השלכות דו"ח מררי: איך העיזה המשטרה לרמות במצח נחושה שופטים בכירים?
מאת: אבי וייס, 27.2.22, 13:00

ניתוח: למה משטרת ישראל סיכנה את המוניטין והמעמד הבינלאומיים שלה בהתנהלות הפוגעת בזכויות הפרט? למה אסור לתת כלי האזנה מסוכנים בידי עבריינים (כלומר: לקצינים ופרקליטים מושחתים, לכאורה)? האם השתתפות בצוות מררי של בכירי שב"כ לשעבר חברים של רוני אלשיך נועדה להסתיר את חלקו של השב"כ בשערורייה הזו? למה הפעלת מקורות עיתונאיים היא מהלך לא רק אסור אלא מסוכן לדמוקרטיה ולשלטון החוק? ניתוח היבטים מטרידים הנובעים ממערכת השקרים והטיוחים סביב "תפירת תיקי האלפים" וטיוח "פרשת פגסוס", במסגרת "הפוטש" להדחת נתניהו תוך שימוש בכלים משפטיים/חקירתיים.

שכל אחד יסתכל במראה וישאל את עצמו: מה עשיתי, פעלתי, הגבתי, כשרעידת האדמה של מפלצת הסיגינט-סייבר המשטרתית נחשפה? מה עשיתי כאשר שיקרו לי, ש"הכל בסדר" - כשהבודקים ("צוות מררי") כבר מודים ב-11 עבירות פליליות מהחמורות שיש בספר החוקים של ישראל? (פרק תשיעי בסדרה).
עדכונים חשובים בגוף הכתבה ובסוף הכתבה.

תמצית הכתבה פורסמה בבלוג של אלי ציפורי תחת הכותרת: "כשכל העיניים מופנות אל המלחמה באוקראינה, יתחדש מחר משפט נתניהו ונושא פרשת הריגול יעלה על השולחן. לקראת הדיון אני מביא פרק ממאמרו של אבי וייס, העוסק בתעשיית הרמאות של הפרקליטות והמשטרה" - כאן.
 
1. אבדן המעצורים לשקר ולהונות את הציבור ע"י המשטרה והפרקליטות.
פרסום דו"ח "צוות מררי" כמנותח כאן, תוך התעלמות (כאן, וכמפורט בפרקי הסדרה בנספח ב' כאן למטה) ממסכת הכזבים, שנלוו להקמת הצוות הזה, שחסר כל בסיס חוקי לעבודתו, הוא שיא נוסף בהונאת הציבור.
 
צריך לקלוט, ש"הפוטש" להדחת נתניהו ע"י שימוש בכלים משפטיים\חקירתיים היה מורכב מזהות אינטרסים, שהוצלבה לה בשנים הקריטיות של "תפירת תיקי האלפים" בין צמרת המשטרה (תחת רוני אלשיך), צמרת הפרקליטות (תחת עו"ד שי ניצן), צמרת היועמ"ש (עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט ורוב המשנים שלו, לרבות עו"ד עמית מררי ועו"ד דינה זילבר), השב"כ (ראה גם כאן) שפועל שנים ועד היום בשת"פ עם המשטרה בתחום "האזנות הסתר" ובנושאים חשאיים רבים, ובגיבוי מערכת משפטית אקטיביסטית מבית מדרשו של פרופ' אהרון ברק, בדחיפה אקטיבית ונמרצת של חלק ניכר מכלי התקשורת המובילים, ושורת כתבים, שכל הקריירה שלהם תלויה בהדלפות הפליליות של המשטרה, הפרקליטות ולשכת היועמ"ש, שנים.

יש הטועמים שהתמונה הרבה יותר מורכבת, כמפורסם כאן ברשת TOV (כותרת בלבד): "האם אהרון ברק ואהוד ברק תיאמו ביניהם את ההפיכה? הברק היכה פעמיים בתאריך ה-3.1.2018. היו אלה אהרון ברק ואהוד ברק שנשאו דברים באותו יום וזרעו את זרעי המחאה."

הקריירה שלהם (של "שופרי הפרקליטות" ומעיליהם) תפסה תאוצה ואף הפכה להיות תלויה כל כולה בהדלפות פליליות והתעלמות פלילית מכוונת מ"צווי האזנת סתר" ו"צווי חיסיון". נוצר בישראל גולם מפלצתי ענק בכלי התקשורת, שמכוון ומונחה בתהליכי עבריינות ממוסדת, של הממסד עצמו. במקביל, האתיקה העיתונאית וגופי האתיקה העיתונאית, שקעו וצללו לתהום. אחד השיאים של השפל הזה הוא במינוי נשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר, שמונה גם ליו"ר חברת הביטוח מגדל, מה שהוביל לפרישת ארגון העיתונאים מהמועצה. 
 
זה ממש לא קל לפצח את תרכובת הנפץ הזו (שיש הטוענים, שניתן לכנותה Deep State) ולחשוף את שקריה ומהלכי "תפירת התיקים", שנולדו מהרצון המאוחד של כולם לסלק את נתניהו מכיסאו - בכלים משפטיים\חקירתיים. אולם, הכל מתגלה במהלך המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים, עם 11 עדי תביעה עד כה, שהפכו חיש מהר לעדי הגנה, עם אפס ראיות לחובתו של נתניהו.
 
אמון הציבור במערכות, שתפרו את "תיקי האלפים", מעולם לא היה כל כך בשפל. די ברור למה. האמת פשוט יוצאת לאור גם בבית המשפט. 
 
הכאוס הוא כל כך גדול, שעו"ד עמית מררי, (בתמונה משמאל, צילום מסך) ייתכן ומעולם לא ביקרה במתקני גופי האזנות הסתר של מ"י עליהם היא פיקחה על פי חוק, במשך שנים, כעולה מחוסר התגובה שלה לשאלותיי, בדיוק בנושא הזה - כאן.

עדכון 27.2.22 14:00: התקבלה תגובת משרד המשפטים לשאלותיי כדלהלן: "במסגרת תפקידה, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה [[קרי: עו"ד עמית מררי]] עורכת גם ביקורים במתקני המשטרה הרלבנטיים. לא נפרט מעבר לכך". כלומר: היא כן ביקרה והציגו לה שם במסגרת הביקורים את היכולות של יחידות הסיגינט-סייבר ופעילותן. 

הספינולוגים והטייחים מוסיפים חטא על פשע, כשהיא מונתה לבדוק את עצמה, וצרפו לצוות שבראשותה, שני בכירים לשעבר מהשב"כ, חברים אישיים של רוני אלשיך (כיום חלק מקרן AWZ שמלאה בכאלו), שנראה על פניו די ברור, שתפקידם המרכזי הוא להסתיר את חלקו של השב"כ בשערורייה הזו.

