מנכ"ל משרד התקשורת חייב להתפטר לנוכח כישלונו להבין את המהלך של בזק, שתימרנה אותו בבג"ץ לפינה, עד כי הבסיס החשוב ביותר ברפורמת השוק הסיטונאי: הטלפוניה, נפל מהרפורמה של משרד התקשורת ללא יכולת יישום. אנטומיה של כשלון תחום הטלפוניה בשוק הסיטונאי.  
מאת: אבי וייס, 30.3.15, 09:00

את מהלכי בזק חשפתי בהרחבה כאן, ובהם חזיתי במדויק לאן בזק הולכת בתחום "מחירי הטלפוניה", שבמסגרת "השוק הסיטונאי". למרות שבזק תמרנה את משרד התקשורת והצליחה עד כה בכל מהלכיה,  מנכ"ל משרד התקשורת, אבי ברגר, (בתמונה משמאל), שחתום על המענה לבג"ץ, שהגישה בזק כנגד משרד התקשורת ועוד גורמים, בעניין הטלפוניה של השוק הסיטונאי, טעה ונפל (שוב) בפח. רק בגלל זה, הוא צריך כעת להתפטר וכמה שיותר מהר. 

למרות שהוטל צו חיסיון חלקי (כפי שחשפתי כאן), על המהלכים הללו בבג"ץ, הרי הכשלון של אבי ברגר גלוי לכל וכל שוק התקשורת יסבול מהכשלון הזה.

אבי ברגר השיב לבג"ץ תגובה מאוד ארוכה (מצויה כאן), שהיא לא יותר מקשקשת משפטית חסרת כל תכלית ומשעממת להחריד, כמיטב המסורת של הלשכה המשפטית של משרד התקשורת (בראשותה של עו"ד דנה נויפלד), שהכינה כנראה את הנייר ההזוי הזה לחתימת אבי ברגר. 

למה מדובר בנייר הזוי? מפני שהוא לא עונה ולו במילה אחת ברורה על 2 השאלות המרכזיות, שעלו מהבג"ץ של בזק כנגד משרד התקשורת בעניין הטלפוניה של השוק הסיטונאי:

א. האם המתווה הרגולטורי, שמשרד התקשורת הלך בו ושהוביל להכנסת הטלפוניה לרגולציה של השוק הסיטונאי, היה המתווה הנכון, הראוי והחוקי?

ב. האם בזק יכולה לספק את השירות הזה במסגרת שוק סיטונאי? אם לא: האם יש אפשרות לשדרג את מתגיה ומה עלות השדרוג הזה וכמה זמן ייקח השדרוג הזה (אם הוא בכלל אפשרי)? 

כך, נוצר לו מצב מוזר, אבל אמיתי לחלוטין, שבו גם בזק וגם משרד התקשות לא ענו תשובות נכונות או בכלל, ל-2 השאלות המרכזיות הללו. כל גוף מהנימוקים שלו. כך, הן הטעו את הבג"ץ, בין במזיד ובין מחוסר הבנה (או ע"י יצירת תמרון משפטי), מה שהוביל להחלטה צפויה של הבג"ץ (ההחלטה מצויה כאן), שבו הבג"ץ שלח את משרד התקשורת להתדיין פנים אל פנים מול בזק במה שמכונה "שולחן עגול". זה בדיוק מה שבזק רצתה להשיג, והיא השיגה את זה וזכתה. 

בנוסף, משרד התקשורת (בחתימת אבי ברגר) הכניס לתשובה שלו לבג"ץ אוסף של שטויות, שהמשרד פשוט המציא. זאת, כנראה מתוך קריאת הספר "עליסה בארץ הפלאות", או ספר מדע בדיוני אחר. למשל בעמוד 56 נטען, שאין שום הבדל בין מתגי הטלפוניה של בזק לאלה של הוט. כל מי שמכיר את המערכות הללו מבין, שאיש ממשרד התקשורת לא ראה מימיו את מתגי הטלפוניה של הוט (וגם לא את אלה של בזק), אם זו הרמה של ההתייחסות של צמרת משרד התקשורת לבג"ץ בנושא מתגי הטלפוניה של השחקניות הראשיות בשוק התקשורת. 

