"תיק 4000" נחקר בכמה מעגלים כבר מעל לשנה וחצי סביב החשדות הנוגעות לקבוצת בזק ובעליה וקשריהם עם צמרת משרד התקשרות דאז. מייד אחרי ששלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת) "התפוטר" (הפך ל"עד מדינה") והוחלף ע"י שמילה מימון, התחלתי להבחין בהולדתה של פרשה חמורה פי כמה, שהבשילה להחלטות פליליות (לכאורה) בקנה מידה גדול פי כמה, ממש בחודשיים האחרונים. מה צמרת משרד התקשורת הסתירה מהממשלה ומהציבור, לפני ההחלטה על ההקלות האדירות ל-IBC-אנלימיטד ובמקביל להחלטת הממשלה, מה שהוביל לרכישתה ע"י קבוצת סלקום ויוביל להטבות רגולטוריות נוספות ע"ח הציבור, שנמצאות עדיין "בבישול".
מאת: אבי וייס, 1.10.18, 18:20

את מה שאני מכנה "תיק 5000", או בקצרה: יישום רגולציה הפוכה לחלוטין מזו של שלמה פילבר (בתמונה משמאל) וכעת לטובת סלקום ושות', בהליכים הטעונים חקירה, העליתי על הכתב מייד כשראיתי את מה שמכונה "שימוע", שהביא להקלות רגולטוריות בשווי מינימלי של כ-5 מיליארד ש"ח לאנלימיטד - שם המותג של חברת IBC.

המסמך כאן הוא סיכום של תחקיר עצמאי (בסיוע של כמה מתנדבים מסורים), שאני מנהל בעניין זה קרוב לשנה, כשבחודשיים האחרונים חשפתי את רוב הממצאים המבוססים על אסמכתאות וצילומי ראיות, כי המהלכים הפכו למהירים ביותר, כפי שאפרט בהמשך.

היות ועל "תיק 4000" כתבתי מאות מאמרים (517 מאמרים ליתר דיוק) ועל "תיק 5000" כתבתי כמות די נכבדה של מאמרים (218 ליתר דיוק), מאמר הסיכום והניתוח כאן מבוצע כמעט ללא כל אסמכתאות, מקורות, לינקים, ציטוטים וצילומי ראיות. זאת, כדי להפוך את הקריאה וההבנה לכמה שיותר פשוטים לקוראים, כי מדובר בפרשיות מאוד מורכבות ומסועפות, שמעורבים בהן מיטב עורכי הדין והמומחים של עולם רגולציית התקשורת בישראל, שכמובן מעוניינים, שלא תקראו את המאמר הזה. מי שמבקש לצלול לפרטים בכל עניין שלא יהיה והמוזכר בניתוח כאן, יוכל למצוא זאת בכלי החיפוש הקיימים באתר, או בפנייה לכותב שורות אלו.

עוד כמה מילות הקדמה, בגלל ריבוי ה-Fake News שכל הצדדים וגם כלי התקשורת "מאכילים את הציבור" מזה זמן רב, גם בעניין "תיק 4000":

א. התיק הזה ("תיק 4000") הוא לא תיק אחד, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה ביצע "איחוד תיקים". למיטב הערכתי הוא יצטרך לפצל אותם בהמשך הדרך.

"תיק 4000" מורכב כיום משני תיקים עיקריים:
1) תיק שנחקר עד תומו, מלא ראיות מוצקות ומוכן להגשת כתבי אישום, שנחקר ע"י הרשות לניירות ערך, אודות פרשה, שהחלה בסוף 2016 ונמשכה עד תחילת 2017 (החקירה הגלויה נוהלה ביעילות ממחצית 2017 במשך כחודשיים), ונוגעת להטבה בגובה של כ- 170 מיליון ש"ח (בלבד) ומעורבים בה ראשי בזק וראשי משרד התקשורת. כלומר: מעורבים בתיק זה המנכ"ל ועוד כמה זוטרים, מהם יש ראיות לכאורה בעיקר נגד המנכ"ל ואולי העוזרת המקצועית למנכ"ל, אבל לא כנגד ביבי נתניהו, (בתמונה משמאל), כי בתקופה שנחקרה הוא כבר לא היה שר התקשורת. הוא "סולק" בעקבות החלטת היועמ"ש מתפקיד שר התקשורת ומהעיסוק בקבוצת בזק במחצית 2016.

2). "תיק 4000" שמשטרת ישראל החלה לחקור בתחילת 2018, מסיבות לא בדיוק ברורות, כשבמרכז התיק החדש (יחסית) הזה יש חשד להטבות חמורות בקנה מידה של כמיליארד ש"ח לבעלי קבוצת בזק ונוגעת לתקופה, שקדמה לסוף 2016. זאת, תמורת "סיקור אוהד ומלטף" בוואלה! למשפחת נתניהו, שזה "השוחד", ש"שולם", תמורת ההטבות הרגולטוריות. במסגרת חקירה זו גוייסו 2 "עדי מדינה" (אחד מהם הוא שלמה פילבר והשני הוא ניר חפץ) והסוף של חקירת התיק הזה טרם ברור כרגע. 

ב. החקירה הראשונה החלה לא בגלל כלי התקשורת וחשיפות כלי התקשורת. להיפך, החשיפות של הארץ ודה-מרקר הרסו לחלוטין את הראיה היחידה, שבגינה ניתן היה (אולי) להאשים את ביבי נתניהו והוא "קיבל חסינות מלאה" כתובה וחלוטה לראייה זו, לעניין הסתרת יחסיו האישיים עם שאול אלוביץ' (מה שהיה יכול להיחשב למשל כ"הפרת אמונים").

