שמילה מימון, מנכ"ל משרד התקשורת בפועל, הציג לוועדת הכלכלה של הכנסת את נושא פריסת הסיבים של פרטנר וסלקום בתשתיות של בזק כהצלחה. הבעיה: פריסה של 121 ק"מ של סיבים בשנה וחצי, היא כישלון מחפיר והליכה בדרך רגולטורית מוטעית לחלוטין.
מאת: אבי וייס, 7.1.18, 07:50

כשחשפתי במאמר "חשיפת התרגיל והשקרים לגבי הרישיונות לפרטנר וסלקום בחיבורי סיבים לבתים" את המצב הרגולטורי לגבי פריסת סיבים מתחרה בבזק (ע"י פרטנר וסלקום), נשאלתי ע"י קוראים: מה אתה מציע כחלופה למצב הזה, בו אזרחי ישראל לא מקבלים חיבור המוני בסיבים לבתים, כמו שיש בכל העולם, רק בגלל הרגולציה של משרד התקשורת? 

התשובה שלי מורכבת מ-2 חלקים חשובים:

• שנפסיק עם הפרות החוק (כלומר: יש לאכוף את החוק ולהעמיד לדין את מפירי החוק) ושנפסיק לשקר לעצמנו ולציבור. מהשקרים הללו ישראל מידרדרת בכל קנה מידה השוואתי עולמי, וגם מגיעים בגישה הזו במהירות לשחיתות בקנה מידה מבהיל, כמפורט בכתבה: "כיצד מגיעים מניתוחים סטטיסטיים מוטעים של שוק התקשורת לשחיתות".
• אם התחלנו ללכת בישראל במתווה של הרגולציה האירופאית לשוק הקווי, אז היינו צריכים להמשיך ללכת במתווה הזה. הרגולציה בישראל נתקעה ברגולציה האירופאית של שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת ולא מצליחה לצאת מהסחרור הזה. כבר ב-2015 התחלתי להתריע על הפיגור הרגולטורי הזה, שהולך ומחריף (למשל כאן, כאן וכאן). ב-2016 הצבעתי כמה פעמים על ההתקדמות הרגולטורית, שהתרחשה באירופה (למשל כאן, וכאן), וב-2017 הצבעתי על המגמות הרגולטוריות החדשות, שאושרו וממומשות בכל רחבי אירופה (למשל כאן, כאן וכאן). בקצרה: לרגולציה החדשה באירופה (שנולדה שם בתחילת העשור, לעידן הסיבים לבתים או ליד הבתים) קוראים L2-WAP והיא משולבת עם רגולצייה כלכלית נוספת בשם WLR. היות והמונחים הללו לא מוכרים בארץ, אני מפנה את מי שמתעניין בהם, לכל הלינקים, ששמתי קודם, כי כאן אנו שבויים ברגולציה של "שוק סיטונאי", שנולדה בטעות וחיה עם כללים של המאה הקודמת, בתוספת של כללים מוזרים, שלא קיימים בשום מקום בעולם, רגולציה, כששמילה מימון המציא בעצמו בחוסר סמכות, סתם כך כדי להראות "שהוא יכול" ובעיקר כדי "לדפוק את בזק", מה שדופק בפועל כמעט את כל אזרחי מדינת ישראל.

כדי לחפות על הכישלון, שמילה מימון הציג שקפים בסיכום הדמיוני שלו לשנת 2017. חלק מכלי התקשורת העתיקו את השטויות הללו כלשונן ואף פיארו את ההצלחה הזו שלו בתחום פריסת הסיבים, בלי להבין בכלל על מה מדובר. כדי שלא תחשבו, שאני ממציא משהו מדמיוני (כמו שמילה), אז הנה השקף המקורי של שמילה מימון, שהוצג לוועדת הכלכלה של הכנסת:


כלומר: מאז ספטמבר 2016 ועד אוקטובר 2017, החברות סלקום ופרטנר השחילו סיבים באורך של 41 ק"מ בתשתיות בזק, ולאחר ששמילה אישר להן להשחיל סיבים עם קבלנים שלהן בלי הסכמת בזק, הושחלו עוד 80 ק"מ עד סוף 2017, סה"כ 121 ק"מ של סיבים נפרסו על ידן, מזה כשנה וחצי.

אז מה הבעיה?
הבעיה היא, שזה פשוט כישלון. כישלון מחפיר וחמור. בשנה האחרונה נפרסו ברחבי הארץ לא פחות מ-5,500 קילומטרים (!) של סיבים אופטיים הרוב בשיטת ה-Micro-Trenching, שלא נדרשת שום הסכמה או מעורבות של בזק לגביה, אם הפריסה היא ע"י אחרים.

