בלעדי: בשבוע שעבר צמרת משרד התקשורת באמצעות הפרקליטות רצה בבהילות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה להטיל צו איסור פרסום על עצם קיומו של קב"ט משרד התקשורת בפסקי הדין של "הפרשה הסודית". הרכב של 5 שופטים פעל במהירות הבזק ו"זרק מכל המדרגות" את הבקשה הזו. למה צמרת משרד התקשורת רצתה להגן על שם אחד מכלל המעורבים בפרשה? כל הפרטים בחשיפה המדהימה הזו.
מאת:
אבי וייס, 25.9.16, 08:30
במהלך 5 השנים, שאני מלווה את "הפרשה הסודית", נעשו אין סוף ניסיונות לחסום את אתר טלקום ניוז מלחשוף ולפרסם פרטים אודות "הפרשה הסודית" של משרד התקשורת. באתר זה יש מעל ל-70 כתבות בנושא ולא אחזור על ההיסטוריה הזו כאן.
לתומי חשבתי, שההחלטה של בית הדין הארצי לעבודה בהרכב של 5 שופטים לפני שבוע
להסיר חלקית את צו איסור הפרסום על 2 פסקי הדין (בת"א ובארצי), היא
סוף פסוק בעניין התרת צו איסור הפרסום, נושא, שנאבקתי בו כנגד כל הסיכויים ו"קליקות הפרקליטים" במשך כ-5 שנים. סברתי שזה יהיה המצב, עד שיסתיימו
ההליכים בבג"ץ המתקיימים בדיוק בנושא זה.
החלטת השופטים מבית הדין הארצי לעבודה
להסיר חלקית את צו איסור הפרסום מצויה כאן.
פסק הדין המלא של בית הדין הארצי לעבודה "בפרשה הסודית"
מצוי כאן, למתעניינים. מדובר במסמכים ארוכים ומרתקים, שמייד נתייחס אליהם.
אולם, אני טעיתי בהערכת המצב. מייד לאחר הפרס
ום הראשון שלי לאחר ההחלטה בעניין הסרת צו איסור הפרסום (
כאן), נזעקה צמרת משרד התקשורת (השר שהוא גם ראש הממשלה -
ביבי נתניהו, מנכ"ל המשרד,
שלמה פילבר, בתמונה משמאל) באמצעות צמרת פרקליטות המדינה
וניסתה לחסום אותי מלחשוף מידע מפורט לציבור, בנקודה אחת
מאוד רגישה.
אולם, הפעם בית המשפט
פעל במהירות יוצאת דופן. 5 השופטים החליטו במהירות שיא לא לבקש תגובה מאיש,
ודחו את הבקשה של צמרת המדינה והפרקליטות,
על הסף.
החלטת 5 השופטים של בית הדין הארצי לעבודה מיום
19.9.16 מצויה כאן למתעניינים.
לכן, פניתי בדחיפות למשרד התקשורת
בשאלה הבאה:
"
כישלון הניסיון הבלתי חוקי לחסום את טלקום ניוז מלפרסם את חלקו של הקב"ט ב"פרשה הסודית".
האם הפנייה של
תמי לשם (בסיוע עו"ד
אריק רשף, עוזר המנכ"ל הטרי ודרך פרקליטות המדינה) לבית הדין הארצי לעבודה, לנסות ולהטיל
כעת "צו איסור פרסום" חדש על
עצם קיומו של הקב"ט ב"פרשה הסודית", ובכך
למנוע ממני להמשיך ולחשוף את חלקו בפרשה (כפי שהבטחתי לקוראים בסדרת הכתבות, שהתחלתי בנושא), ניסיון
שנכשל בגלל ש-5 השופטים
דחו את המבקשים ובקשתם,
נעשתה על דעת ובידיעת שר התקשורת ומנכ"ל משרד התקשורת?"