צרוף איש שב"כ ואיש מוסד לצוות הבדיקה, נועד, בראש וראשונה, לטייח את הבדיקה ולוודא שהחקירה לא תחשוף את חלקם של יוצאי השב"כ והמוסד בשערוריה הזו, של שימוש בטכנולוגיות כלפי אזרחי ישראל, שערוריה שנולדה והוקמה במטרה אחת עיקרית מנקודת המבט של "תופרי התיקים": להפיל את הימין מהשלטון, מזימה שהצליחה בסופו של דבר.
 
אציג כאן כמה היבטים מטרידים ביותר הנובעים ממערכת השקרים והטיוחים סביב "תפירת תיקי האלפים" וטיוח "פרשת פגסוס".
 
2. הפרת הקודים האתיים והאמנות הבינלאומיות שישראל היא חלק מהן.
בעידן הגלובליזציה, הפשיעה החמורה המאורגנת הכלכלית, פשיעת סייבר וארגוני פשע הם גלובליים. לכן, שיתופי פעולה עם משטרות וגופי אכיפה בארץ ובחו"ל הם מתחייבים וחיוניים.

כמו שבלי אמון ושת"פ מצד הציבור בארץ, המשטרה לא יכולה לנהל את המאבק בפשיעה ולהשיג את יעדיה, הרי שגם בלי שיתופי פעולה בינ"ל היא משותקת. 
 
בהקשר זה המוניטין של משטרת ישראל הוא נכס אסטרטגי. השת״פ של משטרת ישראל עם סוכנויות משפט ואכיפה בחו״ל מנוהל, בין השאר, ע"י חברות באינטרפול, יורופול וגופי משפט ואכיפה בין לאומיים נוספים, ועוד. המשותף לארגונים הן אמנה והסכמות על קוד אתי וכללי עבודה, המתבססים על ערכים דמוקרטיים ברורים.
 
למשטרת ישראל יש גם נציגים, שיושבים פיזית במדינות שונות בעולם. השת"פ כולל מאגרי מודיעין, חקירות בינ"ל, פורנזיקה (ראיות פורנזיות, זיהוי פלילי), מחקר, הדרכות משותפות ועוד.

אמצעי מרכזי הוא "חיקורי דין" במדינות זרות. מדובר במנגנון אכיפתי ומשפטי לניהול מבצעים וחקירות בעולם. ישראל תלויה לעיתים קרובות בחקירות ובמעצרים והסגרות הנעשים בחו"ל.

מול זה, חברת NSO נתפסת, משום מה, וללא כל הצדקה (כי יצרן תוכנה לא יכול לשאת באחריות לשימושים לא נכונים של התוכנה שהוא פיתח), כחברה הנתפסת בתקשורת כמעלה ספקות במדינות רבות בעולם וכלפיה יש מהלכים משפטיים מסוגים שונים, גם מצד חברות ענק בארה"ב, דוגמת אפל ופייסבוק. החברה לא שותקת ובצדק, עם הפגיעות בשמה הטוב, ראה למשל כאן - כתב התביעה של NSO כנגד "כלכליסט".

בפועל, היא סולקה מארה"ב והחלו מהלכים דומים ב-EU. המוניטין של החברה (הגם שממש לא באשמתה) נתפס כרגע ומזה כמה שנים, כשלילי, בחלק לא קטן מכלי התקשורת בעולם. ניתן להניח, שהאינטרס של החברה, לזכות במכרז לעבודה במשטרת ישראל ובגופי המודיעין בישראל, היה ועודנו רחב, מעבר להיבט הכלכלי. ביסוס המוניטין שלה על גב המוניטין של המותג משטרת ישראל בעולם (מוניטין מצוין). ייתכן, שיש גם לכאורה, אינטרס פלילי של 'אנשים סקרנים' ואף מצד גורמי ריגול והאקרים, לחדור למאגרי המידע רבי העוצמה של המשטרה ו׳לשלוט׳ על מידע פרטי ׳פרסונלי׳, שקשור לכל הצמרת הפוליטית, כלכלית משפטית בישראל.

לכן נשאלות כאן השאלות:
1) למה המשטרה בחרה ב-NSO עם המוניטין התקשורתי (שלא באשמתה בכלל), הבעייתי שלה, כבר אז (2013) כספק בלעדי בזמנו וב"פטור ממכרז"? למה בחרה בחברת "המימד החמישי" כספק בלעדי וב"פטור ממכרז" (והיה קשר בין שתי החברות הללו, כמפורט כאן)?
2) מתוך מודעות להסתבכויות לכאורה של החברה ומספר מעובדיה, כפי שהחברה בעצמה פרסמה מהסכמים, שביטלה עם לקוחות, לקוחות שהפרו את ההסכמים עימה (ועובדים שגנבו ממנה את התוכנה, או חלקים ממנה), מדוע לא בוצעה בדיקת מודיעינית ופוליגרף (יחב"מ) משטרתי לעובדי החברה, עם נגישות לחומר רגיש ביותר ועם יכולות טכנולוגיות לשאיבת והסלקת מידע?
3) למה למותג משטרת ישראל בקרב משטרות העולם להיצרב במוניטין השלילי, לכאורה, של NSO (הגם שלא באשמתה) ולהיות מעורב בחקירות ובתביעות אפשריות בתחום הזה, כמו שקרה למשל בארה"ב?
4) למה לסכן באופן כה משמעותי את "אסטרטגיית שוברת שוויון" בשיתופי פעולה חו"ל ובמיוחד עם השלטונות בארה"ב, בה אנו תלויים מבחינות רבות?
5) למה נבנה "בנק מידע מודיעיני" ("מסמך יצחקי") של הצבר "ידיעות רעילות" ורובן שקריות, על פוליטיקאים, ראשי ערים, מנכ"לים וסתם אנשים המהווים מטרד למשטרה, בניגוד לכל נורמה, חוק ונהלים? 

"בנק מידע" של ידיעות על אנשי ציבור וראשי המשק, הן לא שונות מ׳פייק ניוז׳ בתקשורת. זה ריכוז של מידע שקרי אדיר, המזהם ומדביק את המערכת המודיעינית של המשטרה ולכך יש כאן השלכות ישירות על פגיעה בזכויות אדם וערכים דמוקרטיים מרכזיים, במדינה שרוצה להחשב כמדינה דמוקרטית ולא "שטאזילנד" \ "1984". 
 
