הצלחתי לקבל ממוניר קזמל, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת, עוד 3 מסמכים, שהם בגדר "ראיות זהב", ש"סותמות את הגולל" על אחד הטיעונים הכי נבזיים של תיק 4000, לגבי מעורבותו, כביכול, של נתניהו בתחום "הטלפוניה הסיטונאית". ראיות אלו, שנחשפות כאן, מצביעות לא רק על תפירת תיק מחפירה, אלא על רשלנות רבתית של מערכות החקירה והתביעה, תוך אי הבנה כיצד עבדה ועובדת הרגולציה בעולם התקשורת. פענוח 3 המסמכים "מזמן אמת", שתואמים עשרות מסמכים, שכבר חשפתי קודם בנושא "טלפוניה סיטונאית", ניתוח משמעויותיהם, וכיצד הם מוכיחים, שטענה מרכזית בכתב האישום בתיק 4000 היא שקר מוחלט.
פרק 45 בסדרת הכתבות על תפירת תיק 4000.
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 30.8.20, 07:00

בפרק זה "ארים את המסך" מעל מסמכים חדשים, שקיבלתי בימים האחרונים, ממוניר קזמל, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת, ש"מככב" בחשיפה הקודמת בסדרה. הסבר איך הגעתי לקיומם של מסמכים אלה מובא בהמשך.

לא קיבלתי את כל מה שרציתי, אבל מה שקיבלתי הוא מספק בהחלט, ומסמך אחד שלא קיבלתי, תוכנו ידוע לי במלואו. 

פרק זה "סותם סופית את הגולל" על הטענה השנייה בחשיבותה בכתב האישום כנגד נתניהו, (אחרי הטענה של "המיזוג"), הטענה הנוגעת לגבי "הטלפוניה הסיטונאית". 

בהערת אגב חשוב לציין, ששלמה פילבר, "עד המדינה" בתיק 4000 והיחיד, שיכול לקשר את נתניהו לתיק (כל השאר מדברים בגוף שלישי ולא היו עם נתניהו במגע ישיר), ממשיך בשלו. אחרי שעשה לי Like פעמיים בטוויטר, המשיך להעלות מפעם לפעם את תובנותיו לגבי התיק התפור הזה, והציוץ הטרי שלו מ-28.8.20 שעה 12:26 המצוי בתצלום כאן מעל משמאל, מדבר בעד עצמו (לחיצה על התצלום מגדילה אותו).

לא פלא, שאלי ציפורי כתב על כך פוסט נוקב בפייסבוק (כאן) שכותרתו: "ליאת בן ארי, שומעת? שלמה פילבר מוסר לך שוב ד"ש מתיק 4000: ליאת היקרה, אין לך תיק!". 

נתניהו מואשם בכך, שפגע ברפורמת "השוק הסיטונאי" ע"י הוראה שלו לשלמה פילבר "למתן" את הורדת מחירי בזק וכן שלמה פילבר (בשמו ושליחותו, כביכול, של נתניהו), שינה את מודל תעריפי הטלפוניה הסיטונאית של בזק למודל גרוע מבחינה רגולטורית, לפי הרצון של בזק \ אלוביץ', מודל, שהמשרד התנגד לו (מודל רגולטורי הנקרא בשם: ריסייל - Resale). 

למי ששואל כעת שאלות כלליות דוגמת: למה אני ממשיך לכתוב פרקים בסדרת "תפירת תיק 4000", מה הבדלים בין "תיק בזק" ל"תיק 4000" ולמה כל תיק נפתח, מי השחקנים הראשיים ב-2 התיקים הללו (שמוזגו לאחד בכתב האישום), מה ומי הניעו את תפירת התיקים הללו וכיו"ב, התשובות נמצאות בפרקי הסדרה הקודמים. כאן אתן לינקים ל-3 הפרקים האחרונים והטריים בסדרה:

• "פשוט מדהים: התגלו כעת עוד 2 מסמכים התומכים בגרסת נתניהו בתיק 4000".
• "הסתעפות תיק 4000: תיק 5000-הטיוח הגדול כדי שהחקירה לא תגיע למנדלבליט".
• "עו"ד ליאת בן-ארי שווקי לא תיחקר בשום נושא כל עוד היא התובעת בתיק 4000!" כאן יש את הרשימה המלאה של כל 44 הפרקים בסדרה עצמה ופרקים נוספים נלווים עם לינקים ועוד חומר רקע חשוב. 

בפרק כאן אתמקד בנושא אחד: ניתוץ סופי של ההאשמה בנושא "הטלפוניה הסיטונאית", הקיימת בכתב האישום. 

בנספח א' כאן למטה יש את הצילום המלא של הטענה הזו מכתב האישום, בעניין "הטלפוניה הסיטונאית", וכן ניתוח, שכבר עשיתי, באמצעות מסמכים ישירים ועקיפים, שהטענה הזו "מצוצה מהאצבע" של החוקרים והפרקליטים, עד היועמ"ש בקצה הפירמידה המשפטית - שעסק והחליט בנושא כתב האישום כנגד נתניהו. 

את נושא "הטלפוניה הסיטונאית" כיסיתי בהרבה כתבות ואביא כאן רק את העיקריות שבהן. החשיפה החדשה מיד בהמשך, משלימה ותואמת במדויק את מה שחשפתי עד היום. ואלו הכתבות העיקריות הקודמות בנושא:

• "איך שינוי מילה אחת גם ע"י רביב דרוקר - "הפיל בפח" עדים רבים בתיק 4000". מאמר הכולל הזמת כל השקרים של רביב דרוקר בתכנית "המקור" (על בסיס המידע, שקיבל מעו"ד ליאת בן-ארי) בנושא "הטלפוניה הסיטונאית".
• "איך הדלפה בכלכליסט חשפה מקור של גלובס וחיסלה 2 סעיפים בתיק 4000". כאן סתרתי את עדותו של הרן לבאות (אז סמנכ"ל הכלכלה של משרד התקשורת ואחד מ"עדי המפתח" כנגד נתניהו. כיום סמנכ"ל רגולציה ב-IBC \ קבוצת סלקום). בעדותו טען, שהוא לא עסק במחירי הטלפוניה הסיטונאית ושלמה פילבר הוציא ההחלטות על דעת עצמו, בהנחיית נתניהו. הוכחתי, שהוא כן עסק ופילבר הוציא מסמכים בנושא רק על סמך עבודתו ועבודת אגף הכלכלה עליו הוא היה אז ממונה. 
• "חשיפות חדשות בעקבות הדלפת עדויות שלמה פילבר - "עד המדינה" בתיק 4000". בכתבה זו (בבעיה מס' 4) חשפתי, שטענת "הורדת מחירים בבזק", לא הייתה ולא נבראה, ו"שוק סיטונאי", היה קבוע אז עם מחיריו עד סוף 2018, ללא כל הורדת מחירים. כלומר: לא הייתה מתוכננת שום ירידת מחירים חריפה או בכלל של מחירי בזק, לא הרגילים ולא "בשוק הסיטונאי", שיש צורך "למתן" אותה.
• "השימוע החדש למחירי הוט בשוק סיטונאי תומך בגרסת נתניהו בתיק 4000". בשימוע הזה משרד התקשורת שינה כיוון לגמרי ממה שכתוב בתיק 4000 וטוען לפתע, ששיטת הריסייל - Resale היא טובה יותר ותשמש כשיטה ל"טלפוניה סיטונאית" על רשת הוט. כלומר: שלמה פילבר פעל באופו מקצועי נכון, כשרצה להפעיל על רשת בזק את שיטת הריסייל ל"טלפוניה סיטונאית" (ראה הציוץ שלו בתחילת הכתבה...). הפוך ממה שיש בכתב האישום, שמיוחס משום מה לנתניהו, שבכלל לא עסק בנושא זה אי פעם. 
• "קריאה לחקירה דחופה כנגד מנכ"ל משרד התקשורת ולהשעייתו המידית". "שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000". ב-2 כתבות אלו נחשף, שכל הטענות כנגד בזק (שתורגמו לקנס ענק) בתחום "הטלפוניה הסיטונאית" היו מבוססות על שקרים. לאחרונה, משרד התקשורת בעצמו הודה בכך (שבזק פעלה נכון בתחום זה).
• "אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק". בכתבה זו חשפתי, שלא הייתה שום ירידת מחירים בטלפוניה הסיטונאית ושום פגיעה בצרכנים או בתחרות וזה עבר אישור 2 החלטות שיפוטיות בלתי תלויות זו בזו. 

1. הקדמה קצרה לתחילת סיפור החשיפה: איך "טלפוניה סיטונאית" נכנסה לשירותי "השוק הסיטונאי"?
ב"ועדת חייק" (הוועדה הציבורית, שעל בסיס המלצותיה ועבודתה הוחלט ליישם את רפורמת "השוק הסיטונאי" בשוק הקווי), לא היה בכלל עיסוק בנושא "הטלפוניה הסיטונאית".

בהחלטת שר התקשורת דאז, משה כחלון מ-2.5.12 (כאן) גם כן לא הייתה שום "טלפוניה סיטונאית".

ביום 18.3.13 השר גלעד ארדן נכנס לתפקיד שר התקשורת. הוא החליט, שהוא יהיה "כחלון של השוק הקווי". הוא שימש כשר התקשורת עד 4.11.14 והוחלף ע"י בנימין נתניהו.

כמה חודשים אחרי שנכנס לתפקידו ב-2013, גילה ארדן, שנושא "השוק הסיטונאי" לא התקדם הרבה (בעיקר בגלל התנגדויות של בזק) והוא החליט "לשבור את בזק", כי בלי זה לא תהייה לו "מהפכת כחלון של השוק הקווי". 

לכן, לפי הוראתו, המנכ"ל דאז עדן בר-טל הוציא שימוע, שפורסם ביום 9.6.13 (כאן), בדבר רשימת השירותים של "שוק סיטונאי" וכאן לפתע הופיע בפעם הראשונה המושג "טלפוניה סיטונאית".

ברור לחלוטין, שהדרישה להכניס את הטלפוניה לשימוע הזה הגיעה לשר גלעד ארדן מסלקום (וייתכן בהחלט, שהדרישה הזו קיבלה אז חיזוק מפרטנר, שאז גם היא הייתה, בהנהגתו של הבעלים דאז חיים סבן, פעילה מאוד כנגד קבוצת בזק).

הנקודה החשובה ביותר כאן היא: מה הפירוש של "טלפוניה סיטונאית", על פי מסמך השימוע של עדן בר-טל והנה זה כאן:


כפי שאפשר לראות, "טלפוניה סיטונאית" כהגדרת השימוע כוללת 2 אפשרויות:
א. שירות קו טלפוניה. כלומר: מכירת דקות שיחה לשיחות יוצאות ונכנסות מהטלפון. זה מקובל להיעשות בשיטת הריסייל, די בדומה למה שספק MVNO עושה בסלולר. באותה עת, רמי לוי תקשורת כספק MVNO על רשת פלאפון עשה בדיוק את הדבר הזה וזה היה המודל המעשי (שדי דומה למה שקיים בכל העולם) הנקרא Resale, לגבי שיטת מכירת טלפוניה דרך ספקי משנה. יודגש שהתמחור של שיטת הריסייל שונה לגמרי מהתמחור של השיטה השנייה ("שינוע שיחה").  

ב. שירות שינוע שיחה. כאן מדובר, שהמתג של בזק יחובר למתג של הספק הרוכב עליו (סלקום ופרטנר דרשו אז שזה יעבוד כך), ומי שיוציא את השיחות ללקוחות הקצה בבתים - זה הספק הרוכב על בזק (ולא מהמתג של בזק, כמו בשיטה הראשונה, שבה הספק רק מוכר דקות של בזק, אבל בזק היא בפועל הספק של הלקוח).
השיטה הזו נקראת CPS (ר"ת: Carrier Pre-Selection). מקור השיטה הזו בבריטניה (כאן), ברגולציה ישנה שנולדה שם ב-2005 ומזמן אינה בתוקף. 
בזק טענה, שזה בלתי אפשרי למימוש על המתג הישן שלה וזה היה המקור לכל הצרות, שהיו בהמשך בתחום זה.

