תביעת גמלאי משרד התקשורת: המשרד העביר במשך שנים מיליוני ₪ לחברת הדואר מבלי שנחתם הסכם
מאת:
מערכת Telecom News, 10.12.20, 07:30
חשיפה: כתב ההגנה של משרד התקשורת ותשובת הגמלאים, שמובאים בכתבה, חושפים, שהפרשה, שהחלה כתביעה מתחום יחסי העבודה לגבי היקף אחריות המשרד לטיפול בגמלאים, הופכת לפרשה חמורה, שכוללת חשדות לאי סדרים כספיים חמורים והעברת מיליוני ₪ מתקציב משרד התקשורת לחברת הדואר ללא פיקוח וללא הסכם.
עדכונים בסוף הכתבה.
כזכור, גמלאי משרד התקשורת הגישו לבית הדין לעבודה תביעה נגד משרד התקשורת, נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר, בדרישה, שהמשרד יטפל בגמלאיו בהתאם להוראות תקנון שירות המדינה (התקשי"ר) ולא "יזרוק" אותם לעמותת גמלאי הדואר.
מדובר בתביעה שהוגשה ע"י עו"ד
יגאל לוי (בתמונה למעלה בצד ימין) ועו"ד
חיים גרון (בתמונה למעלה בצד שמאל), בעצמם סמנכ"לים בכירים לשעבר במשרד התקשורת, בשם נציגות ע"י הגמלאים:
זאב קידר, מירה דאיבוג ו
ישראל (איזי) אלמוג.
במסגרת כתב התביעה צירפו הגמלאים ראיות המצביעות על מעשים חמורים, שביצע כלפיהם המשרד.
כך, לדוגמא, נחשף פרוטוקול דיון פנימי במשרד התקשורת מ-2008, שבו ביקשה
תמי לשם, (בתמונה למטה), מוועדת הרכישות המשרדית
להתקשר ללא מכרז עם עמותת גמלאי הדואר - לצורך טיפול בגמלאי המשרד. הפרוטוקול רצוף הטעיות של ועדת הרכישות, שפורטו בהרחבה בעבר.
לדוגמא, טענתה (והבטחתה) של
תמי לשם לוועדה, שתקנון העמותה ישונה כך, שיכלול גם נציגים מהמשרד בוועד העמותה - כעת בכתב ההגנה של משרד התקשורת, היא מודה, שתקנון העמותה לא שונה כמובטח.
בנוסף נחשף, שנציבות שירות המדינה ומשרד האוצר נשענים על מידע שגוי, שקיבלו מ
תמי לשם ב-2012, שכלל טענה שקרית לפיה, כביכול, כל גמלאי המשרד מטופלים ע"י עמותת גמלאי הדואר ללא תשלום נוסף מצד הגמלאים, ורק גמלאי המבקש שירותים נוספים, יכול מרצונו לשלם דמי חבר לעמותה ולקבלם.
כעת מודה המשרד, שהמידע, שהועבר לנציבות ולמשרד האוצר היה לא נכון, כשבפועל גמלאי, שאינו משלם דמי חבר לעמותת גמלאי הדואר,
לא מקבל שום שירות מעמותת גמלאי הדואר, למרות שמשרד התקשורת
מעביר תשלום עבורו.
פרוטוקול נוסף, שנחשף, הוא של דיון פנימי במשרד מ-2016 בהשתתפות
תמי לשם וחשבת המשרד דאז
יפעת ענבר, שטענה בו באופן נחרץ, שהטיפול בגמלאי המשרד אינו תקין (בלשון המעטה), לרבות בכל הקשור לכספים, שמשרד התקשורת מעביר עבור (אי) טיפול זה.
לאחרונה, הגיש המשרד את כתב ההגנה ואילו הגמלאים הגישו את תשובתם לכתב ההגנה.
מעיון בחומר מתחזק החשד, שתביעת גמלאי משרד התקשורת, שהחלה כתביעה מתחום יחסי העבודה לגבי היקף אחריות משרד התקשורת כלפי גמלאי המשרד בהתאם לתקשי"ר, הופכת לפרשה חמורה אף יותר, שכוללת חשדות לאי סדרים כספיים חמורים והעברת מיליוני ₪ מתקציב משרד התקשורת לחברת הדואר - ללא בקרה ופיקוח.