היות והבג"ץ לא קיבל תשובות נכונות (או בכלל) ל-2 השאלות המרכזיות הללו, אנסה לתת מבט קצר על התשובות הנכונות, שהיו צריכות להיות מוצגות בפני הבג"ץ:

א. המתווה של "ועדת חייק", החלטות שרי התקשורת והאוצר בעקבות כך והחקיקה של הכנסת, שנלוותה להחלטות הללו, חייבו את משרד התקשורת לפרק את חברת בזק ל-2 חברות: חברת תשתיות וחברת שירותים (בדומה למה שנעשה בבריטניה ל-BT).

ניתחתי זאת בהרחבה כאן. לא בזק ולא משרד התקשורת הסבירו לבג"ץ, מדוע במקום לפרק את בזק, החליט שר התקשורת (גלעד ארדן), לפתע לאחד את כל חברות קבוצת בזק (אחרי שהשוק הסיטונאי יצליח ובפרק זמן די קצר). 

דהיינו: כל המתווה הרגולטורי, שמשרד התקשורת הלך בו, היה שגוי גם במהותו, גם בתהליכים שיש בו וגם בתוקף החוקי שלו. ללא פירוק בזק - אי אפשר לייצר את רגולציית ה-VULA שהייתה מאפשרת אולי לייצר "שוק סיטונאי" על הטלפוניה של חברת השירותים החדשה, שהייתה קמה ונפרדת מבזק.

לא בטוח, שרגולציית ה-VULA הייתה מצליחה, אבל לפחות היה לה איזה סיכוי, גם אם די קלוש.

אגב, ועדת חייק בחנה ביסודיות את ה-VULA ולא קיבלה את המתווה הזה, ולכן הטלפוניה לא נכנסה למתווה של ועדת חייק והוועדה המליצה לשנות מהיסוד את כל מנגנון פיקוח המחירים של הטלפוניה של בזק (מה שלא קרה), בתהליך נפרד מהשוק הסיטונאי.

ברגולציית ה-BSA/LLU/SLU הקיימת כיום, כמהלך יישום של ועדת חייק, אין שום דרך פשוטה ליישם טלפוניה, כחלק מ"השוק הסיטונאי". זה כשל כשלון חרוץ (ומזמן) באירופה ואין כל סיכוי שזה היה מצליח כאן. משרד התקשורת לא הצליח להסביר בשום מסמך את ההגיון: איך הרגולציה של BSA/LLU/SLU מסתדרת עם הכנסת הטלפוניה ל"שוק הסיטונאי", בלי פירוק בזק. 

גם בבריטניה, שם בוצעה ויושמה הרגולציה הקשוחה ביותר של "שוק סיטונאי", נאלץ הרגולטור הבריטי לאחרונה לשנות (ובפעם השלישית) את הרגולציה על הפס הרחב, כפי שחשפנו כאן. בבריטניה, הרגולטור נתקל ב-2012 בתרגיל של BT שבו היא החלה לספק שירותי OTT של ערוצי הספורט המבוקשים ביותר ע"י הבריטים, בחינם, למי שמנוי אצלה על הפס הרחב. הרגולטור הבריטי טען שהתרגיל מנוגד לחוקי ותקנות ה-Margin Squeeze שיש בבריטניה (נושא שטרם הסתיים הטיפול בו בישראל). השוק האירופאי התערב לטובת BT (ראה כאן). בסוף (אחרי שנתיים של דיונים ושימועים) נמצאה שם פשרה מאוד מורכבת (מפורטת כאן וכאן, למי שמתעניין). דהיינו: גם שיטת ה- VULA על חברת בזק מפורקת דוגמת BT אינה מבטיחה הצלחה, ולכן גם הבריטים נמצאים במסע מתיש וקשה אל ה-WLR, כמו שאר מדינות אירופה, בכדי לעודד את פריסת ה-FTTx ע"י חברות הבזק המקומיות. 

כך, משרד התקשורת יצר ב-2015 את "ההונאה הצרכנית של העשור", כשיצר מצג שווא כאילו הטלפוניה תהיה חלק מ"השוק הסיטונאי" ואף קבע לה מחיר אטרקטיבי (בניגוד לדעת בזק ובניגוד לכל הגיון). המשרד המשיך בקו הזה מול בג"ץ, גם כשכל העובדות, שהוצגו בפניו ,הראו, שזה פשוט לא הגיוני. כך, שופטי הבג"ץ קיבלו מצג שוא ממנכ"ל משרד התקשורת, כאילו המתווה שהמשרד הולך בו בחודשים האחרונים, הוא נכון, הגיוני וחוקי, מה שפשוט לא נכון עובדתית. 