יצויין, שכעבור מספר שנים, פרטנר ויתרה לגמרי על הרעיון הזה ומימשה טלפוניה ב"שוק הסיטונאי" בשיטת ה-VoB (שירותי VoIP על האינטרנט), טלפוניה של עצמה (של 012-סמייל), גם על תשתית בזק וגם על תשתית הוט. זה הרבה יותר זול ללקוחות הקצה ויותר מהיר ופשוט למימוש, מאשר שיטת ה-CPS והוכח לאורך השנים, שזה גם לא פחות אמין מהטלפוניה הוותיקה של בזק או הוט.

סלקום נשארה כל השנים עיקשת (עד היום) ודחפה את ראשי משרד התקשורת לכפות על בזק, גם בכוח וגם דרך הבג"ץ, את שיטת ה-CPS. גם אחרי שבזק נכנעה וקנתה מתג טלפוניה חדש התואם את הדרישה הזו - בהוצאה כספית גדולה ומיותרת, אין לזה שום ביקוש ושום לקוחות. כלומר: ברור לחלוטין, שמדובר היה בדרישה תלושה מכל מציאות והגיון, ליישם CPS על רשת בזק. כך, העניין הזה התגלגל בטעות לכתב האישום בתיק 4000, רק בגלל ההתעקשות הלא הגיונית הזו של סלקום. 

עדן בר-טל "קיבל בעיטה" מהשר גלעד ארדן מסיבות שונות, שלא כאן המקום לפרטן. בכל אופן, הוא סיים את תפקידו כמנכ"ל ב-11.6.13, ולא הספיק לסיים את השימוע, שהוציא ב-9.6.13. 

שמילה מימון, (בתמונה משמאל), מונה למנכ"ל בפועל מייד במקומו, והוא שימש בתפקיד הזה עד 3.11.13, שבו הוחלף ע"י אבי ברגר, שהגיע למשרד התקשורת עם "רוח קרבית" כנגד בזק, מה שהתאים לשר גלעד ארדן, שבחר בו לתפקיד המנכ"ל.

לוח הזמנים המלא של "תיק 4000" מצוי כאן, למתעניינים. 

ועכשיו אני מגיע לחשיפת המסמך הראשון, שלא היה ידוע עד כה, ושאני חושף כעת, בסעיף 2 להלן. הגעתי למסמך הזה ממסמך, שבקשתי ושלא קבלתי מ"חופש המידע", אבל, שתוכנו כבר היה ידוע לי כדלקמן:

מדובר בהחלטה, שהתקבלה בזמנו של שמילה מימון כמנכ"ל בפועל, בין התקופה של עדן בר-טל כמנכ"ל לאבי ברגר כמנכ"ל. הכל תחת השר גלעד ארדן. 

בכתבה קודמת, אודות הטעיית חיים גרון, אז סמנכ"ל בכיר להנדסה ורישוי במשרד התקשורת בתכנית "המקור" ע"י רביב דרוקר, דיווחתי, שעליתי על כך, שהיה מסמך של חיים גרון למנכ"ל דאז שלמה פילבר, מסמך, שהוצא ע"י חיים גרון בסוף 2016. מדובר במסמך בו חיים גרון הכין לשלמה פילבר חומר מקצועי ומסמכים כמענה לביקורת החריפה של מבקר המדינה עליו ועל החלטותיו.

את המסמך הזה ביקשתי מ"חופש המידע" במשרד התקשורת ונעניתי בשלילה (כאן). ממש לאחרונה פניתי שוב לממונה על חופש המידע במשרד התקשורת (מוניר קזמל), לקבל את המסמך הזה ושוב נעניתי בשלילה (כאן). 

אולם, כפי שציינתי כאן, תוכנו של המסמך ידוע לי ואני מניח, שבבוא היום, בית המשפט יאשר את הצגתו ברבים (משום שמסמך זה, כמו מסמכים רבים אחרים, תומך בגרסת נתניהו). 

במסמך הזה מסוף 2016, שלא קבלתי, היה ידוע לי, כאמור, שיש בו התייחסות למסמך המובא להלן מ-2013, שלא היה מוכר לי, שבקשתי אותו מ"חופש המידע", וכעת קבלתי אותו כדלקמן:

2. המסמך הראשון החדש מ"חופש המידע": טלפוניה סיטונאית היא קודם כל ריסייל - מכירת דקות שיחה. לא "שינוע שיחה" - CSP. 
במסמך של חיים גרון לשלמה פילבר מסוף 2016, (המסמך שלא קבלתי מ"חופש המידע"), ידעתי שיש בו אזכור, שבו חיים גרון מציין בפני שלמה פילבר, שהעמדה המסורתית של אגף הנדסה, שהוא עומד בראשו, שעניין "הטלפוניה הסיטונאית" זה עניין של ריסייל, בדיוק כמו השיטה של ה-MVNO וזה מה שמקובל בעולם, ולא היה שום צורך לסבך זאת עם שיטת "שינוע שיחה" - CSP.

לדברי חיים גרון במסמך הזה, שהעביר לשלמה פילבר, אפילו יש החלטה על כך מ-2013, מהתקופה, ששמילה מימון היה מנכ"ל בפועל, בין עדן בר-טל לאבי ברגר.

לכן, פניתי לנסות לאתר את המסמך הזה ממחצית 2013 (פנייתי המלאה כאן). לאחר כמה דחיות (כנראה כדי לברר אם המסמך הזה לא נכלל כ"חומר חקירה"), מוניר קזמל, הממונה על חופש המידע, הפתיע אותי ושחרר לי ביום 6.8.20 את המסמך (כאן) בתוספת מה שלא ביקשתי: המייל של הפצת המסמך הזה (שהוא סיכום דיון של שמילה מימון), בתוך משרד התקשורת. זאת, כדי לחזק את העובדה, שהמסמך הזה היה ידוע לכולם במשרד. 

המסמך החדש שנחשף מצוי במלואו כאן - למתעניינים. 

מדובר בסיכום דיון, שנערך ביום 30.7.13 אצל המנכ"ל בפועל שמילה מימון בנושא "השוק הסיטונאי", בהמשך לשימוע, שפרסם המנכ"ל הקודם עדן בר-טל, כפי שציינתי קודם, ובהתאם להנחיות השר גלעד ארדן להתקדם בתהליכי היישום של "שוק סיטונאי".

