בשלב זה אין כל ודאות, שזה המצב. כשיצאתי לדרך לפני כשנתיים "להרים את המכסה" מעל לאוסף השקרים, שמהם בנוי "תיק 4000", והובלתי את הפצת השם "תיק תפור" בקרב הציבור, הייתי בודד בתקשורת העצמאית. כיום, רבים מבינים וקוראים לציבור להבין, גם בעצרות ובהפגנות, שיש כאן "פוטש" במסווה משפטי, עטוף באוסף של המצאות פרי הדימיון של החוקרים והפרקליטות, שמתעלמים (בכוונה) מהעובדות. עדכונים בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 13.10.19, 12:20
.
אין לי ספק, שהציבור הרחב לא היה מכיר את שמי (שהיה מוכר בקרב הקהילה המקצועית, שקוראת את Telecom News, בין כ-150 עד 200 אלף קוראים ייחודיים בחודש), לולא "עד המדינה",
שלמה פילבר, שמכיר אותי היטב, כי כתבתי עליו ועל מעשיו לא פחות מ-600 מאמרים, ושצייץ "לייק" בטוויטר, למאמר המוביל שלי, בעניין "תפירת התיקים", כמופיע בתצלום משמאל.
הוא רשם עוד פעם
לייק לציוץ בטוויטר, כשכתבתי ציוץ כנגד הפרקליטות. מה שמוכיח שהוא עקבי...
עבורי - זו לא הייתה הפתעה, כי אני טענתי מתחילת הדרך, ש"עד מדינה" הוא
לא. ממש לא. מאמרים "מזמן אמת" יש כאן למטה בנספח א', גם בנוגע אליו כ"עד מדינה" פוטנציאלי.
כיום, רבים מבינים מה שאני אומר וכותב שוב ושוב מזה כשנתיים ויותר: מומחים לרגולציית התקשורת, שופטים בדימוס, פרופסורים באקדמיה מתחום המשפטים, עורכי דין בכירים, עיתונאים מכל הקשת הפוליטית, פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, פרשנים, פעילים חברתיים, אמנים, אנשי רוח ועוד. המסר, שהתחלתי עימו לפני כשנתיים - נחל הצלחה.
אולם - זו רק
תחילת הדרך. "תופרי התיקים"
לא נעלמו והם נמצאים
מעל לכל חוק ונורמה, בניגוד למבנה המשפטי הקיים בכל מדינה דמוקרטית בעולם. לנו יש בעיה, לכולנו. אין שום בית משפט בישראל, שמוסמך לעסוק ב"תפירת תיקים" ("סגירת תיק" לא ראויה ומושחתת, היא הצד השני והמשלים של "תפירת תיק"). פשוט משקרים לציבור, שבית המשפט (ככל שהתיקים של
נתניהו יגיעו לבית המשפט) יעסוק ב"תפירת התיקים" הללו.
אין דבר כזה במערכת החקירה, התביעה והשפיטה שבישראל, בשונה מכל העולם הנאור. זה מוסבר בהרחבה בכתבות.
את תחילת הכתבות שלי (דוגמאות יש כאן למטה ב
נספח א'), קראו רק הקוראים הקבועים של האתר. נחמד להיזכר היום, בראיון הראשון מחוץ למעגל המקצועי, שאני מצוי בו שנים רבות, ראיון שנערך עמי
לפני מעל לשנה וחצי, למי שהיה הראשון בתקשורת (מלבד
אלי ציפורי, שהצטרף קצת יותר מאוחר לקו שהובלתי עד אז ומזה כשנה הוא
מוביל אותו באופן נחרץ ביותר, גם בסיוע שלי), כתב שממש אינו מהצד הימני של המפה הפוליטית, שזיהה, שאולי יש ממש במה שאני טוען מזה למעלה משנתיים - שמו
ארז רביב מ"דבר1" (כיום "דבר העובדים בארץ ישראל", העיתון המקוון של ההסתדרות).
אחריו הגיעו עוד, אבל הוא היה הראשון, ממש הראשון, שערך עמי ראיון עומק, "חריש עמוק" מה שאיש לא רצה עד אז אז לפרסם בכלי המדיה המרכזיים, כדי להבין מה אני טוען ולמה, לגבי, התיק הכי הזוי שהיה אי פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל. הוא פרסם זאת תחת הכותרת: "
פספסו הזדמנות לניקוי אורוות". הלוחם הבודד בעוולות משרד התקשורת מאוכזב מחקירת תיק 4,000".
יותר מאוחר, רבים וטובים הצטרפו לכיוון הזה וקלטו את
המסר שלי של "תיק תפור", שהתחלתי בו לפני כשנתיים, לרבות (ויסלחו לי מי ששכחתי את שמו):
סמדר בת אדם, אראל סג"ל, בועז גולן, אלירן טל, שמעון ריקלין, גיא לוי, יואב יצחק, עקיבא ביגמן, ועוד אנשים טובים וישרי דרך, אוהבי צדק והפועלים נגד "תפירת תיקים".
מולם, חטפתי אין ספור נאצות, גינויים, איומים, השמצות וכיו"ב,
מאנשים, שלא רוצים לתת לעובדות לבלבל אותם. האנשים הללו ממשיכים להפיץ את הספינים הבלתי מבוססים שלהם
גם היום, דוגמה טרייה לספינים: עו"ד
שחר בן מאיר ו
אור-לי ברלב (כאן). הם לא יחידים. כלי התקשורת המרכזיים
מלאים בחברי הכת ששמה: "רק לא ביבי".
למעשה (כמפורט בכתבות בכלכליסט
כאן ו
כאן) העתירה מ-14.11.17 של עו"ד
שחר בן משה היא שהובילה את הפרקליטות לפתוח מחדש את החקירה ב"תיק בזק", שהפך עם צירוף המשטרה לחקירה, ל"תיק 4000".
באתר Telecom News, מאז עלייתו לאוויר במרץ 2013 ועד היום, התפרסמו
מעל ל-17 אלף מאמרים, מהם מעל ל-6 אלף מאמרים בתחומי רגולציית עולם התקשורת. באתר הקודם בו כתבתי מאמצע 2006 ועד שהקמתי את האתר הנוכחי (שימשתי כמשנה לעורך, ביחד עם העורך דאז,
חיים חביב), אתר TheCom, אתר שכבר לא קיים, לא פחות
מכ-30 אלף מאמרים, כמחציתם בתחום רגולציית עולם התקשורת.
אחרי למעלה מ-21 שנים בהם אני עוסק רק בתחום הזה, כאנליסט תקשורת \ כתב תקשורת \ מומחה תקשורת, פונים אלי כל מיני חוכמולוגים, וטוענים שמה שראיתי במו עיניי, שמעתי במו אוזניי, אספתי במו ידי במחשב אצלי
וכתבת עליו אלפי כתבות, לא היה ולא נברא, ומה שנכון זה מה שאומרים כמה עדי שקר, שהצטרפו "לפוטש" תחת לחץ בלתי אנושי, בגלל שהמשטרה והפרקליטות החליטו לבנות תסריט דמיוני, שמטרתו אחת ויחידה: "רק לא ביבי". הצד השני של אותו תסריט הוא: "מה שלא ביבי - לא חוקרים".
אני לא נמצא בהפגנות, משום שאני לא פעיל חברתי ואין לי כישורים כאלה. כל דקה שאקדיש לפעילות ציבורית כזו, תהיה דקה פחות שאקדיש לניתוח מסמכים רגולטוריים, שיחות עם עדים מהימנים (שכמובן לא חקרו אותם, כדי "לא לקלקל את התיק התפור"). בנוסף, גם לא הייתי מעולם חבר ליכוד ואוהד של נתניהו, וגם אין כל סיכוי שאהיה כזה - בעתיד.
יחד עם זאת, אני
לא שותק ולא אשתוק, כשאני רואה שבתחום שבו אני מבין הכי הרבה, ויש בישראל אולי עוד 10 אנשים, שמבינים את התחום הזה לעומקו (ואת איש מהם לא לקחו כיועץ ל"תיק 4000"), ממציאים ומחתימים את היועמ"ש בעובדות מצוצות מהאצבע ומפזרים שקרים מודלפים "במצח נחושה", במטרה אחת ברורה, שאין לה כל קשר לדיני ראיות ולצדק המשפטי. אני מאמין, שראשי ממשלה מחליפים בקלפי, בהליכים דמוקרטיים, לא ב"פוטש" משפטי ב"תיקים תפורים".
בתסריט הדמיוני הזה, שנבנה בפרקליטות, לא בדקו, שהאישור ל"עסקת בזק-YES" היה
מגיע בכל מקרה ולא חשוב מי שר התקשורת, לאישור מועצת הכבלים והלוויין (ואחרי כן לחתימת שר),
ביוני 2015, כי ככה עובדת הרגולציה של התקשורת ול
נתניהו לא הייתה כל השפעה או מעורבות בעניין הזה. הוא לא היה צריך לקדם מאומה ולא היה צריך לשנות את דעתו של איש. ככה זה התנהל, בדיוק לפי הפרוצדורות, בלי שום התנגדויות מאיש ובדיוק לפי לוחות הזמנים שנקבעו -
שנים מראש.
המידע המדהים הזה, הוא בכלל לא סוד שאני שמרתי אצלי. הוא גלוי לחלוטין, אבל
המשטרה והפרקליטות לא תפסו את המסמכים הנכונים ולא חקרו את העדים הנכונים.
המניות של יורוקום (של
אלוביץ') היו
תפוסות בידי "נאמן" עד סוף מרץ 2015, וכשהן שוחחרו מהנאמן והיה ניתן למכור אותן (לבזק), החלה ספירת ה-90 ימים לאישור הבקשה וזה הלך בדיוק לפי החוק והתקנות, עוד בתקופתו של
אבי ברגר כמנכ"ל.
אבי ברגר לא פוטר כדי לקדם את "העסקה", גם כי לא היה מה לקדם וגם
לא היו אי פעם התנגדויות במשרד התקשורת ל"עסקה", כבר מאמצע העשור הקודם. הכל זה תסריט בדיוני, שהוא חלק מ"הפוטש".
משרד התקשורת, מזה עשור וחצי, ראה את בזק כבעלת YES וזה בכלל לא עניין איש במשרד התקשורת, כמה אחוזי מניות יש לבזק ישירות וכמה דרך יורוקום ב-YES, הרי הכל זה
שאול אלוביץ', ו"
עסקאות בעלי עניין" הן
לא מעניינות את משרד התקשורת ואינן משפיעות בכלל על ההחלטות במשרד התקשורת.
בנוסף, האישור ל-YES היה
הכי איטי ומסודר מבין האישורים הדומים, שניתנו למשל לסלקום ולהוט (אישורים רגולטוריים בעלי משמעויות כלכליות כבדות לא פחות מאלה של בזק), אישורים, שניתנו ע"י שרי התקשורת (גם ע"י
נתניהו, במקביל לאישור ל-YES), בקצב של "מהיום למחר" ועד לשבועיים. במקרה של YES, זה היה 90 יום, בדיוק לפי תקנות התקשורת, הזמן הכי ארוך בשנים האחרונות, לאישור פשוט של החלפת שם ברישיון של חברת תקשורת.
החוקרים והפרקליטות,
שלא בדקו את העובדות ולא מבינים דבר וחצי דבר ברגולציית עולם התקשורת, יצרו "סרט" שלא מבוסס על שום דבר, זאת, תוך ניסיון לקבוע תקדימים משפטיים הזויים, שלא קיימים בשום מקום בעולם וגם לא בספר החוקים הישראלי.
גם הנושא הכי כבד, כביכול, של "מרמה והפרת אמונים", של הקשר האישי בין
נתניהו ל
אלוביץ', נבדק לעומק גם ע"י היועמ"ש, גם ע"י הפרקליטות ומשרד המשפטים וגם ע"י מבקר המדינה (בתקופות זמן שונות) ושניהם (היועמ"ש ומבקר המדינה), בחתימת ידם, "שחור על גבי לבן",
קבעו, שאין בכך כל היבט פלילי אלא זה עניין מנהלי די שולי, שטופל כבר נכון
ונגמר (ע"י הרחקת
נתניהו מטיפול בענייני בזק). ניסיון להעלים את המסמכים הללו - לא יצלח, כי בבית משפט (אם ירצו להגיש את התיק הזה באשמה הזו לבית משפט),
הכל יתגלה.
יש חוכמולוגים הטוענים, ש
נתניהו הוא זה שבחר את המפכ"ל והיועמ"ש, אלה שהובילו את "תיק 4000". זה נכון. אז מה? אם
נתניהו טועה בבחירת בעלי התפקידים - זו סיבה "
לתפור לו תיק"? מה הקשר? אסור להסכים בשום צורה למחשבה הזו, שאם טעית בבחירה של בעל תפקיד, אתה צפוי ממנו ל"תקיעת סכין בגב", רק כי ככה בא לו ולפרקליטות, כדי להוריד אותך מהכיסא בכוח ו"להתקדם על הגב שלך", במטרה להיות אולי שופט בבית המשפט העליון.
מתחילת דרכו של עו"ד
אביחי מנדלבליט (ב
תמונה משמאל), כיועמ"ש, הבחנתי ב-3 מאפיינים של התנהלותו:
1) כמעט ולא קורא מסמכים במקור.
2) חותם על מסמכים, שמוגשים לחתימתו ע"י עוזריו, בלי לבדוק אותם לעומק, או בכלל.
3) אחרי שמעירים לו על טעויות מהותיות במסמכים הללו, עליהם חתם, הוא
לא מתקן אותם (בבחינת:"אני ואפסי עוד").
הגישה הזו, היא
ההיפך מהגישה המשפטית הקיימת ב"תורת המשפט" בישראל ובעולם הנאור ואנטיתזה ל-Startup Nation, "הרוח הישראלית", שהחלה עוד מלפני קום המדינה, למעשה, כבר מהעלייה הראשונה, שבה בכירים, מנהלים וגם לא מנהלים, מתקנים "תוך כדי ריצה" את הטעויות של עצמם
וככה מתקדמים ומצליחים. כל הזמן בודקים שגיאות וטעויות
ומתקנים.
זה הוביל ומוביל אצלו ליצירת "קונספציות" מוטעות בהבנתו את המציאות, תפיסות עולם, שנחשפו במערומיהן, בראיון המוזר שעו"ד ד"ר
מנדלבליט קיים עם
דנה וייס מ"החדשות" ב-19.1.19 (
כאן).
כתבתי על כך בצורה מאוד ברורה ומפורטת במאמר הראשון, שכתבתי אודותיו, זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו כיועמ"ש, במאמר, שפורסם על ידי תחת הכותרת: "
ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה מנותק לגמרי מהמציאות". האבחנה הזו חוזרת על עצמה בכל עשרות המאמרים, שכתבתי אודותיו מאז, וגם בהתייחס למסמך המוזר,
שקיבלתי ממנו ב-23.9.19
המכתב הזה
של היועמ"ש אלי, בתוספת
התגובה של הפרקליטות לבג"ץ בעניין בזק, בתוספת היציאה של
עו"ד
ליאת בן ארי שווקי, (בתמונה משמאל),
לחופשה באמצע השימועים, הובילו אותי למסקנה, שיש לפרקליטי
נתניהו ול
נתניהו עצמו -
בעיה:
האמת בכלל לא מעניינת את הפרקליטות. מה שהוגש בשימוע - לא נחשב בעיניהם. שום עובדה לא יכולה לערער את הסרט הדמיוני, שהם הסריטו.
אני חוזר ומדגיש: הטענות ב"כתב החשדות", שהיו תנאים, שהשתנו לגבי "העסקה", בגלל לחץ או בקשה של נתניהו ו\או פילבר כדי לתת "תמורה" לאלוביץ' על "כתבות מפנקות" ב"וואלה!" - לא מבוססות על שום מסמך, שיעמוד בבית המשפט. רק על עדויות של עדי שקר - בדיעבד. עדי שקר, שמי שיסמוך עליהם, לא יגיע רחוק. אולי שופט בדיסנילנד, בתחרויות ילדים, יוכל לקבל את אוסף השטויות, שהם פלטו מפיהם, בלחץ של המשטרה והפרקליטות.
העיכוב באישור הבקשה של YES כל כך הרבה שנים (עד 23 ליוני 2015), נבע אך ורק מכך, שהמניות של אלוביץ' היו תפוסות בידי הנאמן. לכן, לא היה לאלוביץ' מה לפנות לנתניהו ש"יעזור לו", כי נתניהו לא יכול להשפיע על הנאמן ובכלל לא ידע שיש דבר כזה.
בזק עניינה אותו כשלג דאשתקד, הוא לקח את תיק התקשורת רק כדי לטפל בנושא הטלוויזיה (אנשים שכחו מה היה אז ב"רשות השידור", פיצול ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 20 ועוד) והתככים סביב "חוק ישראל היום". בזק לא עניינה אותו ומתי שכן, הוא היה נגד בזק, לא בעד בזק, הפוך ממה שמטמטמים לציבור את השכל. העובדות המתועדות שונות לחלוטין מהשקרים שנולדו בדיעבד, בלחץ המשטרה והפרקליטות, שיצרו סרט דמיוני בהבל פה. .
אבל אלוביץ', בניגוד לנתניהו, ידע היטב היכן המניות היקרות שלו "שוכבות". מכאן, שהוא היה צריך לעשות "עסקת שוחד" עם ד"ר אסף אילת, מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (כיום "רשות התחרות"), כדי שישחרר לו (באישור בית הדין להגבלים עסקיים, שזה בית משפט מחוזי), את המניות, שהוא החזיק חזק אצל הנאמן, מאז 2010, כדי שאלוביץ' יוכל למכור את המניות הללו לבזק, במחיר מופקע (עסקה שבדיעבד התבררה ככישלון כלכלי אדיר ואלוביץ' הפסיד את כל נכסיו ובזק כעת בשלבי מעבר לבעלים חדשים).
כל ההיסטוריה של תפיסת מניות יורוקום \
אלוביץ' בידי "נאמן" (עו"ד, שמונה כנאמן באישור בית המשפט), מה
שהחל ב-11.4.10 (ההחלטה ניתנה בפועל ב-31.3.10 ולקח כמה ימים עד שעברה את כל האישורים הנדרשים במערכות הפנימיות של הרשות ובבית הדין להגבלים עסקיים), וזה נגמר ב-31.3.15, נמצאת כאן באופן גלוי לחלוטין:
https://www.gov.il/he/Departments/legalInfo/7915
הכל גם פורסם ברשומות. היה שימוע פומבי (כמפורט במסמכים), לא היה בכך כל סוד. אני ידעתי מכך, כל מי שעסק בנושאים הללו בזמן אמת ברצינות ידע מכך. כמובן שראשי בזק ואלוביץ' ידעו מכך.
לנתניהו לא היה כל קשר להליכים הללו והוא לא יכול היה להשפיע עליהם, או לזרז אותם בשום דרך וגם לא סביר שאלוביץ', שידע היטב היכן המניות שלו, פנה לנתניהו לזרז דברים שאינם בשליטת נתניהו, בשום צורה.
משום מה החוקרים (לא מרשות ניירות ערך ולא מלהב 433 ולא מהפרקליטות המלווה), לא תפסו את המסמכים הללו והם חופשיים לעיון הציבור מאז הולדתם ועד היום - באינטרנט. המציאות והמסמכים מזמן אמת, בכלל לא עניינו את החוקרים והפרקליטות. הם לא חיפשו את האמת, אלא את ראשו של נתניהו.
המניות של אלוביץ' היו תפוסות בידי נאמן, כי נקבע שיש למכור אותן לקונה שאינו בזק. אולם, זה לא הלך. כל הזמן הנאמן ואלוביץ' קיבלו הארכות, כדי למכור את המניות לקונה חיצוני - וכשלו. לגבי חלק משרשרת ההארכות למכירה לקונה, שאינו בזק, יש פירוט מלא במסמך הנקרא "כל ההחלטות בסדר כרונולוגי" .
ההחלטות הללו מפרטות בסדר כרונולוגי: לא פחות מ- 9 הארכות למכירה של המניות, הארכות שניתנו ע"י שלומי פריזט, הארכה אחת של פרופ' דיויד גילה, ועוד 2 הארכות של ד"ר אסף אילת (סה"כ 12 הארכות למכירת המניות התפוסות בידי הנאמן), כדי למכור אותן לקונה חיצוני שאינו בזק.
זאת, עד שהתייאשו ברשות להגבלים עסקיים ממכירת המניות של יורוקום, שהיו אז תפוסות בידי הנאמן, לקונה חיצוני, שאינו בזק וחזרו למתווה הקודם, מהעשור הקודם, של מכירת המניות לבזק, וזה האישור הרשמי שגם פורסם ברשומות, שניתן סופית עו"ד דרור ארם (רשם הגבלים עסקיים), לעו"ד דרור שטרום ב-31.3.15, אחרי שמולאו כל התנאים לשינוי הזה, תנאים, שניתנו ע"י ד"ר אסף אילת, בהחלטתו ביום 26.3.14 ונימוקים שפורסמו על ידו אחרי שימוע ב- 27.5.14.
בשימוע הפתוח שהוא (ד"ר אסף אילת) ערך אז ב-2014 (שימוע שהחל בסוף 2013, ההודעה לציבור מצויה כאן, התנאים למיזוג המוצעים - כאן), לא היו שום מתנגדים, בוודאי לא מצד משרד התקשורת (אז השר היה גלעד ארדן והמנכ"ל אבי ברגר. סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת היה הרן לבאות). הפוך בדיוק ממה שמספרים לכם כיום, כאילו הם (ארדן, ברגר ולבאות) התנגדו ל"עסקה".
הנה ההחלטה אולי הכי חשובה ב"תיק 4000", החלטה שהחוקרים, הפרקליטות והיועמ"ש, לא הצליחו למצוא, משום מה, מתחילת החקירה ועד היום:
כפי שניתן לראות, בסעיף ו.5 בנימוקים מ-27.5.14 מצוין המנגנון שבו הנאמן יפסיק להחזיק במניות יורוקום וישחרר את המניות בחזרה ליורוקום, כדי שתמכור אותן לבזק, מה שקרה כמעט שנה לאחר מכן.
ד"ר אסף אילת שלט אישית, עם כל המנגנון המקצועי הגדול (כ-50 איש), שעבד תחתיו, בתהליכים הללו. כל הזמן. לא נתניהו. איש לא כתב "כתבות מפנקות" לד"ר אסף אילת. הוא גם לא נקרא לחקירה (בכוונה, כדי לא "לקלקל את התיק"). היו עוד הרבה עדים מהימנים, שלא נקראו לחקירה ומאות מסמכים, שלא נבדקו ע"י החוקרים. בכוונה.
ממועד זה (31.3.15, מועד הרשמי של שחרור המניות מהנאמן), למעשה, החלו לספור במשרד התקשורת את ה-90 יום לאישור של משרד התקשורת \ מועצת הכבלים והלוויין, לפי תקנות התקשורת. לנתניהו לא היה שום קשר למהלכים הללו. הוא לא היה צריך לזרז מאומה וגם לא זרז מאומה. הכל התנהל "לפי הספר", בלי שום התנגדויות. מועצת הכבלים והלוויין עשתה את עבודתה בשקט ובמקצועיות ואיש לא השפיע על המהלכים הללו וגם לא היה צורך להשפיע.
זאת, כי קודם לכן (לפני סוף מרץ 2015), לא היה מה לאשר ל-YES במשרד התקשורת \ מועצת הכבלים והלוויין, כי המניות היו תפוסות בידי הנאמן מאפריל 2010 ועד סוף מרץ 2015 - עם תקווה (שנכזבה) למכור את מניות יורוקום - לרוכש שאינו בזק. מי שאישר את המכירה של המניות של אלוביץ' ביורוקום לבזק, זו הרשות להגבלים עסקיים וזה עבר גם "פרה-רולינג" ברשות ניירות הערך. הם אלו הרגולטורים שטיפלו בנושאים הכלכליים של מכירת המניות של שאול אלוביץ' ביורוקום לבזק. לא משרד התקשורת. לא נתניהו. לא מועצת הכבלים והלוויין. לא מנכ"ל משרד התקשורת.
גם"סידור המניות", שהיו מבוזרות ב-3 חברות, תחת חברה אחת בלבד של אלוביץ', כדי ליצור אטרקטיביות למניות לקראת מכירותן לקונה, שאינו בזק, לא עזר ולא נמצא קונה, לא ע"י יורוקום ולא ע"י הנאמן. כך, שכל האפיזודה המוזרה הזו (של סידור המניות בחברה אחת), שהופיעה במכתבה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת לנתניהו, היא חסרת חשיבות פלילית או אחרת, מבחינת "תיק "4000". ניתנו אין ספור פרשנויות מטופשות ע"י אנשים, שאין להם שמץ של מושג בתחום רגולציית עולם התקשורת.
מה שחשוב הוא, שכל היועצים המשפטיים הכי בכירים במדינת ישראל, כולם עצמאיים ובלתי תלויים זה בזה ובלתי תלויים בנתניהו, החל מהיועמ"ש (הקודם), דרך המשנה ליועמ"ש, דרך יועמ"ש השב"כ, יועמ"ש הרשות להגבלים עסקיים, יועמ"שית משרד התקשורת, יועמ"שי מועצת הכבלים והלוויין ויש עוד, כולם, ללא יוצא מן הכלל, תמכו ואישרו את "העסקה", אחרי שבדקו לעומק את כל הניירות וכל המידע, שהיה סביב "העסקה" הזו. אין דבר יותר "כשר" בישראל מזה. אז איך זה הפך ל"תיק פלילי" כנגד נתניהו? הוא לא יכול היה לחשוב או לעשות אחרת חוץ מלחתום על הנייר, שהביאו לו לחתימה. זה אפשרי רק אם "תופרים" את המהלך הזה ומעלימים מ"כתב החשדות" את כל ארמיית היועצים המשפטיים, שאישרו את "העסקה" בחתימת ידם. זה מה שעשו המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש הנוכחי.
ספינים הם מוצר פטור ממס. לכן,
אפשר לייצר אותם בלי כל מגבלה. זה מה שמתרחש ב"זירה", שאני עוסק בה בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים. אני לא עוסק בספינים - אלא
בעובדות. מאות מסמכים ועשרות עדויות המפורטים ב-32 פרקי הסדרה הקודמים, שרשומים ב
נספח ה' -
כאן.
המסמכים הללו "מדברים בעד עצמם".
ב"תיק 4000" מצאתי וסיכמתי את
עיקרי "העקרונות" והסממנים הבולטים (4 עקרונות מובילים, שזיהיתי בניתוחים הרבים, שערכתי בסדרה), של מהלכי "תפירת התיקים" של "הקליקה":
- אין לוחות זמנים (ואם יש זמנים - הם בד"כ שגויים). זה קו עקבי בכל "תיק 4000", כדי "להניע אירועים והחלטות" ב"מנהרת הזמן" קדימה ואחורה, כדי שהעדויות תתאמנה לתיאוריה של ה"עבריין הסדרתי", כלומר: נתניהו. בהדלפות לגבי עדותו של "עד המדינה" שלמה פילבר זה מאוד בולט, וזה גם קיים בעדויות אחרות (למעשה, כמעט בכולן). בעדותם, עדי השקר וגם עדים מבולבלים וספינולוגים אחרים, לא הבינו איך "הם נופלים בפח" של "הנעת הזמנים" ע"י החוקרים והפרקליטים המלווים (מפרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א), ולכן הם שוב ושוב טועים ומטעים בתשובותיהם, כשהם מסתמכים רק על זכרונם ולא על מסמכים מזמן אמת. מלבד זאת, חלקם, המציא, כהרגלם, גם שקרים וספינים משל עצמם, כדי להיראות "טובים" בחקירה, לפי הכוונת החוקרים והפרקליטים המלווים. לוחות הזמנים הנכונים מפורטים כאן בנספחים ב' ו-ג'.
- אין עימות ואימות בין העדות החשובה לתיק, לבין מסמכים מזמן אמת הסותרים (או מחזקים) את העדות הזו. זה חלק מהותי ב"תפירת" התיק. במקום לחתור לגילוי האמת (שזו מטרת החקירה), חתרו ב"קליקה" לחפש הרשעה של נתניהו בכל מחיר, תוך התעלמות מוחלטת מהאמת. כל המסמכים הסותרים את העדות היו בידי המשטרה והפרקליטות, אבל הם פשוט התעלמו מהם (למשל, התעלמו לגמרי מהמסמכים המוצגים בסדרת 32 הכתבות המפורטת כאן בנספח ה').
- אין עימות ואימות בין העדות לעדויות אחרות בנושא, עדויות היכולות לסתור (או לתמוך) בעדות המרכזית הקיימת בתיק. יתרה מכך, עדים מרכזיים רבים (לפחות 12 עדים חשובים), שעדותם הייתה יכולה לסתור את כל מה שיש בתיק 4000, כלל לא נקראו לחקירה, כדי "לא לקלקל את התיק". אולם, הם יכולים להגיע לבית המשפט כעדי הגנה (ככל שיתקיים משפט) ולכן אי גביית עדותם, היא מחדל חמור ביותר של "הקליקה".
- אין התייעצות עם מומחי רגולציה, כדי לנסות לבדוק אם העדות המרכזית הזו הגיונית ונכונה, בהקשרים של פעילות הרגולציה והתפתחותה בשוק התקשורת. התיק ההזוי הזה, שקרוי בשם "תיק 4000", היה נגנז ביומו הראשון, אם החוקרים והפרקליטים המלווים היו מתייעצים עם מומחי רגולציה עצמאיים וישרים בתחום התקשורת (יש כמה כאלה בישראל, כולל עורכי דין מומחים ברגולציה המאוד ספציפית הזו).
עדכון 18.10.19: פורסם מאמר של
קרולין גליק ב"ישראל היום" (
כאן), תחת הכותרת: "זה התקדים הדרמטי שהציגו פרקליטיו של
נתניהו בשימוע - ועשוי למוטט את התיקים נגדו", אודות חוות הדעת המשפטית הבינלאומית המעמיקה שנמסרה לד"ר
אביחי מנדבליט בשימוע. מומלץ לקריאה.
עדכון 8.11.19: נחשף (
כאן):
אילן ישועה התלונן שהתערבו לו בתכנים? אלא שבשנת 2014 נמצא שאתר וואלה סחר כתבות עבור כסף
במסגרת האזנות בפרשת 'ישראל ביתנו' ב-2014 נמצא כי אתר 'וואלה' סחר בכתבות עבור כסף!
חלק גדול חדשות וואלה פורסמו באתר וואלה תמורת תשלום יחצנים - אנשים מתפלאים. מדוע הם לא מקבלים חשיפה בתקשורת !!
שלמו כמה אלפים ותהיו סלב!
לא בקשה לשינוי כתבה, עריכת מילים או תמונה, אלא הכנסת ידיעה חדשותית מיועץ תקשורת רונן צור עבור תשלום.
באופן "מפתיע" וכשנה לאחר שנודע לפרקליטות ולמשטרת ישראל ש'וואלה' סוחרת בכתבות, המנכ"ל אילן ישועה מצטייד במכשיר הקלטה והופך לעד ראשי בפרשה 4000.
עדכון 10.11.19:
הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר כלכלה לשעבר במשרד התקשורת (ומ"גיבורי תיק 4000" התפור), החל לשמש כיועץ עבור IBC. ככה "נסגר המעגל" של הקושרים ו"הקליקה" כנגד
נתניהו, בשירות סלקום ושות' (
כאן).
עדכון 11.11.19: בית המשפט המחוזי בתל אביב (
כאן) מרשיע את ראש העיר אשקלון לשעבר
איתמר שמעוני בקבלת שוחד, יחד עם זאת הוא מזכה אותו מחמת הספק בפרשת הסיקור האוהד באתר החדשות המקומי. בהמ"ש פסק:
סיקור אוהד אינו שוחד.
פרקלטיו של ראש הממשלה
נתניהו בתגובה להכרעת הדין בעניין
איתמר שמעוני: "לא במקרה מעולם בהיסטוריה המשפטית של הדמוקרטיות לא היה תיק שקבע שסיקור חיובי זה שוחד. קביעה כזו תפגע באופן אנוש בחופש העיתונות שהוא מיסודות הדמוקרטיה.
מקרה אחד בלבד הובא לבית המשפט ב-2017. הקבלן
דוידי קנה ב-600 אלף ש"ח אתר ביקורתי נגד ראש העיר אשקלון - ומייד סגר אותו. זה הרבה יותר חמור מתיק 4000, שבו לא נטען שראש הממשלה קיבל אפילו אגורה אחת.
ובכל זאת בית המשפט זיכה את הנאשמים מהאשמה שסיקור חיובי הוא שוחד - ולא יצר את התקדים הזה.
אם בית המשפט סגר היום תיק שוחד הרבה יותר חמור ממה שנטען בתיק 4000 - רכישת אתר אינטרנט ביקורתי נגד ראש העיר ב-600 אלף ש"ח וסגירתו מייד לאחר הרכישה - ברור שתיק 4000 קורס.
הטענות נגד ראש הממשלה
נתניהו הן חלק מאכיפה בררנית שזועקת לשמיים: סחיטה באיומים של עד המדינה
ניר חפץ, הפריצה הלא חוקית לטלפונים של דובריו ושיטפון ההדלפות הפליליות והמגמתיות נגד ראש הממשלה
במטרה לנהל נגדו משפט שדה בדעת הקהל".
עדכון 14.11.19: פרופ'
דניאל פרידמן: "מוסד היועמ"ש פוגע בדמוקרטיה". שר המשפטים לשעבר, פרופ'
דניאל פרידמן, הסביר ב"כנס חיפה למשפט" (
כאן), את התפקידים הסותרים של היועמ"ש וקבל על כוחו הבלתי מוגבל, הלא הגיוני והלא חוקי, של היועמ"ש במדינת ישראל.
עדכון 26.11.19: הקלטות ד"ר
מנדלבליט מפרשת
הרפז פורסמו ע"י
בועז גולן מאתר 0404 -
כאן והדלפה -
כאן (ההקלטות נחסמו זה מכבר בצו איסור פרסום). זה שד"ר
מנדבליט נוהג באופן קבוע לשקר, כבר חשפנו מזמן וכמה פעמים, למשל
כאן. אבל לא רצו להאמין לי.
לא ברור כיצד עו"ד ד"ר
אביחי מנדלבליט מונה ליועץ משפטי לממשלה, אחרי שהיה ברור מי הם חבריו (כמופיע בתמונה משמאל).
קשרי הידידות בין ד"ר
אביחי מנדלבליט למשל לחברי כנסת דהיום ממפלגת "כחול לבן" (החבר''ה מ"תיק פרשת הרפז"...) ו"שונאי נתניהו" מובהקים, לא הייתה סוד. ממש לא.
בנוסף, ההחלטה של היועמ"ש הקודם עו"ד
יהודה וינשטין לגבי "תיק פרשת הרפז" (המסמך המלא נמצא
כאן), הייתה ידועה לצמרת הממשלה ולצמרת המשפטית ולנש"מ, הצמרת שהחליטה על מינויו למזכיר הממשלה ואח"כ ליועמ"ש.
עוד קודם למינויו של ד"ר
מנדלבליט ליועמ"ש, כבר בשלב שהועלתה ההצעה למנותו ליועץ המשפטי לממשלה, כתב עו"ד
וינשטיין מכתב מאוד נוקב וחד-משמעי ל
נתניהו, ראש הממשלה, מכתב (שנמצא
כאן, למתעניינים). זה היה מכתב שנועד היה למנוע את מינויו של ד"ר
מנדלבליט ליועמ"ש, אבל זה משום מה
לא קרה. אלו שאישרו את מינויו, סרבו, משום מה בזמנו, לקבל את העובדות הנכונות לגביו אופיו ומידותיו, מה שברור כיום לרבים וטובים, וכעולה מניתוח המסמכים עליהם הוא חתום ומדבריו שלו עצמו באמצעי התקשורת.
נספח א'
להלן אציג בנספח זה, כמה מהפרקים הראשונים, שפרסמתי אודות "תיק 4000" (שנקרא קודם "תיק בזק") מסוף 2016 ועד סוף 2018, פרקים שהציבור הרחב לא ראה (כי טרם הכירו אותי מחוץ למעגל של קוראי האתר), כאשר
מדצמבר 2018 יצאתי עם הסדרה החדשה של 32 הפרקים החושפניים והממוקדים (ועמוסי "ראיות"), בנושא "תפירת תיק 4000" והפרק הראשון בסדרה פורסם אז תחת הכותרת: "
חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק".
המטרה של הפרק הראשון הזה בדצמבר 2018 הייתה להראות, שרגולציית התקשורת היא עסק ממש לא פשוט וניתן לפרש
כל החלטה כהחלטה פלילית, או כהחלטה תמימה - המבוצעת על פי החוק והתקנות, תלוי בנסיבות ובהיסטוריה הרגולטורית של ההחלטה הספציפית הזו. זה דורש ידע מקצועי ספציפי, מה
שאין ולא היה למשטרה, לפרקליטות וליועמ"ש.
הפרקים הבאים בסדרה נמצאים בהכנה ויתפרסמו בשבועות ובחודשים הבאים, אחרי שאגמור את העיבודים וההצלבות, שאני עורך לכל מסמך ולכל עדות שמגיעה אלי.
כמה פרקים נבחרים (מתוך מאות)
שקדמו לסדרת הנוכחית בת 32 הפרקים "הכבדים", שפורסמה עם מאות מסמכים ועדויות:
