היועמ"ש, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, שלח מסמך לשר המשפטים, גדעון סער, בדבר סגירת החקירה כנגד כבוד השופט סגן נשיא בית המשפט המחוזי בת"א והמועמד לשופט עליון, חאלד כבוב, עקב תלונה, שנמסרה בעניינו ע"י אזרח בשם ברמלי. לאחר בדיקת מאפייני המסמך הממוחשב של היועמ"ש: מי זו Raya Eigel שחיברה והכינה עבורו את המסמך? מי, למעשה, הוא האדם האמיתי, שכותב את המסמכים, שעליהם חותם היועמ"ש, מעל לראש של כל בעלי התפקידים האחרים בלשכת היועמ"ש ובפרקליטות, ובניגוד לכל סדרי מנהל תקין?
מאת: אבי וייס, 8.11.21, 07:20

1. הקדמה 
ב-29.10.21 שלח היועמ"ש, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, מכתב לשר המשפטים וסגן רוה"מ, גדעון סער, (המכתב המלא כאן, התודות לכתב אברהם בלוך), בעניין סגירת החקירה, שנוהלה בעניינו של כבוד השופט חאלד כבוב, (בתמונה משמאל), סגן הנשיא בבית המשפט המחוזי בת"א ומועמד מוביל להיות שופט בבית המשפט העליון. את התלונה כנגד השופט הגיש אזרח בשם ברמלי, שכרגע אינו מעניין לצורך כתבה זו. 

עיקרי ההחלטה של היועמ"ש יש בתצלום כאן:


יודגש, שאין לי כל טענה לגבי סגירת התיק, שנפתח כנגד כבוד השופט, חאלד כבוב. להיפך. מתוך הכרות רבת שנים עם החלטותיו, שחלק ניכר מהן עסק בענייני עולם התקשורת בכלל וקבוצת בזק בפרט, אני יכול לציין את התרשמותי האישית, שמדובר בשופט מהמעלה הראשונה, עם פסקי דין מעמיקים ומקצועיים ברמה יוצאת מן הכלל. מה שנוכחתי במשך השנים, שמדובר במופת של עבודה שיפוטית מעמיקה על ידו, בעניינים מורכבים ביותר, שכוללים בעיות רגולטוריות מסובכות ביותר, סביב עולם התקשורת. 

אני בהחלט מאחל לכבוד השופט, חאלד כבוב, להיבחר כשופט בבית המשפט העליון, והדבר היחיד, שמטריד אותי, נוגע לתיקים הכבדים שבטיפולו, שכנראה יועברו לשופט, שימלא את מקומו בבית המשפט המחוזי בת"א, שיצטרך ללמוד את הסוגיות הכבדות בהן הוא מטפל וטרם הסתיימו ובכלל זה:

א. "תיק בזק". בעקבות סגירת רוב הסעיפים ב"תיק בזק" (שהוא חלק מ"תיק 4000" והקדים אותו ובסופו של דבר הופרד ממנו), הוחלט להגיש כתב אישום כנגד חלק מהמעורבים ב"תיק בזק" (חלק מראשי קבוצת בזק). כתב האישום של "תיק בזק" נמצא כאן במלואו.

את דעתי על סגירת החלק העיקרי של "תיק בזק" והגשת כתב אישום על החלקים הפחות חשובים מתיק החקירה הזה, כתבתי במאמר נוקב ביותר, שפורסם על ידי תחת הכותרת: "אני מאשים": על היועמ"ש ד"ר מנדלבליט לבטל היום את תיק 4000 ולהתפטר!"

התיק הזה ("תיק בזק") החל להיות נידון בפני שופט יחיד, כבוד השופט, חאלד כבוב, והדיון נמצא ממש בשלביו הראשונים (הטיפול המעשי בנושא זה ע"י כבוד השופט חאלד כבוב, החל בפברואר 2021), והמצב כרגע הוא, שאנו נמצאים ממש לפני תחילת "פרשת התביעה". עוד שום עד לא העיד.

כלומר: אם כבוד השופט, חאלד כבוב, ייבחר לשופט עליון, שופט אחר יצטרך "להיכנס לנעליו" וללמוד את כתב האישום המורכב הזה מאפס. 

ב. "תוכן שיווקי" בתקשורת. מדובר באחת המהפכות הכי חשובות, שמוביל כבוד השופט, חאלד כבוב, והעניין הזה נמצא ממש לקראת הסיום שלו, בתהליך שנמשך כבר שנים רבות, בתביעה ייצוגית, שהוגשה כבר ב-2015, כנגד "ידיעות אחרונות" בטענה על הטעיית הקוראים ב"תוכן שיווקי".

אם למישהו זה מזכיר את התנהלות אתר "וואלה!", תחת המנכ"ל לשעבר, אילן ישועה, הוא ממש לא טועה. יש גם תביעה ייצוגית דומה ואף די זהה כנגד "וואלה!" - ראה פירוט וניתוח כאן וההחלטה לגבי "ידיעות אחרונות" תשליך ישירות גם לגבי התביעה כנגד "וואלה!", ולגבי עוד תביעות ייצוגיות אחרות ותביעות דומות אחרות על פי חוקים אחרים, כגון חוק הגנת הצרכן (סה"כ עוד 11 תביעות, מעבר ל"וואלה!"), בנושאים של: "פרסום תוכן שיווקי מוסווה תוך הטעיית הציבור". 

החלטת כבוד השופט חאלד כבוב - כאן. זו החלטה טרום החלטה סופית (ככה זה על פי החוק, בתביעות ייצוגיות). 

כאמור, התקבלה החלטה כמעט סופית של כבוד השופט, חאלד כבוב, החלטה מאוד רצינית וממש טובה וחשובה ביותר לדעתי, אך לא כולם בשוק התקשורת והעיתונות מרוצים מההחלטה הכמעט סופית שלו. 

