שקר מס' 11 (עמ' 15, סעיף 65): "במסגרת פגישת ההנחיה הורה הנאשם נתניהו לפילבר באופן ספציפי להביא לאישורה של עסקת בזק-יס בהקדם. כן הנחה אותו למתן את ירידת המחירים במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי".
עוד קביעה חסרת שחר שמתבססת על איזשהי תנועת יד לא ברורה של נתניהו.
בכל מקרה, לא ניתן היה למתן מאומה, כיוון שהמחירים נקבעו ע"י פרופ' גרונאו ביחד עם הרן לבאות, לשעבר סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת וחברת ייעוץ בריטית במהלך 2013-14 - למשך 5 שנים (לאחר מכן זה ירד בפועל ל-4 שנים, בגלל ששנת 2014 עברה ברובה בלי חתימה על המחירים הללו, שנחתמו ע"י ארדן ולפיד רק לראת סוף 2014). זאת, כנגד רצונה של בזק - שהפסידה בבג"ץ - ואחרי שימועים ציבוריים כפולים ומעמיקים וכמובן דיונים משפטיים מגוונים - שהגיעו עד בית המשפט העליון.
זאת ואף זאת: המחירים נקבעו ל-4 שנים קדימה בסוף 2014 (במקור הם נקבעו ל-5 שנים, אבל בגלל המאבקים של בזק נגדם, התבזבזה שנה עד שהתעריפים התקבעו ונחתמו בסוף 2014 במקום בתחילת 2014), והם אושרו על-ידי השר גלעד ארדן בהסכמת שר האוצר דאז יאיר לפיד (שאישר המחירים לפני ארדן). איש לא יכול היה לשנות את המחירים, אלא אם מקימים ועדה ציבורית חדשה ומתחילים את כל התהליך הזה מחדש (מה שלוקח בין שנתיים לשלוש).
בנוסף, עסקת בזק-YES באמצע 2015 (וכל עסקה אחת שקשורה לקבוצת בזק) כלל לא השפיעה ולא יכלה להשפיע על מחירי בזק לציבור לקוחותיה, כי, כאמור, המחירים הללו היו כבר קבועים ל-4 שנים קדימה (עם שינויי מזעריים של גרושים, בהתחשב בעדכוני מדד המחירים לצרכן ו"מקדם התייעלות" לבזק, שנקבעו בחוק ובתקנות).
שורה תחתונה: מדובר שוב בדמיון מפותח מאוד ומכוון מאוד שהשתרבב לכתב האישום. הכל במטרה אחת: להרשיע בכל מחיר.
********************************************************
שקר מס' 12 (עמ' 17, סעיף 79א'): "בהתאם להוראות שנתן לו הנאשם נתניהו שינה פילבר את שיטת הביצוע של הרפורמה בשוק הטלפוניה הסיטונאית..."
עוד חוסר הבנה מוחלט ברגולציה: לא היתה ועד היום אין טלפוניה סיטונאית. זה בכלל לא קשור לנתניהו אלא לטענה של בזק שאי אפשר ליישם טלפוניה סיטונאית על המתגים הישנים שלה.
העניין הזה מצוי שנים בסכסוך משפטי וכעת זה חזר שוב לבית המשפט המחוזי בת"א - וטרם נקבעה החלטה. כלומר: עד רגע זה מדובר בנושא רגולטורי תיאורטי שאין לו שום מציאות ממשית (ולכן הוא לא יכול להיות חיובי או שלילי לגבי נתניהו) ואין לו גם שום נפקות משפטית, עד החלטה חלוטה של בתי המשפט (אחרי ההחלטה במחוזי, ניתן לערער עליה לעליון, מה שייקח זמן לא קצר. רק אחרי כן ניתן יהיה לקבוע באם זה לטובת בזק או כנגד בזק).