יודגש שוב, שהחקירה לא החלה בגלל חשיפות כלי תקשורת אחרים, כולל גלובס ודה-מרקר, וגם לא בגלל החשיפות שלי, שהחלו 3 שבועות אחרי ששלמה פילבר נכנס לתפקידו כמנכ"ל וזיהיתי כבר אז בוודאות את פעילותו החשודה ודיווחתי על כך במאות רבות של מאמרים. במשך כשנה מאז שנכנס לתפקידו, כמעט כל כלי התקשורת וכל ערוצי המדיה התעלמו מהחשיפות שפרסמתי, כמעט כל יום ולפעמים פעמיים ביום וחלק מכלי התקשורת אף כתבו "מאמרים מלטפים ומפנקים" אודותיו ואודות פעילות משרד התקשורת (ואח"כ ניכסו לעצמם, בלי שום בושה, את הבלעדיות והראשוניות לגילויים והחשיפות הללו והם פתאום "גילו" את "המושחתים"...). 

החקירה גם לא החלה בגלל דו"ח מבקר המדינה (בדיקה, שנולדה גם בגלל לחץ של ועדת הכלכלה של הכנסת), גם משום שמבקר המדינה שגה ברוב ניתוחיו ובדיקותיו וגם משום שהוא לא מצא שום היבט פלילי במה שבדק במשך כחצי שנה לעומק, במחצית הראשונה של 2017. אגב, שום ליקוי ממה שהצביע עליו מבקר המדינה לא תוקן, עד היום. זה גם די ברור למה: הפעילות הפלילית (לכאורה) לא הפסיקה אפילו לא ליום אחד. רק התחלפו השחקנים, שמקבלים הטבות ענק ממשרד התקשורת, על הגב ומאחורי הגב של הציבור ונציגיו המוסמכים. 

הסיבה היחידה לפתיחת החקירה היא מאוד פשוטה וברורה: העמידה האיתנה של הרשות לניירות ערך בראשותו של היו"ר דאז, פרופ' שמואל האוזר, וצוות המנהלים והחוקרים הבכירים של הרשות דאז, שלא יכלו לסבול ולשתוק, כשהם ראו במו עיניהם, בכלים, שעמדו ושעומדים לרשותם, איך ראשי בזק בסיוע כמה מראשי משרד התקשורת מצפצפים בגלוי על החוקים עליהם הם מופקדים. זהו. תזכורת: פרופ' שמואל האוזר שימש כיו"ר הרשות לניירות ערך מ-2011 ועד 2018.

כך, ראשי הרשות לניירות ערך נהגו בכל המקרים האחרים, שהם עסקו בהם קודם לפרשה זו (עיין ערך נוחי דנקנר ועוד חקירות רבות אחרות, שנוהלו ברשות). זה לא נבע בכלל ממאמרים ולחצים של מי מכלי תקשורת, הכנסת, ארגונים למען "טוהר המידות" בפעילות הממשלה ושריה. הראיות המוצקות, שהרשות אספה בתיק, שהיא חקרה בעניין קבוצת בזק ושות', לא נבעו מהפרסומים בכלי התקשורת. גם לא מהפרסומים שלי. 

"התרומה" היחידה של כלי התקשורת לתיק הזה (של הרשות לניירות ערך), היתה בסיפורים מטעים ועסיסיים, שהתפתחו סביב התיק, שהובילו להחלטות שונות ומשונות, למשל לפיטוריה של השופטת, שעסקה במעצרים בתיק הזה ולהשעייתו הזמנית של התובע מטעם רשות ניירות הערך, שהופיע מולה בבית המשפט. כלומר: כלי התקשורת בעיקר סיפקו לציבור Fake News ועשו נזקים רבים (לתיק ולמעורבים בו). 

למה "תיק 5000" גדול בכמה מונים מ"תיק 4000"?
אפרט זאת בחלוקה לפי נושאים:

א. היקף השוחד (לכאורה) או ההטבות הרגולטוריות שניתנו:

1 ההטבות הרגולטוריות (שהתקבלו בחשד להתנהלות פלילית), הטבות, שהתקבלו מהצד של בעלי חברות התקשורת:
בתיק הראשון (של חקירת הרשות לניירות ערך) מדובר בהטבה בגובה של כ-170 מיליון ש"ח. זהו. ב"תיק 4000" של חקירת המשטרה, נטען בבית המשפט, שההטבה היא בגובה של כמיליארד ש"ח. אולם, המשטרה טועה.

זאת מאחר,שלתקופה שהמשטרה חוקרת, רוב ההטבות הרגולטוריות אינן קיימות והן תיאורתיות, משום שמדובר למשל בהטבת מס אדירה, שבכלל לא טופלה ע"י רשויות המס ובספק אם תטופל: מדובר בהכרה בהפסדי YES כך, שההפסדים הללו יתקזזו מול הרווחים של בזק. אם המשטרה הייתה חוקרת כראוי, ממתי שההטבות הרגולטוריות הללו החלו (בתקופתו של משה כחלון כשר התקשורת ואבי גבאי כמנכ"ל בזק), המשטרה הייתה מגלה (בדיוק כמו שאני גיליתי), שמדובר בהטבות רגולטוריות בגובה שמעל ל-2 מיליארד ש"ח (מתקרב אולי ל-3 מיליארד ש"ח).

