הנטרול המוחלט והסופי של השופט בדימוס דוד רוזן, נציב התלונות על הפרקליטות, (תהליך שהחל באדיבותה של השרה איילת שקד), ואי הקמת ועדת חקירה בנושא "תפירת תיקים" בפרקליטות, מובילים לצורך להקים יחידת חקירה דומה למח"ש, אך לתחום הפרקליטות, עצמאית לחלוטין ובכפיפות רק למערכת המשפטית. הגיעה העת לסיים את "החסינות המוחלטת", שבנו הפרקליטים והיועמ"ש לעצמם במערכת הזו, מהיועמ"ש למעלה עד אחרון הפרקליטים והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה וגופי הסמך הממשלתיים, למטה.
מאת: אבי וייס, 7.7.21, 07:40
1.הרקע לכאוס השלטוני בתחום לשכת היועמ"ש והפרקליטות, לרבות כל היועמ"שים בכל משרדי הממשלה ויחידות הסמך הממשלתיות:
ההכרזה על שביתה (כאן), שהכריז אמש ארגון הפרקליטים כנגד שיטת המכרזים למינויים לתפקידים המתפנים (כלומר: הם לא מוכנים, שהשיטה הקיימת של "חבר מביא חבר" תסתיים, או תשופר), תשיג את שלה (זה בטוח), כבר בימים הקרובים. שום רפורמה לא תהיה, גם בנושא זה.
כפי שמציין אלי ציפוריכאן, ההצטרפות של פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן לצד השובתים - היא פתיחה רעה מאוד, לפרקליט המדינה החדש, שהבטיח רפורמות (שנראות כעת די דמיוניות).
זו רק דוגמה אחת מני רבות, כיצד המערכת הזו, שמתחילה מהיועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט, (בתמונה משמאל), בראש ועד אחרון המתמחים והיועצים המשפטיים בכל רחבי השירות הציבורי, יצרה לעצמה "חסינות מוחלטת" מפני כל התערבות חיצונית, כל חקירה, כל בדיקה, כל טיפול משמעתי, כל טיפול אתי, כל דיון להפקת לקחים. הגנה טוטאלית. מוחלטת.
כל אחד יכול לשאול את עצמו 4 שאלות פשוטות, עם 4 תשובות ברורות:
1) כמה פרקליטים (לרבות יועצים משפטיים בכל השירות הציבורי) הועמדו לדין משמעתי בעשור האחרון (בהקשר לעבודתם, לא על עניינים אישיים, לא עניינים של סכסוכים פנימיים דוגמת הטרדה מינית, התבטאויות לא ראויות והטרדות דומות, ולא כל מה שמחוץ לעבודתם)? 2) כמה פרקליטים הועמדו לברור משמעתי פנימי (או אפילו "דיון להפקת לקחים") בעשור האחרון, בהקשר לעבודתם כפרקליטים ויועצים משפטיים (לא בעניינים אחרים)? 3) כמה פרקליטים הועמדו לדין פלילי בהקשר לעבודתם בעשור האחרון? (למי ששכח, אני לא, הסיפור של עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהועמדה לדין על הדלפת מסמכים לברוך קרא אז ב"הארץ", היא הורשעה ב-2005. זו הייתה הפעם האחרונה. לפני 16 שנה!). 4) כמה פרקליטים הובאו לדיון בפני "ועדת האתיקה" של פרקליטות המדינה מאז הקמתה במאי 2015 ועד היום, ובכמה מקרים\סוגיות טיפלה "ועדת האתיקה" הזו בשנה האחרונה?
התשובות ברורות: אפס, אפס, אפס ואפס. "זו כל התורה על רגל אחת".
ההצלחה הטרייה האחרונה של "ארגון הפרקליטים" ונציגיו היא בהחלטת הבג"ץ מ-1.7.21 (כאן), שכפתה על השופט בדימוס דוד רוזן, בתמונה משמאל, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם), 2 דברים (כמפורט כאן) המנטרלים את שאריות הסמכויות הזעירות, שעוד היו לו לנציב: 1) לא ניתן לו יותר לפרסם החלטות של הבירורים, שהוא מבצע (אלא בתנאים מאוד צרים של אישורים, שהוא אמור לקבל ושאין סיכוי שיקבל). "ועד הפרקליטים" דורש כעת, שכל ההחלטות מהעבר, שכבר קיימות באתר משרד המשפטים בפורטל של נת"ם - תימחקנה. הכל יהפוך לסודי. כך, איש לא ידע שיש איזו בעיה בפרקליטות, שהנציב דוד רוזן בדק והגיע למסקנות. 2) כל מי מהפרקליטות הנמצא בבירור אצל הנציב, עקב תלונה כנגדו, זכאי לשימוע כפול (במקום שיימוע אחד), מה שמסרבל והופך את כל תהליך הבירור ע"י הנציב לבלתי הגיוני ובלתי אפשרי.