בזק לבדה פרסה מעל ל-4,000 ק"מ של סיבים רק ב-2017, כמופיע בדיווח של מנכ"לית בזק לסיכום פעילות בזק ל-2017:


מעבר לבזק (בזק עצמה פרסה מעל ל- 50 אלף ק"מ של סיבים אופטיים מאז 2012), הוט פרסה ב- 2017 כמה מאות ק"מ של סיבים אופטיים, Unlimited פרסה ב-2017 כמה מאות ק"מ של סיבים אופטיים, והעיריות בכל רחבי הארץ פרסו ב-2017 מעל ל-600 ק"מ של סיבים אופטיים לצרכים עירוניים (במיוחד לצרכי "עיר חכמה" ול"עיר בטוחה". סיבים עירוניים נפרסו כבר ב-45 עיריות ברחבי מדינה בלי שום בעיה וסה"כ ייפרסו סיבים עירוניים ברחבי כ-151 רשויות מקומיות בישראל עד סוף העשור). כל זאת, בלי שספרנו את פריסות הסיבים של גופים גדולים לצרכיהם התפעוליים דוגמת: רכבת ישראל, כביש 6, "הרכבת הקלה" (בי-ם ובת"א), מטרונית מטרופולין חיפה, וכמובן משרד הביטחון וצה"ל. 

כלומר: סה"כ נפרסו רק ב-2017 מעל ל-5,500 ק"מ של סיבים אופטיים ברחבי ישראל. אולם, רוב אזרחי ישראל לא מרגישים בכלל את הפריסה הזו, רק בגלל הרגולציה. בהערת אגב נציין שעל פי דיווחי בזק לבורסה, היא מכסה מעל ל-1.6 מיליון בתי אב בישראל (מתוך כ-2 מיליון בתי אב שיש בישראל, כאשר בכל מקרה לא יהיה כיסוי של 100%, כי יש סוגי אוכלוסייה שאינם רוצים פס רחב בכלל, למשל חלק מהאוכלוסייה החרדית). אולם, הציבור לא יודע ולא מרגיש דבר כזה. 

המשמעות הברורה של הנתונים הללו: ה-121 ק"מ של סיבי פרטנר וסלקום בתשתיות של בזק (בשנה וחצי), זה פשוט פסיק אפסי וכישלון מחפיר ומהדהד של המדיניות הרגולטורית מבית היוצר של שמילה מימון. זה בקושי 2% מפריסת הסיבים הארצית, שהייתה רק ב-2017. 

למה בעולם יש פריסה מסיבית של סיבים לבתים?
משום שבכל העולם אין כבר את הרגולציה הקיימת בישראל. הרגולטורים בעולם כבר התקדמו וכיום מעסיקות אותם בעיות אחרות לגמרי. לכן, כמעט כל העולם (כולל חלק נכבד מהעולם הערבי), מקדימים אותנו כמעט בעשור. את הרגולטור האירופאי לתקשורת מטרידים כיום כמעט רק בעיות של "נייטרליות הרשת" ו"שמירה על הפרטיות", נושאים שמשרד התקשורת הישראלי בכלל לא שמע עליהם וגם לא שמע איך מצפצפים כאן על הנייטרליות הזו, ברשתות הסלולר של שלוש החברות הגדולות (סלקום, פלאפון ופרטנר).

יודגש כאן שוב, שאין שום בעיה לפרוס סיבים בישראל בכל מקום בקלות ובזול (ראה הפירוט למה - כאן), וגם אין כל בעיה לפרוס פס רחב באוויר (באלחוט) בקלות ובזול, בכל מקום בישראל ולכל בית בישראל (דוגמת מה שהושק בעיר רחובות).

הרגולציה הייחודית פרי המצאתו של שמילה מימון, שחלקה הוכנס ביוזמתו במסגרת "חוק ההסדרים במשק" לסעיף 5 בחוק התקשורת, היא מכשול עצום בהתפתחות השוק הקווי בישראל. בעולם הנאור יש כמה מודלים לפיתוח תחרות בתחום הפס הרחב לבתים (בקרקע ובאוויר). אולם, מודל כמו ששמילה מימון המציא - אין. 

ציינתי לעיל, שהרגולציה בתחום הזה באירופה קרויה בשם L2-WAP משולבת עם WLR. עד שנגיע ליישם אותה (אם בכלל, כי לוקח שנים לפתח וליישם את הרגולציה הזו), היא כבר תהיה מיושנת ולא בתוקף באירופה, כי השווקים העולמיים נעים מהר קדימה. הוועדה, ששר התקשורת איוב קרא הקים לאחרונה ל"עידוד פריסת סיבים", לא תפתור את הבעיה של מדינת ישראל, כל עוד שמילה מימון ושאר חברי "קליקת הפרקליטים", שמייצגים אינטרסים זרים ומוזרים, יישארו על כסאם.