צרורות הבדיות המודלפים מתיק 4000 הם דוגמא לניסיון הפיכה, שצריך להיחקר ע"י ועדת חקירה. והפעם: חשיפת חבילות הכזבים, שמנוגדות לרשום במסמכים מזמן אמת, שצוטטו ע"י "קליקת הפרקליטים" מעדותו של שלמה פילבר, שהמציא דברים בהבל פה "בלי למצמץ", קליקה הממשיכה להדליף עדויות שקר דמיוניות, כדי לבלבל בכוונה את האזרחים, שלא מבינים את עולם רגולציית התקשורת. חשיפת כל השקרים, כולל חשיפת השקרים בדיווחים של גיא פלג, שלא רוצים שהציבור ידע עליהם. בנוסף: ניתוח ההדלפות בעניין הקלטת נתניהו-איוב קרא ועוד כמה הדלפות, שקשרו אותן בחוטים גסים ל"תיק 4000", בהנחה, שכנראה כל או רוב הציבור לקה במחלת השכחה ולא זוכר מה קרה באמת בזמן אמת. כך נתפר תיק לאיש הלא נכון ע"י "הקליקה" - כדי להגן קודם כל על חבריה. 
פרק 32 עם חשיפות חדשות, בסדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000".
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 9.9.19, 08:00

בכתבה הקודמת, שפורסמה תחת הכותרת: תיק 4000: "בעיות זיכרון, חקירה משובשת ושקרים המכוונים להפיכה שלטונית!", ניתחתי את ערימת השקרים סביב ההדלפה הראשונה והמרכזית, שנוגעת לעדותו של השר גלעד ארדן במסגרת "תיק 4000". את ההדלפה השנייה של דבריו - אין צורך שאנתח, כי המדליפים עצמם הסירו והעלימו את ההדלפה, כנראה מאימת תביעה דיבה, שאולי יקבלו, מגלעד ארדן, לאור תגובתו החריפה על ההדלפה המגמתית של קטעים מעדותו... 

בדיוק כפי שחזיתי, עם התקרב מועד הבחירות החוזרות לכנסת, חזרו ההדלפות מ"תיק 4000", שמשום מה ה"קליקה" חושבת, שזה התיק הכי מבוסס כנגד "העבריין הסדרתי" (בנימין נתניהו), אותו יש "לסלק מהכיסא בכל מחיר" והאמת לא חשובה בכלל.

האמת מפורטת ב-31 פרקי הסדרה, שעמוסים במסמכים ועדויות מזמן אמת (מאות פריטי מידע מקוריים ועשרות שיחות, גם עם עדים שלא נחקרו) ובעשרות רבות של כתבות משלימות, כמפורט בנספח ה' כאן למטה.

במאמר כאן, אנתח בצורה מעמיקה את ההדלפה הראשונה של הסבב הנוכחי של ההדלפות, בעניינו של "עד המדינה" שלמה פילבר, בתמונה למעלה משמאל.

אנתח יותר בקצרה את ההדלפה השנייה, ואתייחס בסוף גם לשאר ההדלפות הרצות בתקשורת בשבועות האחרונים, מתוך מטרה לבלבל את הציבור וליצור את הרושם, שיש כאן עבריין סדרתי עם ערימת ראיות מוצקה כנגדו.

ההדלפות בסבב הנוכחי הן כולן מיחזור של הדלפות קודמות, אבל הפעם היישר ממסמכי העדויות עצמן וכוללות 3 סוגי הדלפות:

• הדלפות של קטעים קצרים ונבחרים מהעדויות של עדי השקר, כדי להראות לציבור (שממילא לא מבין בתחום), כאילו יש ראיות מוצקות ב"תיק 4000".
• הדלפות של רכילויות ושטויות, שאין להן כל קשר ל"תיק 4000". חלק מההדלפות שייכות בכלל ל"תיק בזק", שבו נתניהו לא נמצא. מה ההבדלים בין 2 התיקים הללו? פירוט כאן. אולם, ההדלפות הללו יוצרות רושם של "עבריין סדרתי". זו גם הסיבה, שהפרקליטות והיועמ"ש חיברו ביחד את תיקי 1000, 2000 ו-4000 ב"כתב חשדות" אחד, למרות שאין קשר מעשי בין התיקים. זאת, רק כדי להציג תמונה של: "נתניהו הוא עבריין סדרתי". ההדלפות הטריות מהמדליפים, ממשיכות בדיוק באותו קו, בלי שהציבור קולט, שבכלל אין שום עבירות, או חשד לעבירות, שנוגעות לנתניהו, במה שמודלף. 
• הדלפות של רכילויות ושטויות של תיקים שנסגרו (בעיקר הכוונה לסגירת התיקים כנגד שרה נתניה ויאיר נתניהו, במסגרת ההחלטות של היועמ"ש ב"תיק 4000"), כדי ליצור "דעת קהל" שתלחץ על היועמ"ש, שאולי ישקול כן לפתוח את התיקים הסגורים הללו (דבר שלא אפשרי מבחינה מעשית, ללא ראיות חדשות לגמרי ומוצקות, שלא היו ידועות קודם). את הקו ההזוי הזה "דוחפים לציבור", בעיקר "אוהדי שי ניצן וליאת בן-ארי- שווקי". 

ספינים הם מוצר פטור ממס. לכן, אפשר לייצר אותם בלי כל מגבלה. זה מה שמתרחש ב"זירה", שאני עוסק בה בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים. אני לא עוסק בספינים - אלא בעובדות. מאות מסמכים ועשרות עדויות המפורטים ב-31 פרקי הסדרה הקודמים, שרשומים בנספח ה' כאן למטה.

הפנייה של הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית, אחרי הפנייה לראשי הטלוויזיה (כאן), לעצור את שטף ההדלפות, הייתה חסרת טעם ונדחתה ע"י כבוד השופט העומד בראש ועדת הבחירות לכנסת ה-22. הליכוד היה אמור להפנות את התלונה הזו לאחד או יותר מהגורמים הבאים: נציב התלונות על הפרקליטות, מבקר המדינה, הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, משטרת ישראל. 

כך, ה"קליקה" מתאמת ופועלת כל הזמן ובמיוחד לקראת הבחירות, כדי להמציא לציבור בשטף מתמיד, "ראיות זהב" לגבי ה"עבריין הסדרתי נתניהו" ב"תיק 4000".

"ראיית הזהב" בין הראשונות שהודלפו מזמן, הייתה בעניין "מסמך הנחיות" ופורסמה ב-YNET ב-2.12.18, מסמך, שכביכול אלוביץ' נתן לנתניהו, הנחיות, כיצד לאשר את מה, שמכונה בטעות "מיזוג בזק-YES".

אחרי שחשפתי, שזה כזב מוחלט וחסר כל בסיס (ראה למשל: כאן סעיף ג' וכאן סעיף א', הסבר נוסף כאן), "הקליקה" העלימה את הטיעון הזה למשך זמן מה (עד שחזר משום מה בהדלפה של אביעד גליקמן).

"הקליקה" עברה חיש מהר לכזבים חדשים, כדי להעצים את הכזבים הקודמים, שנחשפו כשקרים. האחרונים בסדרת הכזבים הם סביב העדויות של שלמה פילבר וגלעד ארדן ועוד "פרפראות" מסביב, למשל איוב קרא, שנעסוק בהם כאן.

הניתוח של השקרים בהדלפה הראשונה של קטע מעדותו של גלעד ארדן, בתמונה משמאל, היה יחסית מאוד קל. בניתוחים הקודמים (על ההדלפות הדומות על עדותו), כבר ציינתי, שהוא (ארדן) לא יכול להיות עד תביעה ומדפי עדותו ניתן "לעטוף דגים בשוק", כי אין בהם מאומה, מלבד רכילות, השערות פרי דמיונו הפורה וספינים שגויים  

כל העדות של גלעד ארדן לא שווה מאומה מבחינת דיני הראיות, משום שאינה קשורה ללוח הזמנים הנכון של ההתפתחויות שהיו, לא קשורה לתהליכי ההתפתחות של הרגולציה בשוק התקשורת, לא קשורה למה שהוא אמר וכתב בזמן אמת ולא צמודה לעובדות מזמן אמת. 

לכן, לא ברור לי כיצד הכתב גיא פלג ממשיך להיות כתב "החדשות", אחרי כל כך הרבה כזבים, טעויות ואי הבנה בסיסית במה שהוא מקבל מ"הקליקה".

הוא לא כתב ולא פרשן ולא עיתונאי, כי הוא לא בודק בכלל מה שהוא מקבל וגם משנה ומסלף את מה שהוא מקבל. כך, הוא פשוט הפך להיות חלק מ"הקליקה" ודובריה. 

אלי ציפורי חשף וחושף את השקרים הללו (של גיא פלג ומדליפיו) בעשרות רבות כתבות (כאן). אין לי אלא למליץ לקרוא בעיון מה שהוא כותב.

ניתוחים מרתקים נוספים מומלצים לקריאה על גיא פלג וכל מסכת השקרים והספינים סביב "תיק 4000" יש: כאן מאמיר לוי, כאן מאלה לוי-וינרב וכאן מסמדר בת אדם.

אני כרגע מתעלם לחלוטין, כיצד הוצאו הודעות השקר הללו (ע"י חוקרי המשטרה בגיבוי הפרקליטות) מעדי השקר, איך הפכו עדים ל"עדי מדינה" ואיך ניסו לסחוט וללחוץ על עדים שלא היו מוכנים "למכור את נתניהו", כל זאת, בגיבוי מלא ובידיעת הפרקליטות והיועמ"ש, נושא, שראוי לניתוח נפרד. עוד על עניין חמור ביותר זה: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן. 

יודגש שאין שום בית משפט בישראל שמוסמך לעסוק ב"תפירת תיקים". פשוט משקרים לציבור שוב ושוב, שבית המשפט (שיעסוק ב"תיקי 1000 עד 4000", ככל שיתגלגלו לדיון בבית משפט, אחרי כתב אישום, ככל שיהיה), יעסוק באפשרות שיש כאן אולי "תפירת תיקים". לא היה ולא נברא ואין דבר כזה במערכת החקירה, התביעה והשפיטה שיש בישראל, בשונה מכל העולם הנאור. זה מוסבר בהרחבה בנספח ד' כאן למטה.

אני הזכרתי את גיא פלג, בתמונה משמאל, בקצרה בכמה כתבות בסדרה, ובתחילת הסדרה הקדשתי לו כתבה שלמה, כדי להראות את שיטת השקרים, חוסר הידע, הסילופים וההטעיות, שהוא מייצר ומציג בטלוויזיה (ואחריו הולכים עוד כמה וכמה עיתונים ופוליטיקאים, שממחזרים ומעצימים את השקרים הללו). זאת, בלי שום בסיס עובדתי מינימלי, ופרסמתי אודותיו מאמר בסדרה, שפורסם תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000".
הכתבה הזו היא רקע מתאים גם לכתבה כאן.

הכתבה הזו שפורסמה מזמן, עדיין אקטואלית. היא חושפת ומצביעה על כך, שאין להאמין לשום מילה היוצאת מפיו ומפי המדליפים שלו מ"הקליקה" ומסביבתה.

החלק היותר חמור בסיפור הזה (של מסכת ההדלפות) הוא, שאת זהות המדליפים חשפתי מזמן, עם ראיות חד-ערכיות וברורות מי הם, ולא רק אני חשפתי זאת. אולם, מאומה לא נעשה.

זה מחדל וביזיון מתמשך, בעיקר של שרת המשפטים הקודמת איילת שקד (בשונה מהתנהלות שר המשפטים הנוכחי, אמיר אוחנה), שלא העיזה להתמודד בזמן אמת עם ההדלפות ושאר התרגילים הפליליים, לכאורה, כולל של הדלפות, זיופי שעונים ושינויים במסמכים, שיצאו ויוצאים מהאנשים שהיו כפופים לה. מה שמוכיח, ש"הקליקה" הזו בטוחה בעצמה ונמצאת מעל לכל חוק ונורמה. השר אמיר אוחנה, אחרי שנתקל בבעיה בהחלפת המנכ"לית של משרד המשפטים, ממה שפורסם בתקשורת, נראה על פניו שהוא לא פוחד להתעמת עם "הקליקה", ולא מפחד (ככל הנראה) "שיתפרו גם לו תיק", אם יעז "לפוצץ את בלון" העבירות הפליליות, לכאורה, שאותה "קליקה" מבצעת יום יום אצלו במשרד "מתחת לאף שלו", בחוצפה וכמעט ללא כל הפרעה. את הנושא החמור ביותר הזה אני מפרט ומעדכן שוב, בנספח ד' כאן למטה.

אחת הבעיות המרכזיות ב"תיק 4000" היא, שמדובר בחקירה רשלנית ביותר, שלא לוותה ע"י שום מומחה לרגולציית עולם התקשורת ולא עברה שום סינון משמעותי ע"י היועמ"ש והמשנים של היועמ"ש. הם קראו רק סיכומים ומעט מאוד מסמכים מקוריים. את הרוב המוחלט של המסמכים הם לא קראו וכמובן שלא קראו את כל המסמכים שחשפתי, שלא נכנסו (בכוונה) לתיקי החקירה, מסמכים הסותרים את העדויות השקריות. הם גם לא ראו עדויות של עדים מהימנים רבים, שלא נחקרו, גם כן בכוונה, כדי לא לסתור את עדויות השקר שבתיק.

יתרה מכך, היועמ"ש, עו"ד ד"ר מנדלבליט, לא רק שלא קרא מסמכים בתיקי החקירה, אפילו את המסמכים של עצמו (!) ושל קודמו בתפקיד - עו"ד וינשטיין - לא קרא (!) ולכן המסמכים הללו לא הוכנסו לתיקי החקירה (כדי לא "לקלקל" את הראיות ב"תיק 4000"). 

פירוט נוסף לבעיה הזו יש במאמר: "תיק 4000 יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה עקב חקירה רשלנית ללא מסמכים", שהוא רקע מקדים וחשוב לחשיפות כאן.

מהן הבעיות בקטע העדות הראשון המודלף בסבב הנוכחי, של "עד המדינה" שלמה פילבר?
ההדלפה הזו מצויה כאן, של "החדשות" מפי גיא פלג, ופורסמה תחת הכותרת המתמצתת היטב את "רוח" ההדלפה השקרית הזו: "עדות פילבר נגד נתניהו נחשפת: "הורה שירידת המחירים בבזק לא תהיה חדה".

ניתוחים שגויים של ההדלפה הזו פורסמו בהרבה מקומות, למשל כאן וכאן. 

בהדלפה הזו יש (למרות שמדובר בקטע עדות די קצר), את כל הסממנים של מהלכי "תפירת התיק" של "הקליקה" ובכלל זה:

• אין לוחות זמנים (ואם יש זמנים - הם בד"כ שגויים). זה קו עקבי בכל "תיק 4000", כדי "להניע אירועים והחלטות" ב"מנהרת הזמן" קדימה ואחורה, כדי שהעדויות תתאמנה לתיאוריה של ה"עבריין הסדרתי". בהדלפות לגבי עדותו של פילבר זה מאוד בולט, וזה גם קיים בעדותו של ארדן. בעדותו, פילבר לא הבין איך "הוא נופל בפח" של "הנעת הזמנים" ע"י החוקרים ולכן הוא טעה והטעה בתשובותיו, כשהסתמך רק על זכרונו ולא על מסמכים מזמן אמת. מלבד זאת, המציא כהרגלו, גם שקרים משל עצמו. 
• אין עימות ואימות בין העדות החשובה לתיק לבין מסמכים מזמן אמת הסותרים (או מחזקים) את העדות הזו. זה חלק מהותי ב"תפירת" התיק. במקום לחתור לגילוי האמת (שזו מטרת החקירה), חתרו ב"קליקה" לחפש הרשעה של נתניהו בכל מחיר, תוך התעלמות מוחלטת מהאמת. כל המסמכים הסותרים את העדות היו בידי המשטרה והפרקליטות, אבל הם פשוט התעלמו מהם (למשל, התעלמו לגמרי מהמסמכים המוצגים בנספח א' כאן למטה). 
• אין עימות ואימות בין העדות לעדויות אחרות בנושא, עדויות היכולות לסתור (או לתמוך) בעדות המרכזית הקיימת בתיק.
• אין התייעצות עם מומחי רגולציה, כדי לנסות לבדוק אם העדות המרכזי הזו הגיונית ונכונה, בהקשרים של פעילות הרגולציה והתפתחותה בשוק התקשורת. 

להלן ניתוח 5 הבעיות המרכזיות בעדות המודלפת הזו, של שלמה פילבר:

בעיה מס' 1: אין זמן.
החלק הכי חשוב בעדות המודלפת של שלמה פילבר הוא זה:


כפי שעיניכם רואות: אין זמן מדויק.

הדבר צורם במיוחד, משום שנאמר כאן: "נקבעה לי פגישה מסודרת". כלומר: הזמן כן ידוע, כי נקבעה פגישה מסודרת.

הפגישה הזו אמורה להיות רשומה גם ביומן של פילבר וגם ביומן של נתניהו. 2 היומנים הללו חסויים (כלומר: הם חלק מחומר החקירה), אבל למי שמחזיק בחומרים הללו, יש את הזמן המדויק, אבל הוא לא פרסם אותו והכתב, גיא פלג, לא שאל את השאלה הבסיסית הזו: "מתי זה קרה?"

גם "בכתב החשדות" אין מועד לפגישה הזו. 

היה ניתן גם לבצע "איכון מכשיר" לשלמה פילבר, כלומר לבדוק מתי המכשיר הסלולרי שלו באותו שבוע ראשון לכהונתו כמנכ"ל המשרד, מגיע ללשכה של נתניהו (או לביתו). זה כנראה לא נעשה (או שכן נעשה ותוצאות הבדיקה הועלמו). 

למה אין כאן זמן? כי הכל שקר. מאוד פשוט.

קל לתחמן ולהזיז שעונים ואירועים קדימה ואחורה, כשאין זמן מוגדר. 

אם היה זמן מדויק, היה אפשר לעמת ולאמת אותו ישירות מול המסמכים מזמן אמת. 

אולם, קל לפצח את העניין הזה.

שלמה פילבר מונה למנכ"ל ב-7.6.15. זה יום א' בשבוע, כלומר: הפגישה הייתה אמורה להיות בין 8.6.15 (יום שני), לבין יום 11.6.15 (יום חמישי). 

תשומת לב, שהיו לפילבר רק 8 ימי עבודה נטו בתפקיד מנכ"ל, בין היום בו מונה (7.6.15) לבין היום בו נתניהו חתם על "אישור העסקה" ב-23.6.15. כלומר: פילבר היה אמור לייצר איזה נס, לאישור מהיר של העסקה ב-8 ימים. "נס חנוכה".