יצוין, שבצד ההתקדמות הטכנולוגית והגלובליזציה, התפתחו מגמות אפלות של פשיעה חמורה בינלאומית כדוגמת - ארגוני פשיעה (סחר באמל"ח, בנשים, בסמים קשים), ארכי נוכלים הממוטטים חברות, ארגונים ובנקים ע"י הונאות סייבר מתוחכמות, פושעים נמלטים, ועוד. כל זה דורש שת"פ בינלאומי. 

ניתן לומר, שכשם שמשטרת ישראל לא יכולה לממש את יעדיה בתחום הלוחמה בפשיעה ובטרור המתגבר ללא שת״פ ואמון הציבור בארץ, כך היא איננה יכולה לממש יעדים בתווך הבינלאומי, ללא שיתופי פעולה עם משטרות זרות ועם גופי שלטון משפט ואכיפה ברחבי הגלובוס.

ההשתתפות ב"ארגוני על" של שיטור מודיעין וסייבר כדוגמת אינטרפול, יורופול, וגופי משפט ואכיפה בין לאומיים נוספים וגוף פשיעת סייבר עולמי, מתחייבת במסגרת המאבק בפשיעה חוצת הגבולות. המשטרה מקיימת שיתופי פעולה אלה ע"י שיגור נציגיה לכל רחבי העולם, ע"י הסכמים ואמנות בינ"ל, שהמשרד לבט״פ מקיים בדרגים השלטוניים וכאמור, ע"י חברות בארגוני שיטור ומודיעין בינ"ל.

במסגרת השת״פ הזה, המשטרה מבצעת "חיקורי דין" באותן מדינות עימן יש לה הסכמות משפטיות ומבצעיות ורק כך מתעצמת היכולת לפצח פשיעה חמורה חוצת גבולות, בין אם בעולם הפיזי, בין אם בעולם הווירטואלי - דיגיטלי.

התנהלות המשטרה בנושא האזנות הסתר והפרת זכויות הפרט סיכן ומסכן את המוניטין והמעמד הבינלאומיים שלה.

ראוי לציין, שמשטרת ישראל כבר נשאלה על ידי שאלות בנושא האינטרפול ולא קבלתי מענה עד היום, כדלקמן (השאלה מ-29.1.22):
"האם משטרת ישראל דיווחה לאינטרפול על השימוש בתכנות ריגול, שנועדו למטרות ברורות בעולם המודיעין הביטחוני, דוגמת NSO ודומותיה, לצרכים של מעקב וחדירה לסמארטפונים ומחשבים של אנשים פוליטיים, ציבוריים, עסקיים וגם לאלה של קציני משטרה (הקצינה מ.צ. מ"פרשת דנינו", רק לשם הדוגמה)?
שכן, ישראל, כחברה באינטרפול, חתומה על האמנה של האינטרפול, האוסרת שימוש בכלים כאלה לצרכים משטרתיים." קצת על החשדות בעניין יוחנן דנינו יש כאן. 
 
3. למי נותנים להפעיל כלי חודרניים ופליליים הסותרים את חוקי הגנת הפרטיות? - לאנשים הכי לא מתאימים, שבטוחים ומשוכנעים, שהם מעל לכל חוק ונורמה.
הבסיס למנגנון שיתופי הפעולה רב העוצמה הוא גם משפטי ובעיקר נורמטיבי, ומחייב שיקולים מקצועיים בלבד (ולא פוליטיים או פליליים). אחת מאבני היסוד של שיתופי הפעולה היא עמידה בסטנדרט ערכי, בדגש לערכים מערביים של שמירת זכויות אדם והגנה על זכויות האדם ובתוכם ההגנה על הפרטיות. חוקי ההגנה על הפרטיות והתקנים בתחום זה הם חריפים ונוקשים בכל העולם, דוגמת רגולציית ה-GDPR ב-EU.
 
בספק אם שימוש בתוכנת ריגול מסוג פגסוס \סייפן (וכיום גם בפאראגון וכלים נוספים), בהיקף ובהקשר, שנחשפו כאן בישראל לאחרונה, איננו שומט הלכה למעשה את יכולתה של משטרת ישראל להמשיך ולכונן שת"פ וחברות בארגוני משפט ושיטור בינ"ל, עד רמה מסוימת. מעשית, ידוע לכל, שחקירת נתניהו וסביבתו כללה חיקורי דין בינ"ל, שהבסיס הנורמטיבי שלהם מוטל בספק רב, לאור התנהלות משטרת ישראל והפרקליטות, שנחשפת בחודשים האחרונים. זה עשוי\עלול להתנקם במשטרת ישראל די בקרוב.
 
מדינה, שרוצה להימנות בין מדינות מערביות דמוקרטיות המקדשות זכויות אדם ועמידה בנורמות משפטיות, איננה יכולה להחדיר שיטות ואמצעים בלתי חוקיים ואנטי דמוקרטיים, לשיתופי הפעולה המקצועיים שלה בעולם ובוודאי שלא במסגרת חיקורי הדין.
 
חברת NSO ידועה (לא באשמתה, אבל זה המצב שנוצר בכלי התקשורת), שהיא בלתי רצויה במדינות דגל בהובלת הדמוקרטיה ולפיכך החשיפה על פיה, לכאורה, משטרת ישראל רגלה אחרי ראש ממשלה מכהן, אחרי הצמרת הממסדית ובכלל זה אחרי אזרחים תמימים, לרבות במסגרת חקירה עם היבטים בינ"ל, שומטת את הקרקע בהקשר של שת"פ בינלאומי והמחיר יכול להיות קשה ואסטרטגי וישפיע על כלל תושבי ישראל ויכולת הלחימה בפשיעה בישראל.
 
לגבי הכנסת האמצעי הזה למשטרת ישראל - מכיוון שמדובר באמצעי קיצוני של ריגול ופגיעה בזכויות יסוד של אזרחים ובמוניטין הליברלי דמוקרטי של מדינת ישראל, מן הנכון היה, שהמכניסים אותו לשימוש במשטרה, יהיו גורמים הכי בכירים בארגון, וכמי שידועים במוסריותם מקצועיותם וביושרתם.
 
לכן, היה צורך לנתח ברזולוציה קפדנית את פרופיל הציבורי של דמויות מפתח אלה. דווקא אלה, שדרשו בדיקות פוליגרף לאחרים, לא עבור בעצמם פוליגרף. זו הרמה המוסרית והאישית שלהם. הם התנהלו כמו צמרת הפרקליטות והיועמ"ש: הם בני אלים ונמצאים מעל לכל חוק, תקנה ונורמה.
 