ב. משרד התקשורת התעלם מכל המסמכים של בזק. בזק אף הציעה למשרד התקשורת בבג"ץ ללכת בתחום הטלפוניה במתווה של רגולציית WLR, שהצליחה באירופה, משרד התקשורת דחה על הסף ובלעג, את כל המסמכים, שבזק הציגה (עמודים 51 עד 59 בתגובת משרד התקשורת). זאת, בנימוקים מצוצים מהאצבע, כמיטב המסורת של אבי ברגר.

אולם, גם בזק וגם משרד התקשורת העלימו מבג"ץ את התשובה לשאלה הבאה: האם אפשר בכלל לשדרג את מתגי הטלפוניה של בזק, כך שניתן יהיה לספק באמצעותם "שוק סיטונאי"?, כמה זה עולה לשדרג (אם אפשרי) וכמה זמן ייקח השדרוג הזה?

משרד התקשרות השיב לבג"ץ תשובות שגויות, משום שהוא בכלל לא שאל את היצרן שמתחזק את מתגי הטלפוניה של בזק את השאלות הללו. יתרה מכך: משרד התקשורת בכלל לא חישב את העלויות הללו בשום מודל כלכלי ומעולם לא בדק את הישימות הטכנית, הכלכלית והמעשית של הנושא הזה.

מאידך, בזק לא נידבה את המידע הזה לבג"ץ ולמשרד התקשורת, משום שחיכתה להחלטה, שבה הבג"ץ ישלח אותה למו"מ מול משרד התקשורת, מו"מ שבו תוכל "להמם" את משרד התקשורת בתשובה, שתהפוך את הבג"ץ שלה לניצחון. 

התשובה, אגב, מאוד פשוטה: אי אפשר לשדרג את המרכזיות של בזק. הן פשוט ישנות ביותר. זהו.

אפשר לזרוק אותן לפח ולהחליף אותן לחדשות... 

המערכת הישנה לטלפוניה של בזק היא טלאי על טלאי, מערכת מאוד מורכבת וכבדה, כשחלקים מהמערכת הם בכלל פרי פיתוח עצמי בקוד פתוח, בגלל כשלון של ספקי הציוד לבזק (כפי שחשפנו מזמן כאן). מדובר למעשה ב"מגדל בבל" מסובך ביותר, פרי ההסטוריה ההתפתחותית של מערכת הטלפוניה של בזק. 

לכן, מי שרוצה "שוק סיטונאי" על מתגי הטלפוניה של בזק, צריך היה למצוא מקור תקציבי של מאות מיליוני ש"ח בחישובים שלו לגבי מחירי "השוק הסיטונאי", ופעולה של שידרוג (למעשה החלפת כל המערכת הישנה במערכת חדשה לגמרי), שתיקח בין שנתיים-לשלוש, מרגע קבלת ההחלטה ומציאת המקור התקציבי לכך. דהיינו: מדובר בחלומות באספמיה. עוד פרק בסיפורי "עליסה בארץ הפלאות", מבית מדרשו של אבי ברגר. 

משרד התקשורת טעה כאן בגדול, בדיוק כמו שטעה בעניין הוורקטורינג וטכנולוגיות ההמשך של בזק, שתחסלנה סופית את "השוק הסיטונאי" שהמשרד הזה רקח (לא רק את הטלפוניה).

אין למשרד התקשורת מושג והבנה בדברים הכי חשובים והכי בסיסיים של "השוק הסיטונאי". המשרד הובל באף ע"י בזק, שניצחה בכל המאבקים שלה ותמשיך לנצח, כי היא מתמודדת מול גמדים, חולמים בהקיץ, "שתולים פוליטיים" וחפרפרות, שבראשן עמד השר לשעבר גלעד ארדן. מזמן היה צריך לפטר ולסלק משוק התקשורת את הגמדים, החולמים והחפרפרות הללו. הנזקים שהם עשו לשוק התקשורת הישראלי הם פשוט בלתי נסבלים.