המצב כה חמור עד שהנציב, השופט בדימוס דוד רוזן אמר בקולו כך כאן: "אם החוק לא יתוקן, עדיף לסגור את הנציבות". והחוק לא תוקן ואין כל סיכוי שיתוקן.
את התלונה הראשונה בפרשה זו הגשתי כבר ב-2018 ועד היום לא קיבלתי שום מענה, רק התחמקות ומריחות. אחרי התלונה הראשונית הזו ליועמ"ש מ-11.4.18 (בפרשה, שכבר אז כונתה על ידי בשם: "תיק 5000"), הוספתי עוד תלונות ליועמ"ש בנושאים, שהתפתחו בפרשת ה"ישראבלוף" הזו במשך השנים - מאז 2018. בסה"כ הגשתי לא פחות מ-14 תלונות המשך (מאז אפריל 2018 ועד 2021), שעל אודותן אדווח כאן בהמשך.
כבר ב-4.11.20 כבוד השופט בדימוס דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם) האמין לשקרים החוזרים ונשנים של עו"ד מומי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה, במקום לברר את האמת עד תומה ולהוקיע את השקרנים, כמפורט כאן.
ביום 14.6.21 שלח לי כבוד השופט בדימוס דוד רוזן את תשובתו המסכמת והחלטתו, לגבי התלונה הראשונה בסדרה זו של תלונות, מ-2018. התשובה המלאה שלו נמצאת כאן.
בקצרה, הוא נאלץ לדחות את תלונתי אליו בגלל אי מענה על תלונתי - בגלל "חורים" ענקיים בחוק. כך, שהוא מדווח לי, שהוא חסר כל סמכויות לבדוק את תלונתי.
הנה החור הראשון בחוק:
כלומר: היועמ"ש יכול לקבור\ לגרוס כל תלונה פלילית, ע"י העברתה למשנה ליועמ"ש, שהוא לא רק חסין מפני כל תביעה פלילית או אזרחית מכל סוג (כמפורט כאן), הוא גם לא נמצא תחת שבט הביקורת של הנציב. הוא מעל אלוהים. לא נותן דין וחשבון לאיש. לא כפוף לשום חוק\תקנה\נוהל. כלום.
הנה החור השני בחוק:
כלומר: אמנם, היועמ"ש נמצא בחוק ככפוף לשבט הביקורת של הנציב, אבל שיקול דעתו המקצועי - לא נמצא תחת שבט הביקורת של הנציב.
כלומר: היועמ"ש יכול להחליט להעביר כל תלונה למשנה ליועמ"ש - כדי לקבור אותה ללא כל דיווח, ושניהם לא צריכים לספק שום דין וחשבון לאיש, מה נעשה עם התלונה הזו. כך, גם הוא (היועמ"ש) מעל אלוהים. לא נותן דין וחשבון לאיש בעניין החלטותיו. לא כפוף לשום חוק\תקנה\נוהל. כלום.
ניחשתם נכון, שרת המשפטים דאז, איילת שקד, ידידתו מזה שנים של ד"ר אביחי מנדלבליט.
בכניעתה ל"קליקת הפרקליטים", הובילה השרה דאז איילת שקד (בתמונה משמאל), להתפטרות הנציבה הראשונה ומקימת נת"ם, השופטת בדימוס הילה גרסטל, שלא לדבר על "התיק שתפרו" לה (להילה גרסטל) בפרקליטות (תיק שנסגר), ואיילת שקד היא זו, שהובילה לחקיקת חוק כזה נכה ומלא חורים.
וכעת: מה קרה לכל 14 התלונות, שבאו אחרי התלונה הראשונה שלי מ-2018, בעניין המכונה על ידי "תיק 5000"? נחשתם נכון. גם אותן גרסו, בלי לדווח לי מאומה, למה, מתי ואיך.
