מוניר קזמל, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת, שחרר לפתע 2 מסמכים, שהם בגדר "ראיות זהב", ש"מפוצצות" את הלב של תיק 4000 לגבי אישור נתניהו את "עסקת בזק-YES". ראיות אלו, שנחשפות ומנותחות כאן, מצביעות לא רק על תפירת תיק מחפירה ומזעזעת, שלא הייתה כדוגמתה מאז משפט דרייפוס, אלא על רשלנות רבתית של מערכות החקירה והתביעה, תוך אי הבנה מוחלטת כיצד עבדה ועובדת הרגולציה בעולם התקשורת. פענוח 2 המסמכים "מזמן אמת", המשמעויות שלהם, וכיצד הם מוכיחים, ש-2 הטענות המרכזיות בכתב האישום בתיק 4000 הן שקר מוחלט. ומהו המסמך השלישי, שלא שוחרר כי נתפס ע"י החוקרים?
פרק 44 בסדרת הכתבות על תפירת תיק 4000.
מאת: אבי וייס, 12.8.20, 10:00

בתקופה האחרונה התחלתי שוב לקבל מכמה כיוונים (גם ממוניר קזמל, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת) מסמכים חדשים, שלא היו ידועים לי קודם, מה שהוביל להמשך סדרת הכתבות שלי על תפירת תיק 4000.

רשימת כל הכתבות הקודמות נמצאת בנספח ג' בתחתית המאמר כאן - למתעניינים.  

אולם, את ההפתעה החדשה של מוניר קזמל, שאותה הוא פרסם ביום 9.8.20 (כאן), ממש לא צפיתי.

הוא העלה לאתר "חופש המידע" דווח על מענה לבקשה, שקיבל בתחילת 2019, ושענה לבקשה זו ממש לפני כשנה, בקשה למצוא את כל המסמכים של תכתובת בין בזק או יס למשרד התקשורת, בתקופת אבי ברגר [בתמונה למעלה] כמנכ"ל משרד התקשורת, על הנושא המכונה "המיזוג", אחרי אישור ההגבלים העסקיים.

המכתב של מוניר קזמל בנושא נמצא כאן, או כאן, במקרה בו המידע ייעלם מהאתר. 

הוא (מוניר קזמל, בתמונה משמאל) מצא 3 מסמכים (מסמך אחד זה צירוף של 2 מיילים ומסמך אחד זה מסמך רשמי של מנכ"ל המשרד), ופרסם מהם כעת שניים.

לגבי המסמך השלישי, הוא מציין, שהמסמך השלישי הזה נתפס ע"י החוקרים בתיק 4000 ולכן הוא לא מפרסם אותו מטעמים ברורים, שכתובים בחוק חופש המידע. אבל דווקא המסמך השלישי הזה, שהוא לא חשף כעת, הוא כבר נחשף על ידי מזמן ויוצג לתזכורת הקוראים, בהמשך הכתבה.

2 המסמכים הראשונים, שמוניר קזמל פרסם, היו ממש הפתעה עבורי. 

מוניר לא נתן כל הסבר מדוע הוא העלה את המסמכים הללו לאתר חופש המידע ב-9.8.20, אולם, אני מניח, שהוא העריך, שיש למסמכים הללו חשיבות דווקא כעת, לקראת פתיחת הליך הדיונים היותר אינטנסיביים, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק 4000. 

מוניר רק ציין במכתבו, שהוא מחק את המיילים של עובדי YES לפי בקשת YES, ואת זה תראו מיד בתצלומים של המסמכים שאציג. זה לא מפריע לפענוח המסמכים והמשמעויות שלהם.  

1. במה עוסקים 2 המסמכים הנחשפים כעת כאן?
המסמכים הללו עוסקים בלב של תיק 4000, למעשה "בתמורה" לשוחד הגדולה ביותר המיוחסת לנתניהו בתיק 4000 וזה אישור "המיזוג" (בתקשורת קוראים לזה בטעות "מיזוג", אבל בפועל לא היה אישור "מיזוג", שזה מונח מחוק ההגבלים העסקיים שמתייחס להעברת בעלות על מניות, אלא אישור "העברת אמצעי שליטה", שזה כמו העברת בעלות על רכב, אבל בעולם האחזקות במניות. לצרכי הקלת ההבנה של הקוראים, אשאר בכתבה כאן עם המונח "מיזוג" אבל במרכאות, כי המונח "העברת אמצעי שליטה", שהוא המונח הנכון ברגולציית עולם התקשורת, דורש הסברים, שלא כאן המקום להסבירם). 

בלב הטענות של תיק 4000 יש 2 טענות מרכזיות ואני מביא את תצלומן היישר מכתב האישום, שהוגש נגד נתניהו ונמצא כעת בשלבי דיון ראשוניים בבית המשפט המחוזי בירושלים:


בקצרה, יש לנו כאן 2 טענות מרכזיות, שהן הלב של כתב האישום נגד נתניהו בנושא זה:

1. נתניהו באמצעות שלמה פילבר (בתמונה משמאל), מנע הכנסת תנאי חשוב לאישור, הנוגע למימוש האופציות של בזק ב-YES. בכך פעל אך ורק לפי האינטרסים של שאול אלוביץ'. 

התנאי הזה נוגע למימוש האופציות של בזק ב-YES, מה שמאפשר לבזק להמיר הלוואות שנתנה בעבר ל-YES (ולא קיבלה בחזרה), להחליף אותן במניות של YES.

לטענת כתב האישום, היה צורך באישור שר התקשורת למהלך הזה ואם השר לא נתן אישור, אז צריך להעניש את מי שמימש את האופציות ללא האישור, כלומר: היה צריך להעניש את בזק ואופציית הענישה הזו הייתה אמורה להופיע בתוך מסמך אישור "המיזוג".

2. נתניהו באמצעות שלמה פילבר האיץ את אישור "המיזוג", לפי לוח הזמנים של שאול אלוביץ'. 

נקודה חשובה לעניין כאן זה לוח הזמנים (כל לוחות הזמנים בפרשת תיק 4000 נמצאים כאן): 
17.5.15 - אבי ברגר מנכ"ל המשרד מפוטר בשיחת טלפון ע"י ביבי נתניהו, שהיה אז גם שר התקשורת. אבי ברגר ממשיך עוד כמה ימים כמנכ"ל, עד שהוא מוחלף ע"י שמילה מימון, (בתמונה משמאל). 
20.5.15 -  שמילה מימון מאושר בממשלה כמ"מ מנכ"ל משרד התקשורת, עד לסיום כל תהליכי אישור מנכ"ל חדש למשרד התקשורת. 
7.6.15 - שלמה פילבר מקבל אישור הממשלה להיות מנכ"ל משרד התקשורת, מתחיל בכמה ימי חפיפה עם שמילה מימון ואז נוסע לנופש מתוכנן עם אשתו (באישור נתניהו) ללונדון ושמילה ממשיך למלא את מקומו בראש המשרד. ביום האישור של "המיזוג" שלמה פילבר היה בלונדון. 
23.6.15 - יום הדיון במועצת הכבלים והלוויין (בת"א - מגדל שלום), על אישור "המיזוג". שמילה מימון (שהיה הבכיר אז במשרד וגם הבכיר בדיון במועצה, בדרגה מקבילה ליו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן-חי שגב, שניהלה את הדיון במועצה), נוסע בסיום הדיון בת"א עם כל הניירות לירושלים, להחתים את נתניהו על האישור, לאחר שכולם הסכימו פה אחד לאשר את "המיזוג".  

נקודה חשובה נוספת היא, שאת 2 הסעיפים הללו בכתב האישום (72 ו-73), כבר הזמתי וסתרתי מזמן, על בסיס מסמכים רבים תומכים, שאגרתי בכמויות אדירות, כמופיע בתצלום מצד שמאל (אבל לא מסמכים "מזמן אמת" ישירים, כמו ה-2 הנחשפים כעת), ועל בסיס עדויות מעדים, שלא נחקרו.

