עמדה: בעקבות פרישת מנכ"ל משרד התקשורת (עדן בר טל) לפי חשיפה של News1, אנו חושפים את הנתונים המזעזעים המסכמים את הקדנציה של השר (משה כחלון) והמנכ"ל. תושבי ישראל מולעטים בנתונים מטעים וחסרים ולא קולטים בכלל את היקף הנזק הכלכלי העצום, שנגרם למשק של מדינת ישראל ולכיס של כל אזרחיה, בגלל אוסף כשלונות מדהים של משרד התקשורת בראשות השר משה כחלון. הנזק המצטבר (בספירה חלקית): 58 מיליארד ש"ח עד 2016 (כולל).
עדכון 11.7.14: השר גלעד ארדן מגדיל ביולי 2014 את הנזק לתושבי ישראל עד ל- 63 מיליארד ש"ח. 
מאת: אבי וייס, 9.6.13, 20:30

משרד התקשורת פרסם ומתגאה בכך, שהציבור חסך עד סוף 2012 כ- 5.7 מיליארד ש"ח, עקב "הרפורמות", שקידם משרד התקשורת ובראשן הרפורמה הסלולרית (רפורמה שהיא, במידה רבה, המצאה של כלי התקשורת, שהרבו לצטט את שר התקשורת ומנכ"ל המשרד, בלי לבדוק את העובדות לאשורן). הבעיה: "לא הייתי קונה אפילו מכונית משומשת" מהמספרים, שמפריח אגף הכלכלה של משרד התקשורת לחלל האוויר. כבר הצבעתי לא אחת על כך, שכל המספרים המומצאים במשרד התקשורת מופרכים על פניהם ואינם מבוססים על שום חשבון אלמנטרי, מה שיודע לעשות כל ילד בכיתה א'. 

המספרים של החיסכון כביכול שהשיג משרד התקשורת הם רק חצי הכוס, במקרה הטוב. במקרה הרע מדובר לכאורה בהטעיית הציבור. אין מולם את הנתונים כמה הציבור הפסיד כתוצאה ממהלכי משרד התקשורת. הרי ברור לכל אחד שלמד קורס מבוא בניהול, שאם גוף מסוים מתנהל ללא כל עבודת מטה, בשליפות מן המותן, לא מבצע את התכניות השנתיות של עצמו, מוביל החלטות שלא מתבצעות, עוסק כל הזמן במינוי "מקורבים לצלחת" חסרי כישורים לכל תפקיד אפשרי, מקבל החלטות שגויות על ימין ועל שמאל ומתנהל באי אכיפה של המדיניות של עצמו, הוא יוצר נזק אדיר בכל מעשיו.

מי משלם על הנזק הזה? כולנו. שלא יהיה שום ספק בעניין זה. התשלום הזה מגיע בסופו של דבר ודי מהר לכל אחד, במיסים גבוהים יותר ובמחירי מוצרים ושירותים אחרים גבוהים יותר ("יוקר המחיה") ובפחות פנסיה לקשישים. 

העיתון גלובס כבר עשה את החשבון: כמה נזק יצרה הרפורמה הסלולרית, שנוהלה בשלומיאליות וברצף מדהים של החלטות מוטעות, לתושבי ישראל. מדובר בנזק המוערך ע"י גלובס של כ- 9.1 מיליארד ש"ח. זה לא נזק תיאורטי. כולנו משלמים אותו כעת בהעלאת המע"מ ושאר המיסים. אגב, דה-מרקר הגיע בניתוח כלכלי למספר די דומה, בחישוב שנעשה על ידי דה-מרקר (וגם ע"י אנליסט התקשורת ערן יעקובי) כבר בסוף 2012. כך, כל תושבי ישראל משלמים כעת מכיסם, את הרווח שזכו בו 1.5 מיליון בעלי מכשירי סלולר, שהתניידו לחברות החדשות. זה "מקדם אי השיוויון" הכי גדול במשק הישראלי. אם נקזז את ההפסד מהרווח (9.1 מיליארד הפסד מקוזז מהרווח - 5.7 מיליארד), אזי נקבל הפסד נטו לציבור בישראל של 3.4 מליארד ש"ח. זאת, רק "מהמהפכה הסלולרית".

[הערת אגב, היה ניתן לנהל את "מהפכת הסלולר" בלי הנזקים הללו. החלופות הוצגו בזמנו למשרד ולממשלה ולא התקבלו. משרד התקשורת [ביחד עם משרד האוצר] העדיף לפעול בכאוס האופייני להתנהלותו חסרת התכנון והמעוף, מה שיצר בתהליך כאוטי את הרווח לטווח קצר לחלק די קטן מהמנויים ולנזק אדיר לטווח ארוך לכל האוכלוסייה].

