בזק בינלאומי ביקשה וקיבלה רישיון לשירותי סלולר על הפס הרחב הסלולרי (VoC) ותחל לספק בקרוב שירותי תקשורת סלולריים מוזלים או בחינם. מכה קשה מצפה לספקי ה- MVNO. 
מאת: אבי וייס, 10.5.13, 01:30

בלי הרבה פרסום, קיבלה השבוע חברת בזק בינלאומי תיקון לרישיון שלה המצוי כאן, שמאפשר לה לספק שירותי סלולר במחירים אפסיים על הפס הרחב הסלולרי (VoC = Voice over Cellular broadband). זאת, על פי המדיניות המוזרה, שקבע משרד התקשורת, ששירותי VoC הם שירותי מפ"א (מפעיל פנים ארצי = מפעיל קווי) ולא שירות רט"ן (סלולרי). אגב, חברת המפ"א של בזק בינלאומי נקראת "בי איי פי פתרונות תקשורת (שותפות מוגבלת)". זו החברה שקיבלה את התיקון לרישיון. למה? זה דורש כתבה נפרדת, על נפלאות הרגולציה הישראלית. אבל, השם הזה הוא רק הסוואה בניירות. אין ממש חברה כזו. יש בזק בינלאומי. 

המדיניות הזו, כפי שניתחנו בעת פרסומה (ראה בנספח למטה), תוביל (בסופו של תהליך) לחיסול חברות ה- MVNO (יש גם חשש לפגיעה במתחרות זריזות שאינן וירטואליות, דוגמת גולן טלקום). זאת, משום שהן אינן יכולות להפוך לפתע למפעילות מפ"א, בגלל תתנאי הכניסה השונים מאוד בין מפעיל קווי למפעיל וירטואלי - סלולרי. בנוסף, הן אינן יכולות להתחרות ביכולות ובמחירים בהם שירותי ה- VoC יוצעו לציבור הלקוחות בישראל. למעשה, בזק בינלאומי יכולה להציע את השירות הזה בחינם או כמעט בחינם לכל אחד. זאת, משום שאת עלות הפס הרחב הסלולרי המשתמש משלם לספק הסלולר, לא לבזק בינלאומי. כך, תיווצר חברת סלולר חדשה בקבוצת בזק, שתציע לדוגמה חבילות משותפות של "פס רחב" בלבד בפלאפון ומחיר שיחות ומסרונים של אפס או קרוב לאפס.

הפעלת השירות החדש עבור משתמשי הקצה היא  דבר קל מאוד לביצוע. הלקוח טוען תוכנה קטנה על מכשיר הסלולר (דומה לסקייפ, או ויבר וכיו"ב), ומאותו רגע כל השיחות והמסרונים יוצאים (ונכנסים) מתוכנה זו. אגב, לבזק יש כבר תוכנה כזו עם גרסאות לכל סוגי הסמארפונים ושמה Bphone. בזק בינלאומי יכולה להשתמש בה, או בתוכנה דומה לה.

הייתרונות של תוכנה כזו מול סקייפ מאוד ברורים: מדובר בשירות של ספק תקשורת מנוסה וגדול, עם מספר טלפון אמיתי ויכולת שליטה על משאבי הרשת ואיכות הרשת "קצה לקצה". אין יכולות כאלו בסקייפ, או בכל תוכנת VoIP סלולרית אחרת מתחרה. למשל, משתמשי ויבר מדווחים על איכויות שיחה ירודות, רעשים וניתוקים. הסיבות לכך רבות, בין היתר: ביזור לא נכון של שרתים ברחבי העולם, בעיות בתחום האיתותים (Signaling) ובעיות בתחום השילוב בין השכבות (Layers) של התקשורת. "אין מצב" שבעיות כאלו תתרחשנה, בהיקפים כאלו, אצל ספק תקשורת ותיק ומנוסה.   

