"קליקת אוהדי סלקום ושות' בצמרת המשרד התקשורת" החליטה לצפצף על חוקי מדינת ישראל, על כל כללי הרגולציה המוכרים בעולם וב-EU וב-OECD, ולהמציא חוקים חדשים, שחלים רק על בזק, כדי לחסל את כוחה של בזק ולפנות את הבמה למתחרות, ובכך למוטט את שוק התקשורת הישראלי, שכבר נפל בשנה האחרונה למקום 78 בדירוג העולמי. המסמך המטורף, ההזוי, האנטי-צרכני והבלתי חוקי, שפרסם משרד התקשורת לגבי פריסת הסיבים האופטיים בארץ.
מאת: אבי וייס, 23.12.18, 07:30

אנליסט התקשורת המנוסה והמוביל בישראל, ערן יעקובי, שמע את הרגולטורים לתקשורת ב-EU ואת ראשי משרד התקשורת הישראלי, כולל המנכ"ל נתי כהן וסמנכ"ל הכלכלה ד"ר עופר רז-דרור בכנס, שערך לאחרונה משרד התקשורת הישראלי, וחזר משם פסימי ומזועזע ופרסם את הניתוח הנוקב שלו תחת הכותרת: "הרגולטורים האירופאים פה אחד: משרד התקשורת הישראלי לא מבין את תפקידו". מומלץ לקריאה, כי זה מבוא לחשיפה כאן. 

במקביל, מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, בתמונה משמאל, פרסם שימוע בעניין הבקשה של קבוצת בזק לאיחוד פלאפון-YES-בזק בינלאומי, שימוע הזוי לחלוטין, שמצביע, שמשהו בסיסי פשוט התערער בשפיות הפעילות הרגולטית של משרד התקשורת בשנה האחרונה.

את הניתוח של השימוע הזה פרסמתי תחת הכותרת: "משרד התקשורת ממשיך ב"מלחמה" מול קבוצת בזק (בשירות סלקום ושות')". מומלץ לקריאה, כי גם מאמר זה משמש כמבוא למאמר כאן. 

כאן, אתייחס רק לשימוע שפרסם משרד התקשורת בנושא פריסת הסיבים בישראל. השימוע עצמו מצוי כאן, הוא מורכב מ-2 מסמכים, הראשון הוא של המנכ"ל, נתי כהן, שהוא רק "מלל מלא אוויר חם" וסיסמאות נבובות, ירודות ושגויות, בלי שהוא מבין על מה הוא בכלל מדבר, כמו שהוא רגיל להשמיע מעל לכל במה,

המסמך השני והעיקרי הוא מסמך מטורף לחלוטין לגבי הסיבים האופטיים, שחובר ע"י ד"ר עופר רז-דרור, בתמונה משמאל, סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה במשרד התקשורת.

היות ומדובר במסמך די ארוך (20 עמודים), בזק, בהודעתה לבורסה, תמצתה די יפה את עיקרי הנושאים המצויים בשימוע הזה - כאן, למתעניינים. 

אני כרגע מתעלם מכל השטויות המדהימות המצויות במסמך של ד"ר עופר רז-דרור, שהוא כלכלן בהשכלתו והחליט, ללא כל ידע והבנה בהנדסת תקשורת, שעל רשתות הסיבים אפשר להחיל את רגולציית ה-BSA. היות ואתר זה הוא לא אתר לימודים להנדסת תקשורת ולרגולציית תקשורת של פס רחב, אין טעם בכלל לציין אילו סוגי רגולציה טכנולוגית אפשר להטיל על רשתות הסיבים ומה סוגי הטכנולוגיות של פס רחב על סיבים שיש ב-EU, ברגולציה החדשה (יחסית) שיש שם על רשתות הסיבים ומה הניסיון, שנלמד שם בנושא זה.