למשל, בפרק 40 בסדרה, שפורסם תחת הכותרת: "פירוט 60 שקרים בתיק 4000 (ויש עוד), שמסתירים בכוונה מהציבור!", יש שם התייחסות ספציפית לסעיפים 72 ו-73 הללו מכתב האישום, שתצלום הסעיפים הללו הובא כאן למעלה. 

יודגש שוב ושוב, שבמצב המשפטי, שנוצר במדינת ישראל בעשורים האחרונים, הסמכות העליונה והיחידה (למעט בג"ץ, שעוסק בחריגים), לאשר החלטות רגולטוריות במשרדי הממשלה, הם היועצים המשפטיים והצוות המשפטי במשרדי הממשלה, בגיבוי ופיקוח של המשנים ליועמ"ש והיועמ"ש עצמו.

לכן, כדי להפוך החלטות רגולטוריות, שאושרו כחוקיות, ולהפוך אותן במניפולציה משפטית להחלטות פליליות, יש צורך להעלים (ככל שניתן להעלים), את כל היועצים המשפטיים, שאישרו, ואת כל המסמכים, שבהם הם אישרו את המהלכים הרגולטוריים הללו.
זה בדיוק מה שנעשה בתיק 4000. 
יש לתהליך הזה שם מאוד ברור: "תפירת תיק". 
עוד פרטים בכתבה: "חשיפת הסיבה לתפירת תיק 4000 ב"נקודת האפס": "פרשת עורכי הדין"!".

אני חשפתי, שבמשרד התקשורת "העלימו" 2 עורכי דין. על האחד, עו"ד אריק רשף, כתבתי מספר לא קטן של כתבות חשיפה, מה שהוביל את עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, (בתמונה משמאל), כיום המשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית) והתובעת הראשית במשפט נגד נתניהו ואלוביץ', להניע את רביב דרוקר בתכנית "המקור", לנסות ולערער את עדותו, לבלבל אותו להכשיל אותו. אולם, התרגיל הבלתי חוקי הזה שלהם, לא בדיוק הצליח להם, לגבי עו"ד אריק רשף. 

העו"ד השני במשרד התקשורת, שה"קליקה" "העלימו", זו עו"ד טל אייזנפלד, המשנה ליועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין (שמו של היועמ"ש של המועצה: עו"ד דודו קובסניאנו).

בגלל שלא חקרו אותה (אולי כן חקרו, אבל שמה לא מופיע בכתב האישום כעדת תביעה), היא נעשית "הכוכבת" של החשיפה כאן.

לעניות דעתי, סביר להניח, שלא חקרו אותה, כי אחרת המסמכים, שמוצגים כאן, לא היו גלויים, ומוניר קזמל לא יכול היה לחשוף אותם כעת בפומבי.

בדיוק כמו במקרה של עו"ד אריק רשף שהועלם וחשפתי את קיומו וחשיבות עדותו בתיק 4000, מדובר גם כאן, בפרשת "העלמתה" של עו"ד טל אייזנפלד, ברשלנות חמורה בחקירה ובתהליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות והיועמ"ש, שלא חקרו את כל אלה, שיכולים לתמוך בעדותם "מכלי ראשון" בגרסת נתניהו ולהזים את עדי השקר והעדויות המפורכות והתלושות מכל מציאות, שיש בתיק 4000, מתחילתו ועד סופו. 

2. חשיפת המסמך הראשון, שהוציא מוניר קזמל, מסמך שהוא צירוף של שני מיילים, שנשלחו לעו"ד טל אייזנפלד מהיועץ המשפטי של חברת YES. 
דביר ליברמן, העוזר של מוניר קזמל, לקח תכתובת, שנוהלה בין עו"ד עופר ויסוקר, העו"ד (היועץ המשפטי) של YES, לבין עו"ד טל אייזנפלד, העוזרת ליועמ"ש במועצת הכבלים והלוויין, וחתך ממנה את המיילים של עו"ד טל אייזנפל עצמה אל עו"ד עופר ויסוקר, משום שהבקשה של קבלת המידע היתה לגבי פניות מ-YES אל משרד התקשורת (ולא הפוך). 

כך, דביר ליברמן צרף למסמך אחד 2 מיילים של עו"ד עופר ויסוקר, שנשלחו בהפרש של כמה שעות זה מזה, אל עו"ד טל אייזנפלד.

המסמך, שהוא ייצר מ-2 המיילים הללו, נמצא כאן או כאן, אם הוא יעלם מרשת האינטרנט. 

החלק העליון של המסמך הזה הוא כאן:

מה שמחוק בשחור אלה המיילים של עו"ד עופר ויסוקר (שולח המייל, בשורה "מאת"), היועץ המשפטי של של YES, והמייל של עו"ד ליאור פורת, העו"ד של יורוקום (כלומר, העו"ד של שאול אלוביץ', הבעלים של יורוקום, שהוא גם הבעלים של YES), שבאותה עת גם ייצג את YES. 

המייל מעו"ד עופר ויסוקר נשלח, כפי שרואים, אל עו"ד טל אייזנפלד ולידיעה יש את עו"ד ליאור פורת ועו"ד דודו קובסניאנו, היועמ"ש של מועצת הכבלים והלוויין. 

מה עו"ד עופר ויסוקר שלח לעו"ד טל אייזנפלד?
את תקנון YES (מסמך, שמוניר קזמל לא חשף, אבל זה כרגע לא חשוב בכלל) ומסמך ממשרד התקשורת מ-2009, מסמך מאוד חשוב, שמיד נעסוק בו. 

מה הכי חשוב כאן? התאריך. מדובר ב-2.4.15 שעה 13:17. אם תסתכלו שוב על לוח הזמנים הקטן, שנמצא כמה פסקאות קודם בכתבה, תבחינו, שהתאריך הזה הוא בזמן בו אבי ברגר יושב היטב על כסא המנכ"ל במשרד התקשורת. הוא פוטר חודש וחצי אחרי תאריך זה.

כלומר: עו"ד טל אייזנפלד מטפלת ביום 2.4.15 בבקשת "המיזוג" של YES ומנהלת דו-שיח במיילים עם היועץ המשפטי של YES.

ממתי היא מטפלת בנושא ה"מיזוג", מול היועץ המשפטי של YES?

את זה אנו למדים מהמייל הקודם לזה, ושנמצא בחצי התחתון של המסמך, שמוניר קזמל שחרר (ודביר ליברמן עוזרו, איחד את 2 המיילים הללו למסמך אחד), והנה המייל הזה:


המכותבים הם אותם מכותבים (duduc@moc.gov.il ב-CC זה המייל של עו"ד דודו קובסניאנו, היועמ"ש של מועצת הכבלים והלוויין, הבוס של עו"ד טל אייזנפלד - aizenfeldt@moc.gov.il). 

המייל הזה נשלח בשעה 08:58 ב-2.4.15, כלומר: ממש בתחילת יום העבודה.

עו"ד עופר ויסוקר אומר במילה הראשונה במייל שלו לעו"ד טל אייזנפלד: לבקשתך... 

כלומר: עו"ד טל אייזנפלד ביקשה ממנו בקשות והוא בבוקרו של 2.4.15 עונה לה ואח"כ שולח את המייל הזה שוב בשעה 13:17, כי הקבצים לא עברו טוב במייל.

כלומר: הבקשה והשאלות מעו"ד טל אייזנפלד הופנו אליו ב-1.4.15 או אולי אף קודם לכן. זה לא ידוע לנו בוודאות מהתצלום, כי מוניר קזמל פרסם רק את המיילים אל עו"ד טל אייזנפלד ולא את המיילים שיצאו ממנה. 