צריך גם להבין את שוק הטלפוניה הקווית: אולי צריך לשאול את כל הפרקליטים הבכירים, מי מהם משתמש בטלפון קווי בביתו ובשביל מה הוא צריך אותו. יש סלולר. כמעט כולם משתמשים בסלולר, מזה שנים רבות. עובדת חיים ברורה, מתועדת ומוכרת (רק בפרקליטות לא שמעו על זה)..
בכל מקרה, טלפוניה סיטונאית היא עניין של האתמול, יש בשוק הזה תחרות ולכל צרכן יש אפשרות להזמין טלפון קווי מבזק, מהוט, מסלקום, מפרטנר ועוד. מזמן יש תחרות חופשית בתחום הזה.אז איך זה השתרבב לכתב האישום?
*************************************************
שקר מס' 13: (עמ' 17, סעיף 79ב'): "על רקע ההנחיה שקיבל מהנאשם נתניהו, פעל פילבר כדי לעכב את יישומה של 'רפורמת ההדדיות'..."
עוד קביעה מופרכת ומגוחכת: רפורמת ההדדיות נועדה לחייב את בזק והוט לאפשר שימוש הדדי בתשתיות שלהן לצורך הגברת התחרות. קודם כל, אין דבר כזה הדדיות – זה ספין של המתחרות בבזק – יש רק רכיבה על התשתיות של בזק ואין שום הדדיות במקביל. כך. שבזק רוכבת על מתחרותיה. זו "רפורמת" בלוף, שקיימת רק באופן תיאורטי.
בכל מקרה, אבי ברגר נכשל ביישום הרכיבה הזו על תשתיות בזק (כאמור, רק החלק החד-צדדי של רכיבה על תשתיות בזק) ודווקא פילבר הצליח לקדם את זה, בכמה וכמה תרגילים בעייתיים, שעשה על בזק (דוגמת הוצאת אישור מהשב"כ, שלא צריך להתייחס למפות התשתיות של בזק כחומר סודי, כפי שהשב"כ סיווג את המפות הללו קודם לתרגיל הזה).
********************************************************************
שקר מס' 14 (עמ' 4, סעיף 20): "... נתניהו קידם פעולות שקידמו אינטרסים עסקיים משמעותיים שלו, שהיקפם נאמד בסכומי עתק".
הפרקליטות בכוונה נמנעה הפעם מנקיבה בסכומים מדוייקים, משום שהיא עצמה לא יודעת מה המשמעות שלהם. ראשית, עסקת יד2 איננה ולא יכולה להיות בעסקת השוחד - כבר הסברנו זאת. הסברנו גם בעבר, שעסקת בעלי העניין בגובה מיליארד שקל איננה יכולה להיות קשורה לנתניהו משום שהיא נעשתה בין שני דירקטוריונים של בזק ו-יס, בלי כל קשר לנתניהו, שהרי הוא לא קבע את השווי בעסקה.
יתירה מזו, על הסדרי המס בעקבות העסקה היו על דעת רשות המסים ,שאיננה קשורה בכלל לנתניהו ונעשו כדת וכדין. התהליכים הללו גם אושרו בתהליך הנקרא "פרה רולינד" ברשות לניירות ערך. שוב - בלי שום קשר לנתניהו.
בשורה התחתונה: נתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא "סייע" (במישרין ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו להתמוטטות הערך הכלכלי של בזק (ביותר מ-80% מהשיא), לפשיטת הרגל של פירמידת בזק (קבוצת יורוקום בשליטת משפחת אלוביץ') והעמדתה למכירה אצל כונס הנכסים בבית המשפט המחוזי בת"א.
כך, שכל הטיעונים, שנתניהו עזר לאלוביץ' ולבזק הם פיקציה כלכלית, שלא נתמכת בשום עובדה בכתב אישום. נהפוך הוא.
**************************************************************************
שקר מס' 15 (עמ' 7, סעיף 10): "... אלוביץ' נזקק לאישור העסקה עד ליום 23.6.2015, בין היתר, מאחר שכספי תמורת המניות שיורוקום היתה עתידה לקבל מהעסקה, יועדו מראש לתשלום חובות עתק של יורוקום לבנקים..."