אורן פרסיקו מ"העין השביעית" פרסם כאן מאמר נוקב ביותר וביקורתי נגד ההחלטה הכמעט סופית של כבוד השופט, חאלד כבוב (כותרת בלבד): "ביהמ"ש המחוזי הכשיר את הטעיית הציבור בידי העיתונות.
השופט כבוב אישר את העסקה, שתאפשר ל-ynet להמשיך להציג פרסום סמוי ללא גילוי נאות • במקום "פרסומת" - ימשיכו להשתמש באתר בשלל אמצעים מטעים לסימון פרסומת • ההכשר: למרות התנגדויות מאת היועץ המשפטי לממשלה, ארגון העיתונאים, עמותת הצלחה, מערכת "העין השביעית" ועוד • ההחלטה צפויה להחליש את עמדת הציבור בהליכים דומים המתנהלים מול כלי תקשורת אחרים [כולל כנגד וואלה!] • ynet צפוי לשלם פיצוי זניח ביחס לרווחים הנשאבים מגניבת דעת." 

אם הנושא הזה יועבר לשופט אחר, ממש לפני "הישורת האחרונה" של ההחלטה הסופית, בעניין "התוכן השיווקי בתקשורת", זה יהיה לדעתי ממש חבל. אני מקווה, שאם כבוד השופט, חאלד כבוב, ייבחר לבית המשפט העליון, יותר לו ע"י הנשיאה, להמשיך לעסוק בנושא זה, עד סופו, מה שאפשרי לפי סעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט. זה נושא חשוב ביותר לעולם התקשורת בכלל ולעיתונות בפרט. 

2. החשיפה הנוגעת למכתב היועמ"ש לשר גדעון סער:
החשיפה והטענות שלי בכתבה זו, מופנות אך ורק כלפי היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, (בתמונה משמאל), ולא נוגעות בכלל לכבוד השופט, חאלד כבוב.

הסמכות להורות על פתיחה או סגירה של תיקי חקירה פלילית כנגד שופט נתונה בידי היועמ"ש, אבל הוא לא "שחקן יחיד" במנגנון הזה, שעוסק בתיקים פלילים מאוד רגישים. 

בבדיקת המאפיינים של המסמך של ד"ר אביחי מנדלבליט לשר גדעון סער, מתגלה תופעה מאוד מוזרה ומרתקת והנה תצלום מאפייני המסמך, צילום המדבר בעד עצמו:


אני מניח, שמייד תקפצו ותשאלו: מי זו Raya Eigel הרשומה כאן כמחברת (Author) של המסמך עליו חתום ד"ר מנדלבליט?

התשובה מאוד פשוטה, זה לא היא, זה הוא, והשם שלו כמפורסם ברבים זה ד"ר גיל לימון (בתמונה משמאל, התמונה מוויקיפדיה).

מדובר ב"יד ימינו" ואיש אמונו הקרוב של ד"ר אביחי מנדלבליט, שהתקדם ושהחליף, בתרגיל ערמומי ולא בדיוק חוקי (נושא שמיד נעסוק בו), את עו"ד דינה זילבר.

איך אני יודע את זה?
פשוט מאוד, כבר פיצחתי ודי מזמן, את התעלומה הזו של השם Raya Eigel וזה מפורט בכמה מאמרים הנוקבים ביותר שלי ובכללם: 
א. "חשיפת הכזבים של היועמ"ש מול האמת המוכחת לגבי ההדלפות בתיק 4000".
ב. "תיק 4000: כך זוהו מי שהדליפו, תיחמנו ושיקרו בהדלפות לכלי התקשורת".

למי שמתעצל לקרוא את כל המאמרים הללו, חתכתי עבורו את הקטע הכי רלוונטי והוא נמצא כאן למטה בנספח א', עם כל המסמכים הנלווים לחשיפה, מה ומי עומד מאחורי השם המוזר Raya Eigel.

המדובר בשם, שנמצא אך ורק במחשבים של יחידה אחת בצמרת היועמ"ש: בלשכת המשנה ליועמ"ש לענייני משפט ציבורי-מנהלי. עד סוף 2020 זה היה המשרד של עו"ד דינה זילבר ואך לא מכבר, לכיסא הפנוי הזה, "הוצנח" ד"ר גיל לימון (לתפקיד הזה אין שום קשר לפלילי. התחום הפלילי בלשכת היועמ"ש שייך אך ורק לעו"ד עמית מררי ולשכתה). 

3. איך ד"ר גיל לימון הגיע לכסאה של עו"ד דינה זילבר?
כך תיארתי וכיסיתי את התהליך המחריד והכיאוטי הזה, בסוף חודש יולי 2021 (לקוח מכאן):

א. נטעאל בנדל מ"הארץ" צייץ כאן: "מנדלבליט דן במועמדות מקורבו ועוזרו האישי למשנה ליועמ"ש האחראי על ניגודי העניינים.
מנדלבליט וגיל לימון עובדים צמוד שנים ארוכות. מנדלבליט הצהיר כי יפעל לפי עמדת היועמ"שית למשרד המשפטים, אך לא הציג לוועדה חו"ד מטעמה וסירב לומר אם פנה אליה בכלל."

ב. אלי ציפורי פרסם כאן פוסט: "בוקר טוב, אתמול התפרסמה ידיעה שממחישה איך פועלת תפירת המכרזים לאנשי שלומנו בפרקליטות וגם במכרזים של המשנים ליועמ"ש. היום, ביומן הבוקר באתר שלי, אני מפרט לכם בנושא, כדי שתדעו איך הדברים עובדים:
מנדלבליט מנסה לסדר ג'וב למקורבו גיל לימון תוך ניגוד עניינים חמור; ומה עושה במכרז יו"ר עמותת שמאל המפיצה שקרים?
תפירת ג'ובים במשרד המשפטים... בנוסף, איתן כבל לא רק שיקר בתיק 2000, אלא גם מעורב בעקיפין בתיק 4000.
כנסו, קראו ושתפו: כאן". מומלץ לקריאה ולהפצה. 

ג. אלי ציפורי מוסיף כאן פוסט קצר ונוקב: ‏"מנדלבליט פסל עצמו לדון בתיק של חברו הטוב אפי נווה, אבל מתעקש לא לפסול עצמו לדון במינוי האפשרי של חברו הטוב והסנצ׳ו פנצ׳ו שלו - גיל לימון למחליף של דינה זילבר. ‏זו השיטה: ללכת ולהשאיר בכל מקום אנשים שלך, כדי להמשיך לשלוט במערכת מבחוץ, כמו שעשו שי ניצן בפרקליטות ויואב סגלוביץ׳ במשטרה."

ד. נטעאל בנדל צייץ כאן כדלהלן: "אז אחרי הפרסום שמנדלבליט פעל בניגוד להסדר ניגוד העניינים ולא קיבל חוו"ד מרקובר לשבת בועדת האיתור למשנה ליועמ"ש, כעת הוציאה לו אישור. היא קובעת שאין ניגוד עניינים בינו לבין לימון, כי החברות היא מקצועית. איך יודעת? בדקה? שאלה?
לא צריך. מנדלבליט אמר לה." 

ה. ככה גם עו"ד דינה זילבר, ממש בטרם שסיימה את תפקידה כמשנה ליועמ"ש, הוציאה "פטור מניגודי עניינים" לשר יועז הנדל (כאן).
הכללים, שחלים על נתניהו ומגולמים ב"תיקי האלפים", לא חלים על "חברי הקליקה" ואוהדיהם.  

ו. אלי ציפורי צייץ כאן: ""חברות מקצועית״: זה המושג שהומצא בשביל מנדלבליט, כדי להכשיר ניגוד העניינים שלו, בבחירה האפשרית של הסנצ'ו פנצ'ו שלו גיל לימון כמחליף של דינה זילבר. איפה עובר הגבול בין חברות מקצועית ללא מקצועית? אה, להם מותר הכל - כולל צפצוף על חוקים שהם מטיפים לאחרים ומגישים בעקבותיהם כתבי אישום."

ז. אלי ציפורי צייץ כאן כך: "נתניהו הואשם בתיק 4000 בניגוד עניינים עם ״חברו״ שאול אלוביץ׳ לאחר שנפגש איתו ודיבר איתו פעמים בודדות במהלך השנים.
מנדלבליט עובד שנים ארוכות, יום-יום, שעה-שעה, עם עוזרו גיל לימון - ורוצה לתפור לו תפקיד - זה פתאום לא ניגוד עניינים. 
זו רק ״חברות מקצועית״. תודה לאבי וייס."

ח. אלי ציפורי פרסם כאן פוסט: "בוקר טוב, יומן הבוקר באתר שלי עוסק במפעלי "מנדלבליט הכשרה" שנחשפו אתמול:
1️⃣ במשרד המשפטים "הכשירו" את סידור העבודה לסנצ'ו פנצ'ו שלו גיל לימון;
2️⃣ איך מנדלבליט יכשיר בבית המשפט העליון את הפעולות הכוחניות של הקואליציה?
כנסו, קראו ושתפו: כאן". מומלץ לקריאה ולהפצה. 

ט. יאיר אלטמן מ"ישראל היום" מעדכן כאן (כותרת בלבד): "הוועדה בראשות מנדלבליט ממליצה למנות את עוזרו למשנה ליועמ"ש.
על פי ההמלצה שהועברה לשר המשפטים יש למנות לתפקיד את ד"ר גיל לימון • משמש בתפקידו מאז 2016 • ח"כ קרעי: "חבר מביא חבר". 

י. מי זה ד"ר גיל לימון? זה שחתום על כל הכזבים של היועמ"ש (הוא ממציא אותם עבורו): כאן.

הוא זה שאחראי לכך שיש כמה נוסחים של "כתב החשדות" ו"כתב האישום" ב"תיק 4000", עם שגיאות מהותיות. דוגמה אחת מני רבות שניתחתי - כאן. למה זה קרה? זה די ברור, יש לו אפס ניסיון, ידע, הבנה והשכלה בתחום הפלילי. זה לא מונע ממנו לעסוק, להמליץ ולקבל החלטות בתחום הפלילי, רק בגלל שהוא יד ימינו ושמאלו של ד"ר אביחי מנדלבליט.   

י"א. אלי ציפורי פרסם כאן פוסט קצר ונוקב: "‏כצפוי: מנדלבליט מינה את הסנצ׳ו פנצ׳ו שלו גיל לימון כמחליף של דינה זילבר בתפקידה כמישנה ליועץ המשפטי לממשלה (מינהלי-ציבורי). 
‏בקיצור, מנדלבליט תפר לאיש שלו מכרז וג׳וב ושכר יפה - ובכך הוא ממשיך את מסורת שיבוט האנשים בפרקליטות - בדיוק כמו ששי ניצן דאג למנות את אנשיו לפני פרישתו."

4. מה לא בסדר, שד"ר גיל לימון הכין וכתב את המכתב של ד"ר אביחי מנדלבליט?
מה שלא בסדר זה, שהיועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט, חושב, שכולם מטומטמים ולא מבינים מה הוא עושה ומחליט (יפורט גם בסעיף הבא), ואיש לא יגלה את כל הטריקים והשטיקים שלו, תוך רמיסת כל חוק, תקנה, נוהל ונורמה, בתחום המשפטי והפלילי בישראל.