הסעיף היחיד החשוב לענייננו כעת מהמסמך הזה, זו ההחלטה של שמילה מימון בסיכום הדיון וסעיף זה הוא כאן:


כלומר: שמילה מימון, בסיכום הדיון, החליט על דעת כל המשתתפים (שגם קיבלו במייל את הסיכום אחרי הדיון), שטלפוניה סיטונאית זה "קניית דקות שיחה" ולכן אין צורך ב"תיק שירות הנדסי", כי אין בזה שום דבר טכנולוגי-הנדסי (לכן זה לא CPS, שכן דורש "תיק שירות הנדסי", כי CSP - "שינוע שיחה" זה נושא טכנולוגי-הנדסי), והוא בהחלטתו מעביר זאת לטיפול אגף הכלכלה, שיטפל בחישוב הכלכלי של "קניית דקות שיחה" (קוראים לזה ריסייל...). 

כלומר: הטענה של כל העדים בתיק 4000, כמופיע בכתב האישום, שהשיטה של "שוק סיטונאי \ טלפוניה סיטונאית" היא לא ריסייל (אלא CSP) אינה נכונה והם פשוט משקרים. 

להחלטה הזו היו שותפים כל אלה, ששיקרו אחר כך בנושא זה: שמילה מימון (ששימש אז כמנכ"ל בפועל, כיום המשנה למנכ"ל), הרן לבאות (אז סמנכ"ל כלכלה וכיום ב-IBC\קבוצת סלקום), עו"ד דנה נויפלד (אז וגם כיום, היועצת המשפטית של משרד התקשורת) ועוד בעלי תפקידים בכירים מהמשרד, שהיו בישיבה, או קיבלו את הסיכום שלה. גם השר גלעד ארדן עודכן בתוצאות הישיבה הזו משמילה. 

איש מהם לא ערער על הסיכום הזה, עד אמצע 2014, שנה אחרי כן.

כלומר: כל אלה הטוענים, ששיטת הריסייל אינה נכונה, והיא סיוע פלילי לבזק - הם מטעים, כי העובדה היא, שמאמצע 2013 ועד אמצע 2014, זו הייתה השיטה המאושרת היחידה ע"י כל הצמרת של משרד התקשורת. הרבה לפני שנתניהו הגיע למשרד התקשורת (בסוף 2014).

בדיוק הפוך לנאמר בכתב האישום. 

3. עוד מסמך, שגיליתי עכשיו בעצמי, בעקבות המסמך הקודם (הראשון). 
עלה בדעתי, שאם במחצית 2013 השיטה העדיפה ל"טלפוניה סיטונאית" היא שיטת הריסייל, אמצא לזה ביטוי ברישיון של בזק.
ואכן, איתרתי את הנושא הזה בתיקון מס' 54 לרישיון של בזק מ-14.1.14 המצוי כאן. 

המסמך הזה הוא בחתימת אבי ברגר, (בתמונה משמאל), המנכ"ל באותה עת, וזה גם תוצאות סיכום השימוע, שהחל בו עדן בר-טל, כאמור לעיל, ב-9.6.13.

הסעיף הכי חשוב לענייננו, הוא הסעיף המופיע בתצלום הזה בחתימת ידו של אבי ברגר:
 

כפי שאפשר לראות, אבי ברגר בתחילת 2014 לא שינה דבר (בנושא "הטלפוניה הסיטונאית") מהשימוע של עדן בר-טל, והשאיר את 2 האפשרויות, שהיו קיימות שנה קודם ב-2013, ללא שינוי, 2 האפשרויות למימוש "טלפוניה סיטונאית": 1) מוצר "קו טלפון" לקבלת והוצאת שיחות - "שירות dailtone", שזה למעשה "שירות מכירת שיחות", שממומש בריסייל, ו-2) "שירות שינוע שיחה", שזה שירות CPS.

כלומר: בזק צריכה להציע למתחרותיה ב"שוק הסיטונאי" את 2 האופציות גם יחד (כאמור לעיל: בזק טענה, ששיטת ה-CSP לא ניתנת למימוש אצלה).

דהיינו: גם אבי ברגר, שטען בחקירתו דברים שונים לגמרי, חתם במו ידיו, שיש לבזק חובה לספק גם שירות בשיטת הריסייל ("מוצר קו טלפון"). לכן, הטענה, שיש בכתב האישום, שמשרד התקשורת דחה את השיטה הזו - אינה נכונה, לאור 2 המסמכים המצויים כאן למעלה, בחתימת שמילה מימון ובחתימת אבי ברגר.  

4. עוד 2 מסמכים נחשפים מ"חופש המידע": מתי חל השינוי לבחור רק בשיטת "שינוע שיחה" - CPS ולא בריסייל, ב"טלפוניה הסיטונאית"?
כאמור לעיל, השינוי הזה קרה במחצית 2014, עקב לחץ של סלקום על משרד התקשורת (ש"אהד" את סלקום, אז וגם כיום). איתרתי, שבכל המסמכים, שהיו גלויים ושחשפתי בעבר, ושמייד אתייחס אליהם, יש הסתמכות על מסמך בסיסי, ששמו: "חוות הדעת ההנדסית בנושא "'הטלפוניה הסיטונאי'" מ-18.8.14. העניין הזה חזר על עצמו במסמך הנדסי נוסף מיום 16.11.14.

לכן, החלטתי לבקש מ"חופש המידע" במשרד התקשורת את 2 המסמכים הללו (מ-18.8.14 ומ-16.11.14). בקשתי והתגובה לבקשה מצויה כאן. להפתעתי, קיבלתי את 2 המסמכים שביקשתי.

המסמך החשוב יותר הוא הראשון, מ-18.8.14, כי כל המסמכים הרבים שיש אחר כך, מסתמכים (משום מה) על המסמך הזה.

א. המסמך מיום 18.8.14:
רקע קצר להוצאת המסמך הזה: כשבזק טענה, ש"שיטת סלקום - CSP" לא ישימה מבחינה הנדסית במתג הטלפוניה שלה, עוזי לוי, שהיה בתקופה של כמה חודשים מ"מ סמנכ"ל בכיר להנדסה ורישוי (בגלל שחיים גרון יצא לחופשה לא מתוכננת), הוציא לבקשת אבי ברגר, חוות דעת הנדסית חדשה ב-18.8.14 המאשרת (כך נטען במסמכים אחר כך ובעדויות בחקירת תיק 4000) את תקפות "שיטת סלקום - CSP" ברשת של בזק, בגישה הפוכה לזו של חיים גרון מ-2013. 

