חשיפת התרגיל, שבו מנעו מעורך טלקום ניוז להתייחס ל"פשרה", שהוצעה ע"י כב' השופטת לאה גליקסמן בבית הדין הארצי לעבודה, להאריך את "צו איסור הפרסום" ב"פרשה הסודית" עד תום ההליכים המשפטיים בבית הדין הארצי, שדן בפרשה. זאת, כדי לא להשפיע על תוצאות הבחירות, שתתקיימנה ב-17.3.15.
מאת: אבי וייס, 22.1.15, 13:00

ב-9 לאוקטובר 2014 חשפתי כאן כיצד "קליקת הפרקליטים" הצליחה להסתיר מפני, מסמכים והחלטות, שנוגעים אלי, מינואר 2013 ועד אוקטובר 2014. המטרה הייתה ברורה לחלוטין: למנוע ממני את פרסום מה שמכונה "הפרשה הסודית".

אגב, כל מי שיחפש בגוגל ימצא את הפרשה הזו במלואה (שפורסמה באינטרנט ע"י מישהי, שצפצפה על הצו). זה שמנסים למנוע ממני את הפרסום (ובעקבותי את הפרסום בעיתונות הארצית), זה כנראה נושא חשוב ביותר, אחרת לא היו מקדישים כל כך הרבה מאמצים, כסף ותרגילים כדי להסתיר את הסיפור...

ברגע, שהממשלה נפלה ונקבעו בחירות חדשות, היה ברור לי, שהאינטרס להסתיר את הפרשה מהציבור גובר שבעתיים, ובמאמר ארוך המפורט כאן ניתחתי למה יש רצון מכל הצדדים, ובמיוחד מצד "קליקת הפרקליטים", למנוע את חשיפת הפרשה בעת הזו.

בעת שכתבתי את הניתוח, לא ידעתי, שתרגיל נוסף מתבצע עלי, בלי שאני יודע ממנו, כדי להמשיך ולהסתיר את הפרשה.

עדכון קצר להיום: דיון ראשון בבית הדין הארצי לעבודה התקיים לפני מספר ימים, בהרכב של 5 שופטים, מה שמצביע, על החשיבות, שבית הדין מייחס לדיון בתיק הזה. בגלל צו איסור הפרסום, לא אוכל לדווח כאן מה היה בדיון. צו איסור הפרסום בתוקף עד לסיום כל הדיונים, במועד לא ידוע. כך מבטיחים, שהעניין לא יצא החוצה במהלך התקופה הרגישה כעת של בחירות. 

התרגיל
כב' השופטת לאה גליקסמן, שופטת בית הדין הארצי לעבודה בי-ם, (בתמונה למעלה), דנה ביום 3.12.14 בערעורים של פרקליטות המדינה ועוד כמה גורמים, על הבקשות שלי ושל עוד כמה גורמים, להסיר את צו החיסיון מעל לפרשה (בר"ע 41203-09-14). לאחר ששקלה את כל החומר שהיה בפניה, היא החליטה להציע לצדדים הסדר, שלפיו שאלת הפרסום של פסק הדין מבית הדין האזורי לעבודה בת"א ואופן פרסומו, יידונו רק לאחר שיינתן פסק דין סופי בעררים השונים הנידונים בבית הדין הארצי לעבודה.

השופטת בקשה מהצדדים (דהיינו: הפרקליטות, אני ועוד כמה אנשים הקשורים בתיק ושלא ניתן לחשוף שמותיהם בגלל הצו), להגיב על ההצעה עד 1.1.15.

היות והשופטת הכירה (ככל הנראה) את התרגיל, שעשו לי קודם (כפי שחשפתי בהרחבה כאן), היא הקדישה כמעט עמוד שלם (מתוך 2 העמודים של ההחלטה), רק כדי להדגיש את הצורך להביא את ההחלטה למתן תגובה שלי, מפני שאין לי נגישות למסמכים חסויים של בית המשפט. 

וכך כתבה השופטית (בין היתר): "הערה טכנית: נוכח צו איסור הפרסום המוטל על התהליך, ובהיעדר אפשרות טכנית כי בית הדין האיזורי ייחסם לעיון רק למשיבים 2 (זה אני) עד 8, תיק הב"ע סווג כ-"חסוי בפני הכל, פתוח לשופט וצוותו" (ההדגשה במקור). לאור האמור, בקשות ותגובות על הצדדים להגיש בפקס, ולהקפיד להעביר לצדדים האחרים לבקשת הרשות הערעור, העתק מכל כתבי בי דין שהם מגישים לבית הדין. ההחלטות יישלחו לצדדים או בפקס בהתאם לדחיפות. התיק יובא לעיוני ביום 2.1.15. החלטה זו תישלך לצדדים בדואר.. ניתנה היום י"א כסלו תשע"ה (03 דצמבר 2014) בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם".