צמרת המשטרה ואח"ם, התמכרה, במשך תקופת זמן לא קצרה, לכוח ולשאיבת המידע וקבלת המידע, במיוחד מעיתונאים, תהליך, שמטרתו הייתה בסופו של מסע חקירתי ומשפטי, להוביל להורדת נתניהו והליכוד מהשלטון.
 
יש לזה גם שם יותר מתאים, שנתתי בתחילת סדרת הכתבות שלי לפני כמה שנים: "תפירת תיקים".
 
כך, סופקו כלים דרקוניים עם שם עולמי רע לבעלי התפקידים, לכאורה, הכי לא מוסריים בארגון, ללא רגולציה משמעותית וללא קוד אתי מחייב, הכל מוסתר בצווי חיסיון סיטונאיים ומלווה בהונאה ציבורית ענקית, ששיאה הוא דו"ח "ועדת מררי".
 
יודגש למי שלא הבין, שכל הצמרת החקירתית והמודיעינית של משטרת ישראל, מרוני אלשיך ומטה, ככל הידוע לי, לא עברו פוליגרף, כמובן, ש"האקרים בשירות הסיגינט" ועובדי קבלן של NSO לא עברו תהליך כזה ומי שהתנגד לתהליך המושחת הזה הועף (דגמת תנ"צ גיא ניר) ושילם בחייו (דוגמת נצ"מ סימה ימין ז"ל).
 
4. ושיא השיאים: מרמים את השופטים הבכירים בישראל (נשיאי בתי המשפט המחוזיים, סגני נשיא מחוזיים, נשיאי בתי המשפט לשלום), והופכים אותם לשותפים לפשעים לכאורה של השוטרים והפרקליטים.
בפועל, הפרקליטות מודה גם בתגובתה לבית המשפט המחוזי בירושלים וגם ב"דו"ח ממרי", שהמשטרה רימתה שופט בהוצאת הצווים, לא סיפרה לו את כל האמת, המציאה מידע מודיעיני המצוץ מהאצבע של קצינים ועיתונאים, חדרה שלא כדין למחשבים של ראשי ערים, וחשודים בתיקי האלפים דוגמת שלמה פילבר ואיריס אלוביץ' (אין משמעות מבחינת הפשע, שהחדירה נכשלה אצלה), וניסתה לעשות עבירה דומה כלפי עוד חשוד (דוד שרן). כמה עוד מסתירים מאתנו? לא יודע.
 
זאת אומרת, הפרקליטות ו"צוות מררי" כבר מודים ב-6 עבירות מרמה והונאה כלפי שופטים בכירים בישראל. (3 ב"תיקי האלפים" ו-3 בעניינם של ראשי ערים), כמות העבירות המצויה מאחורי המהלך הזה היא פשוט מחרידה.
 
בנוסף, כל מי שיעיין בצווי האזנת הסתר (2 האזנת סתר, אחד נתוני תקשורת - כאן), יגלה חיש מהר, שמדובר ב-3 צווים, שהוצאו תוך הונאה רבתית של השופטים (סגנית נשיא מחוזי מרכז לוד ונשיאת שלום ראשון לציון). כמות הפיברוקים כאן היא בקנה מידה מחריד. כך גררו ראשי המשטרה, כנראה באישור הפרקליטות והיועמ"ש, 2 שופטות בכירות, להיות שותפות בחתימתן על הצווים הללו, שותפות, לכאורה, לפשעים שנעשה כאן, על גבן ושמן הטוב.
 
מכיוון שהוצאו אין סוף צווי חיסיון סביב הפשעים, לכאורה, הללו, ברור לחלוטין, שלא רק המשטרה עסקה בכך. קרי, גם צמרת הפרקליטות שותפה לפשע במודע ואולי אף ביוזמה ובהובלה (עקב מוסד "פרקליט מלווה", מוסד שמבקר המדינה בדו"ח טרי מ-2021 מותח עליו ביקורת נוקבת - כאן). הם (הפרקליטים) גם מודים בעקיפין, ששקרו עד כה (וטוענים טענת כזב, שלא ידעו על כל המניפולציות של המשטרה) ומרמים את הציבור.
 
מדובר בתיק דגל של ראש ממשלה מכהן. אז זה מחזק את החשד, שהחקירה מגמתית ולכן פשעו לכאורה בצורה מכוונת ומודעת. הרי המשטרה והפרקליטות ניסו לשנות את החוקים באותן שנים, אבל הכנסת לא אישרה את תיקוני החקיקה. אז במקום לציית להחלטות הכנסת ולחוקי המדינה, החליטו לצפצף על הכל ולהסתיר את כל הפשעים לכאורה הללו - תחת צווי חיסיון.
 
המסמכים של הפרקליטות לבית המשפט ושל "צוות מררי" כולם נכתבו במניפולציה שקרית של "הקטנה". במילים אחרות: "טעות זניחה", "פעולה אוטומטית בלתי נשלטת", טעות מפעיל", "תום לב", "חזקת התקינות", ועוד סיסמאות כזב, ולא עבירות פשע חמורות ביותר לכאורה, שמחייבות חקירה פלילית לאלתר.
 
רק צריך להדביק להם "סייפן" (הגרסה המשטרתית של פגסוס), ונוכל לדעת מי היו כל השותפים לעבירות החמורות... פשוט עבריינים, לכאורה, במדים ובגלימות של פרקליטים.

וכל זה בלי לחשוף מה עשו במחשכים לפני שלב החקירה, איך אספו מודיעין, ממי ולמה שימש אותם המידע הכוזב הזה. בקיצור: רק קצה הקרחון. אם יש שופטים בירושלים עליהם לבטל את תיק 4000 לאלתר, כי הוא זוהם ולא ניתן להפיק ממנו צדק. הצדק התאדה במרתפי הסיגינט והפרקליטות.
 
בנוסף, המשטרה לא מתמודדת כהלכה ולא עושה דבר מול הפרקליטות, שמשתלטת על התווך התקשורתי, ומובילה את הטענות לטעויות שהן כולן במגרש של המשטרה.
 
זה די ברור, וגם רוני אלשיך אמר זאת בקולו, שכל פעולות המשטרה אושרו ע"י היועמ"ש. אין סיבה לא להאמין לטענה הזו. כך, שמועות קונספירטיביות ורכילות עיתונאית על "משפחת פשע" (כלומר משפחתו וסביבתו של נתניהו), הולבנו לתיקים פליליים, ע"י ד"ר אביחי מנדלבליט, ש"הוחזק בגרונו" ע"י עו"ד שי ניצן ועו"ד דינה זילבר. "שכרון הכוח" של עו"ד שי ניצן אותו אבחנה במדויק ובקולה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, התאים בדיוק לסביבה הרעילה הזו.
 
את התחום הזה של רמיית השופטים קל לפתור, עוד לפני חקיקת "פרי העץ המורעל", שתנטרל כל רצון לבצע פשעים כאלה בהליך השגת הראיות, שכן, בכל מקרה, הן לא תהיינה קבילות במשפט פלילי. לא כמו המצב הכאוטי של היום, שכפוף ל"הלכת יששכרוב".
 
הפתרון הוא בדמות סיווג המידע המוגש לשופט וחתימה של בעל סמכות (נניח קצין מודיעין ברמת סנ"צ), וכך, השופט יכול להעריך באמת אם המידע מצדיק הוצאת צו האזנת סתר (או כל צו מקביל). כיום השופטים נמצאים במצב המסכן אותם: הם אמורים להאמין למה שמוגש להם ללא כל יכולת בקרה, וזה מסכן גם אותם וגם את מי שכנגדו הוציאו צו, שמבוסס על שקרים והמצאות המצוצות מהאצבע.

כיום, השופט לא יודע מה מהימנות המקור ומה מהימנות המידע, שמוגש לו, לצורך החתימה על הצו. אולם, במערכת המודיעין הוא כן מסווג: (ההסבר כאן הוא מופשט ביותר, לנוחות הקוראים כדי לא לסבך הקריאה), החל ממקור רמה ד' - מקור חדש, ג' - מקור לא בדיוק אמין, ב' - מקור אמין אבל בלי ראייה תומכת, א' - מקור אמין עם ראייה חלקית תומכת, מקור א1' מקור הכי אמין עם ראיות תומכות. בסיווג המקורות עצמן (במנותק מטיב הידיעות שהביאו) יש סיווג נוסף והוא: מקור מזדמן, ח"פ (חד פעמי), חדש, נ"ז - מקור מזדמן לא קבוע, או מידע אלמוני\אנונימי, נ"פ - מקור ייעודי קבוע ואיכותי. 
 
כך, כל שופט בישראל, שעיסוקו באישורי צווי האזנת סתר ושאר צווים המוצאים במעמד צד אחד, יכול בהשתלמות של שעה, ללמוד את הסיווג של המידע המוגש לו ע"י המשטרה (או ע"י כל גוף חקירה מוסמך אחר, דוגמת: רשות ניירות ערך, רשות התחרות, מצ"ח, מח"ש, רשות המיסים) וכך, כל תהליך קבלת ההחלטות של השופט יהיה הרבה יותר מקצועי, חוקי ורציני.
 
כיום, אין תהליך כזה וזה ממש לא מסובך למסד תהליך כזה ואין צורך בשום חקיקה ראשית כדי ליישם את השינוי הזה. כל עוד השופטים יהיו עיוורים, הם יוכשלו שוב ושוב ע"י קצינים תאבי כוח, מצפצפי חוק וחסרי עכבות ועקרונות מוסר ופרקליטות "מלווה".
 
5. איך הגענו לתחתית התהום הזו?
רק לשם השוואה מה היה באגף החקירות והמודיעין במשטרה, בלי כל קשר למה שחשפנו אודות ניצב בדימ. יואב סגלוביץ' (בתמונה משמאל) בפרשת פואד ז"ל, אני חייב לציין, שבשונה מר׳ אח״ם לפני ניצב בדימ. מני יצחקי, הניצב בדימ. יואב סגלוביץ' (כיום סגן השר לבט"פ), הנחה את האח״ם להגביל את העיסוק בשחיתות ציבורית למעקב בלבד ואסר על ביצוע מחקר מודיעיני בתחום נבחרי ציבור ואישי ציבור בחטיבת המודיעין.

תזכורת: ב-2020 העיתונאי גלעד צוויק פרסם כאן ב"ישראל היום" כתבת חשיפה המדברת בעד עצמה (כותרת בלבד): "פרשת הרפז: מדוע לא נחקרו יואב סגלוביץ' ודודי כהן?
מסמך שחיבר ב-2017 המשנה לפרקליט המדינה, שלמה למברגר, שנחשף כעת לראשונה, מתייחס להודאת אשכנזי כי השניים לכאורה יידעו אותו בממצאי החקירה בשלביה הראשוניים - טרם מתן עדותו • משרד המשפטים: "טענות ממוחזרות שנבחנו ואין בהן כדי לבסס חשד לעבירה פלילית"."

סגלוביץ' בהיותו ראש אח"מ הגביל את העיסוק המודיעיני בנבחרי ציבור ובאישי ציבור בכירים ליאח״ה/להב 433 בלבד!
קרי - רק ליאח״ה הוא התיר לעסוק בתחום הרגיש, לאור העובדה, שזהו נושא ההתעניינות המרכזי של היחידה. היקף המעשים הספק חוקיים היה מינימלי וכל מי שחרג מהשורה, טופל ב"יד ברזל", ברוח המדיניות הברורה הזו.
 
ב-2014 החליף את סגלוביץ' בתפקיד ראש אח"ם ניצב בדימ. מני יצחקי. כל מסורת העבר נזרקה לפח. לאחר היכנסו לתפקיד, הוא (יצחקי) שינה את המדיניות ואפשר לבעלי תפקיד מחוץ ליאח״ה להכין חוברת המרכזת ידיעות מודיעיניות על חברי ממשלה וחברי כנסת ובהמשך חוברת דומה המרכזת ידיעות מודיעיניות על ראשי ערים ומועצות מקומיות.

בכך, התרחב משמעותית מעגל "שותפי הסוד", מה שחייב הן מתן סיווג בטחוני מתאים לשותפי הסוד הנוספים והצבת תנאי אבטחת מידע ברף גבוה למאגרי מידע רגישים ביותר אלה.

מהלך זה לא התבצע בסטנדרט האבטחה הנחוץ לשמירת ידיעות מודיעיניות בסיווג סודי ביותר ואף סודי ביותר מיוחד (סב"מ) וכעובדה היו דליפות של מידע בנדון לגורמי חוץ ולתקשורת.

זאת ועוד, נוהל הליך הטיפול המודיעיני באישי ציבור קובע, ש״ככלל לא תתבצע פעילות איסוף יזומה כנגד נבחרי ציבור ואישי ציבור בכירים״.