כשהתלוננתי בפני הנציב כבוד השופט בדימוס דוד רוזן על הטיפול הלקוי ב-14 התלונות שלי, שנגעו ל-2 פרשיות:
א) "תרמית האנטנות" המפורטת בכתבות בנספח א' כאן למטה,
ב) "תרמית פריסת הסיבים" המפורטת בכתבות בנספח ב' כאן למטה,
לאחר ברור מעמיק על ידו, קיבלתי את התשובה הנמצאת כאן מהנציב דוד רוזן.
כל התלונות המלוות בעשרות מסמכים (כאמור, סה"כ הגשתי 14 תלונות, שנשלחו ליועמ"ש, בשנה החולפת), תלונות, שהוגשו בגינם תלונה חריפה על ידי לנציב נת"ם, כבוד השופט בדימוס דוד רוזן, אחרי שלא הצלחתי לברר מה עלה בגורלן, בנושא "תרמית האנטנות" ונושאים משיקים (דוגמת "פריסת הסיבים") - כעת הוברר לי, לאור הבירור היסודי והמסור שערך הנציב דוד רוזן - שהן נגרסו סופית.
זאת, בתרגיל ערמומי של היועמ"ש, שמנצל פרצות בחוק (הפרצה העיקרית מופיעה בתצלום כאן מתחת), שבה, בין היתר, כפי שכבר ציינתי לעיל, המשנים ליועמ"ש לא כפופים לשום ביקורת משום סוג והם "חסינים" מפני ביקורתו של הנציב, כבוד השופט בדימוס דוד רוזן:
העוזר של היועמ"ש, עו"ד רועי כהן, הזכיר לנציב, דוד רוזן, שלא די שהמשנים ליועמ"ש לא כלולים בחוק הנציבות, שיקול דעתם, בדיוק כמו שיקול דעתו של היועמ"ש וכל יתר הפרקליטים, לא כפוף לביקורת של הנציב והנה התזכורת שלו לחור הענק הזה בחוק:
בנוסף, כדי להוסיף "חטא על פשע", היועמ"ש, והפרקליטות (ואחריהם, בחוסר ברירה - הנציב דוד רוזן), שולחים אותי להתלונן במשטרה, בזמן שלמשטרה אין כל סמכות לפתוח בחקירה כנגד מי מהפרקליטות והיועצים המשפטיים (רק היועמ"ש יכול לאשר זאת, והוא לא אישר דבר כזה בעשור האחרון, כפי שציינתי בתחילת הכתבה).
הם משום מה סבורים, שאני לא מכיר את הנחיית היועמ"ש, שיש בה הוראה ברורה בנוגע לחקירת יועצים משפטיים (ההנחייה, שמספרה הוא 9.1000, מצויה כאן) ובהנחיית היועמ"ש הזו (שבמצב המשפטי המוזר הקיים בישראל, זה בדיוק כמו חוק), כתוב כך, "שחור על גבי לבן":
הנה הנוסח, שכעת שולחים לי כ"תרגיל גריסה" נוסף - לעבירות פליליות של "הקליקה" וחבריה:
כדי לא להשאיר את קוראינו במתח, גם במשטרה אני מתלונן, אבל שם זה הרבה יותר גרוע. שם גורסים ומשקרים. בלי כל חשבון. מיד. הכל.
כדי למנוע כל ספק: זה לא ימנע ממני מלהמשיך ולהתלונן ולהציג את המסמכים, העדויות, העובדות - רק את האמת.
למי שמעוניין בעוד פרטים על הנעשה בתחום החקירות במשטרת ישראל, עו"ד פיני פישלר הוא המוביל בחשיפות בתחום המחריד והמזעזע הזה.
3. הצורך בהקמת "מחלקת חקירות פרקליטות" (מח"פ) עצמאית והכפופה רק למערכת המשפט.
אדגים את הצורך האקוטי במערכת בקרה וחקירה, שנמצאת מחוץ למערכת משרד המשפטים וכפופה רק למערכת המשפטית (די בדומה לגופים עצמאיים אחרים הקיימים בישראל, דוגמת ה"רשות לתחרות", שכפופה לבית הדין להגבלים עסקיים, שהוא בית משפט מחוזי), ואציג זאת בדוגמה אחת מחרידה, הממחישה את הכל:
מי פעל להטות את בחירות בישראל? עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט אישר, לכאורה, את ההדלפות לתקשורת ובכך ניסה להשפיע על 4 מערכות הבחירות (ונראה שדי הצליח בכך, לאור העובדה שיש כיום ראש ממשלה כלבבו).