בכל מקרה, האישור, שביבי נתיהו נתן ביוני 2015 (לאחר אישור הממונה על ההגבלים העסקיים, אישור מועצת הכבלים והלוויין ואישור היועצת המשפטית של משרד התקשורת) לאיחוד פיננסי בין בזק ל-YES, הוביל, בסופו של דבר, רק להטבות, שהרשות כבר חקרה אודותם (כ- 170 מיליון ש"ח). חשיפה החקירה של הרשות לניירות ערך (ואח"כ של המשטרה) הובילה למהלכים רבים, שבראשם נמצאת ההחלטה על מכירת "הפירמידה של בזק", מהלך מכירה, שהסתבך ושטרם הסתיים. 

כך או כך, ב"תיק 5000" מדובר בהטבות בקנה מידה אחר לחלוטין. ההטבה המינימלית היא כ-5 מיליארד ש"ח ואם ההסדרים, שקבע משרד התקשורת יתממשו במלואם (דהיינו: שאנלימיטד לא צריכה לפרוס שום דבר חדש, אפילו לא 40%, והיא זקוקה רק למתג תקשורת, שממילא יש לה מזמן וכל השאר תבצע בתשתיות של בזק ואולי קצת בתשתיות הוט), אזי גובה ההטבה יכול להגיע למעל 10 מיליארד ש"ח.

גם כאן, כמו במקרה של בזק, מדובר בהטבה תיאורטית, כלומר: היא תלויה בצורת ודרך המימוש של ההטבה הרגולטורית, שהגובה הכלכלי שלה נבחן מול המצב הרגולטורי, שהיה בטרם מתן ההטבה הזו.

תשומת לב, שבמקרה של "בזק-YES", עדיין החברות הללו לא התמזגו באופן מלא, וכעת על הפרק בכלל בקשת מיזוג אחרת לחלוטין, של YES עם פלאפון ובזק בינלאומי. כלומר ההטבות, שמיוחסות לראשי משרד התקשורת, הטבות, שניתנו לבעלי בזק - לא הצליחו ולא התממשו (עד כה) ובספק אם תמומשנה אי פעם.

לעומת זאת, ההטבות הרגולטוריות העיקריות, שניתנו ל-IBC כבר הצליחו והתממשו ותמשכנה להצליח בשנים הקרובות (אלא אם תיפתח חקירה).

זאת, כי קבוצת סלקום כבר רכשה את IBC, וכבר התקבלו הרבה החלטות משלימות עם הטבות רגולטוריות נוספות (שתפורטנה בקצרה בהמשך הכתבה), וממש כעת צמרת משרד התקשורת לוחצת ומעודדת שחקנים נוספים בשוק התקשורת "לקפוץ על העגלה" הזו, דוגמת קבוצת פרטנר.

בהערת אגב אציין, שהמשקיע הראשון, שככל הנראה יצטרף לסלקום-אנלימיטד כשותף \ משקיע יהיה, למיטב הערכתי, חזי בצלאל (מרתון - אקספון -018 - We4G), ולא פרטנר, שתהיה אולי שנייה או שלישית. למה? תשאלו את השר איוב קרא (בתמונה משמאל). הוא יודע היטב את התשובה לשאלה הזו. עדכון 22.11.18: על פי הודעת סלקום לבורסה, היא התקשרה במסמך הבנות (MOU) עם קרן ההשקעות תש"י (תשתיות ישראל) ביחס להשקעה משותפת ב-IBC (המכונה אנלימיטד). כך, שסלקום ותש"י תחזקנה כל אחת ב-35% מהמיזם (היתרה ע"י חברת החשמל). עוד על כך - כאן.  

2. השוחד שניתן (לכאורה) ממקבלי ההטבות למי מראשי משרד התקשורת.
במקרה של "תיק 4000", השוחד שניתן תמורת ההטבות הרגולטוריות הוא מאוד בעיתי וקשה להוכחה חד-משמעית. זאת, משום שמדובר ב"כיסוי תקשורתי מלטף ומפנק" למשפחת נתניהו. אפילו בדה-מרקר, מי שהוביל במשך שנים את הקו התקיף כנגד משפחת נתניהו, מתחילים לשאול שאלות קשות (למשל כאן), ומצטרפים בכך לאלה השואלים, אם בכלל יש עבירה כזו בספר החוקים, או באיזה פסק דין, שניתן אי פעם במדינת ישראל. 

לעומת זאת, ב"תיק 5000" מדובר בכסף מזומן. הרבה כסף, שיגיע היישר לכיסם של חלק מהמעורבים במתן וקידום ההטבות הרגולטוריות. יש גם כאן "כתבות מלטפות ומפנקות" אבל זה די שולי.

כדי שלא אשאר בלתי ברור: בעניין זה מעורבים לפחות 3 מנכ"לים לשעבר של משרד התקשורת (אחד מהם גם התגאה בהיותו חלק מהעניין ופרסם זאת תחת שמו ותמונתו - כאן), היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ראשי סלקום ובזק מהעבר, ועוד.
סביבם יש "קליקה" שלמה (שלא מקבלת ולא תקבל כסף מזומן לכיס), קליקה, שדחפה את הנושא בהתלהבות יתרה, במהירות ובעקביות, וזה כולל כמעט את כל צמרת משרד התקשורת דהיום. הייתה כאן הצטלבות אינטרסים של 2 "קליקות". 

אלה שקיבלו, מקבלים ויקבלו כסף מהסיפור הזה, זה הגיע, מגיע ויגיע, כמקובל במקומותינו, בתצורות שונות דוגמת: שכר טירחה, דמי ייעוץ, עמלות, בונוסים וכיו"ב. 

