"חידושים והפתעות" במשרד התקשורת מצד מי שהוא כנראה "הסגן של אלוהים"
 מאת: אבי וייס, 28.4.18, 19:20
 
גם בתקופה בה אין מנכ"ל למשרד התקשורת, המשנה למנכ"ל, שמילה מימון, ממשיך לנהל את המשרד באין מפריע ואפילו החשיפות שלנו אינן עוצרות תהליכים בלתי חוקיים, למשל, בעניין השחלת הסיבים של סלקום ופרטנר בתשתיות של בזק לבתים.
 
במהלך החודשים שעברו, נוהל מאבק די חזק בין בזק למשרד התקשורת ואח"כ מול הרשות להגבלים עסקיים, שאף היא (כמו משרד התקשורת) הטילה עיצומים (קנסות) כבדים על בזק (ועל מנכ"לית בזק) ב-2 נושאים:
1) הגישה לבתים בתשתית של בזק (נושא, שמיד נחזור אליו)
ו-2) חיתוך הסיבים של המתחרות בבזק (כלומר: סלקום ופרטנר, ואולי גם הוט) המושחלים בתשתיות של בזק.
 
לעניין השני (חיתוך הסיבים) שלחנו ב-4.4.18 את השאלה הבאה לצמרת בזק (ולידיעת משרד התקשורת):
"1. אני עובד בימים האחרונים על הסיפור של הפריסה של הוט (שכבר פרסמתי אודותיה מאמר אחד), ובמהלך החיפוש של חומר רקע לכתבה חדשה, שאפרסם בקרוב, נתקלתי בידיעה כאן, שבה שלמה פילבר פיברק החלטה של השר צחי הנגבי בעניין "חיתוך הסיבים" של סלקום ופרטנר בתשתיות הפיזיות של בזק.
2. הפברוק הזה הוכח ואומת סופית במאמר כאן, מעבר לעובדה, שפילבר שיקר בהחלטתו מ-10.1.17 בעניין "חיתוך הסיבים", כשכתב בהתחלת ההחלטה שלו: "השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי) להלן "השר") מילא את ידי לפנות אליכם...".
זאת, בזמן שאין כל אישור כזה של השר צחי הנגבי (אישור ל"האצלת סמכויות" השר למנכ"ל, בעניין הזה), כשלמעשה, "האצלת הסמכויות" הזו נעשתה וניתנה רק שנה אחר כך, בינואר 2018, ע"י השר איוב קרא, וברור, שזו לא החלטה החלה אחורה אלא רק קדימה, ולכן, כל החלטה קודמת היא חסרת תוקף, כפוף ל"הלכת הבטלות היחסית".
3. ואז נזכרתי, שזה היה אחד מ-2 הנימוקים של הרשות להגבלים עסקיים להטלת קנס של 30 מיליון ש"ח על בזק וקנס של 700 אלף ₪ על המנכ"לית (סטלה הנדלר) - כאן.
4. מכאן, אם אחד מ-2 הנימוקים (של הרשות) מבוסס על החלטה לא חוקית בהיעדר סמכות, אי אפשר (לעניות דעתי) להטיל על זה קנס על איש...
מה דעתכם?"
 
תגובת בזק: "נושא חוסר הסמכות נתקף על ידנו בעניין העיצומים, שהטיל עלינו המשרד בשוק הסיטונאי. הפסדנו בעתירה המנהלית והגשנו על כך ערעור לעליון".
 
התגובה של בזק עונה לשאלה, שלא שאלתי, והיא בנוגע לקנס הענק, שקיבלה בזק בגין מעשים די דומים (של טענה לפגיעה בתחרות ב"שוק הסיטונאי" מצד בזק), קנס מיוזמתו של שמילה מימון (בתמונה למעלה משמאל), בו בזק הפסידה בערר במחוזי וגם בעליון (מפורט ומנותח כאן) וכעת בזק פנתה בערר נוסף לבית משפט העליון.
 
אולם, לא ניתנה תשובה מבזק לגבי הקנס הענק והכפול (גם על בזק וגם על המנכ"לית) של הרשות להגבלים עסקיים, אבל אני יוצא מנקודת הנחה, שזו תהיה אותה תשובה (כלומר: שימוש בכלים משפטיים ע"י בזק, כדי לערער גם על הקנס של הרשות לגבלים עסקיים, בגין נושאים דומים לאלה, שבגינם הוטל עליה קנס ענק ע"י שמילה מימון).
 
בעניין הראשון המופיע בקנס של הרשות להגבלים עסקיים לבזק (גישה לבתים דרך התשתית של בזק), הייתה לפתע התפתחות די לא מפתיעה (מיד נסביר למה), שבה בזק קיבלה הוראה ממשרד התקשורת לאפשר לסלקום ולפרטנר להעביר סיבים במקטע הצמוד לבתים, ולכן שלחנו ביום 27.4.18 את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"בגלובס פורסמה איזו החלטה, שנראית על פניה חשובה ביותר של משרד התקשורת (כאן).

1. היכן ההחלטה הזו?
2. מי חתום עליה?
3. מי אישור אותה?
4. על בסיס איזו חוק או תקנה היא הוצאה?"

