פרסום המסמכים המלאים של התנגדות הממונה על ההגבלים העסקיים (מיכל הלפרין) לרכישת גולן טלקום ע"י סלקום מצביעה (שוב), שיחידת הממונה על ההגבלים לא מבינה את שוק התקשורת ולא יודעת לקרוא ולנתח נתונים בשוק התקשורת. 
מאת: אבי וייס, 25.4.16, 10:53

הרשות להגבלים העסקיים שיחררה לעיון הציבור את המסמך המלא (מצוי כאן), של התנגדות הממונה על ההגבלים עסקיים (מיכל הלפרין, בתמונה) לרכישת גולן טלקום ע"י סלקום.

מייד לאחר ההחלטה שוחררו לעיון הציבור ב-12.4.16 שני מסמכים יחסית קצרים:
1) הודעה לעיתונות (כאן), שהיא תמצית ההחלטה המלאה, שפורסמה רק כעת. 
2) מסמך שאלות ותשובות (מצוי כאן), שנועד לספק תשובות יחסית קצרות לשאלות המתעוררות (כך להערכת מי שחיבר מסמך זה), בעניין הנוגע להתנגדות רשות הגבלים עסקיים למיזוג גולן - סלקום.

מקריאה מעמיקה של כל המסמכים עולה בי מיד התחושה, שהרשות להגבלים לא למדה כלום ולא השתפרה במאומה.

היא ממשיכה באותה מסורת בה החל הממונה על ההגבלים הקודם (פרופ' דיויד גילה, בתמונה משמאל), שקיבל אין סוף של החלטות מוטעות בתחום שוק התקשורת. ההחלטות המוטעות המרכזיות, שהוא קיבל, מנותחות בהרחבה כאן.

אם לא די בכך, בעל תפקיד מרכזי ברשות להגבלים עסקיים, המשיך את המסורת של פרופ' דיויד גילה בהרס שוק התקשורת וקבלת החלטות מוטעות (שגם מבוססות על זיופים, שקרים ותחמונים מגוונים): עו"ד חיים ארביב (שמשמש כמנהל מחלקת החקירות ברשות להגבלים עסקיים, שימש ומשמש עד רגע זה כראש "הוועדה המייעצת לעניין עיצומים כספיים" של משרד התקשורת), שקראתי כאן להתפטרותו, לאור חלקו המרכזי בפרשת הקנסות המפוברקים על בזק והוט. אגב, החשיפות הבלעדיות שלנו הצליחו לעצור את תהליכי הטלת הקנסות הללו. 

עו"ד אבי רימון, שתומך בהחלטה לא לאשר את רכישת גולן טלקום ע"י סלקום, ניתח כאן ובהרחבה מדוע הנימוקים הרגולטוריים והחוקיים של הרשות להגבלים עסקיים שגויים. לדעתו, ההחלטה נכונה, אך כל הנימוקים שגויים. אני לא אחזור כאן על דבריו ואעסוק רק בנקודה אחת: הנתונים שהרשות להגבלים עסקיים משתמשת בהם, כדי לבסס את החלטתה.

מקריאת כל המסמכים עולה, ששוב הרשות להגבלים עסקיים מסתמכת על שמועות, הרהורי לב ועובדות המצוצות מקצה האצבע של היד המקלידה על המקלדת במחשבי הרשות. באותה שיטה בדיוק, שבה נהגה בשנים האחרונות: להמציא עובדות כראות עיניה ולבנות על זה החלטות שגויות וחסרות כל בסיס עובדתי.

אני אתייחס כאן רק למשפט אחד מרכזי בניתוח של הרשות להגבלים עסקיים, זה המשפט העיקרי הראשון שמופיע בכל המסמכים, שמקרין על הפירוט בכל המסמכים. הנה המשפט הראשון והחשוב ביותר של החלטת הרשות להגבלים עסקיים [ציטוט]:
 
"שוק הסלולר נפתח לתחרות בשנת 2011. שתי החברות החדשות שנכנסו לשוק, גולן והוט מובייל, הביאו להורדת מחירים משמעותית עבור כל הצרכנים..."

אין כאן אפילו מילה או עובדה אחת נכונה במשפט הזה (אלא אם כל מילה עומדת בפני עצמה, בלי כל קשר לשכנותיה...).

בתמצית, העובדות השגויות במשפט המצוטט הן:
1. שוק הסלולר לא נפתח לתחרות ב-2011. 
2. לא נכנסו לשוק שתי חברות (סלולר) חדשות (אין בכלל דבר כזה, לא ב-2011 ולא בשום תאריך אחר).
3. לא הייתה כל הורדת מחירים משמעותית ל\עבור כל הצרכנים.