בניגוד לפרשת בזק, שבה מהצד של משרד התקשורת עסק בה בפועל ובאופן שוטף רק מנכ"ל המשרד (שנעזר ביועצת המקצועית שלו) והיה צורך באין ספור של "תרגילים", שחשפתי בסדרה ארוכה של חשיפות, כולל "שיחוד עובדי המשרד" בהטבות של: "רכבים צמודים" מחוץ לכל הקצאה, שעות כוננויות, שעות נוספות, הקפצות בשתי דרגות שכר בניגוד לתקנות, טיולים ונסיעות לחו"ל, ימי כיף, מתנות ועוד ועוד, רק בגלל הצורך להתגבר על ההתנגדויות הפנימיות, שהיו במשרד, למהלכים של המנכ"ל והעוזרת שלו לטובת בזק, אזי במקרה של "תיק 5000" כל צמרת המשרד (כולל השר) התגייסו בהתלהבות כדי לקדם את ההטבות הרגולטוריות. זאת, בזמן שהם קיבלו אזהרות חוזרות ונשנות, ולא רק ממני (למשל - אזהרות, שנשלחו אליהם מפעיל מרכזי בליכוד), אזהרות, שמדובר במהלכים פליליים חמורים ביותר (לכאורה). 

מהיכן הכסף הזה יגיע? בעיקר מסלקום, שרכשה בכ-100 מיליון ש"ח את IBC (הכסף יעבור, לאחר סיום כל ההליכים הרשמיים של אישורים, לבעלי המניות של IBC ומשם חלק יגיע גם לכיסים שציינתי). הכסף הזה (איך לא) גוייס מהציבור דרך הבורסה. בעלי סלקום לא הוציאו זאת מכיסם. הם לא עד כדי כך פראיירים...

בניגוד ל"תיק 4000", שיש קושי משפטי להפוך "כתבות מלטפות ומפנקות" ל"טובת הנאה" המגיעה לכדי "קבלת שוחד", כאן יש "נתיב של כסף" (לכאורה), שניתן יהיה, להערכתי, לאתר אותו בחקירה - די בקלות. 

ואם כבר דיברנו על "כתבות מלטפות ומפנקות", אחת התעלומות, שהיו למי שעסק בחשיפת הפרשה, היא התמיכה המלאה והנלהבת של שר האוצר משה כחלון בהטבות הרגולטוריות הענקיות ל-IBC, תוך התעלמות מוחלטת מהאזהרות, שקיבל ותוך התעלמות מוחלטת מכל השאלות הקשות שנשאל (לפני ההחלטות בממשלה) ולא רק על ידי. בפרשה הנוכחית, לא רק משרד התקשורת וסלקום לא הגיבו לשאלות קשות בפרשה הזו, גם משרד האוצר בחר בדרך "בת היענה" הזו.

בנוסף, הוא (משה כחלון) הפגין תמיכה עקבית ונמרצת, מאז שנכנס לתפקידו כשר האוצר, לכך, שאנלימיטד תקבל (ואכן היא קיבלה) 150 מיליון ש"ח ממשרד האוצר, כסף שלא הביא לאנלימיטד אפילו לא לקוח נוסף אחד בישראל, אלא הכסף הזה הגיע למקומות מאוד "מרתקים", למשל לבניית Data Center ל-IBC בשבדיה.

כך, תושבי שבדיה (ואלה שבנו את המתקן וסיפקו את הציוד למתקן הזה בשבדיה), נהנו ונהנים מכספי משלמי המסים בישראל. ההסבר ההגיוני לכל התופעות המוזרות הללו מצוי (לעניות דעתי) במאמר "מלטף ומפנק" אודות משה כחלון, שפורסם תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "הרשימה של כחלון", ושם נמצאת פסקה המסבירה, כנראה, את כל או רוב התמיהות הללו (כאן). 

ב. התהליכים לקראת מתן ההטבות הרגולטוריות.
בסיפור של בזק-YES, התהליכים הללו לקחו הרבה שנים. הבקשה הראשונה למיזוג בזק-YES הוגשה לרשות להגבלים עסקיים (ובמקביל למשרד התקשורת, שממתין קודם להחלטת הרשות), כבר בשנת 2005. הבקשה נדחתה וחודשה שוב ב-2009, נדחתה שוב, אושרה בבית הדין להגבלים עסקיים ובוטלה בעליון. כך, שהבקשה עברה תהליכים משפטיים נרחבים, שלא כאן המקום לפרטם, שהגיעו עד בית המשפט העליון. התהליכים הללו חזרו על עצמם ב-2013, ואז נעשו שוב פעם שימועים והפעם התקבל אישור עקרוני בנובמבר 2013, שעבר שוב שימוע והאישור הסופי של הרשות להגבלים עסקיים למיזוג התקבל ב-26.3.14.

הדיונים במשרד התקשורת (כלומר: בעיקר במועצת הכבלים והלוויין, שהיא האמונה על פי החוק על אישור שינויים באחזקות ברישיון של YES), נמשכו מעל לשנתיים, והאישור הסופי ניתן רק ב-28.6.15, כמעט עשור אחרי שהתקבלה הבקשה הראשונה למיזוג בזק-YES. כלומר: לא היה כאן שום דבר מהיר, או חפוז, או לא מסודר ולכאורה, על פי כל הפרוצדורות. רוב ההליכים היו גלויים (במיוחד ברשות להגבלים עסקיים). מה שהוסתר אלה בעיקר הקשרים בין ביבי נתניהו לשאול אלוביץ', נושא, שטופל כבר ע"י היועמ"ש בהחלטה חלוטה, וכיצד עבדו מנגנוני התיאום הנסתרים בין צמרת משרד התקשורת לצמרת בזק. 

