ערימות הכזבים המודלפות שוב ושוב מתיק 4000 ע"י אותה "קליקה" במחזוריות המתואמת למועד הבחירות, הן חלק מניסיון הפיכה שלטונית שיש לחקור! "קליקת הפרקליטים" חזרה להוביל, דרך הדלפות שקריות של עדי שקר ונתוני שקר דמיוניים, שמטעים (בכוונה) את הציבור, שלא בקיא בעולם רגולציית התקשורת ומהלכיה. חשיפת פרטים, כולל חשיפת "תרגיל השגריר", שלא רוצים שהציבור יקרא. ניתוח ההדלפה החוזרת של עדות גלעד ארדן ב"תיק בזק" וב"תיק 4000", לאחר שכנראה לקה במחלת השכחה, תיקים, שנחקרו ללא כל מסמכים רלבנטיים, אותם קל למצוא ב"גוגל". כך נתפר תיק לאיש הלא נכון. 
פרק 31 עם חשיפות חדשות, בסדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000".
עדכונים בגוף הכתבה. 
מאת: אבי וייס, 1.9.19, 04:40

בדיוק כפי שחזיתי, עם התקרב מועד הבחירות החוזרות לכנסת, חזרו ההדלפות מ"תיק 4000", שמשום מה ה"קליקה" חושבת, שזה התיק הכי מבוסס כנגד "העבריין הסדרתי" (בנימין נתניהו), אותו יש "לסלק מהכיסא בכל מחיר" והאמת לא חשובה בכלל.

האמת מפורטת ב-30 פרקי הסדרה, שעמוסים במסמכים ועדויות מזמן אמת (מאות פריטי מידע מקוריים) ובעשרות רבות של כתבות משלימות, כמפורט בנספח ד' כאן למטה.

במאמר כאן אנתח רק הדלפה אחת, זו הראשונה של העדות של השר גלעד ארדן, בתמונה משמאל, מי שהיה שר התקשורת מ-18.3.13 עד 5.11.14, אבל סופית עזב את משרד התקשורת ב- 17.11.14 (בהמשך הכתבה נפרט למה התאריכים הללו מאוד חשובים).

ההדלפה הראשונה מהשבוע החולף בעניין גלעד ארדן מצויה כאן (מ"החדשות" של ערוץ 12, מהכתב גיא פלג).

זו לא הדלפה ראשונה של העדות של גלעד ארדן, שניתנה כבר ב"תיק בזק" והמשיכה ל"תיק 4000" (מה הבדלים בין התיקים הללו? פירוט כאן). ההתיחסויות הקודמות שלי להדלפה החוזרת ונשנית הזו מצויות בתחתית הכתבה. 

ספינים הם מוצר פטור ממס. לכן, אפשר לייצר אותם בלי כל מגבלה. זה מה שמתרחש "בזירה", שאני עוסק בה בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים. אני לא עוסק בספינים - אלא בעובדות. מאות מסמכים ועשרות עדויות המפורטים ב-30 פרקי הסדרה הקודמים, הרשומים בנספח ד' כאן למטה. 

ה"קליקה" מתאמת ופועלת כל הזמן להמציא לציבור "ראיית זהב" לגבי ה"עבריין הסדרתי נתניהו" בתיק 4000. "ראיית הזהב" בין הראשונות שהודלפו, הייתה בעניין "מסמך הנחיות", שכביכול אלוביץ' נתן לנתניהו, הנחיות, כיצד לאשר את מה, שמכונה בטעות "מיזוג בזק-YES".

אחרי שחשפתי, שזה כזב מוחלט וחסר כל בסיס (ראה למשל: כאן סעיף ג' וכאן סעיף א), "הקליקה" העלימה את הטיעון הזה ועברה לכזבים חדשים, האחרונים בסדרת הכזבים הם סביב העדויות של שלמה פילבר וגלעד ארדן.

את ההדלפות השקריות לגבי שלמה פילבר (בתמונה משמאל) אנתח בכתבות הבאות, כי התחכום בשקרים, שנולדו אצל "הקליקה" סביב קטעי העדויות המסולפות של פילבר, דורש להציג יותר מסמכים לקוראים המעוניינים לדעת את האמת.

הניתוח של השקרים בהדלפה הראשונה של קטע מעדותו של גלעד ארדן הוא יחסית מאוד קל. בניתוחים הקודמים (על ההדלפות הדומות על עדותו), כבר ציינתי, שהוא (ארדן) לא יכול להיות עד תביעה ומדפי עדותו ניתן "לעטוף דגים בשוק", כי אין בהם מאומה, מלבד רכילות וספינים שגויים (שמיד אפרט).  

לא ברור לי כיצד הכתב גיא פלג ממשיך להיות כתב "החדשות", אחרי כל כך הרבה כזבים, טעויות ואי הבנה בסיסית במה שהוא מקבל מ"הקליקה". הוא לא כתב ולא פרשן ולא עיתונאי, כי הוא לא בודק מה שהוא מקבל וגם משנה ומסלף את מה שהוא מקבל. כך, הוא פשוט הפך להיות חלק מ"הקליקה". 

אלי ציפורי חשף וחושף את השקרים הללו (של גיא פלג ומדליפיו) בעשרות כתבות (כאן).

אני הזכרתי את גיא פלג בקצרה בכמה כתבות בסדרה, ובתחילת הסדרה הקדשתי לו כתבה שלמה, כדי להראות את שיטת השקרים, חוסר הידע, הסילופים וההטעיות, שהוא מייצר ומציג בטלוויזיה (ואחריו הולכים עוד כמה עיתונים ופוליטיקאים, שממחזרים ושמעצימים את השקרים הללו). זאת, בלי שום בסיס עובדתי מינימלי, ופרסמתי אודותיו במאמר בסדרה, שפורסם תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000". הכתבה הזו היא רקע מתאים לכתבה כאן.

הכתבה הזו חושפת ומצביעה על כך, שאין להאמין לשום מילה היוצאת מפיו ומפי המדליפים מ"הקליקה".

החלק היותר חמור בסיפור הזה (של ההדלפות) הוא, שאת זהות המדליפים חשפתי מזמן, עם ראיות חד-ערכיות וברורות מי הם, ולא רק אני חשפתי זאת, אבל מאומה לא נעשה.

זה מחדל וביזיון מתמשך, גם של שרת המשפטים הקודמת איילת שקד וגם של שר המשפטים הנוכחי, אמיר אוחנה, שלא העיזו ולא מעיזים להתמודד עם ההדלפות ושאר התרגילים הפליליים, לכאורה, כולל של הדלפות, זיופי שעונים ושינויים במסמכים, שיוצאים מהאנשים הכפופים להם. מה שמוכיח, ש"הקליקה" הזו בטוחה בעצמה ונמצאת מעל לכל חוק ונורמה. השר אמיר אוחנה, אחרי שנתקל בבעיה בהחלפת המנכ"לית של משרד המשפטים, כנראה מעדיף לא להתעמת עם "הקליקה", מפחד (אולי) "שיתפרו גם לו תיק", אם יעז "לפוצץ את בלון" העבירות הפליליות, לכאורה, שאותה "קליקה" מבצעת, יום יום, אצלו במשרד, מתחת לאף שלו, ללא כל הפרעה. את הנושא החמור הזה אני מפרט ומעדכן שוב, בנספח ג' כאן למטה.

אחת הבעיות המרכזיות ב"תיק 4000" היא ,שמדובר בחקירה רשלנית ביותר, שלא לוותה ע"י שום מומחה לרגולציית עולם התקשורת ולא עברה שום סינון משמעותי ע"י היועמ"ש והמשנים של היועמ"ש. הם קראו רק סיכומים ומעט מאוד מסמכים מקוריים. את הרוב המוחלט של המסמכים הם לא קראו וכמובן שלא קראו את כל המסמכים שחשפתי, שלא נכנסו (בכוונה) לתיקי החקירה, מסמכים הסותרים את העדויות השקריות. הם גם לא ראו עדויות של עדים מהימנים רבים, שלא נחקרו, בכוונה, כדי לא לסתור את עדויות השקר שבתיק.

פירוט נוסף לבעיה הזו יש במאמר: "תיק 4000 יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה עקב חקירה רשלנית ללא מסמכים", שהוא רקע מקדים לחשיפות כאן.

מהן הבעיות בקטע העדות הראשון המודלף של השר גלעד ארדן?
ההדלפה מצויה כאן של "החדשות" מפי גיא פלג, ופורסמה תחת הכותרת המתמצתת היטב את "רוח" ההדלפה השקרית הזו: "עדות ארדן: "מרגיש שאלוביץ' גרם לזה שלא אשאר שר התקשורת".

בהדלפה הזו יש (למרות שמדובר בקטע עדות די קצר) את כל הסממנים של מהלכי "תפירת התיק" של "הקליקה" ובכלל זה:

• אין לוחות זמנים. זה קו עקבי בכל "תיק 4000", כדי "להניע אירועים והחלטות" ב"מנהרת הזמן", קדימה ואחורה, כדי שהעדויות תתאמנה לתיאורייה של ה"עבריין הסדרתי". בהדלפות לגבי עדותו של פילבר זה מאוד בולט, וזה גם קיים בעדותו של ארדן. בעדותו, ארדן לא הבין איך "הוא נופל בפח" של "הנעת הזמנים" ע"י החוקרים ולכן הוא טעה והטעה בתשובותיו, כשהסתמך רק על זכרונו ולא על מסמכים מזמן אמת. 
• אין עימות ואימות בין העדות החשובה לתיק לבין מסמכים מזמן אמת הסותרים (או מחזקים) את העדות הזו. זה חלק מהותי ב"תפירת" התיק. במקום לחתור לגילוי האמת (שזו מטרת החקירה), חתרו ב"קליקה" לחפש הרשעה של נתניהו במחיר של התעלמות מוחלטת מהאמת. 
• אין עימות ואימות בין העדות לעדויות אחרות בנושא, עדויות היכולות לסתור (או לתמוך) בעדות המרכזית הקיימת בתיק.
• אין התייעצות עם מומחי רגולציה, כדי לנסות לבדוק אם העדות הגיונית ונכונה בהקשרים של פעילות הרגולציה והתפתחותה בשוק התקשורת. 

במקרה של העדות של גלעד ארדן כאן, הכי קל להפריך אותה, בחיפוש הכי פשוט בגוגל, אם החוקרים והפרקליטות היו מבצעים חיפוש כזה ומגיעים לדיווח הבא, שמגיע היישר מפיו של גלעד ארדן בזמן אמת, דיווח שלו עצמו, שהיה צורך בסיסי לעמת אותו מול עדותו המאוחרת, שנסמכת על זיכרון והכוונה של החוקרים. הנה צילום הקטע:


כלומר: יש כאן, במה שגלעד ארדן אמר וכתב בעצמו בפייסבוק של עצמו ואח"כ בטלוויזיה, סתירה מוחלטת לעדות המודלפת.

מהיכן לקחתי את זה?
גם אני פרסמתי זאת בזמן אמת, אבל הבאתי כאן בכוונה צילום של מה שהחוקרים היו מוצאים בחיפוש של 2 שניות בגוגל: כתבת טלוויזיה מ"החדשות" מ-4.11.14 (כאן, הכתב הוא עמית סגל). כך, החוקרים והפרקליטות לא עימתו ואימתו את גלעד ארדן מול דבריו שלו עצמו, שנאמרו ונכתבו בזמן אמת. 

מה חסר בדבריו של גלעד ארדן, שנאמרו ונכתבו בזמן אמת?
שהוא הועבר כנגד רצונו למשרד הפנים ומי שחשוד "בהנעת העברתו" לשם הוא שאול אלוביץ'...

מה היה הכי חשוב לארדן בהחלפת המשרד הזו (בין משרד התקשורת למשרד הפנים)?
הרפורמה ברשות השידור, כאשר גלעד ארדן ביקש וקיבל אישור להמשיך לטפל ברפורמה הזו, גם כשהוא שר הפנים ולא שר התקשורת.

בזק - יוק... אין שום רמז וזכר. 

האם גלעד ארדן בכלל רצה להיות שר התקשורת ולא רצה להיפרד מהמשרד הזה לטובת תפקיד אחר?

התשובה לכך נתנה ע"י גלעד ארדן בעצמו: לא. הוא לא היה מעוניין בתפקיד (שר התקשורת). 

הרקע להבנת העניין הזה הוא התרגיל של גלעד ארדן,  שאקרא לו כאן בשם הקיצור: "תרגיל השגריר".

מאז 2011 ועד היום ב-2019, תועדו היטב 4 מקרים, שבהם השר גלעד ארדן ביקש מרוה"מ נתניהו להיות השגריר באו"ם ופעם אחת השגריר בוושינגטון, רוה"מ אישר (ככל הידוע) לגלעד ארדן 4 פעמים להיות השגריר האו"ם ולמרבה ההפתעה, לאחר שקיבל אישור לעזוב את התפקיד ולעבור להיות שגריר, גלעד ארדן נסוג בו מהעניין וביקש להישאר בממשלה, כל פעם מ"נימוקים אסטרטגיים", שכמובן "מצוצים מהאצבע", נימוקים, ששלף באותו זמן, כדי להצדיק את התפנית החדה והמהירה הזו בהחלטותיו. 

למה הוא עשה ועושה את הספינים הללו בדמות "תרגיל השגריר"?
הדבר היחיד המקשר בין כל 4 המקרים של "השגריר באו"ם ובוושינגטון" הוא: כשגלעד ארדן לא מרוצה ממה שהוצע לו, או לא מרוצה מיחס רוה"מ אליו, או לחילופין הוא מסתבך בעניינים המחייבים אותו "להתרחק מאור הזרקורים" כאן בישראל, גלעד ארדן שולף את "תרגיל השגריר", ספין כדי ליצור "מהומה תקשורתית" סביב הנושא הזה ולא לעסוק בבעיה שיש לו.

כמי שליווה את המהלכים וההתנהלות הזו די מקרוב, ההתנהלות של גלעד ארדן במשך כמה שנים, ראיתי את דפוס ההתנהגות הזה של "אני ואפסי עוד". גלעד ארדן היה ועודנו מאוד רגיש למעמדו, למה שכותבים עליו, לסמכויות שלו וכך הלאה. הוא לא הפוליטיקאי היחיד המתנהג בצורה כזו. אולם, אצלו "שביל הבריחה", כדי לייצר "ספין בתקשורת" ולעורר תשומת לב של רוה"מ הוא שביל "השגריר באו"ם". למה? תשאלו אותו.

גלעד ארדן החשיב את עצמו במשך שנים כמס' 2 בליכוד ואכן בפריימריז ממש בתחילת 2015 הוא הצליח, כבר בעת שהיה שר הפנים ב"תרגיל מבריק" (מתואם עם סלקום וכמה "חברים" בכירים ממשרד התקשורת) להוביל לכך, שייבחר בפריימריז בליכוד במקום ראשון (אחרי נתניהו). 

בתקופה בה גלעד ארדן היה שר התקשורת - הוא ביצע לא פחות מפעמיים את"תרגיל השגריר".

כלומר: פעמיים הוא ביקש להיות שגריר באו"ם ובוושינגטון ולא להיות שר התקשורת. מדהים.
אלו העובדות שנציג להן מיד את האסמכתאות.

כלומר: גלעד ארדן הצהיר במו פיו ובגלוי ופעמיים, שהוא רוצה להיות שגריר באו"ם או בוושינגטון - ולא שר התקשורת. 

הנה הפירוט:

1) "תרגיל השגריר" הראשון בקדנציה שלו בוצע ביוני 2013, כ-3 חודשים לאחר שנכנס לתפקיד השר, בו הוא ביקש מנתניהו להיות השגריר בארה"ב (בוושינגטון). התכנית הזו פורסמה ברבים ואני עקבתי אחריה די מקרוב, מכיוון שגילה גמליאל הביעה את רצונה להחליף את גלעד ארדן במשרד התקשורת (ואני אז תמכתי ברעיון הזה). פרטים נוספים יש בכתבות, שפרסמתי ב-2013 בזמן אמת, למשל: כאן וכאן. 

למה גלעד ארדן ביקש אז להסתלק מתפקיד שר התקשורת ולצאת לארה"ב כשגריר? מכיוון שהוא הסתבך בכמה נושאים (גלעד ארדן עסק בהרבה נושאים והסתבך בהרבה נושאים. בזק - לא הייתה ברשימה הזו. "הפרשה הסודית" כן הייתה). ההסתבכות הכי קשה אז הייתה בעניין התיק השני, שהוא החזיק בו במקביל לתיק התקשורת: תיק הגנת העורף. מנכ"ל המשרד להגנת העורף התפטר בזעף והגיש מכתב תלונה חריף לרוה"מ נגד גלעד ארדן בטענות, שהוא (ארדן) לא יודע לנהל משרד ממשלתי. גם המנכ"ל הבא של המשרד הזה, שגלעד ארדן מינה, התפטר בזעף אחרי כמה חודשים והגיש אף הוא תלונה דומה לנתניהו, כנגד ארדן.  

כבר ציינתי לעיל, כשגלעד ארדן בלחץ, הוא שולף את "תרגיל השגריר", כדי להסיח את דעת הציבור מהבעיה האמיתית, שמולה הוא ניצב. כשהתרגיל הזה לא עבד אז (מטעמים קואליציוניים, שלא כאן המקום לפרטם), גלעד ארדן פשוט התפטר (אחרי עוד תרגיל של אולטימטום לנתניהו), מתפקיד השר להגנת העורף ונשאר רק עם משרד התקשורת.

את הפרשה הזו תיארתי בהרחבה בכמה כתבות, למשל: כאן, כאן וכאן. 

2) "תרגיל השגריר" השני בוצע בספטמבר 2014, כשנה וחודשיים אחרי התרגיל הראשון וכחודשיים לפני שגלעד ארדן קיבל את הצעת נתניהו להיות שר הפנים (במקום גדעון סער שהתפטר) ועבר למשרד הפנים כשר (ביחד עם "תיק רשות השידור").

הפעם אני מביא את הדברים, שפורסמו ב"החדשות" ע"י עמית סגל ב-8.9.14 (כאן). זה שוכפל באתרי חדשות רבים (למשל כאן, כאן) והיה נושא לדיווחים ודיונים רבים בכלי התקשורת באותה עת. התכנית האישית, שגלעד ארדן פרסם אז באמצעות הדלפות חוזרות ונשנות, הייתה, שהוא יסיים עד אוקטובר 2014 את החקיקה לפיצול ערוץ 2 ובינואר 2015 יצא כשגריר לאו"ם. 

אחד המאמרים המעניינים, שפורסמו באותה עת, היה של רביב דרוקר, מאמר, שפורסם על ידו ב-28.9.14 תחת הכותרת "השדרוג של ארדן – הפרת אמונים". לפי המאמר הזה, "השדרוג" זה המעבר להיות שגריר באו"ם, ו"הפרת אמונים" זו "בגידת" גלעד ארדן בעובדי רשות השידור. 

כך, שנתניהו קיבל מגלעד ארדן, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ופעמיים - שנה אחרי שנה, את המסרים הברורים, שגלעד ארדן רוצה להיות שגריר בארה"ב (בוושינגטון או באו"ם) ולא שר התקשורת.

מכאן, שלא היה צורך לסלק את גלעד ארדן ממשרד התקשורת. הוא בעצמו רצה להסתלק מהמשרד הזה, ופעמיים במשך הקדנציה הלא ארוכה שלו במשרד התקשורת.  

מה חסר בכל מה שפרסמו כלי התקשורת וגלעד ארדן עצמו בדבר "תרגיל השגריר" השני בספטמבר 2014?
ניחשתם נכון:
המילה בזק (שלא לדבר על המילים שאול אלוביץ').

המילה בזק לא קיימת בשום מאמר ובשום הגיג או הדלפה, שיצאו מפיו של גלעד ארדן או מסביבתו, או שנכתב בכלי התקשורת באותה עת, אפילו לא בכלי התקשורת "שלא סובלים את נתניהו" (בלשון המעטה).

רק הטלוויזיה (רשות השידור וערוץ 2) העסיקו אותו (את גלעד ארדן) באותה עת, בדיוק כמו שהנושאים הללו העסיקו את רוה"מ נתניהו באותה עת.

בזק לא קיימת בשום דיווח, בשום מסמך. כלום. 

המילה "בזק" לא יצאה מפיו של גלעד ארדן אלא לאחר מחצית 2015, כמעט שנה אחרי "תרגיל השגריר" השני, ממש אחרי פיטורי אבי ברגר, בן טיפוחיו. ניתחתי זאת בכתבות קודמות. אלו העובדות. 

כלומר: "הנעת ענייני בזק ואלוביץ'" מ-2015 אחורה ל-2014, ב"מנהרת הזמן", היישר לתוך העדות של גלעד ארדן, היא חלק מ"תפירת" התיק של "הקליקה", שאני חושף שוב ושוב בכל פרקי הסדרה.

ב-2013 עד כמעט סוף 2014, בזק בכלל לא שיחקה שום תפקיד משמעותי אצל גלעד ארדן. הוא אפילו לא הביע התנגדות (לא בע"פ ולא בכתב) לשימוע, שהפיץ מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, בתחילת 2014, לגבי האישור של מה שמכונה "מיזוג בזק-YES".

כשקיבל במחצית 2014 (14.7.14) את בקשת "העברת אמצעי השליטה" מ-YES, לא השיב בשלילה לאלוביץ', לא הביע כל התנגדות ורק העביר את הבקשה לאבי ברגר. זה הכל. 

אם השר גלעד ארדן כשר התקשורת התנגד לבקשה של מה שמכונה בטעות "המיזוג של בזק-YES", הוא לא היה מאפשר את המו"מ, שהתקיים במשרד ובמועצת הכבלים והלוויין עם Yes, מו"מ, שהחל בזמן היותו שר התקשורת. הוא לא היה מאפשר לשלוח אליו פעמיים בקשות לאישורים (בהפרש של חודש) מ-YES, כי הוא היה מיד במקום מחזיר את הבקשה הראשונה ל-Yes, וכותב ל-Yes, ש"תלך ותחפש את החברים שלה", אבל אצלו, כשר התקשורת - אישור לא תקבל, כי הוא מתנגד ל"מיזוג". זה לא קרה.
פרטים נוספים על עניין זה - בלוחות הזמנים המצויים בנספחים א' וב' כאן למטה ובשאר פרקי הסדרה.

וכעת לחלק הכי מעניין:

האם גלעד ארדן עשה איזה נזק לשאול אלוביץ' (ולבזק), שהוא (אלוביץ') היה אמור "לנקום" בו, ע"י סילוקו של גלעד ארדן מתפקיד שר התקשורת, באמצעות פנייה אל נתניהו?

התשובה היא לאו מוחלט. 

מי שהפריעו לבזק ולאלוביץ' באותה עת, היו נציגי "הקליקה" במשרד התקשורת ובכללם: אבי ברגר המנכ"ל דאז, הרן לבאות הסמנכ"ל הבכיר לכלכלה דאז, היועצת המשפטית של משרד התקשורת - עו"ד דנה נויפלד, וסמנכ"ל בכיר (כיום משנה למנכ"ל) - שמילה מימון. כתבתי עליהם הרבה בפרקי הסדרה (הפרקים מפורטים בנספח ד' כאן למטה). הבג"ץ שבזק הגישה אז היה כנגד אותם בעלי תפקידים במשרד התקשורת, שהסתירו מסמכים ותחמנו מספרים בשימוע, ולא כנגד שר התקשורת. 

גלעד ארדן היה מרוכז אז בנושאים אחרים לגמרי ובראשם רשות השידור. 

הוא בעצמו כתב זאת, בפייסבוק של עצמו. 

מאז תחילת הקדנציה שלו ב-18.3.13, עד סיום התפקיד וקבלת התפקיד של שר הפנים, מה שאירע ביום 5.11.14, גלעד ארדן לא קיבל שום החלטה משמעותית כנגד בזק. שום החלטה. עובדה.

לכן, לא הייתה לשאול אלוביץ', עד 5.11.14, היום בו גלעד ארדן אושר כשר הפנים, שום סיבה "לנקום" בגלעד ארדן ולפעול לסילוקו מתפקיד שר התקשורת. 

אגב, הבקשה של נתניהו מגלעד ארדן, ש"יקשיב" לאלוביץ' בעת השימועים לקראת יישום "רפורמת השוק הסיטונאי", הייתה בקשה לגיטימית, וגלעד ארדן אפילו נפגש עם אלוביץ'. העניין הזה נראה לי מטריד מבחינה ציבורית, כי גלעד ארדן התעלם מהציבור ומנציגי הציבור המוסמכים בכל הקדנציה שלו, אותי הוא לא רצה לפגוש ואף לא היסס לאיים עלי כמה פעמים, בגלל החשיפות שלי... זה לא עזר לו. כתבתי על העניין הזה הרבה כתבות וביניהן מאמר מאוד חריף - כאן. 

אז מתי גלעד ארדן גרם (לפי התפיסה המיוחסת לאלוביץ' ובמציאות) נזק לבזק?
זה קרה ביום 17.11.14, כשבועיים אחרי שגלעד ארדן קיבל את תפקיד שר הפנים + הממונה על רשות השידור, כשבועיים אחרי שחתם על מכתב ההתפטרות שלו משר התקשורת, מכתב, שהעביר לנתניהו ב-4.11.14.

על פי החוק (סעיף 22), מכתב ההתפטרות הזה נכנס לתוקף יומיים (48 שעות) אחרי החתימה עליו. אולם, במקרה שלנו, גלעד ארדן נשאר עוד כשבועיים שר התקשורת (למה? לא ברור. ייתכן וביקש מנתניהו להשלים את ההחלטות הנדרשות בתחום "השוק הסיטונאי" ונתניהו הסכים. אין לזה תיעוד גלוי).

זה בדיוק מה שקרה בזמן אמת: רק ביומו האחרון כשר התקשורת, גלעד ארדן חתם על כל ההחלטות של "השוק הסיטונאי". כשבועיים אחרי שכבר היה שר הפנים.

לא מאמינים? אז הנה זה כאן באתר משרד התקשורת.

הנה כאן הכתבה המרכזית שלי, שמתארת את סדרת ההחלטות המהירות "ברגע האחרון", של גלעד ארדן בתחום "השוק הסיטונאי" (החלטות שפורסמה כמובן בכל כלי התקשורת, לא רק אצלי).

כאמור, זה קרה ב-17.11.14.

אם החוקרים והפרקליטות היו מבצעים חיפוש בגוגל, הם היו מוצאים את זה ב-2 שניות. אבל הם לא חיפשו. 

כלומר: גלעד ארדן קיבל החלטות כנגד בזק רק אחרי שכבר קיבל את התפקיד של שר הפנים, שבועיים קודם לכן. 

כלומר: מישהו (כלומר: מישהו ב"קליקה"), הזיז את הזמנים, כדי שיתאימו לתיאוריה, שאלוביץ' היה הגורם להעברת גלעד ארדן ממשרד התקשורת למשרד הפנים.  

יתרה מכך, העובדה, שגלעד ארדן קיבל את ההחלטות וחתם עליהן ביומו האחרון כשר התקשורת (כשבועיים אחרי שקיבל את תפקיד שר הפנים וכשבועיים אחרי שחתם על מכתב ההתפטרות מתפקיד שר התקשורת), מוכיח בוודאות כמה דברים מאוד חשובים ל"תיק 4000":

• נתניהו לא מנע מגלעד ארדן לקבל החלטות בענייני בזק, גם אחרי שגלעד ארדן נהיה שר הפנים ונתניהו היה ב"חפיפה" לקבלת תפקיד שר התקשורת. מה שמוכיח מה שכתבתי כמה פעמים, שנתניהו היה נגד בזק ולא בעד בזק, הפוך ממה שמאכילים בשקרים את הציבור מזה כמה שנים. נתניהו, מאז סוף העשור הקודם ועד שסולק מעיסוק בענייני בזק במחצית 2016, בהחלטותיו, בהצהרותיו ובתנהלותו, היה נגד בזק ולא בעד בזק. אלו העובדות, שמגובות בעשרות מסמכים ובהצהרת בתקשורת, שתוכלו למצוא בפרקי הסדרה המצויים בנספח ד' כאן למטה ובנספח א' כאן.
• אם נתניהו היה מושפע מאלוביץ', כמו שנטען בעדות, נתניהו יכול היה למנוע מגלעד ארדן מלחתום על מסמכי "השוק הסיטונאי" בכמה אופנים: 1) להודיע לו שלא יחתום, כי סיים את תפקידו וכי שר התקשורת הבא (כלומר: נתניהו) יחתום, ככל שיחפוץ. 2) להעביר החלטת ממשלה הדוחה את יישום "השוק הסיטונאי" (נניח כדי להקים ועדה ציבורית לנושא). 3) למנוע אישור התקנות וההחלטות הללו באמצעות הרוב הקואליציוני בוועדת הכספים של הכנסת, שאמורה הייתה לאשר את התקנות וההחלטות הללו ולהוביל לחקיקה משלימה בנושא "השוק הסיטונאי". 4) להודיע לשר האוצר יאיר לפיד לא לחתום לגלעד ארדן על התקנות הכספיות (של "מחירי השוק הסיטונאי" על רשת בזק), שהם הלב של ההחלטות של גלעד ארדן בעניין השוק הסיטונאי. גלעד ארדן - על פי חוק התקשורת, נזקק לבדיקת האוצר של החלטותיו ואישור שר האוצר, אישור, שקיבל ללא כל בעיות משר האוצר, כמופיע בתצלום הבא:

​ 

• נתניהו היה יכול לטרפד את יישום ההחלטות של גלעד ארדן ע"י פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת, אחרי לכתו של גלעד ארדן. הוא היה יכול להקים ועדה ציבורית חדשה, שתדון "בשוק הסיטונאי" ותשבש את ההחלטות של גלעד ארדן. אולם, זה לא קרה. אבי ברגר המשיך עוד כחצי שנה כמנכ"ל תחת השר נתניהו ופוטר רק במחצית 2015 (על פי טענת אבי ברגר בזמן אמת, הוא פוטר בגלל ענייני ערוץ 10 ולא הזכיר בכלל את בזק. נתניהו לא הכחיש בזמן אמת את הטענה הזו ואף טען, שהוא תומך ב"שוק הסיטונאי"). כלומר: גם אחרי פיטורי אבי ברגר, נתניהו הודיע בתקשורת, שהוא תמך ותומך ב"שוק הסיטונאי", שזה נגד בזק ולא בעד בזק, כפי שציינתי לעיל. 

כלומר: כל העדות של גלעד ארדן לא שווה מאומה, משום שאינה קשורה ללוח הזמנים הנכון של ההתפתחויות, לא קשורה לתהליכי ההתפתחות של הרגולציה בשוק התקשורת, לא קשורה למה שהוא אמר וכתב בזמן אמת ולא צמודה לעובדות מזמן אמת. 

עדכון 6.9.19: על פי חשיפת YNET - כאן, שפורסמה תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "סיר לחץ: כך שברו את עדי המדינה נגד נתניהו", מצביעה על אחת מהשיטות של "תפירת התיקים", ממש ברמה הבסיסית של הקצינים והמפקדים החוקרים בלהב 433 במשטרת ישראל. זאת, בידיעת וגיבוי הפרקליטות והיועמ"ש. כך, הם "ייצרו עדי שקר", בשיטות החקירה הפסולות והלחוצות שהפעילו על "עדי המדינה". 31 המאמרים בסדרה על "תיק 4000", מוכיחים "שחור על גבי לבן", בדיוק את זה: מדובר בעדי שקר, ששיקרו תחת לחץ בלתי סביר ועדויותיהם לא שוות את הניירות עליהן הן נכתבו. 
ניתוח מעניין של החשיפה הזו (של YNET) - בטור של אלי ציפורי - כאן. 

עדכון 6.9.19: חברת בזק הודיעה לבורסה (כאן, המסמך המלא כאן וגם כאן), על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת \ עמדת הרשות לניירות ערך (כאן). 

המחיקה הזו באה במקביל למחיקת \ ירידת ערך של חברת פלאפון (כאן) ב-0.951 מיליארד ש"ח (הפחתה בשווי הפעילות של פלאפון לכ-1,214 מיליוני ש"ח, שהביאה למחיקה בשווי הפנקסני של פלאפון בספרי החברה בסך של כ-951 מיליון ש"ח, ובהתאמה לקיטון ברווח הנקי ובהון העצמי של החברה) ולמחיקה קודמת של הערך של חברת YES (כאן), בהיקף של כ-1.5 מיליארד ש"ח, במרץ 2019.

ניתוח המשמעויות הכלכליות של המהלכים הללו בבזק ובנותיה, כפי שנותח ע"י הכתב ארז רביב - מומלץ לקריאה כאן.

מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן), 

כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון, בעקבות כל המהלכים השגויים הללו של צמרת בזק, בעליה ומנכ"לי משרד התקשורת דאז (ברגר ופילבר). 

מה שמוכיח שנתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא סייע (ישירות ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו, להתמוטטות הערך של בזק ובנותיה, לפשיטת הרגל של "פירמידת בזק" והעמדתה למכירה אצל "כונס הנכסים" בבית המשפט המחוזי בת"א ולהפסד של כל האחזקות של משפחת אלוביץ' ב"פירמידת בזק". כך, שכל הטיעונים שנתניהו "עזר לאלוביץ' ולבזק", מתנפצים מול המציאות ההפוכה לחלוטין.

עדכון 10.11.19: הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר לכלכלה לשעבר במשרד התקשורת (ומ"גיבורי תיק 4000" התפור), החל לשמש כיועץ עבור IBC. ככה "נסגר המעגל" של הקושרים ו"הקליקה" כנגד נתניהו, בשירות סלקום ושות' (כאן). 

עדכון 21.2.20: השקרים נמשכים וממוחזרים שוב ושוב (בעניינו של השר גלעד ארדן). פורסם כאן בדה-מרקר תחת הכותרת: "גלעד ארדן לחוקרי המשטרה: חשתי שאלוביץ' גרם לכך שלא אשאר שר התקשורת. השר גלעד ארדן בחקירתו בתיק 4000: "אלוביץ' היה רומז בצורה מעומעמת כאילו יש לו קשר או יכולת להגיע לשם (לביבי)" ■ "באופן אישי אני רואה את וואלה יותר כאתר סקס מאשר אתר חדשות" ■ מתוך הבלוג של רביב דרוקר".

עדכון 22.2.20: בציוץ בטוויטר של כתב כלכליסט תומר גנון, שמשמש מזה שנים כ"שופר של הפרקליטות", צץ לפתע (די ברור מהיכן, כלומר: מפרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א), מסמך האמור לחזק את "ראיית הזהב", כאילו הייתה התנגדות במשרד התקשורת למה שמכונה "המיזוג" (הרצון להתנות את אישור של מה שמכונה "המיזוג", בתנאים שקשורים ל"שוק הסיטונאי" של בזק).

לכן, על פי ההגיון הזה, היה צריך לסלק את אבי ברגר מתפקיד המנכ"ל (מה שנתניהו עשה) ולהביא במקומו את שלמה פילבר, כדי להעביר את האישור הזה ללא התנאים שקשורים ב"שוק הסיטונאי". 

מדובר במייל שיצא (כביכול) מצד השר גלעד ארדן אל מנכ"ל משרד התקשורת באותה עת, אבי ברגר, וזה (כאן מתחת) צילום המסמך, שהוא למעשה מייל מיועץ השר ארדן, ששמו ניר אוגולניק, (בתמונה משמאל, שמשום מה הוא לא נחקר בתיק 4000... שכחו אותו בבית...), למנכ"ל אבי ברגר.

המייל נשלח ב-27.7.14, כשבועיים לאחר ש-YES מגישה (ביום 14.7.14) לשר גלעד ארדן, את בקשתה לאשר את השינוי ברישום ברישיון החברה - עקב העסקה (עסקה, לא מיזוג. התבקש אישור שינוי שם ברישיון של YES, עקב עסקה. זאת, על פי חוק התקשורת, תקנות הלוויין והרישיון של YES):


הערות חשובות לספין ההזוי הזה:

• לא רק שניר אוגולניק לא נחקר, הוא לא עומת עם העובדות, למשל שאישור של מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים המאשר את "המיזוג" עם כל התנאים והמשמעויות שלו, יצא לאחר שימוע (שבו לגלעד ארדן ולאבי ברגר לא היו שום הערות), המסמך הזה שיש כאן, יצא הרבה אחרי שכל מה שצריך להתפרסם מול הגבלים עסקיים, נסגר מזמן וגם מצד YES, ומשום מה נכתב במייל הזה, שיש צורך במסמך חדש עם תוכן חדש של הממונה, ושיש להאריך את תוקף המיזוג באישור הממונה עד לאחר ספטמבר (2014). העובדות הן שונות לגמרי: אישור המיזוג ניתן ב-26.3.14 לשנה!  מדובר במסמך גלוי, שגם יש אליו התייחסות מפורשת בבקשה של YES, ולכן אין שום דבר שיש להאריך את תוקפו אחרי ספטמבר 2014 או לשנות את תוכנו, כי יש אישור מסודר ומאוד מנומק, שבתוקף עד 26.3.15. כנראה שמי שכתב את המייל (ניר), בכלל לא ראה שום מסמך בנושא. לכן, הוא גם לא נחקר, כדי לא לקלקל את המסמך ההזוי הזה. 
• אין מחלוקת שגלעד ארדן ואבי ברגר רצו לכרוך את אישור מה שמכונה על ידם "המיזוג", עם "השוק הסיטונאי". זה נושא שמתועד היטב ומעולם לא חלקתי על הנקודה הזו. אולם, בפועל, בכתב החשדות ובכתב האישום, נעלם העניין הזה (של תנאי של "שוק סיטונאי") ונכנס לכתב האישום נושא אחר לגמרי, שהורד כביכול מהאישור, תנאי של דרישת לאישור לעליית בזק במניות YES ע"י "מימוש אופציות" שבוצע ב-25.3.15 מ-49% ל-58%. דהיינו: הפרקליטות גילתה לבד, שאין תנאי כזה (של שוק סיטונאי כתנאי לאישור) והחליפה בשקט את הנושא הזה, לנושא אחר לגמרי (מימוש אופציות של בזק ב-YES), של כביכול תנאי שהורד מהאישור, נושא שגם הוא תלוש מהמציאות ואיננו נכון  
• אם אכן היה רצון להתנות את האישור של "המיזוג" בעניין "השוק הסיטונאי", אזי מתעוררות כאן המון שאלות קשות:
  • מה השר גלעד ארדן עשה בעניין זה, מיולי 2014 ועד סוף נובמבר 2014, עת סיים את תפקידו כשר? היכן התנאים הללו? מה קרה מאז שיצא המייל הזה ועד שהשר סיים את תפקידו - בנושא חשוב כזה?
  • למה השר \ יועץ השר, פונה אל אבי ברגר, בזמן שהסמכות לטפל בבקשת YES, היא של מועצת הכבלים והלוויין, שכפופה ישירות לשר ולא כפופה לאבי ברגר?
  • מה עשה אבי ברגר, בין יולי 2014 ועד שפוטר ב-17.5.15 (9 חודשים אחרי המייל), בנושא כה חשוב זה? היכן התנאים של "שוק סיטונאי", בתמורה לאישור "המיזוג"? זה ברור - שלא היו כל תנאים. כי אם היו, מי שהיה אמור להכין ולכתוב אותם, הוא הסמנכ"ל הבכיר להנדסה ורישוי דאז, שהחזיק בתיקי הרישיונות והתנאים של הרישיונות של בזק במשרד התקשורת, חיים גרון, שלא הוזמן ע"י אבי ברגר מעולם, ולא התבקש אי פעם, להכין תנאים כלשהם, בעניין הבקשה של YES. ממילא נקבע, כבר בתחילת העשור הקודם (במשרד התקשורת), שלא ניתן להתנות תנאים לבקשה של חברה בהקשר לרישיונה, בנושאים שאינם קשורים ישירות לבקשה זו, כי אין לכך כל בסיס בחוק.
  • אבי ברגר בעצמו הבין, שאין לו סמכויות לתת תנאים של "השוק הסיטונאי" לעניין אישור "המיזוג", וזאת ניתן ללמוד גם מכך שבסוף מרץ 2015 הוא העביר את הבקשה של YES למועצת הכבלים והלוויין, לבדיקה ולאישור, ללא כל תנאים (וגם ביקש מהיועצת המשפטית של משרד התקשורת, לבצע בדיקה מקבילה משלה, מה שאכן בוצע על ידה, בסיוע הצוות שלה, בלשכה המשפטית של המשרד. בשני מסלולי הבדיקה הללו, שהחלו בסוף מרץ 2015, כשאבי ברגר עדיין מנכ"ל, הנושא של תנאי "שוק סיטונאי - לא קיימים, אפילו לא ברמז), וגם ניתן ללמוד זאת מכך שהוא התראיין אצל גדי פרץ מגלובס והודה בפניו שהוא "עדיין בודק את הסמכויות שלו" בעניין בקשת YES...  אז איך המייל הזה יכול להיות "ראיית זהב", כשהמייל הזה מצביע על בלבול רגולטורי יסודי וחמור - אצל יועץ השר?
  • אם אכן גלעד ארדן היה מעוניין שאבי ברגר יטפל בנושא ויכין תנאים לבזק בתחום "השוק הסיטונאי", מדוע השר לא מינה אותו כ"בודק", על פי סעיף 4 בתקנות הלוויין, כדי שיכול לקבל סמכויות להתנות תנאים, סמכויות המסורות רק למועצת הכבלים הלויין, בעניין הבקשה של YES? הרי היועץ של השר הוא עורך דין במקצועו, הוא אמור היה לדעת שהשר קודם לכל חייב למנות את אבי ברגר כ"בודק" הבקשה שהוגשה לשר, על פי התקנות, לפני שהוא (אבי ברגר) מתחיל בכלל לטפל בבקשה של YES!
  • אם אכן גלעד ארדן היה מעוניין שאבי ברגר יטפל בבקשה של YES ויתנה לה תנאים (של "שוק סיטונאי", לא של "מימוש אופציות" בזק, נושא שנולד רק בסוף מרץ 2015), אזי אחרי 90 יום מקבלת הבקשה (שהתקבלה ב-14.7.14, כלומר ב-14.10.14) על פי סעיף 8 (ב) בתקנות הלוויין, השר היה אמור לאשר בכתב (עם נימוקים) מדוע הוא דוחה את מתן האישור ל-YES אחרי 90 יום. אין אישור\ים כאלו (או שיש והם מוסתרים היטב). כנראה שאבי ברגר קיבל ייעוץ משפטי, ממנו הבין שהוא לא מוסמך לטפל בבקשה ולכן המשיך "לשחק אותה" כלפי חוץ בספינים, כאילו הוא "בעל הבית" על הבקשה, עד סוף מרץ 2015. אז, לא הייתה לו כל ברירה, אלא להעביר את הבקשה לטיפול ללא כל תנאים למועצת הכבלים והלויין, לאור החלטת מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים בהסכמת בית הדין להגבלים עסקיים, לשחרר את מניות יורוקום מהנאמן. יצויין ויודגש שנתניהו בכלל לא היה מעורב בכל התהליכים הללו ואף לא נדרש לאשר אותם, לא בזמן אמת ולא למפרע. 

כלומר: כרגע, נראה על פניו, או שהמייל הזה מפוברק, או שנכתב על ידי מי שאין לו צל של מושג מה הוא כותב במייל. ככה כל תיק 4000 נתפר, בחוטים גסים ביותר של שקרים על שקרים. 

שורה תחתונה לפרק 31:
החשיפות האחרונות (כולל החשיפות המתמשכות של אלי ציפורי ויואב יצחק) מחקירת "תיק 4000", משלימות ומעצימות את מה שמפורסם בכל עשרות פרקי הסדרה (הרשימה המלאה בנספח ד' בתחתית המאמר), שמדובר בחקירה רשלנית ביותר, שנסמכת רק על "עדי שקר" ומתעלמת ממסמכים ברורים, שמצביעים לא פעם ולא פעמיים בדיוק הפוך ממה שהעדים הללו אומרים והפוך ממה שכתוב ב"כתב החשדות" (וכמובן הפוך לסיכום החסר כל בסיס, של "חקירת המשטרה").

במקום קודם כל לעמת את "עדי השקר" מול המסמכים והעובדות ה"מוצקות בבטון", חקרו את נתניהו בהנחה, שעדויות העדים הללו נכונות, ומכל המסמכים הסותרים ומכל העובדות הנובעות מהמסמכים הללו - פשוט מתעלמים והכי גרוע: מעלימים אותם מ"כתב החשדות".

גם מתעלמים מכל החוקים, הנהלים והתקנות, שנוגעים לעניינים הנידונים ב"כתב החשדות". מתעלמים מכל מה שיש באתר משרד התקשורת ומכל תהליכי קבלת ההחלטות בענייני רגולציית התקשורת. 

שום איש מקצוע בתחומים בהם עוסק "תיק 4000", לא היה מעורב בחקירה, ולכן אוסף הטעויות של המשטרה והפרקליטות בתיק זה, הפך להיות כמעט אוסף אין סופי של טעויות, הטעיות ושגיאות. 

יתרה מכך, בצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש החליטו (ככל המסתמן), להפוך את כל נושא "ההדלפות" של מה שיש בתיק הזה ל"ישראבלוף" אחד ענק, כמפורט בפרקי הסדרה כמפורט בנספח ד' כאן למטה, ועי"כ הם החליטו ש"תופרים כאן תיק נוסף", הפעם לעורכי הדין של נתניהו, כאילו הם המדליפים... 

נראה כאן די בברור, כאילו יש "אינטרס משותף", שקושר את המפכ"ל הקודם, פרקליטות ת"א, פרקליט המדינה ועוד בעלי תפקידים בכירים, שנותחו ב-30 פרקי הסדרה, ואת האינטרס המשותף הזה כיניתי בשם: "ניסיון להפיכה שלטונית באמצעים משפטיים".

לכן, הצעתי (בהיעדר כל חלופה אחרת, במבנה החוקי של מדינת ישראל- ראה בנספח ג' כאן למטה וגם פירוט בנספח ב' כאן), להקים "ועדת חקירה ממלכתית", שתבדוק "מי בישל את הדייסה הזו". 

נספח א'

לוח הזמנים המלא של תחום "ניגודי העניינים", התחום שנחשב ה"חזק ביותר" ב"תיק 4000" (משלים את לוח הזמנים המלא של "תיק 4000" - שנמצא בנספח ב' כאן למטה וגם כאן):

2005 - עו"ד דנה נויפלד מצטרפת למשרד המשפטים. תחילה עבדה במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דידי (דוידה) לחמן-מסר, ולאחר פרישתה בינואר 2008, עבדה בצמוד תחת מחליפה, עו"ד אבי ליכט. בין תפקידיה: רפרנטית תקשורת, תחום ניגודי עניינים, נושאי רגולציה שונים ועוד. מדובר בתפקיד אותו מלאה קודמתה לתפקיד זה, עו"ד נגה רובינשטיין, שדילגה מהתפקיד הזה למשרד התקשורת (כמוה) ושהייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת - לפניה.
 
30.11.10 - עו"ד דנה נויפלד התמודדה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, אך בחירתה טורפדה, מה שהחל פרשה מכוערת המכונה על ידי "הפרשה הסודית" - במשרד התקשורת.
 
18.3.12 - עו"ד דנה נויפלד נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית של משרד התקשורת. "התנועה לאיכות השלטון" ערערה על המינוי הזה ואף עתרה לבית המשפט - אך ערעורה נדחה.
 
20.12.13 - אבי וייס חושף את העובדה, שעו"ד דנה נויפלד היא בת זוגו הקבועה של עו"ד ד"ר דוד (דודי) תדמור ואף עברה להתגורר עימו ביחד בתאריך לא ידוע (בהמשך יש להם ילד משותף), בלי שנעשתה שום בדיקה של "הסדר ניגוד עניינים" בנושא, לאור קשת העיסוקים והלקוחות של משרד עו"ד תדמור (כאן). כל התכתובת, שהייתה באותה עת בעניין זה (עקב הניסיון הברור להסתיר, לחפף ולהעלים את החשיפה הזו), שכללה עשרות רבות של חילופי מכתבים מכל הכיוונים - יש כאן. 
 
23.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד דנה נויפלד לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
24.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד ד"ר דוד תדמור לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
25.12.13 - מתקבלת תגובת משרד המשפטים לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
1.1.14 - חשיפת תגובת משרד התקשורת של המועד הבלתי ברור של ניגוד העניינים הראשון, בעניינה של עו"ד דנה נויפלד ("במהלך 2013". גם אין מועד ברור של הדיווח והטיפול בנושא: "הגורמים הרלוונטיים יודעים על קיומו של קשר בין השניים, מזה מספר חודשים") - גם כאן.
 
נובמבר - דצמבר 2014: קיום מו"מ ומיזוג בין משרד עו"ד ד"ר תדמור לבין משרד עו"ד פרופ' יובל לוי ושות'. המיזוג הושלם ובוצע בסוף חודש דצמבר 2014, במהלך בו עו"ד ד"ר תדמור הפך "לבעל עניין" מובהק ב-IBC (המתחרה העיקרית באותה עת בבזק, על פי החלטות הממשלה). אולם, הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד, עם אימות של עו"ד תדמור, הוסדר ונחתם רק חצי שנה אחרי מועד זה (ב-19.5.15 - כאן).
 
17.11.14 - חתימת השר גלעד ארדן על כל מסמכי "השוק הסיטונאי", שלוו בייעוץ משפטי צמוד (של עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה, וכן של המשנה ליועמ"ש).
 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת אישור העסקה של Yes (מה שמכונה בטעות "מיזוג" בין בזק ל-Yes), מתחיל במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה, לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר, בדיון מ-30.3.15.
 
27.11.15 - חוות הדעת המשפטית המרכזית בעניין "השוק הסיטונאי", שייכפה על בזק.
 
27.1.15 - פרסום מסמכים והחלטות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
16.2.15 - פרסום מסמכים והחלטות נוספות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.

17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל משרד התקשורת) פוטר בשיחת טלפון ע"י נתניהו. אחרי 3 ימים (ב-20.5.15) מונה ותפס את מקומו שמילה מימון, כמ"מ מנכ"ל המשרד. 
 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד (סיפור "ניגוד עניינים" אישי חריף שני. המסמך נחתם באיחור רב של חצי שנה, מאז שבן זוגה לחיים, התמזג עם משרד המטפל ב-IBC ומחזיק במניות של IBC, חברה, שהייתה אז המתחרה העיקריתבחברת בזק - על פי החלטות ממשלה, והוא הפך להיות שותף פעיל וחלק ממשרד עורכי דין, שנמצא בדירקטוריון של IBC ומחזיק במניות של IBC ישירות וגם בנאמנות. עקב כך, בן זוגה של עו"ד דנה נויפלד החל אף הוא לעסוק ב-IBC).

7.6.15 - שלמה פילבר מתמנה למנכ"ל משרד התקשורת ומתחיל חפיפה עם שמילה מימון. 
 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה" של בזק-YES) (גם כאן).
 
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד. הוציאה לעצמה היתר לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" (חלק מההסדרים הטכניים של היישום המעשי של "שוק סיטונאי") (גם כאן).
 
14.6.16 - נחתם מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. מכתב, שנכתב למעשה ע"י עו"ד דנה נויפלד ועבר דרך עו"ד דינה זילבר, שהגישה אותו לחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (גם כאן).

אוקטובר 2016 - נפתח "חדר מידע" למכירת IBC. היה רק מתעניין רציני אחד ברכישה: קבוצת סלקום. סלקום שוכרת כמה בכירים ובהם אבי ברגר (לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ו"עד מפתח" בתיק 4000) - כאן, כדי ללוות ולקדם את התהליך. 
 
8/16 עד 31.11.16 - עו"ד אריה (אריק) רשף, שהיה במשך שנים רבות סגנה של עו"ד דנה נויפלד בלשכה המשפטית של המשרד, במקום לצאת לפנסיה - מסופח באופן מסתורי לחודשיים, ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (לשכה הכוללת גם את העוזרת המקצועית למנכ"ל, עדי קאהן גונן, שאף היא מעורבת ב"תיק 4000"). זאת, במטרה, שהוסתרה היטב (ונחשפה כאן: לסייע מבחינה משפטית בהכנת טיוטת המדיניות החדשה בשוק הקווי והוצאת "מכתב פילבר" לבזק). לוח הזמנים הזה מצוי גם כאן (מסמך לפי "חוק חופש המידע" ממשרד התקשורת). 
 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק בעקבות טיוטת המדיניות החדשה (זה הטריגר לחקירות, שהחלו באופן סמוי ע"י הרשות לניירות ערך בליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א בסוף 2016, מיד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת וזה היה גם הטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, בינואר 2017).
 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד (חופשת לידה), חופשה הנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"ד ברוריה מנדלסון (כאן).

11.9.17 - IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית" כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. 
 
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש, שבו נטען, שעו"ד דנה נויפלד התנגדה למה שמכונה "המיזוג" ב-2015. זאת, הפוך לחלוטין מהמסמך אותו הכינה לנתניהו בזמן אמת, ומהמסמכים האחרים מאותה עת, שחתומים עליהם: היועמ"ש לממשלה (הקודם), יועמ"ש מועצת הכבלים והלוויין וכן יועמ"שים של גופי רגולציה אחרים, שהיו מעורבים בנושא: השב"כ, ועדת הריכוזיות, הגבלים עסקיים וכן כל עורכי הדין של הגופים, שהיו מעורבים בנושא.

20.5.19 - עו"ד ד"ר דוד תדמור הוא לא רק "בעל עניין" ב-IBC (כיום חלק מקבוצת סלקום-תש"י, המתחרה המרכזית בקבוצת בזק בתחום הקווי), הוא אחד מראשי ההתארגנות שאפשר לכנות אותה (על פי אופי ההתארגנות) בשם הקליט והקצר: "צמרת עורכי הדין בישראל כנגד נתניהו" - כאן. 

נספח ב':

לוח הזמנים המלא והמדויק (ככל שניתן לדייק) של "תיק 4000":
31.3.10 - אושרה רכישת קבוצת בזק ואושר מיזוג בזק - יס. המיזוג בזק-יס אושר בתנאים חדשים ע"י בועז גולן, מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (האישור שלו - 11.4.10), בתנאים נוקשים ומניות יורוקום הופקדו בידי נאמן (באישור בית הדין להגבלים עסקיים), במטרה למכור את המניות הללו (מהלך שלא הצליח).
25.6.12- מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, שלומי פריזט, מאשר (פעם נוספת) את מיזוג בזק-יס, בתנאים חדשים. 
18.3.13 - גלעד ארדן מושבע כשר התקשורת. 
26.5.13 - יורוקום פונה לממונה על ההגבלים העסקיים לשנות את תנאי המיזוג, בעיקר לאור אי הצלחת מכירת מניות יורוקום בחברת יס. 
8.7.13 - פגישה ראשונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. ב"כתב החשדות" מופיעה פגישה קודמת: ארוחת ערב בדצמבר 2012.
24.12.13 - חשיפת ניגוד העניינים הראשון של עו"ד דנה נויפלד. 
26.3.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מאשר (שוב) את מיזוג בזק-יס בתנאים חדשים. 
27.5.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מפרסם את נימוקי אישור המיזוג בזק - יס (לאחר השימוע על עצם המיזוג והתנאים למיזוג). 
14.7.14 - יס מגישה בקשה לשר גלעד ארדן לאשר העברת מניות יורוקום לבזק. 
11.8.14 - יס מגישה תיקון לבקשתה לשר ארדן (שקודם נדרש לסדר את מבנה המניות בתוך קבוצת יורוקום, בטרם ניתן למכור אותן לבזק). הבקשה הזו עודכנה שוב ע"י יס ב-9.11.14. 
4.11.14 - גלעד ארדן מסיים את תפקידו כשר התקשורת (מגיש התפטרות), לאחר שבאפריל 2014 המשרד להגנת העורף שהיה גם באחריותו - יוצא מאחריותו, לאחר התפטרות המנכ"ל (ביוני 2014 המשרד הזה חוזר למשרד הביטחון). 
5.11.14 - נתניהו מתמנה גם לשר התקשורת, אחרי שגלעד ארדן עובר לתפקיד שר הפנים. 
17.11.14 - גלעד ארדן חותם על ההחלטות והתקנות של "השוק הסיטונאי".
20.1.15 - פגישה אחרונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. סה"כ בני הזוג נפגשו 7 פעמים (או 8 - לפי "כתב החשדות") בכ-3 שנים (3 מ-7 \ 8 הפגישות הללו נעשו בעת שנתניהו היה גם שר התקשורת) ונתניהו נפגש (ככל הידוע כרגע) עוד פעם אחת רק עם שאול אלוביץ' (כשר תקשורת ו\או רוה"מ), לפגישה קצרה וחטופה שעסקה (ככל הנראה), בענייני הסיקור בוואלה!, פגישה שהתקיימה ב-17.11.15 (או 26.8.15 לטענת "כתב החשדות"). זאת, הרבה לאחר ההחלטה ב-23.6.15. 
29.1.15 - מועצת הכבלים והלוויין מאשרת שינויי אחזקת מניות בתוך קבוצת יורוקום, כשלב בדרך לאישור הבקשה המקורית (של מכירת מניות יורוקום ב-יס לבזק), ופונה עקב הבקשות הללו (מ-11.8.14 ו-9.11.14), לאישור היועמ"ש, לאישור המשך התהליך (לפי סעיף 6מז לחוק התקשורת, הדורש אישור היועמ"ש למהלך). 
24.3.15 - נשלחה בקשת רוה"מ ושר התקשורת ליו"ר מועצת הכבלים והלויין, לקבל את עמדת המועצה בעניין בקשת YES.
26.3.15 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת משחרר את מניות יורוקום מהנאמן ומתקן את תנאי המיזוג. 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת יס מתחיל במועצת הכבלים והלוויין (במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה,לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר). 
14.5.15 - השר אופיר אקוניס מקבל סמכויות שר התקשורת באופן זמני. 
17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל המשרד) מפוטר ע"י נתניהו. 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העיניינים - של עו"ד דנה נויפלד (נחתם באחור רב של חצי שנה).
20.5.15 -שמילה מימון ממונה כמ"מ מנכ"ל.
26.5.15 - השב"כ מאשר (במקביל לגופים אחרים שאישרו זאת קודם לכן), את "עסקת בזק-YES". 
7.6.15 - שלמה פילבר ממונה למנכ"ל. 
23.6.15 - הדיון והאישור במועצת הכבלים והלוויין, האישורים של היועמ"שים (3: יועמ"ש לממשלה, יועמ"ש מועצת הכבלים והלויין יועמ"שית משרד התקשורת) והחתימה של נתניהו בעסקת בזק-YES. 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה"). 
22.11.15, 16.12.15 - שלמה פילבר מטיל קנסות ענק על בזק.  
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - של עו"ד דנה נויפלד
14.6.16 - מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. עי"כ נתניהו מסולק מהטיפול הרגולטורי בכל ענייני "פירמידת בזק". 
18.7.16 - השר צחי הנגבי מקבל הסמכויות שך שר התקשורת לטפל בבזק וכל מה שמתקשר לבזק. 
16.9.16 - שאול אלוביץ' מנתק (לדבריו) את כל קשריו ומגעיו האישיים עם נתניהו. 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק (זה הטריגר לחקירות שחלו באופן סמוי מייד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת והטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא - בוועדת הכלכלה של הכנסת).
23.12.16 - הודעת בזק לבורסה על מסמך פילבר. 
25.12.16 - תיקון ההודעה לבורסה (שיש צורך בשימוע גם להפרדה תאגידית). 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד, חופשה שנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"דברוריה מנדלסון (כאן). 
21.2.17 - השר צחי הנגבי מתמנה למ"מ שר התקשורת (לכל התחומים ומחליף את נתניהו בכל התחומים).
28.5.17 - השר איוב קרא מתמנה לשר התקשורת. 
20.6.17 - נפתחת חקירה גלויה של הרשות לניירות ערך ("תיק בזק") כנגד ראשי קבוצת בזק וראשי משרד התקשורת (מנכ"ל ועוזרת מקצועית), לאחר כחצי שנה של חקירה סמויה. החקירה הסתיימה: 6.11.17.
18.2.18 - נפתחת חקירה גלויה של משטרת ישראל ("תיק 4000"). סיום החקירה: 2.12.18. 
18.2.18 - אילן ישועה מוואלה! מוסר עדות, הודעות מהמסמארטפון, מיילים והקלטות. עובדים נוספים בוואלה ! מעידים אחריו. אילן ישועה מסר 8 עדויות לפחות, שהחלו באופן סמוי ב-12 לדצמבר 2017 ברשות ניירות הערך, והפכו לגלויות במשטרה ב-18 לפברואר 2018. 
20.2.18 - שלמה פילבר חותם על הסכם "עד מדינה".
5.3.18 - ניר חפץ חותם על הסכם "עד מדינה". 
2.12.18 - סיכום חקירת המשטרה והעברת "תיק 4000" לפרקליטות.
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש. 
29.8.19 - בזק מודיעה על על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן). מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן). כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון. עדכון 3.10.19: רשות המיסים החליטה לתת ארכה של עוד שנה (עד סוף 2020) לבזק, לנסות ולנצל את "נכס המס", אם תקבל עד אז אישור ל"הורדת ההפרדה המבנית" מעליה.  

נספח ג':
"הקליקה" הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל.

חשוב, שהמצב המשפטי בישראל בנוגע לצמרת הפרקליטות והיועמ"ש יהיה ברור לכל הקוראים:

בניגוד לנעשה במדינות רבות בעולם, לראשי מערכת אכיפת החוק בישראל יש חסינות מוחלטת (מעשית, גם בהיבט הפלילי וגם בהיבט האזרחי - של אי יכולת לתבוע פיצויים, גם אם מתגלה "תפירת תיק" על ידי מי מהפרקליטים), חסינות מלאה בפני אשמת "תפירת תיקים", שהיא אשמה פלילית מאוד חמורה.

חשוב לפזר את אי ההבנה של הציבור בישראל: אין בישראל שום בית משפט המוסמך לדון בעבירות סביב "תפירת תיק" ובחשודים ב"תפירת תיק". כי אין מי שיגיש לבית המשפט תביעה כזו, כנגד שום חשוד, בשום עבירה, ככל שמתגלה חשד ברור כזה וגם אם יש ראיות ברורות ומוצקות ש"התיק נתפר". 

ובכלל: אין בישראל שום גוף בעל סמכות לעסוק, לחקור ולטפל ולהאשים (ככל שנדרש) בנושא הזה.

מדובר ב"קליקה", שדאגה לכך (במשך השנים זה נבנה נדבך על גבי נדבך), לרבות בתמיכה, שנולדה בפסקי דין רבים של בג"ץ, בית משפט עליון, שתומך כמעט באופן עיוור וחד-ערכי בכל מה שהפרקליטות \ יועמ"ש מביאים \ מציגים להחלטה בפני הבג"ץ \ בית משפט עליון. דוגמה אחת מני רבים, יש בהחלטת הבג"ץ כאן.

התהלך של הבנייה הזו של מערכת חסינות דאגה לכך, ש"הקליקה" תהייה חסינה בחסינות מוחלטת (פלילית ואזרחית) מפני כל תביעה מכל סוג, בכל פורום, גוף או ערכאה, כנגד מי שנמנה על הקליקה הזו. 

זאת, בניגוד למערכת המשפט הישראלית (רק לשם ההשוואה), שיש בה בקרה כפולה ויעילה פי 6, מכל מנגנון אחר שיש, למשל, לעובדי המדינה. במנגנון הבקרה על שופטים יש את המערכות הבאות:
א. נציב קבילות שופטים עצמאי ובעל סמכויות מאוד נרחבות וחמורות (כולל סמכויות הדחת שופטים והעמדת שופטים לדין).
ב. בית דין משמעתי מיוחד, רק לשופטים, עם סמכויות דרקוניות, כולל להדיח שופט מתפקידו לכל החיים (וזה כבר קרה לא אחת בבית הדין הזה).
ג. תקנון אתי מיוחד - רק לשופטים.
ד. ועדת אתיקה מיוחדת - רק לשופטים, הנותנת החלטות (מעין פסיקה) בעניינים אתיים ומשמעתיים המובאים לפניה.
ה. בנוסף, הדינים החלים על עובדי המדינה בהתאמות המתאימות (כמפורט בתקשי"ר) - חלים גם על שופטים.
ו. ולבסוף: כל החלטה שיפוטית כפופה לדיני העררים שיש בישראל. כך, שכל החלטה שיפוטית ניתן להפוך אותה בערר. 

סה"כ 6 מנגנונים בלתי תלויים זה בזה ויעילים ביותר (יחסית לכל מערכת בקרה אחרת הקיימת בישראל), עם סמכויות די דרקוניות כלפי שופטים (ככל שנדרש). לכן, גם כמות הבעיות והסטיות מהנורמות במערכת הזו היא די מינורית ומטופלת די במהירות וביעילות ומערכת המשפט הישראלית היא (לדעת רבים) מערכת מאוד מקצועית, בכל קנה מידה עולמי. הבעיות המרכזיות בנוגע למערכת המשפטית נוגעות לתחומים אחרים דוגמת תחום "הפרדת הרשויות" ותחום "הסדרי מינויי שופטים", נושאים שלא נעסוק בהם כלל.  

כל זה לא קיים בנוגע לצמרת המשפטית (הפרקליטות והיועמ"ש, לרבות כל המשנים והעוזרים שלהם) במדינת ישראל.

ניסיון לתקוף החלטות של הגופים הללו בבג"ץ עלו עד היום בתוהו. אין אופציה מעשית כזו. בווודאי שלא להגיש תלונה אישית (נניח למשטרה, או אפילו לנש"מ, בתחום המשמעתי), כנגד מי מראשי המערכות הללו. 

נת"מ (נציבות התלונות על הפרקליטות - "מייצגי המדינה בערכאות"), הוא הגוף היחיד, שהוקם לעניין הפרקליטות והיועמ"ש. אמנם, נת"מ הוא גוף שלטוני חשוב, אולם מדובר ביחסית גוף די זעיר, די איטי וחסר כל שיניים.

אם "נתפר תיק" למישהו, הסיכון היחיד של "התופרים" בצמרת מערכות האכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, יועמ"ש), הוא, שהנאשם ש"תפרו לו תיק", יזוכה בבית משפט. זהו. שום דבר לא מעבר לכך. 

אין שום דרך חוקית, שבית משפט ירשיע את התובע (או את מי ש"תפר בפועל את התיק"), או שבית המשפט ידרוש מהמשטרה לחקור את התובע או את מי שהתובע מייצג בבית המשפט. התובע בדין הפלילי הוא חסין לחלוטין. לכל היותר, בית המשפט יכול להעיר "הערות" בפסק הדין לתביעה. זה ממש כלום. לא שווה יותר מהדו"ח של נת"מ, אחרי תלונה, שהוגשה לנת"מ בנושאים הדורשים הסקת מסקנות אישיות לאור הממצאים של הבדיקה.

לאחרונה נכתב נייר ע"י נת"מ, בעניין המפכ"ל דאז יוחנן דנינו ועו"ד שי ניצן, נייר חמור ביותר, שנגנז די מהר בפרקליטות, כי אין שום אופציה מעשית בחוק, אופציה מהסוג של יכולת הסקת מסקנות אישיות, או אולי חקירה ותביעה פלילית.

למעשה, אם מוגשת תלונה כנגד היועמ"ש (או פרקליט המדינה, או פרקליט מחוז), שהוא "תפר תיק" (שזה אוסף די גדול של עבירות פליליות), ונציב התלונות מוצא, שהתלונה מוצדקת, וזה דורש חקירה פלילית, הוא (הנציב), על פי החוק, אמור להמליץ על פתיחת חקירה פלילית כזו - ליועמ"ש... 

מכאן, שבישראל אין שום מצב, שניתן להעלות אותו על הדעת, שהיועמ"ש \ פרקליט המדינה (או המשנים ליועמ"ש, או המשנים לפרקליט המדינה), יחליט מי מהם לפתוח בחקירה פלילית כנגד עצמו ואין שום אדם אחר בישראל מלבדם, שיכול להחליט על כך - בעניינם.

זו בדיוק הסיבה, שהם מרגישים, שהם "מעל לחוק" ואף יכולים להמציא חוקים וכללים משלהם (דוגמת: שיטת "החשודים יחקרו את עצמם ויסגרו לעצמם את התיק". והחלטה ליצור תקדים משפטי על הגב של נתניהו, שלא לדבר על מסכת הטיוח בסיפור של רות דוד, ועוד), מציאות, שהיא חלק מהתופעה הזו, שנוצרה בישראל, רק כי ככה בא להם והם יכולים.   

סרטון אודות סגירת התיקים השערורייתית לרות דוד - כאן.  

מי שטוען, שיש להמתין עד סיום ההליכים המשפטיים (כל שיהיו) בעניינו של נתניהו, אומר דבר אחד ברור: לעולם לא יבדק נושא "תפירת תיקים בישראל". למה? כי בסיום ההליכים המשפטיים החלוטים בעניינו (ככל שיהיו), תהליך, שיכול להימשך בין 5 ל-10 שנים, כל עבירה ככל שהייתה בעניין "תפירת תיקים", לא תוכל להיבדק, כי תחול עליה התיישנות.

בנוסף, אלו שעסקו ב"תפירת התיקים", כבר מזמן לא יהיו בתפקידם. רובם יהיו כבר בפנסיה, או "ילכו לעולמם כדרך כל בשר" (כי לדרגות הבכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, מגיעים בגיל יחסית די מבוגר). ולכן כל ברור \ חקירה בעניינם בגיל כזה, אחרי פרישה מהשירות הממשלתי, או אחרי שהלכו לעולמם, הוא חסר כל היבט ומשמעות מבחינה ציבורית וממילא לא יתבצע, בגלל ההתיישנות. 

יתרה מכך. הוכחתי (ולא רק אני), על בסיס ניתוח מסמכים, שיצאו מלשכת היועמ"ש ומכל זרועות הפרקליטות,  ב-2 פרקי סדרה קודמים (כאן וכאן. סיכום בראיון באולפן - כאן), את המקורות המדויקים להדלפה של מסמכים חסויים מצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש לכלי תקשורת מסוימים. חשפתי את מנגנון תיאום ההדלפות בין י-ם ות"א ואת מנגנון תיאום "הזזת השעונים" (כלומר: חשד לזיוף), רק במסמכים המכפישים את נתניהו ומציגים אותו כעבריין סדרתי, כדי "להפיל את תיק ההדלפות" על עורכי הדין של נתניהו, ושום בדיקה או חקירה לא נפתחה בנושא. 

הוגשו לא מעט תלונות מכמה כיוונים (כולל מעורכי הדין של נתניהו), אבל שום דבר לא קרה, לא קורה ולא יקרה.

זאת, משום שאין שום אדם בישראל היכול להורות על פתיחת בדיקה \ חקירה בשום נושא, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות בישראל, אם יש חשד לפלילים. 

בנוסף, החסינות המוחלטת, שיש לבכירי מערכת אכיפת החוק, אינה מסתיימת בכך. ישנו פרדוקס בחוק החסינות של נבחרי הציבור. זה חוק, שנועד להגן על נבחרי הציבור (כביכול) מפני "תפירת תיקים" ופגיעה בתפקידם ובתיפקודם.

אם ניקח, למשל, את עילת "חוסר תום הלב", שקיימת כעילה לאי הסרת חסינות ב"חוק החסינות" הקיים, על פיה זכאי חבר כנסת לחסינות, כאשר סבורה הכנסת, שכתב אישום המוגש נגד ח"כ - הוגש "בחוסר תום לב", הרי שמי שיצטרך להגן בבג"ץ על טענת "חוסר תום הלב" הוא היועמ"ש, שמשמש גם כתובע הכללי, והוא זה שקיבל בעצמו את ההחלטה להגיש כתב אישום. 

מצב כזה הוא בלתי ישים ובלתי הגיוני לחלוטין, שהיועמ"ש יטען בבג"ץ, שהתובע הכללי פעל או לא פעל "בחוסר תום לב", כאשר, למעשה, מדובר באותו אדם בעצמו (כשד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כיועמ"ש יטען בבג"ץ, שד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כתובע הכללי - פעל או לא פעל "בחוסר תום לב").

נמצא, שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לח"כים היא, למעשה, אות מתה, ותלויה כל כולה ב"קליקה" ובגחמותיה. 

והכל בשל המצב המונהג במדינת ישראל (ועדיין לא הוסדר בשום חוק), שליועץ המשפטי לממשלה יש 2 כובעים: תובע כללי ויועץ משפטי לממשלה. ועל כן, כדי שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לא תהיה אות מתה, יש צורך קודם לכל, לפצל בין התפקידים ומי שהוא יועמ"ש, לא ישמש גם כתובע הכללי. יש כמובן נימוקים כבדי משקל נוספים, לצורך לפצל את התפקיד.

לא סביר שהנוהג שנולד בישראל - לחבר בין 2 התפקידים, שאיננו מוסדר בשום חוק, יבוא ויבטל חוק קיים (ועוד חוקים רבים אחרים), ויהפוך את עילת "חוסר תום הלב" ב"חוק החסינות", שזה המגן היחיד והדי קלוש הקיים בישראל מפני "תפירת תיקים" לפוליטיקאים (חברי כנסת בלבד), לאות מתה.

הסברי אקדמי נוסף לעניין זה אפשר לקראת במאמר: "יועמ"ש או 'רשות רביעית'" - כאן. 

בארה"ב, רק לשם ההשוואה, הנשיא יכול לפטר את התובע הכללי מתפקידו בכל עת; ניתן לכפות על התובע הכללי לעבור שימוע הדחה (Impeachment) בבית הנבחרים ובסנאט, בעוון "בגידה, שוחד, עבירות ופשעים חמורים אחרים". כ"כ, יש בארה"ב מוסד משפטי נוסף, שנקרא "התובע המיוחד", שממונה ע"י התובע הכללי של ארה"ב, ועניינו לעסוק באופן עצמאי בחקירה והגשת כתבי אישום כנגד אנשי ממשל פדרלי בכל דרג, כולל כנגד ראשי מערכות החקירה והתביעה בכל הדרגים. 

אין מצב חוקי - משפטי כזה בישראל.

כך, "הקליקה" חסינה מפני כל ונמצאת מעל לכל חוק קיים בישראל. 
 
סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים: 
בעקבות הדיונים וההחלטות בעניין המימון המשפטי של נתניהו, יש להזכיר, שיש כאלה, שלא זקוקים לכל אישורים כדי לקחת כסף ציבורי (מתקציב המשרד בו הם עובדים), כדי לממן את הגנתם האישית, ע"י שכירת עורכי דין חיצוניים ויקרים, בלי כל פיקוח ובקרה, ב"פטור ממכרז", שעוקף כל מנגנון חוקי קיים.

הסיפור המדהים הזה נחשף על ידי מזמן ונוגע רק ל"קליקת הפרקליטים", שנמצאת, כאמור לעיל, מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

ל"קליקת הפרקליטים" אין שום בעיה לקחת לעצמה (כלומר: לחבריה ולכל מי שהם חפצים ביקרו) כסף מקופת המשרד הממשלתי בו הם עובדים, כדי לממן את הגנתם האישית, על חשבון הציבור.

כן, ככה פשוט.

זו לא המצאה שהמצאתי כרגע. 
 
"המריחה", שביצעה הפרקליטות בעקבות סדרת החשיפות שלי, בדבר לקיחת כספי משרד התקשורת כדי להגן על חשודים בכירים בתוך המשרד מפני חשדות לפלילים, מתועדת היטב במסמכים. 

הצורך הזה בהגנה נולד כדי להתגונן מפני האשמה של "עלילת דם" ומעשים פליליים רבים נוספים, במה שמכונה על ידי "הפרשה הסודית", כנגד ראשי המשרד, ובראשם המנכ"ל דאז של המשרד, הסמנכ"לית הבכירה דאז למנהל והיועצת המשפטית של המשרד (עו"ד דנה נויפלד, "כוכבת תיק 4000"). זאת, בעוד שלנתניהו "עושים את המוות", בדיוק בעניין הזה.

חשפתי זאת בכמה כתבות מובילות (יש עוד, אבל אלו העיקריות), שפרסמתי בזמנו (2015-16) בלינקים הבאים:
חשיפת "הצפצוף על הכל" סביב הייצוג המשפטי ב"פרשה הסודית"
היועצת המשפטית של משרד התקשורת והמנכ"ל קיבלו נזיפה מהפרקליטות
חשיפת המשך הטיוח וההגנה על "גיבורי הפרשה הסודית" ע"י שלמה פילבר
מתקרב רגע האמת בפרשה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת
"הבכיר מ"הפרשה הסודית" פרש בשקט לגמלאות מוקדמות והפרשה נשארה סודית

במאמר האחרון יש את מכתב סגירת תלונתי, מכתב, שיש בו אוסף של שקרים וביניהם נטען, שכאילו תלונתי נדונה בבית הדין (מה שלא היה ולא נברא) ושזה היה בסדר לשכור את שירותיה של עו"ד תמר גולן - כדי להגן על עובדי משרד התקשורת ובראשם היועצת המשפטית של המשרד - החברה הבכירה ב"קליקה" (רק לנתניהו אסור...).

בעקבות מה שהיה ונחשף על ידי, השופטת בדימוס הילה גרסטל קיבלה ממני צל"ש (כאן). בסיפור הצל"ש הזה אני מסכם בקצרה את כל הפרשה, בה נוכחתי אישית ביושרה, בטיפול בתלונתי (תלונה, שיותר מאוחר "נגרסה" בשקרים של לשכת היועמ"ש והפרקליטות, אחרי שהילה גרסטל "התפוטרה" - אולצה להתפטר מתפקידה כנציבת נת"מ, ע"י אותה "קליקה", רק בגלל שהפריעה ל"קליקה" ואיימה על החסינות המוחלטת של ה"קליקה" הזו).
ככה זה עובד, אצל אלה הנמצאים מעל לכל חוק ונורמה. 

עדכון החשיפות בעניין ההדלפות מהפרקליטות ומצמרת לשכת היועמ"ש (כמפורט למשל כאן וכאן):

התברר לי (ממקורות מהימנים, שאני לא מטיל שום ספק ביושרם), שמי ששלח לרשימת כתבים מצומצמת את 2 המסמכים ביחד, באותו מייל, של 2 הגרסאות של "כתב החשדות":
1) "הגרסה הארוכה" והמלאה של "כתב החשדות", גרסה בת 55 עמודים, שהייתה אמורה להיות חשאית \ חסויה, על פי החלטת היועמ"ש,
2) "הגרסה הקצרה" של "כתב החשדות", גרסה בת 24 עמודים, שהייתה אמורה להיות ציבורית ואכן עלתה גם לאתר משרד המשפטים (בשיבוש חמור של הזמנים, כמפורט לעיל),
הוא דובר משרד המשפטים, משה כהן, בכבודו ובעצמו, מה שמסביר למה הוא "התנגש חזיתית" בעניין זה עם אלי ציפורי (כאן).

אלי ציפורי מגלובס העלה ב-27.5.19 פוסט מאוד מעניין - כאן. לאור האמרות הנמצאות בפוסט של ציפורי: "דברים של ניצן היום זהים באורח מופלא לדבריו של דובר הפרקליטות משה כהן נגדי, תוך שימוש באותן מטבעות לשון", ו"באורח פלא דבריו היום של ניצן נאמרו כבר על-ידי אביעד גליקמן, גיא פלג ועוד, כמעט בנוסח זהה. זה רק ממחיש כיצד פרקליט המדינה שי ניצן נמצא ביחסי תן וקח פסולים, לעיתים פליליים, עם החונטה התקשורתית". 

יכול לעלות מהן, ככל הנראה, החשד הסביר, שמי שתזמן את ההדלפות מהפרקליטות ותזמן את התרגיל של "הזזת שעוני המחשבים" בירושלים ובת"א, היה עו"ד שי ניצן, בסיועו של דובר משרד המשפטים. לכן, סבורני, שיש לבדוק את המחשבים גם בלשכה שלו ובמערכת "דוקסנטר" של משרד המשפטים, כדי לאמת או לשלול את החשד הזה.

די ברור, שזה לא יקרה, כי עו"ד שי ניצן נמצא מעל חוק לפי המבנה המשפטי הקיים בישראל. פרטים נוספים ומסמכים "יצוקים בבטון" אודות חשיפת זהות המדליפים: http://bit.ly/Tik4000No23 וגם כאן: http://bit.ly/Tik4000No24. סיכום הממצאים באולפן הטלוויזיה: http://bit.ly/Tik4000Arutz20.

על סמך המידע, שאספתי וניתחתי, סביר מאוד להניח, שמה שכתב אלי ציפורי, ששי ניצן השתמש (או פעל בתיאום) עם הדובר משה כהן - זה נכון. על פי מיטב ידיעתי והערכתי, זה כלל גם את הניסיון הגס והחמור להטיל את אשמת ההדלפות הללו על פרקליטי נתניהו (כך, טענו גם הדובר משה כהן וגם שי ניצן - למשל כאן).

זו "תפירת תיק" נפרדת, שדורשת חקירה בפני עצמה, ששונה משלל "תפירות התיקים" שיש לנו, בפרשות המכונות במספרים עגולים (1000, 2000, 3000 ו-4000. רק את "תיק 5000" "שכחו לחקור", כי זה לא מוביל לנתניהו).

כידוע לקוראי אתר Telecom News, יש "חסינות מלאה" לכל "חברי הקליקה" ונספחיהם (דוגמת מפכ"ל המשטרה לשעבר), כמפורט בנספח ב' כאן ("קליקה", שגם דואגת לקדם את חבריה, דוגמת הניסיון החצוף והחמור לקדם דווקא כעת את עו"ד ליאת בן ארי שווקי, במקום לחקור את מעורבותה האישית, במה שמצוי כאן, "שחור על גבי לבן", עם מסמכים חד-ערכיים, כמפורט בעשרות פרקי הסדרה - סה"כ 31 פרקים ראשיים בסדרה ועוד עשרות פרקי משנה משלימים).

ארגון פרקליטי המדינה הגיש דרישה לבית הדין לעבודה, במסגרת "סכסוך קיבוצי", כדי לנסות לכפות בצו שיפוטי את קיום המכרז הזה - על נציב שירות המדינה. המשך החוצפה של "אני ואפסי עוד". ואכן, הם הצליחו בדרך הכוחנית הזו, לכפות קיום "המכרז", על נציב שירות המדינה. 

שיבושי הזמנים במסמכים המרכזיים הרגישים, ורק בהם (או זיופי הזמנים במסמכים הללו, תלוי בנקודת המבט, מה המשמעות של שינוי ידני של זמנים במחשב המפיק את המסמכים הכל כך רגישים הללו, שינוי המנתק את הזמן הנכון, שהמסמכים הללו מקבלים בעת הפקתם, מהשרת - Server של משרד המשפטים בעת יצירתם, או בכל שינוי הנעשה בהם), שיבושים אלה מוסברים היטבבחשיפה, ומקורם במירוץ מי יפרסם ראשון את "כתב החשדות" המלא והחסוי וברצון של צמרת הפרקליטות והיועמ"ש, ל"הפיל את התיק" של ההדלפות - על פרקליטי נתניהו. 

בנוסף, המייל של דובר משרד המשפטים, שקל לאתר אותו במערכת התיעוד של משרד המשפטים "דוקסנטר" ובמערכת הדוא"ל של המשרד (ככל שתפתח חקירה בנושא, מה שהיה אמור להתבצע מזמן), לרבות התיאומים בווטסאפ, בע"פ ובמיילים, שבוצעו על ידובעניין זה עם כמה כתבים, לא היה מקור ההדלפות היחיד של מסמכים חסויים, בפרשה זו.

אביעד גליקמן (מ"חדשות 13") קיבל לפני כולם את "כתב החשדות" המלא (ועוד מסמכים, שקיבל בהדלפות, מסמכים, שהיו בשלבי הטיוטות), כפי שחשפנו בהרחבה כאן, עם כל הראיות. בנוסף, היו עוד כתבים (דוגמת גיא פלג), שקיבלו גם הם הדלפות לפני המייל של משה כהן עם 2 הנוסחים של "כתבי החשדות" מ- 28.2.19 (והם ממשיכים לקבל הדלפות עד היום, כפי שהם רגילים לקבל הדלפות מגמתיות, מזה זמן רב). העקבות של מקורות ההדלפות זוהו ותועדו בכתבות החשיפה של המדליפים ובכתבות האחרות.

אולם, זה לא עשה כל רושם על מי מ"הקליקה", שממשיכה בשלה, מחוץ לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

יודגש שוב, שמי שטוען, שיש להמתין עד סיום ההליכים המשפטיים (כל שיהיו) בעניינו של נתניהו, כדי לחקור (או להקים ועדת חקירה ממלכתית), אומר דבר אחד ברור: לעולם לא יבדק נושא "תפירת תיקים בישראל". למה? כי בסיום ההליכים המשפטיים החלוטים בעניינו (ככל שיהיו), תהליך, שיכול להימשך בין 5 ל-10 שנים, כל עבירה ככל שהייתה בעניין "תפירת תיקים", לא תוכל להיבדק, כי תחול עליה התיישנות.

בנוסף, אלו שעסקו ב"תפירת התיקים", כבר מזמן לא יהיו בתפקידם. רובם יהיו כבר בפנסיה, או "ילכו לעולמם כדרך כל בשר" (כי לדרגות הבכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, מגיעים בגיל יחסית די מבוגר). ולכן כל מהלך של ברור \ חקירה בעניינם, בגיל כזה, אחרי פרישה מהשירות הממשלתי, או אחרי שהלכו לעולמם, הוא חסר כל היבט ומשמעות מבחינה ציבורית וממילא לא יתבצע, בגלל ההתיישנות. 

הליך משפטי ייקח שנים (בין 5 ל-10 שנים עד פסק דין חלוט (סופי), שקובע גם אם יש בהרשעה קלון, מה שמחייב ראש ממשלה להתפטר, על פי החוק הקיים. אז נמתין 10 שנים לדעת מה האמת? זה לא הגיוני. בפרק 17 בסדרה, פירטתי את תמצית הטעויות המרכזיות, שמובילות לצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וריכוז הממצאים הללו נמצא בפרק זה, למתעניינים. מאז פרק 17, נוספו עוד ממצאים רבים וחמורים לא פחות, ב-30 פרקי הסדרה, כולל בפרק הנוכחי. 

את נושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת תופעת "תפירת תיקים" - לא אני המצאתי. זו הייתה דרישה ברורה של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן ב- 2007-8 ודרישה של השר לשעבר חיים רמון, די במקביל אליו, ב-2008. שניהם נבלמו בזמנו ע"י "קליקת הפרקליטים". לא התקדמנו מילימטר אחד מאז. הם לא אנשי ימין אלא אנשי שמאל. כלומר: זה לא עניין של ימין או שמאל - פוליטי. 

אותן תופעות נשארו - כי הן לא מוגרו ולא נעשו שום צעדים ליצירת מנגנון משפטי, לנטרול יכולות "תפירת תיקים" ע"י הצמרת המשפטית והחקירתית בישראל, דוגמת מנגנונים משפטיים הקיימים בכל מדינות העולם המערבי והדמוקרטי. 

בתמצית הממצאים בסדרה זו, ראשי לשכת היועמ"ש והפרקליטות, קראו וקוראים רק תקצירים ומצגות, שהוכנו בפרקליטות ת"א ובצמרת המשטרה (בסיכום החקירה), ואולי גם חלקים מעדויות "עדי השקר", בלי לראות את כל מסמכי המקור מזמן אמת, שנוגעים ישירות לנושאים, שעליהם הם מעידים.

מצאתי, שהיועמ"ש לא רק שלא קרא מסמכים, אפילו את המסמכים של עצמו - לא קרא.

כך, ה"קליקה" (שכוללת גם את היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד), יצרה מצג שווא של "עבריין סדרתי" (נתניהו), על בסיס אוסף של עובדות חסרות כל בסיס, אוסף של חשדות שווא, כשמסמכים "מזמן אמת" סותרים לחלוטין את כל סעיפי "כתב החשדות". לכן - בהיעדר מנגנון אחר הפתרון היחיד הנכון הוא ועדת חקירה ממלכתית. אין דרך אחרת לברר את האמת, כולל מה נעשה במשטרה והפרקליטות בעניין "תיק 4000".

נקודה חשובה אחרונה: נראה על פניו, ש"לתפור תיק" לנתניהו, היה המוצא הכי מהיר לכסות על הפאשלות של הצמרת המשפטית בענייני הרגולציה שנוגעים לקבוצת בזק ולמנוע "מפולת" בבית משפט, של הצמרת המשפטית של מדינת ישראל, שאישרה במו ידיה, פעם אחר פעם, גם את מה שהיה ב-2015 וגם מה שהיה במהלך ובסוף 2016. 

ככה "תפרו תיק" לאיש הלא נכון. רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם. 

נספח ד':

קישור למאמר: "הקליקה הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה בישראל (מפרק 27)!" ותת הפרק: "סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים" - כאן. 
 

כתבה וקישור לראיון האחרון בסדרה: ערוץ 20: אבי וייס ואלי ציפורי חשפו שקרי הפרקליטות לגבי ההדלפות בתיק 4000.

פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה שפורסמה על ידי, בעניין "תיק 4000":

• חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק.
• האם השר איוב קרא היה צריך בכלל לחתום על האישור, שנתן לקבוצת סלקום? 
• האם ביבי וקרא קבלו בכלל תמורה עבור ההטבות הרגולטוריות שנתנו לסלקום? 
• המסמכים בנושא בזק-YES (תיק 4000) מוכיחים "תפירת תיק" לאיש הלא נכון! 
• עובדות ומסמכים המוסתרים מהציבור: האם ביבי כשר תקשורת עזר לקב' בזק?
• מהו מקור ה-Fake News שהביא לתפירת תיק לביבי והעלמת החשודים הנכונים. 
• אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק.
• איך "כתבות מפנקות" הפכו לפתע לטובת הנאה שהיא מיסודות עבירת השוחד?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000.
• ​פצצות בתיק 4000: האם היו בכלל התנגדויות למיזוג בזק-יס?
• נמצא מסמר נוסף בארון הקבורה של תיק 4000 התפור.
• נחשפה עוד עובדה חשובה בדרך אל ההלוויה של תיק 4000.
• הבנתם? פרוטוקול מיזוג בזק-Yes לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000.
• ערוץ 20: אבי וייס: תיק 4000 - פנו לשב"כ לאישור המיזוג בזק-YES.
• תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת?
• תיק 4000: גם תקנות התקשורת התומכות בגרסת נתניהו לא נכללו בחקירה
• חשיפת שקרים נוספים בתיק 4000: הטעיית הציבור נמשכת ללא הרף
• תיק 4000: נחוצה ועדת חקירה ממלכתית לגבי "אישום" שר התקשורת - נתניהו
• תיק 4000" חשיפת "דבר ראשון" בעניין היועמ"ש - היבטים חמורים חדשים
• תיק 4000: היועמ"ש לממשלה אישר "מיזוג" בזק-יס. צריך ועדת חקירה ממלכתית
• אוסף הטעויות בתיק 4000: "אני מאשים" - לא חתרו כלל לגילוי האמת
• שערוריית תיק 4000: איך יש 2 גרסאות שונות של כתב החשדות של היועמ"ש?
• תיק 4000: חשיפת מסמך נוסף שיסייע גם הוא לחיסול תיק 4000 התפור.
• תיק 4000: כך זוהו מי שהדליפו, תיחמנו ושיקרו בהדלפות לכלי התקשורת.
• תיק 4000: כך מסגירים ציוצים בטוויטר את ההדלפות מהפרקליטות ומטרתן.
• תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?
• הספינים והשקרים בתיק 4000 חזרו. הם חלק מהפיכה שלטונית שיש לחקור
• סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?
• תיק 4000: מי מאשר "ניגודי עניינים"? - ספינים וכזבים בפרקליטות והיועמ"ש.
• תיק 4000 יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה עקב חקירה רשלנית ללא מסמכים.
• תיק 4000: מסמר ענק נוסף לארון הקבורה שלו (פרי חשיפה של אלי ציפורי).

כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו וליוו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:

• קריאה לחקירה דחופה כנגד מנכ"ל משרד התקשורת ולהשעיתו המידית
• מעתירת בזק לבג"ץ עולה שעל המשטרה לחקור את צמרת משרד התקשורת
• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!
• חשיפת מה שלא רוצים שתדעו בעניין פריסת אנלימיטד (בניחוח בלתי נסבל).
• עוד פספוס של המשטרה: הודעת YES על ביטול ההסכם עם "חלל תקשורת".
• הבדיחה ששמה: תביעה ייצוגית כנגד אתר "וואלה!" ש"הטעה את קוראיו".
• הטעויות של מבקר המדינה בדו"ח הקטלני אודות בזק - משרד התקשורת.
• מבקר המדינה "מחפש" את ביבי וקרא בתחום שידורי הטלוויזיה. עוד בדיחה.
• למה מש' התקשורת דוחה בפעם ה-10 את חובת הוט לפרוס תשתית בכל הארץ?
• למה צריך (שוב ושוב) לפברק חתימה של השר בנוגע למחירי "השוק הסיטונאי"?
• למה צריך (שוב) לפברק חתימה של השר בנוגע למחירי הטלפוניה של בזק?
• האם נתב פרטי משלך יפעל בשירותי ה"שוק סיטונאי" של פרטנר על הוט?
• כבר ב-6.11.13 כתבתי שהערך של חברת Yes הוא אפס. רק אתמול זה מומש..
• האם נוכל לנחש אם שר התקשורת הבא יצליח להציל את שוק התקשורת?.
• ה"ישראבלוף" של IBC וסלקום: זו הסיבה שנמשיך להמתין לסיבים לבתים!.
• תיק 5000: סלקום-IBC לא תפרוס סיבים ותרכב על גב הרכוש הפרטי של בזק.
• עוד 4 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת למען סלקום?
• עוד 10 שערוריות במשרד התקשורת: מתי תפוטר הצמרת העובדת נגד הציבור?
• עוד 10 שערוריות במשרד התקשורת: מה עם הצמרת הפועלת נגד הציבור?
• נסגר המעגל של "תיק 5000": הוענק הרישיון ל-IBC והכסף הועבר.
• IBC: ה"ישראבלוף" הגדול ביותר שהיה אי פעם בתחום התקשורת בישראל!
• "משרד לתיאום מחירים בסלולר": קרטל שנקרא בעבר "משרד התקשורת".
• 6 שערוריות נוספות במשרד התקשורת: מתי "שלטון הפקידים" יסתיים וייחקר?
• האם יש דרך לחבר את כלל עם ישראל בסיבים לבתים? כרגע - לא!