דהיינו: כל הנחות הבסיס העובדתיות של רשות ההגבלים הן חסרות כל יסוד עובדתי. אין ולו נתון אחד שהוא נכון (מלבד התאריכים על הניירות...). 

מה שכן היה (בהקשר למחירים): השתנה הרכב התשלום של הצרכנים על שירותי הסלולר. ההוצאה הממוצעת של משקי הבית על שירותי סלולר לא ירדה ב-5 השנים האחרונות, כך, עפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמשום מה הרשות להגבלים עסקיים לא מצאה. לכן, גם כל הטבלאות וכל הניתוחים על ירידת ה-ARPU של חברות הסלולר, וניתוחי מצב שוק הסלולר, שמוצגים במסמכים שלה, אינם נכונים ואף מטעים ומובילים למסקנות שגויות.

זאת, משום שלא בוצעה הפרדה בנתונים בין התשלום על שירותי הסלולר נטו (שיחות, מסרונים וגלישה), לבין שאר ההוצאות על שירותי הסלולר שכוללים: רכישת מכשירי סלולר, ביטוח ותחזוקת מכשירי סלולר, שירותי ערך מוסף בסלולר. החלק השני במשוואת ההוצאות על הסלולר הוא שהשתנה באופן יסודי והוא שהוריד את ההכנסות של חברות הסלולר (והעשיר עי"כ את קופת חברות יצרניות בסין, בדרום קוריאה ובמקלטי מס ברחבי העולם, שם מחזיקות חברות דוגמת אפל את הכנסותיהן ממכירת מכשיר סלולר ואביזרי סלולר).

בנוסף, חל שינוי בהרגלי השימוש של הציבור במכשירי הסלולר והחלה ירידה איטית אך קבועה בממוצע שימוש בדקות שיחה ובמסרונים, תוך מעבר של הלקוחות הסלולריים לשימוש מסיבי באפליקציות חברתיות ובאפליקציות מסרים "בזמן אמת" על רשת האינטרנט הנייד.

מכאן, שאי אפשר להשוות עגבניות לתפוחי אדמה. השירות הסלולרי בתחילת העשור בחברות הסלולר הוותיקות אינו אותו שירות שיש אצלן כיום. 

לפי הניתוח של המספרים דאז, ה-ARPU (הוצאה ממוצעת למנוי לחודש) לפני "המהפכה הסלולרית", רק על שירותי סלולר (ללא ההוצאה על מכשירים, ביטוח, מכשיר שני ברכב, שירותי ערך מוסף וכיו"ב), הייתה סביב ה-50 עד 70 ש"ח לחודש (היו אז, כמו היום, הבדלים קטנים בין 3 חברות הסלולר הגדולות), וזה בדיוק המצב אחרי "המהפכה הסלולרית". אלה המספרים גם היום. 

מה שהשתנה זה היחס הפנימי בסל ההוצאות המשפחתי על שירותי הסלולר, בין ההוצאה על שירותי סלולר נטו לבין שאר ההוצאות הסלולריות (כלומר: יש כיום בממוצע יותר מכשירי סלולר למשפחה, מכשירים יותר יקרים בממוצע ברכישתם ובתחזוקתם והמוחלפים בממוצע בתדירות יותר גבוהה).

כל זה הוא תוצאה של מהלכי "מהפכת הסלולר" שהייתה בשנים 2005 עד 2009, שעיקרם: חוק "ניתוק זיקה" (עבר בכנסת בנובמבר 2009), חוק "ניוד מספרים" (עבר בכנסת במרץ 2005 ועודכן בנובמבר 2007) וקביעת תעריף אחיד בתקופת התחייבות" שנכנס לתוקף בסוף 2008. שני החוקים הללו ועוד התקנות (בתוספת חוקים, תקנות נלווים ותיקוני רישיונות רבים, לרבות קביעת "מדיניות הקצאת תדרים" ופתיחת המסלול של ספקי סלולר מסוג MVNO), העבירו את הכוח בעולם הסלולר - לידי הצרכנים, הפרידו את מכשיר הסלולר מחשבון הסלולר ושינו את הרגלי השימוש במכשיר הסלולר. אין לזה שום קשר לגולן טלקום ולמהלכי השיווק שלה. אגב, התהליך הזה קרה וקורה בכל העולם, לא רק בישראל. 