תגובת משרד התקשורת:
"עמדת המשרד ביחס לשאלת צו איסור הפרסום הייתה, שהצו יוסר כליל מעל התיק לרבות מעל זהותו של המשיב ולמעט שמות המתלוננות, עובדי המשרד, שנזכרו בפסק הדין ופרטים מזהים אודותם, למעט המנכ"ל דאז וסמנכ"לית בכירה למנהל ומשאבי אנוש. מהחלטת בית הדין מיום 17.9.2016 עלה כי בית הדין קיבל עמדה זו ואכן בפסק הדין שפורסם הושמטו שמות העובדים ופרטים מזהים אודותם, למעט ההתייחסות לקב"ט המשרד. בנסיבות אלה ביקש המשרד את בית הדין לעיין מחדש בהחלטתו זו.
כמובן שמיותר לציין שגב'
תמי לשם לא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לנסות ולהטיל כעת "צו איסור פרסום" על עצם קיומו של הקב"ט ב"פרשה הסודית"."
לא ברור לי מי ניסח (או ניסחה) את התשובה של משרד התקשורת, אבל ברור
שמרוב לחץ הוא (או היא) פשוט טעה (או טעתה). הפנייה של הפרקליטות הייתה
לבית הדין הארצי לעבודה ו
לא לבית האזורי לעבודה (
ראה כאן). גם ברור שלא
תמי לשם (ולא
בנימין נתניהו או
שלמה פילבר) פונה בעצמה לבית המשפט, אלא הפרקליטות, שמייצגת כאן את צמרת משרד התקשורת. אני בכלל לא שאלתי דבר וחצי דבר על בית הדין האזורי ולא ברור למה בית דין זה הוזכר בתגובה, ובהקשר של
תמי לשם. אולי מסתתר כאן עוד איזה תרגיל...
למה נעשה ניסיון (שכשל) לחסום אותי מלפרסם את חלקו של הקב"ט בפרשה הסודית?
למיטב הערכתי וידיעתי, "הקליקה" בראשות
תמי לשם ראתה, שאני מתכוון לפרסם פרק על הקב"ט ב"פרשה הסודית" (אחרי שפרסמתי קצת
על חלקו של נתי שוברט, חשפתי את
התפקיד המחולל והמכריע של היועצת המשפטית של משרד התקשורת בפרשה (עו"ד
דנה נויפלד), וחשפתי את
חלקו של עו"ד אריק רשף וקידומו המוזר לעוזר מנכ"ל, לרבות את האזהרה - המלצה, שפירסמתי לקב"ט (
כאן), והם רצו בבהילות (דרך הפרקליטות) לבית הדין הארצי לעבודה בי-ם
וביקשו "צו איסור פרסום" דחוף ביותר וגורף, על הקב"ט וכל מה שנוגע אליו בפרשה הזו. פשוט, הם רצו להעלים אותו כליל מהפרשה.
5 השופטים בבית הדין הארצי היו הפעם מאוד יעילים וזריזים, הם לא ביקשו את תגובתי או את תגובת איש, התכנסו במיידית והחליטו פה אחד לדחות את הבקשה הזו על הסף, כי היא בלתי הגיונית ולא מתיישבת עם כללי החקיקה והפסיקה בישראל, בעניין עיקרון "פומביות המשפט".
אולם, נשאלת כאן השאלה, למה מכל המעורבים בפרשה (לרבות
אריק רשף, שעוד נחזור אליו בכתבה נפרדת, ונ
תי שוברט) המדינה ביקשה
להעלים את קיומו של הקב"ט דווקא? הסיבה די ברורה: הוא הכי מסוכן ל
תמי לשם ועדן בר טל. הוא יכול "לפתוח את הפה" ולהפיל אותם בבג"ץ.
השניים האחרים (
אריק רשף ו
נתי שוברט) כבר קיבלו "צ'ופרים" מ
תמי לשם, בגיבוי וחיפוי המנכ"ל והשר, וכך הובטח,
שפיהם יהיה סגור. הם לא מדאיגים כרגע איש.
אולם, לגבי הקב"ט, היה ל
תמי לשם ול"קליקת הפרקליטים" קושי לתת לו איזה "צ'ופר", שיבטיח שפיו יהיה חסום. לכן
ננקטו על ידם 2 מהלכים מקבילים:
- פנייה דחופה לבית המשפט להעלים את קיומו של הקב"ט ב"צו איסור פרסום" של בית המשפט (ניסיון שכאמור כשל).
- להחזיר את הקב"ט, שכיום הוא בתפקיד מנהל אגף ביטחון וסייבר, באגף חירום וביטחון, היישר לתמי לשם, שתחזור ותהיה הממונה הישירה עליו, וכך יובטח באופן ממש צמוד, שפיו יישאר נעול.
קב"ט משרד התקשורת (סליחה, מנהל אגף ביטחון וסייב
ר,
אסף גרונדמן), (בתמונה משמאל), "מככב" גם
בפרשה חמורה אחרת, שחשפתי אמש (
כאן), בעניין "הפיטורין בהפתעה" של מנמ"ר משרד התקשורת.
לפני שידעתי על תרגיל "צו איסור הפרסום" הטרי שכשל, פניתי למשרד התקשורת בשאלה הבאה:
"האם
אסף גרונדמן מנהל אגף ביטחון וסייבר, יחזור להיות ת"פ של
תמי לשם?
האם יש לזה איזה קשר ל"פרשה הסודית", שבה הוא היה מעורב בעבר?"
תגובת משרד התקשורת:
"משרד התקשורת מיישם בעת הזו את החלק הראשון של השינוי המבני במשרד, דהיינו האגפים העוסקים בתחום הטלקומוניקציה.
כשיסתיים חלק זה, יחל היישום של החלק השני, של האגפים המנהליים במשרד. כפי שהוצג בפני הנהלת המשרד, הפונקציות של אגף החירום יעברו כל אחד לאגף המתאים לתחומו.
אין לשינוי זה כל קשר למה שמר וייס מכנה ה'פרשייה הסודית'."
טוב, התשובה לשאלתי היא כן, למי שלא הבין את התשובה הזו של משרד התקשורת. אסף גרונדמן יחז
ור להיות ת"פ תמי לשם (בתמונה משמאל)...
מה בדיוק הבעיה עם הקב"ט, שהובילה את צמרת משרד התקשורת והפרקליטות למצב, שבו נולד הצורך המיידי בשבוע שעבר להסתיר את עצם קיומו מהציבור?
התשובה נעוצה ומצויה בפסקי הדין של בית הדין לעבודה המחוזי והארצי. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה הוא מסמך מאלף ומרתק. איני משפטן מנוסה, אך בקריאת המכלול התרשמתי, שנבנתה כאן קונסטרוקציה משפטית מבריקה. אופתע אם העתירה לבג"ץ תהפוך את הקערה על פניה.
בשביל זה בדיוק "הקליקה" שכרה בלהטוטים בלתי חוקיים של "פטור ממכרז" (ופעמיים) את עו"ד
תמר גולן, כדי שתגן על השוכרים אותה, על חשבון משלמי המיסים בישראל. זאת, כדי שהיא תוכל בלהטוטים משפטיים ובגיבוי של עו"ד
אריק רשף והפרקליטות, להפוך שחור ללבן ולבן לשחור. זו המומחיות שלה וזה ניכר היטב בפסק הדין. היא שווה כל שקל שמשלמים לה...
מקריאה מעמיקה של
פסק הדין, יש כאן בעיה, שפסק הדין הזה "
מכשיר שרצים". כלומר: הופך עבירות פליליות ומשמעתיות רבות של: הקלטות סתר, צילומי סתר, הטרדת עדים, שיבושי חקירה, סחיטות ואיומים
לכלום. לדבר חסר חשיבות מבחינה פלילית ומשמעתית. וזאת, מבלי לראות עדים ולהתרשם מי משקר ומי דובר אמת, רק על סמך
פרשנות משפטית אחרת למסמכים קיימים (שאמינותם מפוקפקת - כמוסבר בהמשך).