אני מביא בנספח למטה את הניתוח, שנעשה בעת שפורסמה המדיניות החדשה של ה- VoC. כעת, התחזית שלי מתממשת, וקבוצת בזק היא הראשונה המממשת את המדיניות החדשה. זה תואם את הקו התחרותי שמובילה מנכ"לית בזק החדשה. זאת, במטרה לחסל את תופעת ה- MVNO המתחרה ופוגעת בחברת פלאפון שבקבוצת בזק. בקרוב, נראה די מהר חברות VoC גם בקבוצות פרטנר, סלקום והוט, שישלימו את מלאכת החיסול הזו. מנקודת ראות של הצרכנים, ובמיוחד לטווח הזמן הקרוב, יש בכך דווקא ברכה, כי מחירי השיחות והמסרונים בסלולר ירדו עוד יותר. 

הרעיון לספק שירותי VoC היה של חברת פרי-טלקום ואחריה נכנסה לתחום זה חברת סיפמי. המדיניות הרגולטורית הבלתי ברורה שהייתה אז ואי התערבות שר התקשורת בחסימה, שבוצעה בשירותיהן, ע"י ספק סלולר גדול, הביאו לחיסול המודל הזה, שהן בנו בעמל רב (מודל של חברת MVNO המספקת VoC). המדיניות החדשה של משרד התקשורת, שהפכה את השירות הזה לשירות קווי במקום סלולרי, חסמה להן את הדרך לחלוטין, לספק שירות כזה לציבור.

אלו הן הספקיות שעלולות להפגע, עם תחילת שירותי ה- VoC של ספקי התקשורת הגדולים ובראשם קבוצת בזק: רמי לוי הרוכב על הרשת של פלאפון, הום סלולר הרוכבת על הרשת של סלקום, אלון סלולר (YouPhone) על הרשת של פרטנר. יש עוד 5 ספקיות MVNO בדרכן לשוק: סלראן תקשורת סלולרית (הלו-015), T2T תקשורת, סלקט תקשורת, עזי תקשורת וטל רב תקשורת סלולרית. בספק אם יש הצדקה כלכלית לכניסתן לשוק החדש שמתפתח ממש כעת. 

מומנטום ההתניידות בין החברות הסלולריות נבלם ונמצא בירידה בשני הרבעונים האחרונים, כפי שחשפנו וניתחנו כאן, שירות ה- VoC החדש הוא "המסמר האחרון" ברפורמת הסלולר המדומה, שנופחה מעבר לכל פרופורציה ע"י כלי התקשורת, בלי להבין את העובדות, בלי לנתח מדוע נוצרה המהפכה הזאת ואת מי היא באמת משרתת. 

את תגובת בזק בינלאומי טרם הצלחנו לקבל. כשתתקבל, נפרסמה.

נספח
פורסם ב- 26.11.12:

מדיניות VoC: סיכול ממוקד ל - MVNO
 
עמדה: בעקבות פרסום מסמך המדיניות החדש ל-VoC  התברר, שפרסום מסמך זה נעשה בניגוד לדעת אנשי המקצוע המבינים בתקשורת ניידת ונייחת במשרד והוכן תוך המצאת טכנולוגיות שלא קיימות, רגולציה שלא קיימת והתעלמות מהשכל הישר. מדובר בתקיעת מסמר אחרון בארון הקבורה של חברות ה- MVNO. למה זה קרה? המשך ניתוח וחשיפת המניעים להחלטה הטרייה ההזויה ביותר בעולם התקשורת הישראלי.
 
חשפנו כאן בסוף שבוע החולף ובהרחבה את המדיניות החדשה, שפרסם משרד התקשורת (ב- 21/11) לתחום ה- VoC (ר"ת: Voice over Cellular), וניתחנו את הרקע להחלטה. בעקבות החשיפה התברר גם מה קרה "מאחורי הקלעים", טרום קבלת החלטה זו.
 