נראה, שהפעם העניין הזה של הסתרה מפני נלקחה ברצינות ע"י השופטת, שהדגישה חזור והדגש וכמה פעמים שאני אמור לקבל את ההחלטה המוצעת ולהסכים לה (או לא. כמובן שלא....).

הבעיה:
שוב עבדו עלי ולא קיבלתי את ההחלטה. היא נודעה לי באקראי ב-4.1.15, לאחר שעבר הזמן להגיב על ההצעה, ובהיעד תגובה ממני, הארכת צו איסור הפרסום נכנסה לתוקף, עד תום ההליכים.  

לכן, פניתי בדחיפות לכל הנוגעים בדבר (מ"מ שר המשפטים, הנהלת בתי המשפט, פרקליט המדינה) בזו הלשון:
"אי מילוי החלטת השופטת בעניין פנייתי וניסיון ברור להכשיל אותי ופעם שנייה במילוי תפקידי העיתונאי.
ביום א' 4.1.15 בצהריים קיבלתי את המכתב (המצ"ב) מעו"ד איתמר הר-אבן מפרקליטות המדינה.
לתדהמתי, שוב בית המשפט על שלוחותיו, מנסה (ומצליח) להכשיל אותי.
הפעם הראשונה מתוארת כאן בהתכתבות הקודמת מאוקטובר 2014.

במסמך שהוא צרף למייל שלו אתמול (מצ"ב כצרופה למייל), בעקבות התכתבות ביננו, שבו הוא דיבר על נושא שלא היה מוכר לי כלל ("הצעת בית דין"), הוא (עו"ד איתמר) צרף אלי במייל פרוטוקול ההחלטה של כב' השופטת לאה גליקסמן מבית הדין הארצי לעבודה.
זו החלטה שניתנה ביום 3.12.14 שנוגעת אלי ונאמר בה כך [ציטוט]:
4. הצדדים (הערה: אני אחד מהצדדים) יודיעו עמדתם בנוגע להצעת בית הדין לעבודה עד יום 1.1.15
8. החלטה זו תישלח לצדדים בדואר.
"ניתנה היום י"א כסלו תשע"ה (03 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם".
(ההדגשות הן שלי).

היות ולא קיבלתי את ההחלטה לא בדואר ולא בכלל, וקיבלתי זאת במקרה רק ב-4.1.15, רק בגלל ששאלתי שאלה את עו"ד איתמר הר-אבן, שאלה לגבי ביטוי במכתבו שלא היה ברור לי, שהיה בהתכתבות קודמת ביננו. כך, ברור לחלוטין ששוב בית המשפט ומערכת המשפט (לרבות הפרקליטות) מונעים ממני להתייחס להחלטה לנושא שאני יזמתי ופניתי בגינה לבית המשפט, בכך שאינני יודע שהתקבלה בכלל החלטה ביום 3.12.14 והזמן להגיב עליה כבר חלף עבר לו לפני 4 ימים, כך שלמעשה נשללה ממני היכולת להגיב על ההחלטה הנוגעת אלי.

זו פעם שנייה שעושים לי תרגיל כזה, וכעת מרצף המקרים נראה שיש מאחורי תרגיל זה מטרה אחת ויחידה: למנוע את פרסום הפרשה, ושיש כנראה מאחור ההליך הזה אינטרסים מאוד כבדים, שרוצים למנוע את פרסום הפרשה, בכל דרך אפשרית, כולל העלמת ההחלטות הנוגעות בדבר (שנוגעות אלי).

מניעת והסתרת ההחלטות ממני, היא דרך מצוינת להסתיר את האמת ולהחביא את סט העבירות הפליליות הרב שיש לכאורה בתיק הזה, כנגד בכירים במשרד התקשורת, תחת צו איסור פרסום בנימוקים "מצוצים מהאצבע", שאינני יכול בכלל להגיב עליהם, כי חלף הזמן שאני יכול להגיב....

אודה להתייחסותכם הדחופה".

לא הצלחתי לקבל תגובה מאיש מהגורמים שפניתי אליהם. לא שלא ניסיתי. אם בכל זאת אקבל תגובה, אעדכן בהתאם. זה ברור שהם בכלל "לא סופרים אותי". המשך יבוא ובקרוב (זה עדיין לא סוף הסיפור).  

לסיכום עד כאן: בתרגיל ממש פשוט של "העלמת ההחלטות" ממי שנוגע בדבר (אני), הצליחה "קליקת הפרקליטים" זו פעם שנייה להמשיך ולהחזיק את הפרשה הזו תחת "צו איסור פרסום" ממש בלתי מתקבל על הדעת. זאת, במקום להעביר את הפרשה הזו לחקירת המשטרה. ככה עובדת מערכת הצדק בישראל, כשזה נוגע לאנשים, שרוצים לחפות על מעשיהם הפליליים (לכאורה).