ב"תיק 5000" זה בדיוק הפוך. הבקשה להקלות ל-IBC הוגשה ב-20.6.17 כדי שסלקום תרכוש את IBC, הבקשה הזו הוסתרה היטב, השימוע נשלף ברגע האחרון והיה מאוד מהיר, תוצאות השימוע פורסמו אחרי שכבר התקבלו ההחלטות בממשלה.

למסמך המסכם, שהוגש לממשלה, לא היה שום שימוע ושום הליך של בדיקה עצמאית והממשלה אישרה את המסמך הזה ללא שום דיון, לאחר שני ימי עבודה אחרי היום שהמסמך הוגש לה (האישור של הממשלה התקבל ב-5.8.18). כעבור עוד יומיים אחרי אישור הממשלה, סלקום רכשה את IBC. מהיר כברק. 

בנוסף, אחרי אישור הממשלה, התקבלה סדרה מהירה של החלטות רגולטוריות, עם הטבות רגולטוריות נוספות, שהוסתרו מהממשלה לפני קבלת ההחלטות של הממשלה, כמפורט בנספח כאן למטה. רוב ההחלטות סביב השימוע ולקראת החלטות הממשלה הוסתרו מהממשלה (ומהציבור). ההליכים הגלויים בפרשה הזו נמשכו כחודש וחצי. זהו.

למה זה היה כל כך מהיר הפעם? כי ההטבות הרגולטוריות היו ממש ענקיות והפיתויים הכספיים (האישיים) והאחרים - היו ברורים וחד-ערכיים. 

בניגוד לסיפור בזק, המנגנונים לתיאום ההטבות ל-IBC במקרה שנדון כאן, היו די גלויים, וכללו כ-17 מפגשים של שמילה מימון (בהיותו מנכ"ל בפועל של משרד התקשורת) עם צמרת IBC ו"מקורביה", ועוד כ-15 מפגשים עם צמרת סלקום ו"מקורביה". רק לשם קבלת פרופורציה: באותה תקופת זמן: אפס פגישות עם הציבור ונציגיו המוסמכים... 

השר (איוב קרא) והמנכ"ל (נתי כהן, בתמונה משמאל) נתנו את ברכתם וחתימתם למהלכים הללו, עם מעט (יחסית) מפגשים עם ראשי IBC, מקורביהם וראשי סלקום ו"מקורביהם". אולם, הם היו מודעים היטב למה שהם מקדמים וחותמים עליו, כי הם קיבלו אזהרות ברורות (ולא רק ממני).

אותו מנגנון בדיוק  גם פעל (במקביל להגשת הבקשה להטבות ל-IBC), כדי ליצור תקן חדש לטלפוניה על רשתות התקשורת העתידיות (תקן בשם SIP Interconnect), במהלך בלתי חוקי לחלוטין (סותר גם את החוק וגם את התקנות), שנעשה בצורה חפוזה תוך ניסיון פתטי "להלביש את התיק הזה" על שר התקשורת (איוב קרא), תוך החלפת כמעט כל העוסקים במלאכה הזו, כדי להגיע לתוצאה הנדרשת, שתשרת היטב, בעתיד הנראה לעין, את סלקום ושות', על פי השאיפות המוצהרות של "קליקת אוהדי סלקום ושות' בצמרת משרד התקשורת". 

בניגוד לפרשת בזק בה המניפולציות על בעלי המניות (כלומר: הציבור הנמצא בבורסה) בוצעו ישירות ע"י בעלי בזק, בפרשה, שנחשפת כאן, המהלכים הללו הרבה יותר מתוחכמים וקשים לאיתור. הם נעשים (לכאורה) ובפועל ב"שלט רחוק". כלומר, ראשי משרד התקשורת הם היוזמים את המהלכים. זה פועל מהר מאוד וביעילות. דוגמה טריה אחרונה היא בעניין המבצע של רמי לוי ("סלולר בשקל"). ההפעלה של ראשי משרד התקשורת (מה שיכול להתפרש כמיועד לטובת ראשי סלקום והאינטרסים שלהם ושל בעליהם בבורסה), הייתה מיידית ומהירה. כך זה עבד גם בתקופת שני מנכ"לים קודמים במשרד התקשורת ועובד מזה כשנה ובמיוחד בחודשים האחרונים, בצורה הרבה יותר חכמה, פיקחית, מוסווית ויצירתית, מקו הפעולה (שנחשף לכאורה ב"תיק 4000"), של בעלי קבוצת בזק. 

ג. מהן השאיפות של צמרת משרד התקשורת דהיום?
לא צריך לנחש את זה. זה פשוט גלוי:
כל חוק התקשורת הישראלי, תקנותיו, רישיונות חברות התקשורת ומסמכי מדיניות השר והחלטת הממשלה והכנסת, כולם ביחד הם "מסכת צרכנית" אחת ענקית, לטובת הציבור והצרכנים בישראל. אולם, אצל נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת ובגיבוי מלא של שר התקשורת איוב קרא, נולד בישראל חוק אחר לגמרי, "חוק עידוד וקידום הטייקונים והאינטרסים הכלכליים האישיים שלהם, ובמיוחד אלה של סלקום ושות'". זה בדיוק מה שהוא (נתי כהן) אמר במו פיו:

• "אני לא המשרד לענייני צרכנות, ואני לא רוצה שזה יהיה התפקיד שלנו".
• "בסוף אני רוצה להגיע למצב שלניר שטרן, מנכ"ל סלקום, תהיה אופציה להשקיע עצמאית או לשלם לבזק ולעבור דרך התשתיות שלה".