בנוסף, למען הדיוק ההיסטורי, במכרז התדרים הכושל של משה כחלון ב-2011 זכו מירס ומרתון. גולן טלקום נכנסה לתמונה רק אחרי ש-2 חברות נפסלו, בתחמון, שלא כאן המקום לנתחו. במאי 2012, כשגולן טלקום והוט מובייל (שהשיקה אז את שמה החדש במקום מירס), השיקו שירותים סלולריים חדשים לציבור, גולן טלקום השיקה חבילת "הכל כלול" ב-99 ש"ח לחודש והוט מובייל השיקה בדיוק אותה חבילה ב-89 ש"ח. רמי לוי תקשורת החל לספק שירותים (ראשון מבין 16 חברות MVNO, שקיבלו רישיון) כבר בדצמבר 2011 והוריד את המחירים לסביבות ה-50 ש"ח עד 90 ש"ח לחודש, בהתאם לרמת הצריכה הממוצעת של המנוי. כלומר, מחוללי התחרות האמיתיים בסלולר ב-2012 (ועד עצם היום הזה) הם בכלל הוט מובייל ורמי לוי תקשורת. 

מה "ששבר את גב הגמל" של חברות הסלולר הוותיקות (והפיל את "הפירמידות"של אילן בן דב ונוחי דנקנר) היו מבצעים במחירי היצף של גולן טלקום (דוגמת קו ב-1 ש"ח). זה בוצע רק בגלל שגופים רגולטוריים דוגמת משרד התקשורת והרשות להגבלים עסקיים התעלמו מה-Abuse, שגולן טלקום עושה לרשת סלקום ומההפרות הנרחבות של תנאי רישיונה ותנאי המכרז לתדרים מ-2011. כך זה נמשך מהיום שגולן טלקום עלתה לאוויר ועד עצם היום הזה.

בפועל, מי ששילם את הסבסוד על מחירי ההיצף של גולן טלקום הם כל עם ישראל ובמיוחד לקוחות ובעלי חברת סלקום. כך גם ההשקעות ברשתות הסלולר צנחו פלאים והחל תהליך (שכרגע הוא בלתי הפיך), של התפוררות רשתות הסלולר בישראל.

כך גם הגענו, מ-4 רשתות תקשורת סלולריות מצליחות שהיו בישראל במשך שנים (מ-1997 עד 2012), ל-3 רשתות תקשורת שיש כאן מ-2015 (וזה היה יורד ל-2 רשתות, אם היה מאושר שת"פ האנטנות המבוקש בין סלקום לפלאפון). ממש "מהפכת סלולר", אבל הפוכה על ראשה... 

בנוסף, בכל מדינות העולם (למעט ישראל), ה-MVNO הם מחוללי תחרות ובמיוחד בפלחי שוק ספציפיים (צעירים, מהגרים, עובדים זרים, וכיו"ב). בישראל, היכולת הזו של תחרות נעלמה, רק בגלל אי התערבות הרגולטורים במחירי ההיצף של גולן טלקום. אין לעניין הזה שום זכר בניתוח של הרשות להגבלים עסקיים. גם אין שום זכר למודלים חדשים בסלולר, למשל של Full MVNO משולב עם שת"פ רשתות (מודל שקיים בעולם, אותו מציעה טלזר להכניס לישראל ובכך להפוך אותה למפעיל סלולר חמישי, במקום גולן טלקום). 

שורה תחתונה: אין עובדה אחת נכונה בכל הניתוחים של הרשות להגבלים עסקיים, לגבי פסילת ההסכם בין גולן טלקום לסלקום. אין כל הסבר למה הרשות נכשלה בפיקוח על הנעשה בתחום מחירי ההיצף של גולן טלקום. הרשות משתמשת בנתונים בצורה שגויה, מציגה טבלאות שגויות, עובדות שגויות וביצעה ניתוחים שגויים לחלוטין, בכל מה שהיא מציגה בשלושת המסמכים שפרסמה. 

גם אם ההחלטה של הרשות להגבלים עסקיים לא בוצעה על רקע הלחץ הפוליטי של השר משה כחלון על רוה"מ ושר התקשורת ביבי נתניהו, ההחלטה הזו שלה מריחה ריח פוליטי חריף ומסריח ביותר. 

עדכון 1.6.16: גולן טלקום וסלקום החליטו לערער על ההחלטה בבית הדין להגבלים עסקיים בי-ם. בהחלט החלטה נכונה.