אולם, מעיון בפרוטוקול הדיון, שהתקיים במועצת הכבלים והלוויין (כאן), שבו נאמר כמה פעמים, שהטיפול בבקשת "המיזוג" החל בתחילת אפריל 2015, אני מסיק, שהפנייה מעו"ד טל אייזנפלד לעו"ד ויסוקר נעשתה ב-1.4.15.

דבר מדהים בפני עצמו הוא, שפרוטוקול הדיון הזה במועצה גלוי לחלוטין ולא נתפס ע"י החוקרים, שלא הבינו מה יש בו, או שלא רצו להבין מה יש בו, כי הפרוטוקול הזה תומך חד-משמעית בגרסת נתניהו. ניתחתי זאת בהרחבה במאמר בסדרה שפורסם תחת הכותרת: "הבנתם? פרוטוקול "מיזוג" בזק-YES לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000".

מה שלמדתי מהפרוטוקול של הדיון במועצה, תואם במדויק את כל המסמכים האחרים, שנמצאים בידי, ושהצגתי בכל סדרת הכתבות (יש בהמשך פרק המוקדש כאן למטה למסמכים התואמים). כאן אנו רואים זאת במסמך רשמי, שמוניר קזמל שחרר כעת, שמראה את המציאות ולא את השקרים הקיימים בכתב האישום. 

כלומר: הטענה בכתב האישום בסעיף 73, שהיה צורך לזרז את הטיפול בבקשת "המיזוג", ושזה נעשה אחרי ששלמה פילבר נכנס לתפקידו (ב-7.6.15), מתנפצת לרסיסים נוכח המסמך הזה, שמוכיח "שחור על גבי לבן", שהטיפול בבקשת המיזוג נעשה בניחותא ובסדר מופתי, ללא שום לחץ, מהלך טיפול, שהחל ע"י עו"ד טל אייזנפלד ביום 1.4.15, בזמן כהונת אבי ברגר כמנכ"ל המשרד.

לא היה צריך לזרז מאומה, כי על פי "תקנות הלוויין" סעיף 8, יש 90 יום לטפל בבקשה כזו, וניתן להאריך זאת בעוד 90 יום, ומועצות המנהלים של בזק, YES ושאול אלוביץ' התיישרו לפי הלו"ז הזה, שמקורו בחוק (ולא להיפך, כנטען בכתב האישום, למשל בסעיף 73 שיש בתצלום לעיל, שבו נטען ששלמה פילבר פעל לפי לוח הזמנים של אלוביץ', מה שבמציאות הפוך לגמרי. אלוביץ' פעל לפי לוח הזמנים של משרד התקשורת, על פי מה שכתוב בחוק, בתקנות הלוויין).

באישורים דומים אחרים, שטופלו במועצה, או במשרד התקשורת עצמו, הטיפול המקצועי הזה (שרובו נעשה ע"י עורכי דין), לקח כמה ימים, והיו גם אישורים, שנעשו "מהיום להיום". כאן היו 90 יום לטיפול בבקשה ועו"ד טל אייזנפלד החלה לטפל בבקשה באופן מסודר ב-1.4.15, והנושא הראשון, שהחלה לטפל בו מול YES, היה העלייה באחוזים של האחזקות של בזק ב-YES, וזו הייתה מטרת ההתכתבות, שנוהלה והוצגה בחשיפה כאן.

דהיינו: סעיף 73 בכתב האישום הוא שקר מוחלט! 

3. חשיפת המסמך השני, מכתב מנכ"ל משרד התקשורת דאז מרדכי מרדכי לעו"ד של שאול אלוביץ'.
כאמור לעיל, במענה לבקשה של עו"ד טל אייזנפלד לספק נתונים לגבי מהלכי "המיזוג", והצעד הראשון היה בכך, שבזק מימשה אופציות ב-YES ועלתה באחזקותיה ב-YES מ-49.8% ל-58.4% (עלייה של 8.6% ובכך בזק הופכת ל"בעלת שליטה" ב-YES), שלח עו"ד עופר ויסוקר, מכתב מצורף למייל, מכתב ,שלא היה מוכר לעו"ד טל אייזנפלד (וגם לא היה ידוע לי, עד הרגע בו הוא  נחשף באתר חופש המידע).

המכתב הוא מ-16.4.09 ממנכ"ל משרד התקשורת דאז, מרדכי מרדכי, כמענה לפנייה מיום 19.2.09.

הפנייה של YES ב-19.2.09 הייתה אל שר התקשורת.
 
יותר מאוחר באותה שנה (2009), שאול אלוביץ' ירכוש את כל קבוצת בזק מקבוצת חיים סבן. 

עו"ד ליאור פורת באותה עת גם ייצג את YES כלפי משרד התקשורת. לכן הוא זה ששלח את המכתב לשר.  

מכתב המענה של מרדכי מרדכי נמצא במלואו כאן, או כאן, אם הוא ייעלם מרשת האינטרנט. 

היה פרט מאוד חשוב ומעניין בלוח הזמנים, בין מועד הפנייה של עו"ד ליאור פורת לשר אריאל אטיאס (19.2.09) לבין מועד המענה של מרדכי מרדכי - 16.4.09.

הפרט המעניין הוא, שביום 31.3.09 השר אריאל אטיאס סיים את תפקידו כשר התקשורת והחליף אותו השר משה כחלון.

מכאן, שהתשובה של מרדכי מרדכי לעו"ד ליאור פורת הייתה בשמו של השר משה כחלון, לא בשמו של אריאל אטיאס, שהוא זה שקיבל את הפנייה. אולם, בהמשך נראה, שזה בכלל לא משנה. 2 השרים חשבו אותו דבר לגבי בקשת "המיזוג". הם היו בעד. 

על מה מרדכי ענה לעו"ד פורת? הנה זה בתצלום מתוך המסמך, שנחשף כעת באתר חופש המידע:


כלומר: עו"ד פורת פנה בשם YES לשר אריאל אטיאס וביקש את אישורו "להעברת אמצעי שליטה", מה שמכונה כאן "המיזוג".

למה עו"ד פורת פונה דווקא ב-19.2.09 לשר אריאל אטיאס לאשר את "המיזוג"?
התשובה: זה נובע מהחלטת בית הדין להגבלים עסקיים (בעקבות ערר בזק), החלטה שאישרה את "המיזוג".

החלטת בית הדין (שזה בית המשפט המחוזי בי-ם) נמצאת כאן במלואה.

במהלך הדיון בבית הדין, נציג משרד התקשורת הציג את עמדת המשרד (בעד המיזוג), אבל בית הדין לא היה בטוח במאת האחוזים, שזו עמדת שר התקשורת אריאל אטיאס (כי לדיון הופיע נציג לא הכי בכיר מהמשרד ולא נציג של השר), ולכן, בסוף פסק הדין, בית הדין הפנה קריאה לשר התקשורת והנה היא:


עברו כמה ימים והשר אריאל אטיאס לא השיב לבית הדין (או שכן השיב וזה לא ידוע לי) ואי מתן תשובה ע"י השר, על פי פסק הדין, כמוה כהסכמה של השר להחלטה.

אולם, גם בלי מענה לבית הדין, בכל מקרה, עמדת השר אריאל אטיאס הייתה כבר מ-2006, ממש מתחילת דרכו כשר התקשורת (החל לכהן כשר ב-4.5.06), בעד המיזוג, וזה מוסבר בסעיף הבא של "מסמכים תומכים". 

היות ולא היה מענה ידוע של השר אריאל אטיאס להחלטת בית הדין מ-4.2.09, עו"ד ליאור פורת עשה מה שהוא חשב כנחוץ עבור YES, ופנה לשר עם בקשה, שהוא (השר אריאל אטיאס) יאשר את "המיזוג".