שטות מוחלטת. לאלוביץ' היתה האפשרות להאריך את אישור העסקה וזה מתועד בהודעות בזק לבורסה.
זאת ועוד: הפרקליטות ממש לא מבינה את הדינמיקה של יחסי בנקים ולווים. גם אם יש תאריך יעד מסויים לפירעון הלוואה, בדרך כלל, אם יש איחור בפירעון, יש דחייה בפירעון או גלגול חובות (בלאו הכי אלוביץ' עצמו לא היה ערב אישית לחובות הללו) - במיוחד אם יש ציפייה, שעסקת המיזוג בזק-יס עומדת בפתח.
עובדה, שגם לאחר חלק מהפירעון, אלוביץ' לא המשיך לשלם בזמן במשך שנתיים ימים עד שלבנק הפועלים נמאס והוא פנה לבית המשפט.
שורה תחתונה: הקביעה של הפרקליטות שוב מפגינה בורות בענייני פיננסים - ובמקרה הזה ביחסים שבין בנקים ללווים.
*****************************************************
שקר מס' 16 (עמ' 14, סעיף 57): "... בעניין עסקת בזק-יס החזיק ברגר בעמדה המקצועית שלפיה יש להתנות את אישור העסקה בתנאים שיקדמו את יישום רפורמת השוק הסיטונאי על ידי בזק".
אין לקביעה הזו שום אחיזה במסמכים: ברגר לא כתב בשום מסמך את רשימת ההתניות שלו, הוא לא קיבל הסמכה מהשר גלעד ארדן לטפל בבקשה של YES (כנדרש בחוק ובתקנות), וממילא הוא לא יכול להיחשב כ"גורם המקצועי" שעל פיו יישק דבר, כי הוא היה מונע מאינטרסים (עבד בפרטנר לפני כניסתו לתפקיד ולאחר פרישתו עבד, בין היתר, עבור סלקום).
באופן אבסורדי, יישום הרפורמה הסיטונאית, שהחל לאחר כהונתו של ברגר, נחלה הצלחה גדולה.
*************************************
שקר מס' 17 (עמ' 14, סעיף 60): ".... כתוצאה מהעברת מכתבו של הנאשם נתניהו, הודיעה לו יו"ר המועצה במכתבה מיום 16.4.2015 כי הנחתה את הגורמים המקצועיים במועצה לטפל בהקדם בבקשה".
יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן-חי שגב, תמכה בעדותה בגרסת נתניהו, שלא היו שום לחצים. הפנייה של נתניהו במכתב היא הליך רגולטורי שגרתי ופורמלי, שנועד להעביר את אישור המיזוג למגרש של מועצת הכבלים והלוויין, שם אושר פה אחד על-ידי חברי המועצה, כולל נציגי משרד התקשורת (אותם "גורמים מקצועיים").
************************************************
שקר מס' 18 (עמ' 15, סעיף 70) "... עד כשבוע לפני אישור העסקה, היתה העמדה המקצועית במשרד התקשורת, בה החזיק סמנכ"ל הכלכלה הרן לבאות, שהיה הגורם המקצועי הרלוונטי לנושא, כי יש להתנות את אישור העסקה בתנאים שיקדמו את יישום רפורמת השוק הסיטונאי...".
ראשית, אין שום מסמך רגולטורי רשמי,שמפרט את ההתנגדות וההתניות של לבאות; יש מסמכים ברורים ביותר מזמן אמת, שמצביעים על ההפך הגמור מזה.
שנית, לבאות לא היה הגורם המקצועי היחיד הרלוונטי לנושא אלא שורה ארוכה של רגולטורים בכירים ומנוסים ממנו.
הוא בכלל לא קיבל אישור מהשר גלעד ארדן (כנדרש בחוק ובתקנות) לעסוק באישור "העסקה". הוא נדחף ללא סמכות (די בדומה לאבי ברגר), לנושא, שלא בתחום אחריותו ולא קיבל הסמכה לעסוק בו.