חשוב לזכור: "מהפכת הסלולר" נולדה למרות משה כחלון, ולא בגלל משה כחלון. היא נולדה כי שני בעלי הון וחברות תקשורת מצרפת החליטו לעלות לארץ מסיבות שדי ברורות לכל מי שרואה מה קורה בצרפת. זו המציאות. למשה כחלון לא היה כל קשר לתהליכים הללו, הוא רק ניכס אותם לעצמו בדיעבד. תעלול יח"צני מהסוג הירוד ביותר של פוליטיקאי מצוי, כדי להסתיר את הכשלון הטוטאלי שלו בניהול מכרז התדרים, שבעקבות הטעויות שנעשו על ידו, נכנסו לשוק התקשורת המקומי בעלי ההון הללו מצרפת והעתיקו את המאבק בינהם - מצרפת לישראל. אגב, זה מאבק שבנוי כולו על בועה ואשלייה שתתנפץ. 

אבל, זה לא נגמר במהפכה הסלולרית. אמנה כאן חלק מהכשלונות של משרד התקשורת ואנסה לכמת את הכשלונות הללו בכסף, כדי לקבל את התמונה היותר מקיפה ונכונה. אחשב ואציג את עלות ההפסדים לציבור בישראל עד סוף 2016, כדי להציג את התמונה הכוללת של שתי קדנציות של שני שרים: משה כחלון וגלעד ארדן (גם יחד):

א. כמה כסף הפסדנו בגלל כשלון הרגולציה על בזק? לא צריך להתאמץ לחפש את התשובה לשאלה זו. המומחה מס' 1 בישראל לכלכלת תקשורת ויועץ משרד התקשורת כבר חישב זאת עבורנו: הפסד מצטבר (עד השנה) של 11 מיליארד ש"ח. היות והמשרד כבר החליט שהוא ממשיך בדרך של החלטות מוטעות נוספות, שמשחקות [כמובן] לטובת קבוצת בזק (קוראים להחלטות החדשות הללו בשם המוזר: "שוק סיטונאי"), ההפסד המצטבר, רק מטיפול לקוי מתמשך בקבוצת בזק עד 2016, יהיה כ- 16 מיליארד ש"ח. לא פחות.
עדכון קצר נוסף בנושא בזק מצוי בסוף הכתבה.

ב. טיפול לקוי בחברת דואר ישראל - 3 מיליארד ש"ח לפחות. אפשר לכתוב ספר שלם על החובבנות והכאוס בטיפול בדואר ישראל. חובבנות המתחילה מראשי המשרד ונגמרת באחרון הפקידים שטיפלו בנושא. בסעיף זה יש "סיפורים מסמרי שיער" מאחורי הקלעים שלא מתאימים לפרסום בעיתון שעוסק בענייני תקשורת והיי-טק ולא בענייני פלילים. 

ג. פיגור מצטבר של 5 שנים בהכנסת טכנולוגיית ה- LTE לישראל: 6 מיליארד ש"ח (על פי נתוני ה- OECD ומחקרים נוספים, השדרוג של רשתות הסלולר שווה ערך לכ- 0.65 אחוז מהתל"ג, תלוי בהיקף הפיגור ומשכו).

ד. פיגור מצטבר של כ- 5 שנים לפחות בהכנסת טכנולוגיות ה- FTTH לישראל: 14 מיליארד ש"ח (פגיעה בגידול התל"ג בהיקף של כ- 1.4 אחוז מהתל"ג, על פי נתוני הבנק העולמי ונתוני ה- OECD).

ה. אי שחרור תדרים חופשיים לטובת הציבור: 3 מיליארד ש"ח לפחות. זה כולל גם את התדרים שלא הוקצו לגופים ציבוריים חיוניים דוגמת עיריות, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות לרבות לרכבת ישראל ועוד. כמובן, שזה כולל את המגבלות שיש בתדרים חופשיים קיימים לטובת טכנולוגיות חופשיות דוגמת ה- WiFi, RFID, ועוד טכנולוגיות רבות וטובות.

ו. קביעת תדרים לא נכונים, בטכנולוגיות הלא נכונות, עם רשת הכי יקרה שיש בעולם, ל"רשת חרום לאומית": 0.5 מליארד ש"ח עד היום, 1.5 מליארד ש"ח עד סוף 2016. עדכון: ביולי 2014 החליט המשרד בתחמנות על הטלת "מס מחסור בתדרים" על כל תושבי שיראל, כפי שחשפנו כאן. 

ז. טעות לא מקרית בקביעת הקש"ג (תעריפי הגומלין בין הספקים), בגלל מודלים כלכליים לא נכונים לחישוב, תוך הטעיית הממשלה, המחוקקים והציבור: 2 מיליארד ש"ח. 