כ"כ, נקבע באותו נוהל - שאיסוף מודיעין יזום יתבצע רק אחרי שהתקבלו ידיעות מודיעיניות מהימנות הקושרות את האישיות לפלילים ובתנאי שראש חטיבת המודיעין המליץ לר׳ אגף החקירות והמודיעין, שאישר את פעולות האיסוף. ברור שנדרש אישור היועמ"ש, ככתוב בחוק יסוד, כשזה נוגע לרוה"מ ולסביבתו.
 
בשורה התחתונה, אין חיה כזו: "איסוף מודיעיני יזום", מה שיצחקי יישם, דחף, וטיפול במידע כנגד אישי ציבור בכירים ונבחרי ציבור, אלא רק באישור הגורמים המוסמכים לכך ועל פי מדרג. מיותר לציין, שראש ממשלה מצוי במדרג הגבוה ביותר.
 
הנוהל קובע, שרח"ט מודיעין יקבל ימליץ לר' אח"ם את המלצתו לאסוף מודיעין על הדמות על פי ערך המידע (מהימנות ותקפות) ור׳ אח״ם ינחה כיצד לפעול ויעדכן את היועמ״ש לממשלה.
 
רק לר׳ אח"ם מותר להנחות לבצע עבודת מחקר מודיעינית בנושא שחיתות ציבורית. רק לר׳ אח"ם מותר להורות על ביצוע פעילות מבצעית קונקרטית כנגד נבחרי ציבור ואישי ציבור בכירים. וזה בתיאום עם פרקליט המדינה והיועמ"ש. במקרים רגישים, ככתוב בחוק סעיף 2א, יש צורך באישור שופט בית משפט עליון. בלי אישור שופט בית משפט עליון אי אפשר להאזין לח"כ. וגם זה, רק בחשד לעבירות הכי חמורות שיש בספר החוקים. אישור היועמ"ש לא מספיק!!
 
עבירות שוחד הן לא ברשימת העבירות הללו (שניתן לבקש בגינן צו האזנת סתר, באישור היועמ"ש ושופט בית משפט העליון).
 
החוק הזה והסעיף הזה נבעטו לפח האשפה. פשוט כך.

שום חוק לא עצר אותם במעשיהם.
 
יש מקום גם לצטט מ"ועדת השופט זיילר", שקבע, שככלל, רכזי מודיעין הם הרשאים בלעדית לאסוף מידע ממקורות על פי אחריותם והסמכתם, ובוודאי לא מפקדים בכירים, או בעלי תפקיד אחר - ראה בתצלום משמאל.

דו"ח ועדת זיילר המלא - כאן.

עיקרי תורת המודיעין של משטרת ישראל והחלקים החשובים בדו"ח זיילר יש כאן. 

זה לא הפריע לצמרת הבכירה ביותר, לאסוף מידע בעצמם, בניגוד לנהלים ולדו"ח זיילר, שאומץ קטגורית לעבודת המודיעין המשטרתית.

צפצוף אדיר זה על דו"ח זיילר פרץ ופורץ פתח לזיהום מהלכי המודיעין והכנסת שיקולים זרים ואף פוליטיים ואישיים, לצמרת אח"ם, המשטרה והפרקליטות, מה שקרה בפועל, בעשור החולף.
 
אם מתפתח קשר אינטרסנטי בין המקור לבכיר באח"ם מקבל הידיעה, זה משפיע על טוהר ומקצועיות ההפעלה.

פי כמה וכמה כשמדובר בעיתונאי בכיר. העיתונאי - רוצה בלעדיות\ראשוניות בפרסומים. המפקד - רוצה סיקור אוהד (או אי ביקורת על החלטותיו ומעשיו).

ואם המפקד, שאחראי על שרשרת הרגולציה הבקרה והפיקוח על תחום המודיעין, עוסק בעצמו בהפעלה שיטתית של מקור מודיעיני: מי יעשה בקרה עליו? זה בסיס לשחיתות תפקודית ברמת חומרה יתרה.

יודגש, שמקורות גם מתוגמלים (בכסף, שווה כסף, סגירת תיקים, סגירת דו"חות, ושלל הטבות שבכוח המשטרה ניתן לספק למקור). מה התגמול של עיתונאי המוסר המידע לבכיר? יש להניח, שיקבל תגמול בצורת הדלפות בלעדיות, במיוחד כשתתחיל החקירה בנושא בו הביא מידע. זה קשר מושחת ופלילי רקוב מיסודו.
 
בנספח ב' כאן למטה, מצויים פרטי החשיפות של השימוש של מערכת פגסוס והמערכות המקבילות מיום תחילת השימוש בהן ב-2014 ועד היום.

הכל בשת"פ מלא של השב"כ, במשך שנים ארוכות.

עדכון 2.3.22: נשלחו שאלות נוקבות ביותר לצמרת השב"כ ולרוה"מ, בעניין מה שנחשף על ידי בסדרת חשיפות זו - כאן. תשובות לא התקבלו. די ברור למה. 

עו"ד יהודית תירוש חשפה (בטעות או לא בטעות, זה לא ברור), את שיטת המידור וההפרדה בין הנתונים שנאספים במסוף הפגסוס של השב"כ במטה ההאזנות של השב"כ בירושלים, לבין איסוף הנתונים הללו ע"י אנשי הסיגינט - סייבר של המחוזות ויחידות החקירה הארציות של המשטרה, שוטרים של מערך הסיגינט-סייבר הארצי, שהמטה המרכזי שלו מצוי בהר-החוצבים בי-ם. 
במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי ב-28.2.22 בעניין שימוש בפגסוס כנגד שלמה פילבר ("עד המדינה" המדומיין), איש הסיגינט של להב 433 מלוד, הגיע לירושלים וצילם \ הדפיס מסכים מהמסוף של השב"כ המצוי במשטרה (זו שיטת המידור בין השב"כ למשטרה). פירוט מלא של חשיפה זו נמצא כאן: https://bit.ly/MasofShabak.

ייתכן וסביר להניח שיש קשר ישיר בין היעלמות המידע של "הפיוז'ן סנטר" המודיעיני המשטרתי, בידיים של חברת "המימד החמישי", לבין "השתלת" 2 ראשי אגפים לשעבר בשב"כ ב"ועדת הטיוח של הפגסוס על שם עו"ד עמית מררי", לבין האזהרה שקיבל שר הביטחון דהיום בני גנץ, בדצמבר 2018, על כך שכביכול האיראנים פרצו לו לסמארטפון. ניתוח מעמיק של הסיפור המסריח ביותר הזה, של פריצה איראנית כביכול לסמארטפון של בני גנץ, מצויה כאן.
על פי מיטב ידיעתנו והניתוחים המוצגים על ידנו, מדובר ב"עבודה עברית" ולא איראנית, במקרה של "הפריצה לסמארטפון" של בני גנץ. 
עניין זה (של "עבודה עברית" ולא איראנית, בטלפון של בני גנץ) קיבל חיזוק משמעותי מטענותיו הדי מאוחרות של יורם כהן (לשעבר ראש השב"כ) כאן, שהוא התבקש להאזין (בין היתר) לבני גנץ - בקשה שהגיעה מרוה"מ דאז נתניהו. 