כך נטען, שנוצר מצב בו אבי ברגר ניצל את הסיטואציה, שחיים גרון יצא לחופשה מאושרת לא קצרה, בגלל בעיה אישית, והחתים את ממלא מקומו דאז במשרד, עוזי לוי, שחתם במקום חיים גרון על ההחלטות, למשל כאן ב-2015, שהשיטה, שתופעל בטלפוניה הסיטונאית, תהיה השיטה המבוקשת ע"י סלקום ופרטנר - CPS ולא שיטת הריסייל. 

אולם, המסמך, שקיבלתי כעת מ-18.8.14, מה שקדם לכל המסמכים המאוחרים הללו, הוכיח, שזה פשוט שקר. 

המסמך של עוזי לוי המופנה ישירות לשר גלעד ארדן ולמנכ"ל אבי ברגר מ-18.8.14 שנחשף כעת, נמצא במלואו - כאן. 

כמה שלא תהפכו את המסמך הזה, מראשיתו עד סופו, מהסוף להתחלה, או מהאמצע ל-2 הצדדים, לא תצליחו למצוא בו את המילים CSP או "שינוע שיחה". פשוט אין.

ולא בגלל שעוזי לוי לקה פתאום בשכחה, מה זה CSP... 

לכן, כל מי שטען, בכל המסמכים והעדויות אחר כך, שהוא (המסמך של עוזי לוי) הוא הבסיס, שאישר את ה-CSP - "שינוע שיחה" כשיטה היחידה שמשרד התקשורת מאשר לשימוש ב"טלפוניה הסיטונאית", פשוט משקר והשקר הזה כעת נחשף לאור, "שחור על גבי לבן".  

להפך, המסמך הזה של עוזי לוי כולל פסקאות רבות - המצביעות על ההפך הגמור (כלומר: תמיכה ב"מכירת דקות שיחה", שזה ריסייל) והנה הן:


אז איך אפשר בכל העדויות והמסמכים החל מסוף 2014, להסתמך על מסמך ממחצית 2014 ולטעון ,שהמסמך כן תומך ב-CSP בשעה שהמסמך הזה הנחשף כאן, לא אומר כלל שרק שיטת CSP - "שינוע שיחה" היא ההחלטה המקצועית של משרד התקשורת? הרי במסמך הזה אין כל זכר ל-CSP ול"שינוע שיחה". 

זאת, כאשר חשפתי בסעיף הקודם, 2 מסמכים בחתימת שמילה מימון ואבי ברגר, וכאן בסעיף זה, ממחצית 2014, שנה אחרי ההחלטה של שמילה מימון מ-2013 - מסמך נוסף הפעם בחתימת עוזי לוי, שהיה אז מ"מ סמנכ"ל הנדסה ורישוי, 3 מסמכים רצופים ועקביים האומרים דבר אחר לגמרי והפוך? 

איך אפשר לשקר כך ולבנות תיק פלילי על בסיס טענות שקריות ומצוצות מהאצבע?

כששאלתי אנשים, שעוסקים בנושא, נאמר לי, שזכותו של השר לשנות החלטות של הכפופים לו ולהחליט אחרת, וזה לגיטימי, שהשר גלעד ארדן החליט ללכת על שיטת ה-CPS ב"טלפוניה הסיטונאית". אולם, זה לא אומר, ששיטת הריסייל היא פסולה ולא מקצועית. ממש לא.

משרד התקשורת (למעשה הרן לבאות), ניסה לפתות את בזק במחצית 2015, (ראה כאן בפרסום ב"גלובס"), שאם בזק תסכים ל-CPS, היא תקבל "הורדת ההפרדה המבנית", שזו הטבה רגולטורית ענקית של מיליארדים עבור בעלי בזק. את זה הציע הרן לבאות, לא שלמה פילבר. זה היה ממש זמן קצר (שבוע) לפני חתימת נתניהו על מה שמכונה "המיזוג". כלומר: גם הרן לבאות היה מוכן ל"עסקאות" של הטבות רגולטוריות ענקיות עם בזק. לא רק שלמה פילבר.
אולם, בזק לא זזה מעמדתה. מה שמצביע, שבזק, ככל המסתמן, לא שיקרה. מי ששיקר זה אלה שהחליטו, ש-CPS זה דבר אפשרי במתג של בזק דאז. 

הרן לבאות לא נחקר על התרגיל שלו מול בזק מ-9.6.15, תרגיל שהיה גדול פי כמה מהעסקה של שלמה פילבר מול בזק בסוף 2016 - מה שהתניע את חקירת "תיק בזק" (פריסת סיבים ארצית תמורת הורדת ההפרדה המבנית, זו הייתה העסקה של שלמה פילבר מול צמרת בזק. הרן לבאות היה מוכן לתת אותה תמורה לבזק - עבור הטלפוניה הסיטונאית ב-CPS. כלומר: אפס דאגה לציבור, שהיה מעוניין אז וגם היום בסיבים לבתים ולא בטלפוניה הישנה של בזק).

כ"כ הרן לבאות לא נחקר מדוע הוא לא מילא אחר ההחלטה של שמילה מימון בהיותו מנכ"ל בפועל מ-30.7.13 להכין לבזק טבלה של "מכירת דקות שיחה" (כלומר ריסייל), והוא המתין עד סוף 2014 כדי להחליט שבזק חייבת CPS ולא ריסייל, בלי להסביר את התפנית החדה בנושא ומי הניע אותו לבצע תפנית כזו.

אסכם זאת עד כאן: כששלמה פילבר החליט (באישור השרים צחי הנגבי ומשה כחלון) לחזור ולנסות את שיטת הריסייל, לתקופת זמן קצובה של שנה (זה היה במאי 2017 כאמור כאן וכאן, כ-4 שנים אחרי ההחלטה הזהה של שמילה מימון, בהיותו מנכ"ל בפועל, בדיוק בנושא הזה), זה לא היה דבר בלתי מקצועי ופלילי, אלא להיפך, זו הייתה החלטה מקצועית לחלוטין, שנסמכה גם על 3 מסמכים ברורים, שהבאתי כאן למעלה (מעבר לעובדה ששיטת הריסייל היא השיטה המועדפת בכל העולם ל"טלפוניה סיטונאית", במדינות בהן יש "שוק סיטונאי". די בדומה לשיטת ה-MVNO בסלולר). 