עדכון 25.3.22: לא היה שום איכון סלולרי לשלמה פילבר בשבוע הראשון לתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת, כך שהוא לא היה לא במשרד רוה"מ ולא במעון רוה"מ, או בכל מפגש אחר עם רוה"מ \ שר התקשורת בשבוע הראשון שלו בתפקיד (למעט הגעתו לבניין משרד רוה"מ ביום הראשון לתפקיד, לקבל תעודת מינוי כמנכ"ל).
כלומר: "פגישת ההתנעה" היא שקר מוחלט.

בעיה מס' 2: פילבר לא היה צריך לעשות דבר ולא עשה דבר - לאישור העסקה.

במציאות, הוא (פילבר) לא עשה מאומה, כי ממילא באותה עת היה כבר תאריך זימון לחברי מועצת הכבלים והלוויין לאישור העסקה ולא היו שום בעיות או התנגדויות לאישור הזה, לא מצד מועצת הכבלים והלוויין, שעסקה בכך באינטנסיביות מאז 1.4.15, ולא מכל הגופים המקבילים, שנדרשו מהם אישורים דוגמת: השב"כ, הרשות להגבלים עסקיים, ועדת הריכוזיות, היועץ המשפטי לממשלה ועוד.

גם לא היו התנגדויות מצד משרד התקשורת עצמו, או מי מראשיו, כעולה מניתוח מקביל, שעשתה היועצת המשפטי של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, בתמונה משמאל, כפי שהוצג ונחשף בפרקי הסדרה הקודמים.

היא (עו"ד דנה נויפלד) ערכה בדיקה משפטית מקיפה במשך כמעט 3 חודשים, עם כל הצוות המשפטי, שעומד לרשותה בלשכה המשפטית של המשרד, בהמשך לבדיקת ואישור היועמ"ש עצמו (עו"ד וינשטיין). בדיקה, שנעשתה ללא כל סמכות ובניגוד להסדר ניגוד העניינים שלה עצמה. אבל בלי כל קשר לכך, הניתוח שלה ברור לחלוטין ובוצע בזמן אמת והוא מצביע, שחור על גבי לבן, שלא היו שום בעיות או התנגדויות משום כיוון ומשום אדם בשום שלב ובשום הליך. 

לפני אישור העסקה המדוברת, במקביל אליה וגם אחריה, היו עוד כמה אישורים של "העברת אמצעי שליטה" (זה סוג האישור, שנתניהו חתם עליו לבזק-YES ב-23.6.15). אלה אישורים רגולטוריים, שאישר שר התקשורת בלי שום בעיות (למרות שגם בהם היו שיקולים כלכליים מאוד "כבדים" מנקודת המבט של בעלי החברות, שיקולים לא פחות כבדים מהשיקולים הכלכליים בעסקת בזק-YES), ובכלל זה 2 אישורים להוט (ב-17.5.15 וב-23.6.15) ואישורים לסלקום בכמה וכמה תאריכים, שנמשכו לאורך זמן, אישורים, שהחלו אצל נתניהו והסתיימו אצל איוב קרא (מפורט גם כאן).

האישורים הללו להוט ולסלקום נעשו בלוחות זמנים מאוד קצרים וחפוזים ואיש לא חקר אותם, רק כדי לא לפגוע ב"תיק 4000" וליכולת של המשטרה והפרקליטות להציג "מצג שווא", כאילו היה כאן איזה הליך חריג, לחוץ ומהיר, של אישור רגולטורי מסוג של "העברת אמצעי שליטה", רק לשאול אלוביץ' ובזק. 

הכי חשוב, בנקודת הזמן הזו, של מועד הפגישה בין פילבר לנתניהו, כל החומר לאישור "עסקת בזק-YES" היה מוכן לאישור ויצא זימון לחברי מועצת הכבלים והלוויין להגיע לישיבה ולאשר את העסקה. נוסח האישור של העסקה נשלח לחברי המועצה - טרם הישיבה. הנוסח הזה של האישור לעסקה חובר במועצה טרם הישיבה ולפילבר לא היה שום קשר לכך, או כל השפעה על כך, כי זה קרה והתגבש למסמך אישור, לפני שהגיע לתפקיד המנכ"ל ולפני שהבין בכלל מה תפקידו בסיפור הזה (כי היה עדיין בחפיפה לקבלת התפקיד משמילה מימון, שקדם לו כמ"מ מנכ"ל). 

הדבר היחיד, שנותר פתוח באותה עת של הפגישה בין פילבר לנתניהו, זה דו"ח כלכלי מקיף, שזה כסת"ח, שלא נדרש בכלל על פי החוק, הנהלים, הרישיון ותקנות התקשורת, אבל יו"ר המועצה ומ"מ הכלכלנית של המועצה, כמפורט בתמלול הישיבה, העדיפו להוסיף עוד כסת"ח לאישור העסקה, כסת"ח בדמות של ניתוח כלכלי עצמאי חיצוני, וכך היה. פילבר לא היה קשור בכלל להחלטה הזו (של קבלת עוד כסת"ח חיצוני, בתחום הכלכלי) ולא השפיע על זה בכלל. 

יודגש, שהאישור הפורמלי האחרון, שנדרש לצורך האישור של העסקה (אישור השב"כ), התקבל במשרד התקשורת עוד בימים בהם שמילה מימון היה מ"מ מנכ"ל, ב-26.5.15, בתקופת הזמן שבין אבי ברגר לשלמה פילבר ובשב"כ עסקו בזה בתקופת אבי ברגר כמנכ"ל. יצא, שהאישור הפורמלי הזה של השב"כ, שהוא לא כל כך חשוב, אבל מראה את סדר הזמנים של תהליכי קבלת האישורים, פשוט הגיע ליעדו - בזמן שכבר אבי ברגר הלך הביתה ושמילה מימון ישב על כיסא המנכ"ל - כממלא מקום. כך, שלשלמה פילבר לא היה שום קשר לכך ושום השפעה על כך.

אגב, השב"כ כפוף לראש הממשלה, אם לא שמעתם. כך, שנתניהו היה יכול לקבל דיווח על אישור השב"כ לעסקה, ישירות מפי ממלא מקום ראש השב"כ באותה עת. שמו במקרה או שלא במקרה הוא רוני אלשיך, מי שהיה אחר כך מפכ"ל המשטרה... 

כך, שמבחינה פורמלית, מבחינת החוק, הרישיון של YES ותקנות התקשורת, הכל היה כבר "סגור", ללא כל בעיות, עוד לפני הגעת שלמה פילבר למשרד התקשורת - כמנכ"ל.

את כל זה ידע שאול אלוביץ' בברור (ראה הסבר גם בנספח א' כאן למטה). כך, שלא היה צורך לזרז איש, או להשפיע על איש בנושא הזה, באותה עת. 

הנושא הזה נותח לעומק בפרק 29 בסדרה ובפרקים נוספים ולא אחזור על זה שוב כאן.

לוחות הזמנים של "תיק 4000" מצויים בנספחים ב' ו-ג' וכל הניתוחים של כל פרקי הסדרה ומאמרים משלימם ותומכים (סה"כ עשרות רבות של מאמרים עם מאות רבות של מסמכים מזמן אמת), מצויים בלינקים בנספח ה' - כאן למטה, למי שמעוניין לקבל פרטים נוספים על השערורייה הזו. 

בנספח א' כאן למטה, אני מנתח שוב ובצורה מדוקדקת ומדויקת, על בסיס המסמכים מזמן אמת, מה קרה בחודשים מרץ 2015 עד יוני 2015 (עד 23.6.15 - מועד האישור של נתניהו), ומציג בניתוח הזה את הנקודות הברורות הבאות:

• נתניהו לא היה צריך לדבר עם פילבר על אישור העסקה, כי היא טופלה היטב ועמדה בפני אישור, בדיוק לפי הלו"ז הקיים בתקנות התקשורת, בדיון שתוכנן מראש אצל מועצת הכבלים והלוויין. זו יחידה רגולטורית ומועצה, שלא כפופה בכלל לשלמה פילבר, אלא לממשלה ולשר התקשורת ישירות. 
• שלמה פילבר לא קיבל כל הסמכה משר התקשורת לטפל בעסקה (יש אופציה כזו בתקנות התקשורת, אופציה, שלא הופעלה, לא ע"י גלעד ארדן בהתייחס ל: אבי ברגר, עו"ד דנה נויפלד והרן לבאות, ולא ע"י בנימין נתניהו בהתייחס לשלמה פילבר והשניים שהיו עדיין בתפקידם באותה עת: הרן לבאות ועו"ד דנה נויפלד). הסמכות על פי החוק והתקנות לאשר את העסקה ולהביאה לחתימת השר, הייתה בבלעדיות של מועצת הכבלים והלוויין, שלא כפופה למנכ"ל משרד התקשורת. אופציית העברת הסמכויות אליו (לפילבר) לא הופעלה ולא הייתה כל כוונה בזמן אמת להפעילה, כי המועצה עשתה מה שמוטל עליה ביעילות, ככל שניתן לצפות ליעילות בעבודת גוף רגולטורי. כך, שממילא לא היה לפילבר מה להתערב בנושא, שהוא אינו אחראי עליו ולא משפיע עליו ולא מונה לטפל בו. 
• לשר התקשורת ולמנכ"ל משרד התקשורת היו נציגים במועצת הכבלים והלוויין (היו 4 נציגים בכירים בדיון האישור, אחד עודף מעל לתקן שיש בחוק - 3 נציגים. זאת, מטעמי כסת"ח). איש מהם וגם איש מהנציגים העצמאיים במועצה, נציגים שלא כפופים לשר או למנכ"ל, לא הציג ולא שמע על התנגדות כלשהי לעסקה, או על קושי מהותי כלשהו - לאשר אותה. לכן העסקה אושר פה אחד ללא כל התנגדויות משום כיוון. 
• שאול אלוביץ' ידע היטב, שאין צורך לזרז איש במתן האישור המבוקש ע"י YES, ואין צורך ללחוץ על איש, ולכן ממילא לא היה צריך לפנות לנתניהו בעניין זה, כי נציגיו הבכירים מ-YES ומבזק השתתפו בדיונים במועצת הכבלים והלוויין לפני האישור והם (ראשי בזק ו-YES, שהיו בפגישות), היו מעודכנים עד הפרט האחרון ותת הסעיף הכי קטן, בכל המהלכים לקראת יום האישור במועצת הכבלים והלוויין. 
• כאמור: לא הייתה שום התנגדות משום צד "לעסקה" ולא הותנו שום "תנאים מקשים" ל-YES או לבזק, ושום תנאים כאלה לא הוצגו בפני ראשי בבזק ו-YES בדיונים הללו. אין שום מסמך או כל רמז למסמך של תנאים מקשים והכל המצאות ושקרים. 

בעיה מס' 3: התנאים של אבי ברגר, שלא היו ולא נבראו, והמידע שלא היה צריך לקבל ולא התקבל מאלי קמיר:
כאמור לעיל, שלמה פילבר ממציא דברים בהבל פה ומשקר "בלי למצמץ" באופן סדרתי, בניגוד לרשום במסמכים מזמן אמת, כמופיע בפסקה המודלפת הבאה:


שום מילה לא נכונה ושום משפט לא נכון, בקטע הזה ובמיוחד:

• אבי ברגר לא שם שום מכשלות לאישור העסקה. אבי ברגר "שיחק" עם בקשת האישור של YES והחזיק אותה במגירה שלו מאז שקיבל את הבקשה בטעות או לא בטעות מהשר גלעד ארדן, ב"תרגיל כוחני", שנמשך ממחצית 2014 עד מרץ 2015, ובתרגיל הזה, שהמציא, ביחד עם הרן לבאות, רצה אז "לקשור" (ללא כל בסיס חוקי, או איזו הסמכה חוקית כתובה מהשר ארדן, או מהשר נתניהו), פשוט לקשור בין התקדמות של בזק ב"שוק הסיטונאי", לבין אישור "העברת אמצעי שליטה" ב-YES. התרגיל הזה נגמר ונעלם כשברגר קיבל במרץ 2015 את אישור מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, על שחרור מניות יורוקום מהנאמן, באישור בית הדין להגבלים עסקיים, ואז, כנדרש בחוק ובתקנות התקשורת, החלו להיספר 90 הימים של אישור העסקה במועצת הכבלים והלוויין, ולכן העביר מייד את בקשת YES - לאישור מועצת הכבלים והלוויין, ללא כל בקשה מיוחדת מצדו, או מצד הרן לבאות, ללא כל הסתייגויות או מכשלות, וגם במקביל ביקש מעו"ד דנה נויפלד, לבצע בדיקה מקבילה משלה, מה שאכן בוצע על ידה. כך, שבעת השיחה בין פילבר לנתניהו, לא היו שום מכשלות וממילא אבי ברגר כבר לא היה במשרד והוא לא השאיר אחריו שום מסמך של "מכשלות" - מכשלות מסוג של "משקלות בלתי עבירות", או "חסימות", כאמור בעדותו המודלפת של שלמה פילבר. מדובר בשקר גס וחסר כל בסיס. 
• שלמה פילבר לא קיבל מאלי קמיר את לו"ז האישור לעסקה, כי הלו"ז הזה היה ידוע היטב במשרד התקשורת וטופל בהתאם, במועצת הכבלים והלוויין. הלו"ז הוכתב והחל להיספר מהיום בו התקבל אישור מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים על שחרור מניות יורוקום מהנאמן באישור בית הדין להגבלים עסקיים (שזה בית משפט מחוזי), ומרגע זה החלו להספר ה-90 יום על פי תקנות התקשורת (עם אופציה להארכה של 90 יום כל פעם, כמוגדר בתקנות). כולם ידעו זאת: צמרת בזק ו-YES, שאול אלוביץ', אסיפת בעלי המניות בבזק, צמרת משרד התקשורת כולה וכמובן כל מועצת הכבלים והלוויין, שעסקה בנושא הזה מ-1.4.15. לאלי קמיר לא היה שום קשר לנושא הלו"ז, כי הוא מוכתב בצורה ברורה ביותר בחוק ובתקנות והיה ידוע לכולם. 
• לא היה צריך להתקדם באותה עת לשום מקום, או לקדם שום דבר, כי נקבע מועד לאישור המועצה, כאמור לעיל. לא היו שום התנגדויות ושום עיכובים ושום מכשלות, הכל זרם בהתאם ללו"ז והתקבלו כבר אז כל האישורים הנדרשים על פי החוק והתקנות. האישור הפורמלי האחרון מהשב"כ, התקבל, כאמור לעיל, עוד לפני שפילבר מונה לתפקידו ולפני הפגישה הזו עם נתניהו. אגב, נתניהו היה בכלל צריך להתעדכן מיו"ר המועצה הכפופה לו ישירות, לרבות מראש השב"כ הכפוף לו ישירות, וכך לא היה נזקק למתווך דוגמת פילבר - כדי להתעדכן. למיטב הערכתי, יועצי שר התקשורת באותה עת ידעו על כל העדכונים והלו"ז, וייתכן ועדכנו את נתניהו וכל מה שפילבר מדווח בעדות הזו, הוא פשוט שקר אחד ענקי וחסר כל בסיס עובדתי. 

בהערת אגב נוספת אציין, שגם אבי ברגר נפגש בחשאי עם אלי קמיר, וגם עם סטלה הנדלר (מנכ"לית בזק). אפשר למצוא את התיעוד לזה כאן. אולם, הוא (אבי ברגר) לא נחקר על כך, כדי לא "לקלקל" את "תיק 4000".

באופן אישי אציין, ששלמה פילבר מצא זמן להיפגש בסתר או לא בסתר עם אלוביץ', סטלה, קמיר ועוד, בכירים ולוביסטים מהגופים המפוקחים ע"י המשרד, בניגוד לכל נורמה, בניגוד לתקש"יר ולכללי אתיקה החלים על מנכ"לי משרדי ממשלה, אבל איתי הוא לא רצה להיפגש, בכל הקדנציה שלו, וגם לא רצה להיפגש עם נציגי ציבור (אני לא נציג ציבור, אבל הוא לא התעניין באיש, מלבד בעצמו ומה שהוא רצה לקדם, פעל לקדם, בלי להתחשב בציבור בכלל). 

היתה לי עמו שיחת טלפון אחת בלבד, בכל הקדנציה שלו (למרות שכתבתי עליו מאות רבות של מאמרים), שיחה, שהתקיימה ממש בתחילת דרכו, בה הוא "עבד עלי בגדול, עם ספין שקרי" - כהרגלו וגם כתבתי אז עליו מאמר מאוד חריף, ממש טרם השיחה הזו, ופרסמתי את המאמר ב-1.7.15, כ-3 שבועות אחרי שנכנס לתפקידו.

פרסמתי את הניתוח הראשון והברור שלי, מי זה שלמה פילבר, תחת הכותרת: "מנכ"ל מש' התקשורת (שלמה פילבר) "לא סופר אתכם ממטר" ומסתיר פאשלות". היו אז כתבים ופרשנים בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שהתנגדו למינוי שלו למנכ"ל - מסיבות פוליטיות, אבל אני הייתי אז היחיד, שתקף את המינוי שלו למנכ"ל, בגלל האיש עצמו ולא בגלל דיעותיו הפוליטיות, שלא עניינו אותי בכלל. מצאתי, מייד בתחילת דרכו, שהוא ספינולוג בלתי נלאה.

לא הייתי ראשון לזהות מי זה שלמה פילבר. קדם לי מבקר הליכוד, עו"ד גלילי שי, שפרסם ממש כמה שבועות לפני, דו"ח מאוד חמור (נמצא כאן להורדה למתעניינים). הדו"ח עוסק בשלמה פילבר, שהיה ראש מטה הבחירות של מפלגת הליכוד בבחירות דאז. הדו"ח של עו"ד גלילי מאשים את שלמה פילבר בשורה של עבירות, כולל עבירות פליליות, לכאורה, ומאשים אותו בהתנהגות לא מוסרית ולא אתית בכך, שדאג קודם כל לכיסו הפרטי ולכיס של מקורביו. רק אחרי שהדו"ח הזה הודלף לעיתונות, שלמה פילבר (כבר בהיותו מנכ"ל משרד התקשורת), הגיב, והכחיש מכל וכל את האמור בדו"ח מבקר הליכוד, תוך "זריקת ספינים", כהרגלו, לכל עבר. אצל פילבר כולם אשמים חוץ ממנו. .