בנוסף, ד"ר עופר רז-דרור מציע להקל את הרגולציה של הפריסה האוניברסלית החלה על הוט. אולם, ההצעה שלו כל כך מבולבלת ומבוססת על אי הבנה טכנולוגית ברמה הכי בסיסית, כך שאין טעם להתייחס לדברים כאלו מטופשים, מבולבלים, חסרי הגיון ומנותקים מכל מציאות. 

בשימוע הזה שפורסם ע"י משרד התקשורת, שהוא המשך למהלכים מפוקפקים קודמים, נכיר ונבהיר כאן לקוראינו, שמדובר במהלך פשוט מטורף, שידרדר את ישראל מתחת למקום ה-77-78, שנפלנו אליו בשנה האחרונה בדירוג העולמי על פי ITU, רק בגלל מהלכים לא הגיוניים, אנטי ציבוריים וחסרי בסיס, שנולדו במוחו של ד"ר עופר רז-דרור וקודמו בעיוורון מוחלט - ע"י המנכ"ל והשר..  

במסמך של ד"ר עופר רז-דרור יש רק משפט אחד נכון: בעמוד 6 בפסקה למעלה, בו הוא מודה, שלמשרד התקשורת הישראלי אין שמץ של מושג מה נעשה בפס הרחב בישראל (ולכן הוא מסתמך בשימוע על נתונים, שאסף ממסמכים זרים). את הנושא הזה אני מנתח בנספח א' כאן למטה, עם הדרכים האופציונליות איך כן אפשר לדעת מה נעשה בתחום רשתות הפס הרחב בישראל. 

בנוסף, ד"ר עופר רז דרור ממציא שיטה חדשה לתמחור העלויות על רשת בזק, תוך התעלמות מהנסיון, שנצבר ב-EU (רגולציית "ריסייל"), שהיא היחידה, שהצליחה בכל מדינות ה-EU וגם בשאר מדינות העולם, והוא פוסל זאת על הסף, כחלק מתפיסת העולם של "הקליקה", מתוך אותו "שיגעון גדלות רגולטורי". 

אם לא די בכך, בעמוד 13 בשימוע, ד"ר עופר רז-דרור מגלה לנו, שבזק ביקשה מזמן להגדיל את הביצועים של רשת הפס הרחב שלה ל-200 מגה (כתחרות בהוט, שעלתה מזמן ל-200 מגה והצליחה להעביר תוך זמן די קצר כ-20% מלקוחות הפס הרחב שלה, לחבילות של 200 מגה. בעולם זה קיים כבר כמה שנים, ומזמן ניתחנו את הטכנולוגיות הללו, שבכלל אינן חדשות), והוא התנגד ומתנגד לכך ולכן מנכ"ל משרד התקשורת מעכב את האישור לבזק, בתואנה של "דיונים בבקשה", כבר זמן רב.

אין דבר כזה בשום מקום בעולם, שרגולטור לתקשורת מעכב התקדמות טכנולוגית של חברת תקשורת, לטובת לקוחותיה ולטובת השוק וקידום התחרות (במקרה כאן, תחרות בעיקר בין בזק ל-HOT, אך גם מול טכנולוגיות סלולר רחב פס: LTE-A ובהמשך 5G וטכנולוגיות פס רחב אלחוטי, במיוחד בתחום הגלים המילימטריים, תחום שכבר החלו בניסויים בתחום זה ברחבי הארץ). 

כלומר: מדובר במהלך בלתי חוקי, אנטי צרכני, אנטי תחרותי, חסר אחריות, חוצפה ועזות מצח - ברמה הכי חמורה שיש.

את האיש הזה ראוי לסלק ומיידית מכסאו - כי כל יום שהוא על הכיסא במשרד התקשורת, זה נזק נטו לכל עם ישראל. 

מדובר ב"הפרת אמונים", לכאורה, בדרגה חמורה, של עובד מדינה בכיר, שפועל בעקביות נגד החוק ונגד האינטרסים של הציבור ושוק התקשורת. זאת, בשירות של האינטרסים של חברות מתחרות. זה דבר שלא ייעלה על הדעת במדינת חוק מתוקנת. זה מתאים רק ל"רפובליקת בננות". 

לעומת זאת, אין במסמך השימוע של ד"ר עופר רז-דרור שום רמז לשאלה, ששאלתי כבר כמה פעמים: כמה רווח כלכלי (מיידי ומצטבר לאורך זמן), מפיקות לעצמן החברות המתחרות בבזק (בעיקר סלקום ופרטנר) בכך, שהן מפעילות שירותים בלתי חוקיים, מפירות את הרישיון שלהן בעשרות סעיפים, לא מספקות Open Access על הפס הרחב שלהן ומקבלות הטבות רגולטוריות בקצב כמעט יומי, עם יכולת לספק שירותי טריפל וקוואטרו, בלי שום מגבלות, בעוד שידיה של בזק קשורות מאחורי הגב. זאת, בזמן שקבוצת בזק חייבת להיענות לכל גחמה של מתחרותיה ושל הרגולטור, שעובד רק בשבילן, במסגרת "קליקת אוהדי סלקום ושות' בצמרת משרד התקשורת".

אין רגולציה כזו בשום מקום בעולם.

גם אין שום רגולטור בעולם שמתנהג, מדבר וכותב מסמכים רגולטוריים כאלה, כמו ד"ר עופר רז-דרור. 

שלא יהיה ספק לקוראינו, שום דבר טוב לא יכול לצאת מהגישה הזו, שמציג ד"ר עופר רז-דרור.

היקף הכאוס והשחיתות של צמרת משרד התקשורת כמפורט במה שאני מכנה "תיק 5000", יתפוצץ - במוקדם או במאוחר.  

למה כל השימוע הזה (לפריסת סיבים) הוא טעות אחת גדולה ושיגעון רגולטורי חסר בסיס חוקי ובסיס מוסרי וציבורי?
הבעיה המרכזית: משרד התקשורת השתגע, והחליט, שהוא קובע (במקום המחוקק) מהן המטרות של המשרד.
זה לא דבר פעוט ערך. זה הלב של הבעיה.

כך נראית הכותרת של המסמך, שכתב ד"ר עופר רז-דרור:

המילה "תחרות" \ "תחרותי" מופיעה כאן 3 פעמים והיא העיקר.
כל המסמכים של ד"ר עופר רז-דרור מתבססים מהתחלה עד הסוף על ההגדרה הזו.
התחרות היא בראש סדר העדיפויות והיא מכתיבה הכל. 

אז מה הבעיה?
הבעיה היא, ש"תחרות" זה רק השיקול הרביעי (או החמישי) בחשיבותו, במגוון תפקידי משרד התקשורת.

לא אני המצאתי את זה, זה מה שאומר המחוקק במפורש בחוק התקשורת ויותר מפעם אחת:



כלומר: תפקידי ושיקולי צמרת משרד התקשורת על פי החוק, הם בסדר העדיפות הבא:

• לקיים את החוק (זה לא כתוב כאן, כי זה ברור, עוד לפני חקיקת החוק...). זו חובה העליונה של כל גוף רגולטורי, בכל מדינה ובמיוחד בישראל, "ארץ הקומבינות". 
• לקיים את מדיניות הממשלה.
• לשקול שיקולים של טובת הציבור.
• לראות שבעל הרישיון מתאים לספק שירותים לציבור. 
• לקדם את התחרות בשוק התקשורת.

כלומר: "קידום התחרות" היא במקום אחרון - לא ראשון ולא בלעדי!!

זה לא מקרי - הסדר הזה של השיקולים (שקבע המחוקק).

זה חוזר על עצמו כמה פעמים, בדיוק באותו סדר, בחוק התקשורת, למי שלא קלט את "דבר המחוקק" בפעם הראשונה והנה עוד כמה סעיפים בחוק התקשורת, בדיוק באותו סדר:






יש עוד שיקול, שמופיע בחוק התקשורת (מעבר לשיקולים הקיימים לעיל) וזה השיקול של השינויים, שחלו בטכנולוגיה של בזק (הכוונה בחוק זה - הטכנלוגיה של רשתות התקשורת, לא חברת בזק).  זה שיקול חשוב, אבל משני:


אם לא די בכך, הנה החלטת ממשלה ממש חדשה וטרייה (מ-23.12.18), שבאה להתאים את הרגולציה של מדינת ישראל לסטנדרטים המקובלים ב-OECD, והנה צילום הכותרת של ההחלטה הטרייה הזו (המסמך המלא מצוי כאן - למתעניינים):


כלומר: הרגולציה בישראל (בהתאמה לכלל מדינות ה-OECD) צריכה להיות קודם כל רגולציה חכמה, שיש בה שאיפה להביא תועלת מכסימלית למשק ולחברה.
התחרות נמצאת מוחבאת רק בסוף המשפט.
התחרות זו אינה מטרה ואינה מדיניות ואינה כלי - ברגולציה חכמה. אין דבר כזה. 

להלן הציטוט המלא מהחלטת הממשלה בנושא זה: "בכך מצטרפת ישראל למדינות כמו ארה"ב, הולנד, אנגליה וגרמניה. ראש הממשלה נתניהו: "זוהי החלטה חשובה מאוד. יש קשר הדוק בין צמיחה להורדת רגולציה. אנחנו חייבים לחתוך בבירוקרטיה וברגולציה כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי שלנו". 
לפי ההצעה, לפני כל שינוי ברגולציה, משרדי הממשלה יצטרכו לבצע השוואה בינלאומית, בדיקות עלות-תועלת, שיח עם הציבור והערכות של אפקטיביות החקיקה. 
כמו כן, משרד רה"מ יבצע בקרה על עבודת המשרדים במטרה לוודא שנעשית עבודת מטה מקיפה ויסודית לפני שמוסיפים רגולציה חדשה על המשק. 
המהלך שמוביל ראש הממשלה נתניהו עם מ"מ מנכ"ל משרד רה"מ יואב הורוביץ לרגולציה חכמה, ויעילה יותר שתשלב בין הגנה על האזרחים לצמיחת הכלכלה והמשק.
מ"מ מנכ"ל משרד רה"מ יואב הורוביץ הדגיש שעל השרים לפעול במשרדם להפחתת הרגולציה ואמר שכדי להמשיך את צמיחת המשק הישראלי חובה לצמצם את הרגולציה.
  
את זה מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, והסמנכ"ל הבכיר לכלכלה, ד"ר עופר רז-דרור, לא מצליחים ולא רוצים להבין ולהפנים.
החוק בשבילם הוא רק פיסת נייר חסרת משמעות. החלטות הממשלה הן כלום. אוויר. 
הם החוק. הם הציבור, הם הממשלה, הם יודעים הכל. הם הכל מכל והם יכולים להמציא כל דבר.
הם יכולים להרוס כל דבר ולהחליט בשביל הציבור - הכל. ממש הכל. ככל העולה על דימיונם.
הם פשוט "הסגנים של אלוהים".

ככה נראית הרגולציה של עולם התקשורת בישראל. מודל 2018 (ומייד גם מודל 2019)

מדהים ומקומם. 

נספח:
למה משרד התקשורת לא יודע מאומה על הנעשה ברשתות הפס הרחב בישראל?
הסעיף היחיד הנכון בשימוע - הוא הסעיף הבא (לקוח מעמוד 6 במסמך של ד"ר עופר רז-דרור): 


כלומר, משרד התקשורת מודה, "שחור על גבי לבן", שאין לו צל של מושג מה בדיוק קורה ברשת הפס הרחב הקווי (וגם הסלולרי) בישראל.

ככה מקבלים החלטות רגולטוריות, בלי לדעת כלום בתחום שבו מחליטים. בורות מוחלטת. "גאונים של אמא". 

בהיעדר בסיס נתונים נכון לקבלת החלטות רגולטוריות, בהיעדר שיתוף הציבור ונציגיו המוסמכים, מגיעים מהר מאוד לשחיתות, הסתאבות ונפילה. זה ממש לא חדש. 

מה ניתן לעשות כדי כן לדעת מה נעשה ברשתות הפס הרחב? כמה אופציות (רק לשם המחשה):

• להוציא מכרז ולבחור חברה מקצועית למדידות ביצועים בפס הרחב (יש כמה כאלו בישראל והרבה בעולם), חברה מקצועית, שתנטר את הפס הרחב בישראל. כך, יהיה למשרד התקשורת מקור מידע עצמאי משל עצמו, מקור מידע מהימן ואמין (ללא תלות במה שהחברות המפוקחות מוסרות בדיווחים שלהן למשרד). השיטה הזו קיימת במדינות רבות בעולם, היישום הכי נרחב ומוצלח שלה נעשה בבריטניה. 
• להתקין במשרד התקשורת מערכת לניטור הפס הרחב בכל חברות התקשורת, וכך המשרד יוכל לדעת בעצמו וגם בזמן אמת את איכות הגלישה והביצועים של הפס הרחב בישראל. השיטה הזו קיימת במספר מקומות בעולם וגם במשרדי ממשלה אחרים. דוגמה מובהקת ומאוד דומה: המשרד להגנת הסביבה התקין ולפני שנים, מערכת ניטור של עוצמות שידור וקרינה, מערכת, שפותחה ע"י סטארטאפ ישראלי, והמשרד חייב את כל חברות הסלולר לחבר למערכת הזו את כל האנטנות הסלולריות הקיימות בישראל. כך, המשרד להגנת הסביבה יכול לנטר מרחוק מה קורה בכל אנטנה בישראל, מבחינת תקינות עוצמות שידור וקרינה. 
• לרכוש את הנתונים הקיימים במחלף IIX של איגוד האינטרנט הישראלי, שם עוברת כמעט כל תעבורת האינטרנט הפנים ארצית הצולבת בישראל (נייחת וניידת גם יחד). אפשר לשאוב משם הרבה נתונים ולנתח אותם, גם בזמן אמת.  
• לבצע בקרות פתע (בהתאם לתקנות התקשורת ותנאי הרישיון של החברות), בקרות מקצועיות בחברות התקשורת ולהוציא היישר מתוך מערכות השו"ב שלהן את הנתונים העדכניים לגבי הרשת אותה מבקרים. ביקור פתע של לפחות פעמיים בשנה בכל חברה גדולה ופעם בשנה בכל חברה בינונית וקטנה, מספיק כדי לקבל בסיס נתונים די טוב, על מצב רשתות האינטרנט בישראל. 
• לדרוש (בהתאם לתקנות התקשורת ולתנאי הרישיון של החברות), שסמנכ"לי ההנדסה של החברות, שמספקות אינטרנט קווי או סלולרי, יגישו למשרד התקשורת דו"ח חצי שנתי ושנתי על הביצועים ברשת ושיחתמו על תצהיר, שכל הנתונים הללו נכונים ואמינים ונאספו ממערכות השו"ב של החברות. 
• לבצע סקרים בקרב הציבור מה האזרחים חושבים ומבקשים מהפס הרחב שלהם.
• לספק תוכנת מדידה לאזרחים, שתתחבר למערכת איסוף נתונים, שתותקן במשרד התקשורת (או אצל ספק, שייבחר במכרז ושיעבוד עבור המשרד בהסכם), וכך יתקבל מידע אמיתי מכל אזרח, שיהיה מוכן להסכים ולהתקין את מערכת המדידה הזו אצלו בבית (או בעסק). זה די דומה לעיקרון של מדידת הצפייה בערוצי הטלוויזייה בבתים בישראל (של "ועדת המדרוג"). 

כפי שאתם יכולים להבין, שום דבר מכל זה לא קרה ולא קורה (וקרוב לוודאי לא יקרה) במשרד התקשורת הישראלי.

למה?
כי הרבה יותר קל לד"ר עופר רז -דרור לחבר מסמכים ושימועים, שנשלפים מקצה הציפורן שלו ומהדימיון הפרוע שלו, מאשר לעבוד קשה ולאסוף נתוני אמת לגבי מה שקורה כל השנה ברשתות הפס הרחב של תושבי ישראל ולבחון את הניסיון שנצבר בנושא זה במדינות העולם החופשי.

מומלץ לקוראינו לקרא גם את הניתוח של גד פרץ מגלובס (כאן), שמציג זויות אחרות ומעניינות ביותר, לפאשלה החמורה ביותר הזו ששמה "שימוע למדיניות חדשה" בתחום פריסת הסיבים לבתים בישראל, שימוע שיצא תחת ידו של ד"ר עופר רז-דרור, בגיבוי המנכ"ל והשר. 

הייתה ועדיין יש דרך רגולטורית "להדליק" את הסיבים של בזק ולקדם פריסת סיבים בישראל. כתבתי על כך הרבה פעמים (למשל כאן, כאן וכאן). אולם, כדי שזה יקרה, קודם כל יש לפתוח בחקירה כנגד הקליקה, ש"הפרת אמונים" היא, ,לכאורה, העבירה הכי קטנה באוסף העבירות, לכאורה, שהיא מסובכת בהן. 

אני לא לקוח של בזק ואני לא אזיל אפילו דמעה אחת, אם בזק תתרסק. אולם, למדינת ישראל אין תשתית ציבורית כלל ארצית אחרת ואין מדינה בעולם, שהרגולטורים הצליחו להחליף בכוח את בזק, כחברת התקשורת המובילה במדינה. אין דבר כזה.

הפיגור של ישראל בו אנו מצוים כיום, הוא פרי מעשי ידיהם של אנשים חסרי אחריות, שסבורים שהם "הסגנים של אלוהים", דוגמת ראשי משרד התקשורת דהיום, שמעצימים במו ידיהם כל יום את הכאוס והפרות החוק (כאשר טיפול בהפרות החוק והפרות הרישיון הוא הייעוד הראשוני למילוי תפקידם כרגולטורים).
"ככה לא בונים חומה"

מול הכאוס הזה, משרד ממשלתי אחר, המשרד לשיווין חברתי (וגם רשות התקשוב הממשלתי) פרסם בדיוק כעת, תכניות אסטרטגיות רחבות היקף מלוות בתקציבים, גם בתחומים, שמשרד התקשורת עוסק בהם או רוצה לעסוק בהם, עם מדדים ברורים להתקדמות ולהישגים, כפי שפרסמנו למשל כאן וכאן. איזה פער תהומי. שם (במיזם ישראל דיגיטלית, במשרד לשיוויון חברתי), מבינים היטב מה תפקיד המשרד ומה תפקיד מנהליו ופקידיו: להצעיד את מדינת ישראל ואזרחיה ליישום הטכנולוגיות של המאה ה-21. בדיוק הפוך ממשרד התקשורת הישראלי, שרואה את תפקידו העיקרי ליצור תחרות פרועה בשיטת "המערב הפרוע" ושליפות של רגולציה מסוג "ישראבלוף" - מקצה האצבע. זו רגולציה שלא מבוססות על שום מדד, שום ניתוח שיטתי, שום תקנות וחוק, שום התייעצות עם נציגי הציבור המוסמכים, שום בדיקה מה הצרכים של הציבור היום ומחר, כשבמרכז הרגולציה הזו מצוי רק הרצון העז "לדפוק" את קבוצת בזק בכל מחיר ולהמליך תחתיה את קבוצת סלקום ושות'. 

רק הקמת "רשות לתקשורת" יכולה להציל את המצב הכאוטי והחמור הנחשף כאן. אבל זה, לצערנו, לא יקרה.