בכל מקרה, נתניהו בכלל לא היה מעורב בכל התהליכים הללו. בכל התקופה שהיה שר התקשורת מלא או באופן חלקי (מסוף 2014 עד תחילת 2017), המחירים של "השוק הסיטונאי" לרבות מחירי "הטלפוניה הסיטונאית" - לא השתנו. כלום. בניגוד לאמור בכתב האישום. בנוסף, בספק רב אם נתניהו הבין (או יבין כעת) על מה אני מדבר ומנתח כאן בכתבה, בנוגע לשיטות השונות של "טלפוניה סיטונאית" והיישום שלהן. זה בכלל לא היה עניין, שהוא עסק בו אי פעם. 

ב. המסמך מיום 16.11.14:
המסמך שני זה, שקיבלתי מחופש המידע ממשרד התקשורת מבקשתי השנייה, מצוי כאן. על המסמך הזה חתומים חיים גרון ועוזי לוי, מ-16.11.14, והוא לא מחדש הרבה בעניין "הטלפוניה הסיטונאית" של בזק, כי הוא מסתמך על המסמך הקודם של עוזי לוי, שהבאתי כאן מעל. 

אז מהיכן נלקחה ההחלטה, שבזק מחויבת לספק "טלפוניה סיטונאית" רק בשיטת ה- CPS "שינוע שיחה"?
חיים גרון ועוזי לוי עונים על השאלה הזו בצורה הכי ברורה בסעיף 4 במסמך עליו הם חתומים (כאן): זה בא מהמסמך של הרן לבאות ופרופ' גרונאו מ- 16.11.14:


כלומר: מדובר בהחלטה לא מקצועית, שהתקבלה ע"י כלכלנים.

לא ע"י מומחי התקשורת והנדסת התקשורת המוסמכים של המשרד.

הנה כאן המסמך של הרן לבאות וגרונאו מ-16.11.14, שנה וחצי אחרי ההחלטה של שמילה מימון, ששיטת הריסייל היא השיטה של "טלפוניה סיטונאית" בבזק.
הנה הפסקה המרכזית של הקביעות של לבאות וגרונאו:


במקביל, היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד דנה נויפלד, תוך "ניגוד עניינים" בולט, שלא כאן המקום לחזור עליו (מפורט כאן וכאן), הוציאה מסמך התומך בהחלטה הזו של לבאות -גרונאו (שבזק נדרשת ליישם CSP ולא ריסייל) והמסמך שלה מ-27.11.14 נמצא כאן.
הנושא של "הטלפוניה הסיטונאית" נמצא בסעיפים 63 עד 78 במסמך הזה של עו"ד דנה נויפלד, (בתמונה משמאל). הרבה סעיפים לנושא אחד, מה שמראה, שהיא התאמצה מאוד, ממש חזק, לתת גיבוי משפטי לנושא זה, שנראה על פניו מפוקפק מקצועית.

היא הרי הייתה שותפה מלאה והייתה נוכחת אישית (עם כל הצוות הבכיר שלה) בדיונים בכל ההחלטות מ-2013 עד מחצית 2014 וידעה היטב, שבעבר - הוחלט אחרת. אבל כאן, היא, כנראה, ייצגה את האינטרסים של סלקום, שהתאימו "כמו כפפה ליד", לשר ארדן ולמנכ"ל ברגר. 

כך, בעלי תפקידים, שאין להם צל של מושג מה זה "טלפוניה סיטונאית" ומה זה CPS (הרן לבאות, פרופ' גרונאו ועו"ד דנה נויפלד), נתנו גיבוי וחיפוי להחלטת השר גלעד ארדן ואבי ברגר, שבזק חייבת לספק רק שירות CSP כ"טלפוניה סיטונאית", בניגוד להחלטות מ-2013 ו-2014, שאמרו דבר אחר לגמרי. 

העובדות לא עניינו אותם לחלוטין. במציאות, עד היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אין "טלפוניה סיטונאית" על רשתות בזק והוט בשיטה הזו (מחוסר ביקוש). זה מצביע, שמדובר היה בהחלטה לא מקצועית לחלוטין, לא של אנשי מקצוע בתחום, שנבעה מרצון לסייע לאינטרסים הצרים של קבוצת סלקום ולהתנקם בבזק ואח"כ בנתניהו.  

ההחלטה של שלמה פילבר, לעומת זאת, הייתה כן מקצועית (בנושא זה), מבוססת על החלטות קודמות, שהתקבלו מנימוקים מקצועיים במשרד התקשורת כבר במחצית 2013, ונועדה לשרת את טובת הציבור, כפי שהוא תפס את זה אז. בדיוק כמקובל בכל העולם, להשתמש בשיטת הריסייל לשירותי טלפוניה קווית וסלולרית. אולם, "תופרי התיקים" והשקרנים הכרוניים - הכשילו אותו ו"תפרו תיק" בנושא זה לו ולנתניהו. 

בכל מקרה, "טלפוניה סיטונאית" היא עניין של האתמול. יש בשוק הזה תחרות ולכל צרכן יש אפשרות להזמין טלפון קווי מבזק, מהוט, מסלקום, מפרטנר, מ-אקספון-018 ועוד. מזמן יש תחרות חופשית בתחום הזה. בתשתית סיבים - בכלל הטלפוניה תהיה כולה VoIP ולא יהיה שום צורך ב"טלפוניה סיטונאית".

צריך גם להבין את שוק הטלפוניה הקווית - לאן היא הלכה והולכת: אולי צריך לשאול את כל הפרקליטים הבכירים, מי מהם משתמש בטלפון קווי של בזק בביתו ובשביל מה הוא צריך אותו. הרי יש סלולר. כמעט כולם משתמשים בסלולר, גם בבית, מזה שנים רבות. עובדת חיים ברורה, מתועדת ומוכרת (רק בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש לא שמעו על זה)... 