בעיה מס' 4: הורדת מחירים בבזק, שלא הייתה ולא נבראה, ו"שוק סיטונאי", שכבר היה קבוע אז עם מחיריו עד סוף 2018, ללא כל הורדת מחירים:
גם כאן שלמה פילבר ממציא דברים בהבל פה ומשקר "בלי למצמץ" באופן סדרתי,  באופן המנוגד לרשום במסמכים מזמן אמת, כמופיע בפסקה הבאה:


העובדות: 

• מחירי בזק הרגילים לא עלו ולא ירדו ולא השתנו בכלל ב-2 העשורים האחרונים. אם יש שינויים זעירים במחירי בזק (המפוקחים, בהיותה מוכרזת כמונופול ברוב תחומי פעילותה), מקורם של השינויים הזעירים הללו במנגנוני השינוי השנתיים, שנקבעו בחוק ובתקנות התקשורת והם: 1) המדד ו-2) "מקדם ההתייעלות של בזק". המחירים הללו לא נקבעו ע"י שום "חברת ייעוץ" אלא ע"י פרופ' ראובן גרונאו (בתמונה משמאל), ביחד עם אגף הכלכלה של המשרד, באישור שרי התקשורת והאוצר. המחירים הללו נקבעו כבר בעשור הקודם. לא חל בהם שום שינוי. שום ירידה (למעט שינויים זעירים ביותר, לפעמים של אגורה, על פי 2 מנגנוני העדכון שציינתי). פשוט שום כלום. המצאה שקרית של פילבר. כיצד נקבעים מחירי בזק? הסבר קצר וממוקד - כאן, למתעניינים. 
• מחירי בזק של "השוק הסיטונאי" נקבעו שוב ע"י פרופ' ראובן גרונאו, ביחד עם אגף הכלכלה במשרד והם אכן נעזרו בחברת ייעוץ בריטית. אבל חברה זו לא "עשתה עבודה לא נכונה", משום שבזק ערערה על העבודה הזו בבג"ץ במחצית 2014 (שנה לפני השיחה המתוארת בהדלפה), ובזק הפסידה בבג"ץ. מאז, בזק לא העלתה בכל הבג"צים שהגישה, את נושא "המחירים הסיטונאיים" הללו ועבודת החברה הבריטית (למעט בנושא "הטלפוניה הסיטונאי", נושא שנמשך עד היום ללא הכרעה סופית). לא הייתה במחירים הללו כל ירידה במחירי בזק מהסיבה הפשוטה: אלה מחירים, שנקבעו בפעם הראשונה במתכונת החדשה של "שוק סיטונאי", עבור "שוק סיטונאי". הם נקבעו כמחירים קבועים עד סוף 2018.
• יתרה מכך, בזק הייתה אז די מרוצה מהמחירים של "השוק הסיטונאי" שנקבעו עבורה (כמפורט כאן). היא "תמרנה" את המחירים הללו אצל אלו שעסקו בכך (גרונאו ולבאות) - בדיוק כפי שרצתה. בזק אמנם הפסידה בבג"ץ (ששלח את בזק לנהל מו"מ עם משרד התקשורת), אבל ניצחה בפועל ובגדול, במו"מ שניהלה בשקט, עם קובעי המחירים הללו (גרונאו ולבאות). זה קרה ב-2014, הרבה לפני השיחה המדומינת הזו, של פילבר עם נתניהו. 
• מעבר לכך, המחירים הללו (של "השוק הסיטונאי"), נחתמו ע"י השר גלעד ארדן (ראה גם בכתבה הקודמת) באישור שר האוצר יאיר לפיד ובידיעתו והסכמתו של נתניהו, ממש ביומו האחרון של ארדן במשרד התקשורת, ב-17.11.14 (יותר מחצי שנה לפני השיחה, שמתאר שלמה פילבר), והמחירים הללו נקבעו מנובמבר 2014 עד סוף 2018 ובזק לא ערערה עליהם אחרי פרסומם. לא היו בהם שום ירידה או תכנון של ירידה (למעט שינויים שנתיים קטנים הנקבעים לפי 2 מנגנוני עדכון שנתיים, שנקבעו אז: 1) המדד ו-2) עדכון לפי נוסחה כלכלית הנובעת ממדידת היקף התעבורה של "שוק סיטונאי"). זהו. שום ירידה (משמעותית או בכלל) לא הייתה מתוכננת בשום מסמך - מסוף 2014 עד סוף 2018. לכן, במחצית 2015 (מועד השיחה בין פילבר לנתניהו) אי אפשר היה לדבר על "ירידת מחירי בזק" והצורך "למתן את הירידה הזו", כשאין דבר כזה בכלל, בשום נייר ובשום תכנון. פשוט - אין דבר כזה. 
• יתרה מכך, המחירים הללו (של "השוק הסיטונאי") השתנו מעט מאוד, ממש שינויים זעירים, מאז ועד היום (ועד 2022) לפי טבלת השוואה, שפרסמתי כמה פעמים (למשל כאן). והם גלויים לכל, לרבות בטבלאות השוואה רשמיות, לאורך השנים. זה מופיע בתקנות התקשורת (כאן). יש בחלק התחתון של התקנות הללו, את כל המחירים המעודכנים של בזק ב"שוק הסיטונאי" מ-2014 ועד היום, לאחר הפעלת כל מנגנוני העדכון השנתיים, שהזכרתי לעיל, מחירים מסודרים בטבלאות השוואה ברורות ואפשר לראות בטבלאות הללו, שבחלק מהמחירים יש עלייה קטנה ובחלק מהמחירים יש ירידה קטנה ובחלק מהתעריפים אין כל שינוי. הכל בקנה מידה יחסית זעיר וכנגזרת של ההתפתחות הטכנולוגית, היקף התעבורה והיקף הלקוחות ב"שוק הסיטונאי", לרבות השפעת המדד השנתי על החישוב השנתי. סיכום הטבלאות הללו בקיצור נמרץ: ירידה במחירי בזק, שיש צורך למתן אותה - אין.
• לשלמה פילבר לא הייתה כל השפעה על המחירים הללו, כי, כאמור לעיל, הם נקבעו ע"י אנשי מקצוע בתחום ובראשם פרופ' ראובן גרונאו. הם נקבעו עד סוף 2018 ולא הייתה כל דרך (לא בדרך חוקית ולא בכל דרך אחרת), לשנות את זה, אלא ע"י הקמת ועדה ציבורית חדשה לגמרי, ושונה במנדט שלה מהוועדות הקודמות, שעסקו במחירי בזק, ועדה ציבורית חדשה, שתעסוק רק במחירי בזק, דבר שיכול לקחת שנים. לא הייתה כל כוונה להקים ועדה ציבורית כזו וזה גם לא קרה. כך, שמדובר בדבר תיאורטי בלבד. כל זאת, למעט ניסיון אחד של שינוי, שנעשה אחר כך על ידי פילבר, אחרי תקופת נתניהו כשר התקשורת, בתקופת צחי הנגבי, בתחום אחד בלבד, של מחירי "שוק סיטונאי", ב"טלפוניה סיטונאית". המדובר בנושא, שטרם הוכרע עד היום, כי הוא עדיין בדיונים משפטיים, בבית משפט מחוזי ת"א. גם נושא "ההפרדה המבנית" תקוע (בבג"ץ) וכך גם קביעת מחירי בזק הרגילים שלא ב"שוק הסיטונאי", תקועים מזה כמה שנים טובות (כאן). בכל מקרה, במציאות - אין דבר כזה ששמו "טלפוניה סיטונאית", כי איש לא צריך דבר כזה בישראל. זו פשוט טעות רגולטורית, שגלעד ארדן טעה בה (בעקבות טעות של אבי ברגר) בכך, שהחליט בסוף 2014, בניגוד להמלצות "ועדת חייק" והחלטות \ אישורי השר משה כחלון בהמשך ל"ועדת חייק", כן להכניס את ה"טלפוניה סיטונאית" למסגרת "השוק הסיטונאי". זאת, בלי לבדוק לעומק, אם יש בכלל צורך בדבר כזה בשוק התקשורת. כיום ברור, שאין צורך בזה וזו סתם "טחינת מים" על כלום. גם "הטלפוניה הסיטונאית" על רשת הוט, לא מופעלת ולא משווקת, בגלל שאין לזה צורך וביקוש. הציבור רוצה חיבורי טלפון בסלולר, אם משטרת ישראל, הפרקליטות, היועמ"ש וגיא פלג, במקרה לא שמעו על ההמצאה המופלאה הזו, שנקראת טלפון סלולרי. כ"כ, למתחרות בבזק יש טלפוניית VoB, שהיא מזמן אמינה וזולה בהרבה מהטלפוניה הרגילה וגם הסיטונאית של בזק. אז בשביל מה צריך "טלפוניה סיטונאית" יקרה של בזק, כשלטענת בזק בכלל אי אפשר להפעיל אותה כמו שצריך, על מתגי הטלפוניה הישנים שלה?? 

כלומר: לא הייתה מתוכננת שום ירידת מחירים חריפה או בכלל של מחירי בזק, לא הרגילים ולא "בשוק הסיטונאי", שיש צורך "למתן" אותה.

יודגש שוב, שבמחירים הרגילים של בזק לא הייתה שום ירידת מחירים וב"שוק הסיטונאי" לא תוכננה כל ירידת מחירים, עד סוף 2018, כי אלה היו מחירים חדשים מ-2014, שנקבעו למעשה במו"מ עם בזק, אז אי אפשר לדבר על "ירידה של מחירים" כשקודם לכן לא היו מחירים של "שוק סיטונאי"...

בכל מקרה, לא תוכננה ולא אושרה ירידת מחירים ומאז מחצית שניה של 2014 (לאחר הבג"ץ) בזק "לא מדברת" יותר על המחירים הללו (למעט בתחום "הטלפוניה הסיטונאית", כמוזכר קודם), אלא מתלוננת ומגישה בג"צים כנגד משרד התקשורת והחלטותיו, על נושאים אחרים לגמרי, בתחום "השוק הסיטונאי".

מכאן, שכל התיאור של פילבר של "תנועת היד" של נתניהו על "מיתון הורדת מחירים" הוא פרי דמיונו ולא אמת.

תזכורת: האם השר גלעד ארדן התנגד "לעסקה" ומתי נחתמו ההחלטות של "שוק סיטונאי" ומחירי בזק ב"שוק הסיטונאי"?

אני מביא כאן שוב קטע מהכתבה הקודמת: 

אם השר גלעד ארדן כשר התקשורת התנגד לבקשה של מה שמכונה בטעות "המיזוג של בזק-YES", הוא לא היה מאפשר את המו"מ, שהתקיים במשרד ובמועצת הכבלים והלוויין עם Yes, מו"מ, שהחל בזמן היותו שר התקשורת. הוא לא היה מאפשר לשלוח אליו פעמיים בקשות לאישורים (בהפרש של חודש) מ-YES, כי הוא היה מיד במקום מחזיר את הבקשה הראשונה ל-Yes, וכותב ל-Yes, ש"תלך ותחפש את החברים שלה", אבל אצלו, כשר התקשורת - אישור לא תקבל, כי הוא מתנגד ל"מיזוג". זה לא קרה.

פרטים נוספים על עניין זה - בלוחות הזמנים המצויים בנספחים ב' וג' כאן למטה ובשאר פרקי הסדרה.

אז מתי גלעד ארדן גרם (לפי התפיסה המיוחסת לאלוביץ' ובמציאות) נזק לבזק?
זה קרה ביום 17.11.14, כשבועיים אחרי שגלעד ארדן קיבל את תפקיד שר הפנים + הממונה על רשות השידור, כשבועיים אחרי שחתם על מכתב ההתפטרות שלו משר התקשורת, מכתב, שהעביר לנתניהו ב-4.11.14.

על פי החוק (סעיף 22), מכתב ההתפטרות הזה נכנס לתוקף יומיים (48 שעות) אחרי החתימה עליו. אולם, במקרה שלנו, גלעד ארדן נשאר עוד כשבועיים שר התקשורת (למה? לא ברור. ייתכן וביקש מנתניהו להשלים את ההחלטות הנדרשות בתחום "השוק הסיטונאי" ונתניהו הסכים. אין לזה תיעוד גלוי).

זה בדיוק מה שקרה בזמן אמת: רק ביומו האחרון כשר התקשורת, גלעד ארדן חתם על כל ההחלטות של "השוק הסיטונאי". כשבועיים אחרי שכבר היה שר הפנים.

לא מאמינים? אז הנה זה כאן באתר משרד התקשורת.

הנה כאן הכתבה המרכזית שלי, שמתארת את סדרת ההחלטות המהירות "ברגע האחרון", של גלעד ארדן בתחום "השוק הסיטונאי" (החלטות שפורסמו כמובן בכל כלי התקשורת, לא רק אצלי).

כאמור, זה קרה ב-17.11.14.

אם החוקרים והפרקליטות היו מבצעים חיפוש בגוגל, הם היו מוצאים את זה ב-2 שניות. אבל הם לא חיפשו. 

כלומר: גלעד ארדן קיבל החלטות כנגד בזק רק אחרי שכבר קיבל את התפקיד של שר הפנים, שבועיים קודם לכן. 

כלומר: מישהו (כלומר: מישהו ב"קליקה"), הזיז את הזמנים, כדי שיתאימו לתיאוריה, שאלוביץ' היה הגורם להעברת גלעד ארדן ממשרד התקשורת למשרד הפנים.  

יתרה מכך, העובדה, שגלעד ארדן קיבל את ההחלטות וחתם עליהן ביומו האחרון כשר התקשורת (כשבועיים אחרי שקיבל את תפקיד שר הפנים וכשבועיים אחרי שחתם על מכתב ההתפטרות מתפקיד שר התקשורת), מוכיחה בוודאות כמה דברים מאוד חשובים ל"תיק 4000":

• נתניהו לא מנע מגלעד ארדן לקבל החלטות בענייני בזק, גם אחרי שגלעד ארדן נהיה שר הפנים ונתניהו היה ב"חפיפה" לקבלת תפקיד שר התקשורת ולמעשה על פי החוק כבר היה שר התקשורת. מה שמוכיח מה שכתבתי כמה פעמים, שנתניהו היה נגד בזק ולא בעד בזק, הפוך ממה שמאכילים בשקרים את הציבור מזה כמה שנים. נתניהו, מאז סוף העשור הקודם ועד שסולק מעיסוק בענייני בזק במחצית 2016, בהחלטותיו, בהצהרותיו ובתנהלותו, היה נגד בזק ולא בעד בזק. אלו העובדות, שמגובות בעשרות מסמכים ובהצהרת בתקשורת, שתוכלו למצוא בפרקי הסדרה המצויים בנספח ה' כאן למטה ובנספח א' כאן.
• אם נתניהו היה מושפע מאלוביץ', כמו שנטען בעדות, נתניהו יכול היה למנוע מגלעד ארדן מלחתום על מסמכי "השוק הסיטונאי" בכמה אופנים: 1) להודיע לו שלא יחתום, כי סיים את תפקידו וכי שר התקשורת הבא (כלומר: נתניהו) יחתום, ככל שיחפוץ. 2) להעביר החלטת ממשלה הדוחה את יישום "השוק הסיטונאי" (נניח כדי להקים ועדה ציבורית לנושא). 3) למנוע אישור התקנות וההחלטות הללו באמצעות הרוב הקואליציוני בוועדת הכספים של הכנסת, שאמורה הייתה לאשר את התקנות וההחלטות הללו ולהוביל לחקיקה משלימה בנושא "השוק הסיטונאי". 4) להודיע לשר האוצר יאיר לפיד לא לחתום לגלעד ארדן על התקנות הכספיות (של "מחירי השוק הסיטונאי" על רשת בזק), שהם הלב של ההחלטות של גלעד ארדן בעניין השוק הסיטונאי. גלעד ארדן - על פי חוק התקשורת, נזקק לבדיקת האוצר של החלטותיו ואישור שר האוצר, אישור, שקיבל ללא כל בעיות משר האוצר, כמופיע בתצלום הבא:

​ 

• נתניהו היה יכול לטרפד את יישום ההחלטות של גלעד ארדן ע"י פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת אחרי לכתו של גלעד ארדן. הוא היה יכול להקים ועדה ציבורית חדשה, שתדון "בשוק הסיטונאי" ותשבש את ההחלטות של גלעד ארדן. אולם, זה לא קרה. אבי ברגר המשיך עוד כחצי שנה כמנכ"ל תחת השר נתניהו ופוטר רק במחצית 2015 (על פי טענת אבי ברגר בזמן אמת, הוא פוטר בגלל ענייני ערוץ 10 ולא הזכיר בכלל את בזק. נתניהו לא הכחיש בזמן אמת את הטענה הזו ואף טען, שהוא תומך ב"שוק הסיטונאי"). כלומר: גם אחרי פיטורי אבי ברגר, נתניהו הודיע בתקשורת, שהוא תמך ותומך ב"שוק הסיטונאי", שזה נגד בזק ולא בעד בזק, כפי שציינתי לעיל. 

אם לא די בכך, חברת בזק הודיעה ב-29.8.19 לבורסה (כאן, המסמך המלא כאן וגם כאן), על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדו"חות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת \ עמדת הרשות לניירות ערך (כאן). 

המחיקה הזו באה במקביל למחיקת \ ירידת ערך של חברת פלאפון (כאן) ב-0.951 מיליארד ש"ח (הפחתה בשווי הפעילות של פלאפון לכ-1,214 מיליוני ש"ח, שהביאה למחיקה בשווי הפנקסני של פלאפון בספרי החברה בסך של כ-951 מיליון ש"ח, ובהתאמה לקיטון ברווח הנקי ובהון העצמי של החברה) ולמחיקה קודמת של הערך של חברת YES (כאן), בהיקף של כ-1.5 מיליארד ש"ח, במרץ 2019.

ניתוח המשמעויות הכלכליות של המהלכים הללו בבזק ובנותיה, כפי שנותח ע"י הכתב ארז רביב - מומלץ לקריאה כאן.

מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם, שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן), מספרים, שבפרקליטות וב"כתב החשדות" לא קיימים (לא קראו מסמכים, כדי לא לסתור את התיאוריות הדימיוניות, שהומצאו ב"כתב החשדות" מפי עדי השקר, המשטרה והפרקליטות - שעסקו בכך...). 

כך, שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך הענקיות של YES, בזק ופלאפון, בעקבות כל המהלכים השגויים הללו, של צמרת בזק, בעליה ומנכ"לי משרד התקשורת דאז (ברגר ופילבר). 

מה שמוכיח, שנתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא סייע (ישירות ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו, להתמוטטות הערך הכלכלי של בזק ובנותיה, לפשיטת הרגל של "פירמידת בזק" והעמדתה למכירה אצל "כונס הנכסים" בבית המשפט המחוזי בת"א ולהפסד של כל האחזקות של משפחת אלוביץ' ב"פירמידת בזק".

כך, שכל הטיעונים, שנתניהו "עזר לאלוביץ' ולבזק", מתנפצים מול המציאות ההפוכה לחלוטין.

בעיה מס' 5: לא היה מיזוג ולא היה צורך לדבר בשיחה על מיזוג, שלא היה ולא נברא, בעת קיומה של השיחה המומצאת הזו.
זו אולי הבעיה הכי חמורה בהדלפה החדשה הזו, שבה שלמה פילבר ממציא דברים בהבל פה ומשקר "בלי למצמץ" באופן סדרתי, בניגוד לרשום במסמכים מזמן אמת,  כמופיע בפסקה הבאה:


כל כלי התקשורת וגם התגובות לכתבה של גיא פלג (מנתניהו, מהליכוד, משאול אלוביץ', מפרשנים, כתבים וכיו"ב), התייחסו לפסקה אחת, שגיא פלג השמיט בינתיים מהדיווח שלו הקיים באתר, פסקה בה שינה מילה אחת. זאת, כדי לחזק את "חומרת" הנחייתו של רה"מ ושר התקשורת נתניהו, "מצטט" פלג, לכאורה, מפי פילבר: “ברור לי שהמיזוג הזה (בין בזק לyes) הוא אסון לאומי. אסור לי לעשות אותו בשום פנים ואופן אבל אף אחד לא אמר לי את זה”. בעצם פילבר אמר את ההיפך. אולי בסגנון ש: “אף פעם לא היה ברור לי שהמיזוג הוא אסון לאומי. זה לא שמישהו אמר באיזה שלב שהעניין הזה, זה איזשהו אסון לאומי”. פשוט היפוכם של דברים, שנאמרו בשידור של גיא פלג.

אבל כולם לא שמו לב, שכל הדיווח הוא שקרי. לא רק היפוך מכוון של מילה אחת.

זה העיקר: לא היה מיזוג, לא התבקש מיזוג ולא היה כל צורך באישור מיזוג, בנקודת הזמן של השיחה, בין פילבר לנתניהו. לכן, הדיבור על "מיזוג" מוכיח, שמדובר בשיחה שקרית, שלא הייתה ולא נבראה, אלא בדמיונו של שלמה פילבר.

למה שפילבר יעיד על שיחה על "מיזוג" עם נתניהו באמצע 2015, כשבאותה עת לא היה נושא המיזוג בכלל נושא לדיון ולהחלטה \ אישור עבור נתניהו?

זה שהמשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש, כתבי הפלילים המדבררים את הפרקליטות, חוזרים שוב ושוב על המילה "מיזוג" בהקשר של "תיק 4000", מצביע בצורה הכי ברורה, על "תפירת תיק" לנתניהו. ניתחתי זאת בהרחבה כמה וכמה פעמים בסדרה, למשל כאן וכאן. 

המונח "מיזוג" בהקשר של בזק ו-YES, משמעותו המעשית היא: "הורדת חומות ההפרדה המבנית" בין בזק ל-YES, בליעת YES בתוך חברת בזק, ביטול חברת YES, העברת 2 הרישיונות של YES לבזק ועוד פעולות רגולטוריות רבות, שבסופן יש לבעלי בזק רווח כלכלי עצום, ובכלל זה מה שמכונה "נכס מס", שהוזכר בפסקה הקודמת.

דבר כזה מעולם לא התרחש ולכן, כאמור בפסקה הקודמת, בזק הפסידה אך לאחרונה את "נכס המס" הזה וגם עוד 462 מיליון ש"ח, ששילמה בעודף לרשות המיסים ב-2016, במסגרת הסכם "נכס המס" - שלא יצא לפועל, אבל את העודף הזה, ששילמה למס הכנסה, לא תקבל לעולם בחזרה ממס הכנסה, כי כך כתוב בהסכם שלה עם מס הכנסה. בקיצור: "אסון כלכלי" לקבוצת בזק, שמקורו ברגולציה, שהוטלה על בזק, בגיבוי של נתניהו, שנטען שהיה בעד בזק... 

העיקר: המונח "מיזוג" רלבנטי לעניינים הפליליים, שנחקרו למה שקרה בין מחצית 2016 למחצית 2017 וזה קשור ל"תיק בזק", שבו נתניהו לא היה קיים ולא יהיה קיים, כי הוא לא היה אז שר התקשורת ולא נגע אז בענייני בזק בתקופה הספציפית הזו, ששיאה היה בין דצמבר 2016 למרץ 2017, שבה הניסיון למזג את בזק ו-YES, בתרגיל של "הורדת ההפרדה התאגידית" תרגיל, "שנרקם" בין פילבר לסטלה - כשל כישלון חרוץ. 

מה ההבדלים בין 2 התיקים הללו ("תיק בזק" ו"תיק 4000")? פירוט כאן. 

בקצרה: ב"תיק בזק" עוסקת החקירה והחשדות בניסיון "מיזוג בזק -YES", מה שהתרחש בסוף 2016, בעוד ש"בתיק 4000" עוסקת החקירה באישור "העברת אמצעי שליטה" בין YES - יורוקום לבזק, מה שקרה עד מחצית 2015. 

כלומר: פילבר, המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש, המדליפים, הכתבים המטעים בכלי התקשורת, שאר עדי השקר וכיו"ב, לקחו מונח ומהלכים רגולטוריים של סוף 2016 והניעו אותם אחורה, ב"מכונת הזמן" המופלאה שלהם, ושתלו אותם שנה וחצי קודם לכן, היישר לתוך הפה של נתניהו ופילבר.

השם היחיד לפעולה כזו הוא: "תפירת תיק".

זה שנתניהו לא יודע מונחים רגולטוריים - זה לא דבר חדש או מפתיע, כי הוא לא עורך דין בתחום שוק ההון ולא מומחה לרגולציית עולם התקשורת ודיני התאגידים הנסחרים בבורסה. 

אולם, שלמה פילבר הוא בדיוק האיש, שמבין היטב את ההבדלים החשובים ביותר הללו, בין "העברת אמצעי שליטה", שזה כמו "העברת בעלות על רכב", אבל בתחום הרישום של הבעלות על מניות, לבין "מיזוג".

אלה 2 מונחים בתחום דיני התאגידים ושוק ההון והרגולציה של עולם התקשורת, שאין בינהם שום קשר והם מטופלים במנגנונים רגולטוריים שונים לחלוטין.

למה שלמה פילבר הבין ומבין היטב את ההבדלים בין "מיזוג" ל"העברת אמצעי שליטה"?

כי ככה הוא הציג את עצמו, במו ידיו ובחתימתו, לקראת כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת.

הקטע של הצילום הנמצא להלן לקוח מכאן:


שלמה פילבר הוא לא רק עורך דין. הוא עשה תואר שני בתחום המימון ושוק ההון ועבר בהצלחה את המבחנים של הרשות לניירות ערך וקיבל הסמכה ממנה לניהול תיקי השקעות.

הוא לא רק היה בעל ידע תיאורטי בתחום שוק ההון ודיני ניירות הערך, הוא עסק בתחום הזה בפועל (גם בתפקידים ניהוליים רבים וגם בעיסוק ישיר רב שנים בתחומים הללו), כפי שהוא מציין במו ידיו ובחתימתו, בקורות החיים שלו:
 

כלומר: כששלמה פילבר מדבר בעדותו המודלפת, על דבריו במחצית 2015 עם נתניהו על "מיזוג", כשהוא יודע היטב, גם בהשכלתו, ההסמכה שלו מהרשות לניירות ערך ומהנסיון רב השנים, שהוא עסק בפועל בתחום ההשקעות הפיננסיות, הוא הבין ומבין היטב, שהוא אינו אומר אמת.

זאת, כי באותה עת לא היה שום דיון על מיזוג (זה דיון, שנעשה ממחצית 2016 ובעיקר בסוף 2016), ובשיחה שלו עם נתניהו, הדיון היה אמור להיות על "אישור להעבר אמצעי שליטה", זהו.

"מיזוג" בכלל לא היה על השולחן לאישור נתניהו, או מועצת הכבלים והלוויין ומשרד התקשורת.

הפרקליטות והיועמ"ש החליפו את המילה "מיזוג" ("מיזוג בזק-YES") שהופיעה בחקירות המשטרה ובסיכום חקירת המשטרה, למילה "עסקה" (עסקת בזק-YES") ב"כתב החשדות" לכל אורכו. אולם, גם המילה הזו לא נכונה עובדתית וחוקית. שר התקשורת (ולפניו מועצת הכבלים והלוויין וכל מי שעסק בנושא), לא התבקש ולא אישר שום "עסקה". מה שהתבקש ואושר, זה שינוי שם. דהיינו: שינוי רישום ברישיון של YES, מהשם "יורוקום ובזק" לשם "בזק", בסעיף ברישיון שכתוב בו מי הם בעלי המניות של YES. זה הכל. לא יותר ולא פחות. רק שינוי שם בעלי המניות, בסעיף ברישיון והמינוח המשפטי של השינוי הזה הוא: "העברת אמצעי שליטה". לא שום שם אחר. לא "עסקה" ולא "מיזוג". 

אגב, היחיד, שאישר "מיזוג" ב-2015, זה היועמ"ש הקודם (וינשטיין). לא בדיוק ברור כעת למה, כי המסמכים המפורטים של החלטותיו לא נמסרו לי וגם לא הודלפו. אולם, להערכתי, היועמ"ש הקודם אישר לשר התקשורת ולמועצת הכבלים והלוויין גם "מיזוג", כדי למנוע ממנו ומאנשיו בלשכת היועמ"ש, עבודה חוזרת על הנושא, במידה ויגיעו אליו בהמשך הדרך, בבקשה חדשה, לבקש אישור "מיזוג". כנראה, מבחינת היועמ"ש הקודם, שהחלטותיו עדיין בתוקף, אישור "העברת אמצעי שליטה" מהווה תקדים ואישור משפטי מספק, גם לאישור "המיזוג" ואין צורך מבחינתו, לדון בזה עוד פעם. ההערכה הזו שלי אינה תיאורטית, כי כשנה וחצי אחרי כן, כששלמה פילבר פנה ליועמ"ש ולפרקליטות לאשר "מיזוג", הוא קיבל אישור כזה במהירות ובלי כל תנאים (למעט דרישה הגיונית לבצע שימוע, בטרם החלטה סופית). מדובר באישור, שהתקבל אצל פילבר ממש לקראת סוף 2016, מהמשנה ליועמ"ש.

נתניהו מעולם לא נדרש לאשר "מיזוג" ואלוביץ' מעולם לא פנה לנתניהו או לשר התקשורת ארדן, שקדם לו, לאשר "מיזוג". לא היה דבר כזה בכלל, לא אז ולא אחר כך. 

לכן, גם לא היה מעולם "דד ליין" לאשר "מיזוג" (בנקודת הזמן של 2015) ולא היה צריך אז "לגמור את המיזוג של בזק YES", כי לא הייתה באותה עת בקשה כזו ל"מיזוג", לא היה אז דיון על זה וזה בכלל לא היה ולא נברא מאז ועד עצם היום הזה.

זה נולד רק בדמיונו של פילבר, והוא "השתיל" זאת בשיחה מדומינת שלו עם נתניהו, בעידוד המשטרה והפרקליטות. 

כך, בהדלפה הזו, יש הוכחה, מעבר לכל ספק סביר, לאחת משיטות "תפירת תיק 4000" לנתניהו. לקחו כאן נושא, שטופל רגולטורית בסוף 2016 תחת שר אחר לגמרי, נושא "המיזוג" של בזק-YES, ו"הניעו אותו לאחור במכונת הזמן" - לאמצע שנת 2015, היישר לתוך שיחה של פילבר עם נתניהו, במועד לא ידוע (אבל כנראה מדבריו שזה היה בשבוע של 8-11.6.15), שיחה שלא הייתה יכולה להתקיים אז על ענייני "מיזוג", כי זה לא היה נושא ש"מונח על שולחן" לדיון, להחלטה ולאישור.

איך שלמה פילבר יכול לדבר על ה"מיזוג" במונחים של "אסון לאומי", בשיחתו עם נתניהו באמצע 2015, כשהנושא הזה (של "מיזוג") בכלל לא קיים, לא נדון, לא התבקש ולא נדרש לחתימת ואישור נתניהו? הוא (פילבר) הרי מבין היטב במונחים הללו של שוק ההון! למה הוא "הזיז" מונח רגולטורי של שוק ההון, שטופל על ידו באינטנסיביות יתרה בסוף 2016 ("תיק בזק"), לשיחה עם נתניהו באמצע 2015 ("תיק 4000")???

יודגש שוב למי שלא קולט את העניין: שום דיון ושום בקשה ל"מיזוג" לא היו אז על הפרק (באמצע 2015), לא במשרד התקשורת ולא במועצת הכבלים והלוויין. הייתה רק בקשה של YES ל"העברת אמצעי שליטה", כלומר שינוי רישום בעלות על המניות, שהיו רשומות ברישיון של YES. זהו. זה עניין טכני - רישומי של מניות, שאין בינו לבין "מיזוג" - שום קשר רגולטורי. 

שורה תחתונה בעניין זה:
החשיפות האחרונות (כולל החשיפות המתמשכות של אלי ציפורי ויואב יצחק) מחקירת "תיק 4000", משלימות ומעצימות את מה שמפורסם בכל עשרות פרקי הסדרה (הרשימה המלאה בנספח ה' בתחתית המאמר), שמדובר בחקירה רשלנית ביותר, שנסמכת רק על "עדי שקר" ומתעלמת ממסמכים ברורים, שמצביעים לא פעם ולא פעמיים בדיוק הפוך ממה שהעדים הללו אומרים והפוך ממה שכתוב ב"כתב החשדות" (וכמובן הפוך לסיכום החסר כל בסיס, של "חקירת המשטרה").

במקום קודם כל לעמת את "עדי השקר" מול המסמכים והעובדות ה"מוצקות בבטון", חקרו את נתניהו בהנחה, שעדויות העדים הללו נכונות, ומכל המסמכים הסותרים ומכל העובדות הנובעות מהמסמכים הללו - פשוט מתעלמים והכי גרוע: מעלימים אותם מ"כתב החשדות".

גם מתעלמים מכל החוקים, הנהלים והתקנות, שנוגעים לעניינים הנידונים ב"כתב החשדות". מתעלמים מכל מה שיש באתר משרד התקשורת ומכל תהליכי קבלת ההחלטות בענייני רגולציית התקשורת. 

שום איש מקצוע בתחומים בהם עוסק "תיק 4000", לא היה מעורב בחקירה, ולכן אוסף הטעויות של המשטרה והפרקליטות בתיק זה, הפך להיות כמעט אוסף אין סופי של טעויות, הטעיות ושגיאות. 

יתרה מכך, בצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש החליטו (ככל המסתמן), להפוך את כל נושא "ההדלפות" של מה שיש בתיק הזה ל"ישראבלוף" אחד ענק, כמפורט בפרקי הסדרה הרשומים בנספח ה' כאן למטה, ועי"כ הם החליטו ש"תופרים כאן תיק נוסף", הפעם לעורכי הדין של נתניהו, כאילו הם המדליפים... 

נראה כאן כאילו יש, לכאורה, "אינטרס משותף", שקושר את המפכ"ל הקודם, פרקליטות ת"א, פרקליט המדינה ועוד בעלי תפקידים בכירים, שנותחו ב-31 פרקי הסדרה, ואת האינטרס המשותף הזה כיניתי בשם: "ניסיון להפיכה שלטונית באמצעים משפטיים".

זה לא היה מקרי, ששלמה פילבר עשה לי 2 לייקים בטוויטר.

לכן, הצעתי (בהיעדר כל חלופה אחרת, במבנה החוקי של מדינת ישראל- ראה בנספח ד' כאן למטה וגם פירוט בנספח ב' כאן), להקים "ועדת חקירה ממלכתית", שתבדוק "מי בישל את הדייסה הזו". 

ניתוח ההדלפות האחרות מהשבועיים האחרונים - בקצרה:
אחרי ההדלפה השקרית, שניתחתי כאן למעלה, היה שטף נוסף של הדלפות, שאנתח אותן כאן די בקצרה, היות והן כוסו כבר בהרחבה והוזמו, גם ע"י כתבים דוגמת אלי ציפורי ויואב יצחק וגם ע"י אחרים. 

1. ההדלפה על דרישת נתניהו לפטר את הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר לכלכלה דאז במשרד התקשורת.
 ההדלפה במלואה (שודרה ע"י גיא פלג) נמצאת כאן. 

אין להדלפה הזו שום היבטים פליליים משום סוג והיא לא שייכת בכלל ל"תיק 4000" ונועדה רק להגביר את הרושם בציבור של "נתניהו הוא עבריין סדרתי".

אגב, אני עצמי, עוד הרבה לפני נתניהו, דרשתי וקראתי בכתבותיי, שוב ושוב, לפטר את הרן לבאות, בתמונה משמאל, שהיה מכשול מיומו הראשון ועד יומו האחרון במשרד התקשורת.

הוא היה "בן זוג" ל"תעלולים" של אבי ברגר בנושאים רבים.

ניתחתי כמה פעמים את עדותו והיא יכולה לכל היותר "לעטוף דגים בשוק". כלום. חבל"ז (ר"ת: "חבל על הזמן" שלי ושלכם, לבזבז מילים וזמן - עליו). 

2. הדלפת שיחת איוב קרא עם נתניהו.
ההדלפה מצויה כאן, וכאן. ניתוחים (די שגויים, יש לומר), סביב ההדלפה הזו יש למשל: כאן וכאן.

אין להדלפה הזו שום קשר ל"תיק 4000" ולשום היבט פלילי, והיא נועדה רק להגביר את הרושם בציבור של "נתניהו עבריין סדרתי".

מי שהדליף (וזה לא איוב קרא, בתמונה משמאל, או מי ממקורביו, זה ייחשף די בקרוב), עבר על המון סעיפי חוק. סיפור די חמור.

בכל מקרה, "הסדרי ניגודי העניינים", שנקבעו ע"י היועמ"ש, אסרו על נתניהו לעסוק רק בענייני בזק וקבוצת בזק. זהו. כל השאר מותר. עובדה. עוד על כך ומה שלא רוצים שהציבור ידע בנושאים הללו - כאן.

היו פרשנים שטענו, שנכון שהשיחה בענייני "ערוץ 20" אינה סותרת את הנחיית היועמ"ש, אבל השיחה על ביטול מועצת הכבלים והלויין כן סותרת את הנחיות היועמ"ש, כי זה ישפיע בשרשרת על הרגולציה והפיקוח על YES.

הטיעון הזה ממש לא נכון, משום שביטול מועצת הכבלים והלויין הוא לא דבר חדש וזה ממש לא ישפיע על הרגולציה על YES, כי הרגולציה הזו תישאר, בדיוק על פי חוק התקשורת, תקנות התקשורת והרישיונות של YES, גם בלי מועצת הכבלים והלויין.

יש 2 אפשרויות מרכזיות, להמשך הרגולציה על YES, בלי מועצת הכבלים והלוויין, שגם אני קראתי לפירוקה, וגם 6 ועדות ציבוריות ומקצועיות, שעסקו בכך. האחרונות היו: "ועדת שכטר" ו"ועדת פילבר", ועדות, שהמליצו בדיוק את זה.