יודגש, שההטבות הרגולטוריות לסלקום ושות' לא היו רק בעניין IBC. זה החל הרבה קודם לכן. זה החל ממש עם הענקת הרישיון לסלקום להיות חברת סלולר. אולם, אם נשכח את ההיסטוריה (שסיני ליבל מסרב לשכוח ונאבק ללא הפוגה ל"הרמת המסך" מעל "שוד כספי מנויי חברות הסלולר" בחסות משרד התקשורת בעשור הקודם) ואם נתמקד בתקופה של השנתיים האחרונות, המקרה הבולט ביותר זה ה"ישראבלוף" של "שת"פ אנטנות" על רשת סלקום, הטבה רגולטורית בלתי חוקית של עשרות מיליוני ש"ח ("כסף קטן" מול ההטבה הרגולטורית ל-IBC, של מיליארדי ש"ח).

אותו מנגנון שפעל להטבות ל-IBC באוגוסט 2018, פעל להפוך את שת"פ האנטנות על רשת סלקום לבדיחה, בדיחה, שהחלה באפריל 2017 והמשרד השלים את המהלך הרגולטורי הזה אך לאחרונה. קודם לכן, נתנה צמרת משרד התקשורת חסות לשירות לא חוקי (OTT) של סלקום על רשת האינטרנט, וגם ל"שדידת משאבי עידן +" ע"י סלקום. גם כן הטבות רגולטוריות של עשרות מיליוני ש"ח לשנה. אולם, אלה נושאים רחבי היקף, שלא נפרט אותו כאן, כדי להתמקד בפרשה הנוכחית, שחמורה פי כמה מהנושאים הקודמים. בכל מקרה, כל ההטבות הרגולטוריות הקודמות לסלקום ושות', מצביעות על "השיטה". אותם אנשים, שעסקו בזה קודם, עוסקים בזה גם כעת. 

כך, מהפרת חוק, תקנות ורישיון יחסית קטנה, עם הטבות רגולטוריות קטנות, מה שהחל בתחילת העשור בעניין YES (ומה שהתפתח ב-2016-17 ל"תיק 4000"), הגענו כיום, תחת המנכ"ל והשר דהיום, להפקרות מוחלטת בשוק התקשורת, ששיאה עוד טרם נחקר ("תיק 5000") וטרם נחשף.

ד. למה לא נפתחה חקירה ב"תיק 5000"?
יש לי כמה תשובות בעניין זה, תוכלו לבחור מה שמתאים לכם ונראה הגיוני:

• אינני יודע אם לא נפתחה חקירה או כן נפתחה חקירה. לא מדווחים לי על דברים כאלה וגם אני לא מכסה באתר Telecom News את התחום הפלילי ואת הגופים העוסקים בישראל בחקירות פליליות מכל סוג. כך, שאין לי מקורות מידע משלי, בתחומים הללו והידע שלי בעניינים הללו הוא כמו של כל אזרח מן השורה. 
• לא הזכרתי בכל הכתבות סביב "תיק 5000" את מעורבותו (ואם בכלל היא קיימת) של רוה"מ - ביבי נתניהו, בכל הנוגע סביב "תיק 5000". זה לא מקרי. בתחילת הכתבה הזו ציינתי במפורש כיצד חלק מכלי התקשורת "הרסו חלקים מתיק 4000", בגלל פרסומים מגמתיים ולא תמיד נכונים. אני לא הולך בדרך הזו. אני מפרסם רק מה שאני בטוח בו בוודאות די גבוהה ומבוסס על מסמכים, שקראתי במו עיני, מידע, שהוא גלוי, או שניתן להשגה (ואני מציג את מה שהשגתי), ולכן, אלה פרסומים, שלא יכולים (לעניות דעתי) לפגוע בחקירה אם תהיה, כי זה ממילא גלוי ולא ניתן להעלים את המסמכים הללו. למיטב הערכתי, אם הייתי מציין, שביבי קשור ל"תיק 5000", כנראה, שחקירה הייתה נפתחת מהר מאוד...
• גם החקירה של "תיק 4000" מאוד מוגבלת ואיטית להחריד (בשונה מהחקירה של הרשות לניירות ערך, שציינתי בתחילת הכתבה), וזה נובע, כנראה, מפעילותה של "קליקת הפרקליטים". זאת, משום שחקירה נרחבת ומהירה יכולה להגיע אולי אליהם אישית, ולהעמיד אותם במצבים לא נעימים, בגלל החלטות מוטעות ושגויות לחלוטין, דוגמת ההחלטה למנות את עו"ד דנה נויפלד ל"שומרת הסף" של ביבי נתניהו, בענייני קבוצת בזק, בזמן שהיא עצמה באותה עת וגם כיום, אסור היה לה לעסוק בענייני בזק ו-IBC. 
• יש מישהו שדואג "לגרוס" ו"לטאטא מתחת לשטיח" כל מידע בעניין. בעבר, כבר חשפנו חלק מהשיטה הזו וכיצד היא מתבצעת. 