מדובר בשערורייה המשפטית הגדולה שהייתה אי פעם בארץ (ואולי בעולם), שבה יועץ המשפטי לממשלה, מאשר במו פיו לעבור עבירות פליליות, לצמרת המשפטית של מדינת ישראל (הפרקליטות) ולמדברריה.
ועדת חקירה (כפי שאני קורא בכל כתבותיי מזה כעשור), היא צורך מיידי ואקוטי, כולל התפטרות מידית של עו"ד ד"ר מנדלבליט מתפקידו והקמת "צוות חירום" במשרד המשפטים, בראשות שר המשפטים, כדי לפרק ולשקם את הגוף העברייני, לכאורה, הזה.
במקביל, יש לפעול להקמת "מחלקת חקירות פרקליטות" (מח"פ), שתהיה דומה למח"ש, אך תעסוק בכל המערכת, שמתחילה ביועמ"ש בקצה העליון ובאחרון היועצים המשפטיים בכל השירות הציבורי. המערכת הזו חייבת להיות עצמאית וכפופה רק להוראות החוק ולמערכת בתי המשפט.
המקור למידע הזה, של התערבות היועמ"ש בבחירות, מגיע היישר מפיה של רינה מצליח מ"החדשות" ערוץ 12 ומצוי כאן, והיא חוזרת על זה פעמיים, בריאיון מזעזע, ששידרה מ-14.9.19 וחתכתי את הסרטון מ-Mako כדי להתמקד בקטע המרכזי הזה והוא נמצא כאן ביוטיוב:
במקביל, היה צריך להשעות לאלתר (כבר אז) את רינה מצליח מתפקידה ב"החדשות", על שעברה על הסעיף הבא בתקנון האתיקה של העיתונות: "חסיון עיתונאי, 22. לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור".
כמובן שהיה ועדיין יש צורך בחקירת משטרה של השערורייה הזו!!
במקום שתיפתח חקירה בנושא, היועמ"ש "מרח" את עורכי הדין של הנאשמים ב"תיקי האלפים", בתשובות שקריות ומתחמקות (דוגמת התשובה שיש כאן), והבג"ץ אף הוא נתן גיבוי וחיפוי להחלטת היועמ"ש, לא לחקור הדלפות פליליות ב"תיקי האלפים" (החלטת הבג"ץ - כאן).
יצויין, שמה שחשפה רינה מצליח, לא היה חדש עבורי (ועבור רבים) ועבור קוראי Telecom News. חשפתי וכמה פעמים, שהיועמ"ש ד"ר מנדלבליט הוא זה העומד בראש "מפעל ההדלפות" של "תיקי האלפים" כנגד נתניהו.
למי שמעוניין לצלול כיצד השגתי "ראיות פורנזיות" (מדעיות, חד-ערכיות) מאילו מחשבים בלשכת היועמ"ש ובפרקליטות בוצעו ההדלפות ולמי מכלי התקשורת המדבררים את ההדלפות הללו, יוכל לקרוא זאת בסדרת כתבות חשיפה עם עשרות מסמכים, כשהכתבה המובילה שבהן פורסמה על ידי תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: חשיפת הכזבים של היועמ"ש מול האמת המוכחת לגבי ההדלפות בתיק 4000.
כלומר: יש צורך בגוף (די בדומה להסדרי "התובע המיוחד" שיש בארה"ב: המוסד הזה נקרא בארה"ב בשם Special Counsel, שם יחסית חדש, שהחליף את המינוח הקודם: Special Prosecutor), שאינו תלוי ביועמ"ש, ושיכול לחקור ולהאשים גם את היועמ"ש והכפופים לו, במקרה של חשד לפלילים.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה היועמ"ש יכול לקבל החלטה על חקירה והעמדה לדין פלילי של: הנשיא, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, שופטים, דיינים וכיו"ב. זאת, בזמן שאין איש בישראל שמוסמך להחליט על חקירה והעמדה לדין של היועמ"ש עצמו וכל "הקליקה" שכפופה לו: הפרקליטים והיועצים המשפטיים בשירות המדינה, מעל לאלפיים עובדי מדינה.
