על פי נתוני Point Topic לרבעון שלישי 2013, ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה של עלויות הפס הרחב לבתים (וגם לעסקים) במחיר משוקלל הכולל גישה וגלישה לפי כוח הקנייה המקומי. נתונים דומים הוצגו לשר התקשורת עם כניסתו לתפקיד, מה שלא שינה את דרך קבלת ההחלטות שלו. בסוף זה ייגמר בבכי ובנזק לכלל הציבור. 
מאת: אבי וייס, 2.11.13, 18:00

חברת המחקר הבריטית Point Topic, שמתמחה במחקרים בתחום הפס הרחב, פירסמה אמש את הנתונים המעודכנים של מחירי הפס הרחב בעולם. הם שיקללו את עלויות הפס הרחב ללקוחות הקצה ביחד (באופן יחסי להיקף הלקוחות בכל מדינה) לפי שלושת הסוגים העיקריים של חיבורי פס רחב: DSL על חוטי הנחושת, על הכבלים ובסיבים (Fibers). המחיר חושב לפי כוח הקנייה במטבע המקומית בכל מדינה בהתייחס לערך הדולר האמריקאי. ברבעון שלישי 2013 הם הכניסו לטבלאות ההשוואה 90 מדינות מכל היבשות בעולם.

טבלת ההשוואה ל- Q3 2013 מצויה כאן (לחיצה על התמונה מגדילה אותה):


על פי נתוני Point Topic, בישראל, מחיר הפס הרחב ללקוח הוא כ- 42 דולרים לחודש וישראל מצויה כמעט בתחתית הטבלה. ברוב מדינות אירופה המחיר הוא מעל ל- 50 דולרים לחודש. בארה"ב זה 89 דולרים לחודש. הממוצע החודשי העולמי ברבעון שלישי 2013 היה 75.87 דולרים לחודש (דהיינו: ה- 42 דולרים אצלנו הם הרבה מתחת לממוצע העולמי).

לעומת זאת, רוחב הפס הממוצע העולמי ברבעון שלישי 2013 היה 46.7 מגה, וישראל מצויה ברוחבי הפס ללקוחות הקצה ממש לא במקום גבוה (כך שלא ברור מדוע שר התקשורת רוצה להחזיר את הפס הרחב הצר, לחבילות של ספקי הפס הרחב. המגמה בכל העולם וגם בישראל היא כל הזמן להרחיב את הפס הרחב ולא לצמצם אותו).

עם כניסתו של גלעד ארדן לתפקיד שר התקשורת הוצגו בפניו, בין היתר, טבלאות ההשוואה הבאות (שמסכמות את נתוני 2012), שעל פיהן ישראל זולה מאוד גם במחירי הפס הרחב וגם בעלויות שירותי הטלוויזיה, בהשוואה עולמית: 

למרות הנתונים הברורים הללו, שר התקשורת גלעד ארדן החליט להתעלם מהנתונים ולהמשיך במסלול של "2 ראשים" ברגולציה של העולם הקווי: "שוק סיטונאי" במקביל ל"מיזם הסיבים". ניתחנו כאן בהרחבה את המשמעות של "מיזם הסיבים" וכיצד מיזם זה עומד להתנגש "ראש בראש" עם ה"שוק הסיטונאי". ציינתי, שמדובר ב"הימור ענק".

הנתונים החדשים של Point Topic הנחשפים כאן, מצביעים על נקודה חשובה נוספת: אין עוד הרבה לאן לרדת בפס הרחב. ירידה חריפה תוביל לכך, שזה ייגמר בבכי. בכי של המפוטרים מחברות התקשורת ובכי של בעלי המניות של חברות התקשורת הגדולות. יהיה גם בכי של כלל משלמי המיסים, ובמיוחד של מעמד הביניים. לא די בכך, שמשרד התקשורת יצר נזק בלתי הפיך של עשרות מיליארדי ש"ח לאזרחי ישראל, כפי שניתחתי בהרחבה כאן, הנזק הזה יועצם - אם המהלכים הרגולטוריים של משרד התקשורת ימשיכו באותו כיוון מוטעה בו הולך הרגולטור. המשרד עוסק בבעיות הלא נכונות, תוך אי הקשבה לציבור, בזבוז כספי ציבור, התעלמות מהנתונים ומספק לבעיות הללו פתרונות לא נכונים.  

במקום לעסוק ברצינות בנושא המרכזי שעל הפרק: כיצד מקדמים את מיזם הסיבים של IBC, מתעסקים במשרד התקשורת בעשרות נושאים שוליים הסותרים זה את זה ולא מובילים לשום מקום ברור ומועיל. בתחום הנייד יש להתמקד בשחרור תדרים מסיבי (לדור רביעי, ל- WiFi, לרשת חרום לאומית, ולצרכים מגוונים: החל מרכבת ישראל וכלה בשירותי אלחוט ציבוריים חדשים, ובכללם שירותי Mesh ו- IoT). 

למהלכים המוטעים יש כבר תוצאות ברורות, מעבר לפיטורים של עובדים. למשל: העלאות מיסים לכולם, "בור תקציבי" שמוביל להורדת שירותים ממשלתיים, ושירותים ירודים מאוד בחברות התקשורת עצמן בתחום "שירות הלקוחות". אמנם, הוטלו קנסות על חברת הוט, אך מצב "שירות הלקוחות" בשאר חברות התקשורת, במיוחד בחברות הסלולר, לא יותר טוב.

די ברור, שה"פירמידות" וה"חזירות" של בעלי חברות התקשורת, בשילוב מנהלים בכירים, שהפכו למולטי-מיליונרים עקב "חליבת הלקוחות", תרמו למצב. אולם, כשלון הפיקוח על חברות התקשורת מונח כולו בפיתחו של משרד התקשורת. 

גולן טלקום תצא בקרוב עם שירותים קווים חדשים תחת השם Golan Box. כבר ניתחנו בהרחבה כאן את הרעיונות של גולן טלקום, גם בהקשר הרחב של הרגולציה הישראלית. גולן טלקום הולכת כמובן במסלול של חברת פרי הצרפתית, כפי שניתחנו את שירותיה בהרחבה כאן. אך הבעיה המרכזית היא, שכאן (בישראל) תנאי השוק שונים מאלו של צרפת. הם גם שונים מהקיים בשבדיה...

השורה התחתונה: אין הרבה לאן לרדת במחיר הפס הרחב והשירותים עליו, בלי להפסיד יותר מדי. גולן טלקום (וגם IBC וחברות מתחרות קטנות, שתיכנסנה לשוק הקווי) יכולה להפסיד בטווח הזמן הקצר. אולם, המתחרות תינזקנה בצורה חריפה וכך גם כלל הציבור. בסוף, כולנו נשלם את מחיר ההרפתקנות הרגולטורית של משרד התקשורת.