כדי להבין את הפרשה יש לחזור מעל 30 שנים לאחור, ל-1987 בה הופרדה רשות הדואר ממשרד התקשורת, דבר שיצר צורך להסדיר את הטיפול והתקצוב של קבוצת גמלאים, שעבדו ב"שירותי הדואר" כשאלה עוד היו תחת משרד התקשורת. באותה עת, נוצר הצורך להסדיר גם את עניין הגמלאים, שעבדו ב"שירותי הבזק" שהופרדו גם הם ממשרד התקשורת ועברו לחברת הבזק, עוד ב-1984.
הוראות התקשי"ר רואות בגמלאים חלק בלתי נפרד מהמשרד ומחייבות אותו להעניק לגמלאים שירותי רווחה ולשמור עימם על קשר. כך, נוהגים כל משרדי הממשלה כלפי הגמלאים.
יחד עם זאת, בהתאם להסדר "הייחודי" במשרד התקשורת, הועברו גמלאי המשרד "ההיסטורי" לטיפול עמותת גמלאי הדואר, כאשר המשרד מעביר מזה מעל 3 עשורים לעמותה תקציב עתק עבור אלפי הגמלאים הנ"ל. בנוסף, מתברר, שמשרד התקשורת מעביר לחברת הדואר מימון עבור 4 חצאי משרות עובדים לצורך הטיפול בגמלאים הנ"ל.
במסגרת תביעת גמלאי המשרד נחשף לאחרונה, שמיליוני השקלים הנ"ל, שעברו במהלך השנים ממשרד התקשורת לחברת הדואר ולעמותת גמלאי הדואר, הועברו, שלא כדין ואף ללא הסכם המסדיר את העברת הכספים והשימוש בהם
. נחשף, שההסכם בין המשרד לעמותה נחתם רק ב-2011, דהיינו:
24 שנים לאחר הפרשת רשות הדואר ממשרד התקשורת. מסמך זה הוסתר היטב עד היום, גם מהגמלאים.
במסגרת כתב ההגנה של משרד התקשורת נחשף גם, שרק ב-2007 (
20 שנה לאחר הפרדת רשות הדואר מהמשרד), פנתה חשבת המשרד, דאז,
יעל אליאב, לרשות הדואר בניסיון לברר את הבסיס להתקשרות בין המשרד לרשות ונמסר לה מסמנכ"ל ארמ"ש של הרשות: "
לא נמצא מסמך רשמי לגבי הסכם הקיים בין העמותה למשרד התקשורת".
מכאן, במשך עשרות שנים משרד התקשורת העביר מיליוני ₪ לחברת הדואר ולעמותת גמלאי הדואר, ללא הסכם וללא כל פיקוח, הן על הכספים והן על הטיפול בגמלאים. רק ב-2011 נחתם הסכם בין המשרד לעמותת גמלאי הדואר.
בהיעדר כל הסכם בין המשרד לרשות הדואר מ"זמן אמת", שבו נפרדה רשות הדואר מהמשרד (1987), צירף המשרד לכתב ההגנה, מסמכים ישנים, שדווקא מוכיחים את טענות הגמלאים: הכוונה המקורית לא הייתה לנתק את גמלאי משרד התקשורת מהמשרד ולעשות "חיים קלים" לכמה גורמים אינטרסנטיים באגף מינהל ומשאבי אנוש, אלא לטפל רק ב"גמלאי משרד התקשורת עד הקמת בזק ב-1984 והקמת רשות הדואר ב-1987".
הגמלאים ציינו בתשובתם, בין היתר, ששופט בית המשפט העליון
עוזי פוגלמן, יו"ר "ועדת הבחירות המרכזית לכנסת", שבה עובדות כעת
תמי לשם ו
יעל אליאב, הודיע באמצעות דובר הוועדה, ש"נמסר לנו שגב'
לשם וגב'
אליאב לא מצהירות בתיק מטעם המדינה, ואף לא צפויות לעשות כן בעתיד". מעבר לכך, שהעובדה, שהמשרד "מעלים" 2 עדות מרכזיות היא חמורה, הודיעו הגמלאים, שהם מתכוונים לזמן את השתיים לעדות.
יתרה מכך נחשף, שחרף העובדה, שרשות הדואר נפרדה, כאמור, ממשרד התקשורת לפני יותר מ-30 שנה, משרד התקשורת מעביר לחברת הדואר תקציבים, כאילו מדובר ב"כאלף" גמלאים. זאת, למרות שמדובר בהיקף בלתי סביר לחלוטין. שכן, בחישוב פשוט עולה, ש"הצעירים" מבין הגמלאים, שפרשו ב-1987 (ורבים כמובן פרשו קודם לכן), אמורים להיות היום בני מאה! מה שכונה באתר זה בעבר כ"תחיית המתים".
משרד התקשורת אינו יודע להסביר בכתב ההגנה את פשר העניין ומפנה את האצבע לכיוון "מינהלת הגמלאות במשרד האוצר" האחראית על הנתון הנ"ל של היקף הגמלאים. יש לציין בעניין זה, שגם רשות התאגידים, שערכה השנה חקירת עומק בעמותת גמלאי הדואר, מפנה את האצבע לכיוון "מינהלת הגמלאות", וכן חשפה הרשות, שהעמותה כוללת ברשימות חבריה, גמלאים,
שהלכו לעולמם. מעניין מה יש לנציבות ולמשרד האוצר להגיד בנושא. נכון לעכשיו הם שותקים.
עוד נחשף לאחרונה במסגרת התביעה, שמנהלים גמלאי משרד התקשורת נגד המשרד, שבמשך עשרות שנים העביר המשרד לעמותת גמלאי הדואר מימון גם עבור גמלאים, שאינם חברים כלל בעמותה ואינם מקבלים ממנה כל שירות.
כפי שנחשף בעבר באתר זה, ובכתב התביעה של הגמלאים, משרד התקשורת העביר, ב-2012 מידע שגוי לנציבות שירות המדינה, לפיו כביכול כל גמלאי משרד התקשורת מטופלים ע"י עמותת גמלאי הדואר, על בסיס התקציב, שהמשרד מעביר לעמותה. זאת, כאשר בפועל גמלאי, שאינו משלם דמי חבר לעמותה, אינו מקבל כל טיפול.
יתרה מכך, מפרוטוקול דיון של הישיבה הפנימית הנ"ל, שנערכה במשרד התקשורת ב-2016 עולה, שחשבת המשרד דאז,
יפעת ענבר, ביקרה בחריפות את ההסדר בין המשרד לעמותה, לרבות היעדר הנתונים מהעמותה לגבי הגמלאים המתוקצבים ע"י המדינה, בדגש על אלה, שאינם חברים בעמותה ולכן אינם מקבלים כל טיפול למרות שהמדינה מעבירה תשלום עבורם.
תשובת משרד התקשורת לעניין הטעיית הנציבות ב-2012 כנ"ל, היא מקוממת במיוחד. לטענת המשרד, הסמנכ"לית למינהל ומשאבי אנוש, דאז,
תמי לשם, לא ידעה בזמנו כאשר עדכנה את הנציבות, את העובדות הנכונות. ויודגש, שמדובר ב-25 שנה לאחר הפרדת רשות הדואר מהמשרד. גם מכאן ניתן ללמוד על הזלזול הבוטה של המשרד בגמלאים.
מכל מקום, לאור כשלים בפעילות עמותת גמלאי הדואר, שללה המדינה מעמותת גמלאי הדואר החל מ-2016 את "אישור ניהול תקין" ולכן מאז נאסר על משרד התקשורת להעביר כספים לעמותה. כך, יוצא שבשנים האחרונות, משרד התקשורת אינו מעביר תשלום לעמותת גמלאי הדואר ומנגד אינו מטפל בהם בעצמו.
אגב, משרד התקשורת טוען בכתב ההגנה, שחדל להעביר כספים לעמותה החל מ-2016, מאחר שזו לא נענית לדרישת המשרד לקבלת נתונים לגבי הגמלאים (הוכחה נוספת, שלמשרד אין מושג מה קורה עם הגמלאים).
מכאן, שבשנים האחרונות משרד התקשורת, גם לא מעביר לדואר תשלום עבור הטיפול בגמלאי המשרד, וגם לא מטפל בהם בעצמו.
נקודה חמורה נוספת, שנחשפה במסגרת התביעה (ונחשפה גם באתר זה) היא, שבעת שניהלו הגמלאים את המשא ומתן להסדרת הטיפול בהם עם הסמנכ"לית למינהל ומשאבי אנוש,
אביבית מסבנד, (בתמונה משמאל), הייתה זו מו
עמדת, במקביל לתפקיד דירקטורית ב...חברת הדואר. הגמלאים טוענים לעניין זה, שמדובר בחשש לניגוד עניינים חמור.
המשרד מאשר בכתב ההגנה את החשיפה הנ"ל: "מועמדותה של גב'
מסבנד לכהונה כדירקטורית מטעם המדינה בחברת הדואר הוצגה ב-2018 והיא אינה רלוונטית לעת הנוכחית".
הגמלאים טענו בתשובתם, שעצם המועמדות של
אביבית מסבנד לתפקיד דירקטורית בחברת הדואר בזמן שהיא מנהלת עימם משא ומתן, מעמיד אותה בחשש לניגוד עניינים חמור, ולכן הסרת מועמדותה כעת עם חשיפת הפרשה, אינה מרפאת את הפגם.
מהלך מכוער במיוחד של משרד התקשורת נגד גמלאי המשרד נחשף במסגרת כתב ההגנה בכך, שהמשרד ביקש בית הדין לעבודה, לסלק על הסף את התביעה בטענת "התיישנות", דהיינו: לאור חלוף השנים, הגמלאים "מושתקים מלטעון לזכאותם לקבלת שירותי רווחה דרך המשרד ולא דרך העמותה".
הגמלאים תוקפים בתשובתם בחריפות את טענת "ההתיישנות" של המשרד, שלטענתם נקט ועדיין נוקט סחבת בטיפול בהם וכעת "יצא המרצע מהשק", כי מדובר במדיניות מכוונת, שנועדה למנוע מהם לדרוש את זכויותיהם. גם באתר זה ניתן למצוא כתבות רבות בנושא הזנחת גמלאי משרד התקשורת לאורך שנים.
באופן תמוה, במקביל לטענת "ההתיישנות" טען המשרד טענה סותרת, לפיה יש כביכול, לסלק על הסף את התביעה בטענה, שמדובר ב"תביעה מוקדמת" ויש לאפשר תחילה לצדדים להשלים את המו"מ להסדרת הנושא.
מהלך מכוער נוסף של משרד התקשורת נגד הגמלאים, שנחשף בכתב ההגנה, הוא הטענה, שבמהלך הקורונה (לאחר הגשת כתב התביעה), ניהלה מנהלת משאבי אנוש של המשרד שיחות "דאגה" עם גמלאים, ש"במקרה" מסרו לה, שהם מעדיפים, שהדואר יטפל בהם ולא המשרד.
מעבר לכך, שמדובר במהלך ציני של משרד התקשורת, שבמסווה של "דאגה פתאומית" לגמלאים (שלא עניינו את המשרד עשרות שנים), מנסה להכשיל אותם ולאסוף חומר נגדם לצורך שיפור עמדות בהכנת כתב ההגנה שלו, חשפו הגמלאים בתשובתם, שמנהלת משאבי האנוש, שלכאורה ניהלה את השיחות הנ"ל עם הגמלאים, נמצאת אף היא בחשש לניגוד עניינים חמור. שכן, בעלה עובד בחברת הדואר והדבר מקנה הטבה כספית משמעותית לשני בני זוג - החברים בעמותת גמלאי הדואר.
מסתבר, שאין גבול לצעדים, שמשרד התקשורת מוכן לנקוט, כדי להילחם בגמלאי המשרד ולהמשיך את ניתוקם ממנו.
ולאן נעלמו שר התקשורת,
יועז הנדל, ומנכ"לית המשרד
לירן אבישר בן-חורין? הם עסוקים, כנראה, בהבטחת עתידם הפוליטי. טיפול בגמלאי המשרד "זה לחלשים".
הדיון בבית הדין לעבודה נקבע לפברואר 2021 ויש לקוות,
שאז ייחשף גודל המחדלים של טיפול משרד התקשורת בגמלאיו, והעברת הכספים ממשרד התקשורת לחברת הדואר ללא כל בקרה ופיקוח ואף במשך עשרות שנים ללא הסכם כלל בין הצדדים. יש לקוות,
שחשיפת המחדלים תהיה הצעד הראשון לתיקון העוול המתמשך כלפי גמלאי משרד התקשורת.
מסמך כתב ההגנה מטעם המדינה (ממשרד התקשורת) לבית הדין לעבודה -
כאן.
מסמך תשובת גמלאי משרד התקשורת לכתב ההגנה של משרד התקשורת לבית הדין לעבודה -
כאן.
נספח א'
14 החשיפות הקודמות של
שערוריית הגמלאים, חשיפות הנוגעות
רק לתקופה של כהונת השר
יועז הנדל, (בתמונה למטה
), כשר התקשורת:
