במקום להיפגש עם הציבור ונציגיו המוסמכים, שר התקשורת איוב קרא נפגש עם בעלי ההון והכוח, ומאחז את עיני הציבור בהודעותיו, שכאילו אפשר לאשר פרסומות בערוצי הספורט במקביל לגביית תשלום עבור הערוצים הללו מהלקוחות ("תשלום מוזל"). מוצע, שהשר קודם יתקן את הכאוס הקיים אצלו במשרד, למשל, בסיפור המעורר צמרמורת בעניין החשדות לשוחד, שמטואטאות "מתחת לשטיח". 
מאת: אבי וייס, 24.8.17, 13:22

ניתוח: שר התקשורת איוב קרא (בתמונה משמאל), הוציא אמש הודעה לציבור (כאן) על כך, שהוא נפגש עם מנכ"ל חברת צ'רלטון (המפיקה של ערוצי הספורט), אדר זהבי, ומה ההחלטות, שהתקבלו כבר על ידו בעקבות פגישה זו.

כלומר: במקום להמתין לתוצאות של ההחלטה הקודמת של השר (כאן), בדבר עריכת סקר בציבור האם הציבור מוכן לקבל פרסומות בערוצי הספורט, השר כבר החליט, שהוא יודע מה תהיינה תוצאות הסקר הזה והורה למשרד התקשורת ולמועצת הכבלים והלוויין, להציג לו פתרונות לבעיה של ערוצי הספורט בישראל.

כך, במקום להיפגש עם הציבור ונציגיו המוסמכים (במקרה שלנו, היה מומלץ שייפגש עם לשכת המסחר [ורצוי לפגוש גם את "התאחדות בעלי המסעדות ובתי הקפה בישראל"], לשכה שמייצגת מאות אם לא אלפי עסקים קטנים), שמשלמים "דמי רישיון" לצ'רלטון, שלא ברור על בסיס איזה חוק זה משולם.  

לכן, הוגשו עד כה 3 תביעות ייצוגיות כנגד צ'רלטון (אחת מהן - כאן). במקום לייצג את הציבור והאינטרסים הציבוריים, השר בוחר להיפגש עם מנכ"ל החברה, שזכתה לא אחת לקנסות מיו"ר מועצת הכבלים והלוויין בגין שידור פרסומות ללא היתר ואף הוגשה תביעה ייצוגית נוספת נגד צ'רלטון, בגין שידורי הפרסומות הללו ללא היתר ותוך הטעיית הלקוחות (שמשלמים סכום נכבד כל חודש, כדי לצפות בערוץ נטול פרסומות).

כך, השר למעשה ממשיך בקו, שהחל בו מייד עם כניסתו לתפקיד: לספק גיבוי וחיפוי לכל הפרת חוק ורישיון שיש בשוק התקשורת. 

כמה עובדות, שהשר איוב קרא אולי לא רצה לדעת, לפני הפגישה המיותרת שלו עם מנכ"ל צ'רלטון (בתמונה משמאל):

• ערוץ "צ'רלטון", שעומד בראשו אדר זהבי (בנו של הבעלים המשותף פיני זהבי, שמחזיק בערוץ יחד עם אלי עזור), זוכה ל"מקום של כבוד" ברשימת הערוצים המבוקשים בישראל, בעיקר בשל הזלזול בצופים והאסטרטגיה הברורה, שהוא מוביל - השקעה מסיבית ברכישת זכויות שידור במחירים מופרזים, מול קרוב לאפס השקעה בתוכן מקורי. זאת, במקביל לגביית מחיר די מופרז לערוצים בתשלום מהצופים האוהבים ספורט.
• מדי שנה, משגרת צ'רלטון מאות עד לפעמים אלפי מכתבי התראה לבעלי עסקים קטנים עד בינוניים לרבות: פיצוציות, מספרות, מכולות, מסעדות, תחנות טוטו, וברים כל רחבי הארץ, שלטענתה, העסקים הללו שידרו משחקי כדורגל בפומבי. ניתנות לעסקים הללו 2 ברירות: לשלם דמי רישיון קבועים של כמה אלפי שקלים, או להיתבע בבית משפט על עשרות עד מאות אלפי שקלים. בעלי העסקים מוצאים עצמם חסרי אונים. גם אם יבחרו באופציה הראשונה וגם אם יבחרו בשנייה, הם יצטרכו להוציא מכיסם אלפי שקלים. חלק גדול מהם נבהלים ומעדיפים לשלם את "דמי הרישיון" לצ'רלטון. אלה, שלא משלמים, נתבעים בבית משפט ונאלצים להוציא אלפי שקלים על ייצוג משפטי. מעטים מוצאים שופט, שמוכן "לפוצץ את הבועה הזו" ולקבוע, שאין לצ'רלטון שום זכויות יוצרים ושום הגנה משפטית משום סוג, על התוכן, שהיא רכשה ביוקר ומשדרת בטלוויזיה בישראל. 
• ערוץ צ'רלטן זכה, בגלל התערבות מוזרה ביותר, שלא נחקרה משום מה, של מנכ"ל משרד התקשורת (בנבצרות), שלמה פילבר, לקבל היתר להעלות עוד 2 ערוצי ספורט בתשלום (הסיפור הזה נחשף ומפורט כאן). 
• ערוץ צ'רלטון קיבל קנסות בתהליך מאוד מוזר ובלתי חוקי, שהומצא ע"י יו"ר מועצת הכבלים הולוויין, ד"ר יפעת בן חי שגב (בתמונה משמאל). סיפור מאוד מטריד, שנחשף ומפורט כאן.
• "אין חיה כזו", של ערוץ טלוויזיה בתשלום שהוא גם ערוץ טלוויזיה עם פרסומות. אמנם הכאוס בתחום הטלוויזיה בישראל הוא בלתי נסבל, ומגיע עד כדי שוד גלוי של משאבי השידור הציבוריים (כפי שנחשף ומפורט כאן) בחסות ובגיבוי הרגולטורים, אבל לעניין ספציפי זה, הערוצים, שכיום חיים מהפרסומות (בעיקר זכייני ערוץ 2 וערוץ 10), לא יסכימו לשינוי החקיקה הנדרש, כדי ליישם את הרעיון ההזוי של השר איוב קרא, שניתק עצמו מכל קשר לכדור הארץ. ברגולציה הקיימת בישראל או שאתה (כמפיק ערוץ טלוויזיה) חי מפרסומות, או שאתה חי מדמי המנוי של הלקוחות (מועברים אליך מהפלטפורמות המשדרות, דוגמת YES ו-HOT, וכיום גם ספקי ה-OTT). אין שיטה ואין דרך חוקית "לערבב" את זה, ללא שינויי חקיקה ושינויי מדיניות רגולטורית (שינויים הדורשים קודם כל שימוע ציבורי, מה שלא נעשה ע"י השר איוב קרא). יודגש שבחוק הקיים רק "ערוץ ייעודי" יכול לקבל היתר מהשר (באישור הממשלה) לממן את שידוריו בפרסומות. ערוצי הספורט אינם "ערוץ ייעודי" כהגדרתו בחוק ולכן השר אינו יכול לאשר להם (בשום מצב) לשדר פרסומות. 
• החקיקה בנושא Must-Sell ("חובת מכירה" לערוצי הספורט) נתקעה בוועדת הכלכלה של הכנסת, בלי כל יכולת התקדמות, בדיוק כפי שחזינו (כאן, כאן, כאן וכאן). הפתרון הנכון הוא לא הטלת חובה של רישיון לערוצי הספורט והטלת משטר פיקוח מחירים הדוק עליהם. עוד רגולציה ממשלתית מעולם לא פתרה איזו בעיה, בוודאי לא בעולם שירותי הטלוויזיה בישראל. יותר ליברליזציה היא הפתרון הנכון. גם בשידורי הספורט. אין שום צורך או הצדקה, שהממשלה תהיה מעורבת בעסקים הללו, ולכן אין שום צורך ששר התקשורת איוב קרא ייפגש עם ראשי הערוצים הללו, בוודאי לא לפני שהוא מברר עם הציבור ונציגיו המוסמכים מהם הצרכים של הציבור (במובחן: לפני כל בדיקה - אם בכלל יש בה צורך, מהם הצרכים של בעלי ההון והכוח). 
• והעיקר: עדיין לא נרגענו מהספין הטרי הקודם של השר איוב קרא, שאישר לצ'רלטון להעביר תכנים בחינם לערוצים בתשלום (נחשף ומפורט כאן), על רקע שידור משחק הכדורגל של בית"ר י-ם בבולגריה.

במה כן השר איוב קרא אמור לעסוק כיום? קודם: לנקות את המשרד עליו הוא ממונה!
לפני כשבועים חשפנו כאן כיצד צמרת משרד התקשורת הפרה צו של בית משפט (בעניינה של עדי קאהן גונן). מה השר עשה עם הדבר החמור ביותר הזה? כלום. לא ראה לא שמע. לפני כחודש חשפנו כאן כיצד השר איוב קרא מנסה להסתיר את הפרשה, שנכנה אותה כאן בשם "החשד לשוחד במשרד התקשורת" וציינו, שתוכנן לבצע "שימוע לפני פיטורין" לאורלי סבאן, (בתמונה משמאל), שעליה הוטל החשד הזה. "ההצעה" של אורלי סבאן ליבואנים - מצויה כאן, למתעניינים ו"מדברת בעד עצמה". אגב, לפני יותר משנתיים (כפי שחשפנו אז), נעשה ניסיון לפטר אותה, מאותם טעמים, ניסיון שכשל, בגלל החשיפה. כך שמדובר בתופעה שנמשכת שנים. כעת אנו חושפים שכל העניין הזה (של שימוע נוסף), היה ספין ומריחה אחת גדולה, שנגמרה (בשלב זה) בכלום.

לכן שלחתי אתמול (23.8) בדחיפות למשרד התקשורת ולנש"מ את השאלה הבאה:
"אודה להתייחסותכם לפסקה הבאה:
 ניסיון לטייח את פרשיות השוחד במשרד התקשורת.
נודע, שלאחרונה מימון שמילה מ"מ המנכ"ל ותמי לשם הסמנכ"לית למינהל, ערכו" שימוע" לאורלי סבאן, שנגדה הועלו טענות לקבלת שוחד בתמורה לקידום אישורי ייבוא ציוד אלחוטי וסלולרי. היא עצמה טענה, שהיה לה אישור מתמי לשם ל"עבודה נוספת" ומלבד זאת היא לא היחיד\ה [כך נטען], שקיבל\ה כסף עבור קידום אישורי ייבוא, ביחידה של גדעון שטרית, ראש אגף בכיר רישוי. השני\יה, ש"קיבל\ה כסף", זה\ו CD (כיום בתפקיד XY), ש[בעל תפקיד] AB [כנראה] התלונן בעניין, אבל הצמרת של משרד התקשורת "השתיקה אותו", כי העקבות של השערורייה הזו הובילו גם לצמרת המשרד.

יודגש, שמלבד הודעת המשרד (שניתנה במענה לשאלה של דה-מרקר), כי העבירו חומר למשטרה בעניינה של אורלי סבאן, בשלב זה לא ידוע אם מתקיימת כלל חקירת משטרה (לא בטוח שאכן משרד התקשורת אכן פנה למשטרה, או שהעבירו את כל החומר, או אפילו חלק מהחומר. כך, שייתכן שהחקירה האפשרית הוכשלה מתחילתה), או שמתקיימת איזו חקירה מטעם הנציבות, וממילא אורלי סבאן טרם הורשעה בדבר ואולי אפילו טרם נחקרה וטרם הואשמה באיזו עבירה. עוד יודגש, שלשמילה מימון אין כל סמכות לקיים חקירה בהאשמות פליליות (כזכור, שוחד).

בשימוע המדומה, שנערך במשרד, הציע שמילה לסבאן "הצעה שאי אפשר לסרב לה" - לעבור לשרת בשלוחת המשרד בירושלים (היא עובדת בשלוחה בתל-אביב), או לצאת לחופשה כפויה ע"ח ימי החופשה שלה, הצעה, שמשמעותה המעשית היא ניסיון להביא לפיטוריה של סבאן מהמשרד, בטרם הכריע גורם חקירה מוסמך בעניינה ולא פחות חמור, ההצעה נראית כמו ניסיון "להעלים" את אורלי סבאן ובכך לטייח את חקירת השוחד [לכאורה]. אורלי סבאן, בכל מקרה, דחתה את שתי ההצעות ובכך הסתיים העניין, בפלופ אחד גדול.

בשל צנעת הפרט של אורלי סבאן לא נפרט מדוע ההצעה של שמילה היא בבחינה ניסיון לפטר את אורלי סבאן בלי משפט (בכל מקרה, יש בעיה חוקית בפיטוריה, [מפורט במקור]).

נציין, שגם שמילה מימון וגם תמי לשם מודעים היטב למצבה (החוקי) של אורלי סבאן ולמשמעות ההצעה, שהוצעה לה. יצוין, שהאשמות נגד אורלי סבאן הן כרגע רק ברמה של "לכאורה", שכן, כאמור, לא ידוע אם בכלל מתקיימת חקירה בנושא. ברור, שהאינטרס של צמרת משרד התקשורת, שלא תתקיים כל חקירה, כי החקירה תוביל קודם כל אל הצמרת של המשרד, שידעה ושתקה (ואולי אף אישרה, כטענת אורלי סבאן)...

למי שלא הבין את המשפט האחרון אז הנה הסבר בעברית יותר קלה: אורלי סבאן אינה יכולה להוציא אישורים מהירים ליבואנים (או בכלל), ולא חשוב כמה הם "ישלמו" לה עבור השירות המהיר והאישי הזה. הסיבה: לא היא זו המאשרת והחותמת על האישורים למכס. כלומר: המשרד מסתיר (לכאורה), שחוץ מהחשד, שאורלי סבאן קיבלה שוחד מיבואנים, כפי משכבר פורסם, יש צורך לחקור גם חשד, שהיא נתנה שוחד לבכירים - בתוך משרד התקשורת, כדי שהאישורים הללו יצאו מהר, כמובטח. לכן, יש אינטרס עליון של כולם, ל"טאטא את הסיפור הזה מתחת לשטיח".

אולם, גם בשלב זה ברור, שלא ניתן לטייח את הפרשה באמצעות "העלמה" של אורלי סבאן ומבלי לחקור גורמים נוספים, כגון: את מנהל אגף הרישוי גדעון שטרית, המשמש ממונה של אורלי סבאן מתחילת השנה, את נתי שוברט, שהיה הממונה של אורלי סבאן במשך שנים רבות וכפי שנחשף בטלקום ניוז - עד היום הוא זה החותם על אישורי הייבוא ליבואנים (ולא גדעון שטרית, ראש האגף הבכיר), וכן יש לחקור את תמי לשם, שכן, אורלי סבאן טוענת, שפנתה לתמי לשם וקיבלה ממנה אישור לעבודה נוספת (משום מה האישור הזה לא התקבל מהרשות המוסמכת לכך: נציבות שירות המדינה)".

תגובת משרד התקשורת:
"הדברים שכתבת אינם מדויקים (וזאת בלשון המעטה) ועל כן אינך ראוי לתגובה".

את תגובת נש"מ טרם קיבלנו. ככל שנקבל, נעדכן בהתאם.

לא ברור מתגובת משרד התקשורת מה לא מדויק.

לסיכום:
ברור, שלשר איוב קרא יש מספיק מה לטפל בתוך המשרד, שעליו הוא ממונה (שהמנכ"ל שלו נמצא בנבצרות), לפני שהוא מפזר ספינים בקצב, בעניין ערוצי הספורט.