די ברור, שרוב רובם של עובדי המדינה הללו, עובדים במסירות, ביושר ואף מתוך תחושת שליחות. אולם, לא ניתן להתעלם מהאמרה של לורד אקטון: "כוח נטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".
העובדה שאין ולו אחד בקרב הציבור העצום הזה, שצועק "המלך הוא עירום", היא תעודת עניות מבישה לציבור החשוב והיקר הזה. חבל שאנו לומדים את האמת על צמרת הפרקליטות, רק ממי שנתקל בה אישית ומקרוב, דוגמת: השופטים בדימוס: הילה גרסטל והרן פיינשטיין, ושרי המשפטים לשעבר: יעקב נאמן ז"ל, צחי הנגבי, פרופ' דניאל פרידמן, יוסף לפיד ז"ל, חיים רמון, בנימין נתניהו ואמיר אוחנה ושרים לשעבר נוספים - לא מעטים. יסלחו לי כל אלו שלא הזכרתי את שמם כאן, והמבקשים לתקן את המערכת החולה הזו, מזה שנים.
כיום, ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שמערכת היועמ"ש והפרקליטות "חסינים" מפני כל חקירה ותביעה, מכל סוג ומכל כיוון, גם בתחום המשמעתי והאתי. אפילו הנציב דוד רוזן לא יכול לעשות כיום מאומה. תיקון החוק לגבי הנציב (כפי שהוא עצמו מציע), לא יפתור את הבעיה, כי לנציב אין יכולת חקירה ותביעה וגם לא תהיה לו (בדומה למח"ש, או לגופים עצמאיים אחרים בעלי סמכויות חקירה ותביעה, דוגמת רשות נירות ערך, רשות התחרות ורשות המיסים).
מדובר בתיקון מאוד חיוני ודחוף ויפה שעה אחת קודם, אם אנו חפצים לחיות במדינה דמוקרטית, עם עקרונות ממומשים של משטר דמוקרטי מערבי, של שיוויון ועליונות שלטון החוק והצדק.
נספח א': פרשת "תרמית האנטנות".
מבחר מהכתבות הקודמות בעניין "הישראבלוף" הסלולרי, שבמרכזו שת"פ האנטנות המפוברק של סלקום-גולן-טלקום-אקספון-מרתון-We4G, מה שהתפתח לפרשה חדשה של ניסיון מכירת כל האנטנות במדינה, לחברה פרטית שבראשה יעמוד מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר:
נספח ב': פרשת "תרמית פריסת הסיבים".
מבחר מהכתבות אודות התרמית, שבה שר התקשורת יועז הנדל החליט לבנות מפלגה על הגב של משרד התקשורת באמצעות מתווה סיבים מושחת, לכאורה, שבו הוא יחלק כסף (שיילקח מהכיס של בזק) לראשי רשויות, שיצטרפו למפלגה הדמיונית שהקים. יש כאן חלק מהמאמרים המתארים את הכיאוס, השחיתות וחוסר ההגיון המוחלט, בפעילות צמרת משרד התקשורת, בכל הנוגע לתשתיות הכי חשובות של מדינת ישראל: פריסת סיבים לבתים ולעסקים הקטנים:
עדכון 14.10.21: אלי ציפורי פרסם כאן: "כנרת בראשי: ״קידמו עורכת דין בפרקליטות למרות שרכשה דירה שלא כדין בתוכנית מחיר למשתכן, כי היא מחזיקה אותם בגרון בנוגע למנדלבליט״;
תשומת לב, ש"תיק 4000" לא היה מגיע לכתב אישום אם צוות פרקליטים בכירים לא היה "מחזיק את מנדלבליט" בגרון ומאלץ אותו (ככל המסתמן ממה שפורסם) לאשר את הגשת כתב האישום כנגד נתניהו.
עו"ד כנרת בראשי צייצה כאן: "תעשו פרצוף מופתע, המשנה ליועמ"ש, עו"ד עדי מנחם באר, ביצעה, לכאורה, עבירה של ניסיון השגת דבר במרמה, זיוף מסמך וניסיון לשבש משפט בתמורה ובמקום במינימום להחקר העבירו אותה להיות ממונה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, רוצים לדעת למה, תמשיכו. עו"ד באר מחזיקה באמתחתה את החומרים נגד מנדלבליט, היא זו שחשבה שהתיק צריך להסגר, אם להסגר בחוסר אשמה כדי שלא יוכל לקבל את המינוי המיוחל...
אף אחד לא רוצה לעצבן אותה. דין אחד לאזרח ודין אחר לפרקליט. מושחתים."
בשנת 2018 עו"ד עדי מנחם נבחרה במסגרת "הצעירים הנבחרים 2018" של דה-מרקר - כאן.
בשנת 2019 עו"ד עדי מנחם הוצגה בהרחבה באתר "מקור ראשון" ע"י נטעאל בנדל בכתבה תחת הכותרת: "חמישה בעקבות אחד: הכוורת של מנדלבליט, "חמשת עוזריו הבכירים של היועץ המשפטי לממשלה פותחים צוהר לאחת הלשכות החשובות במדינה. הם מדברים על ההכרעה המתקרבת בתיקי ראש הממשלה ("לפזר את העננה במהירות"), על חקירות גל הירש ("התיק היה ראוי להיחקר"), על דינה זילבר ("עשויה מחומרים אחרים"). ראיון ראשון בימים סוערים."".
לפי עו"ד כנרת בראשי, היא (עו"ד עדי מנחם באר) כנראה החזיקה אצלה כנראה העתק של החומר של מה שקרוי "הכספת של שי ניצן" בנוגע לתיק של עו"ד ד"ר מנדלבליט. כשד"ר מנדלבליט נכנס לתפקידו וביקש (דרך העו"ד שלו דאז, עו"ד ז'ק חן) מעו"ד שי ניצן לתת החלטה על סגירת התיק שלו מ"חוסר אשמה" - היא הייתה מעורבת במהלך של "אחיזת מנדלבליט בגרון" (כפי שהוא דיבר בקלטת ששחרר עו"ד אפי נווה). זה הפירוש הברור של הסיפור הזה: עו"ד באר גם היא (לא רק עורכי הדין שי ניצן ודינה זילבר) "החזיקה את ד"ר מנדלבליט בגרון" (או הרבה למטה מהגרון...), בגלל בקשתו לסגור את "תיק הרפז" בעניינו - מחוסר אשמה.
היא (עדי מנחם) המליצה בזמנו אז על סגירה "תיק הרפז-מנדלבליט" מ"חוסר ראיות", כך שזה סיכן ומסכן את מינויו של ד"ר מנדלבליט ליועמ"ש ומסכן את עתידו ותכניותיו להיות שופט בית משפט העליון. לא ניתן להיות יועמ"ש או שופט עם תיק פלילי שנסגר ב"חוסר ראיות". כך, שכל ניסיון לפתוח בהליכים פליליים או משמעתיים כנגדה, יכול לסכן ישירות את היועמ"ש ד"ר מנדלבליט ולכן פשוט גרסו בפרקליטות את העבירות החמורות (לכאורה) שהיא ביצעה, בתחום "מחיר למשתכן".
תשומת לב שבעניין הזה (פרשת סגירת התיק של ד"ר מנדלבליט המפורטת בהרחבה כאן באתר "מידה"), היו מעורבים עוד כמה פרקליטים בכירים בפרקליטות דוגמת: המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים עו"ד מומי למברגר, הפרקליטה המלווה את "תיק הרפז - מנדלבליט" מפרקליטות ת"א - עו"ד טוני גולדנברג, עו"ד עמית איסמן (פרקליט המדינה כיום, שדווקא סבר בזמנו שיש לסגור התיק נגד ד"ר מנדלבליט מ"חוסר ראיות") ועו"ד שלומי אברמסון (מנהל המחלקה לבדיקת תלונות נחקרים בשב"כ (מבת"ן) בפרקליטות).
עדכון 15.7.24: פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, נאם ביום 11.7.24 ובין היתר יצא נגד התוקפים את הפרקליטות והציג את משנתו לגבי עבודת ותפקידי הפרקליטות, כמופיע בתצלום המצורף כאן משמאל.
הנאום המלא נמצא כאן: https://bit.ly/AmitAisman.
אולם, עו"ד עמית איסמן טעה ובגדול בכל תפיסת עולמו המוצגת כאן, שהיא כולל מציאות ווירטואלית שהוא יצק ויצר, מציאות שהחלה בעשור הקודם והעצימה בעשור הנוכחי ובמיוחד בשנה האחרונה, בקביעות שאין להן שום בסיס חוקי: 1. הפרקליטות לא מוסמכת לאשר פתיחה או אי פתיחה בחקירה, לגופי החקירה ובראשן משטרת ישראל.
******************************************************************************************************
החוק קובע שהמשטרה (ורק היא) תחליט אם לפתוח בחקירה, בכל עבירה (!!!) (למעט חריגים מועטים, דוגמת חקירה נגד רוה"מ וכנגד שופט, שרק במקרים אלו נדרש אישור חקירה מהיועמ"ש, לא מהפרקליטות).
תפקידי הפרקליטות הוא רק בהחלטה האם להגיש (או לא להגיש) כתב אישום בעבירות עליהן הפרקליטות אמונה (העבירות החמורות), כולל בעבירות שהוגדר בהן הסמכות של הפרקליטות בהגשת כתב אישום, למרות שבחומרתן הן היו אמורות להיות באחריות התביעה המשטרתית.
הפרקליטות השתלטה על החקירה והתביעה של המשטרה גם יחד, באמצעות נהלים חסרי בסיס חוקי באיזה חוק במדינת ישראל, כמובן בגיבוי היועמ"ש ובג"ץ, נהלים שהומצאו במיוחד לתכלית החסרת בסיס הזו (דוגמת הנחיית פרקליט המדינה: "הנחיה מס' 14.12 – אישור לפתיחה בחקירה ולהעמדה לדין בעבירות או עניינים בעלי רגישות מיוחדת").
כ"כ נקבעו ע"י הפרקליטות מנגנוני פיקוח מורכבים על המשטרה, מנגנונים שלא קיימים בשום חוק, דוגמת "פרקליט מלווה".
המשטרה התיישרה להחלטות הבלתי חוקיות הללו והוציאה נהלים מקבילים משל עצמה, דוגמת נוהל אח"מ 300.16.193 " חקירת אישי ציבור בכירים".
בנאומו, עו"ד עמית איסמן (בעמוד הרביעי בנאומו) בא בטענות על כך שהמשטרה פתחה בחקירה בכמה מיקרים, ללא אישור הפרקליטות. אולם, לטענות הללו אין כל בסיס חוקי. המשטרה לא אמורה לקבל את רשות הפרקליטות כדי לפתוח בחקירה (!!!).
למי ששכח את החוק שקיים בישראל, אז הנה תזכורת: סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 שכותרתו "חקירת המשטרה", קובע:
"נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה... "
בנוסף, למי ששכח, מקום המדינה ועוד קודם לכן, ועד העשור האחרון, המשטרה הייתה עצמאית לחלוטין בפתיחת וניהול חקירות. כל השנים. מאז ימי ניצב (בגימ.) מני יצחקי, בשילוב שלו עם פרקליט המדינה דאז עו"ד שי ניצן, המשטרה למעשה החלה להפוך להיות ארגון חסר עצמאות - ת"פ הפרקליטות. אין "הפרדת רשויות" כדין כחוק וכמתחייב ממדינה דמוקרטית נאורה, הדוגלת בשלטון החוק והצדק.
2. השיקולים של הפרקליטות בהגשת כתב אישום אינם מסתכמים על הראיות ועליהן בלבד וזה לא התהליך הנכון והחוקי של קבלת ההחלטות בפרקליטות.
******************************************************************************************************************************************************
השיקולים של הפרקליטות אמורים להיות שונים לחלוטין ואלו הם: א. חקר האמת. דהיינו: האם החקירה הצליחה להגיע לחקר האמת? ב. האם יש בסיס חוקי להעמדה לדין? האם באמת נעברה איזו עבירה קיימת (ולא עבירה מומצאת \ תקדים מומצא)? ג. האם יש מדיניות חקירה\תביעה בנושא הנחקר\הנבדק? האם המדיניות הזו עדכנית? האם המדיניות הזו גובשה בהליכים תקינים ושקופים? באם אין מדיניות - מדוע אין, האם ניתן לתקן זאת בזמן סביר והאם זה משליך על עצם הפתיחה בחקירה \ בדיקה ו\או ההעמדה לדין? ד. אם יש בסיס חוקי להגשת כתב אישום והעמסת המערכת המשפטית? דהיינו: האם נשקלו חלופות להעמדה לדין (החל ממסלול משמעתי - במקום שניתן, המרה בקנס \ כופר, "הסדר מותנה" וכיו"ב)? ה. האם החשוד \ הנאשם אכן ראוי ומתאים להיות נאשם עם כתב אישום? כאן נכנסים שיקולים אישיים שנוגעים לחשוד \ נאשם והאם עצם ההעמדה לדין יגרום עוול בלתי ניתן לתיקון? בין השיקולים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מצב בריאותי וכיו"ב. ו. האם יש סיכוי טוב (בהסתברות גבוהה) להגיע להרשעה? ז. האם יש ראיות שהושגו באמצעים פסולים, באמצעים לא בדיוק חוקיים, או בדרכים שנויות במחלוקת (למרות שעיקרון "פרי העץ המורעל" לא קיים במלואו בישראל)? ח. האם יש ראיות שמוסתרות מהגנה (בכוונה, או באמצעות "תעודות חיסיון" ותרגילי הסתרה אחרים), ועלולות לפגוע בהגנת הנאשם?