כך, המינוי הבלתי חוקי של ד"ר גיל לימון למחליף של עו"ד דינה זילבר שפרשה - כבר מוכיח את עצמו!

כאמור לעיל, בבדיקת מאפייני המסמך הזה, מצאתי, שיש בו שם: Raya Eigel. אין כמובן שום Raya Eigel בלשכת היועמ"ש, אבל הייתה כזו מזמן, עובדת מיחשוב במיקור חוץ של משרד המשפטים, שהכינה את ה-Template (טופס מוכן) של עו"ד דינה זילבר והמשרד שלה וזה Template, שהותקן אך ורק במחשבים של הלשכה של עו"ד דינה זילבר, כפי שחשפתי כאן. 

משום מה, במחשב, שהפיק את המסמך הטרי הזה של ד"ר מנדלבליט, מערכת וורד שודרגה (מול הבדיקה הקודמת שלי, כמפורט בלינק) למהדורת וורד 2016 במקום וורד 2010, אבל את Raya Eigel, שהכינה את הטופס הזה די מזמן, לא מחקו. זאת, למרות שחשפתי מזמן את העובדה, שבמחשבים של המשרד של עו"ד דינה זילבר יש יכולת זיהוי ברמה פורנזית וחד-ערכית, גם לפי השם הזה: Raya Eigel. 

כלומר המסמך הזה הוכן ע"י מי ששנים עושה כך עבור ד"ר מנדלבליט: ד"ר גיל לימון, שכעת נמצא במשרדים ובמחשבים של עו"ד דינה זילבר, כי הוא זה שהחליף אותה באותו תפקיד. 

יש רק בעיה חוקית קטנה: למה ד"ר גיל לימון מטפל בפרשה פלילית ולא פרקליט המדינה, או המשנה לפרקליט המדינה לעניני פלילים (עו"ד מומי למברגר), או המשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים (עו"ד עמית מררי)?? 

הרי ד"ר גיל לימון הוא כעת משנה ליועמ"ש למשפט ציבורי-מנהלי, שאין לו שום נגיעה או איזה סמכות בעניינים פליליים! 

כלומר: ד"ר אביחי מנדלבליט מצפצף על החוק, התקנות הנהלים שהוא עצמו כתב בהנחיות היועמ"ש ואישר בהנחיות הפרקליטות, לגבי חלוקת העבודה והסמכויות אצלו ובפרקליטות וממשיך להעסיק את ד"ר גיל לימון, כמי שמכין לו מסמכי החלטות לחתימתו, גם בנושאים פליליים, תוך התעלמות מוחלטת מאלה שאמונים על פי חוק, תקנות ונהלים, על העיסוק וקבלת ההחלטות בעניינים פליליים: פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה פלילי והמשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים.

כך, היועמ"ש ד"ר מנדלבליט, במכתבו לשר גדעון סער, מעמיד את עצמו פעם נוספת  מעל לכל חוק, נורמה, נוהל או הגיון.

הוא כפוף רק לאלוהים, וגם זה בספק רב. 

5. למה היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט, יכול לצפצף על כל חוק, תקנה ונוהל, כולל נהלים והנחיות שהוא עצמו חתום עליהן?
את התשובה אפשר לקבל מקריאת סדרת הכתבות המצויות בנספח ב' כאן למטה.

יש רבים, שכותבים על הבעיה החמורה הזו, שנולדה וקיימת רק במדינת ישראל, ולא אחזור על זה כאן. 

המחשה לעניין המבעית הזה הייתה בהופעתו של ד"ר אביחי מנדלבליט בשבוע החולף בכנס שנערך בחיפה: 

עדכון 4.11.21: פורסמו (בהודעת דוברות של משרד המשפטים) דבריו של היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט כפי שנאמרו היום ב"כנס חיפה למשפט 2021" והם נמצאים כאן במלואם. 

סרטון הופעתו ונאומו של ד"ר מנדלבליט בחיפה - כאן. 

רק להזכיר מה שפורסם ב"מידה" ב-4.5.20 ע"י אמיר לוי כך (כותרת בלבד): "המגלומניה של מנדלבליט פוגעת בשלטון החוק. היועמ"ש שנמצא בניגוד עניינים מובהק מנסה להשתלט על הפרקליטות כדי למנוע בדיקת חשדות נגדו, מנהל מתקפת השמצות פרועה ודורס את אמון הציבור." מומלץ לקריאה ולהפצה.

ואלו הסעיפים העיקריים של דברי ד"ר אביחי מנדלבליט בחיפה מ-4.11.21:




ע"ד דוד פורר צייץ בהקשר לדבריו של ד"ר אביחי מנדלבליט בחיפה, כך: "ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה עמדת היועמ״ש מחייבת את הממשלה. מכוח קביעתו של היועמ״ש עצמו, ולא בחקיקה.
היועמ״ש אתמול: "מי שמציע לשנות את זה הוא מסוכן ובעייתי".
בקהל יושבים שופטים, פרופסורים, עורכי דין ופרקליטים. וכולם שותקים. ואז דנים בכובד ראש למה יש ירידה באמון הציבור במערכת."

6. אז למה הוא (ד"ר מנדלבליט) חתם על כתב אישום ב"תיק 4000" אם היועמ"ש הוא זה שאישר הכל? 

יודגש שוב ושוב, שבמצב המשפטי, שנוצר במדינת ישראל בעשורים האחרונים, הסמכות העליונה והיחידה (למעט בג"ץ, שעוסק בחריגים), לאשר החלטות רגולטוריות במשרדי הממשלה, הם היועצים המשפטיים והצוות המשפטי במשרדי הממשלה, בגיבוי ופיקוח של המשנים ליועמ"ש והיועמ"ש עצמו.

כך קובע שוב ושוב, ד"ר מנדלבליט, וההצהרה שלו בחיפה משבוע שעבר תואמת הצהרות ומסמכים רבים של היועמ"ש, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, ואביא רק דוגמה אחת מני רבות מהעבר, כמופיע בתצלום כאן:


לכן, כדי להפוך החלטות רגולטוריות, שאושרו כחוקיות, ולהפוך אותן במניפולציה משפטית להחלטות פליליות, יש צורך להעלים (ככל שניתן להעלים), את כל היועצים המשפטיים, שאישרו, ואת כל המסמכים, שבהם הם אישרו את המהלכים הרגולטוריים הללו.

זה בדיוק מה שנעשה על ידו ב"תיק 4000".
 
יש לתהליך הזה שם מאוד ברור: "תפירת תיק". 

נספח א'.
מי זו Raya Eigel (לקוח מכאן):
************************************ כאן מדובר במצב הרבה יותר מסובך וחמור.

ד"ר מנדלבליט העלים מ"כתב החשדות", שהוא זה שחתם אישית על המסמך של "הסדר ניגוד העניינים" לנתניהו.

גם בגרסה המודלפת הארוכה של 55 עמודים (כאן) וגם בגרסה המקוצרת של 24 עמודים (כאן), נטען ע"י היועמ"ש ד"ר מנדבליט, שהמסמך הוכן ע"י עו"ד דינה זילבר (בתוארה היום: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה משפט ציבורי מנהלי), שזה לא היה תוארה בעת שהמכתב יצא ונחתם (מחצית 2016). אבל התואר המדויק של עו"ד דינה זילבר - פחות חשוב כרגע. מה שחשוב זה:

1) עו"ד דינה זילבר אכן ריכזה את כל הפעילות סביב הכנת המסמך, אבל הוא הוכן בפועל וחובר רובו ככולו ע"י עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, שבכלל היה אסור לה לעסוק בעניין הזה. 

2) המסמך הזה דלף כמה פעמים, חודשים טרם חתימתו וטרם הוצאתו לתקשורת (למשל - דוגמאות בלבד: כאן בהארץ ב-31.3.16 ופעמיים כאן מ-19.4.16 וכאן מ-24.5.16, בדה-מרקר, שפרסם זאת בנוסף ובמקביל להארץ). הם (דה-מרקר והארץ) היו הראשונים להפיץ המידע המודלף בנושא הזה, שוב ושוב, וכלי התקשורת האחרים פשוט העתיקו מהם.

3) המסמך הזה, בניגוד לכתוב ב-2 הגרסאות של "כתב החשדות", שפורסמו לציבור, נחתם ויצא בחתימת ד"ר מנדלבליט. לא בחתימת עו"ד דינה זילבר.

מייד נגיע לחשיפה מה הודלף, מאפייני המסמכים ולוחות הזמנים, אבל חשוב להדגיש, שנעשו כאן כמה עבירות (לכאורה) במקביל: הודלף מסמך, שהיו בו "השחרות". כלומר, מידע סודי, שהוחלט בפרקליטות, שהוא אסור בכל מקרה בפרסום. לא ידוע לי מה השיקולים להשחיר את מה שהושחר (ייתכן וזו הייתה דרישה של מי מהצדדים, שהיו מעורבים בהכנת המסמך), אבל העובדה היא, שהמסמך הזה הודלף ופורסם - ללא ההשחרות.

למעשה פורסמו 3 גרסאות של המסמך, בזו אחר זו:
1) גרסה מושחרת (השחרה אלקטרונית בתוך ה-PDF), לא חתומה וללא תבנית.

2) אותה גרסה בדיוק, אך לא מושחרת (נקראת ע"י הכתב: "הגרסה הצהובה", כי מה שהושחר נגלה והודגש על ידו בצבע רקע צהוב) וכך מה שהיה מוסתר בשחור במקור, הפך להיות גלוי לציבור, מודגש בצהוב.

את הסרת ההשחרה ביצע הכתב, שהיה הראשון, שקיבל את ההדלפה ופרסם אותה באתר שלו (ומשם זה עבר לעיתון בו עבד - הארץ ודה-מרקר שזה פורסם שם ע"י כתבים אחרים, וגם עבר לאתר "העין השביעית") ומשם זה עבר לכל כלי התקשורת, והוא עשה זאת בסיוע של מומחה מחשבים ("האקר לשעבר", מוכר וידוע לפרקליטות ולציבור).

שתי הגרסאות (השחורה והצהובה) מוצגות ומוכנות להורדה, אחת מתחת לשניה, באתר של הכתב - כאן. הכתב פרסם שוב באתר שלו את 2 המסמכים עם הסברים קצת יותר נרחבים על שיטת הסרת ההשחרה ב-21.6.16 - כאן. 

3) הגרסה השלישית היא "הגרסה הרשמית", החתומה ע"י ד"ר מנדלבליט, מושחרת ועם תבנית. למעשה הגרסה הזו היא גרסה מודפסת של גרסה מוקדמת ללא השחרה, שעברה השחרה על הנייר ביד - בטוש (בניגוד להשחרה האלקטרונית, כאמור בסעיף הראשון), גרסה, שנסרקה בלשכת היועמ"ש ושנכנסה לתבנית ונחתמה טרם הסריקה וההמרה ל-PDF, והיא זו הגרסה, שהועלתה לאתר משרד המשפטים.

המסמך הרשמי שעלה מצוי באתר משרד המשפטים כאן.  