יתרה מכך. שאלתי את שר לבט"פ ואת צמרת המשטרה דהיום: מי הבכיר בצמרת המשטרה שהחליט לצפצף צפצוף ארוך על הנחיות היועמ"ש (עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט) דאז ופרקליט המדינה (עו"ד שי ניצן) דאז (כאן: https://bit.ly/GreenziegBenCaspit, לקוח מכאן) והחליט כן לקבל מידע הזוי ממקור מודיעין עיתונאי, כלומר: מבן כספית, מה שהוביל ל-3 צווי האזנת סתר מפוברקים לנתן אשל, חברו של רוה"מ דאז, נתניהו, כנחשף בהרחבה בלינק כאן?. תשובה לא קיבלתי. די ברור למה.

הזמן לשקרים - נגמר.

הכתבה שיש כאן למעלה נשלחה לפני פרסומה לתגובה למשרד המשפטים, למשטרת ישראל ולמשרד לביטחון פנים.

טרם התקבלה תגובה. כאשר תתקבל, אם תתקבל, אעדכן בהתאם.  . כמובן שאין כל סיכוי שאקבל איזו תגובה. די ברור למה
 
נספח א':
מה עמדת הציבור ב"פרשת פגסוס"?
לצערי, היא לא ידועה.

לכן אני שואל: האם לרוב הציבור אכפת, שהמשטרה גונבת לו חופשי את המידע הפרטי, האישי, העסקי והאינטימי ביותר מהסמארטפון שלו? מהמחשב שלו?
על פי השתיקה של רוב הציבור, והאדישות המוחלטת והנרחבת, נראה שלא אכפת לרוב הציבור.

שטאזילנד זה כאן וזה לא בראש של רוב הציבור, כאילו אין בעיה כזו ולכן אפשר לשקר לציבור חופשי ובלי למצמץ, כמפורט בסדרת הכתבות בנספח ב'. כמה קראו, הפנימו, הפיצו, הגיבו לסדרת החשיפות המטלטלות ומגובות באין ספור מסמכים ועדויות הנמצאים בלינקים הללו? 

מביש, שאיבדנו גם את הדמוקרטיה, גם את שלטון החוק והצדק וגם את הגנת הפרטיות, בגלל שוטרים ופרקליטים עבריינים, לכאורה, הפועלים במסגרת תת-תרבות ארגונית הרוסה וכושלת ביותר.

שכל אחד יסתכל במראה וישאל את עצמו: מה אני עשיתי, פעלתי, הגבתי, כשרעידת האדמה של מפלצת הסיגינט-סייבר המשטרתית נחשפה? 

מה עשיתי כאשר שיקרו לי ש"הכל בסדר" - כשהבודקים ("צוות מררי") כבר מודים ב-11 עבירות פליליות, מן החמורות שיש בספר החוקים של מדינת ישראל?
 
נספח ב':
רשימת חשיפות קודמות ב"פרשת פגסוס", כתבות מלאות במסמכים וגילויים בלעדיים, מומלצות לקריאה למתעניינים בפרשה המחרידה הזו:

הפרק הראשון פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: 6 גילויים המוכיחים שהשימוש בתוכנת הריגול היה בלתי חוקי - כאן.
הפרק השני פורסם תחת הכותרת: תפירת תיק 4000: חשיפת פרטי המפלצת של תוכנת הריגול המשטרתית אחריכם - כאן. 
הפרק השלישי פורסם תחת הכותרת: רעידת האדמה של תפירת תיק 4000: ריגול בלתי חוקי וקשירת קשר להפלת שלטון - כאן.  
הפרק הרביעי פורסם תחת הכותרת: 5 ספינים של הפרקליטות גם לגלגל על המשטרה את האחריות בפרשת הריגול בסמארטפונים -כאן.

עדכון 28.7.22: פורסם כאן ב-YNET (כותרת בלבד): "ממצאי הבדיקה בפרשת NSO: המשטרה חרגה מצווים, אך לא הייתה "הדבקה נרחבת".
הדוח שגיבש הצוות בראשות המשנה ליועמ"שית העלה כי המשטרה אכן חרגה במקרים ספורים מצו חדירה לטלפונים של אזרחים, אך לא התגלו ממצאים על "הדבקה נרחבת" באמצעות תוכנת "פגסוס": "אין אינדיקציה שהמשטרה הדביקה טלפונים ללא צו, מתוך הרשימה שפורסמה"."

הערה חשובה: דו"ח מררי המסכם שיצא - הטיוח נמשך בלי הפוגה: ברור ששום מילה אינה אמת וזה כבר נותח על ידי בהרחבה בכמה כתבות דוגמת: https://bit.ly/MeraiBigLies ו- https://bit.ly/MerariLies.

עדכונים 1.8.22: 
א. פורסם דו"ח מררי השקרי - שטוען שהיו צווים לפגסוס... הבעיה: אין שום נוסח של צו כזה ושום בסיס חוקי לדבר כזה. והעיקר: לא בדקו היכן שהופעל הפגסוס בכמויות נגד אזרחים, לפי בקשת המשטרה: בשב"כ. את הבלוף של מררי חשפתי כמה פעמים, למשל: https://bit.ly/MerariLies וכאן: https://bit.ly/MeraiBigLies.
הדו"ח המסכם במלואו - כאן. 

ב. אלי ציפורי פרסם בטוויטר:




















עדכון 2.8.22: תנ"צ קובי זריהן, רח"ט מודיעין ומי שנושא באחריות אישית לחלק ניכר משערוריות המודיעין, תפירת תיקים והסייבר במשטרה, נמלט מתפקידו ממש לפני פרסום דו"ח מררי המסכם. לכן שלחתי לצמרת המשטרה, המשרד לבט"פ, ולידיעת משרד המשפטים את השאלות הנוקבות הבאות - כאן. 
חיש מהר הגיעה תגובת המשטרה: כרגיל מתחמקת ולא לעניין - כאן. 
החליף אותו בתפקיד רח"ט מודיעין - נצ"מ דרור אסרף, שהועלה לדרגת תנ"צ.
מבין 6 הבכירים מהמשטרה שהמלצתי להשעותם (https://bit.ly/PoliceSpies), כבר 3 הלכו במהירות - לבד, ממש לפני פרסום דו"ח מררי, ברור כשמש למה: ניצב שי קופרמן, אגף הטכנולוגיה והתקשוב (לשעבר ראש מנ"ט), תנ"צ דורון יאיר, רח"ט סיגינט-סייבר, תנ"צ קובי זריהן, רח"ט מודיעין באח"ם. ה-3 האחרים בדרך.