נספח
מה צמרת משרד התקשורת הסתירה מהממשלה ומהציבור, לפני ההחלטה על ההקלות המפלצתיות ל-IBC ובמקביל להחלטת הממשלה, מה שהוביל לרכישתה ע"י קבוצת סלקום ויוביל להטבות רגולטוריות נוספות ע"ח הציבור, הטבות אדירות ממדים שנמצאות עדיין "בבישול":

• ההקלות ל-IBC הן לא רק הורדת "הפריסה האוניברסלית בכל רחבי הארץ" מ-100% ל-40%, אלא הורדה עד כדי אפשרות של 0% (אפס אחוז) פריסה עצמאית חדשה, בתרגיל, שנקרא "שימוש הדדי בתשתיות". כל מה שנדרש, שיהיה לאנלימיטד בעתיד, זו "מרכזת", שממילא יש לאנלימיטד מיום הקמתה. 
• הועלמו מהמסמך, שהוגש לממשלה, כל החלטות הממשלה ושרי התקשורת, שנועדו לפתור את הבעיות של IBC בפריסתה, כולל החלטת ממשלה מ-7.7.16, החלטת שר התקשורת (איוב קרא וכך החליט גם קודמו - גלעד ארדן) להקים צוות בין-משרדי לנושא, החלטת רוה"מ (ביבי נתניהו) ב-25.12.14 להקים צוות בין-משרדי לנושא זה בדיוק, והחלטת ממשלה קודמת מ-15.12.13, לפתור את בעיות הפריסה של IBC, בצוות בין משרדי לנושא זה ועוד. העלמת כל ההחלטות הללו נועדה לסלול את הדרך לאישור מהיר של הממשלה, תוך הטעייתה לחשוב, שאין דרך אחרת לפתור את הבעיות של IBC.
• הועלם הקשר בין היועמ"ש של משרד התקשורת ל-IBC והועלם, שגם כנגד מגישת חוות הדעת המשפטית, שנלוותה למסמך, שאושר ע"י הממשלה, הוגשה תלונה (ע"י סיני ליבל) ליועמ"ש, בעניין תמיכתה הנמרצת בסלקום, בעקבות פסק דין חלוט. כך, ראשי משרד התקשורת הסתירו את הקשרים בין צמרת משרד התקשורת לאנלימיטד - סלקום, מסיבות ברורות, שלא דורשות הסבר מיוחד.
• הועלמו העבירות החמורות, ש-IBC ביצעה, בנוגע לדיווח על מחזיקי מניותיה, עבירות, שטואטאו "מתחת לשטיח" טרם ההחלטה של הממשלה. המנכ"ל הסתיר את העובדה, שאנלימיטד לא דיווחה על בעל מניות בכיר ומוביל בחברה, שהוא גם חבר במועצת המנהלים של אנלימיטד ושקשור למשרד התקשורת, ולא נקט שום סנקציה כנגד אנלימיטד, בגלל ההסתרה הזו. המנכ"ל הסתיר את העובדה, שאנלימיטד לא דיווחה בזמן על הפקדת מניות של אחד מהשותפים בבעלות באנלימיטד, בידי עורכי דין, שקשורים קשר ישיר לצמרת משרד התקשורת, ולא נקט בשום פעולה להעניש את אנלימיטד, בגלל הדיווח המאוד מאוחר הזה, כמו שנעשה לחברות תקשורת אחרות, במצבים דומים. שתי ההסתרות של הדיווחים הללו מאנלימיטד, שזכו להתעלמות מהמנכ"ל, היו אמורות להוביל לקנסות ענק, או אפילו עד כדי שלילת הרישיון של אנלימיטד, אבל הן הוסתרו היטב. 
• הועלמו מה נעשה עם ההטבות הרבות ש-IBC קיבלה (בנוסף ל-150 מיליון הש"ח) ובכלל זה שימוש בלעדי בתשתיות חח"י, פריסה ארוכה מהרגיל ועוד.
• נטען בחוות הדעת המשפטית, שהוגשה לממשלה, שההקלות המבוקשות ל-IBC נועדו לפתור את הבעיה, ש-IBC לא ידעה עליה ולא התכוננה אליה והיא "השוק הסיטונאי", בעוד שבמציאות - כל ההחלטות של השוק הסיטונאי התקבלו עוד לפני הקמת IBC. אז איך בעלי וראשי IBC לא ידעו מזה ולא התכוננו לזה? "ישראבלוף" במיטבו וחוות דעת משפטית מפוברקת. 
• הועלמו מהממשלה, שהיו כמה דרכים חוקיות להקל על הפריסה של אנלימיטד ובכלל זה: החלטת השר (על פי הרישיון של IBC), והעיקר: החלטת השר על פי המלצות של "ועדת הפריסה האוניברסלית" (או בשמה החוקי: "הוועדה המייעצת") שבמשרד התקשורת, ועדה, שאכן התכנסה לדון בנושא אך לא בטוח, שהגיעה להחלטות והמלצות (כי לא פורסם שום פרוטוקול מהדיון הזה, כנדרש בחוק),  ולכן פשוט ראשי משרד התקשורת באישור הממשלה עקפו והתעלמו מקיומה של הפרוצדורה החוקית הזו. המסלול, שהמנכ"ל בחר לטפל בבקשת אנלימיטד- סלקום, לא היה המסלול החוקי הנכון, ולא במקרה.
• העלימו מהממשלה, שהקלות בפריסה הארצית לכל חברות התקשורת חייבות (בעבר, בהווה ובעתיד) לעבור דרך "הוועדה המייעצת". זאת, למעט אנלימיטד, שבה, בעקבות החלטת הממשלה, ההחלטה מסורה מעתה והלאה, ללא כל שינויי חקיקה או תקנות קיימות, בידי השר, ללא צורך בהתייעצות עם "הוועדה המייעצת" הזו, שהוקמה על פי חוק רק לצורך הנושא של הקלות בפריסה של חברות התקשורת. 
• המנכ"ל הסתיר את העובדה, שיש לאנלימיטד 2 רישיונות (ולא אחד) ושאין לו סמכות בכלל לשנות את הרישיונות הללו, כבקשתה, כמו שהציג זאת בפני השר והממשלה.
• העלימו מהממשלה ומהציבור, שסלקום מקבלת רגולציה ייחודית, שאין לה מקבילה בכל מקום אחר בעולם ושלא תהיה לשום חברת תקשורת אחרת בישראל: 1) גם פריסה עצמאית של אנלימיטד, 2) גם פריסה עצמאית של סלקום, כרגע ללא Open Acces וללא רישיון, 3) גם פריסה עצמאית של סלקום על תשתיות בזק, 4) גם שימוש ב"שוק סיטונאי" על תשתיות בזק והוט (על החיבורים הוותיקים לבתים, בחוטי נחושת וכבלי הקואקס), 5) גם מעבר ושימוש חופשי בתשתיות הפיזיות של בזק והוט, לפי הצרכים המקומיים. כך, נוצרה "רגולציה מחומשת" חדשה, המצאה, שנולדה רק עבור סלקום (ואנלימיטד השייכת לסלקום). 
• העלימו, שהתקבלה החלטה (תוך "עבודה בעיניים על השב"כ), ללא כל שימוע, על הפרוצדורות המעשיות של עובדי סלקום - אנלימיטד וקבלניה, כיצד הם ישתמשו בתשתיות בזק ובמידע על התשתיות של בזק (ואולי גם של הוט). 
• העלימו, שהוכנו רישיונות מיוחדים וחדשים לאנלימיטד החדשה (בבעלות סלקום), שמאפשרים לה לספק עד 7 שירותי תקשורת במקביל, יכולת רגולטורית, שאין ולא תהיה לשום חברת תקשורת אחרת בישראל. לשם השוואה, לאנלימיטד הייתה יכולת לספק רק 2 שירותים (על פי הרישיונות שהיו לה).
• העלימו, שהוכן שימוע על התשלומים, שאנלימיטד תשלם לבזק על שדידת תשתיותיה, תשלומים, שהמילה "שוד" היא ממעיטה במצב שהמשרד "בישל" עבור אנלימיטד החדשה (בבעלות סלקום). הכל נעשה תחת הסיסמה השקרית, שהמשרד המציא לצורך כך, של "הדדיות", הדדיות, שלא קיימת בכלל בעניין אנלימיטד. יש רק מצב אחד: אנלימיטד - סלקום רוכבת על תשתיות בזק. אין שום אפשרות (לא מעשית ולא חוקית), למצב הפוך. 
• העלימו, שאנלימיטד יכולה לפרוס תשתיות בלי כל התחשבות בבעלות ציבורית או פרטית במקומות, שהיא רוצה לעבור בהם, בניגוד לחוק ובניגוד למה שחל על כל בעלי תשתיות פיזיות אחר. 
• העלימו, שמחירי אנלימיטד-סלקום בכל תחומי השירות ולכל השחקנים והלקוחות ובכל תחום, יישארו ללא כל פיקוח והסדרה (מול הקשיחות של המחירים ב"שוק הסיטונאי", שחלים על בזק והוט), וסלקום תוכל לנהוג כרצונה (מה שהיא כבר עושה שנים, גם בעניין שירותי ה-OTT וגם בפריסת סיבים לבתים), כולל תרגילים מונופוליסטיים דוגמת "צמצום מרווחים", ולהשיג עי"כ בעתיד נתחי שוק די בקלות, כי אין ולא יהיה לה שום מחירון מחייב וידוע ושום מתחרה אחר בשוק לא יכול להתחרות בכוח הכלכלי והשיווקי הבלתי מוגבל הזה, שהוענק לה.
• העלימו מהממשלה, שיוצרים כאן מונופול חדש ותחרות בין מונופולים, משום שלכל בית אפשר וכדאי כלכלית להגיע עם סיב אחד, ולא עם 3 עד 5 סיבים במקביל: אנלימיטד, סלקום, בזק, פרטנר והוט. כלומר: התחרות בשוק יכולה למות מהר, מהיעדר משאבים לפריסה נרחבת, מקבילה ובלתי נשלטת. כולם יתחרו על הלקוחות והאיזורים היותר מבוססים.
• העלימו מהממשלה, שאין שום הסדרי התניידות מאנלימיטד. זו פשוט "חתונה קתולית" ללקוחותיה הקיימים והעתידיים.
• העלימו, שההחלטה של הממשלה מנציחה בפועל את המונופול של בזק בפריפרייה - באופן מוחלט וסופי.

לכן, מה שנחשף כאן בתחום הטיפול הכושל והנחשד בפלילים (לכאורה) בתחום רגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבוריים וקיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום (ש"לא סופר את הציבור והאינטרסים הציבוריים ממטר"), כלפי השחקנים הגדולים בשוק הישראלי .

עדכון 17.1.19: כתבה ב"ישראל היום" מוסף השבוע 18.1.19, עמ' 16-17: "המשטרה לא חקרה את האנשים הנכונים בתיק 4000".
נצ"מ בדימוס אבי וייס, בעל האתר "טלקום ניוז", עלה לכותרות כאשר שלמה פילבר עשה "לייק" לידיעה: "מסמכי בזק־YES מוכיחים - תפירת תיק" • בראיון, מספר וייס על האיתות של פילבר ("לא כדאי שיעלה להעיד") √• על החקירה • ועל כך שנתניהו לא עזר לבזק. - כאן.