לכן, פנינו בדחיפות למשרד התקשורת ושאלנו:
"בעקבות פרסום מסמך המדיניות המפתיע בעניין ה- VoC באתר המשרד, ובעקבות התגובות שקיבלתי (שחלקן כבר פרסמתי באתר), אבקש לשאול כדלהלן:

1. מי היה שותף לחיבור המסמך הזה (הרי ברור שהמנכ"ל, שחתום על המסמך, לא הוא שחיבר אותו על כל סעיפיו המאוד מקצועיים)?
2. מהי התשתית המשפטית, הכלכלית וההנדסית שעמדה בבסיס חיבור המסמך והאם כל הנוגעים בדבר במשרד התקשורת אכן היו שותפים לחיבורו?
3. האם החלטה זו אינה סותרת את ההחלטה, שהשר אמור להדיר את עצמו מעיסוק בעניינים שמשפיעים רגולטורית על קבוצת הוט?
4. האם החלטה זו אינה נופלת בגדר סתירה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שקבע שממשלה בתקופה מעבר ולפני בחירות: "...מחויבת לנהוג באיפוק הראוי לממשלה יוצאת בהפעלת סמכויותיהם לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות לפעול בהם בתקופת המעבר...". דהיינו: שמדובר כאן ב"מחטף" טרם בחירות, שנועד להיטיב עם קבוצה מסוימת של חברות?"

 
תגובה לא קיבלנו ממשרד התקשורת, די ברור למה. אם תגיע, ניתן לה את המקום הראוי.
 
מי עסק בחיבור המסמך?
באופן לא מפתיע מסתבר, שמי שחיברו את המסמך (שחתום עליו מנכ"ל המשרד, עדן בר טל)  אין להם, לכאורה, את הניסיון הממושך וההשכלה הספציפית המתאימה בתחום הנדסת התקשורת הסלולרית בפרט או בתחום הנדסת התקשורת בכלל. בהמשך אסביר למה זה חשוב. חשוב מאוד. אלו הם הכותבים העיקריים והמובילים של המסמך: עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר אגף כלכלה ותקציב (השניים הללו חדשים, ממש "טירונים", במשרד התקשורת) ונתי ביאליסטוק, יועץ בכיר למנכ"ל. באופן לא מפתיע, חסרים כאן השמות של כל אלו, שכן מבינים בתקשורת סלולרית ובהנדסת תקשורת ובעלי הניסיון, הידע וההשכלה המתאימים: אגף בכיר הנדסה ורישוי ואגף בכיר ניהול ספקטרום וניהול תדרים. למעשה, כל אלו, שמבינים בנושא, התנגדו למסמך שפורסם. לכן, המנכ"ל פשוט "מידר" אותם בעיסוק במסמך זה ולא שאל לדעתם. פשוט כך.   
 
ההמצאות
כדי להצדיק את ההחלטה, ששירותי VoC הם שירות נייח (ולא נייד), היו צריכים המחברים של המסמך להמציא שתי המצאות חדשות בעולם התקשורת: 1) רגולציה המערבבת בין נייח לנייד. אין עדיין רגולציה כזו בעולם בכלל ובחוק הישראלי בפרט. 2) טכנולוגיה שלא קיימת בישראל וגם לא תהיה כאן בקרוב. אין ספק, שמגיע להם פרס על ההמצאות החדשות הללו. אולי משרד התקשורת יפתח סטארט-אפ להמצאות רגולטוריות וטכנולוגיות??
 
הסבר: כל ההצדקה להחלטה ש- VoC הוא שירות נייח ולא נייד טמונה במשפט אחד בלבד, שחוזר על עצמו בניסוחים שונים כמה פעמים לאורך כל מסמך המדיניות. אביא כאן את המשפט הזה, בפעם הראשונה שהוא מופיע, ממש תחת הכותרת: "2. נימוקים להחלטה". אני מציע שתקראו את המשפט הבא פעמיים לפני שתמשיכו בקריאה: "...יצוין כי לעיתים מנוי המשתמש בטלפון נייד חכם (smart-phone) אינו מודע בהכרח אם הוא משתמש ברשת נייחת או ניידת, שכן ציוד הקצה שברשותו עובר מרשת רט"ן [=סלולר] רחבת פס לרשת נייחת (באמצעות גישה אלחוטית מקומית WiFi) גם ללא ידיעתו של המנוי ושלא מיוזמתו".
 