זאת, כי אין כל היגיון לקיומם של 4 גופים רגולטוריים המפקחים על תחום השידורים הרב-ערוציים בישראל: משרד התקשורת, הרשות השנייה, רשות השידור (כיום - התאגיד), מועצת הכבלים והלוויין (זאת מלבד גלי צה"ל, שמפוקח ע"י צה"ל - משרד הביטחון) ואלו הן 2 האופציות המרכזיות להעברת הפיקוח על YES, לאחר ביטול מועצת הכבלים והלוויין:

• אפשרות הראשונה, לפרק את המועצה ולהעביר את הטיפול ב-2 הרישיונות של YES למשרד התקשורת, שממילא מטפל בכל שאר הרישיונות של קבוצת בזק (דוגמת בזק, בזק בינלאומי, פלאפון ועוד). כך, גם לגבי רישיון השידורים של הוט, שמטופל במועצה, כשממילא משרד התקשורת מטפל בכל שאר הרישיונות של קבוצת הוט (דוגמת: הוט-נט, הוט-מובייל, הוט-מפ"א-ייחודי ועוד). הטיפול בכל הרישיונות של קבוצת תקשורת תחת קורת גג אחת זו אופציה בהחלט חשובה וטובה ואני תומך בה, ולא רק אני, והיא חלק מתפיסת הקמת "הרשות לתקשורת", רשות, שלא קמה עד היום, מטעמים פוליטיים. 
• אפשרות שנייה, שנתניהו תמך בה, לאור ההמלצות של הוועדות הרבות, שעסקו בנושא הזה ב-2 העשורים האחרונים, אופציה, שהיא רק שלב ראשון ונחוץ לקראת הקמת "רשות לתקשורת". זו, כאמור, אופציה בה תמך נתניהו במשך שנים ולא היה בה שום דבר חדש, מפתיע או חשד פלילי. האופציה הזו היא: הקמת גוף מאוחד של 2 מועצות, מה שמכונה "ברית המועצות". כלומר: ביטול המועצה ומיזוג מועצת הכבלים והלוויין בת פחות מ-15 תקנים, לתוך הרשות השנייה בת למעלה מ-50 תקנים. טיוטת הצעת החוק למיזוג הזה, הקרויה בשם "ברית המועצות" מצויה כאן - למתעניינים.

הצעת החוק הזו עברה בקריאה ראשונה בכנסת, עוד לפני היותו של נתניהו שר התקשורת, היא עברה בוועדת השרים לחקיקה ונתקעה בוועדת הכלכלה של הכנסת מסיבות פוליטיות. החוק הזה קודם בצורה נמרצת בכנסת ע"י השר משה כחלון ואחריו ע"י השר גלעד ארדן, עוד שנים בטרם נתניהו היה שר התקשורת, אולם, גם כחלון וגם ארדן לא הצליחו לקדם את החוק. העניין הזה הוא ממש לא הפתעה ולא שום חידוש, והוא פורסם ברבים כמה וכמה פעמים למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן.

בנוסף, בוצע ניתוח מקצועי, שנקרא RIA (כאן), לעניין הזה בסוף 2016, עם כל הנימוקים, שהיו אז על השולחן, נימוקים, שהונחו בפני קרא ונתניהו. 

כלומר: הדיבורים בין קרא לנתניהו על ביטול המועצה, אינו מבטל את הפיקוח על YES, אלא נועד ליישם את המלצות של ועדות ציבוריות רבות, שהמליצו בדיוק על זה ב-2 העשורים האחרונים ולקדם את יישום "חוק ברית המועצות", שנתקע בוועדת הכלכלה של הכנסת, מסיבות פוליטיות שונות.

אין בזה שום היבט פלילי משום סוג, שום בעיה אחרת משום סוג ושום סתירה לשום הנחייה של שום יועמ"ש. 

3. הדלפת "פסגת התאנים והיין" בין פילבר לאלוביץ'.
ההדלפה הזו כאן כאן וכאן. אין להדלפה הזו (שמסבכת דווקא את פילבר ואלוביץ', בתמונה משמאל), אין שום היבטים פליליים הנוגעים לנתניהו משום סוג והיא לא שייכת בכלל ל"תיק 4000", והיא נועדה רק להגביר את הרושם בציבור של "נתניהו הוא עבריין סדרתי".

מדובר כאן בפגישה ראשונה מסוגה בתחום שנדון בה, פגישה שלא הניבה שום תוצאות (לא מעשיות ולא בכלל), במה שהתפתח אחרי יותר משנה ל"פרשת בזק", כשנתניהו איננו בפרשה זו, כפי שכבר ציינתי קודם.

יש כאן את הבסיס לרעיון, שפילבר החל לגבש אז במוחו: אישור עתידי של "המיזוג" דרך ביטול "חומות ההפרדה המבנית" בין בזק ל-YES תמורת פריסת סיבים, שבזק תתחייב לבצע בכל רחבי הארץ. הצעה דומה (אם כי שונה בפרטיה) פילבר גיבש במוחו גם מול הוט. 

את השקרים בהדלפה הזו כבר חשף ובהרחבה הכתב יואב יצחק - כאן, כאן וכאן. כך, שאין לי מה להוסיף על חשיפותיו המדויקות והמבוססות על מסמכים מזמן אמת.

מדובר בהדלפה הזו בשטויות, שלא שייכות בכלל לנתניהו ול"תיק 4000". גם אלי ציפורי המשיך באותו קו של יואב יצחק, של קעקוע השקר הזה (כאילו זה שייך לנתניהו ול"תיק 4000"). 

הבעיה היחידה הקיימת כאן היא מול שלמה פילבר, שפעל בסתר לאורך כשנתיים ולא ביצע שום שימוע ציבורי בעניין "המיזוג" והרעיונות שלו, שפיתח מול בזק וראשיה באופן עצמאי, למרות שנדרש שוב ושוב לבצע שימוע בעניין זה, דרישה שבאה, (כאמור לעיל), גם מהמשנה ליועמ"ש.

בכל אופן, הנושא הזה טופל במלואו ב"תיק בזק" וכאמור לעיל, אין לנתניהו כל קשר בעניין מה שיש ב"תיק בזק".

אסור להתבלבל בין התיקים, כי זה בדיוק מה שעושים בכל ההדלפות הללו, בשליחות "הקליקה" וגרורותיה, במטרה להפיל את נתניהו מכסאו, בקנוניה משפטית הבנויה סביב "תפירת תיקים".  

עדכון 12.9.19: ראיון מקיף ונוקב באתר "משחק מילים" - בפוסקאסט, פורסם היום - http://bit.ly/2lQsLUk
הפודקאסט הזה הומר לסרטון ביוטיוב - כאן. 

עדכון 14.9.19, 22:00: 
אם זה נכון, ועו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט אישר את ההדלפות לתקשורת ובכך ניסה להשפיע על שתי מערכות הבחירות, מדובר בשערורייה המשפטית הגדולה שהייתה אי פעם בארץ (ואולי בעולם), שבה יועץ המשפטי לממשלה, מאשר במו פיו לעבור עבירות פליליות, לצמרת המשפטית של מדינת ישראל (הפרקליטות). 
ועדת חקירה (כפי שאני קורא בכל כתבותיי מזה כשנתיים) היא צורך מיידי ואקוטי, כולל התפטרות מידית של עו"ד ד"ר מנדלבליט מתפקידו והקמת "צוות חרום" במשרד המשפטים, בראשות שר המשפטים, כדי לפרק ולשקם את הגוף העברייני (לכאורה) הזה. המקור למידע הזה מפיה של רינה מצליח מ"החדשות" מצוי כאן [בדקה 09:30].
 
במקביל, יש להשעות לאלתר את רינה מצליח מתפקידה ב"החדשות", על שעברה על הסעיף הבא בתקנון האתיקה של העיתונות: "חסיון עיתונאי, 22. לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור". 

כמובן שיש צורך בחקירת משטרה של השערורייה!! 

תזכורת: "חזקת החפות" חלה גם על המשתתפים והחשודים (לכאורה) בשערורייה הזו. 

גם במקביל, המקור המרכזי להדלפות שנחשף על ידי רינה מצליח, עו"ד ד"ר מנדלבליט, ביחד עם כל הפרקליטים שכבר זיהיתי שהדליפו, אמורים לפנות מידית את כסאם.
 
פירוט חשיפת זהות המדליפים: כאן וגם כאן. סיכום באולפן הטלוויזיה: כאן. ➰ 

עדכון 14.9.19, 23:00:
לאחר החשיפה של המדליף הראשי של רינה מצליח מ"החדשות", שלחתי לצמרת משרד המשפטים לרבות לשר המשפטים את השאלה הדחופה הבאה:
"האם נכון מה שנאמר כאן ע"י רינה מצליח: http://bit.ly/2mgnB4n
שעו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט אישר את ההדלפות?
אם זה נכון, האם לא מן הדין שהיועמ"ש יתפטר לאלתר מתפקידו?".

תגובת משרד המשפטים: "לא היה ולא נברא".

כלומר: רינה מצליח שיקרה (או שלא, לא יודע כרגע - למי להאמין). 

ההתייחסות אלי ציפורי לפרשה הזו - כאן. 

עדכון 15.9.19, 22:00: משרד המשפטים מסר כי טענת פרקליטי ראש הממשלה בנימין נתניהו לפיה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר להדליף לתקשורת תמלילים מחקירות נתניהו היא אבסורדית. "בהמשך למכתבם של באי כוחו של ראש הממשלה בעקבות טענה אבסורדית שפורסמה כאילו היועץ המשפטי לממשלה אישר שידור של תמלילים מהחקירות שבהן נחקר ראש הממשלה כחשוד, נבקש למסור כי מדובר בטענה מגוחכת, אשר מוכחשת באופן מוחלט. טענה זו לא הייתה זוכה להתייחסות כלשהי מטעמנו, אלמלא מכתבם של הסנגורים המלומדים, אשר הועבר לתקשורת הערב. מדובר בחומרי חקירה שנמסרו לסנגורים כמקובל לצורך היערכותם לשימוע, ולצורך זה בלבד".

כלומר: אם נאמין לתגובת משרד המשפטים, וכרגע אין לי שום מידע אחר סותר, רינה מצליח פשוט שיקרה בשידור חי. פשוט שיקרה לעם ישראל בשידור חי ובכוונה. 
יש עוד אפשרות: המקור שלה בצמרת הפרקליטות אמר לה את זה והיא חשפה זאת בשיחה עם נתניהו, כלומר חשפה מה המקור שלה אמר לה בחשאי, שזו עבירה אתית ממדרגה ראשונה, לפי סעיף 22 בתקנון האתיקה של העיתונות. 
כך או כך, רינה מצליח אמורה הייתה להתפטר מידית מתפקידה (או שמנהלי ערוץ "החדשות" אמורים לפטר אותה), בגלל הכישלון המהדהד והחמור הזה, איך שלא נסתכל עליו. 
העובדה שלא התפטרה, לא פוטרה ולא הושעתה ואפילו לא נקראה לברור, מצביעה בברור על ניצחון "הקליקה" ושליחיה, שמבצעת מזה כמה שנים "פוטש" שלטוני במסווה כביכול משפטי, בשת"פ מלא של כמה כלי תקשורת מרכזיים. 
העיקר: המדליפים הנכונים מהפרקליטות ולשכת היועמ"ש נחשפו כבר על ידי (ולא רק על ידי), מזמן. 

עדכון 15.9.19 22:15: חשיפת התכתבויות בין "עד המדינה" ניר חפץ לבין בועז גולן מערוץ 20 חושפות את השקרן הזה במלוא קלונו. ניתוח של החשיפה הטרייה הזו ע"י אלי ציפורי: כאן (או כאן). 

עדכון 2.9.19: בזק דיווחה לבורסה (כאן), שהפרקליטות שלחה הודעות לאנשים הבאים: שאול אלוביץ', אור אלוביץ', עמיקם שורר, לינור יוכלמן, רון איילון, סטלה הנדלר, אלי קמיר, על כוונתה להגיש נגדם כתב אישום ב"תיק בזק", בכפוף לשימוע בפני פרקליטות מיסוי וכלכלה מחוז מרכז. ההודעה המלאה של הפרקליטות נמצאת כאן, למתעניינים. 

לא נשלחה הודעה מה ההחלטה "בתיק בזק", לעוזרת מנכ"ל משרד התקשורת - עדי קאהן גונן, שכנראה עניינה צורף ל"תיק 4000" והופרד מ"תיק בזק", מטעמים לא ברורים. 

עדכון 7.10.19: העיתון "ישראל היום" מפרסם (כאן) קטע מעדותו של שלמה פילבר שמשלים את מה שניתחתי  לגביו בתחילת הכתבה. בתמליל מתוך עדותו של פילבר במשטרה, שנחשף לראשונה, הוא מתייחס להחלטה לאשר את מה שמכונה (בטעות) "מיזוג בזק־yes", החלטה העומדת במרכז החשדות כנגד נתניהו ב"תיק 4000". פילבר מתעקש כי לדעתו ההחלטה אינה בעייתית. למרות ניסיונות שונים של החוקרים לדובב אותו בנושא - פילבר חוזר ואומר כי ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים. הנה צילום הקטע שנחשף:


עדכון 10.11.19: הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר לכלכלה לשעבר במשרד התקשורת (ומ"גיבורי תיק 4000" התפור), החל לשמש כיועץ עבור IBC. ככה "נסגר המעגל" של הקושרים ו"הקליקה" כנגד נתניהו, בשירות סלקום ושות' (כאן). 

עדכון 10.11.19: אלי ציפורי פרסם פוסט בפייסבוק (כאן) על קטע מעדותה של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן חי-שגב התומכת בגרסת נתניהו. 

יודגש שבאותו יום של האישור של העסקה במועצת הכבלים והלוויין (23.5.15), מועצת הכבלים והלוויין אישרה 2 שינויים ברישום של בעלי המניות: אישור אחד ל-YES ואישור שני ל-HOT. אותו סוג של אישורים בדיוק לשתי החברות. לדיון האישור של הוט הגיעה היועצת המשפטית של הוט שהשתתפה בתחילת הדיון (הציגה למשתתפים את הבקשה לשינוי הרישום והנימוקים המשפטיים והאחרים לכך) ונכנסה לדיון אחרי שהתקבלה החלטת האישור והתעדכנה בהחלטה. ככה מקובל בנושאים כאלו. אם העו"ד של YES היה מגיע לדיון של בקשת YES, גם הוא היה מציג את בקשת YES בתחילת הדיון, יוצא, ונכנס בחזרה לקבל עדכון על ההחלטה אחרי הדיון. היות ולא הגיע עו"ד של YES (לא מצאו צורך להזמינו, כי כל החומר בעניין כבר עובד והוכן טרם הישיבה ונשלח בזימון למשתתפי הישיבה ולא היה צורך שהוא יציג את הנושא למשתתפי הדיון, בשונה מהאישור שהתבקש להוט שלגביו לא נשלח חומר הסבר מקדים לחברי המועצה), אזי זה בהחלט בסדר שעדכנו את המנכ"ל של YES רון איילון בטלפון לפני ואחרי הדיון, בדיוק כמו שנהגו במקרה של הוט (שבו לא היה צורך בעדכון טלפוני למנכ"לית הוט, כי העו"ד של הוט הייתה נוכחת פיזית במשרדי מועצת הכבלים והלוויין והשתתפה בדיון בתחילתו ובסופו). זה מופיע בכתבות שפרסמתי אודות "תיק 4000" התפור, והפרוטוקול של הדיונים הללו גלויים לגמרי לציבור (רק המשטרה והפרקליטות לא יודעים לחפש בגוגל ולא מצאו את זה, או לא רצו למצא את זה, כדי לא "לקלקל את התיק"): כאן. 

נספח א'

לוח הזמנים שלפני העסקה מצביע בברור, שלא הייתה כל בעיה במהלכי אישור מה שמכונה "העסקה" (או מה מכונה בשם המטעה: "המיזוג", ע"י עדי השקר ובסיכום החקירה של המשטרה).

היו הרבה כסת"חים ("כיסויי תחת"), בגלל הרגישות של אישור "העסקה", אבל התנגדויות - לא היו. 

מהיכן אני למד, שראשי בזק ו-YES היו מעודכנים עד הפרט האחרון, וממילא דיווחו על כך בזמן אמת לשאול אלוביץ'?
בעיקר מהמסמכים, שאציג כאן (יש עוד הרבה מסמכים. אני מציג רק את העיקריים והחשובים):

א. דיווח של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן חי שגב, שלקוח מתמלול הישיבה ב-23.6.15 - כאן:


יש כאן דיווח, שהיו לה (ליו"ר המועצה) פגישות עם נציגי YES וכן בשבוע שבין 19.6.15 (יום א') לבין 23.6.15 (יום ה'), הייתה לה פגישה גם עם ראשי בזק. מייד נזהה את התאריכים המדויקים.

ב. דיווח של ריקי וייסמן, מ"מ ממונה כלכלה, מנהלת הסדרת השידורים לציבור, מועצת הכבלים והלוויין (הכלכלנית בפועל של המועצה). הדיווח לקוח גם כן מתמלול הישיבה ב-23.6.15 - כאן:


כאן יש לנו את מועד הפגישה המדויק עם ראשי בזק ו-YES, ועם היו"ר (כמדווח בסעיף הקודם), בשבוע, שקדם לאישור.

זה היה ביום ד' 22.6.15.

ג. מסמך דיווח מ- 29.4.15 של אותה ריקי וייסמן, הכלכלנית בפועל של המועצה, בדיווח שלה ליו"ר המועצה על מהלכי הטיפול שלה בבקשת אישור העסקה. הדיווח לקוח מפרק 22 בסדרה: 






היות והמועצה החלה לפעול במרץ בתהליכי הבדיקה לקראת אישור העסקה מ-1.4.15, והדיווח הזה כאן הוא מ-29.4.15, עולה, שבמהלך חודש אפריל 2015 במועד, שלא כתוב כאן, ריקי וייסמן נפגשה עם ראשי YES ודנה איתם בפרטי פרטים באישור העסקה עד לרמה של דיונים על תהליכי המעבר של YES לשידור על רשת האינטרנט, נושא לא בדיוק חשוב, לעניין אישור עסקה. זאת, משום שהנושא הזה "נטחן עד דק" בשימועים ובדיונים ובהחלטות של מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, בבית הדין להגבלים עסקיים כמה פעמים ובבג"ץ, כבר מהעשור הקודם, כמנותח בהרחבה בפרקי הסדרה הקודמים.  

תשומת לב, שבחודש אפריל 2015, המנכ"ל היה אבי ברגר (פוטר ב-17.5.15). כך, שעוד הרבה לפני ששלמה פילבר הגיע למשרד, היו דיונים מול ראשי YES על אישור מה שמכונה בטעות "המיזוג". אלה לא היו דיונים סודיים ונסתרים, הם דוווחו במערכת הפנימית, גם בתוך קבוצת בזק וגם במשרד התקשורת. כך, שלא הייתה כל סיבה לשאול אלוביץ' לבקש מנתניהו לעשות דבר מה, כי הכל הלך כסדרו.

אפילו אבי ברגר הסיר את התרגילים שלו לעסקה, בסוף מרץ 2015, כשהעביר את הבקשה לעסקה לאישור מועצת הכבלים והלוויין וביקש במקביל מעו"ד דנה נויפלד, לבצע בדיקה עצמאית משלה בנושא, מה שבוצע על ידה וגם היא לא הציגה בזמן אמת, שום ממצא על בעיות, או התנגדויות משום כיוון ובשום נושא לעסקה. היא המליצה פעמיים ובחום לשר התקשורת, לאשר את העסקה. אלו העובדות ואין עובדות אחרות. יש רק עדויות שקר של כמה אנשים, שמסרו אחרי שנתיים ויותר עדויות שקר על מה שהיה בזמן אמת - מתועד היטב.  