אני מציג כאן, להדגמה, אחד מתחת לשני, קטע אחד זהה מ-3 הגרסאות של המסמך הזה:
1) "הגרסה המושחרת", שהושחרה אלקטרונית בתוכנה (לכן הקווים של ההשחרה יציבים וחדים),
2) "הגרסה הצהובה", שבה חלק מהכתוב השתנה בגלל בעיות של עברית- אנגלית במערכת של הסרת ההשחרה, למשל 64% הפכה ל-64 %, סוגריים התהפכו וכיו"ב,
ו-3) "הגרסה הרשמית" המושחרת בטוש (זה נעשה ביד ולכן הקווים של ההשחרה לא ישרים).

הנה 3 הגרסאות של אותו קטע בדיוק במסמך:
: 






לאור המצב, שתיארתי כאן, לא פלא, שהזכרתי את הבעיות, שגיליתי מזמן במסמך הזה, ב-2 כתבות שלי, במסגרת הסדרה על שערורית תיק 4000 (כאן וכאן), ודי בקצרה הזכרתי את המסמך בעוד כתבות, אבל ללא פירוט מלא.

אני אקדיש בהמשך, לאחר שאסיים את מלאכת איסוף המידע והמסמכים, כתבה חדשה ונפרדת, בסדרת הכתבות שלי, שתוקדש רק למשולש האישי והקשר האישי, שנוצר כאן, בין: עו"ד דנה נויפלד, עו"ד דינה זילבר וד"ר עו"ד אביחי מנדלבליט. 

אציין כבר בהתחלה, שבתחילת הבדיקה ובמשך זמן רב במהלך בדיקותיי, "חשדתי" בעו"ד דינה זילבר, כמי שטיפלה במסמך במשך זמן לא קצר, כמקור להדלפה. לעו"ד דנה נויפלד אין גישה (ככל הידוע לי) למחשבי הפרקליטות. כך, שלא נראה לי סביר, שהיא המדליפה. כמו כן מההיכרות שלי, היא (עו"ד דנה נויפלד) לא מהמדליפים. 

כ"כ, לא סביר, שד"ר מנדלבליט הוא המדליף (מה גם שהמסמך לא היה ברשותו - בזמן ההדלפה). 

אולם, החשד הזה החזיק מעמד מעט זמן, עד שמצאתי 4 מסמכים שלה (של עו"ד דינה זילבר), שנכתבו בפרקי זמן שונים, לרבות ב-2016, שהמאפיינים של כל מסמך בחתימתה (גרסת תוכנת ה-PDF ומי שהכין את ה-Template, תבנית המסמך שעליו היא עובדת במחשב שלה), שונה מהמחשב, שממנו הדליפו את המסמך. כך, שמצאתי, שזה לא יצא מהמחשב שלה.

לכן, המשכתי וחיפשתי בכל כיוון אפשרי, בכל המעגלים סביבה וסביב היועמ"ש, בדקתי גם כמה מסמכים, שיצאו מהיועמ"ש עצמו ומהעוזר שלו (ד"ר לימון) והם גם כן נכתבו בתבנית אחרת (לכל אחד מהם הייתה תבנית אחרת - שונה). כך ,שההדלפות לא יצאו מהמחשבים שלהם.

לאחר מכן התחלתי לחפש סביב עו"ד שי ניצן ולא התקדמתי הרבה (מהיעדר מסמכים בחתימה שלו, שניתן למצוא בקלות בגוגל), אבל הגילוי הגיע ממש לאחרונה ובמקרה, וזה כאן בהמשך, וזה חוזר לעו"ד דינה זילבר ולמחשבי הצוות, שנמצא סביבה, ביחידה שהיא ממונה עליה. כך, ש"החשד" הראשוני שלי - אומת. 

מה קרה בהדלפת "מסמך ניגוד העניינים" של היועמ"ש?
א. למי הגיע ההדלפה הראשונה?
בכל בדיקותיי מצאתי, שההדלפה הראשונה הגיעה לכתב עידו קינן, שבאותה עת (וגם כיום) עובד בהארץ. הוא קיבל את המסמך בשעה לא ידועה, והעלה אותו לאתר האישי שלו ומרגע זה הזמן הפך להיות ידוע ומדויק. 

למה? כי יש "מונה זמן" על כל המסמכים הקיימים באתר של עידו קינן, וזה לא מוסתר, וכאן יש חודשי 2016 (עברתי על כל האתר וכל החודשים, לשלול שאולי מי המקבצים נכנס בטעות לחודש אחר). הנה כאן, כאן וכאן המקום שממנו לקחתי את רשימת הקבצים, שעלו לאתר של עידו קינן בחודש יוני 2016 והוצגו פעמיים ב-2 כתבות די שונות על ידו: ב-15.6.16 וב-21.6.16, וכאן סידרתי רק את קבצי "ניגוד העניינים" לפי זמן עולה בלוח הזמנים של קבלת המסמך והכנסתו לאתר, עם זיהוי כל העבודה, שנעשתה באתר (בסיוע מומחה המחשבים). זה נעשה בלילה בין 14.6.16 לבוקר של 15.6.16, בין השעות 03:09 לבין 04:17 לפנות בוקר. הכתבה עלתה בבוקר ועודכנה בצהרים, ב-12:21 של יום 15.6.17 
המסמכים הללו, כאמור לעיל, הועלו ע"י עידו קינן שוב לאתר, בפוסט נוסף, עם הסברים נרחבים יותר, ב-21.6.16.

בדקתי את המסמכים ב-2 הכתבות של עידו קינן, והם זהים. כ"כ, בדקתי את המסמכים, שפורסמו אחרי החשיפה של עידו קינן בכלי התקשורת השונים לרבות ב"עין השביעית" - כאן, וגם הם כולם זהים לגרסה המקורית, שעידו קינן עבד עליה בלילה, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 15.6.16.

ב. מה יוצא דופן במאפייני המסמך, שהודלף לעידו קינן?
אפשר לראות את זה כאן. בגרסה המושחרת הראשונה, או כאן, בגרסה הצהובה, או כאן בגרסת "העין השביעית". הכל אותו דבר. בכולם יש שם של כותבת המסמך ושמה Raya Eigel.

חיש מהר מצאתי (באתר הפייסבוק והלינקדאין שלה), שהיא עובדת בחברת מחשבים פרטית ולכן מייד רציתי לברר איך היא התגלגלה למסמך, שהוכן בלשכת היועמ"ש, ע"י עו"ד דינה זילבר בסיוע של עו"ד דנה נויפלד. 

בעניין זה קיבלתי אימות חד ערכי ממשרד המשפטים עצמו, שהיא (Raya Eigel) עבדה באותה עת (יוני 2016) בלשכה של עו"ד דינה זילבר בשדרוג המערכת וגם הכינה למשרד הזה את התבנית (Template) עבור עובדי היחידה של עו"ד דינה זילבר.

Raya Eigel היא עובדת ותיקה (חיצונית, מה שמכונה "מיקור חוץ") ביחידת המחשוב של משרד המשפטים והיא עדיין נמצאת ביחידה הזו. בנוסף מצאתי, שמאז שהיא ביצעה את השדרוג ב-2016, לא בוצע על ידה ולא ע"י מישהו אחר שדרוג נוסף באותה יחידה. כך, שהתבנית, שהיא הכינה, משמשת את עובדי היחידה של עו"ד דינה זילבר מאז 2016 ועד עצם היום הזה.

גם ברור לי, שאין לה (ל-Raya Eigel) כל קשר לתוכן המסמך, שמה השתרבב לתוכו - רק בגלל שהיא הכינה את התבנית לעובדי היחידה.

התכתובת המלאה שלי עם משרד המשפטים בעניין הזיהוי של Raya Eigel וחלקה בסיפור הנחשף כאן, יש כאן. 

יש עוד דבר: זמן הכנת המסמך המושחר הראשון הוא 16:44:12 ביום 14.6.16 (זמן השינוי האחרון: 09:58:33 ביום 15.6.16 ב"מסמך המושחר", אותה שעה ויום יש במסמך ב"עין השביעית", ו-13:52:51 ב- 15.6.16 ב"מסמך המוצהב"). זה די תואם, כי הראיתי קודם, שעידו קינן החל לעבוד על המסמך הזה בשעה 03:09 ביום 15.6.16. לא הייתה כאן שום "הזזת שעונים". הכל תואם - מבחינת לוחות הזמנים. 

ג. מתי עלתה הגרסה הרשמית לאתר משרד המשפטים?
"המסמך הרשמי" מצוי כאן, ועידו קינן גם כן העלה את הקובץ הרשמי לאתר שלו (כאן). זה אותו מסמך, שהוא, כאמור לעיל, סריקה של גרסה קודמת בנייר והשחרה ביד בטוש שחור, חתימת היועמ"ש על הנייר, סריקה והמרה ל-PDF.

במאפייני המסמך - כאן, אין כבר Raya Eigel, אין שם כותב, ושעת הפקת המסמך היא 17:08:16 ביום 14.6.16 והפתיחה האחרונה שלו היא 17:20:09 ביום 15.6.16, וזו כנראה השעה, שהמסמך הזה הועבר למי שמטפל בהעלאתו לאתר משרד המשפטים. 

מהיכן אני למד את זה? קודם כל הושארה הודעה בתחתית המסמך הרשמי, שעלה לאתר משרד המשפטים כאן. יש כאן הודעה, שמשום מה לא הוסרה, הודעה, שהמסמך נכנס למערכת "דוקסנטר" של היועמ"ש רק ב-14.6.16:


דבר שני, והרבה יותר חשוב, למרות שמשרד המשפטים כתב באתר שהמסמך עלה לאתר ב-15.6.16, הלינק לקובץ הזה באתר מראה, שהמסמך עלה לאתר ב-16.6.16. הנה הצילום המוכיח זאת.

כלומר, אם לסכם את הממצאים עד כאן: עידו קינן קיבל לידיו גרסה מושחרת אלקטרונית, שטרם נחתמה ע"י היועמ"ש ושטרם עלתה לאתר משרד המשפטים, פתח את ההשחרה והציג זאת לציבור. ד"ר מנדבליט חתם על המסמך רק אחר כך, מסמך שהושחר ביד בטוש.

ד. מאיזה מחשב המסמך דלף לעידו קינן?
העניין הזה נגלה לי ממש במקרה, בגלל פרסום מכתב חוות דעת של עו"ד דנה זילבר (שנחתם ע"י עוזר שלה, בשמה, ביום 18.4.19) לפניית ח"כ תמר זנדברג, בעניינו של נתן אשל (חברת הכנסת התלוננה על השתתפותו במו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה, מטעמו של נתניהו).

הנה מכאן (מאתר ערוץ 7) לקחתי את המסמך. זה המסמך החתום ע"י עו"ד רותם ארנרייך והוא נמצא כאן, הדבר הכי חשוב לעניינו נמצא במאפייני המסמך כאן, והנה יש לנו כאן את Raya Eigel, שנשארה במחשב הזה, מאז יוני 2016, עם אותה גרסת PDF של מחשבי הלשכה של עו"ד דינה זילבר. 

אני חייב לציין כאן ארבע נקודות חשובות:
1. אני אינני יודע אם עו"ד רותם ארנרייך עבד על המחשב הזה - ביוני 2016. 
2. אני אינני יודע אם לא הייתה גישה למישהו אחר מהלשכה למחשב הזה, או למסמכים, שהוכנו במחשב הזה. זאת, למרות שידוע שמחשבי הפרקליטות מאובטחים היטב והגישה לכל מחשב היא מאובטחת ואישית. 
3. כ"כ, אינני בטוח, שזה המחשב היחיד בלשכה של עו"ד דינה זילבר, שיש בו את החיתום של Raya Eigel.
4. העיקר: לא סביר בעיני, שעו"ד דינה זילבר לא ידעה מהדלפת המסמך, שהיא בעצמה עבדה עליו והכינה אותו (בסיוע מלא של עו"ד דנה נויפלד) לחתימת היועמ"ש, ביוני 2016, מה גם ,שתוכנו של המסמך, דלף כבר כמה חודשים קודם לכן, להארץ ולדה-מרקר, כפי שציינתי לעיל, ומשם זה הגיע לכלי תקשורת נוספים. 

כל הנקודות הללו - יכולות להתברר בחקירה, ככל שתיפתח. 

נספח ב' (לקוח מכאן):
14 כתבות הסדרה המרכזיות האחרונות בסאגת "תיק 4000 התפור" ופעילותה הפלילית, ,לכאורה, של לשכת היועמ"ש וצמרת הפרקליטות, מצויות ב-14 הלינקים לכתבות כאן, ובהן יש את כל ההתפתחויות העיקריות, המסמכים וההחלטות, החל מ-1.1.21 ועד תחילת אוקטובר 2021 (כולל):

• 7 "ראיות זהב" מרכזיות בתיק 4000 שאפשר להשליך מיידית היישר לפח הזבל.
• התמוטטות "תיק בזק" הייתה אמורה להוביל לביטול "תיק 4000": "אני מאשים!"
• האם הגיע הזמן להעמיד לדין את תופרי התיקים ובמיוחד את תופרי "תיק 4000"?
• אין תקומה למשטרה ולפרקליטות ללא עקירת "תרבות השקר והטיוח" מתוכן!
• למה "תיקי האלפים" נראים כמו חלטורה מקרטעת של טירונים כושלים?
• צריך להקים יחידה בשם "מחלקת חקירות פרקליטות" (מח"פ), עצמאית לחלוטין.
• חשיפה: כיצד עמית סגל הטעה את הציבור וסייע לתפירת תיק 4000 כנגד נתניהו!
• מי הדליף את עדות יאיר לפיד וטען שהיא "ראיית הזהב" נגד נתניהו בתיק 1000?
• חשיפת הסודות הכמוסים של ראשי הפרקליטות שמנהלים את "תיקי האלפים".
• בכירים בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש: הפרקליטות עשתה טעות בתיק 4000!
• חשיפה: כיצד היועמ"ש ופרקליטות המדינה השתלטו ונטרלו את מבקר המדינה.
• גם על פי היומן של בנימין נתניהו מ-2015 - אין בסיס לכתב האישום בתיק 4000.
• חשיפת הטיוחים והשקרים של היועמ"ש והמשנה ליועמ"ש בפרשת פואד ז"ל.
• פרשת פואד ז"ל: כזבים חדשים של היועמ"ש והמשנה ליועמ"ש עו"ד עמית מררי.

הערה חשובה: המאמר הזה נשלח לתגובת היועמ"ש (כאן). טרם נתקבלה תגובתו. ככל שאקבל את תגובתו, אעדכן בהתאם. 

עדכון 24.1.22: אורן פרסיקו מ"העין השביעית" פרסם כאן את השלכות הפסיקה של כבוד השופט חאלד כבוב (ראה לעיל סעיף ב'): "עורכי הדין יקבלו 60 אלף שקל והפרסום הסמוי יוכשר גם באתר "ישראל היום". מתווה הכשרת הפרסום הסמוי של השופט כבוב מתחיל לתת את אותותיו • מגישי תביעה ייצוגית נגד אתר "ישראל היום" הגיעו לפשרה • הפרסום הסמוי יימשך, העיתון ישלם סכום זניח."

עדכון 9.2.23: בזק מדווחת לבורסה כאן, שהתקבלה החלטה על הצעת הפשרה בתביעה הייצוגית שדחפו כמה תובעים, כנגד בזק. 
בדה-מרקר נכתב כאן כך (כותרת בלבד): "הביטוח ישלם: אושרה פשרה של 75 מיליון שקל בתביעה נגד בזק, אלוביץ' והנדלר. 
בתביעה הייצוגית נטען למחדלי דיווח מצד בזק במסגרת רפורמת השוק הסיטוני ולנזק של מאות מיליונים ■ לאחר שהתביעה אושרה ונערך גישור נקבע סכום הפשרה - מתוכו בעלי המניות יקבלו כ-60 מיליון שקל ■ היועמש"ית טענה כי "רב הנסתר על הגלוי" בהסדר - אך השופט אלטוביה אישר אותו."
ב-ICE כאן נכתב: "על פי ההסדר שהושג בהליך גישור אצל שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יורם דנציגר, תידחה התביעה הייצוגית על סך 750 מיליון שקל נגד בזק, היו"ר לשעבר, שאול אלוביץ', המנכ"לית לשעבר, סטלה הנדלר, ושורה של דירקטורים. חברת הביטוח מגדל תשלם 75 מיליון שקל, מתוכם 12 מיליון שקל כשכר טרחה לבאי כוח התובעים, עוה"ד רונן עדיני ואפי שאשא, 2.6 מיליון שקל לתובעת ליעד אחזקות, ו-446 אלף שקל לרשות ני"ע כהחזר הוצאות. 60 מיליון שקל יועברו למי שהיו בעלי מניות של בזק בין יוני 2013 לינואר 2014."