זה שהפרקליטות רואה בדבריו בחדר החקירות במשטרה כ"כזה ראה וקדש" - זה פשוט מגוחך ומצביע כיצד נתפר תיק 4000.
אם לא די בכך, הרן לבאות הגיע למשרד התקשורת היישר מחברה מתחרה בבזק (אקספון-018) וכיום הוא עובד בחברה מתחרה אחרת בבזק (IBC מקבוצת סלקום). כך, שמניעיו ברורים ולא זקוקים לכל הסבר נוסף.
שלישית והכי חשוב: לבאות חתם על אישור של מה שמכונה "המיזוג", קודם שחתם על המסמך נתניהו, מסמך, שהועבר ממועצת הכבלים והלוויין ביחד עם אישורי היועצת המשפטית של משרד התקשורת (הכל הועבר ידנית ואישית ע"י המשנה למנכ"ל משרד התקשורת ומי שהיה קודם לכן מ"מ מנכ"ל - שמילה מימון, לא בדיוק אוהד בזק) - לחתימת שר התקשורת נתניהו.
אם הרן לבאות התנגד כה בחריפות ל"עסקה", מדוע חתם על האישור בלי הסתייגות?
החתימה היא זו שחשובה, לא פטפוטי הסרק לפניה או אחריה.
************************************************************
שקר מס' 19 (עמ' 18, סעיף 80): "הנאשם נתניהו ידע כי פילבר, כמנכ"ל משרד התקשורת, פועל לקידום ענייניו של הנאשם אלוביץ' על פי הנחייתו..."
חסר כל שחר. פילבר אמר בפירוש בעדותו, שכל החלטותיו היו ממניעים מקצועיים וביקש מהחוקרים לא להיכנס לאספקטים מקצועיים - אחרת יפסידו.
כלומר, פילבר החליט את מה שהחליט משום שהאמין, שזו הדרך המקצועית הנכונה לנהל את שוק התקשורת והוא גם אמר זאת, למעשה, אחרי שהפך לעד מדינה.
יתרה מכך: כל המהלכים הרגולטוריים אושרו (ובכתב) ע"י היועץ המשפטי הקודם, היועץ המשפטי הנוכחי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היועצת המשפטית של משרד התקשורת (בשני מסמכים שונים שהוציאה מתחת ידה באותו יום), היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין ועוד רשימה ארוכה של בכירים ויועצים משפטיים מגופים רבים, שהיו מעורבים בכל התהליכים הללו.
האם כולם קיבלו שוחד מאלוביץ' בדמות כתבות מפנקות בוואלה?
איך החלטות רגולטוריות, שאושרו (שוב ושוב, כמה פעמים), ע"י כל היועצים המשפטיים הכי בכירים בישראל, לאחר בדיקות מדוקדקות ויסודיות, הפכו לפתע להחלטות פליליות, דווקא של נתניהו, שלא היה בקי בכלל בתחומים הרגולטוריים והמשפטיים הללו ולא היה מעורב בתהליכי האישורים הללו??
******************************************************
שקר מס' 20 (נספח א' - דוגמאות להתערבויות בוואלה - עמ' 47-62): 16 עמודים מכתב האישום (25%!) מוקדשים לתמלילים של התערבויות כביכול של נתניהו בתכני וואלה.
זה שהפרקליטות מקדישה נפח כזה גדול להתערבויות מכתב האישום, זה רק בגלל חוסר הביטחון המוחלט שלה. אין לזה תקדים בשום כתב אישום בישראל וזה סותר את הוראות החוק, התקנות, הנהלים והפסיקה לגבי מבנה של כתב אישום.
היקף כזה של התערבויות לאורך 4 שנים בתכנים של אתר חדשות שולי, הוא זניח ביותר והוא מתרחש בכל כלי תקשורת - כי כך עובדת תקשורת, כולל התקשורת בין הפרקליטות לבין אנשי שלומה: גיא פלג, אביעד גליקמן, אמנון אברמוביץ', מוטי גילת ועוד.