ח. אי טיפול בנושאים חשובים וקידומם, שכתוצאה מכך, לא נכנסו לישראל טכנולוגיות חדשות בקצב ובמינון הנדרשים ובכלל זה: IPv6, רשת איתותים לאומית, עיר חכמה - Smart City, טכנולוגיות עננים, טכנולוגיות Convergence, "שקיפות שלטונית", ריכוזיות ומונופולים בתקשורת (יש הרבה, לא רק בזק והוט),  מספרים מקוצרים ומספרי פרמיום, מחלף האינטרנט הישראל (IIX), מכירת דומיינים, רדיו דיגטלי, IPTV\OTT, טכנולוגיות טלוויזיה מתקדמות, טכנולוגיות SIP, טכנולוגיות Smart Grid, סירוס טכנולוגיות ה- VoC, טיפול כושל במחירי הנדידה - Roaming, התעלמות מטכנולוגיות Big Data, אי טיפול בכל נושא האנטנות - קטנות כגדולות כולל שיתוף אנטנות, התעלמות מטכנולוגיות DRP\BCP, ועוד. כל הסעיפים הללו מצטברים כדי נזק של כ- 6 מיליארד ש"ח לפחות. 

ט. היעדר אכיפה בכל התחומים (למעט מועצת הכבלים והלוויין, שכן אוכפת, כל השנים), יצירת תרבות של "הון שלטון" וקפיצת פקידים בכירים היישר מהמשרד אל הגופים המפוקחים, התעלמות מפרקטיקות מטעות ועושקות דוגמת Tie in Sell וחסימת מתחרים (דוגמה טריה אחרונה: החסימה שביצעה נטוויז'ן \ סלקום באינטרנט הישראלי, בידיעת משרד התקשורת), עולה, בהערכה זהירה כדי 3 מיליארד ש"ח לפחות. מי שלא בקי, להלן תזכורת קלה: הפעם האחרונה שמשרד התקשורת הטיל קנס על חברת תקשורת כלשהי בישראל היה ב- 24.8.2005. אנחנו (למי שלא שם לב) במחצית 2013. מאז, כמות הפרות החוק, התקנות והרישיונות ע"י חברות התקשורת עלתה מעשרות עד מאות מקרים בשנה, לאלפי מקרים בשנה. תגובה אכיפתית? יוק. "איש הישר בעיניו יעשה". 

סה"כ: 57.9 מליארד ש"ח.

אז איך משרד התקשורת מתרברב ו"עובד על הציבור" בטענה שהוא חסך לתושבי ישראל 5.7 מיליארד ש"ח, אם הנזק המצטבר של משרד התקשורת לכלל אזרחי ישראל הוא כ- 58 מיליארד ש"ח (יותר מכל תקציב הביטחון של ישראל)?

מי ישלם על כל המחדלים אדירי הממדים הללו (מבקר המדינה היטב לתאר אותם, במקטע אחד צר של בדיקה שערך לאחרונה במשרד התקשורת, בתחום הקצאת התדרים)? התשובה ברורה: כולנו, מכיסנו. 

עדכון:
פניתי גם לממונה על ההגבלים העסקיים (שאמור לפקח באופן הדוק על בזק, בהיותה מונופול מוכרז) וגם למשרד התקשורת.

את הממונה על ההגבלים העסקיים שאלתי: "מה עמדת הרשות להגבלים עסקיים לנוכח ההכרזה של פרופ' ראובן גרונאו (כפי שפרסמתי כאן) שחברת בזק הוציאה "עודף" של 11 מיליארד ₪ מאזרחי ישראל בעשור האחרון (או בעברית יותר פשוטה: עשקה את אזרחי ישראל בלי חשבון ובחסות הרגולטורים בהיקפים בלתי נתפסים, ההולכים וגדלים משנה לשנה)?. האם הרשות, שאמורה להגן על אזרחי ישראל (ביחד עם משרד התקשורת, כמובן) מפני המונופול שבפיקוח שלה – בזק, אינה נושאת באחריות למחדל אדיר הממדים והמבהיל הזה?".

את משרד התקשורת שאלתי בנוסף: "מה עמדת שר התקשורת הנוכחי, לנוכח חשיפת המחדל אדיר הממדים של קודמו בתפקיד, בעניין "גביית היתר" של בזק?".

תשובות - לא קיבלתי. זה די ברור למה. איש לא נושא באחריות למחדל אדיר הממדים והמזעזע הזה, שחשף באומץ רב פרופ' גרונאו לציבור בישראל. הבעיה היותר חמורה, שמחדל זה הוא רק חלק מההפסד הבלתי נתפס בהיקפו, של כ- 58 מיליארד ש"ח, שיצר משרד התקשורת במו ידיו (בעזרת עוד כמה גופים, דוגמת האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים), בכיס של כולנו.  

הפיגור של ישראל מול שאר העולם המערבי מופיע לא רק בסדרת הכתבות שלי. הוא מונצח מידי שנה בדוחו"ת ה- OECD ומפורט בצורה נוקבת ב"דו"ח מצב המדינה" של מרכז טאוב ובפרסומים רבים נוספים. לצערי, מאמר זה בדיוק כמו קודמיו - יישכח וייגנז. זאת, משום שאין מי שמייצג את האזרח הקטן מול המחדלים המתמשכים של הרשויות והגופים שעושקים אותו, יום יום.