ד. מסמך הרשות לניירות ערך מ-17.8.15, שביצעה "פרה-רולינג" בנושא "נכס המס" של העסקה, זמן קצר לאחר שאושרה במשרד התקשורת, ובין היתר, הרשות לניירות ערך דיווחה על מועדי הפגישות, כמופיע בתצלום הבא, הלקוח מכאן:


כפי שאנו רואים מהמסמך הרשמי הזה, עליו חתומים כל הבכירים של הרשות לניירות ערך, היה רצף של פגישות (מעבר לתכתובות ולטלפונים) בין ראשי בזק ו-YES וצמרת משרד התקשורת ומועצת הכבלים והלוויין.

כאן בתצלום שמעל, אנו רואים בברור את הפגישה של 19.3.15, עליה מדווחת יו"ר המועצה (ראה סעיף א' כאן למעלה). 

בנוסף, אנו רואים את התהליך שהתרחש בין 22.4.15 לבין סוף חודש אפריל 2015, בין היועץ המשפטי של המועצה לבין ראשי YES בנושאים משפטיים. תזכורת: בעת ההיא עדיין המנכ"ל היה אבי ברגר.
כלומר: היה מו"מ משפטי אינטנסיבי בין המועצה ל-YES בתקופת אבי ברגר וכולם, כולל אלוביץ' ואבי ברגר, ידעו מזה. 

כ"כ, יש כאן מפגש נוסף ב-21.6.15 (יום קודם למפגש של 22.6.15 שיש בסעיף ב' כאן מעל), בין מנכ"ל YES עם נציגי המועצה ועם חברת עדליא, החברה, שייעצה כלכלית למועצה בעניין העסקה. 

ה. מסמך הדיווח של הממונה על חוק חופש המידע במשרד התקשרות, בהמשך לעתירת "התנועה לאיכות השלטון בישראל", שהתקבלה ואושרה בבית המשפט המחוזי בירושלים, לגבי מועדי הפגישות של חברת עדליא עם צמרת מועצת הכבלים והלוויין (במסמך הזה, הממונה התבקש לדווח למבקשים רק על המשתתפים מעדליא וממועצת הכבלים והלוויין ולא נדרש לדווח על פירוט המשתתפים החיצונייים, כלומר ראשי בזק ו-YES. על פירוט המשתתפים החיצוניים הללו, אנו למדים מהמסמכים האחרים).

הקטע בצילום לקוח מכאן:


המסמך הזה נחשף ונותח בהרחבה בפרק העשירי בסדרה.

כפי שאנו רואים, במה שסימנתי באדום, יש ב-2 תאריכים הללו הצטלבות מדויקת של תאריכים, הכל חופף: בתאריכים 21.6.15 ו-22.6.15 התקיימו מפגשים משותפים בין יו"ר המועצה ד"ר יפעת בן חי-שגב, ריקי וייסמן ועוד אנשים בכירים וחשובים מהמועצה, ראשי עדליא וראשי בזק ו-YES.

מפגשים כאלה התקיימו, על פי המסמך הזה, גם ב-17.6.15 וב-18.6.15, אבל אין כאן פירוט לגבי נציגים החיצוניים. היות ועלדיא ומנהליה לא נחקרו ב"תיק 4000", אין כרגע תיעוד נוסף מצטלב, ל-2 מפגשים הללו. אולם, 2 המפגשים הנוספים הללו בברור ובוודאות מוחלטת - אכן התקיימו.

ו. דיווח של עדליא עצמה - לקוח מכאן:


במסמך של עדליא מדווח על המפגשים, אך אין כאן תאריכים, אבל התאריכים נמצאים במסמכים הקודמים. 

כל המסמכים משלימים זה את זה ומצטלבים זה עם זה, ללא כל סתירות (אין גם שום מסמך אחר סותר, יש רק עדי שקר סותרים, שמסרו עדויות שקר שנתיים אחרי התאריכים הללו), כל הפרטים הנכונים מצויים במסמכים המקוריים הללו - מזמן אמת. 

שורה תחתונה לנספח זה:
הוצגה העובדה, שנציגי בזק ו-YES היו מעודכנים לאורך כל הזמן, מאז מחצית 2014 ועד מועד האישור, ובמיוחד בתקופה ובימים לפני האישור, בכל הבדיקות והשאלות של מועצת הכבלים והלוויין (לרבות ע"י חברת עדליא, שעבדה עבור המועצה). כך, שלא היה כל צורך לזרז מישהו, או ללחוץ על מישהו, כי הכל זרם כרגיל, בעבודה רגולטורית מהסוג הזה.

גם איש מכל המשתתפים בהחלטות ובדיונים לא דיווח על איזה לחץ משום כיוון. כולם עבדו בצורה מרוכזת לפי לו"ז ידוע, לאישור העסקה לפי כל הכללים, החוקים והתקנות, דיווחו, קיימו דיונים, הכל כסדרו, במערכת בירוקרטית שכזו. 

עדכון 21.2.20: השקרים נמשכים וממוחזרים שוב ושוב (בעניינו של השר גלעד ארדן). פורסם כאן בדה-מרקר תחת הכותרת: "גלעד ארדן לחוקרי המשטרה: חשתי שאלוביץ' גרם לכך שלא אשאר שר התקשורת. השר גלעד ארדן בחקירתו בתיק 4000: "אלוביץ' היה רומז בצורה מעומעמת כאילו יש לו קשר או יכולת להגיע לשם (לביבי)" ■ "באופן אישי אני רואה את וואלה יותר כאתר סקס מאשר אתר חדשות" ■ מתוך הבלוג של רביב דרוקר".

נספח ב'

לוח הזמנים המלא של תחום "ניגודי העניינים", התחום שנחשב ה"חזק ביותר" ב"תיק 4000" (משלים את לוח הזמנים המלא של "תיק 4000" - שנמצא בנספח ג' כאן למטה וגם כאן):

2005 - עו"ד דנה נויפלד מצטרפת למשרד המשפטים. תחילה עבדה במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דידי (דוידה) לחמן-מסר, ולאחר פרישתה בינואר 2008, עבדה בצמוד תחת מחליפה, עו"ד אבי ליכט. בין תפקידיה: רפרנטית תקשורת, תחום ניגודי עניינים, נושאי רגולציה שונים ועוד. מדובר בתפקיד אותו מלאה קודמתה לתפקיד זה, עו"ד נגה רובינשטיין, שדילגה מהתפקיד הזה למשרד התקשורת (כמוה) ושהייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת - לפניה.
 
30.11.10 - עו"ד דנה נויפלד התמודדה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, אך בחירתה טורפדה, מה שהחל פרשה מכוערת המכונה על ידי "הפרשה הסודית" - במשרד התקשורת.
 
18.3.12 - עו"ד דנה נויפלד נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית של משרד התקשורת. "התנועה לאיכות השלטון" ערערה על המינוי הזה ואף עתרה לבית המשפט - אך ערעורה נדחה.
 
20.12.13 - אבי וייס חושף את העובדה, שעו"ד דנה נויפלד היא בת זוגו הקבועה של עו"ד ד"ר דוד (דודי) תדמור ואף עברה להתגורר עימו ביחד בתאריך לא ידוע (בהמשך יש להם ילד משותף), בלי שנעשתה שום בדיקה של "הסדר ניגוד עניינים" בנושא, לאור קשת העיסוקים והלקוחות של משרד עו"ד תדמור (כאן). כל התכתובת, שהייתה באותה עת בעניין זה (עקב הניסיון הברור להסתיר, לחפף ולהעלים את החשיפה הזו), שכללה עשרות רבות של חילופי מכתבים מכל הכיוונים - יש כאן. 
 
23.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד דנה נויפלד לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
24.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד ד"ר דוד תדמור לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
25.12.13 - מתקבלת תגובת משרד המשפטים לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
1.1.14 - חשיפת תגובת משרד התקשורת של המועד הבלתי ברור של ניגוד העניינים הראשון, בעניינה של עו"ד דנה נויפלד ("במהלך 2013". גם אין מועד ברור של הדיווח והטיפול בנושא: "הגורמים הרלוונטיים יודעים על קיומו של קשר בין השניים, מזה מספר חודשים") - גם כאן.
 
נובמבר - דצמבר 2014: קיום מו"מ ומיזוג בין משרד עו"ד ד"ר תדמור לבין משרד עו"ד פרופ' יובל לוי ושות'. המיזוג הושלם ובוצע בסוף חודש דצמבר 2014, במהלך בו עו"ד ד"ר תדמור הפך "לבעל עניין" מובהק ב-IBC (המתחרה העיקרית באותה עת בבזק, על פי החלטות הממשלה). אולם, הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד, עם אימות של עו"ד תדמור, הוסדר ונחתם רק חצי שנה אחרי מועד זה (ב-19.5.15 - כאן).
 
17.11.14 - חתימת השר גלעד ארדן על כל מסמכי "השוק הסיטונאי", שלוו בייעוץ משפטי צמוד (של עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה, וכן של המשנה ליועמ"ש).
 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת אישור העסקה של Yes (מה שמכונה בטעות "מיזוג" בין בזק ל-Yes), מתחיל במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה, לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר, בדיון מ-30.3.15.
 
27.11.15 - חוות הדעת המשפטית המרכזית בעניין "השוק הסיטונאי", שייכפה על בזק.
 
27.1.15 - פרסום מסמכים והחלטות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
16.2.15 - פרסום מסמכים והחלטות נוספות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.

17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל משרד התקשורת) פוטר בשיחת טלפון ע"י נתניהו. אחרי 3 ימים (ב-20.5.15) מונה ותפס את מקומו שמילה מימון, כמ"מ מנכ"ל המשרד. 
 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד (סיפור "ניגוד עניינים" אישי חריף שני. המסמך נחתם באיחור רב של חצי שנה, מאז שבן זוגה לחיים, התמזג עם משרד המטפל ב-IBC ומחזיק במניות של IBC, חברה, שהייתה אז המתחרה העיקריתבחברת בזק - על פי החלטות ממשלה, והוא הפך להיות שותף פעיל וחלק ממשרד עורכי דין, שנמצא בדירקטוריון של IBC ומחזיק במניות של IBC ישירות וגם בנאמנות. עקב כך, בן זוגה של עו"ד דנה נויפלד החל אף הוא לעסוק ב-IBC).

7.6.15 - שלמה פילבר מתמנה למנכ"ל משרד התקשורת ומתחיל חפיפה עם שמילה מימון. 
 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה" של בזק-YES) (גם כאן). עו"ד דנה נויפלד הכינה שני מסמכים ובשניהם היא ממליצה לנתניהו לאשר את "העסקה". 
 
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד. הוציאה לעצמה היתר לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" (חלק מההסדרים הטכניים של היישום המעשי של "שוק סיטונאי") (גם כאן).
 
14.6.16 - נחתם מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. מכתב, שנכתב למעשה ע"י עו"ד דנה נויפלד ועבר דרך עו"ד דינה זילבר, שהגישה אותו לחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (גם כאן).

אוקטובר 2016 - נפתח "חדר מידע" למכירת IBC. היה רק מתעניין רציני אחד ברכישה: קבוצת סלקום. סלקום שוכרת כמה בכירים ובהם אבי ברגר (לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ו"עד מפתח" בתיק 4000) - כאן, כדי ללוות ולקדם את התהליך. 
 
8/16 עד 31.11.16 - עו"ד אריה (אריק) רשף, שהיה במשך שנים רבות סגנה של עו"ד דנה נויפלד בלשכה המשפטית של המשרד, במקום לצאת לפנסיה - מסופח באופן מסתורי לחודשיים, ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (לשכה הכוללת גם את העוזרת המקצועית למנכ"ל, עדי קאהן גונן, שאף היא מעורבת ב"תיק 4000"). זאת, במטרה, שהוסתרה היטב (ונחשפה כאן: לסייע מבחינה משפטית בהכנת טיוטת המדיניות החדשה בשוק הקווי והוצאת "מכתב פילבר" לבזק). לוח הזמנים הזה מצוי גם כאן (מסמך לפי "חוק חופש המידע" ממשרד התקשורת). 
 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק בעקבות טיוטת המדיניות החדשה (זה הטריגר לחקירות, שהחלו באופן סמוי ע"י הרשות לניירות ערך בליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א בסוף 2016, מיד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת וזה היה גם הטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, בינואר 2017).
 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד (חופשת לידה), חופשה הנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"ד ברוריה מנדלסון (כאן).

11.9.17 - IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית" כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. 
 
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש, שבו נטען, שעו"ד דנה נויפלד התנגדה למה שמכונה "המיזוג" ב-2015. זאת, הפוך לחלוטין מהמסמך אותו הכינה לנתניהו בזמן אמת, ומהמסמכים האחרים מאותה עת, שחתומים עליהם: היועמ"ש לממשלה (הקודם), יועמ"ש מועצת הכבלים והלוויין וכן יועמ"שים של גופי רגולציה אחרים, שהיו מעורבים בנושא: השב"כ, ועדת הריכוזיות, הגבלים עסקיים וכן כל עורכי הדין של הגופים, שהיו מעורבים בנושא.

20.5.19 - עו"ד ד"ר דוד תדמור הוא לא רק "בעל עניין" ב-IBC (כיום חלק מקבוצת סלקום-תש"י, המתחרה המרכזית בקבוצת בזק בתחום הקווי), הוא אחד מראשי ההתארגנות שאפשר לכנות אותה (על פי אופי ההתארגנות) בשם הקליט והקצר: "צמרת עורכי הדין בישראל כנגד נתניהו" - כאן. 

נספח ג':

לוח הזמנים המלא והמדויק (ככל שניתן לדייק) של "תיק 4000":
31.3.10 - אושרה רכישת קבוצת בזק ואושר מיזוג בזק - יס. המיזוג בזק-יס אושר בתנאים חדשים ע"י בועז גולן, מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (האישור שלו - 11.4.10), בתנאים נוקשים ומניות יורוקום הופקדו בידי נאמן (באישור בית הדין להגבלים עסקיים), במטרה למכור את המניות הללו (מהלך שלא הצליח).
25.6.12- מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, שלומי פריזט, מאשר (פעם נוספת) את מיזוג בזק-יס, בתנאים חדשים. 
18.3.13 - גלעד ארדן מושבע כשר התקשורת. 
26.5.13 - יורוקום פונה לממונה על ההגבלים העסקיים לשנות את תנאי המיזוג, בעיקר לאור אי הצלחת מכירת מניות יורוקום בחברת יס. 
8.7.13 - פגישה ראשונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. ב"כתב החשדות" מופיעה פגישה קודמת: ארוחת ערב בדצמבר 2012.
24.12.13 - חשיפת ניגוד העניינים הראשון של עו"ד דנה נויפלד. 
26.3.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מאשר (שוב) את מיזוג בזק-יס בתנאים חדשים. 
27.5.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מפרסם את נימוקי אישור המיזוג בזק - יס (לאחר השימוע על עצם המיזוג והתנאים למיזוג). 
14.7.14 - יס מגישה בקשה לשר גלעד ארדן לאשר העברת מניות יורוקום לבזק. 
11.8.14 - יס מגישה תיקון לבקשתה לשר ארדן (שקודם נדרש לסדר את מבנה המניות בתוך קבוצת יורוקום, בטרם ניתן למכור אותן לבזק). הבקשה הזו עודכנה שוב ע"י יס ב-9.11.14. 
4.11.14 - גלעד ארדן מסיים את תפקידו כשר התקשורת (מגיש התפטרות), לאחר שבאפריל 2014 המשרד להגנת העורף שהיה גם באחריותו - יוצא מאחריותו, לאחר התפטרות המנכ"ל (ביוני 2014 המשרד הזה חוזר למשרד הביטחון). 
5.11.14 - נתניהו מתמנה גם לשר התקשורת, אחרי שגלעד ארדן עובר לתפקיד שר הפנים. 
17.11.14 - גלעד ארדן חותם על ההחלטות והתקנות של "השוק הסיטונאי".
28.11.19 - פגישת נתניהו - אלוביץ' שבה מועבר (כביכול) מסמך "ראיית הזהב" לנתניהו. 
20.1.15 - פגישה אחרונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. סה"כ בני הזוג נפגשו 7 פעמים (או 8 - לפי "כתב החשדות") בכ-3 שנים (3 מ-7 \ 8 הפגישות הללו נעשו בעת שנתניהו היה גם שר התקשורת) ונתניהו נפגש (ככל הידוע כרגע) עוד פעם אחת רק עם שאול אלוביץ' (כשר תקשורת ו\או רוה"מ), לפגישה קצרה וחטופה שעסקה (ככל הנראה), בענייני הסיקור בוואלה!, פגישה שהתקיימה ב-17.11.15 (או 26.8.15 לטענת "כתב החשדות"). זאת, הרבה לאחר ההחלטה ב-23.6.15. 
29.1.15 - מועצת הכבלים והלוויין מאשרת שינויי אחזקת מניות בתוך קבוצת יורוקום, כשלב בדרך לאישור הבקשה המקורית (של מכירת מניות יורוקום ב-יס לבזק), ופונה עקב הבקשות הללו (מ-11.8.14 ו-9.11.14), לאישור היועמ"ש, לאישור המשך התהליך (לפי סעיף 6מז לחוק התקשורת, הדורש אישור היועמ"ש למהלך). 
24.3.15 - נשלחה בקשת רוה"מ ושר התקשורת ליו"ר מועצת הכבלים והלויין, לקבל את עמדת המועצה בעניין בקשת YES.
26.3.15 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת משחרר את מניות יורוקום מהנאמן ומתקן את תנאי המיזוג. 
31.3.15 - רשם ההגבלים העסקיים מודיע לעו"ד של יורוקום על שחרור מניות יורוקום מהנאמן ועל אישר המיזוג בכפוף לתנאים, ע"י ד"ר אסף אילת, ומיום זה מתחילים לספר את ה-90 יום לאישור העסקה ע"י מועצת הכבלים והלוויין (עם אפשרויות להארכה), ככתוב ב"תקנות התקשורת". 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת יס מתחיל במועצת הכבלים והלוויין (במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה,לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר). 
14.5.15 - השר אופיר אקוניס מקבל סמכויות שר התקשורת באופן זמני. 
17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל המשרד) מפוטר ע"י נתניהו. 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העיניינים - של עו"ד דנה נויפלד (נחתם באחור רב של חצי שנה).
20.5.15 -שמילה מימון ממונה כמ"מ מנכ"ל.
26.5.15 - השב"כ מאשר (במקביל לגופים אחרים שאישרו זאת קודם לכן), את "עסקת בזק-YES". 
7.6.15 - שלמה פילבר ממונה למנכ"ל. 
23.6.15 - הדיון והאישור במועצת הכבלים והלוויין, האישורים של היועמ"שים (3: יועמ"ש לממשלה, יועמ"ש מועצת הכבלים והלויין יועמ"שית משרד התקשורת) והחתימה של נתניהו בעסקת בזק-YES. 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה"). בפועל היו 2 מסמכים די דומים, בהם היא ממליצה לנתניהו לאשר את "העסקה". 
22.11.15, 16.12.15 - שלמה פילבר מטיל קנסות ענק על בזק.  
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - של עו"ד דנה נויפלד
14.6.16 - מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. עי"כ נתניהו מסולק מהטיפול הרגולטורי בכל ענייני "פירמידת בזק". 
18.7.16 - השר צחי הנגבי מקבל הסמכויות שך שר התקשורת לטפל בבזק וכל מה שמתקשר לבזק. 
16.9.16 - שאול אלוביץ' מנתק (לדבריו) את כל קשריו ומגעיו האישיים עם נתניהו. 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק (זה הטריגר לחקירות שחלו באופן סמוי מייד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת והטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא - בוועדת הכלכלה של הכנסת).
23.12.16 - הודעת בזק לבורסה על מסמך פילבר. 
25.12.16 - תיקון ההודעה לבורסה (שיש צורך בשימוע גם להפרדה תאגידית). 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד, חופשה שנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"דברוריה מנדלסון (כאן). 
21.2.17 - השר צחי הנגבי מתמנה למ"מ שר התקשורת (לכל התחומים ומחליף את נתניהו בכל התחומים).
28.5.17 - השר איוב קרא מתמנה לשר התקשורת. 
20.6.17 - נפתחת חקירה גלויה של הרשות לניירות ערך ("תיק בזק") כנגד ראשי קבוצת בזק וראשי משרד התקשורת (מנכ"ל ועוזרת מקצועית), לאחר כחצי שנה של חקירה סמויה. החקירה הסתיימה: 6.11.17.
18.2.18 - נפתחת חקירה גלויה של משטרת ישראל ("תיק 4000"). סיום החקירה: 2.12.18. 
18.2.18 - אילן ישועה מוואלה! מוסר עדות, הודעות מהמסמארטפון, מיילים והקלטות. עובדים נוספים בוואלה ! מעידים אחריו. אילן ישועה מסר 8 עדויות לפחות, שהחלו באופן סמוי ב-12 לדצמבר 2017 ברשות ניירות הערך, והפכו לגלויות במשטרה ב-18 לפברואר 2018. 
20.2.18 - שלמה פילבר חותם על הסכם "עד מדינה".
5.3.18 - ניר חפץ חותם על הסכם "עד מדינה". 
2.12.18 - סיכום חקירת המשטרה והעברת "תיק 4000" לפרקליטות.
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש. 
29.8.19 - בזק מודיעה על על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן). מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן). כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון. עדכון 3.10.19: רשות המיסים החליטה לתת ארכה של עוד שנה (עד סוף 2020) לבזק, לנסות ולנצל את "נכס המס", אם תקבל עד אז אישור ל"הורדת ההפרדה המבנית" מעליה. 