אז איך כל זה השתרבב לכתב האישום?

כ"תוספת יוקר" לשטויות ולשקרים, לקחו בפרקליטות פקיד מהאוצר, אסף וסרצוג, שלא התמחה והוא לא מומחה ברגולציית עולם התקשורת, שייעשה חשבון כמה בזק הרוויחה מהדחייה של הרפורמה של "טלפוניה סיטונאית". יש רק בעיה אחת בחישוב: איש לא דחה את רפורמה "הטלפוניה הסיטונאית". זו המצאה של השקרנים. מה שנדחה זה השינוי של הרפורמה. 

זה שהרפורמה ההזויה הזו לא התממשה (עם לקוחות) עד היום, זה נובע מסיבות שלא קשורות לנתניהו בכלל.
נתניהו אשם שלכל אחד בישראל יש סלולר ביד והוא לא צריך "טלפוניה סיטונאית" אצלו בבית?
נתניהו אשם שהמתג הישן בבזק לא התאים טכנית (לטענת בזק, טענה שכעת נמצאה כנכונה) ל"טלפוניה סיטונאית" ב"שיטת סלקום - CPS", כפי שדרשו ממנה? 
נתניהו אשם שטלפוניה הקווית ב-VoB של כל המתחרות בבזק, יותר זולה ועם יותר דקות, מהטלפוניה של בזק ולכן לא צריך בכלל "טלפוניה סיטונאית" מבזק?

ככה בונים תיק פלילי על כלום?

הרי זה נושא מקצועי ספציפי, ששום דבר מכל הנושא הזה לא שייך בכלל לנתניהו ולהחלטותיו.

מדהים. 

שורה תחתונה:
מדובר כאן בדמיון מפותח מאוד ומכוון מאוד, שהשתרבב לכתב האישום כנגד נתניהו.

הכל במטרה אחת: להרשיע בכל מחיר ולסלק את נתניהו מכסאו (ובהזדמנות זו גם לדפוק את בזק).

וכפי שכבר כתבתי בעבר, הפארסה המדהימה הזו, שנקראת תיק 4000 (בשונה מתיק בזק), מזמן הייתה אמורה להיסגר ואת מי שיש להעמיד לדין - זה את אלה שקשרו קשר ליצור ולפברק את ההתנקשות המשפטית הזו. 

יש לנו כאן חשד, לכאורה, לתכנון "הפיכה שלטונית" באמצעות "פיברוק תיק", שקרים, בידוי ראיות ועוד, שזה אוסף אדיר, לכאורה, של עבירות הקיימות בספרי החוק של מדינת ישראל.

נספח א':
כתב האישום כנגד נתניהו: "תחום הטלפוניה הסיטונאית" של בזק:
ב"כתב החשדות" ואחריו ב"כתב האישום" בתיק 4000, בסעיף 79 בכתב האישום התפור הזה, נתניהו מואשם בכך, שפגע ברפורמת השוק הסיטונאי ע"י הוראה שלו לשלמה פילבר למתן (כלומר: לעצור) את הורדת מחירי בזק וכן שלמה פילבר (בשמו ושליחותו כביכול של נתניהו), שינה את מודל תעריפי הטלפוניה הסיטונאית של בזק למודל גרוע מבחינה רגולטורית, לפי הרצון של בזק \ אלוביץ', מודל, שהמשרד התנגד לו (מודל רגולטורי הנקרא בשם: ריסייל - Resale). 

הנה הסעיפים המרכזיים ב-2 הנושאים הללו, שגזרתי מכתב האישום (סעיף 79):



את הבלוף הזה כבר הזמתי וסתרתי בעשרות הכתבות בסדרה (44 כתבות ראשיות עד כה, ועשרות כתבות נלוות, עם מעל ל-1,600 מסמכים מקוריים ועשרות עדויות מעדים שלא נחקרו). דוגמה למאמר שבו ניפצתי לחלוטין את השקרים לגבי מחירי הטלפוניה של בזק יש בפרק בסדרה, שפורסם תחת הכותרת: "אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק".

באופן ספציפי, את 2 הנקודות הללו: 1) "למתן את הורדת מחירי בזק בשוק הסיטונאי", 2) "שיבוש הטלפוניה הסיטונאית של בזק ע"י מעבר ל"שיטה הפסולה" הנקראת בשם 'ריסייל', שהייתה מועדפת על ראשי קבוצת בזק, בניגוד לדעת אנשי המקצוע במשרד התקשורת", סתרתי באופן מלא במאמר מרוכז לעניין שקרי כתב האישום, מאמר, שפורסם תחת הכותרת: "האמת המוסתרת מהציבור בתיק 4000: פירוט 20 שקרים / אלי ציפורי ואבי וייס" (שקר מס' 12).

פרטים נוספים לגבי הנושא הזה יש במאמר: "השימוע החדש למחירי הוט בשוק סיטונאי תומך בגרסת נתניהו בתיק 4000".

 

עדכון 31.8.20: פורסם כאן ב-ICE: "ניסיון להרס השרות הציבורי": אמסטרדמסקי במתקפה נגד פילבר. ראש הדסק הכלכלי בתאגיד ועד המדינה בתיק 4000 בדו קרב מסקרן בעקבות התפטרות מרידור: אמסטרדמסקי הסכים לטענה כי השירות הציבורי מוצף ביסמנים חסרי כישרון כמו שמחון ופילבר. האחרון ענה לו בתגובה: "לפחות בשוק התקשורת? הפילברים צדקו יותר".

כל הציוצים של שלמה פילבר מ- 30.8.20 בעניין זה הם כאן ומדברים בעד עצמם. המשך ישיר לכל הציוצים הקודמים, המצביעים ש"עד המדינה" שלמה פילבר הוא לא בדיוק "עד מדינה" (בלשון המעטה). 

עדכון 7.9.20: הבוקר משרד התקשורת פרסם את נתוני סיכום שוק התקשורת 2019: כאן.  
בפרק על הטלפוניה שיש במסמך המצ"ב, המשרד מוכיח "שחור על גבי לבן" שכל מה שטענתי במאמרים בנושא הזה, כמפורט במאמר ובלינקים שיש כאן לעיל, הם מדויקים לחלוטין. 
לא הייתה שום עלייה במחירי הטלפוניה לציבור בישראל בשנים 2014 עד 2019 ומחירי בזק הם כפולים ממחירי ה-VoB ולכן אין סיבה לקחת אותם ולכן "הטלפוניה הסיטונאית" לא התרוממה כל השנים, מה גם שכל השוק הספציפי הזה ירד ויורד בקצב של כ-11% לשנה.