לכן הוא פנה אל השר ב- 19.2.09, כשבועיים אחרי מתן פסק הדין בבית הדין להגבלים עסקיים. 

אולם, על התשובה כבר החליט השר, שהחליף אותו, משה כחלון (בתמונה משמאל).

מרדכי מרדכי התייעץ טרם המענה עם כל הנוגעים בדבר במשרד התקשורת וזאת אנו יודעים מלוח התפוצה של מכתבו (במשרד התקשורת נהוג מזה שנים, שלוח התפוצה התחתון, מבטא את מי שהיה שותף להחלטה המצויה במסמך), ואלו הם בעלי התפקידים, שהיו שותפים להחלטה:

השניים החשובים ביותר לצורך ההחלטה הזו (של בקשת אישור "המיזוג") הם השר משה כחלון והיועצת המשפטית באותה עת של משרד התקשורת, עו"ד נגה רובינשטיין. 

ומה הייתה ההחלטה של כל בעלי התפקידים הבכירים ביותר הללו במשרד התקשורת?
הנה היא לפניכם:


כלומר: צמרת משרד התקשורת ענתה לבקשת אישור "המיזוג", שלא צריך אישור משרד התקשורת. זה מאושר. "המפתחות בפנים, סעו בשלום".

למה לא צריך אישור שר? 
כי על פי הרישיון של YES, שינויים באחזקות מתחת ל-10% (וכאן השינוי הוא של 8.6%), לא דורשים אישור, ועצם העובדה, שבזק הופכת לבעלת שליטה ב-YES - לא משנה מאומה לשר התקשורת, כי ממילא YES היא חלק מהפירמידה בקבוצה ולמעלה בפירמידה נמצאים אותם בעלים.

כלומר: אין כאן החלפת בעלים, אלא שינוי פנימי באותה קבוצה. לכן, אם זה שינוי באחזקות מתחת ל-10% - זה לא דורש אישור שר, רק עדכון.

בהערת אגב אציין, שלמרות האישור של מרדכי מרדכי, מסיבות משפטיות וכלכליות מורכבות, שלא כאן המקום לפרטן (לרבות החלפת הבעלות על קבוצת בזק, מחיים סבן לשאול אלוביץ'), המימוש של האופציות של בזק ב-YES נדחה בפועל עד סוף מרץ 2015. זו הסיבה למייל של עו"ד טל אייזנפלד ליועמ"ש של YES עו"ד עופר ויסוקר ב-1.4.15, כפי שחשפנו קודם.

ליתר זהירות, בסעיף האחרון של מכתבו, אומר מרדכי מרדכי: אם תרצו להגדיל בעתיד את האחזקות ב-YES הרבה מעבר לגידול, שביקשתם הפעם (כלומר תרצו לעלות באחזקות ב-YES מעל ל-10% גידול), אז תחזרו אלינו לבקש אישור שר. עד אז, לא צריך לעשות כלום. הכל בסדר:

 
וכעת אני חוזר לסעיף 72 בכתב האישום, שמאשים את שלמה פילבר בהשמטת הסעיף, שלפיו היה צריך לתת אישור שר, למימוש האופציה של הגדלת האחזקות של בזק ב-YES מ-49.8% ל-58.4%. 

כפי שראינו כאן, גם בית הדין להגבלים עסקיים, גם השר אריאל אטיאס וגם השר משה כחלון, אישרו כבר את "המיזוג" ב-2006 וב-2009 וקבעו, שאין צורך באישור שר התקשורת. מספיק האישור של הרשות להגבלים עסקיים (ובית הדין להגבלים עסקיים).

כלומר: הטענה הזו מס' 72 בכתב האישום היא פשוט שקרית.

יתרה מכך. הסעיף הזה בכלל לא הושמט מהאישור שנתניהו חתם עליו. היה דיון על הנושא הזה ב-23.6.15 במועצת הכבלים והלוויין, ושם היועמ"ש של המועצה והעוזרת שלו (עו"ד טל אייזנפלד), מצאו נימוק משפטי הרבה יותר חזק מהמכתב של מרדכי מרדכי.

זה מופיע במפורש בנוסח האישור, שחתם עליו נתניהו (ראה כאן הנוסח המלא, שנתניהו חתם עליו ב-23.6.15) והנה הנימוק:


כלומר: אם השר מאשר לבזק לעלות ל-100% ב-YES, ההחלטה הזו ממילא מאשרת לאחור ומכסה גם את העלייה מ-49.8% ל-58.4%. 

אני מניח, שיהיו קוראים, שיקפצו וישאלו, הרי המכתב של מרדכי מרדכי היה ידוע ליועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין (לאור התכתובת המצויה למעלה, ב-2 המיילים שהצגתי), למה המכתב הזה של מרדכי מרדכי לא הוצג בדיון במועצה? 

היות ועו"ד טל אייזנפלד, שטיפלה אישית בנושא, כנראה, לא נחקרה, אני מניח, שהיא תשיב על כך, שתיקרא מטעם ההגנה להעיד. להערכתי, יש 2 סיבות אפשריות לאי הצגת המכתב של מרדכי מרדכי בדיון במועצה:
א. בין מרדכי מרדכי לבין עו"ד דנה נויפלד, שב- 2015 הייתה כבר היועצת המשפטית של משרד התקשורת, "עבר חתול שחור" ענק ב-2009, בגלל שהיא (אז בהיותה במשרד המשפטים), הכשילה לו (ביחד עם היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד נגה רובינשטיין), את מסקנות "ועדת מרדכי", שהוא עמד בראשה, ועדה, שעסקה אז בנושא שירותי הטלוויזיה.
ייתכן והיועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין, שהכירו את הקרע העמוק הזה בינהם, עוד מ-2009, לא רצו ב-2015 להרגיז את עו"ד דנה נויפלד בהזכרת שמו של מרדכי מרדכי, בהקשר של "המיזוג".

ב. ייתכן והם (היועצים המשפטיים של המועצה) נעלבו מכך, שב-2009 מי שהשיב לעו"ד ליאור פורת על בקשת "המיזוג" לשר, היה המנכ"ל מרדכי מרדכי עם הצוות של היועצים המשפטיים של משרד התקשורת, בלי לתדע אותם, ולא הם ענו על הבקשה (היועצים המשפטיים של המועצה), עם יו"ר המועצה, כמי שמטפלים בתיק של YES. לכן החליטו להתעלם זמנית מהמכתב הזה. 

בכל מקרה, התשובה של מרדכי מרדכי, שנחשפה כאן למעלה מ-2009, היא תקפה וחוקית בכל היבט, מכמה סיבות: 

• השר משה כחלון הסמיך אותו להשיב בשמו, לאחר בחינה משפטית. זה כשלעצמו מספק מבחינה חוקית - לחלוטין. 
• ל-YES יש (מלבד רישיון השידורים המטופל במועצה), עוד 2 רישיונות המטופלים במשרד התקשורת ולא במועצת הכבלים והלוויין. כך, שמרדכי מרדכי היה אמור, בכל מקרה, לטפל בבקשה של "המיזוג", בגלל 2 הרישיונות הנוספים של YES. 
• השחקן הכי חשוב בעניין זה, זו חברת בזק, כחלק מקבוצת בזק, שתיק הרישוי שלה מטופל במשרד התקשורת ולא במועצה. לכן, מרדכי מרדכי ממונה כמנכ"ל גם על התיק של בזק ולכן בסמכותו היה להשיב לבקשת "המיזוג" בשם השר. 

בכל מקרה, יש לנו כאן מצב ייחודי מבחינה משפטית, שבו יש 2 נימוקים משפטיים מתועדים ותקפים, לגבי עניין המימוש של האופציות של בזק ב-YES: הראשון זה מכתבו של המנכ"ל מרדכי מרדכי, שקבע, שלא צריך אישור לזה, והנימוק השני הוא מה שהיועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין נתנו והמועצה אישרה (פה אחד), שאם מאשרים עלייה ל-100%, ממילא זה מכסה את העלייה מ-49.8% ל-58.4%.

שורה תחתונה לעניין זה: סעיף 72 בכתב האישום הוא פשוט שקרי ומנותק מהעובדות הנחשפות כאן.

כך, יש לנו כאן 2 נימוקים משפטיים כבדי משקל מזמן אמת, שקובעים בברור, ששלמה פילבר לא עבר שום עבירה בכך, שכביכול השמיט מהאישור של "המיזוג" את הצורך באישור למימוש האופציות של בזק בעליה מ-49.8% ל-58.4%. לגרסת המכתב של מרדכי מרדכי, מכתב המאושר ע"י השר משה כחלון - לא צריך בכלל אישור לעניין זה ולגרסת היועצים המשפטיים של המועצה ובאישור המועצה, האישור הזה מיותר, כי ממילא מאשרים כאן עלייה ל-100%. 

הנקודה הכי חשובה בעניין זה: אין כל סיכוי, ששלמה פילבר, שבילה בלונדון באותה עת של קבלת ההחלטות עם אשתו, ו\או בנימין נתניהו, שחתם על ניירות "המיזוג", שהביא לו לחתימה שמילה מימון, ידעו אז (ב-2015) מכל הנושאים, שאני מנתח וחושף כאן למעלה.

בספק אם נתניהו מבין או התעניין בכלל בכל הדקויות המשפטיות הקיימות בעניין הזה הנחשפות כאן (אני סבור, ששלמה פילבר מבין, כי הוא עו"ד, שעסק בפיננסים).

במציאות, הביאו לנתניהו ניירת, שעברה אישורים של לא פחות מ-12 יועצים משפטיים, כולל היועמ"ש (לממשלה) והוא חתם על זה. זה הכל. לא הייתה כל סיבה, שיתעניין בפרטים של אישור הזה, אחרי כל כך הרבה מאשרים של "המיזוג", לפניו. 

אז איך אפשר לבנות סביב זה סעיף של אישום פלילי בתיק 4000?

4. מסמכים מרכזיים נוספים ומשלימים, שתואמים לחלוטין את החשיפה המצויה כאן למעלה:

א. מהו המסמך השלישי, שמוניר קזמל, הממונה על חופש המידע לא שחרר, כי הוא נתפס ע"י החוקרים בתיק 4000?
את המסמך הזה הצגתי כבר כמה פעמים בסדרת הכתבות, וזה לא המסמך עצמו אלא התייחסות לקיומו והנה זה כאן:


כלומר: היועמ"ש של המועצה, עו"ד דוד קובסניאנו, פנה גם הוא אל YES (די.בי.אס.) ביום 22.4.15, לבקש מסמכים והוא נענה ע"י עורכי הדין של YES עוד באפריל 2015.

כלומר: כל זה מתרחש כשעדיין אין שלמה פילבר במשרד התקשורת, אלא יש רק אבי ברגר. 

מניין אני יודע, שזה המסמך, שלא הועבר לפרסום באתר חופש המידע ע"י מוניר קזמל? כי זה נגזר על ידי מתוך המסמך ממנו הוצאתי את זה (מסמך רשמי של רשות ניירות הערך), וכתבתי וניתחתי זאת כבר בתחילת סדרת הכתבות. תראו את סעיף 9 של המסמך של רשות ניירות ערך הנמצא בידי כאן, מול הסעיף הזה במסמך הנמצא באתר רשות ניירות הערך - כאן. סעיף 9 פשוט נמחק בשחור ע"י החוקרים. 

העובדה, שעו"ד דוד קובסניאנו מטפל כאן אישית (במקביל לעוזרת שלו, עו"ד טל אייזנפלד), בחודש אפריל 2015 בבקשת "המיזוג", מצביעה על 2 עובדות הסותרות את האמור בסעיף 73 בכתב האישום:
א. הבדיקות נעשו בצורה שיטתית ומקצועית, על פני כל ה-90 ימים, שהחוק מאפשר לטפל בבקשה כזו (עם אופציה להארכה), תוך הקפדה יתרה ומדוקדקת על כל סעיף וסעיף, מה שלא נעשה בבקשות קודמות או מקבילות (לדוגמה: ממש באותו יום של האישור ל"מיזוג" לקבוצת בזק, ניתן אישור זהה גם לקבוצת הוט, ל"העברת אמצעי שליטה", במינימום בדיקות חפוזות ומהירות, שהסתיימו תוך כמה ימים בודדים).
ב. כל המסמכים הנדרשים מצד המבקשים (YES) התקבלו אצל היועמ"ש של המועצה כבר באפריל 2015. כזכור, הדיון במועצה והאישור ניתן ב-23.6.15, כך, שהיה המון זמן לבדוק ולאשר את כל המסמכים. 

כלומר: בתקופה של אבי ברגר כמנכ"ל, נעשתה כמעט כל עבודת הבדיקות של "המיזוג" ולא היה צורך בשום התערבות וזרוז של שלמה פילבר, ולכן גם המסמך הזה מחזק, שסעיף 73 בכתב האישום הוא שקרי. 

ב. האם רק עורכי הדין של המועצה, עסקו בבדיקת הבקשה ל"מיזוג"?
לא, כל עובדי המועצה, בכירים כזוטרים, עסקו בכך, במשך ה-90 היום של "חלון הזמן" החוקי לבדיקת הבקשה, בדיקות בהיקף, שלא נעשו לא לפני כן ולא אחרי כן, בשום בקשה במועצה (וזה משחק לטובת הגרסה של נתניהו, ששום דבר לא נעשה בחופזה, אלא בשיקול דעת ובדיקות על בדיקות, של מיטב המומחים והיועצים המשפטיים), ואת זה חשפתי בכתבה: "תיק 4000: חשיפת מסמך נוסף שיסייע גם הוא לחיסול תיק 4000 התפור".

חשפתי בעבר מסמך, שהיה בזמנו סודי, והנמצא כאן במלואו, מסמך, שבו ריקי וייסמן, מ"מ הכלכלנית של המועצה, מדווחת לצוות הבכיר של המועצה, מה היא עשתה ועם מי היא נפגשה ומה אספה, מתחילת אפריל 2015 ועד ליום הדיווח שלה (29.4.15), בנושא הבדיקות הכלכליות, שהיא עשתה, סביב נושא אישור "המיזוג". 

כלומר: גם ריקי וייסמן - מ"מ הכלכלנית של המועצה, מדווחת במסמך מזמן אמת, על פעילותה בנושא, בזמן שהמנכ"ל במשרד התקשורת הוא אבי ברגר.

כלומר: הכל התנהל לפי התכנון במועצה, ללא כל לחץ. שלמה פילבר בכלל לא היה שם. אפילו לא בחלום של עובדי המועצה. ולכן זה מחזק את העובדה שסעיף 73 בכתב האישום הוא שקרי. 

ג. מניין אני יודע, שהשר אריאל אטיאס היה בעד "המיזוג" כבר ב-2006?
את זה חשפתי בכתבה: "חשיפה בלעדית: מסתירים עוד מסמכים ש"מפוצצים" את תיק 4000 לרסיסים!".

בכתבה זו חשפתי, שעליתי על קיומו של מסמך, שכתב עו"ד ומהנדס חיים גרון, (בתמונה משמאל), לבית הדין להגבלים עסקיים, שביקש ב-2006 מחיים גרון, להיות יועץ מקצועי לבית הדין, בדיון, שהחל אז בערר של בזק (דיון שהסתיים ב-2009, כמתואר לעיל).