נספח ד':
"הקליקה" הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל.

חשוב, שהמצב המשפטי בישראל בנוגע לצמרת הפרקליטות והיועמ"ש יהיה ברור לכל הקוראים:

בניגוד לנעשה במדינות רבות בעולם, לראשי מערכת אכיפת החוק בישראל יש חסינות מוחלטת (מעשית, גם בהיבט הפלילי וגם בהיבט האזרחי - של אי יכולת לתבוע פיצויים, גם אם מתגלה "תפירת תיק" על ידי מי מהפרקליטים), חסינות מלאה בפני אשמת "תפירת תיקים", שהיא אשמה פלילית מאוד חמורה.

חשוב לפזר את אי ההבנה של הציבור בישראל: אין בישראל שום בית משפט המוסמך לדון בעבירות סביב "תפירת תיק" ובחשודים ב"תפירת תיק". כי אין מי שיגיש לבית המשפט תביעה כזו, כנגד שום חשוד, בשום עבירה, ככל שמתגלה חשד ברור כזה וגם אם יש ראיות ברורות ומוצקות ש"התיק נתפר". 

ובכלל: אין בישראל שום גוף בעל סמכות לעסוק, לחקור ולטפל ולהאשים (ככל שנדרש) בנושא הזה.

הלכה למעשה, לא ניתן להגיש תלונה במשטרה \ מבקר המדינה \ נש"מ (נציבות שירות המדינה), על מה שתובע מהפרקליטות עשה או לא עשה (במה שנראה על פניו כ"תפירת תיק")  בכל החלטותיו והנחיותיו (לרבות אם הוא היה גם "פרקליט מלווה" בחקירת המשטרה), בעניין תיק פלילי בו הוא עסק או עוסק. גם אם תוגש תלונה למי מהגופים הללו, היא לא תטופל, בגלל החסינות של התביעה, במילוי תפקידה. 

מדובר ב"קליקה", שדאגה לכך (במשך השנים זה נבנה נדבך על גבי נדבך), לרבות בתמיכה, שנולדה בפסקי דין רבים של בג"ץ, בית משפט עליון, שתומך כמעט באופן עיוור וחד-ערכי בכל מה שהפרקליטות \ יועמ"ש מביאים \ מציגים להחלטה בפני הבג"ץ \ בית משפט עליון. דוגמה אחת מני רבים, יש בהחלטת הבג"ץ כאן.

התהלך של הבנייה הזו של מערכת חסינות דאגה לכך, ש"הקליקה" תהייה חסינה בחסינות מוחלטת (פלילית ואזרחית) מפני כל תביעה מכל סוג, בכל פורום, גוף או ערכאה, כנגד מי שנמנה על הקליקה הזו. 

זאת, בניגוד למערכת המשפט הישראלית (רק לשם ההשוואה), שיש בה בקרה כפולה ויעילה פי 6, מכל מנגנון אחר שיש, למשל, לעובדי המדינה. במנגנון הבקרה על שופטים יש את המערכות הבאות:
א. נציב קבילות שופטים עצמאי ובעל סמכויות מאוד נרחבות וחמורות (כולל סמכויות הדחת שופטים והעמדת שופטים לדין).
ב. בית דין משמעתי מיוחד, רק לשופטים, עם סמכויות דרקוניות, כולל להדיח שופט מתפקידו לכל החיים (וזה כבר קרה לא אחת בבית הדין הזה).
ג. תקנון אתי מיוחד - רק לשופטים.
ד. ועדת אתיקה מיוחדת - רק לשופטים, הנותנת החלטות (מעין פסיקה מנהלית) בעניינים אתיים ומשמעתיים המובאים לפניה.
ה. בנוסף, הדינים החלים על עובדי המדינה בהתאמות המתאימות (כמפורט בתקשי"ר) - חלים גם על שופטים.
ו. ולבסוף: כל החלטה שיפוטית כפופה לדיני העררים שיש בישראל. כך, שכל החלטה שיפוטית ניתן להפוך אותה בערר. 

סה"כ 6 מנגנונים בלתי תלויים זה בזה ויעילים ביותר (יחסית לכל מערכת בקרה אחרת הקיימת בישראל), עם סמכויות די דרקוניות כלפי שופטים (ככל שנדרש). לכן, גם כמות הבעיות והסטיות מהנורמות במערכת הזו היא די מינורית ומטופלת די במהירות וביעילות ומערכת המשפט הישראלית היא (לדעת רבים) מערכת מאוד מקצועית, בכל קנה מידה עולמי. הבעיות המרכזיות בנוגע למערכת המשפטית נוגעות לתחומים אחרים דוגמת תחום "הפרדת הרשויות" ותחום "הסדרי מינויי שופטים", נושאים שלא נעסוק בהם כלל.  

כל זה לא קיים בנוגע לצמרת המשפטית (הפרקליטות והיועמ"ש, לרבות כל המשנים והעוזרים שלהם) במדינת ישראל.

ניסיון לתקוף החלטות של הגופים הללו בבג"ץ עלו עד היום בתוהו. אין אופציה מעשית כזו. בווודאי שלא להגיש תלונה אישית (נניח למשטרה, או אפילו לנש"מ, בתחום המשמעתי), כנגד מי מראשי המערכות הללו. 

נת"מ (נציבות התלונות על הפרקליטות - "מייצגי המדינה בערכאות"), הוא הגוף היחיד, שהוקם לעניין הפרקליטות והיועמ"ש. אמנם, נת"מ הוא גוף שלטוני חשוב, אולם מדובר ביחסית גוף די זעיר, די איטי וחסר כל שיניים.

אם "נתפר תיק" למישהו, הסיכון היחיד של "התופרים" בצמרת מערכות האכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, יועמ"ש), הוא, שהנאשם ש"תפרו לו תיק", יזוכה בבית משפט. זהו. שום דבר לא מעבר לכך. 

אין שום דרך חוקית, שבית משפט ירשיע את התובע (או את מי ש"תפר בפועל את התיק"), או שבית המשפט ידרוש מהמשטרה לחקור את התובע או את מי שהתובע מייצג בבית המשפט. התובע בדין הפלילי הוא חסין לחלוטין. לכל היותר, בית המשפט יכול להעיר "הערות" בפסק הדין לתביעה. זה ממש כלום. לא שווה יותר מהדו"ח של נת"מ, אחרי תלונה, שהוגשה לנת"מ בנושאים הדורשים הסקת מסקנות אישיות לאור הממצאים של הבדיקה.

לאחרונה נכתב נייר ע"י נת"מ, בעניין המפכ"ל דאז יוחנן דנינו ועו"ד שי ניצן, נייר חמור ביותר, שנגנז די מהר בפרקליטות, כי אין שום אופציה מעשית בחוק, אופציה מהסוג של יכולת הסקת מסקנות אישיות, או אולי חקירה ותביעה פלילית.

למעשה, אם מוגשת תלונה כנגד היועמ"ש (או פרקליט המדינה, או פרקליט מחוז), שהוא "תפר תיק" (שזה אוסף די גדול של עבירות פליליות), ונציב התלונות מוצא, שהתלונה מוצדקת, וזה דורש חקירה פלילית, הוא (הנציב), על פי החוק, אמור להמליץ על פתיחת חקירה פלילית כזו - ליועמ"ש... 

מכאן, שבישראל אין שום מצב, שניתן להעלות אותו על הדעת, שהיועמ"ש \ פרקליט המדינה (או המשנים ליועמ"ש, או המשנים לפרקליט המדינה), יחליט מי מהם לפתוח בחקירה פלילית כנגד עצמו ואין שום אדם אחר בישראל מלבדם, שיכול להחליט על כך - בעניינם.

זו בדיוק הסיבה, שהם מרגישים, שהם "מעל לחוק" ואף יכולים להמציא חוקים וכללים משלהם (דוגמת: שיטת "החשודים יחקרו את עצמם ויסגרו לעצמם את התיק". והחלטה ליצור תקדים משפטי על הגב של נתניהו, שלא לדבר על מסכת הטיוח בסיפור של רות דוד, ועוד), מציאות, שהיא חלק מהתופעה הזו, שנוצרה בישראל, רק כי ככה בא להם והם יכולים.

סרטון אודות סגירת התיקים השערורייתית לרות דוד - כאן.    

היה ניסיון די פתטי של שרת המשפטים הקודמת איילת שקד לנסות להתמודד עם "הרשעות שווא" והיא הקימה "וועדה למניעת הרשעות שווא ותיקונן", כתב המינוי של הוועדה מצוי כאן. אולם, זה לא הוביל לשום מקום מועיל. המלצות הוועדה (כ"דו"ח ביניים") שנמסרו לאחרונה (כאן) לשר אמיר אוחנה, כוללות המלצות בתחום מאוד ספציפי של שיפור הליכי עריכת מסדרי זיהוי במשטרה. זה הכל. כלומר: כלום מכלום. זה לא ימנע "תפירת תיקים" ע"י המשטרה והפרקליטות. ממש לא. בקיצור: עוד ועדה שלא תוביל לשום מקום בנושא הזה. מה שמדגיש את הצורך בהקמת "ועדת חקירה ממלכתית" חיצונית (על פי חוק ועדות חקירה) לנושא "תפירת תיקים". זאת, משום שאין כל טעם בבדיקות פנימיות וועדות פנימיות במשרד המשפטים, כי המערכות הבכירות של: המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש, לא מעוניינות לבדוק את עצמן ולהשתפר, שלא לדבר על חקירת תופעת "תפירת תיקים". 

מי שטוען, שיש להמתין עד סיום ההליכים המשפטיים (כל שיהיו) בעניינו של נתניהו, אומר דבר אחד ברור: לעולם לא יבדק נושא "תפירת תיקים בישראל". למה? כי בסיום ההליכים המשפטיים החלוטים בעניינו (ככל שיהיו), תהליך, שיכול להימשך בין 5 ל-10 שנים, כל עבירה ככל שהייתה בעניין "תפירת תיקים", לא תוכל להיבדק, כי תחול עליה התיישנות.

בנוסף, אלו שעסקו ב"תפירת התיקים", כבר מזמן לא יהיו בתפקידם. רובם יהיו כבר בפנסיה, או "ילכו לעולמם כדרך כל בשר" (כי לדרגות הבכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, מגיעים בגיל יחסית די מבוגר). ולכן כל ברור \ חקירה בעניינם בגיל כזה, אחרי פרישה מהשירות הממשלתי, או אחרי שהלכו לעולמם, הוא חסר כל היבט ומשמעות מבחינה ציבורית וממילא לא יתבצע, בגלל ההתיישנות. 

מאז "פרשת לבון - עסק הביש", לא הייתה שערורייה משפטית כזו חמורה במדינת ישראל!!!

יתרה מכך. הוכחתי (ולא רק אני), על בסיס ניתוח מסמכים, שיצאו מלשכת היועמ"ש ומכל זרועות הפרקליטות,  ב-2 פרקי סדרה קודמים (כאן וכאן. סיכום בראיון באולפן - כאן), את המקורות המדויקים להדלפה של מסמכים חסויים מצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש לכלי תקשורת מסוימים. חשפתי את מנגנון תיאום ההדלפות בין י-ם ות"א ואת מנגנון תיאום "הזזת השעונים" (כלומר: חשד לזיוף), רק במסמכים המכפישים את נתניהו ומציגים אותו כעבריין סדרתי, כדי "להפיל את תיק ההדלפות" על עורכי הדין של נתניהו, ושום בדיקה או חקירה לא נפתחה בנושא. 

הוגשו לא מעט תלונות מכמה כיוונים (כולל מעורכי הדין של נתניהו), אבל שום דבר לא קרה, לא קורה ולא יקרה.

זאת, משום שאין שום אדם בישראל היכול להורות על פתיחת בדיקה \ חקירה בשום נושא, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות בישראל, אם יש חשד לפלילים. 

בנוסף, החסינות המוחלטת, שיש לבכירי מערכת אכיפת החוק, אינה מסתיימת בכך. ישנו פרדוקס בחוק החסינות של נבחרי הציבור. זה חוק, שנועד להגן על נבחרי הציבור (כביכול) מפני "תפירת תיקים" ופגיעה בתפקידם ובתיפקודם.

אם ניקח, למשל, את עילת "חוסר תום הלב", שקיימת כעילה לאי הסרת חסינות ב"חוק החסינות" הקיים, על פיה זכאי חבר כנסת לחסינות, כאשר סבורה הכנסת, שכתב אישום המוגש נגד ח"כ - הוגש "בחוסר תום לב", הרי שמי שיצטרך להגן בבג"ץ על טענת "חוסר תום הלב" הוא היועמ"ש, שמשמש גם כתובע הכללי, והוא זה שקיבל בעצמו את ההחלטה להגיש כתב אישום. 

מצב כזה הוא בלתי ישים ובלתי הגיוני לחלוטין, שהיועמ"ש יטען בבג"ץ, שהתובע הכללי פעל או לא פעל "בחוסר תום לב", כאשר, למעשה, מדובר באותו אדם בעצמו (כשד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כיועמ"ש יטען בבג"ץ, שד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כתובע הכללי - פעל או לא פעל "בחוסר תום לב").

נמצא, שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לח"כים היא, למעשה, אות מתה, ותלויה כל כולה ב"קליקה" ובגחמותיה. 

והכל בשל המצב המונהג במדינת ישראל (ועדיין לא הוסדר בשום חוק), שליועץ המשפטי לממשלה יש 2 כובעים: תובע כללי ויועץ משפטי לממשלה. ועל כן, כדי שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לא תהיה אות מתה, יש צורך קודם לכל, לפצל בין התפקידים ומי שהוא יועמ"ש, לא ישמש גם כתובע הכללי. יש כמובן נימוקים כבדי משקל נוספים, לצורך לפצל את התפקיד.

לא סביר שהנוהג שנולד בישראל - לחבר בין 2 התפקידים, שאיננו מוסדר בשום חוק, יבוא ויבטל חוק קיים (ועוד חוקים רבים אחרים), ויהפוך את עילת "חוסר תום הלב" ב"חוק החסינות", שזה המגן היחיד והדי קלוש הקיים בישראל מפני "תפירת תיקים" לפוליטיקאים (חברי כנסת בלבד), לאות מתה.

הסברי אקדמי נוסף לעניין זה אפשר לקראת במאמר: "יועמ"ש או 'רשות רביעית'" - כאן. 

בארה"ב, רק לשם ההשוואה, הנשיא יכול לפטר את התובע הכללי מתפקידו בכל עת; ניתן לכפות על התובע הכללי לעבור שימוע הדחה (Impeachment) בבית הנבחרים ובסנאט, בעוון "בגידה, שוחד, עבירות ופשעים חמורים אחרים". כ"כ, יש בארה"ב מוסד משפטי נוסף, שנקרא "התובע המיוחד", שממונה ע"י התובע הכללי של ארה"ב, ועניינו לעסוק באופן עצמאי בחקירה והגשת כתבי אישום כנגד אנשי ממשל פדרלי בכל דרג, כולל כנגד ראשי מערכות החקירה והתביעה בכל הדרגים. 

אין מצב חוקי - משפטי כזה בישראל.

כך, "הקליקה" חסינה מפני כל ונמצאת מעל לכל חוק קיים בישראל. 
 
סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים: 
בעקבות הדיונים וההחלטות בעניין המימון המשפטי של נתניהו, יש להזכיר, שיש כאלה, שלא זקוקים לכל אישורים כדי לקחת כסף ציבורי (מתקציב המשרד בו הם עובדים), כדי לממן את הגנתם האישית, ע"י שכירת עורכי דין חיצוניים ויקרים, בלי כל פיקוח ובקרה, ב"פטור ממכרז", שעוקף כל מנגנון חוקי קיים.

הסיפור המדהים הזה נחשף על ידי מזמן ונוגע רק ל"קליקת הפרקליטים", שנמצאת, כאמור לעיל, מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

ל"קליקת הפרקליטים" אין שום בעיה לקחת לעצמה (כלומר: לחבריה ולכל מי שהם חפצים ביקרו) כסף מקופת המשרד הממשלתי בו הם עובדים, כדי לממן את הגנתם האישית, על חשבון הציבור.

כן, ככה פשוט.

זו לא המצאה שהמצאתי כרגע. 
 
