ישראל הייתה אמורה להיות לכל המאוחר ב-2013 או 2014 מכוסה כליל לפחות ב-2 תשתיות סיבים לבתים. זה לא קרה ולא ברור כרגע מתי זה יתממש, אם בכלל. הקנסות הענקיים של רשות התחרות הם "מסמר נוסף בארון קבורת הסיבים", הם בלתי חוקיים ובלתי הגיוניים, ומנסים לכפות על בזק רגולציה, שאין בשום מקום בעולם, כנגד האינטרסים של הציבור (כמובן בלי לשאול את הציבור) ובנימוקים "מצוצים מהאצבע".
כיצד אפשר להטיל קנס על בעל עסק, שמגן ובצדק ועל פי חוק על רכושו, מפני פורעי חוק, שמנסים לשדוד את רכושו?
עדכונים בגוף הכתבה ובסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 1.10.19, 19:00

ב-4.9.19 פרסמה "רשות התחרות" 2 הודעות: האחת על הטלת קנס ענק בסך 30 מיליון ש"ח על בזק ועוד חצי מיליון ש"ח קנס על סטלה הנדלר (בתמונה משמאל), מנכ"לית בזק לשעבר.

ההודעה הזו מצויה באתר רשות התחרות כאן ומפורטת כאן (מסמך בן 57 עמודים). 

ההודעה השנייה, שפורסמה באותו יום ע"י הרשות, היא סיכום קצר של הודעה על הקנסות הללו (כאן וכאן). זו גרסה מקוצרת המיועדת לכלי התקשורת ולציבור הרחב (שלא יטרח לקרוא 57 עמודים מנוסחים בלשון משפטית), אבל בגרסה המקוצרת יש סעיף אחד חשוב חדש ונוסף, שאין בגרסה המלאה של ההודעה על הקנסות, וזו פסקה, שבה רשות התחרות מדווחת, שבכוונתה להטיל על בזק עוד קנס בגובה של 8 מיליון ש"ח. זאת בגין דיווח כוזב או מטעה לרשות התחרות בעניין אחד, שהרשות עסקה בו במסגרת הקנס של 30 מיליון ש"ח (עניין המכונה בשם "שיטת השחלת הסיבים"), קנס, שיוטל בקרוב על בזק - בכפוף לשימוע.

אני סבור, שאם זה נכון, שבזק דיווחה דיווח כוזב או מטעה לרשות התחרות, היא ראויה לקנס אפילו עוד יותר גבוה מ-8 מיליון ש"ח, כי לא יעלה על הדעת, שגוף עסקי מפוקח רגולטורית, "יסבן" את הרגולטור בנושא כה חשוב, שנמצא בבדיקה רגולטורית בהתאם לחוק התחרות. 

אולם, בכל הקשור לקנס של ה-30 מיליון ש"ח, שהוטל על בזק, וקנס של חצי מיליון ש"ח, שהוטל על סטלה הנדלר, סבורני, שנפלה שגגה חמורה ברשות התחרות והממונה על התחרות, מיכל הלפרין (בתמונה משמאל), חתמה על מסמך, שאין בו אפילו עובדה אחת נכונה, מסמך המבוסס על בסיס משפטי רעוע ביותר ובלתי חוקי בעליל. 

בזק מסרה הודעות לבורסה - כאן וכאן בעניין הקנסות הללו (וגם שאלתי את בזק ישירות ובנפרד לאחר מכן, לגבי אפשרות ערעור, כאשר זה יכול להיות כנראה גם נוגע לסטלה הנדלר), וקיבלתי תשובה שהיא (בזק) טרם החליטה אם הן (חברת בזק ו\או סטלה הנדלר), תערערנה על הקנסות הללו בבית הדין להגבלים עסקיים.

בנוסף, בזק דיווחה (כאן וכאן), שמיד לאחר פרסום הקנסות, שהוטלו ע"י רשות התחרות, הוגשה כנגד בזק "תביעה ייצוגית", לבית המשפט המחוזי בת"א, על סך של כ-400 מיליון ש"ח. בבקשה לתביעה הייצוגית החדשה הזו, שטרם הוחל בדיונים לגביה, נטען, כי מעשי ומחדלי החברה (בזק), כפי שתוארו בקביעת הממונה על התחרות: חסימת מעבר מתחרות החברה מתשתית החברה למקטע הגישה לבניין, וכן סירוב להשחלת כבלים בשיטה הרציפה והתניית הפריסה בשיטת השחלה נחותה, יקרה ובעייתית, ללא הצדקה ממשית, גרמו לנזק ממוני לצרכנים.

בכל מקרה, עמדתי המוצגת כאן ברורה וחד משמעית: מיכל הלפרין, הממונה על התחרות, אמורה לבטל בעצמה את ההחלטה הזו שלה על הקנסות (מסיבות שאמנה בהמשך), גם אם בזק לא תערער, וגם אם בזק תערער ותפסיד (סיכוי די סביר, כי בזק לא יודעת, לאור הפסדיה המרובים בעררים ובג"צים, לערער ולהתמודד נכון עם הרגולציה הלא הגיונית "הנופלת על ראשה", וזה ממש לא דבר חדש). זאת, כי גם במצבים הללו (אי ערעור או הפסד בערעור - מצד בזק), עדיין הקנסות הללו - הם חסרי בסיס חוקי והם פגעו ופוגעים באפשרות, שבשנים הקרובות תהיה פריסת סיבים למירב הבתים בישראל, מה שהיה אמור להתרחש לכל המאוחר עד סוף 2013 או 2014 ואנו כבר מתקרבים היום לשנת 2020. 

האחריות לכאוס בתחום הקווי נמצאת כולה במשבצת של משרד התקשורת ורשות התחרות (בעבר נקראה בשם: "הרשות להגבלים עסקיים"), 2 גופים רגולטוריים, שהחליטו ליישם בכוח במדינת ישראל רגולציה, שלא קיימת בצורה כזו בשום מקום בעולם וגם אין לה כל סיכוי להצליח.

התוצאה: ישראל נמצא במקום נחות ביותר ולמעשה חסר תקנה, ברמה של מדינות אפריקה הנחשלות, אחרי רוב מדינות ערב, בתחום רוחבי הפס בתשתיות הקוויות (וגם הסלולריות). זאת, אחרי שבעשורים הקודמים, היינו בצמרת העולמית בתחום ביצועי ופריסת תשתיות התקשורת.

ההידרדרות של ישראל בתחום תשתיות התקשורת היא עקבית בכל מהלך העשור הנוכחי והיא העצימה בשנה האחרונה ובחודשים האחרונים, רק בגלל מהלכים רגולטוריים שגויים והטלת קנסות שרירותיים וחסרי בסיס חוקי וגם לא הגיוניים ואנטי צרכניים, בכיוון הלא נכון, ע"י רשות התחרות ומשרד התקשורת.  

לפני שאציג את עמדתי, אני ממליץ לקרוא את הניתוח, שעשה הכתב ארז רביב כאן, בדיוק בנושא זה. אני מסכים עם כל מה שכתב, ובמיוחד לדברים הבאים, שנובעים ממה שהוא כתב וניתח: ברשות התחרות לא אמרו מילה אחת על עצם הרעיון שטכנאים וקבלני משנה של כל חברות התקשורת המתחרות בבזק באשר הם, רשאים בכלל לעבוד בתשתיות הפרטיות של בזק, בכל מקום, בלי לשאול בכלל את בזק. הרי זו הלאמה בפועל של תשתיות בזק הפרטיות, ללא כל המורכבות והתשתית המשפטית של הלאמה כהלכה. שום עובד ושום קבלן של שום חברה המתחרה בתשתיות למשל של: חברת החשמל, מקורות, נתיבי ישראל, נתיבי איילון, "דרך ארץ" (כביש 6), נמלי ישראל, תאגידי המים והביוב, הרכבת והרכבת הקלה, נתב"ג, נתג"ז, ועוד, לא מעז בכלל להתקרב לתשתיות הללו. מדובר כאן בתופעה מחפירה וחסרת תקדים - שאין לה כל הסבר הגיוני וחוקי. 

אני חוזר ומדגיש, גם אם בזק לא טוענת את מה שאני מציג כאן וארז רביב הציג במאמרו כאמור לעיל, מסיבות השמורות עם בזק, ולדעתי בזק טועה ולא בפעם הראשונה, זה לא פוטר את רשות התחרות בכלל ואת מיכל הלפרין בפרט, מבדיקה מדוקדקת ואמינה, האם בסיס הנתונים, שעמד ועומד בפניה לצורך קבלת ההחלטות, הוא נכון, סביר, חוקי והגיוני. 

לפני שאפרט את עמדתי המעודכנת אציין ,שניתחתי את הקנסות הללו (על בזק וסטלה הנדלר) כשהם פורסמו בפעם הראשונה במרץ 2018, בכמה וכמה מאמרים. המאמרים המובילים (אני מביא רק 5 מאמרים, מכלל העשרות הרבות, שכתבתי בנושא זה) הם כאן בלינקים מתחת, והם רקע מקדים לניתוח הנוסף והמעודכן שלי כאן בהמשך הכתבה. זאת, כיוון שרשות התחרות חזרה שוב ושוב על אותן טעויות, שכבר הצבעתי עליהן בצורה מאוד ברורה ב-2018 ואף קודם לכן:

• "צרות בצרורות" - כיצד החלטות מפוקפקות משמילה הפכו לקנס ענק על בזק!
• פרשת "השחלת סיבים בתשתיות בזק" ע"י סלקום ופרטנר - הולכת ומסתבכת.
• למה סלקום, פרטנר והוט לא משתמשות בשיטת פריסת סיבים של העיר חולון?
• חשיפת המסמכים שהובילו להפקרות בשימוש בתשתיות בזק ע"י מתחרותיה.
• "חידושים והפתעות" במשרד התקשורת מצד מי שהוא כנראה "הסגן של אלוהים".

​1. במה בזק היא מונופול (בתחום התשתיות הקוויות)?

"חוק התחרות" מגדיר בצורה שלא משתמעת ל-2 פנים, כיצד מגדירים מונופול במדינת ישראל:

(לחיצה על התמונה מגדילה אותה)

כלומר, החוק אומר, שההכרזה הזו היא פומבית כולל פרסום ברשומות וברשת האינטרנט (וכמובן מאפשרים למי שהוכרז לערער על הקביעה הזו).

במסמך המלא של הטלת הקנסות על בזק וסטלה הנדלר מופיעה הגדרה חדשה של המושג מונופול לגבי בזק:


לכן, שלחתי ביום 6.9.19 את השאלה הדחופה הבאה לצמרת רשות התחרות ולבזק:
"שלום רב,
1. בהמשך להודעת הרשות שיש כאן, חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום, שבוצעה הכרזה של רשות התחרות (או הרשות להגבלים עסקיים, שקדמה לרשות התחרות), שבזק היא מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות ובאיזה חלק של התשתיות הפאסיביות היא מונופול.
2. ההחלטה היחידה, שמצאתי באתר הרשות, עוסקת בתשתיות האקטיביות של תשתיות האינטרנט (למעשה בעיקר ברמת ה-IP, שזו שכבה 3 של פרוטוקול האינטרנט):
: https://www.gov.il/he/Departments/legalInfo/monopolybezeq
3. האם יש מסמך אחר ועדכני של הכרזת בזק כמונופול ע"י הרשות, בתחום התשתיות הפאסיביות ובאילו תשתיות פאסיביות בדיוק היא מונופול?
4. ב"חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות", עניין התשתיות הפאסיביות לא קיים \ או לא ברור אם החוק הזה חל על הנושא הזה.
אודה להתייחסותכם".

תגובת רשות התחרות התקבלה ביום 10.9.19 כדלהלן:
"אבי שלום,
בהמשך לשיחתנו, מצ"ב קביעת הממונה על התחרות בה קיימת התייחסות לכך, שבזק היא בעלת מונופולין בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים. לעניין ההכרזה (סמכות הנתונה בחוק לממונה ולא לרשות), כפי שציינתי בשיחתנו, פועלה של ההכרזה על בעל מונופולין הוא דקלרטיבי. קיומו של בעל מונופולין והחובות המוטלות עליו נגזרים מקיומם של תנאי החוק ואיננו מותנה בהכרזה (ראה בין היתר פסיקת בית הדין לתחרות (או בשמו הקודם בית הדין להגבלים עסקיים) בערר 7/95).
קביעת הממונה וההחלטה להטיל עיצום נגזרות מכוח סמכותה לפי חוק התחרות הכלכלית ולא מכוח חוק הריכוזיות. רשימת תחומי התשתית החיונית מפורטת בתוספת לחוק ורשימת הזכויות מפורסמת ברשומות מעת לעת על ידי הממונה על התחרות כאן".    

למי שלא הצליח לפענח את התשובה המלומדת בשפה משפטית המצויה כאן למעלה, אז הנה הסבר הרבה יותר פשוט:

• אין הכרזה כנדרש לפי החוק. פשוט אין. 
• ב"רשימת הזכויות" שפורסמה ברשומות, אין כל זכר ל"תשתיות פאסיביות" של בזק. 
• ההכרזה הזו בין כה וכה לא חשובה ("דקלרטיבית"). 
• ממילא ההחלטות של הממונה על התחרות לא מותנים בהכרזה (שאיננה), לאור ערר 7/95 בבית הדין להגבלים עסקיים. כלומר: נשלף כאן (רק בגלל ששאלתי), "נימוק משפטי", שלא הופיע בהחלטת הממונה על התחרות, וכמה שקראתי אותו - לא הבנתי איך זה מתקשר כיום לענייננו. יתרה מכך: ההוכחה הטובה ביותר שעניין זה ("ההכרזה") הוא לא דבר שולי, מיותר ודקלרטיבי היא: במהלכי הפיכת "חוק ההגבלים העסקיים" ל"חוק התחרות הכלכלית", מהלך חקיקה מאוד מקיף ורדיקלי, שהסתיים בכנסת בינואר 2019, כל מי שעסק בשינוי המהפכני שהחוק הזה עבר, לא מצא שום צורך לבטל או לשנות את הסעיף הזה של "ההכרזה". ולא שמישהו שכח או התעלם מהסעיף הזה ושכח שיש את החלטת ערר 7/95 בבית הדין להגבלים עסקיים. נהפוך הוא: הסעיף הזה עודכן וחוזק, במהלך החקיקה בכנסת, כפי שאפשר לראות מהצעת החוק המעובדת הסופית, שהונחה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית ואושרה:

​

כלומר: הממונה על ההגבלים עסקיים רוצה (על הגב של בזק) ליצור כאן כמה תקדימים בבת אחת:

• לא צריך הכרזה על מונופולין, כאמור בסעיף 26 לחוק החדש - חוק התחרות הכלכלית (הממונה על התחרות היא מעל לחוק ומעל לכנסת).
• ממילא הכרזה כזו לא שווה דבר. זה רק דקלרטיבי. סתם קשקוש, שקבע המחוקק, ככה סתם. 
• לכן הכרזה כזו במסגרת הודעה על קנס - מספקת. 
• בכל מקרה, בכלל לא חשוב מה מכריזים, כי אפשר להכריז כל דבר, למשל, שבזק היא מונופול בתשתיות האבק על הירח. לכן, גם אפשר להכריז, שבזק היא מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים, בלי להגדיר מה הם בדיוק "איזורים בלעדיים" ומה היקפם, איך בדיוק בזק היא מונופול דווקא באיזורים הללו ואיפה האיזורים הללו נמצאים בדיוק ברחבי ישראל, לפי איזו שיטת מדידה זה נקבע, ואיזה בסיס נתונים יש לממונה על התחרות כדי לקבוע את הקביעה הזו. כלומר: אפשר "לשלוף מקצה האצבע" כל הגדרה, וזו הופכת לעובדה קיימת, רק בגלל שהממונה על התחרות כתבה אותה על הנייר וחתמה על הנייר הזה בסופו. 
• יותר חמור מזה: נקבע תקדים, שאפשר להטיל קנס על מונופול, במקביל לשינוי הכללים של המונופוליזם החלים עליו. זאת, במקום שקודם הממונה על התחרות תקבע מה היא בדיוק הגדרת המונופול החדש \ המעודכן הזה, תאפשר לבזק לערער על זה (או להסכים להגדרה החדשה הזו ולהיערך לציית להכרזה החדשה), ורק אחר כך, אם יש הפרה של ההגדרה החדשה, אזי להטיל קנס על ההפרה, שנתגלתה בבדיקת הרשות. כאן, בבת אחת ובו זמנית, מחליטים ברשות על כלל חדש וגם מטילים קנס על הפרתו. 

למי שלא הבין את המשפט האחרון, אמחיש זאת בסיפור קצר: אזרח נכנס עם רכבו לכביש בו מותרת נסיעה במהירות של עד 100 ק"מ לשעה, גם על פי השילוט בכניסה לכביש וגם על פי Waze בו הוא משתמש לצרכי הנהיגה. באמצע הנסיעה, עוצר אותו לפתע שוטר ואומר לנהג: "אתה כעת תקבל ממני קנס ענק, כי נסעת 100 קמ"ש בכביש של 80 קמ"ש". האזרח שואל: "איך זה? אני נכנסתי לכביש של 100 קמ"ש, לא של 80 קמ"ש!". אז עונה לו השוטר: "לא שמת לב, אבל ממש ברגעים אלה, יש פועלים בתחילת הכביש, שמחליפים את השלטים שיש שם, מ-100 קמ"ש ל-80 קמ"ש ולכן תקבל ממני קנס ענק, על נהיגה במהירות מופרזת"...

נשמע הזוי? זה בדיוק מה שהממונה על התחרות עשתה כאן.
 
לא די שהממונה על התחרות רוצה ליצור תקדימים משפטיים מאוד חמורים (לעניות דעתי) ותלושים מכל בסיס חוקי "על הגב" של בזק, גם הפרקליטות החליטה "להצטרף לחגיגה" (הניסוח הוא של הלשכה המשפטית של משרד התקשורת, אבל החתומים על המסמך, שמייד אציג, הם 2 פרקליטים מפרקליטות המדינה). זאת, במענה המדינה לבג"ץ בזק, בנושא "ההפרדה המבנית" שחלה על קבוצת בזק.

התגובה המלאה של המדינה לבג"ץ בזק מצויה כאן, למתעניינים.  

בעקבות התגובה הזו של הפרקליטות לבג"ץ, שלחתי ביום 26.9.19 את השאלות הדחופות הבאות לצמרת משרד המשפטים ולידיעת רשות התחרות:
"הנדון: שאלות בעניין תגובת המדינה לבג"ץ 1204/19:
שלום רב ושנה טובה,
1. בתגובת המדינה לבג"ץ 1204/19 יש פסקה אחת החוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים בתגובה (מצ"ב צילום לדוגמה של פסקה אחת – סעיף 9 בתגובת המדינה), מה שחוזר על עצמו שוב ושוב לאורך כל המסמך, עם אמירה ש: "בזק היא מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט":


 
2. היכן ההכרזה הזו, שבזק היא "מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט"?

הרי ההכרזה הזו אינה סודית והיא אמורה להיות מפורסמת \ מוכרזת באיזה מקום, כאמור בחוק (מצ"ב צילום סעיף החוק הנוגע, סעיף 26 לחוק התחרות, אם לא מצאתם את החוק המתאים להכרזות על מונופולים)?

אין צורך שתחפשו, כי כבר חיפשתי וגם שאלתי את הרשות לתחרות וגם את בזק ומשרד התקשורת – אין הכרזה כזו בשום מקום. פשוט אין. 

ההכרזות על "מונופול בזק" קיימות מאז שנת 2000 (כאן וגם כאן), הכרזה שעודכנה לאחר מכן (לאור ערר של בזק) ב-2004 (כאן וכאן), ולענייננו נקבע אז (וזה בתוקף עד היום), שבזק היא "מונופול מוכרז" ב-2 תחומים:
1) "אספקת שירותי גישה בקצב מהיר באמצעות רשת הגישה",
2) "אספקת שירותי גישה בקצב מהיר באמצעות רשת בזק ציבורית מרכזית".

שתי ההגדרות הללו, מתייחסות לאספקת שירות לציבור באמצעות רשת בזק, שזו רשת תקשורת (אקטיבית), שיש לה מרכיבים רבים אקטיביים, שמעבירים עליהם מידע, שמפורטים בהכרזות, דוגמת: חוטי נחושת, מרכזיות, סיבים, נתבים, מודמים, חוות שרתים וכיו"ב [וגם ככתוב בהגדרה: "אמצעי מיתוג, ניתוב ותמסורת, המאפשרים יצירת קשר בין יחידות ציוד קצה שונות המחוברות או קשורות אליו, במישרין או בעקיפין, והעברת מסרי בזק"].

כלומר: המונופול של בזק הוא בתחום ה"שירות – שירותי גישה" לצרכנים, באמצעות "רשת תקשורת \ רשת בזק" (רשת אקטיבית). 

זו אינה הכרזה על מונופול בתחום "תשתיות אינטרנט", שזו הגדרה הכוללת בתוכה גם תשתיות אקטיביות וגם פאסיביות למינן, שבינן לבין המונחים "רשת" ו"שירותי גישה", המופיעים בהכרזות, שצוינו לעיל, אין שום קשר. פשוט כלום. "ערבוב מין שבאינו מינו".
 
3. יתרה מכך, הממונה על התחרות קבעה אך לאחרונה, שבזק היא מונופול בתחום אחר לגמרי (בתחום "תשתיות האינטרנט") – מצ"ב צילום ההכרזה שלה הנמצאת כאן, הקביעה הזו חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים בהחלטה הזו של הממונה על התחרות והיא: "בזק היא מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים".
 
4. אני כרגע מתעלם מהשאלה, האם ההכרזה הזו של הממונה על התחרות, בתוך הודעה על קנס על בזק, עונה על תנאי החוק בסעיף 26 - של "הכרזה על מונופול", שדורשת, בין היתר, הודעה ברשומות ופרסום באינטרנט, ומתעלם לחלוטין גם מהשאלה: מה זה "אזורים בלעדיים" ועל פי אילו בסיסי נתונים בזק היא "מונופול בתשתיות פאסיביות באזורים הבלעדיים" הללו (אין במסמך של הממונה שום נתונים כאלה, והעניין הזה מאוד מעורפל בהגדרתו), ואני נשאר כעת רק עם השאלה:
אם הממונה על התחרות קבעה, שבזק היא מונופול בתחום מאוד צר, קטן ומוגדר: "תשתיות פאסיביות באזורים הבלעדיים", הכיצד המדינה מציגה בפני שופטי הבג"ץ, קביעה עובדתית אחרת לחלוטין, שחוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים במסמך המענה לבג"ץ, שבזק היא "מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט", שזו הגדרה מאוד רחבה של מונופול, הגדרה שמעולם לא הוגדרה בשום מקום ואף לא הוכרזה בשום מקום ולא ברור לי מהיכן קביעה כזו הומצאה.

הרי יש בכך חשש להטעיית שופטי הבג"ץ, בעובדה בסיסית לא נכונה לחלוטין, בנקודה אולי הכי מרכזית לעניין הנדון בבג"ץ הזה.
 
5. האם בדעת הפרקליטות לפנות לבג"ץ ולטעון שחלה "טעות סופר", בקביעה המוצגת ע"י המדינה, ש"בזק היא מונופול מוכרז בתחום תשתיות האינטרנט" ולמעשה אין ולא היה מעולם דבר כזה, כשאולי יש כאן דבר אחר לגמרי: שבזק היא "מונופול בתחום התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים", קביעה די חדשה שלא בוצעה לגביה הכרזה כנדרש בחוק, וקביעה חדשה זו של בזק כמונופול בתחום ספציפי זה ("תשתיות פאסיביות באזורים הבלעדיים"), טרם נדונה באיזו ערכאה שיפוטית.
אודה להתייחסותכם הדחופה".

תגובה טרם קיבלתי. ככל שאקבל - אעדכן בהתאם. 

עדכון 2.10.19, 17:30: התקבלה תגובת משרד המשפטים:
"אנו בוחנים את העניין מול הגורמים הרלוונטיים, ומטבע הדברים הדבר אורך זמן".

עדכון 23.12.19: התקבלה תגובת משרד המשפטים: 
"פנייתך הועברה להתייחסות רשות התחרות ומשרד התקשורת, ולהלן התייחסותם:
 
"על פי החלטות הממונה על התחרות, בזק מוכרזת כבעלת מונופולין במספר תחומים:

1. שירות טלפון בסיסי;
2. מתן שירותי תשתית התקשורת;
3. שירותי העברה ותמסורת של שידורים לציבור;
4. אספקת שירותי גישה בקצב מהיר באמצעות רשת הגישה למנוי;
5. אספקת שירותי גישה בקצב מהיר באמצעות רשת בזק ציבורית מרכזית.

המונח מונופול מוכרז בתחום תשתית האינטרנט, כפי שהוזכר בתגובה לעתירה (בסעיפים 9, 13 ו-68), מתייחס לתשתית האינטרנט כפי שנכללת בהכרזה משנת 2000 שתוקנה בשנת 2004 (סעיפים 4 ו-5 לעיל)."
 
לאור התגובה הזו שנראית לי על פניה שגויה (שלא לומר מטעה), שלחתי בדחיפות ביום 23.12.19 שאלה משלימה חדשה למשרד המשפטים בזו הלשון:
"תודה על התשובה אבל היא שגויה לחלוטין.
תשתיות אינטרנט הן אינן סעיפים 4 ו-5
תשתיות אינן שירותים.
תשתיות מוגדרות כשכבה 1 ולכל היותר 1 ו-2 בתקשורת, בעוד ששירותים הם שכבות 3 עד 7 בתקשורת.
אין כל קשר בין המונחים והם מתייחסים לדברים שונים לחלוטין. ממש שונים.
זה מוסבר כאן למטה בשאלתי ואחזור על זה שוב בקצרה:
תשתיות זה תעלות, צינורות, כבלים, חשמל, סיבים, ומוצרי תשתית שמחברים את הרשת הפיסית של ספק התקשורת.
שירותים הם מה שהמשתמשים זוכים לקבל כשירות מהספק (החל מאינטרנט וכלה בטלפוניה). זה יכול להיות משתמשים עסקיים (שמקבלים למשל תקשורת ותמסורת, סעיפים 2 ו- 3), או משתמשים פרטיים (וגם עסקיים) שמקבלים טלפוניה (סעיף 1), או אינטרנט (סעיפים 4 ו-5).   
מי שמבלבל ביניהם מצביע על בורות מוחלטת בעולם מונחי התקשורת, או בהטעיה מכוונת.
לכן, מדובר כאן בהטעיית הבג"ץ - במונחים שונים לחלוטין.
כך שהתשובה שיש כאן לא נכונה, למרות שעמד לרשותכם המון זמן להשיב.
אודה שתבדקו שוב את תשובתכם המטעה".

תגובה טרם קיבלתי למרות תזכורת (כאן). ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. 

היות וברשות לתחרות (ובמשרד התקשורת) שכחו משום מה, מה זו תשתית פסיבית, אז הנה הגדרת חוק התקשורת סעיף 5 (י), הגדרות מאוד ברורות לעניין זה:


ידגש, שהרשות לתחרות (בשמה הקודם - הרשות להגבלים עסקיים), היא זו שהחליפה את ההגדרה של בזק כמונופול בתחום "תשתית בזק למתן שירותי גישה בקצב מהיר באמצעות ספקי אינטרנט", הגדרה משנת 2000.

למה ההגדרה הזו הוחלפה?
משום שבזק ערערה עליה בפני בית הדין להגבלים עסקיים וטענותיה לא התקבלו, אבל סוכם בבית הדין, שהממונה על ההגבלים העסקיים יבדוק מחדש את ההגדרות ונתח השוק של בזק (ההחלטה הזו מ-9.6.2003 כאן).

לאחר הבדיקות, פרסם הממונה על ההגבלים העסקיים החלטה חדשה המצויה כאן, ב-10.11.2004, שבו ההגדרה מ-2010 הוחלפה בשתי הגדרות חדשות, ואלו הסעיפים 4 ו-5 דעליל. תיקון ההכרזה הזו ביטל את ההגדרה הקודמת והפעם עסק רק בתחום השירותים, כמוגדר בהחלטה.

המדובר בשירותים שנרכשים ע"י המנויים (סעיף 4) ושירותים הנרכשים ע"י ה-ISP (סעיף 5). ההחלטה המפורטת נמצאת כאן.  הכותרת של ההכרזה מדברת בעד עצמה (שמדובר בשירותים הנרכשים ע"י הלקוחות, או ה-ISP. זה לא תשתית פיזית פאסיבית הנרכשת ע"י ספקי תשתיות מפ"א):


בהכרזה החדשה הזו, הממונה על ההגבלים העסקיים (דאז, עו"ד דרור שטרוםׂׂׂ) הדגיש בהחלטה שההכרזות החדשות מחליפות את ההכרזה הקודמת:


שורה תחתונה לסעיף זה: לא הייתה הכרזה על בזק כמונופול בתחום "התשתיות הפאסיביות באזורים הבלעדיים", גם אם היתה מבוצעת הכרזה כזו, היה צורך להגדיר כיצד בזק היא מונופול באיזורים הללו ומה בסיס הנתונים המוביל למסקנה הזו והיכן נמצאים האיזורים הללו בדיוק. 

2. האם בזק מחויבת לתת לספקי תקשורת בלי רישיון להיכנס לתשתיות שלה ולפרוס בתשתיות הללו סיבים לבתים?

אני חושב, שכל אחד מבין, שהתשובה היא לא ולכן כל הקנסות, שהוטלו על בזק וסטלה הנדלר, הם מהלך בלתי חוקי מיסודו.

אני בכלל לא מבין, כיצד אפשר להטיל קנס על בעל עסק, שמגן ובצדק ועל פי חוק על רכושו, מפני פורעי חוק, שמנסים (ודי מצליחים, עד כה), לשדוד את רכושו ונכסיו?

משהו חמור השתבש בתהליכי קבלת ההחלטות של רשות התחרות.

בשנים 2016 עד 2018 (השנים הרלבנטיות לעניין הקנסות), לשום חברת תקשורת המתחרה בבזק ובהוט (כלומר: סלקום ופרטנר) לא היה רישיון לפרוס סיבים לבתים ולספק עליהם שירותי תקשורת (טריפל: אינטרנט, טלוויזיה וטלפוניה).

עובדה.

ל-IBC בשנים הללו היה רישיון מפ"א תשתית, לפריסה עצמאית של סיבים, שלא על תשתיות בזק. 

גם היום אין לסלקום ופרטנר רישיון כזה (לפריסת סיבים לבתים).

השינוי היחיד, שהתרחש בתחום הזה, היה ב-14.8.19, יום בו חברת הבת של סלקום ותש"י (IBC, שנרכשה על ידן במשותף), קיבלה "רישיון מפ"א תשתית" חדש, שכולל בתוכו היתר להשתמש בתשתיות הפאסיביות של בזק, גם על פי הרישיון המעודכן, חוק התקשורת ותקנות התקשורת המעודכנות (בעקבות שינויי החקיקה, כאמור בחוק התקשורת סעיף 5(י) על כל תת סעיפיו). 

אולם, הרישיון החדש של IBC, כלל לא שייך לקנסות על בזק וסטלה הנדלר. הקנסות הללו הן לגבי התנהלות של בזק בשנים 2016-2018 מול סלקום ופרטנר, והרישיון החדש של IBC הוא רק מאוגוסט 2019. 

מי שטוען, ש"רישיון מפ"א - כללי אחוד" הקיים (של פרטנר וסלקום), מאפשר להן פריסת סיבים לבתים, גם לא קרא את הרישיון הזה וגם לא קרא את החוקים והתקנות, בעניין חשוב זה. 

כל רישיונות "כללי אחוד" לרבות אלו של סלקום ופרטנר מצויים כאן, ואין בהם שום זכר, שום זכר, לא במישרין ולא בעקיפין, להיתר לפריסת סיבים לבתים. 

הטענה שהרישיון של פרטנר וסלקום מאפשר "מתן שירותי תמסורת ספרתית (לרבות אותות אופטיים) בקצבים שונים", שכאילו זה מתיר חיבורי סיבים לבתים, אינה מסתמכת על כלום (זו תמסורת למטרות עסקיות, לקישור בין ספקי תקשורת ולליבת הרשת של ספק התקשורת), וגישה זו סותרת את ההגדרות שיש בחוק, בתקנות וברישיון עצמו. 

בנוסף:

• אפילו במשרד התקשורת מודים, שעל פי תקנות התקשורת לרישיון כללי אחוד (המצויות כאן), פריסת סיבים לבתים מחייבת "רישיון אחוד תשתית" לספק התקשורת המבקש לפרוס סיבים לבתים (זה מה שיש כיום ל-IBC), ולא "רישיון כללי אחוד" רגיל. התקנות הללו עודכנו לאחרונה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אחרי אישור הממשלה, ב-2018, אחרי ההחלטות של ההקלות בפריסה ל-IBC. כך שברור, שלסלקום ופרטנר אין ולא היה רישיון כזה והן מעולם לא הגישו בקשה לרישיון כזה, כאמור בתקנות התקשורת הברורות הללו.

• אם לא די בכך, יש עוד תקנות חוקיות חופפות ומשלימות, תקנות בשם: "תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (שימוש ברשת בזק ציבורית של מפ"א)", שמצויות כאן, שמציינות במפורש כמה וכמה פעמים, שיש "רישיון מפ"א" ויש "רישיון תשתית", ואלה 2 סוגי רישיונות נפרדים, שמוגדרים בנפרד, עם מחירון ברור לכל סוג שירות ורישיון - ראה בהגדרות של התקנות הללו. כך, שהכל מוגדר היטב ואין שום מקום לספקות, שיש כאן הפרות חוק ותקנות בקנה מידה אדיר, מצד סלקום ופרטנר, שמצפצפות על החוק והתקנות.

אם לא די בכך, לא רק שלסלקום ולפרטנר (המתלוננות ברשות התחרות כנגד בזק, מה שהוביל לקנסות), לא היה רישיון בר תוקף בשנים הללו וגם כיום, לפרוס סיבים לבתים (מה שדורש "רישיון כללי אחוד תשתית"), הן עברו והפרו את הרישיון, שהיה בידן (ועודנו נמצא בידן), רישיון מפ"א אחוד (רגיל), שבו לשתיהן יש את אותו סעיף בדיוק:

א. רישיון מפ"א כללי אחוד של פרטנר:


ב. רישיון מפ"א כללי אחוד של סלקום:


כלומר: גם פרטנר וגם סלקום היו אמורות לספק Open Access של בחירה חופשית ללקוחות הקצה, שהם יבחרו את ספק האינטרנט (ISP) על התשתיות שלהן. אולם, הן מחייבות את כל הלקוחות בחיבורי הסיבים שלהן לקבל שירותי אינטרנט מהן עצמן, ללא כל חופש בחירה ו-Open Access.

כלומר: לא רק ש-2 החברות הללו (סלקום ופרטנר) פועלות ללא כל רישיון בתחום פריסת סיבים לבתים, את הרישיון הקיים שלהן, שמאפשר מתן שירותי אינטרנט לבתים במגוון תצורות של תשתית (למשל: אלחוט, סלולר, חכירת תשתית רשת מאחר), הן מפרות בגסות ולא מאפשרות "בחירת ספק אינטרנט על ידי המנוי".

אם לא די בכך, הן (סלקום ופרטנר) גם מפירות סעיף מאוד ברור בחוק התקשורת (סעיף 4ז) והוא: "איסור התניית שירות בשירות" בכך, שהן מחייבות את לקוחות חיבורי הסיבים שלהן, לקבל מהן גם שירותי ISP, כמופיע בצילום כאן (לחיצה על התצלום מגדילה אותו):


ובתוספת יוקר לכל ההפרות המרובות הללו, סלקום ופרטנר מפרות עוד סעיפים בחוק התקשורת, בתקנות (תקנות התקשורת ותקנות הבזק) וברישיון שלהן, והוא נושא "חופש הבחירה של הלקוחות בציוד הקצה". פרטנר וסלקום (בשונה מבזק), כופות על לקוחות הקצה בחיבורי הסיבים שלהן, לרכוש (או להשאיל) את "ציוד הקצה" בבתי הלקוחות, שרק הן מספקות ובמחיר שהן קבעו. 

אם לא די בכל אלו, אני מתעלם (ובכוונה, כדי לא לסבך את הניתוחים כאן), מהפרות החוק של סלקום ופרטנר בשידורי ה-OTT שלהן על הסיבים (בלי רישיון VOD על רשת האינטרנט ובלי רישיונות לשדר את "עידן +" ולהשתמש בתשתיות "עידן +" בשידוריהן, על רשת האינטרנט).  

כלומר: מי שצריכות לקבל כאן קנסות ענק, אלו סלקום ופרטנר.

לא בזק! 

3. האם בוצע איזה תהליך רשמי של הלאמת רכוש בזק, כדי שסלקום ופרטנר (עם רישיון, במידה והיה להן) תוכלנה לפרוס בו סיבים משלהן, בלי לקבל רשות מבזק?

התשובה לשאלה הזו היא לאו מוחלט.

לא רק אני סבור שיש כאן שגגה. אנשים מנוסים ולא פחות טובים ממני בתחום הרגולציה, אומרים זאת בצורה הכי ברורה.

למשל ד"ר איריס סורוקר, (בתמונה משמאל), שופטת בדימוס, מרצה ומנהלת מקצועית של מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, במסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשון לציון, שהיא ועוד 2 עורכי דין מהשורה הראשונה, שמתמחים בעולמות הרגולציה, קיימו דיון ממושך ביותר, בנושא "הטלפוניה הסיטונאית" של בזק והקנס, שמנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, הטיל על בזק קנס בסך של מעל ל-11 מיליון ש"ח.

בכירים במשרד התקשורת, שיקרו במצח נחושה ובלי למצמץ, לכבוד השופטת בדימוס ד"ר איריס סורוקר ו-2 עורכי הדין הנכבדים, שישבו לצידה, כחברי "הוועדה המייעצת": עו"ד אמיר הלר [שהוא יוצא הלשכה המשפטית של משרד התקשורת] ועו"ד מיכאל מקייה, מומחה לרגולציה, והפרוטוקול הרשמי של משרד התקשורת בעניין זה מצוי כאן במלואו, למתעניינים.  

הנושא של הפקעת זכות הקניין של בזק הטריד מאוד את חברי "הוועדה המייעצת" הזו, שעסקה בקנס, שהוטל על בזק (נושא שכרגע מונח לפתחו של בית המשפט המחוזי בת"א), ואביא כאן את עיקרי הדברים, שנאמרו וקיימים בפרוטוקול הדיון, שפורסם בנושא "זכות הקניין של בזק" על תשתיותיה:

איריס היא עו"ד ד"ר איריס סורוקר, השופטת בדימוס, שהייתה יו"ר "הוועדה המייעצת" בדיון הזה. 


מיכאל הוא עו"ד מיכאל מקייה, חבר "הוועדה המייעצת" לצידה של עו"ד ד"ר איריס סורוקר.

מה התגובה, שקיבלו חברי הוועדה הנכבדים והמנוסים, שהם מומחי רגולציה מהמעלה הראשונה בישראל, לשאלות שלהם לגבי הפגיעה בזכות הקניין של בזק?

הנה התגובה, צריך לקרוא כדי להאמין:

מוני הוא שמילה מימון, המשנה למנכ"ל משרד התקשורת ומנהל מינהל הנדסה, מיכאל הוא עו"ד מיכאל מקייה, חבר "הוועדה המייעצת" לצידה של עו"ד ד"ר איריס סורוקר, אמיר הוא עו"ד אמיר הלר, חבר הוועדה לצידה של ד"ר איריס סורוקר, ומתנאל הוא עו"ד מתנאל מזור, מנהל מחלקה בכיר ייעוץ משפטי (בפועל), המחלקה המשפטית במשרד התקשורת.

גם מוני וגם מתנאל, הבכירים ממשרד התקשורת, אומרים לחברי הוועדה הנכבדים והמנוסים, שהאישור להפקעת זכות הקניין של בזק מצוי בהחלטת בג"ץ.

במעמד הדיון הדי נוקב הזה, לחברי הוועדה הנכבדים, לא היה זמן לעיין בבג"ץ הזה ולבחון אם הטענה הזו נכונה.

שכן, אם הם היו מעיינים בבג"ץ הזה (הוא כאן במלואו), הם היו מגלים בקלות, שאין בבג"ץ הזה שום רמז, לא ישיר ולא עקיף, שהבג"ץ הכשיר או קבע, שזכות הקניין של בזק בתשתיותיה הופקעה או צומצמה או בכלל. פשוט אין זכר לדבר כזה בהחלטת הבג"ץ.

שיקרו לראשי הוועדה בלי למצמץ (ולא רק בעניין הזה). 

כלומר: הפקעת זכות הקניין של בזק בתשתיותיה לא עבר שום אישור \ מבחן שיפוטי.

המדובר ב"חלטורה רגולטורית" של משרד התקשורת, ללא כל בסיס חוקי (שמיד נרחיב אודות "החלטורה" הבלתי חוקית הזו). 

4. האם פריסה של סיבים לבתים בתוך התשתיות של בזק היא השיטה הכי טובה, מהירה, זולה ויעילה כדי לספק פס רחב לבתים והאם על הפס הרחב הזה ניתן יהיה לספק "שירותי טריפל" ללקוחות הקצה בבתים בישראל?

לא צריך להתאמץ לחפש את התשובה לשאלה הזו, כי היא כבר ניתנה אחרי עבודה רחבת היקף, שנמשכה כמה שנים, ע"י משרד התקשורת עצמו, בחתימת שר תקשורת. זאת, במסגרת ההחלטות על "הפריסה האוניברסלית" של הוט (כל ההחלטות וכל הרקע להחלטות הללו - כאן).

אציג כאן כמה מההחלטות ומהניתוחים, שקשורים לנושא הזה והמדברים בעד עצמם:

א. ניתוח כלכלי של פריסת תשתיות לחיבורי פס רחב לבתים ברחבי ישראל, בדגש על איזורי הפריפריה ו"האזורים הבלעדיים של פריסת בזק":


ב. החלטת שר התקשורת: 
 

ג. הנתונים הכלכליים (טבלה מסכמת) ששימשו (בין היתר) כבסיס להחלטת השר:


כלומר: לא רק שאין שום נתונים, שבזק היא מונופול בתחום תשתיות האינטרנט הפאסיביות לבתים, משרד התקשורת עצמו מצא, לאחר עבודה מאוד מקיפה, כולל ניסויים טכנולוגיים, שהחלופה הטובה, המהירה, הזולה ויעילה ביותר להגיע לבתים עם פס רחב, היא בסלולר (או לחילופין, בכמה מקומות ברחבי הארץ, בגלים מילימטריים).

זה מוביל לאימוץ העיקרון של "נייטרליות טכנולוגית". כלומר: שימוש ברשת הסלולר כשיטה המועדפת על פס רחב לבתים. תזכורת למי ששכח: לסלקום ולפרטנר גם כן יש רשת סלולר... 

אז למה רשות התחרות רוצה לכפות על בזק פריסה של המתחרות בתשתיות הפאסיביות שלה, כשזה ממש לא יעיל, לא מהיר לא זול ולא כדאי? יש איזה הגיון בגישה הזו של רשות התחרות? ועוד להטיל קנסות על בזק בגלל זה?

זה פשוט מהלך חסר כל הגיון וכל בסיס כלכלי ונוגד את כל הנתונים הברורים, שמשרד התקשורת בעצמו מציג, לאחר ניתוחים מעמיקים, שחור על גבי לבן. 

5. האם סלקום ופרטנר יכולות להשחיל סיבים, ללא כל היתרים נוספים, בתשתיות הפרטיות של הבניינים והבתים אליהן הן פורסות סיבים (בהתעלם כרגע מהיעדר הרישיונות)?

לעניין זה יש תשובות מאוד ברורות. הן עוברות על הרבה חוקים ותקנות. הגישה של רשות התחרות מתעלמת מהחוקים הקיימים והופכת את הרכוש הפרטי בישראל להפקר (זה עוד לפני שמתייחסים לעניין הפקעת \ הלאמת הרכוש של בזק, שהתייחסתי לזה בסעיף 3 כאן למעלה ולעניין היעדר רישיונות מתאימים והפרת חוקים, תקנות ורישיונות קיימים, ע"י סלקום ופרטנר, תחום שהתייחסתי אליו בסעיף 2 כאן למעלה).

הסברים:

א. אישור כניסה למקרקעין בתשתיות התקשורת - הצורך באישור שר התקשורת (או לחילופין, אישור בית משפט שלום מקומי):

כל תחום הכניסה למקרקעין פרטיים בבתים ופריסת תשתיות תקשורת במקרקעין ציבוריים ופרטיים מוגדר היטב ומזה שנים בחוק התקשורת. החוק נמצא כאן - למתעניינים.

שום סעיף בחוק (סימן ג' וסימן ד' לחוק התקשורת) לא קויים ולא מקוים בהחלטות של פריסת סיבים של סלקום ופרטנר בתשתיות הפאסיביות של בזק.

ההיתר להיכנס לתשתיות הפאסיביות של בזק בתצורה, שרשות התחרות רוצה לכפות על בזק באמצעות הקנסות, וגם משרד התקשורת נוהג כך, מצוי בנוהל, ולא באיזה חוק או תקנה, נוהל שפורסם ברבים בתצורה של "תיק שירות" שנולד בחטא (הנוהל הזה מצוי כאן והוא גובש אחרי שימוע המצוי כאן).

אולם, שום "תיק שירות" לא יכול להיות מעל לחוק ולתקנות.

אין דבר כזה במדינת חוק. 

יתרה מכך, חברות סלקום ופרטנר היו צריכות לקבל משר התקשורת היתר מפורש ובכתב לפרוס תשתיות של סיבים במקרקעין פרטיים, כאמור בסעיף החוק הבא:


לחילופין, סלקום ופרטנר היו יכולות לפנות לבית משפט שלום בכל מקום, כדי לקבל היתר פריסת תשתיות במקרקעין פרטיים לרבות קביעת הפיצוי לבעלי הקרקע, בגין הפריסה הזו. ככה החוק ולא מאתמול. 

לכן, פניתי ביום 22.9.19 לצמרת משרד התקשורת, לשר התקשורת ולידיעת רשות התחרות:
"שלום רב,
על פי חוק התקשורת "סימן ג': פעולות במקרקעין פרטיים, הנחת רשת במקרקעין פרטיים ואחזקתה (תיקון מס' 4) תשמ"ו-1986 (תיקון מס' 6) תשמ"ט-1989 (תיקון מס' 17) תשנ"ז-1997 (תיקון מס' 25) תשס"א-2001 (תיקון מס' 64) תשע"ז-2016, סעיף 21ב'
בתת סעיף (ז) נאמר (מצ"ב צילום הסעיף), שעבודות במקרקעין פרטיים יכולות להיעשות רק אחרי הסמכה מפורשת של השר.
היכן ההסמכות של אישורי שר התקשורת לסלקום ולפרטנר, לפרוס סיבים לבתים, כנדרש בחוק, על פי הסעיף הזה?"

תשובה לא קיבלתי. ככל שאקבל תשובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר יודעים שתשובה לא אקבל - די ברור למה.

כלומר: לא רק שלסלקום ולפרטנר אין רישיונות לפריסת סיבים והן עוברות על הרבה חוקים, תקנות והוראות הרישיון שלהן בביצוע פריסה כזו, הן לא קיבלו כלל היתר משר התקשורת לבצע עבודות כאלו - במקרקעין פרטיים.  

כלומר: על מי שצריך להטיל קנסות אלו הן סלקום ופרטנר.

לא על בזק.

לבזק יש אישור כזה משר התקשורת... 

ב. החובה לרכוש את תשתיות התקשורת הפרטיות שיש בבנין - עד לתוך הבתים:
בחוק התקשורת יש סעיף מיוחד למצב בו חברה אחרת השונה מהחברה, שהתקינה את צנרת התקשורת בבנין, מבקשת להשתמש בצנרת הזו לצרכי פריסת תשתיות תקשורת חלופיות לדיירים וכך אומר החוק (לחיצה על התמונה מגדילה אותה):


סלקום ופרטנר לא מילאו אחרי סעיפי החוק הזה ולא רכשו את הזכות להשתמש בצנרת של הבניין, עד וכולל הדירות (יש מחירון לרכישה הזו בחוק). כך, שממילא כל מה שהן עשו הוא בניגוד לחוק, לתקנות, לרישיון, וגם בניגוד לסעיפי החוק הספציפי הזה.

אם סלקום ו\או פרטנר לא רכשו מבזק (או מהוט, תלוי באיזה צנרת הן משתמשות בתוך הבניין), את הזכות להשתמש בצנרת הזו ("תיול פנימי" ככתוב בחוק), ממילא אי אפשר לבוא בטענות לבזק, שאינה משתפת איתן פעולה, לביצוע פעילות לא חוקית מצידן, ולכן אי אפשר להטיל שום קנס על בזק בעניין זה. 

ג. החובה לקבל אישור בזק למעבר בצנרת הטלפון הפרטית של המנויים:
יש סעיף בתקנות הבזק (כאן) המעורר שאלות אם הסעיף הזה קוים כלשונו:

המילה "חברה" כאן - זו חברת בזק.

הסעיף הזה משלים סעיף קודם בתקנות והנה הוא כאן ומדבר בעד עצמו:

"החברה" זו חברת בזק. 

היות וסלקום ו\או פרטנר, כמעט בכל הבתים אליהן פרסו סיבים, עושות שימוש בצנרת הטלפון של בזק, כדי להיכנס עם הסיבים שלהן לבתים (לרבות לפרוס חיבורים לחדרים בבתים), יש ספק רב אם הסעיף הזה בתקנות חל עליהן. כך, שהן זקוקות לאישור בזק לשימושים, שהן עושות בהשחלת סיבים שלהן בצנרת הטלפון הנמצאת בבית וברחבי הבניין.

כדי לנסות ולהבהיר את הסוגיה הזו, שלחתי ביום 17.9.19 את השאלות הבאות לצמרת משרד התקשורת, לשר התקשורת ולידיעת רשות התחרות:
"הנדון: השחלת סיבים של פרטנר וסלקום בתשתיות הפרטיות בבתים.
שלום רב,
על פי תקנות הבזק (כאן) סעיף 22 אומר כך: (א)  לא יעשה מנוי או אדם אחר, שימוש בצנרת טלפון, שלא לצרכי קבלת שירות בזק ולא ירשה לאחר לעשות כן, אלא בהסכמת החברה [חברת בזק] בכתב ובהתאם לתנאים שקבעה.
הכיצד פרטנר וסלקום פורסות סיבים עד לתוך בית המנוי בתעלות הטלפוניה של בזק ללא הסכמת בזק?
הרי תקנות הן מעל לנהלים ו"תיקי שירות" ולכן, כל עוד לא בוטל הסעיף הזה, פרטנר וסלקום לא יכולות לבצע השחלה של סיבים בתעלות המשתמשות לצנרת טלפון, שהוקמה ע"י בזק, בלי הסכמת בזק.
אגב, סעיף 5 לתקנות הללו אומר דבר דומה: "רשת החברה היא רכושה הבלעדי של החברה, והיא בלבד רשאית לחבר אליה מנויים, לשנותה ולתחזק אותה". זה סותר את האמור ב"תיק שירות שימוש הדדי בתשתיות פסיביות" - כאן.
אודה להתייחסותכם הדחופה".

תשובה לא קיבלתי. ככל שאקבל תשובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר יודעים, שתשובה לא אקבל - די ברור למה.

שורה תחתונה לסעיף זה: סלקום ופרטנר לא רק שהן מפירות חוק ותקנות בהיקף אדיר, אסור להן לפי החוקים והתקנות הקיימים, להיכנס לבתים להשחיל סיבים בלי אישור של בזק.

"תיק השירות" לא יכול להיות מגן להפרות החוק האדירות הללו, כי "תיק שירות" כפוף לחוקים ולתקנות, ולא להיפך.

מכאן, שגם אי אפשר לבוא בטענות לבזק, שרוצה לקיים את חוקי ותקנות מדינת ישראל, כל שכן להטיל עליה ועל המנכ"לית לשעבר, קנסות בגין הרצון לשמור על החוקים והתקנות של מדינת ישראל. זה דבר שלא מתקבל על הדעת.

6. האם לא התגלו "ניגודי עניינים", מצד מי שהכין או סייע להכין את המסמך של הקנסות, שבחתימת הממונה על התחרות?
בעניין רגיש זה שאלתי ביום 10.9.19 את הרשות לתחרות, בין היתר, את השאלה הבאה: "...האם נעשתה בדיקה \ הסדר "ניגוד עניינים" עם AB?..."

תגובת הרשות לתחרות: "...הכל נעשה על פי כללי המשפט המנהלי...".

ככל שתיפתח חקירה בנושא (לפי סעיף 46 לחוק התחרות), או שאוזמן ע"י רשות מוסמכת (למשל בית הדין להגבלים עסקיים), אמסור את המידע שבידי לרשות המוסמכת, בתנאים המתאימים והמוגדרים בבג"ץ, של "חיסיון עיתונאי". 

לסיכום
אני חוזר על מה שכתבתי בתחילת הכתבה: 
מיכל הלפרין, הממונה על התחרות, אמורה לבטל בעצמה את ההחלטה הזו שלה, בדבר הטלת הקנסות על בזק וסטלה הנדלר, בלי שום תלות אם יוגש ערר על הקנסות הללו.

זאת, בהיעדר כל בסיס חוקי, עובדתי והגיוני, למסמך הקנסות, שיצא בשגגה תחת ידה של הממונה על התחרות.  

עדכון 12.1.20: חברת בזק החליטה לשלם את הקנס ולא לערער מסיבותיה שלה (בעיקר בגלל החישוב של עלות הערעור מול עלות הקנס). זה עדיין לא מוריד את הצורך של ראשי הרשות לתחרות לבחון את עצמם, לתקן את הטעות הזו ולבטל את ההליך ולהחזיר לבזק את עלות הקנס שהוטל עליה שלא בצדק. 

עדכון 22.1.19: נשלח עדכון לפנייה לצמרת משרד המשפטים והפרקליטות (לידיעת צמרת הרשות לתחרות), עם עדכונים של מסמכים שאותרו, שמצביעים על כך שהפרקליטות מטעה את הבג"ץ בנוגע להגדרת בזק כמונופול בתחום תשתיות האינטרנט. הפנייה המעודכנת נמצאת כאן. 

עדכון 30.1.20: פורסם כאן, כי בית המשפט הגבוה לצדק בירושלים קבע: למשרד התקשורת יש 4 חודשים להחליט לגבי "ההפרדה המבנית" בבזק.

עדכון 16.2.21: גד פרץ מ"גלובס" מדווח כאן כי: "נדחית העתירה של בזק לביטול ההפרדה המבנית.
בג"ץ הציע לבזק למשוך את העתירה או לקבל פסק דין • דחיית העתירה משאירה בידי משרד התקשורת פתח רחב לשיקול דעת כיצד לטפל בעתיד בסוגיית ההפרדה."

עדכון 21.4.21: אבישי גרינצייג פרסם כאן ב"גלובס" את הידיעה הבאה: "השוק הסיטונאי: נדחתה בקשת בזק לבטל קנס בסך כ-11 מיליון שקל.
ביהמ"ש דחה את עתירת בזק לביטול החלטת מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, נתי כהן, מדצמבר 2018 להטיל עליה קנס בסך למעלה מ-11 מיליון שקל בגין הפרת מחויבותה לביצוע רפורמת השוק הסיטונאי • פסק הדין מתניע מחדש תובענה ייצוגית נגד בזק בסך 556 מיליון שקל שהוגשה עוד בנובמבר 2015."

פסק הדין המלא מבית משפט המחוזי, שעוסק בקנס על בזק בענייני "טלפוניה סיטונאית" (רק "טלפוניה סיטונאית", רפורמה מיותרת שלא מתממשת בגלל היעדר ביקוש וצורך, לא נוגע לכל "השוק הסיטונאי" - שכן הצליח והקנס ניתן רק בהתייחס לתקופה של 31.7.18 עד ל-10.12.18. שר התקשורת בתקופה זו היה איוב קרא. שום קשר לנתניהו), נמצא כאן, למתעניינים. 

עדכון 24.5.21: פורסם כאן: מיכל הלפרין הודיעה כי תפרוש חצי שנה לפני תום כהונתה.
לאחר הדו"ח הקשה של מבקר המדינה, שהטיח בה ביקורת חריפה, הממונה על התחרות פורשת מהתפקיד"
כמו שנאמר: "ברוך שפטרנו מעונשה של זו". 

עדכון 25.10.23: המחדל של רשות התחרות מקבל כעת גיבוי מחפיר מבית המשפט, מה שמראה שהמערכות הללו רקובות, מבצעות חתרנות נגד הציבור ונגד חוקי המדינה, מצפצפות על כל נורמה משפטית ולא מעניין אותן בכלל האמת. פורסם כאן ב-ICE (כותרת בלבד): "בזק משלמת ביוקר: זו הסיבה שתפרד מ-30 מיליון שקל.
בית הדין לתחרות ביטל את הערר שהגישה החברה והחליט לקנוס את החברה בסכום של 30 מיליון שקל, לצד קנס מינהלי של 500 אלף שקל נגד סטלה הנדלר, המנכ"לית הקודמת."
מביש, מזעזע וחמור ביותר.