נימוק זה חוזר על עצמו בניסוחים דומים עוד ארבע פעמים לאורך המסמך, וזה הנימוק העיקרי והמרכזי להחלטה בעניין מדיניות ה- VoC החדשה.
 
אז מה הבעיה? הבעיה שאין דבר כזה בישראל. לא היה, אין ולא יהיה בקרוב, מצב בו מחזיק סמארטפון יכול לנדוד בשיחותיו באופן שקוף בין רשת סלולר לרשת WiFi, או להיפך. כל מי שמחזיק סמארטפון ביד יודע את זה. לא מהיום ולא מאתמול.
 
למה? יש לכך שלוש סיבות טכנולוגיות עיקריות:
א. הטכנולוגיה הזו עדיין לא בשלה. התקנים לנושא עדיין נמצאים בדיונים ומכשירים וציוד התומך בתקנים כאלו המאפשרים "נדידה שקופה" בין WiFi לסלולר יהיו בשוק העולמי ובישראל רק בעוד כשנה ומעלה.
 
ב.  משרד התקשורת עצמו לא מאפשר את קיומה של טכנולוגיה כזו, בגלל המגבלות החמורות והקשות שיש על שידורי WiFi ב- Outdoor (מחוץ לבית או לכותלי העסק) ובתדרים האפשריים והמותרים בישראל לשידורי WiFi. אך לאחרונה הוציא משרד התקשורת שימוע במטרה להוריד את רוב המגבלות הללו. השימוע הזה טרם הסתיים, טרם התקבלו החלטות וטרם נעשו שינויים רגולטורים הנובעים מהרצון להוריד את המגבלות שיש בישראל לשידורי WiFi. אזי ברור, שכל עוד יש מגבלות רגולטורית קשות, שמשרד התקשורת עצמו המציא לפני יותר מעשור, שום ספק תקשורת ישראלי אינו יכול לספק שירותי "נדידה שקופה" בין סלולר ל- WiFi, כפי שממציאי מדיניות ה- VoC הנכבדים כתבו במסמך המדיניות הדמיוני שהם המציאו. 
 
ג. גם אם הייתה אפשרות שכזו (של נדידה חלקה ושקופה למשתמש בין סלולר ל- WiFi), הרי היא מצביעה, שמדובר בתוצאה רגולטורית הפוכה לזו המצוינת במסמך. שכן, רק ספק הסלולר יכול לאפשר נדידה שקופה בין רשת הסלולר לרשת ה- WiFi, בשיחות ומסרונים, באחת מהאפשרויות, שאפרט בהמשך, ע"י מתג מיוחד, שספק הסלולר מתקין בתוך הרשת הסלולרית שלו. דהיינו: אם הייתה אפשרות כזו, שהיא הנימוק העיקרי להחלטת המשרד, הרי היא הייתה מצביעה בברור, שמדובר בשירות סלולרי מובהק ולא בשירות קווי, גם אם הוא עובר על WiFi.
 
המציאות הטכנולוגית
כיצד ניתן לנדוד חלק ושקוף ("גם ללא ידיעתו של המנוי ושלא מיוזמתו") בשיחות, במסרונים ובגלישה בין רשת סלולרית לרשת WiFi? יש לכך כיום בעולם, במקומות שיישמו טכנולוגיות כאלו, שתי שיטות עיקריות:
 