"המריחה", שביצעה הפרקליטות בעקבות סדרת החשיפות שלי, בדבר לקיחת כספי משרד התקשורת כדי להגן על חשודים בכירים בתוך המשרד מפני חשדות לפלילים, מתועדת היטב במסמכים. 

הצורך הזה בהגנה נולד כדי להתגונן מפני האשמה של "עלילת דם" ומעשים פליליים רבים נוספים, במה שמכונה על ידי "הפרשה הסודית", כנגד ראשי המשרד, ובראשם המנכ"ל דאז של המשרד, הסמנכ"לית הבכירה דאז למנהל והיועצת המשפטית של המשרד (עו"ד דנה נויפלד, "כוכבת תיק 4000"). זאת, בעוד שלנתניהו "עושים את המוות", בדיוק בעניין הזה.

חשפתי זאת בכמה כתבות מובילות (יש עוד, אבל אלו העיקריות), שפרסמתי בזמנו (2015-16) בלינקים הבאים:
חשיפת "הצפצוף על הכל" סביב הייצוג המשפטי ב"פרשה הסודית"
היועצת המשפטית של משרד התקשורת והמנכ"ל קיבלו נזיפה מהפרקליטות
חשיפת המשך הטיוח וההגנה על "גיבורי הפרשה הסודית" ע"י שלמה פילבר
מתקרב רגע האמת בפרשה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת
"הבכיר מ"הפרשה הסודית" פרש בשקט לגמלאות מוקדמות והפרשה נשארה סודית

במאמר האחרון יש את מכתב סגירת תלונתי, מכתב, שיש בו אוסף של שקרים וביניהם נטען, שכאילו תלונתי נדונה בבית הדין (מה שלא היה ולא נברא) ושזה היה בסדר לשכור את שירותיה של עו"ד תמר גולן - כדי להגן על עובדי משרד התקשורת ובראשם היועצת המשפטית של המשרד - החברה הבכירה ב"קליקה" (רק לנתניהו אסור...).

בעקבות מה שהיה ונחשף על ידי, השופטת בדימוס הילה גרסטל קיבלה ממני צל"ש (כאן). בסיפור הצל"ש הזה אני מסכם בקצרה את כל הפרשה, בה נוכחתי אישית ביושרה, בטיפול בתלונתי (תלונה, שיותר מאוחר "נגרסה" בשקרים של לשכת היועמ"ש והפרקליטות, אחרי שהילה גרסטל "התפוטרה" - אולצה להתפטר מתפקידה כנציבת נת"מ, ע"י אותה "קליקה", רק בגלל שהפריעה ל"קליקה" ואיימה על החסינות המוחלטת של ה"קליקה" הזו).

גם עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, היועמ"ש, לא היסס לקחת מימון מהציבור להגנתו האישית מפני האשמות פליליות (דרך גיוס עורכי דין למילואים) ולא הוציא שקל מכיסו (אלא מכסכם) עבור הגנתו, כמופיע בתצלום כאן מ-מאי 2015:


ככה זה עובד, אצל אלה הנמצאים מעל לכל חוק ונורמה. 

עדכון החשיפות בעניין ההדלפות מהפרקליטות ומצמרת לשכת היועמ"ש (כמפורט למשל כאן וכאן):

התברר לי (ממקורות מהימנים, שאני לא מטיל שום ספק ביושרם), שמי ששלח לרשימת כתבים מצומצמת את 2 המסמכים ביחד, באותו מייל, של 2 הגרסאות של "כתב החשדות":
1) "הגרסה הארוכה" והמלאה של "כתב החשדות", גרסה בת 55 עמודים, שהייתה אמורה להיות חשאית \ חסויה, על פי החלטת היועמ"ש,
2) "הגרסה הקצרה" של "כתב החשדות", גרסה בת 24 עמודים, שהייתה אמורה להיות ציבורית ואכן עלתה גם לאתר משרד המשפטים (בשיבוש חמור של הזמנים, כמפורט לעיל),
הוא דובר משרד המשפטים, משה כהן, בכבודו ובעצמו, מה שמסביר למה הוא "התנגש חזיתית" בעניין זה עם אלי ציפורי (כאן).

אלי ציפורי מגלובס העלה ב-27.5.19 פוסט מאוד מעניין - כאן. לאור האמרות הנמצאות בפוסט של ציפורי: "דברים של ניצן היום זהים באורח מופלא לדבריו של דובר הפרקליטות משה כהן נגדי, תוך שימוש באותן מטבעות לשון", ו"באורח פלא דבריו היום של ניצן נאמרו כבר על-ידי אביעד גליקמן, גיא פלג ועוד, כמעט בנוסח זהה. זה רק ממחיש כיצד פרקליט המדינה שי ניצן נמצא ב"יחסי תן וקח" פסולים, לעיתים פליליים, עם החונטה התקשורתית". 

יכול לעלות מהן, ככל הנראה, החשד הסביר, שמי שתזמן את ההדלפות מהפרקליטות ותזמן את התרגיל של "הזזת שעוני המחשבים" בירושלים ובת"א, היה עו"ד שי ניצן, בסיועו של דובר משרד המשפטים. לכן, סבורני, שיש לבדוק את המחשבים גם בלשכה שלו ובמערכת "דוקסנטר" של משרד המשפטים, כדי לאמת או לשלול את החשד הזה.

די ברור, שזה לא יקרה, כי עו"ד שי ניצן נמצא מעל חוק לפי המבנה המשפטי הקיים בישראל. פרטים נוספים ומסמכים "יצוקים בבטון" אודות חשיפת זהות המדליפים: http://bit.ly/Tik4000No23 וגם כאן: http://bit.ly/Tik4000No24. סיכום הממצאים באולפן הטלוויזיה: http://bit.ly/Tik4000Arutz20.

על סמך המידע, שאספתי וניתחתי, סביר מאוד להניח, שמה שכתב אלי ציפורי, ששי ניצן השתמש (או פעל בתיאום) עם הדובר משה כהן - זה נכון. על פי מיטב ידיעתי והערכתי, זה כלל גם את הניסיון הגס והחמור להטיל את אשמת ההדלפות הללו על פרקליטי נתניהו (כך, טענו גם הדובר משה כהן וגם שי ניצן - למשל כאן).

זו "תפירת תיק" נפרדת, שדורשת חקירה בפני עצמה, ששונה משלל "תפירות התיקים" שיש לנו, בפרשות המכונות במספרים עגולים (1000, 2000, 3000 ו-4000. רק את "תיק 5000" "שכחו לחקור", כי זה לא מוביל לנתניהו).

כידוע לקוראי אתר Telecom News, יש "חסינות מלאה" לכל "חברי הקליקה" ונספחיהם (דוגמת מפכ"ל המשטרה לשעבר), כמפורט בנספח ב' כאן ("קליקה", שגם דואגת לקדם את חבריה, דוגמת הניסיון החצוף והחמור לקדם דווקא כעת את עו"ד ליאת בן - ארי - שווקי, במקום לחקור את מעורבותה האישית, במה שמצוי כאן, "שחור על גבי לבן", עם מסמכים חד-ערכיים, כמפורט בעשרות פרקי הסדרה - סה"כ 31 פרקים ראשיים בסדרה ועוד עשרות פרקי משנה משלימים).

ארגון פרקליטי המדינה הגיש דרישה לבית הדין לעבודה, במסגרת "סכסוך קיבוצי", כדי לנסות לכפות בצו שיפוטי את קיום המכרז הזה - על נציב שירות המדינה. המשך החוצפה של "אני ואפסי עוד". ואכן, הם הצליחו בדרך הכוחנית הזו, לכפות קיום "המכרז", על נציב שירות המדינה. 

שיבושי הזמנים במסמכים המרכזיים הרגישים, ורק בהם (או זיופי הזמנים במסמכים הללו, תלוי בנקודת המבט, מה המשמעות של שינוי ידני של זמנים במחשב המפיק את המסמכים הכל כך רגישים הללו, שינוי המנתק את הזמן הנכון, שהמסמכים הללו מקבלים בעת הפקתם, מהשרת - Server של משרד המשפטים בעת יצירתם, או בכל שינוי הנעשה בהם), שיבושים אלה מוסברים היטב בחשיפה, ומקורם במירוץ מי יפרסם ראשון את "כתב החשדות" המלא והחסוי וברצון של צמרת הפרקליטות והיועמ"ש, ל"הפיל את התיק" של ההדלפות - על פרקליטי נתניהו. 

בנוסף, המייל של דובר משרד המשפטים, שקל לאתר אותו במערכת התיעוד של משרד המשפטים "דוקסנטר" ובמערכת הדוא"ל של המשרד (ככל שתפתח חקירה בנושא, מה שהיה אמור להתבצע מזמן), לרבות התיאומים בווטסאפ, בע"פ ובמיילים, שבוצעו על ידו בעניין זה עם כמה כתבים, לא היה מקור ההדלפות היחיד של מסמכים חסויים, בפרשה זו.

אביעד גליקמן (מ"חדשות 13") קיבל לפני כולם את "כתב החשדות" המלא (ועוד מסמכים, שקיבל בהדלפות, מסמכים, שהיו בשלבי הטיוטות), כפי שחשפנו בהרחבה כאן, עם כל הראיות. בנוסף, היו עוד כתבים (דוגמת גיא פלג), שקיבלו גם הם הדלפות לפני המייל של משה כהן עם 2 הנוסחים של "כתבי החשדות" מ- 28.2.19 (והם ממשיכים לקבל הדלפות עד היום, כפי שהם רגילים לקבל הדלפות מגמתיות, מזה זמן רב). העקבות של מקורות ההדלפות זוהו ותועדו בכתבות החשיפה של המדליפים ובכתבות האחרות.

אולם, זה לא עשה כל רושם על מי מ"הקליקה", שממשיכה בשלה, מחוץ לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

הליך משפטי ייקח שנים (בין 5 ל-10 שנים עד פסק דין חלוט (סופי), שקובע גם אם יש בהרשעה קלון, מה שמחייב ראש ממשלה להתפטר, על פי החוק הקיים. אז נמתין 10 שנים לדעת מה האמת? זה לא הגיוני. בפרק 17 בסדרה, פירטתי את תמצית הטעויות המרכזיות, שמובילות לצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וריכוז הממצאים הללו נמצא בפרק זה, למתעניינים. מאז פרק 17, נוספו עוד ממצאים רבים וחמורים לא פחות, ב-30 פרקי הסדרה, כולל בפרק הנוכחי. 

את נושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת תופעת "תפירת תיקים" - לא אני המצאתי. זו הייתה דרישה ברורה של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן ב- 2007-8 ודרישה של השר לשעבר חיים רמון, די במקביל אליו, ב-2008. שניהם נבלמו בזמנו ע"י "קליקת הפרקליטים". לא התקדמנו מילימטר אחד מאז. הם לא אנשי ימין אלא אנשי שמאל. כלומר: זה לא עניין של ימין או שמאל - פוליטי. 

אותן תופעות נשארו - כי הן לא מוגרו ולא נעשו שום צעדים ליצירת מנגנון משפטי, לנטרול יכולות "תפירת תיקים" ע"י הצמרת המשפטית והחקירתית בישראל, דוגמת מנגנונים משפטיים הקיימים בכל מדינות העולם המערבי והדמוקרטי. 

בתמצית הממצאים בסדרה זו, ראשי לשכת היועמ"ש והפרקליטות, קראו וקוראים רק תקצירים ומצגות, שהוכנו בפרקליטות ת"א ובצמרת המשטרה (בסיכום החקירה), ואולי גם חלקים מעדויות "עדי השקר", בלי לראות את כל מסמכי המקור מזמן אמת, שנוגעים ישירות לנושאים, שעליהם הם מעידים.

מצאתי, שהיועמ"ש לא רק שלא קרא מסמכים, אפילו את המסמכים של עצמו - לא קרא.

כך, ה"קליקה" (שכוללת גם את היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד), יצרה מצג שווא של "עבריין סדרתי" (נתניהו), על בסיס אוסף של עובדות חסרות כל בסיס, אוסף של חשדות שווא, כשמסמכים "מזמן אמת" סותרים לחלוטין את כל סעיפי "כתב החשדות". לכן - בהיעדר מנגנון אחר הפתרון היחיד הנכון הוא ועדת חקירה ממלכתית. אין דרך אחרת לברר את האמת, כולל מה נעשה במשטרה והפרקליטות בעניין "תיק 4000".

נקודה חשובה אחרונה: נראה על פניו, ש"לתפור תיק" לנתניהו, היה המוצא הכי מהיר לכסות על הפאשלות של הצמרת המשפטית בענייני הרגולציה שנוגעים לקבוצת בזק ולמנוע "מפולת" בבית משפט, של הצמרת המשפטית של מדינת ישראל, שאישרה במו ידיה, פעם אחר פעם, גם את מה שהיה ב-2015 וגם מה שהיה במהלך ובסוף 2016. 

ככה "תפרו תיק" לאיש הלא נכון. רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם. 

נספח ה':

קישור למאמר: "הקליקה הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה בישראל (מפרק 27)!" ותת הפרק: "סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים" - כאן. 
 

כתבה וקישור לראיון האחרון בסדרה: ערוץ 20: אבי וייס ואלי ציפורי חשפו שקרי הפרקליטות לגבי ההדלפות בתיק 4000.

פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה שפורסמה על ידי, בעניין "תיק 4000":

• חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק.
• האם השר איוב קרא היה צריך בכלל לחתום על האישור, שנתן לקבוצת סלקום? 
• האם ביבי וקרא קבלו בכלל תמורה עבור ההטבות הרגולטוריות שנתנו לסלקום? 
• המסמכים בנושא בזק-YES (תיק 4000) מוכיחים "תפירת תיק" לאיש הלא נכון! 
• עובדות ומסמכים המוסתרים מהציבור: האם ביבי כשר תקשורת עזר לקב' בזק?
• מהו מקור ה-Fake News שהביא לתפירת תיק לביבי והעלמת החשודים הנכונים. 
• אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק.
• איך "כתבות מפנקות" הפכו לפתע לטובת הנאה שהיא מיסודות עבירת השוחד?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000.
• ​פצצות בתיק 4000: האם היו בכלל התנגדויות למיזוג בזק-יס?
• נמצא מסמר נוסף בארון הקבורה של תיק 4000 התפור.
• נחשפה עוד עובדה חשובה בדרך אל ההלוויה של תיק 4000.
• הבנתם? פרוטוקול מיזוג בזק-Yes לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000.
• ערוץ 20: אבי וייס: תיק 4000 - פנו לשב"כ לאישור המיזוג בזק-YES.
• תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת?
• תיק 4000: גם תקנות התקשורת התומכות בגרסת נתניהו לא נכללו בחקירה
• חשיפת שקרים נוספים בתיק 4000: הטעיית הציבור נמשכת ללא הרף
• תיק 4000: נחוצה ועדת חקירה ממלכתית לגבי "אישום" שר התקשורת - נתניהו
• תיק 4000" חשיפת "דבר ראשון" בעניין היועמ"ש - היבטים חמורים חדשים
• תיק 4000: היועמ"ש לממשלה אישר "מיזוג" בזק-יס. צריך ועדת חקירה ממלכתית
• אוסף הטעויות בתיק 4000: "אני מאשים" - לא חתרו כלל לגילוי האמת
• שערוריית תיק 4000: איך יש 2 גרסאות שונות של כתב החשדות של היועמ"ש?
• תיק 4000: חשיפת מסמך נוסף שיסייע גם הוא לחיסול תיק 4000 התפור.
• תיק 4000: כך זוהו מי שהדליפו, תיחמנו ושיקרו בהדלפות לכלי התקשורת.
• תיק 4000: כך מסגירים ציוצים בטוויטר את ההדלפות מהפרקליטות ומטרתן.
• תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?
• הספינים והשקרים בתיק 4000 חזרו. הם חלק מהפיכה שלטונית שיש לחקור
• סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?
• תיק 4000: מי מאשר "ניגודי עניינים"? - ספינים וכזבים בפרקליטות והיועמ"ש.
• תיק 4000 יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה עקב חקירה רשלנית ללא מסמכים.
• תיק 4000: מסמר ענק נוסף לארון הקבורה שלו (פרי חשיפה של אלי ציפורי).
• תיק 4000: בעיות זיכרון, חקירה משובשת ושקרים המכוונים להפיכה שלטונית!

כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו וליוו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:

• קריאה לחקירה דחופה כנגד מנכ"ל משרד התקשורת ולהשעיתו המידית
• מעתירת בזק לבג"ץ עולה שעל המשטרה לחקור את צמרת משרד התקשורת
• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!
• הטענה של נתניהו ש"אין תיק 4000" נכונה. המשטרה חוקרת בכיוון הלא נכון!
• התעלומה של חוות הדעת המשפטית לשר התקשורת דאז: ביבי נתניהו.
• חשיפת מה שלא רוצים שתדעו בעניין פריסת אנלימיטד (בניחוח בלתי נסבל).
• עוד פספוס של המשטרה: הודעת YES על ביטול ההסכם עם "חלל תקשורת".
• הבדיחה ששמה: תביעה ייצוגית כנגד אתר "וואלה!" ש"הטעה את קוראיו".
• הטעויות של מבקר המדינה בדו"ח הקטלני אודות בזק - משרד התקשורת.
• מבקר המדינה "מחפש" את ביבי וקרא בתחום שידורי הטלוויזיה. עוד בדיחה.
• למה מש' התקשורת דוחה בפעם ה-10 את חובת הוט לפרוס תשתית בכל הארץ?
• למה צריך (שוב ושוב) לפברק חתימה של השר בנוגע למחירי "השוק הסיטונאי"?
• למה צריך (שוב) לפברק חתימה של השר בנוגע למחירי הטלפוניה של בזק?
• האם נתב פרטי משלך יפעל בשירותי ה"שוק סיטונאי" של פרטנר על הוט?
• כבר ב-6.11.13 כתבתי שהערך של חברת Yes הוא אפס. רק אתמול זה מומש..
• האם נוכל לנחש אם שר התקשורת הבא יצליח להציל את שוק התקשורת?.
• ה"ישראבלוף" של IBC וסלקום: זו הסיבה שנמשיך להמתין לסיבים לבתים!.
• תיק 5000: סלקום-IBC לא תפרוס סיבים ותרכב על גב הרכוש הפרטי של בזק.
• עוד 4 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת למען סלקום?
• עוד 10 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת נגד הציבור?
• עוד 10 שערוריות במשרד התקשורת: מה עם הצמרת הפועלת נגד הציבור?
• נסגר המעגל של "תיק 5000": הוענק הרישיון ל-IBC והכסף הועבר.
• IBC: ה"ישראבלוף" הגדול ביותר שהיה אי פעם בתחום התקשורת בישראל!
• "משרד לתיאום מחירים בסלולר": קרטל שנקרא בעבר "משרד התקשורת".
• 6 שערוריות נוספות במשרד התקשורת: מתי "שלטון הפקידים" יסתיים וייחקר?
• האם יש דרך לחבר את כלל עם ישראל בסיבים לבתים? כרגע - לא!