הקטע הרלבנטי מהדו"ח, הנוגע לטלפוניה הקווית בישראל נמצא כאן. 

וזה מה שכותב על הנושא ארז רביב מ-Davar1 כאן: "הכנסות מטלפוניה נייחת ירדו בשנת 2019 בשיעור של כ-11%, התכווצות דומה בהכנסות לזו שנרשמה ב-2018. הירידה המשמעותית נובעת בעיקר מהמשך הירידה בהיקף התנועה בשירותי הטלפוניה.
מחירי הטלפוניה גבוהים הרבה מעלויות הספקת השירות, מה שאפשר לבזק להשיג רווחי עתק מתחום זה בשני העשורים האחרונים. המשרד טען כי "אי ההצלחה ביישום רפורמת השוק הסיטונאי בתחום זה על בזק, הינה סיבה מרכזית לכך שרמת התחרות בשוק הטלפוניה הנייחת לא גדלה ונתחי השוק וההכנסה הממוצעת נשארו יחסית קבועים משנת 2014 ועד היום".
מדובר בעדות לרגולציה נוקשה, בה מצד אחד המשרד מאלץ את בזק לשמור על מחירים גבוהים מאוד, ומצד שני מתעקש ליישם מתכונת מסובכת (שוק סיטונאי) שמעולם לא היה לה ביקוש בשוק.
מרבית הלקוחות העדיפו להישאר עם הקו של הבזק, או לוותר על השירות לגמרי ולהסתפק בקו סלולר. אחרים, העדיפו חלופה זולה יותר, של טלפוניה נייחת על גבי האינטרנט. חלופה זו מועדפת גם על המתחרות של בזק, משום שבה כל ההכנסות הולכות אליהן, בשונה משוק סיטונאי, בו יש לשלם לבזק תשלומי שכירות. גם כיום, חברות מתחרות לבזק כלל לא מציעות ללקוחות טלפוניה סיטונאית.
מדובר במאמץ רגולטורי עצום מצד המשרד, שנמשך כבר שש שנים וכלל שני קנסות ענק, שכשל כישלון מוחלט. כל זאת, מבלי שנעשה סקר אחד עם השאלה: האם יש ביקוש לשירות הזה?
במקביל, ב-2017 החל משרד התקשורת בשימוע בנושא הפיקוח על מחירי בזק, שהיה עשוי לאפשר לה להוריד מחירים, שימוע שלא הסתיים עד היום. כלומר, ביד אחד, המשרד המשיך להבטיח רווחי עתק לבזק בתחום זה, ומצד שני, מנע ממנה להתחרות בשוק זה, שדועך משנה לשנה."

להלן הגרף המסכם את נתוני משרד התקשורת שנאספו בתחום הטלפוניה, גרף המדבר בעד עצמו:

עדכון 16.2.21: גד פרץ מ"גלובס" מדווח כאן כי: "נדחית העתירה של בזק לביטול ההפרדה המבנית.
בג"ץ הציע לבזק למשוך את העתירה או לקבל פסק דין • דחיית העתירה משאירה בידי משרד התקשורת פתח רחב לשיקול דעת כיצד לטפל בעתיד בסוגיית ההפרדה."

עדכון 4.3.21: אלי ציפורי צייץ כאן ציוץ נוסף: "שלמה פילבר ממשיך להפציץ: ״מסמך שהכנתי בזמנו לדוח המבקר [מבקר המדינה] על בזק יכול לשמש ככתב אישום נגד אנשי המבקר. העיתונאים יודעים ומסתירים אותו״.
הכוונה לדו״ח המבקר השקרי על בזק שהפך לתשתית כתב האישום בתיק 4000. תודה לאבי וייס."

המסמך ששלמה פילבר מדבר עליו נמצא כאן, למתעניינים. 

עדכון 18.3.21: איתן אבריאל פרסם כאן בדה-מרקר (כותרת בלבד): "הגרף היומי | זכרו לברכה: מותו של הטלפון הקווי.
שלוש חברות (פרטנר, סלקום ו-IBC) חיברו כ-800 אלף משתמשים בישראל לסיבים אופטיים. בזק מבטיחה מיליון חיבורים נוספים בתוך שנה, כולל בתים פרטיים - וזו כבר מהפכה."

עדכון 21.4.21: אבישי גרינצייג פרסם כאן ב"גלובס" את הידיעה הבאה: "השוק הסיטונאי: נדחתה בקשת בזק לבטל קנס בסך כ-11 מיליון שקל.
ביהמ"ש דחה את עתירת בזק לביטול החלטת מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, נתי כהן, מדצמבר 2018 להטיל עליה קנס בסך למעלה מ-11 מיליון שקל בגין הפרת מחויבותה לביצוע רפורמת השוק הסיטונאי • פסק הדין מתניע מחדש תובענה ייצוגית נגד בזק בסך 556 מיליון שקל שהוגשה עוד בנובמבר 2015."

פסק הדין המלא מבית משפט המחוזי, שעוסק בקנס על בזק בענייני "טלפוניה סיטונאית" (רק "טלפוניה סיטונאית", רפורמה מיותרת שלא מתממשת בגלל היעדר ביקוש וצורך, לא נוגע לכל "השוק הסיטונאי" - שכן הצליח והקנס ניתן רק בהתייחס לתקופה של 31.7.18 עד ל-10.12.18. שר התקשורת בתקופה זו היה איוב קרא. שום קשר לנתניהו), נמצא כאן, למתעניינים. 

עדכון 4.7.22: נחשפה עמדתו של יו"ר ועדת חייק - אמיר חייק (עמדה שהוצגה בעת כהונת שלמה פילבר כמנכ"ל, לצמרת המשרד), מדוע הטלפוניה לא נכנסה להמלצות הוועדה שהוא עמד בראשה בתחילת העשור הקודם, בתחום "השוק הסיטונאי":