א. ספקי הסלולר פורסים רשת WiFi בתחום הציבורי ו\או הפרטי (בעיקר בערים הצפופות), שמחוברת למתגים של ספק הסלולר ונמצאת בשליטתו המלאה. חברות הסלולר הגדולות בארה"ב הן המובילות גישה זו. לגישה זו קוראים בשם הכולל: WiFi Offload. היא מתחרה בגישת ה- Femtocell המעט יותר יקרה והקשה יותר לניהול ע"י ספק הסלולר. כתבנו על כך עשרות מאמרים ולא נחזור עליהם כאן. כל ספקי הציוד הגדולים בעולם, שמספקים פתרונות לחברות הסלולר, משלבים היום פתרונות כאלו (Femtocell ו- WiFi) ברשימת הציוד והפתרונות שלהם. המטרה של ספקי הסלולר: להוריד עומסים מרשת האנטנות שלהם, בגלל ריבוי הסמארטפונים והטאבלטים. בכל מקרה, כל מי שנמצא על רשת ה- WiFi הזו הוא לקוח נייד – סלולרי. אין מקום בעולם שלקוח כזה הוא לקוח נייח עם מספר נייח ורגולציה נייחת.
 
אגב, המסמך של המדיניות ל- VoC אינו מזכיר בכלל את ה- Femtocell, שכבר התחילו ליישמו בארץ ואף עשינו "מבחן דרך" לשירות זה. זאת, משום שאזכור ה- Femtocell, שירות שכן מבצע "נדידה חלקה ושקופה" של מחזיק המכשיר הסלולרי מרשת הסלולר לרשת האינטרנט, היה סותר לחלוטין את הנחת היסוד, שעליה מושתת כל מסמך המדיניות החדש.
 
ב. ספק הסלולר או ספק MVNO חותם הסכמים עם בעלי רשתות WiFi, שיש בשטח טריטוריאלי מסוים, או עם חברות, שיש להן הסכמים ושירותים בינלאומיים לרשתות WiFi (דוגמת iPass), ומעביר חלק מהתעבורה שלו על רשת ה- WiFi, ומבצע Roaming (נדידה) בין הסלולר ל- WiFi באמצעות מתג מיוחד אצלו, שנועד רק למטרה זו. גם כאן, הלקוחות הם לקוחות סלולריים - ניידים, ואין מקום בעולם שבו הלקוחות הם לקוחות נייחים.   
 
כיום, מתפתחת מגמה, שמקורה בהסכם חדש בין ארגון GSMA וארגון WBA. הם חתמו על הסכם להקלת הזיהוי של משתמשים ברשתות WiFi במכשירי סלולר ושאר מכשירי ניידים (דוגמת טאבלטים), ע"י יישום השימוש ב- SIM Card גם ברשתות WiFi. מדובר בתחילת תהליכי אישור לתקן חדש, התקן לנדידה אלחוטית בין רשת סלולר לרשת WiFi, תקן המכונה בשם: WISPr 2.0. מגמה חדשה זו טרם תורגמה לתקנים רשמיים, למוצרים, למכשירים ושירותים חדשים המותאמים להסכם ולתקן המוצע (שכרגע הוא בגדר Draft  – טיוטה). ככל הנראה, ניצנים ראשונים של יישום הסכם זה נראה בשנה הבאה (ולא בטוח שבישראל). בכל מקרה, מדובר בשירות סלולרי - נייד, הגם שנעשה על רשת ה- WiFi.
 
שורה תחתונה: על סמך המצאת טכנולוגיה, שעדיין אינה מתוקננת ואינה קיימת בישראל, החליט משרד התקשורת שטכנולוגיה זו היא טכנולוגיה קווית עם רגולציה קווית, ולא טכנולוגיה סלולרית, כפי שקיים בכל העולם. למה? אם תקראו שוב את המאמר הזה מתחילתו, תקבלו את התשובה. הרי ברור שמישהו מרוויח מההחלטה. יש גם מפסידים. מפסידים בגדול.
 