חיים גרון, לאחר דיון עם השר (אריאל אטיאס) ועם המנכ"ל (מרדכי מרדכי), השיב לבית הדין, שהוא לא יכול להיות יועץ מקצועי נייטרלי לבית הדין, כי עמדת משרד התקשורת הרשמית (שהיא גם עמדתו האישית, כמי שממלא תפקיד בכיר ביותר במשרד), היא בעד "המיזוג" המבוקש של בזק. 

משרד התקשורת \ חופש המידע אישר לי, שיש מסמך כזה, אך סרב למסור לי אותו בנימוקים מוזרים. לא ערערתי על ההחלטה לא למסור לי את המסמך הזה, כי כרגע זה לא כל כך חשוב לי. זאת, כי ממילא כשחיים גרון יוזמן להעיד, הוא יעיד על המסמך הזה ובית המשפט יוכל לקבל את המסמך המוסתר הזה. 

יודגש כאן, שגם שר התקשורת משה כחלון, אישר בראיון בלעדי, שנערך עמו ב"כלכליסט" ופורסם ביום 8.2.12 (כאן), שהוא תומך ותמך במפורש במה שמכונה "מיזוג בזק-YES". זאת, מעבר לאישור, שהוא נתן כבר ב-2009, כמופיע במסמך של המנכ"ל מרדכי מרדכי, שחשפתי כאן למעלה.

זאת, בדיוק כמו שר התקשורת, שקדם לו, אריאל אטיאס, שתמך כבר ב-2006 ב"מיזוג", וזה מתועד במסמך (המוסתר כרגע ממני), של חיים גרון לבית הדין להגבלים עסקיים.

כך, שהנושא של התמיכה במה שמכונה "המיזוג", לא הייתה איזו המצאה חדשה של שלמה פילבר, בשליחותו של בנימין נתניהו, פרי "עסקת שוחד" של נתניהו מול שאול אלוביץ', כמוצג וכנטען בכתב החשדות ובכתב האישום כנגד נתניהו.

2 שרים בלתי תלויים זה בזה וממפלגות שונות, החליטו לאחר דיונים מעמיקים, שהם בעד "המיזוג", כבר מ-2006 וזה קיבל אישור מחדש ב-2009 ואישור שוב ב-2012, וגם בשימוע, שביצעה הרשות להגבלים עסקיים ב-2014 לאישור "המיזוג", לא השר דאז גלעד ארדן ולא המנכ"ל דאז אבי ברגר, לא הציגו בשימוע הזה שום מסמך התנגדות. כלום. 

כלומר: ההחלטה לאשר את "המיזוג" ב-23.6.15, לא עוררה שום התנגדות משום כיוון, כי זו הייתה עמדה ותיקה במשרד התקשורת, מבוססת על החלטת 2 שרים קודמים, ולכן נתניהו אישר אותה, במיוחד כאשר כיום אנו יודעים בברור, שהשרים אריאל אטיאס ומשה כחלון, הרבה לפני נתניהו, תמכו באישור "המיזוג", בלי שום היסוס או פקפוק, והם לא קיבלו מאלוביץ' שום דבר בתמורה לעמדה המקצועית הזו (ובכלל, חיים סבן היה הבעלים של קבוצת בזק עד סוף 2009. כך, שמדובר בעמדה מקצועית נטו, של 2 השרים הללו, שלא תלויה בכלל בשאלה - מי הבעלים של קבוצת בזק). 

ד. מנין אני בטוח, שאבי ברגר הורה למועצת הכבלים והלוויין לטפל באישור "המיזוג" לפני 1.4.15, היום בו החלה עו"ד טל אייזנפלד מהמועצה לטפל בבקשה של המיזוג מול היועץ המשפטי של YES?
אבי ברגר העביר את בקשת אישור המיזוג, שהוגשה לשר גלעד ארדן. זה קרה ביום 30.3.15.
הוא העביר זאת למועצת הכבלים והלויין לטיפול בכל ההיבטים הקשורים לרישיון של YES וליועצת המשפטית של משרד התקשורת (בכל ההיבטים הקשורים ב-2 הרישיונות הנוספים שיש ל-YES במשרד התקשורת עצמו).

מייד למחרת העברת הבקשה, גם עו"ד טל אייזנפלד מהמועצה החלה לטפל בבקשה (כפי שחשפתי כאן למעלה) וגם עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה בלשכה המשפטית במשרד התקשורת. 

חשפתי את העניין הזה בכמה כתבות, למשל, בכתבות: 
"תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת?"
"נחשפה עוד עובדה חשובה בדרך אל ההלוויה של תיק 4000".

את המועד המדויק בו אבי ברגר (המנכ"ל, שכביכול, התנגד למיזוג אבל דווקא פעל לקדמו), החליט להעביר את הבקשה של YES למועצה (מועצת הכבלים והלוויין) ולהטיל על המחלקה המשפטית (עו"ד דנה נויפלד וצוותה) לבצע בדיקה מקבילה של הבקשה (מקבילה למה שעשתה המועצה), אנו יכולים ללמוד מהיומן של אבי ברגר, בדיון הקצר המופיע כאן מתחת, בתצלום על התאריך 30.3.15.

תאריך הזה מתאים בדיוק לדיווח בתמלול של הדיון במועצה, בה דווח למועצה, שהבקשה התקבלה במועצה בתחילת אפריל 2015, כחודש וחצי לפני שאבי ברגר פוטר.

משמעות הצילום כאן, שהוא (אבי ברגר) קידם את תהליכי האישור של "המיזוג" באופן אקטיבי, גם במועצה וגם במחלקה המשפטית של משרד התקשורת (על התצלום הזה הוספתי בשני ריבועים מהיכן הוא נלקח, ועוד כמה תאריכים קריטיים להבנת המיקום של ההחלטה הזו, בלוח הזמנים של תיק 4000):

 
כפי שניתן לראות, נושא המפגש הקצר הזה: "העברת שליטה ביס".
כלומר: העברת השליטה ב-Yes מה שמכונה "המיזוג".
כלומר: הוא (אבי ברגר) פתח את הדרך לאשר את המכירה של מניות יורוקום לבזק. הוא לא הציג אז שום תנאים לאישור הזה. פשוט העביר את הבקשה, שהייתה מונחת במגירה שלו, לאישור של כל הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר. 

כך, חשפתי אז בכתבה, "ראיית זהב". משהו, שבאופן חד משמעי אמור היה לפרק לרסיסים את תיק 4000. זה הדבר הכי חזק בתחום הראיות בתיק הזה. אולם, זה דבר ממש קטן ומאוד קל להבנה, גם למי שלא בקי בכלל בנושא. יש כאן פשוט צילום של שורה אחת מהיומן, שורה שמדברת בעד עצמה.

כאמור, זה צילום מהיומן של אבי ברגר (שהיה מנכ"ל משרד התקשורת) בתקופה הקריטית המופיעה בכתב האישום והעד המרכזי בתיק. הוא העד המרכזי, לא "עדי המדינה" - שיפלו די מהר בשקרים שלהם בבית המשפט. הוא זה, שהזין במשך תקופה ממושכת את "הארץ - דה-מרקר" בכל הסיפורים, שנכנסו כמות שהם, היישר מהעיתונות לתוך כתב האישום נגד נתניהו.

בצילום הזה אנו רואים באופן הכי ברור, שמי שהחליט לאשר את "המיזוג" - היה אבי ברגר, בדיון שקיים בלשכתו ב-30.3.15, שעה 14:00, כחודש וחצי לפני שפוטר וכחודשיים לפני ששלמה פילבר מונה למנכ"ל המשרד.