דהיינו: האם עצם השגת הראיות בדרכים מפוקפקות, גם לכאורה, או הסתרת ראיות מזכות, לא שומט את הקרקע מפני עצם הגשת כתב האישום? ט. האם בהגשת כתב האישום אין משום "אפליה אכיפה" כנגד החשוד (מה שמכונה כיום "אפרטהייד משפטי")? י. האם עצם החקירה וניסיון להעמדה לדין היא בלתי סבירה, קיצונית במופרכותה ובלתי הגיונית בנסיבות מיוחדות? הדוגמה הכי זועקת לשמים, היא ההחלטה של עו"ד איסמן לעצור ולפתוח בחקירה כנגד אזרחים (שיש המכנים אותם "גיבורים שהצילו את עם ישראל ב"שבת השחורה"), בטענות מצוצות מהאצבע, של "רצח מחבלים \ נוח'בות", כששני שופטים (בשלום ובמחוזי), דחו מכל וכל את הדרישה של המשטרה (בגיבוי הפרקליטות), להמשיך במעצר של האזרחים הללו וגם השופטים קבעו שאין קצה של ראיה בעניין האשמתם ברצח מחבלים.
כלומר: תהליך ההחלטה על הגשת כתב האישום הינו תהליך מורכב ומאוד מקצועי. בדיוק הפוך לקו החשיבה והפעולה של פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן וצוותו.
4. כל האמור לעיל חל גם על הפצ"ר (כיום פצ"רית), שפועלת במסגרת מומצאת של טיעון מופרך ושקרי לחלוטין, שלפיו חקירות במצ"ח של "פשעי חיילים" כנגד הנוח'בות, יציל את מדינת ישראל מהחלטות רעות בביה"ד בהאג.
5. אחד הפתרונות לכאוס המחריד הזה, מלבד ביטול כל הנחיות הפרקליטות והיועמ"ש (וההנחיות המקבילות במשטרה), שמשמעותן "השתלטות מוחלטת של הפרקליטות על המשטרה, ללא כל בסיס באיזה חוק", הוא בהצעה שהצעתי לפני שנים תחת הכותרת: "צריך להקים יחידה בשם "מחלקת חקירות פרקליטות" (מח"פ), עצמאית לחלוטין" - https://bit.ly/MachapNow.
יש כיום הצעת חוק שמציעה שהמנגנון הזה יהיה במח"ש, שתהיה גוף חקירות מקצועי ועצמאי לחלוטין, ללא כפיפות לפרקליטות.
כך או כך, המצב הקיים, לא יכול להימשך.
השינוי מצוי בידיים של כל אחד מהציבור, שאמור להתקומם מול "האפרטהייד המשפטי" הקיים בישראל.
עדכון 6.9.24:עמית סגל פרסם כאן ב-N12 (כותרת בלבד): "סערת הקלטות מנדלבליט נמשכת: התגובות על המינוי – והקשר לפרשת השוחד שהופרכה.
שיחות נוספות בין אפי נוה לאיילת שקד חושפות את החשש של השניים משינוי עמדתו של ראש הממשלה ומכך שהמינוי יוצג בתקשורת כדיל שנרקם בין השניים • שנתיים אחרי שמונה – אלי קמיר נעצר בחשד שתיווך בעסקת שוחד בין נתניהו וגרסטל • מנדלבליט לא פסל עצמו מעיסוק בפרשה למרות שראה בו יריב: "קמיר הוא יחצ"ן שלה, הוא עובד איתה" • האזינו."
פט בדימוס דוד רוזן, בתמונה משמאל, 