************************************************************************************************************************************
עדכון 22.11.19: פורסם כאן: "שופט בדימוס: "האישומים נגד נתניהו מופרכים ולא יעמדו במבחן משפטי". השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, סבור שהאישומים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יעמדו במבחן משפטי ומכנה אותם "מופרכים": "אי אפשר לשנות את החוק או הפסיקה ולהרשיע בדיעבד אנשים שלא פעלו לפיהם".
עדכון 26.11.19: הקלטות ד"ר מנדלבליט מפרשת הרפז פורסמו ע"י אתר 0404 - כאן עד שנחסמו בחטף. זה שד"ר מנדבליט נוהג באופן קבוע לשקר, כבר חשפנו מזמן וכמה פעמים, למשל כאן. אבל לא רצו להאמין לי.
עדכון 27.11.19: אלי ציפורי פרסם שני פוסטים נוקבים בנושא הקלטות ד"ר מנדלבליט (שטרם פורסמו במלואן) והשלכת הנושא החמור הזה על נושא כתב האישום כנגד נתניהו - כאן וכאן.
עדכון 1.12.19:
א. התפרסם מאמר מצוין של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" (כאן) תחת הכותרת: "הפרקליטות היא צומת מסוכן של עוצמה בלתי מוגבלת והיעדר בקרה". מומלץ מאוד לקריאה.
ב. פורסם פוסט חדש ונוקב בפייסבוק של אלי ציפורי (כאן), בעניין המשך ההדלפות מתיק 4000 והעלמת כל האישורים של כל גורמי המקצוע (לרבות היועצת המשפטית של משרד התקשורת ועוד רבים נוספים), לפני חתימת נתניהו על "עסקת בזק-YES". מומלץ לקריאה.
ג. פורסמה ידיעה (כאן וכאן) שהתובע במשפט הירשזון עו"ד אלי שוורץ טוען: "קשיים בתיק 4000". בכיר לשעבר בפרקליטות מחוז ת"א והתובע במשפט הירשזון, התייחס בהרצאה לכתבי האישום נגד נתניהו ומתח ביקורת על ההדלפות מהפרקליטות.
ד. מכה נוספת לאלוביץ' (כאן): אושרה ייצוגית של 750 מיליון ש"ח נגדו ונגד בזק. שופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א אישררו היום כייצוגית תביעה נגד אלוביץ' ונושאי משרה לשעבר בבזק בהם המנכ"לית הקודמת סטלה הנדלר. הטענה: הם שיגרו דיווחים מטעים לבורסה בקשר לרפורמת השוק הסיטונאי.
עדכון 7.12.19: פרסמה פרשנות ב"ישראל היום" מעקיבא ביגמן (כאן): בעקבות הידיעה שהפרקליטות שוקלת להעמיד לדין גם את התאגידים בפרשות רה"מ נתניהו (בנוגע לתיקים 2000 ו- 4000).
בכיר לשעבר ברשות המיסים מעריך שבזק, וואלה! וידיעות חייבות לעמוד לדין. אולם, העובדות הן: א. שלא ננקטו הליכים נגד בזק בנוגע להטבות הרגולטריות שקיבלה ו-ב. העובדה שאף לו חברה בשוק התקשורת לא עתרה לבג"ץ כנגד ההטבות הרגולטריות, מעידות על כך שאין ממש בטענות הפרקליטות בכתב האישום.
עדכון 30.12.19: מצגת קצרה ביותר להפצה ולשיתוף (שלא הוכנה על ידי, אבל משקפת לדעת כותביה את מה שפרסמתי בעשרות הרבות של הכתבות והתחקירים ובכתבה הזו), למי שמעוניין להכיר את האמת ולהפיצה ברבים, גם למי שאין סבלנות להכיר לעומק את נבכי ומסמכי "תיק 4000 התפור", מה באמת יש בתיק הזה, ב-2 דקות קריאה בלבד: כאן.
