הפרת זכויות יוצרים - לא, עקיפת זכויות יוצרים - כן!
מאת: מערכת TelecomNews, 20.9.13, 14:30
 
בית המשפט העליון פסק באופן תקדימי, כי שיווק ומכירת התקן אלקטרוני המאפשר "עקיפה" של זכויות בעל זכויות יוצרים איננו בבחינת הפרת זכויות יוצרים על-פי הדין בישראל.

ניצחון משפטי גדול למשרד הרצוג פוקס נאמן. בית המשפט העליון (ע"א 5097/11) ביטל פסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א בעניין (ת.א. 1094/07) צ'רלטון בע"מ נגד טלראן תקשורת (1986) בע"מ ופסק באופן תקדימי, כי שיווק ומכירת התקן אלקטרוני המאפשר "עקיפה" של זכויות בעל זכויות יוצרים איננו בבחינת הפרת זכויות יוצרים על-פי הדין בישראל.

תיאור האירועים:

1. חברת טלראן תקשורת (1986) בע"מ ("טלראן") הינה חברה ותיקה העוסקת בייבוא, שיווק ומכירה של ציוד תקשורת היקפי. במסגרת פעילותה בישראל שיווקה חברת טלראן -  העוסקת בייבוא, שיווק ומכירת ציוד תקשורת היקפי בישראל - כרטיסים חכמים המאפשרים קליטת שידורי לווין באמצעות ממיר דיגיטאלי (לא של חברות הכבלים והלוויין הפועלות בישראל).  כרטיסים אלו אפשרו, בין היתר, גם את קליטתם בישראל של חלק ממשחקי מונדיאל 2006 ששודרו על-ידי רשתות שידור זרות. עקב כך, תבעה חברת צ'רלטון בע"מ, בעלת הזכויות בשידור משחקי המונדיאל בישראל, את טלראן בבית המשפט המחוזי בת"א בגין הפרת זכויות היוצרים שלה בשידורי המונדיאל.  

2. בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופטת דרורה פילפל) קיבל את תביעת צ'רלטון וקבע כי חב' טלראן הפרה הפרה ישירה את זכויות היוצרים של  האחרונה  בשידור משחקי המונדיאל במדינת ישראל (ת.א. 1094/07). בפסק הדין נפסקו לחב' צ'רלטון פיצויים בסך כ-1.3 מיליון ₪.

3. טלראן ערערה על פסק הדין באמצעות משרד הרצוג פוקס נאמן (בהובלת עו"ד דר' גלעד וקסלמן, יחד עם עו"ד רחלי פרי-רייכמן ובסיוע עו"ד גלעד שי) וטענה, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא היה במקומו מאחר והדין בישראל איננו מונע שיווק והפצת אמצעים אלקטרוניים המאפשרים "עקיפה" של אמצעי הגנה על זכויות יוצרים וזאת בניגוד ל"פיצוח" אסור של אמצעי אבטחה אלקטרוני.

4. בית המשפט העליון (2 בספטמבר 2013), ע"י כבוד השופט צבי זילברטל, פסק בנושא, לאחר ניתוח דיני זכויות היוצרים בישראל ובמשפט המשווה. פסק הדין עסק רובו ככולו בסוגיית ההפרה הישירה של זכויות יוצרים וכן בשאלה האם "עקיפה" של אמצעי הגנה אלקטרוני (שלא באמצעות פריצה לא חוקית) מהווה הפרה של זכויות יוצרים על-פי הדין הישראלי, בין אם ישירה ובין אם עקיפה.

5. בית המשפט העליון קיבל באופן מלא את ערעור טלראן וביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, בין היתר, כי טלראן "לא ביצעה אף אחת מן הפעולות שנתייחדו לבעלת זכויות היוצרים – צ'רלטון, לפיכך היא אינה מפירה 'ישירה' של זכויות צ'רלטון; גורם שלישי לא הפר באופן ישיר את זכויות צ'רלטון, לפיכך טלראן אינה מפירה 'עקיפה' ואינה מפירה 'תורמת' ". בית המשפט העליון קבע, כי העובדה שהכרטיס היווה גורם הכרחי שמאפשר קליטת שידורי רשתות זרות אין משמעה כי מכירתו מהווה הפרת זכויות יוצרים אלא "עקיפה" של אמצעי הגנה אלקטרוני, אשר אינה אסורה על-פי חוק זכויות יוצרים.

6. בית המשפט העליון ציין, כי קיימת לאקונה בדין הישראלי,  שכן, בסעיף 11 לאמנת זכות היוצרים של הארגון העולמי לקניין רוחני משנת 1996 (World Intellectual Property Organization Copyright Treaty, 1996), נאסר על המדינות החברות באמנה לאפשר עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגיים, אך אמנה זו לא אושררה מעולם על ידי מדינת ישראל ואף לא נקבע הסדר חקיקתי אחר לעניין זה. בית המשפט העליון קרא למחוקק לתת דעתו לסוגיה זו.

7. המשפט העליון החזיר לבית המשפט המחוזי את הדיון בשאלה האם היה במעשיה של טלראן משום התעשרות שלא כדין על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, וזאת מאחר ובית המשפט המחוזי לא נתן על כך דעתו בפסק דינו.

סיכום
פסק הדין התקדימי מעמיד בסימן שאלה את מידת האחריות שתוטל בעתיד על יצרנים, משווקים ומוכרים של ציוד אלקטרוני המאפשר "עקיפה" של זכויות יוצרים. כך הדבר לעניין השימוש בציוד תקשורת מתקדם המאפשר צפייה ו/או השמעה של תוכן המשודר ברשת האינטרנט (סטרימרים, ממירים אינטרנטיים וכו'), ומונע לכאורה מבעלי זכויות יוצרים להטיל על המשתמשים אחריות לשימוש לא מורשה בתכניהם.