 תגובה לא קיבלנו, לא שלא ניסינו. ככל שנקבל תגובה, נעדכן בהתאם. אין מה להיות במתח, לא קיבלנו ולא נקבל תגובה. די ברור למה. גם גלובס לא קיבלו תגובה על שאלות דומות...
 
באתר משרד התקשורת לא תמצאו שום זכר להחלטה כזו, שרק שר התקשורת (איוב קרא) מוסמך לקבל אותה (כמו שגם אין עקבות לכל ההחלטות הקודמות של שמילה מימון, בענייני בזק, בהתכתשות רבת השנים שלה מול סלקום ופרטנר, בענייני "השוק הסיטונאי").
 
אז מה הבעיה בהחלטה הטרייה הזו (של שמילה מימון)?
כל ההחלטות של שמילה מימון ניתנו ללא כל סמכות ובניגוד לחוק התקשורת (למה? מפורט כאן), והן מנוגדות לסעיפים ספציפיים ביותר בחוק התקשורת בעניין התחברות לבניינים בתשתיות תקשורת (כאן, בחלק של "סימן ג': פעולות במקרקעין פרטיים") ומנוגדות לתקנות ספציפיות הקיימות בעניין זה (למשל: כאן), ולחוקים ותקנות נוספים העוסקים בענייני מקרקעין.
 
אולם, על סמך העבר של שמילה מימון בתחומים הללו (כמפורט למשל: כאן, כאן וכאן), היה ברור, שהוא ייעשה מול בזק את כל מה שסלקום (ולפעמים פרטנר) מבקשת ממנו,. הוא ה"נגטיב" של שלמה פילבר ("עד המדינה"). על רקע זה אפשר להבין גם את ההחלטה הבלתי חוקית הטרייה שלו כנגד בזק.
 
כך, שמילה מימון ממשיך לספק את הרצונות של סלקום ופרטנר, שמפעילות אותו שנים, והכל בהחלטות, שמעולם לא מפורסמות בשום מקום ולא עברו שום מהלך של שימוע או איזה הליך ציבורי או חוקי מינימלי. כך הוא נוהג מהיום ש"הושתל" במשרד ע"י עדן בר טל (המנכ"ל דאז) בתחילת העשור ועד היום, אלא אם הפרקליטות או נש"מ מאלצים אותו לפרסם את החלטותיו.
 
בכלל לא אכפת לו מחוקים, תקנות, נהלים. הוא חושב את עצמו כ"סגן של אלוהים" (די ברור למה, כשרואים את התמונה כאן), שנמצא מעל לכל חוק וגם מעל לשר, לכנסת ולממשלה.
 
כל עוד יש לו תמיכה של "קליקת הפרקליטים", הוא זוכה בכמעט כל העררים והבג"צים, שהוגשו נגד החלטותיו וכך זה מחזק את המחשבה המעוותת שלו, שהוא אכן "הסגן של אלוהים". הוא גם שולט במשרד, גם אחרי שנגמר לו מינוי מ"מ המנכ"ל, כי הוא משנה למנכ"ל...
 
זה לא ישתנה גם אחרי שיגיע מנכ"ל חדש למשרד (תא"ל נתי כהן, בתמונה משמאל), שיצטרך לבצע הכל רק דרך שמילה מימון, ששולט גם ביחידות הכפופות לו במשרד ישירות (אגף הנדסה, שזה רוב המשרד), או באמצעות אנשיו, ש"השתיל" כממונים על היחידות האחרות הללו במשרד (דוגמת אגף הפיקוח והאכיפה ואגף הרישוי).
 
שורה תחתונה
אין בשום מדינה בעולם צורה כזו של רגולציית "הגנת ינוקא" ו"אפליה באכיפה", כמו שיצר שמילה מימון, במו ידיו, כמתואר על ידו בבהירות בראיון בגלובס, על חברות תקשורת ענקיות ובעלות תשתיות מגוונות דוגמת סלקום, שנמצאת בשוק התקשורת הישראלי מזה כ 24-שנה ופרטנר הנמצאת בשוק כ-19 שנה.
 
יודגש, ש"השוק הסיטונאי" נבנה באירופה והתפתח באירופה רק כדי לסייע בתחרות לחברות קטנות, צעירות, זריזות וחסרות תשתיות - לא עבור חברות ענק ותיקות, בעלות תשתיות ואיטיות בהתפתחותן, דוגמת סלקום ופרטנר .
 
לא פלא, שישראל הידרדרה בעשור האחרון לתחתית הרשימה של המדינות בעולם בתחום התשתיות הקוויות והסלולריות. רק לפני 2 עשורים ועד לפני כעשור, היינו "בצמרת הליגה העולמית" בפס הרחב הקווי והנייד. ההידרדרות הזו היא פרי מעשי ידי בני אדם, שחושבים שהם "הסגנים של אלוהים", שעמדו ועומדים בראש משרד התקשורת הישראלי. שום ספין של שר התקשורת לא יכול לשנות את העובדות והמציאות הזו הקיימת בישראל.
 
לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבוריים וקיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק .