עמדה: במקום לחתוך ולהוריד את הקש"ג הקווי ל- 1 אג' או לאפס אג', השר גלעד ארדן ממשיך בטעויות של קודמו: להקשיב רק לבעלי האינטרסים, במקום לציבור ולנציגיו המוסמכים, תוך הסתמכות על מודלים כלכליים שגויים. 
מאת: אבי וייס, 1.8.13, 10:00

בשנת 2008, המליצה ועדת חייק לבחון את הקש"ג (קישורי גומלין, העלות של העברת שיחה בין מפעילים שונים) הקווי, בדומה לבחינה הנעשית לגבי הקש"ג הסלולרי. אולם, העבודה על הנושא הסתיימה רק בתחילת 2013. בחודש פברואר 2013 פירסמו גם מנכ"ל משרד התקשורת וגם סמנכ"ל הכלכלה (בתמונה משמאל) את ההמלצות הסופיות של הורדת הקש"ג הקווי מכ- 4 אג' לדקה לסביבות ה- 1 אג' לדקה. 

אולם, מאז, מאומה לא קרה. הקש"ג נשאר ולא ירד. עד עצם היום הזה. על הנזקים האדירים, שנגרמו ונגרמים לציבור מתהליכי קבלת ההחלטות האיטיות והשגויות של משרד התקשורת, כבר עמדתי בהרחבה כאן. רק בתחום הקווי, הנתון שפרסם פרופ' גרונאו בעצמו (המשמש יועץ למשרד התקשורת בנושא הקווי) מדבר על נזק של 11 מיליארד ש"ח לכיס של כל הציבור בישראל. 

השר היחסית טרי ("שר הפייסבוק השני") גלעד ארדן, במקום להקשיב לציבור ולנציגיו המוסמכים (למעשה - למי שממן את שכרו וכל תנאיו), ממשיך בקו השגוי של קודמו ומקשיב רק לבעלי האינטרסים השונים והמשונים ולבעלי ההון. "ככה לא בונים חומה". 

החלטה על הורדת הקש"ג הקווי אמורה להיות פשוטה. הקש"ג הקווי, כמו זה הסלולרי, אינם רלבנטיים כיום למציאות, שהתפתחה בעולם התקשורת, העולם של ה- Fixed Price. במשטר כלכלי של Fixed Price, או ה- Flat Price (דהיינו: מחיר קבוע לחודש עבור כל מספר של דקות שיחה ללא הגבלה לכל יעד), לא חשוב בכלל ללקוח הסופי מה הקש"ג. זאת, כי הוא לא רואה אותו בכלל בשום נייר או חשבון. גם המפעילים הניידים הגדולים הפסיקו מזמן להעביר ביניהם את הקש"ג. חבל להם לספור את הדקות ולהתחשבן ביניהם על זה. עלות ההתחשבנות תהיה גדולה מההכנסה. רק המפעילים הקטנים והחדשים משלמים קש"ג לגדולים (למה? כי הם קטנים וחלשים... גם אין מי שיגן עליהם). 

אז למה משרד התקשורת ממשיך להתעסק עם הדבר האנכרוניסטי הזה ולא מוריד את הקש"ג לאפס? זה לא ברור.

אבל יותר ברור מה קורה וקרה במשרד התקשורת עצמו, בתוכו. המשרד הציג במסמכים של הורדת הקש"ג הקווי את אותו מודל כלכלי שגוי, ששימש את המשרד בחישוב הקש"ג הסלולרי. למודל, שהמשרד משתמש והשתמש בו, קוראים TS-LRIC. המודל הנכון לחישוב הקש"ג נקרא Pure-LRIC. בלי להכנס להסברים סטטיסטיים וכלכליים מייגעים, אם מחשבים את הקש"ג לפי מודל ה- Pure LRIC, מגיעים לתוצאה, שהיא כחצי עד שליש מהקש"ג הנכון, מול זה שנקבע במודל הישן והאנכרוניסטי TS-LRIC. המודל הכלכלי של Pure LRIC הוא המודל הנכון למדידת דמי הקישוריות, גם על פי קביעת נציבות השוק האירופאי מ- 2009, והוא מוביל למחיר, שהוא הרבה פחות ממחצית, וכך מחשבים זאת בעולם הנאור, חוץ מבישראל.

למה? שאלה חשובה, שיש כמה רמזים לתשובה עליה. למשל: למה 3 מבכירי משרד התקשורת בקדנציה שעברה, עברו בלי כל צינון ממשי מעבודתם במשרד התקשורת, היישר אל חייק הטייקונים, שאת הקש"ג שלהם חישבו והמליצו לשר הקודם, טרם "שקפצו לצד השני"? 

אגב, הפרשה הזו טרם הסתיימה. היא מצויה כרגע בידיים של שופטי הבג"ץ. מטעמי "סוב יודיצה" אני מנוע מלפרסם את הידוע לי. בקרוב אציג את המסמכים הטריים שהגיעו לידי. פשוט מדהים. 

השאלה היותר כבדה וטרייה: למה אלו, שהחליפו את אלו "שקפצו לצד השני" בלי צינון, ממשיכים היום בדיוק באותו קו? האם התשובה לזה תתבהר ביום בו הם יסיימו את תפקידים במשרד התקשורת ויעברו לעבוד אצל אותן חברות, שכרגע הם מודדים את הקש"ג שלהן? שאלות כבדות בלי תשובות ברורות.

בנוסף: למה השר גלעד ארדן לא רואה את המציאות ולא שומע לציבור? גם זה לא ברור. אולי זה יתבהר בהמשך. בינתיים, אנו "מדינת חלם", גם בתחום הקש"ג הקווי. 5 שנים מתעסקים עם הסיפור הזה, שכבר אינו רלבנטי למציאות, ועדיין לא מסוגלים לקבל החלטות במשרד התקשורת. ככה זה בדיוק זה מתנהל.