המשתתפים בדיון הזה ב-30.3.15 שעה 14:00 הם: דנה (עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת), יולי - עורכת דין מהייעוץ המשפטי של המשרד, איה - עורכת דין מהייעוץ המשפטי של המשרד (השתתפה בדיון באופן טלפוני ולא פיזי), הרן (הרן לבאות - סמנכ"ל בכיר לכלכלה).

כפי שניתן לראות, על הצילום שמתי בריבועים את כל התאריכים החשובים סביב ההחלטה של ברגר שכותרתה מדברת בעד עצמה: "העברת שליטה ביס" (זו הייתה הבקשה לאישור לנתניהו שבטעות נקראה "מיזוג"), הריבועים ששמתי נועדו כדי להכניס את ההחלטה הזו למסגרת הזמן הנכונה.

ההחלטה הזו ב-30.3.15 היא זו, שהובילה ישירות ל-2 המסמכים, שהוציאה עו"ד דנה נויפלד, שהייתה המשתתפת הראשית בישיבה הזו, עם הצוות הבכיר שלה וקיבלה מאבי ברגר את המשימות, שתורגמו ל-2 המכתבים שלה לנתניהו, שפרסמתי מזמן (כאן וכאן), מסמכים המאשרים את "המיזוג", וזה תואם במדויק מה שיש בכל המסמכים האחרים, עשרות אם לא מאות מסמכים, דוגמת המסמך של רשות ניירות הערך, שהוצג במלואו למעלה, המסמך של ריקי וייסמן, התכתובת של עו"ד טל אייזנפלד עם היועץ המשפטי של YES, המכתב של המנכ"ל מרדכי מרדכי, פרוטוקול הדיון במועצה, אישור השב"כ, אישור היועמ"ש לממשלה, אישורי הרשות להגבלים עסקיים כיו"ב.

כלומר: אבי ברגר לא פוטר ע"י נתניהו בגלל שלא טיפל בבקשת YES. להיפך. הוא כן טיפל ואף הורה בעצמו ב-30.3.15 לקדם את האישור. הוא פוטר מסיבות אחרות לגמרי, למשל, הטיפול שלו בערוץ 10 (ועוד נושאים, שכרגע לא חשובים לענייננו).

לכן, המנכ"ל החדש - שלמה פילבר, לא היה צריך לבצע מאומה בימים הספורים, שהיו לו לקראת מועד אישור הבקשה של YES (ממילא זה לא נראה לו ולנתניהו חשוב ולכן יצא לחופשה בלונדון...), כי כל העבודה כבר בוצעה בנושא, על פי הוראת אבי ברגר, החל מ-30.3.15, עת אבי ברגר הורה להתקדם באישור הבקשה של יס.

כך, שורה קצרה אחת, רק שורה אחת ביומן של אבי ברגר (שלא ידע, שהיומן שלו יגיע אלי), מחסלת עובדתית ומעשית את כל מסכת השקרים הקיימת בתיק 4000.

שורה תחתונה:
חשפתי כאן  2 מסמכים המדברים בעד עצמם, מזמן אמת, המצביעים, שתיק 4000 בנוי על סדרת שקרים והמצאות, שלא קשורות לשום מציאות.

בנספח א' כאן בכתבה מובאים העקרונות המרכזיים (5 עקרונות), שזיהיתי במהלך הסדרה, כיצד "תפרו" בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש את תיק בזק ואחריו את 4000.

בנספח ב' בכתבה זו, הצגתי את העקרונות, שזיהיתי בנושא ההדלפות מהפרקליטות, מהמפכ"ל הקודם והיועמ"ש - עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, כשבכל מדינה דמוקרטית אחרת, מזמן הפרקליטים הללו היו יושבים מ"אחורי סורג ובריח".

לשאלה, למה אני ממשיך בסדרת הכתבות על תיק 4000, הרי כעת הכל יצטרך להתברר בבית משפט והאם לא חבל על זמני? כבר עניתי כמה וכמה פעמים, למשל כאן בשאלה ראשונה וכאן בנספח א'.

ממש בקצרה: אני עוסק בנושא של "תפירת תיקים", כאשר אין מנגנון משום סוג בישראל לטפל בזה (בשונה מהנעשה בכל מדינות העולם הדמוקרטי).

כפי שציינתי לעיל, גם אם נתניהו יזוכה לחלוטין, או יורשע בסעיפים שוליים וללא קלון, לא יקרה מאומה למעלילים, לשקרנים ולתופרי התיקים. הסברים מעמיקים ומשפטיים נוספים, יש בסדרת הכתבות המפורטת כאן למטה.

אין כרגע שום מנגנון שעוצר את "מרוץ ההתיישנות" (סקירה בינלאומית משווה של מנגנוני ההתיישנות בעולם המערבי מול מה שיש בישראל יש כאן, מהלשכה המשפטית של הכנסת). המדובר כמובן בהתיישנות שחלה על עבירות שבוצעו סביב תיק 4000 (מאות רבות של עבירות). עבירות החטא הן כבר מזמן אחרי תקופת ההתיישנות (שהיא שנה). כל עבירות המשמעת שבוצעו ע"י החוקרים והפרקליטים - חלה על זה כבר התיישנות (שהיא שנתיים), כך שגם אם נתניהו ייצא זכאי לחלוטין או חצי זכאי, העבירות הללו לא תבוררנה בכלל, לעולם, בגלל התיישנות. כך גם לגבי עבירות פליליות ברמה של עוון, שההתיישנות היא של 5 שנים, שכעת אנו בקצה של ה-5 שנים הללו, בלי שאיש עוצר את "שעון ההתיישנות". בעבירות הפליליות ברמה של פשע, ההתיישנות היא 10 שנים וההתיישנות הזו תגיע ותהיה בתוקף בשנים 2026-8 (10 שנים מאז שהחקירה בתיק 4000 החלה ועד שהסתיימה), עוד לפני שיהיה פסק דין חלוט בתיק 4000 ואיש לא עוצר את "שעון ההתיישנות" הזה (בכוונה). "הקליקה" נמצאת מעל לכל חוק ונורמה ויודעת היטב ששעון ההתיישנות יגן עליה מפני כל בדיקה, חקירה, תביעה וענישה, על מה שהם עשו או לא עשו בתיק הזה.  

היקף העבירות, לכאורה, שנעשו בתפירת התיק הזה הוא אות קלון על מערכת הפרקליטות בישראל ואת זה אני חושף שוב ושוב, הכל מגובה במסמכים, בכל סדרת המאמרים, מזה כ-4 שנים ויותר. את החשיפות הללו אני לא מפסיק, כי יש עוד. 

בגלל שאין בישראל מוסדות חוקיים לטיפול בעבריינות, לכאורה, של ראשי מערכות התביעה בתהליכי "תפירת תיקים", בשונה מכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם, אחת הדרכים לטפל בבעיה הזו, היא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, או מה שיותר מהיר: "ועדת בדיקה ממשלתית" בראשות שופט בדימוס, שזה בסמכותו של שר המשפטים.

ברור שכרגע מדובר ב"חלומות באספמיה". עם שר המשפטים היושב כעת במשרד המשפטים. 

אפשרות אחרת היא להקים בישראל מוסד של "חוקר עצמאי", שיכול לחקור רק בכפיפות לחוק ולא לשום אדם או מוסד ("תובע מיוחד" הוא נקרא בארה"ב), אדם, שיוכל לחקור ולעצור את כולם, החל משופטים וכלה ביועמ"ש ופרקליט המדינה ולא יהיה תלוי בהם, בשום צורה. זה דורש שינוי חקיקה, שכרגע אין סיכוי שתתרחש. 

בחשיפות שלי, זהיתי בוודאות מלאה, מגובה בכמות עצומה של מסמכים ועדויות (מאנשים שלא נחקרו), היכן בדיוק החל תהליך תפירת תיק 4000 ולמה, וזה מפורט לפרטי פרטים מלווים במסמכים רבים וברורים, ועדויות (שלא נגבו, כמובן), למשל כאן וכאן, למתעניינים, ובפרקי הסדרה המפורטים כאן למטה בנספח ג' ובמיוחד בכתבה: "פירוט 60 שקרים בתיק 4000 (ויש עוד), שמסתירים בכוונה מהציבור!".

ככה נתפר תיק 4000. 

וכפי שכבר כתבתי בעבר, הפארסה המדהימה הזו, שנקראת תיק 4000 (בשונה מתיק בזק), מזמן הייתה אמורה להיסגר ואת מי שיש להעמיד לדין - זה את אלה שקשרו קשר ליצור ולפברק את ההתנקשות המשפטית הזו. 

יש לנו כאן חשד, לכאורה, לתכנון "הפיכה שלטונית" באמצעות "פיברוק תיק", שקרים, בידוי ראיות ועוד, שזה אוסף אדיר, לכאורה, של עבירות הקיימות בספרי החוק של מדינת ישראל.

יודגש שוב ושוב, שבמצב המשפטי, שנוצר במדינת ישראל בעשורים האחרונים, הסמכות העליונה והיחידה (למעט בג"ץ, שעוסק בחריגים), לאשר החלטות רגולטוריות במשרדי הממשלה, הם היועצים המשפטיים והצוות המשפטי במשרדי הממשלה, בגיבוי ופיקוח של המשנים ליועמ"ש והיועמ"ש עצמו.

כל ההחלטות בענייני בזק, נעשו בדיוק כך. 

תמוה ומזעזע, שלא נמצא ולו "צדיק אחד בסדום", שיש לו דיעה שונה, בקשר לתיקים הללו, בפרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א, או בלהב 433, או בלשכת היועמ"ש. ללא ספק, זו "תסמונת יום כיפור" של גורמי האכיפה בישראל, שיוצרים חוקים יש מאין ותקדימים עולמיים. זה "דגל שחור" לשלטון החוק והצדק, במדינה האמורה להיות דמוקרטית. 

סיכום חקירת גורמי אכיפת החוק, כמפורט בכתב האישום, אין בו אפילו שמץ של עובדה אחת ברת תוקף, שניתן לבסס עליה דבר וחצי דבר, שיש בו אולי רק "ריח של פלילי", בכל הנוגע לשר התקשורת דאז - נתניהו.

אין כלום בתיק הזה ("תיק 4000") בנוגע אליו. ממש כלום.

כיום, גם "עד המדינה" הכי מרכזי בתיק 4000, שלמה פילבר, חוזר על זה כמעט כל שבוע בטוויטר: בזק לא קיבלה שום הטבות. הכל נעשה לטובת הציבור ולפי החוק, בליווי משפטי מלא. 

יודגש שוב ושוב: לא היו שום הטבות רגולטוריות לא חוקיות או פגומות של נתניהו לקבוצת בזק בשום נושא (גם דוגמת "הטלפוניה הסיטונאית", "הדדיות" ו"השוק הסיטונאי") ובכלל נתניהו כשר התקשורת היה נגד בזק ולא בעד בזק. זה כבר תואר בכתבות הקודמות, כולל כל המסמכים מזמן אמת, המוכיחים זאת "שחור על גבי לבן".   

כל הפעילות של נתניהו ואלה שפעלו אז תחתיו, וגם בגופים הרגולטוריים האחרים, בוצעו על פי החוק, בדיוק לפי החוק ולא סטו אפילו לא מילימטר אחד מהחוק ומהתקנות. היועמ"ש (הקודם והנוכחי) אישרו כל מהלך וכל צעד. ארמייה של יועצים משפטיים אישר את כל המהלכים של נתניהו והכל מתועד. 

הכל "כשר לפסח" ו"כשר" גם לכל שאר ימות השנה. 

לכן, "תפירת תיק 4000" כאן - זועקת לשמים. 

יצרו כאן עבירות "יש מאין".

מעולם, בהיסטוריה של תהליכי האישורים הרגולטוריים הקיימים במשרד התקשורת, לא נעשו כל כך הרבה בדיקות, בדיקות חוזרות, הצלבות ואישורים, בצורה כל כך מקצועית ויסודית, עם הקפדה יתרה על כל פסיק בחוקים, בתקנות וברישיונות, כמו שנעשה בעסקה הזו עם בזק.

אז מה רוצים מנתניהו?

חוץ מ"תפירת תיק" לצרכי פוטש פוליטי, תפירה, שהחלה מסיבות כלכליות של המתחרות בבזק ובראשן קבוצת סלקום, אין לי כל הסבר סביר, מתועד וקביל.

מאז "פרשת דרייפוס", לא הייתה עלילה כזו מרושעת ונבזית, של "תפירת תיק", בהיסטוריה הפלילית של העולם המערבי, שאנו מתיימרים להיות חלק ממנו. 

 

עדכון 20.1.21: מעיון במסמך (כאן) בשם "תשובה לאישום מטעם הנאשם 1 [נתניהו]" שזה מסמך תגובת פרקליטי נתניהו לבית המשפט המחוזי בי-ם, נמצא שהטיפול בבקשת אישור "העסקה" (עסקת בזק-YES) החל לפני ה-30.3.15 כפי שסברתי קודם. היא החלה במכתב שר התקשורת ורוה"מ באותה עת (נתניהו) אל יו"ר מועצת הכבלים והלוויין (ד"ר יפעת בן-חי שגב), מכתב מ-24.3.15 שהוכן ע"י עו"ד דנה נויפלד באישור המנכ"ל דאז אבי ברגר, המאשר לה ולמועצת הכבלים והלוויין להתחיל לטפל בבקשה. הנושא הזה נמצא בסעיפים 257 עד 260 במסמך (מצ"ב כאן וכאן צילומי הסעיפים הללו). 

עדכון 4.3.21: אלי ציפורי צייץ כאן ציוץ נוסף: "שלמה פילבר ממשיך להפציץ: ״מסמך שהכנתי בזמנו לדוח המבקר [מבקר המדינה] על בזק יכול לשמש ככתב אישום נגד אנשי המבקר. העיתונאים יודעים ומסתירים אותו״.
הכוונה לדו״ח המבקר השקרי על בזק שהפך לתשתית כתב האישום בתיק 4000. תודה לאבי וייס."

המסמך ששלמה פילבר מדבר עליו נמצא כאן, למתעניינים. 

עדכון 5.5.21: בעקבות החקירה הנגדית של אילן ישועה בבית המשפט המחוזי בי-ם עלה שוב העניין בכתבות של "העין השביעית" (כאן) מ-18.7.13 ו"גלובס" (כאן) מ-15.6.15, הכל מזמן אמת. הכתבה ב"גלובס" פורסמה שבוע לפני אישור נתניהו על "עסקת בזק-yes", עסקה שאושרה על ידו ב-23.6.15. בכתבה זו ב"גלובס", יש (פעם נוספת) האמת מזמן אמת, אודות פיטורי אבי ברגר מתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. כאן בתצלום מתחת, יש את הפסקה מ"גלובס" מזמן אמת, פסקה המדברת בעד עצמה. בזמן אמת, כולם היו בטוחים, וגם אבי ברגר אמר כך במו פיו בראיונות, כולל ל"חדשות ערוץ 2", שפיטוריו נבעו מחוות דעת שהוא נתן לגבי ערוץ 10, מה שלא מצא אז חן בעיני נתניהו. לדבריו, ההחלטה לפטרו מקורה בענייני עולם הטלוויזיה (תחום שמאוד עניין אז את נתניהו). שום קשר לעסקת "בזק-Yes" ואפילו לא בעקיפין.
זה מה שנשאל אילן ישועה וזה מה שהוא השיב אז, לכתבי "גלובס":