חשיפת מה שמשרד התקשורת הסתיר היטב: מתן אישור ללא כל בסיס חוקי (או אחר) לאיגוד האינטרנט "לעשות קופה" על חשבון הציבור מדומיין עברי חדש ("יל"), ולנשל אגב כך פעילות דומה הנעשית כבר שנים ע"י חברה פרטית. פרק שלישי בסדרה: "איך עובדים בעיניים על חברי ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת".  
מאת: אבי וייס, 4.2.17, 16:45

במצגת של מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי (עו"ד יורם הכהן, בתמונה משמאל), שנמסרה לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ושנחשפה בכתבה קודמת, הופיעה פסקה קצרה, שהובילה לסדרת בירורים הנחשפים כאן באופן בלעדי.

המצגת הזו הוצגה בחלקה לוועדת המדע של הכנסת בדיון, שנערך ביום 2.1.17 ונשלחה ליו"ר הוועדה לפי בקשתו כעבור כשבועיים אחרי הדיון (והוכנסו במצגת הזו תיקונים ועדכונים, שלא הוצגו בדיון בוועדה). כך, שברור ,שהמצגת הזו לא הוכנה בחופזה או כלאחר יד. המצגת המלאה מצויה להורדה כאן למתעניינים.

הפסקה שעוררה תמיהות אומרת כך (לחיצה על התצלום מגדילה אותו):


לאור האמור כאן במצגת, מה שהיה הפתעה לכל מי שראה את זה, שלחתי ביום 24.1.17 את השאלה הדחופה הבאה למנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר, בתמונה משמאל, מי שאישר את הסיומת "יל" לאיגוד האינטרנט הישראל, בהליך חשאי, שלא פורסם מעולם):
"מתן אישור למונופול (הבלתי מוכרז) איגוד האינטרנט להשתמש בסיומת ".יל":
על פי דיווח של מנכ"ל איגוד האינטרנט לוועדת המדע והטכנולוגיה ביום 2.1.17 (כאן) נאמר, שמשרד התקשורת אישר לאחרונה לאיגוד האינטרנט (מצ"ב הצילום של הקטע הרלבנטי) להשתמש ולקדם השימוש בקידומת הישראלית ".יל".
שאלות:
1. מי אישר זאת ובאיזה הליך זה אושר?
2. על פי איזה חוק או תקנה או סעיף ברישיון ניתן האישור או ההסכמה הזו לאיגוד האינטרנט?
3. מדוע ההסכמה הזו נתנה למונופול (הבלתי מוכרז) איגוד האינטרנט, כשיש לפחות גוף פרטי אחד בישראל (דומיין דה-נט), שמכר כבר עשרות רבות של אלפי דומיינים בעברית והוא ממשיך לרשום ולמכור דומיינים בעברית בשת"פ ה-ISP הגדולים בישראל, למרות שהוא נבלם ע"י המונופול (הבלתי מוכרז) כבר מ-2010 (ראה גם הכללים של דומיין דה-נט, שהחל לפעול בנושא זה במחצית העשור הקודם - כאן וכאן).
4.  מדוע לא נעשה שימוע ציבורי או מכרז וניתן האישור באופן חשאי ללא כל הליך ציבורי, לגוף אחד מונופוליסטי בתחום הדומיינים שאינם עבריים, תוך התעלמות מקיומה של תחרות בתחום הזה מזה שנים רבות?"

תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.

יואב קרן, מנכ"ל DomainTheNet, שהופתע אף הוא מהחשיפה, הודיע, שהוא ינקוט בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותו כדי למנוע את המחטף הזה וידרוש, שייערך מכרז על הסיומת החדשה ".יל", סיומת, שאושרה ללא כל סמכת חוקית וללא כל הליך פומבי ע"י משרד התקשורת לאיגוד האינטרנט הישראלי.

הסיפור הזה הסתבך כשפניתי ל"וועדת השמות הממשלתית" בפנייה הבאה:
"לפרופ' משה שרון
יו"ר ועדת השמות הממשלתית,
שלום רב,
1. על פי דיווח של מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי, האיגוד פנה אליכם זה מקרוב לקבל אישור לשימוש בסיומת "יל" כסיומת שמות מתחם (דומיינים) בעברית.
2. לא ברור כיצד האיגוד השיג אישור או הסכמה ממשרד התקשורת ולפי איזה חוק זה נעשה. ראה פנייתי למשרד התקשורת כא, שטרם נענתה.
3. לא ברור מדוע יש לאשר את הבקשה ולא לקיים איזה הליך ציבורי של שימוע, RFI או מכרז לנושא, כי מדובר בנושא עסקי, שאיגוד האינטרנט מתפרנס ממנו היטב (ראה למשל כאן), ללא כל בסיס חוקי ואף בניגוד לחוק (ראה כאן וכאן).
4. יש כיום הצעת חוק (הוגשה ע"י ח"כ נחמן שי) לעיגון הנושא בחקיקה, אבל תהליך החקיקה הזה בכנסת טרם החל ואין לו מועד סיום (אם בכלל).
5. לכן, סבורני, שמן הדין לדחות את בקשת האיגוד עד שהכנסת תאמר את דברה, בעניין הסמכות החוקית (של מי היא?), לרשום שמות מתחם בישראל".

תגובת יו"ר "ועדת השמות הממשלתית" הייתה חדה ונחרצת:
"למר וייס שלום וברכה
תודה על מכתבך. 
הנושא איננו שייך כלל לתחום טיפולה של וועדת השמות העוסקת אך ורק במתן שמות של אתרים על מפת הארץ ולא בשמות או כינויים, שאינם נוגעים ישירות למקומות או עצמים גיאוגראפיים על המפה. ועל כן ההחלטה הנוגעת לסיומת האינטרנט לא טופל ולא נדון וכמובן שלא הוחלט על ידי הוועדה.
בברכה נאמנה
פרופסור משה שרון".

כלומר: לא רק שאישור מנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר) ניתן ללא כל סמכות ובהליך חשאי מאוד מוזר, האישור הזה הותנה באישור נוסף של "ועדת  השמות הממשלתית", שבכלל לא מוסמכת לטפל בנושא הזה וגם לא טיפלה בו ולא תטפל בו. פלונטר... 

בהערת אגב נוסיף, שבמצגת מופיע הביטוי: "...לנהל את מתחם .יל... לפי אותם עקרונות ציבוריים". במאמר הראשון בסדרה, שפורסם תחת הכותרת: "איך עבדו על ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בנושא פעילות איגוד האינטרנט", חשפתי את השקר הזה: לא היה שום "שימוע ציבורי" בקביעת הכללים לניהול דומיינים בישראל. לכן, גם אין "עקרונות ציבוריים". זה פשוט "ישראבלוף", שהוצג והוגש לחברי הכנסת, שלא מבינים ולא בקיאים בנושא. 

כך, חשפנו בפרק הראשון בסדרה, כיצד הוועדה הנכבדה בכנסת, בראשותו של ח"כ אורי מקלב יו"ר הוועדה (בתמונה משמאל), הוטעתה בטיעון השקרי, שכללי הרישום (של דומיינים - שמות מתחם) באיגוד האינטרנט הישראלי עברו איזה הליך של שימוע ציבורי. כמו כן חשפנו איך הכסף של משלמי הדומיינים בישראל (כ-250 אלף איש) "עף באוויר" למטרות דימיוניות, שמעולם לא נערך לגביהן איזה דיון ציבורי, או בכלל. בנוסף, חשפנו, שהרשות להגבלים עסקיים לא קיבלה את דו"ח הביקורת של רשות התאגידים במשרד המשפטים, למרות שבדו"ח הביקורת מצוין במפורש, שהוא אמור להיות מועבר לרשות להגבלים עסקיים להחלטתם. 

במאמר השני בסדרה זו, שפורסם תחת הכותרת: "רק ב-3 מדינות בעולם הדומיינים מנוהלים ע"י "איגוד האינטרנט" המדינתי" הפרכנו לחלוטין את הטיעון השקרי של איגוד האינטרנט הישראלי, שרוב הדומיינים בעולם מנוהלים ע"י עמותות (מלכ"רים). חשפנו ש- 87.3% מכלל הדומיינים הקיימים כיום בעולם מנוהלים ע"י גופים עסקיים מכל המינים. כל השאר אלה גופים ממשלתיים וציבוריים ומעט מלכ"רים. בסך הכל יש רק 3 מלכ"רים מסוג ISOC ("איגוד אינטרנט") המנהלים דומיינים מדינתיים בעולם (דומיינים מנוהלים ב-249 מדינות בעולם). זו המציאות ולא שום דבר אחר. 

כעת, נחשף התרגיל של "מסירת החזקה" על הדומיין העברי ".יל" ממשרד התקשורת לידי איגוד האינטרנט, כדי שיכול להגדיל הכנסותיו מתושבי ישראל ולפרנס בכסף הזה מספר מצומצם של "קרובים לצלחת" (במקום להוזיל את עלות הדומיינים. בעולם ניתן לרכוש דומיין .com במחיר המצחיק של 0.99 דולר). זאת, תוך חיסול הפרנסה של גוף פרטי העוסק בתחום זה, מזה שנים רבות. פרשה זו הופכת כעת להיות סוגיה מסובכת וללא כל תשתית משפטית.

בפרק הבא בסדרה נחשוף כיצד הבלוף הזה נבנה בתוך משרד התקשורת (כמובן, בהשראת קשרים אישיים של איגוד האינטרנט, שהזינו את משרד התקשורת בנתונים חסרי כל בסיס, בתהליך סודי, שמעולם לא נחשף). זאת, כדי להשיג את המטרה של מנכ"ל האיגוד וכל מי שהיה שותף למהלך החשאי הזה: להגדיל את ההכנסות של האיגוד על חשבון הציבור השבוי בידי המונופול הבלתי מוכרז הזה, שפועל במחשכים, תוך גזילת הפרנסה של עסק פרטי, ללא כל בסיס חוקי משום סוג לכל מעשיו בתחום הדומיינים.