ההפסד של ספקי ה- MVNO
די ברור שהמדיניות החדשה נועדה לחסל את ספקי ה- MVNO וכל ספק קטן אחר, שירצה להיכנס לשוק עם שירותים חדשים, זולים ואטרקטיביים. שירותי VoC יינתנו רק ע"י הספקים הגדולים (הקבוצות: בזק, הוט, סלקום ופרטנר). רק הם יכולים לעמוד בתנאי הרגולציה החדשה ל- VoC, רגולציה קווית (לשירות סלולרי...).
 
למה ספקי ה- MVNO ייפגעו? כי הם צריכים לשלם על העברת שיחות ומסרונים על רשת ה- Data ולכן גם יגבו כסף מהלקוחות על כל שיחה ומסרון. זה כמובן אבסורד ומעמיד אותם במצב קשה מול הספקים הוותיקים והגדולים, שיספקו זאת בחינם או כמעט בחינם. במבחן תרומת המדיניות לתחרות ולציבור, הציון של המדיניות המוצעת יהיה כנראה נמוך עד אפסי. מדיניות זו היא המסמר האחרון בארון המתים של המפעילים הווירטואליים.
 
מדוע? מפעיל ה- MVNO, אם הוא ירצה להעביר טלפוניה ומסרונים על הפס הרחב עבור לקוחותיו, על פי הרישיון המעודכן שלו (לאור המדיניות החדשה), לא יהיה לו שום יתרון מול אותו שירות בדיוק של בזק (Bphone), סלקום, פרטנר, הוט בזק בינלאומי וכל היישומים הפרטיים החופשיים שנטענים על הסמארטפונים והטאבלטים. הסיבה: הוא (ספק ה- MVNO) צריך לשלם לרשת שעליה הוא רוכב, עבור כל דקה ומסרון (קש"ג + תנועה) ולגבות העלות הזו מהלקוחות שלו, למרות שאלו שיחות IP, שהמחיר שלהם צריך להיות אפס, לפחות בין כל המשתמשים באותה רשת. זאת, משום שהמשתמשים כבר שילמו על ה- Data על הרשת, וזה לא חשוב איזו Data עוברת על רשת האינטרנט הנייד: דוא"ל, אתר אינטרנט, חדשות, יישום נייד או שיחה. עבור הרשת האינטרנטית - זה בדיוק אותו דבר.
 
הגבייה של עלות דקה \ מסרון ב- VoC, כאילו שירותים אלו בוצעו ברשת המיתוג ולא ברשת האינטרנט, תוביל לכך שהלקוחות לא ירצו לשלם ל- MVNO על שירות שכזה. זאת, במצב בו הם מקבלים את אותו שירות בדיוק מספק קווי או ביישום חופשי, שנטען על מכשיר הסלולר שלהם, בחינם (חינם לגמרי בין משתמשי אותה רשת ומחיר אפסי לחיוג מחוץ לרשת). זה ברור, שיוצרים כאן תחרות שבה שחקני ה- MVNO ניצבים עם ידיים קשורות וללא יכולת לספק שירות אטרקטיבי מבחינת המחיר. הלקוחות יינטשו אותם לטובת השירותים במחיר אפסי אצל הספקים הגדולים. זה ברור כשמש.
 
כך, במקום לקדם תחרות, הורגים אותה. מנסים לכתוב בשפה מורכבת מסמך מדיניות חדש, שיכול לטשטש את המחשבה הצלולה מרוב ניסוחים מפולפלים משפטית. מדובר בתחום מאוד פשוט, שאין בו צורך בכלל ברישיונות נפרדים. זה תחום ברור של שירותי IP, שקיים בעולם ונצבר בו ניסיון. בכל ארצות העולם המערבי אין צורך ברישיונות נפרדים או בכלל בכדי לספק שירותי Over The Top דוגמת ה- VoC. בנוסף, צריך לבטל לחלוטין את דמי הקישוריות (הקווי והנייד גם יחד) ולתת לשוק לומר את דברו. לא לפעול בדרך המובילה ליצירת רישיונות, טכנולוגיות ורגולציות הנשלפות מהשרוול (ומפרי הדמיון).