פסק דין טרי של הבג"ץ קובע שלמשטרה אין סמכות חוקית לסגור אתרי הימורים. בעקבות פסיקה זו אמורה הכנסת לתקן את החוק​. 
מאת: מערכת Telecom News, 24.03.13, 23:50

בפסק דין מנומק בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים המצוי כאן, ניתנה היום (24.3.13) החלטה ברוב דעות (הנשיא א' גרוניס והשופט ע' פוגלמן) נגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג, לדחות את הערעור של משטרת ישראל, ולחייב את המערערים לשלם למשיב (איגוד האינטרנט הישראלי וספקיות האינטרנט סמייל טלקום, אקספון-018, 013 נטוויז'ן ובזק בינלאומי) שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪.

על פי הפסיקה החדשה, למשטרת ישראל לא הייתה סמכות להוציא צווים המורים לספקיות האינטרנט לחסום את הגישה לאתרי הימורים בחו"ל. בית המשפט העליון דחה את ערעור המשטרה על החלטה בנושא של בית המשפט לעניינים מנהליים. ההחלטה קובעת, שפרשנות המשטרה לפיה סעיף 229 בחוק העונשין מקנה לה סמכות להוציא צווים לחסימת הגישה לאתרי הימורים אינה נכונה. “נדרשת לשם כך הסמכה מפורשת בחקיקה, ולא ניתן להסתפק בהסדר הנוכחי, שאין בו הסמכה להורות לצד ג' לסייע לרשויות האכיפה בהפעלת הסמכות", נכתב בפסק הדין. החסימה בוצעה בצורה החורגת מהגדרות החוק.

ראשיתה של הפרשה הזו בקיץ 2011, עת שלחה המשטרה צו לספקיות האינטרנט בישראל, שמורה להן למנוע מלקוחותיהן את הגישה לאתרי הימורים גדולים דוגמת Victor Chandler. המשטרה התבססה על סעיף 229 בחוק העונשין, שלפיו רשאי מפקד מחוז להורות על סגירת "מקום של משחקים אסורים", וטענה שהוא מקנה לה סמכות להוציא צו לחסימת גישה גם לאתרי הימורים. הפרקליטות תמכה בפרשנות הזו. 

הספקיות צייתו לצו ואף לא אחת מהן לא עתרה נגדו לבית המשפט. את ההתנגדות הוביל איגוד האינטרנט הישראלי, שעתר נגד החסימה לבית הדין לעניינים מינהליים. באפריל 2012 קיבלה השופטת מיכל רובינשטיין את העתירה וקבעה כי פרשנות חוק העונשין שביצעה המשטרה אינה נכונה. המדינה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, שכעת החליט לדחות את הערעור.

בהחלטתם קובעים השופטים, בין היתר, כי הסמכות שחוק העונשין מקנה למשטרה לסגור אתרי הימורים הינה של המשטרה עצמה ושאין ברשותה להורות לספקיות האינטרנט לעשות זאת בשבילה. “לא ניכרת מלשונו של סעיף 229 לחוק העונשין הסמכה להטיל תפקיד על צד ג' - ולו ברמז", כתב השופט פוגלמן, שניסח את דעת הרוב. "הדרך החוקית היחידה שתאפשר להקנות למפקד המחוז סמכות ליתן הוראות כופות לספק שירות צד ג' היא - להשקפתי - תיקון החקיקה הראשית (תיקון שאין צריך לומר כי יידרש לעמוד בתנאי "פסקת ההגבלה" שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו)“.

ואולם, נראה שפסק הדין שהתקבל הוא לכל היותר מחסום זמני נגד צווי המשטרה, שכן, לא מדובר בפסילה עקרונית של חסימת אתרים מטעמי חופש הביטוי, והשופטים עצמם אמרו שזו תתאפשר עם שינויי חקיקה מתאימים. 

במקביל, השופט פוגלמן יוצר בדבריו מדרג של ביטויים שזכאים להגנה, דבר שעלולות להיות לו בעתיד השלכות שליליות בהקשר של חופש הביטוי באינטרנט. עם זאת, עולה שפוגלמן עצמו מודה לבעייתיות הדברים שהוא כותב, שכן הוא מוסיף: "כאשר עסקינן במטרייה רגישה של חסימת אתרי אינטרנט - יש לבחון בשבע עיניים את החשש לפגיעה בחופש הביטוי (...) ייתכן בהחלט כי בעתיד יבואו לפתחנו מקרים אחרים, שבהתייחס אליהם יהא טעם להרחיב בצורה ניכרת את היקף ההגנה הנפרשת על ביטויים הכלולים באתר זה או אחר”. העובדה שהחלטת השופטים אינה עקרונית אלא מתמקדת בלשון החוק משמעה, שהמאבק נגד חסימת אתרי הימורים עוד רחוק מסיום: כבר בדצמבר 2012 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק, שיאפשר למשטרה להורות לספקיות לחסום גישה לאתרי הימורים. זאת, ייתכן, כצעד מקדמי למקרה, שבית המשפט העליון ידחה את ערעור המדינה. ההחלטה שהתקבלה, ואשר דורשת שינוי בחקיקה, משתלבת היטב עם המהלך, שבו כבר נקטה המדינה.