עדכון 12.10.22: נשלחו שאלות נוקבות חדשות לצמרת: המשטרה, משרד הבט"פ, משרד המשפטים, היועמ"שית, הפרקליטות והרשות לתחרות, בעניין קידומי קצינים בכירים מהמשטרה שהיו מעורבים בפרשת המימד החמישי. הפנייה במלואה - כאן. 

עדכון 14.11.22: תומר גנון מ"כלכליסט" פרסם כאן (כותרת בלבד): "תביעה ראשונה נגד המשטרה על התקנת רוגלה.
בת זוגו של ראש עיריית חדרה המושעה, אמילי מורן שגב, תובעת חצי מיליון שקל מהמדינה על השתלת רוגלה בטלפון הנייד שלה."

מתברר שלא רק "פגסוס" שתלו לו (לראש העיר המושעה מחדרה) ולבת זוגו בסמארטפונים, גם השתילו לו בחשאי "מערכת הקלטה נפחית" (וידיאו ואודיו) במשרדו. פשוט אוסף של עבירות של המשטרה, שפעלה כאן "בשיטת השטאזילנד" בגיבוי וחיפוי הפרקליטות. מצ"ב 2 החלטות כבוד השופט שלמה בנג'ו מבית משפט השלום בחיפה, הדוחה גילוי וחשיפת הראיות הללו, המוסתרות תחת "תעודות חיסיון" (מה שביקש עו"ד חדד מבית המשפט): כאן וכאן.

עדכון 15.1.23: משטרת ישראל ענתה ב"אין תגובה" לחשיפת אבי וייס לכך שמשטרת ישראל השתמשה ומשתמש גם כיום (למרות השבתת מערכת הפגסוס \ סייפן, ראה דו"ח מררי - כאן וכאן), במערכת האזנת סתר לטלגרם, מערכת נפרדת מזו של הפגסוס \ סייפן. תגובת משטרת ישראל - כאן. 

עדכון 17.1.23: פורסם ע"י עומר כביר מ"כלכליסט" כאן (כותרת בלבד): "איגוד האינטרנט הישראלי: "המידע שהמשטרה שואבת ממכשירים לרוב כרוך בעבירות פליליות וחורג מסמכויותיה".
הדו"ח מבקר את השימוש שעושות רשויות אכיפת החוק בישראל בכלי פריצה, ריגול ושאיבת מידע. ומדגיש את הצורך לעדכן את החוק והרגולציה בנושא חדירה למכשירים חכמים ושירותי ענן. כמו כן, מחברי הדו"ח מציעים מתווה לאסדרת החיפוש." 
המסמך המלא של המחקר מצוי כאן. 

עדכון 12.3.23:
א. לאור החשיפות הרבות ב"פרשת חדרה" נשלחה פנייה למשרד המשפטים האם מאגרי המידע הסודיים של המשטרה ("פגסוס" ו"תיעוד חזותי"), שפוגעים (לכאורה) בפרטיות של הציבור, נרשמו כחוק. הפנייה - כאן. 

ביום 13.3.23 התקבלה תשובה מהירה ודי מתחמקת ממשרד המשפטים - כאן. 

ב. המכון הישראלי לדמוקרטיה שלח ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, מסמך מקצועי חשוב ביותר בנוגע להפעלת הפגסוס - כאן. מומלץ למתעניינים בנושא. המסמך הזה משלים את דו"ח המחקר המאוד מקצועי ומעמיק של איגוד האינטרנט הישראלי שפורסם לא מכבר - כאן. 

עדכון 31.5.23: עו"ד מררי הודיעה על פרישה מהירה מהתפקיד. מתאים כאן כנראה הפתגם: "העכברים בורחים מהספינה הטובעת"... 

עדכון 18.6.23: גרף 2016-2022 סך צווי האזנת סתר לפי חוק נתוני תקשורת - כאן.

עדכון 30.8.23: פורסם כאן ע"י אברהם בלוך ב"מעריב" (כותרת בלבד): "בית המשפט העליון: ניתן להסתיר צווים שיפוטיים במסגרת הליך פלילי | פרסום ראשון.
בית המשפט העליון קבע כי צווים שיפוטיים שאמורים להתבצע על ידי רשויות מודיעין יכולים להיחשב לחומר מודיעין אותו ניתן להסתיר מסנגורים גם לאחר הגשת כתב אישום | פרסום ראשון." ההחלטה נוגעת לערר של פרקליטי אבריאל בר יוסף (ראה עדכונים מ-9.8.23 ו- 10.8.23 לעיל). ההחלטה של ביהמ"ש העליון במלואה - כאן. 

בהחלטה זו נחשף ש"בתיק הצוללות" הוצאו לא פחות מ-63 צווים שיפוטיים, מהם רק חמישה נמסרו להגנה. לא ייאמן. 

זה די ברור שהסתרת הצווים בהיקף כזה מצביעה על מעורבות השב"כ בהאזנות הסתר ב"תיק הצוללות". זה, ככל המסתמן, גם מכוסה בתעודת חיסיון של שר הביטחון דאז, נפתלי בנט. אולם, עד היום לא קיבלנו משום גורם, גם לא מהשב"כ, מענה לשאלות הנוקבות שנשלחו וביקשו התייחסות הגופים המעורבים - כאן. 

עדכונים 14.9.23: 
א. עורכי דינו של אבריאל בר יוסף ("תיק הצוללות") הגישו בקשה לקיים דיון נוסף בעליון בעניין הפיכת צווים שיפוטיים ל"חומר מודיעיני" - כאן.

ב. ועדת החקירה של רכש הצוללות פרסמה רשימה מעודכנת של העדים והראיונות שהוועדה עשתה. יצוין, שכולם קשורים ב"תיק הצוללות".... לא ברור למה "ועדת הרוגלות" לא אמורה להתעסק בתיקים פעילים כשוועדה זו מזמנת עדים וראיונות בתיקים (שניים) פעילים. הפרסום של הוועדה - כאן. רשימת העדים - כאן, רשימת המרואיינים - כאן.