היות ועו"ד
תמר גולן ממשיכה ללוות את התיק (כמייצגת של
עדן בר-טל) ייתכן וגם הבג"ץ ימצא איזה להטוט משפטי - שכל העבירות הללו
יימחלו... כך,
איש לא יגיע לחקירה משטרתית ולבית סוהר.
מי שהוציא לפועל את שלל העבירות לכאורה הללו הוא
הקב"ט. הוא למעשה "שכב על הגדר" ולקח על עצמו מעשים, ש
תמי לשם אחראית אישית להם. בית הדין האזורי לעבודה קבע
קביעות מאוד חמורות לגבי הקב"ט (ראה
כאן,
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן) שלא נסתרו בבית הדין הארצי לעבודה.
כלומר: הקב"ט
לא נוקה מההאשמות הללו (בניגוד ל
עדן בר טל ו
תמי לשם שכן "נוקו" בערר). יתרה מכך, נטענו כלפיו טענות חמורות שלא הובררו עד תום, כגון החזקת
תמונות אינטימיות של עובדות המשרד (
כאן) על ידו וע"י
תמי לשם ("נתבעת 3") ומתן "עדות סותרת" בענין הדיווחים שלו ל
תמי לשם (
כאן). אלו לא דברים של מה בכך.
חלקו של הקב"ט בפרשה מסתכם בפסקי הדין
ב-2 פרשיות שונות זו מזו:
א. "
הפגישה המשולשת" כך בית הדין האזורי לעבודה בת"א
מכנה את הפגישה, שבה היה נוכח גם
נתי שוברט, בנוסף ל
תמי לשם. בפגישה זו ה"מתלוננת" נסחטה לפרוש מתפקידה ואגב כך גם הוקלטה.
ב. "הטיפול האישי" שהקב"ט ערך עם המתלוננת כביכול (על הטרדה מינית כביכול), בו הוא עשה כמה וכמה מעשים מאוד מכוערים, כאילו
בנפרד,
בעצמו ומיוזמתו (בלי לידע את
תמי לשם, הבוסית שלו).
כמובן שזה לא מתקבל על הדעת, שהוא עשה זאת על דעת עצמו ולא דיווח ל
תמי לשם על שלל מעשיו, שכללו כמות נכבדה של עבירות פליליות ומשמעתיות לכאורה. די ברור, ש
תמי לשם היא שהורתה לו לבצע את כל המעשים הללו.
לכן, הקב"ט הוא "החוליה החלשה" של
תמי לשם. הוא יודע את האמת ואם הוא "יפתח את הפה", היא "נופלת לתהום", היישר לחדר החקירות של משטרת ישראל ובהמשך עלול להיות סיכוי, שתהפוך ללקוחה של שב"ס. זו בדיוק הסיבה למה ניסו "להעלים את הקב"ט" מהציבור בשבוע שעבר, ב"צו איסור פרסום" חדש (שכשל).
יתרה מכך. כל ההחלטה ההפוכה של בית הדין הארצי לעבודה (ש"ניקה" את
עדן בר טל - בתמונה משמאל ו
תמי לשם מ"עלילת דם"), בנויה על
ציטוטים מהקלטות סתר, שהקב"ט הקליט.
זה מופיע
בפסק הדין מעמוד 29 ועד עמוד 37, וזה
עיקר פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בחלק המצוי בפסק הדין תחת הכותרת: "
הראיות שעמדו בפני בית הדין האזורי..".
ובכן, אני קצת עסקתי כמה שנים טובות בדברים כאלו, ולמיטב ידיעתי אלו
בכלל לא "ראיות". את "הראיות" הללו כבר קיבלתי לפני כמה שנים מהפרקליטות וגם
פרסמתי מאמר בסוף 2014, שבו הודעתי, שאני לא אפרסם זאת, כי מדובר
בחומר מביש וירוד ביותר, שנועד לשבש את המחשבה ולהטות את הפסיקה ונטיית הלב לכיוון אחד בלבד...
אני לא שמעתי מימי,
שניתן לקבל הקלטות סתר כראיות ולבסס עליהן החלטות כבדות משקל מבחינה משפטית, מבלי שנעשים
לפחות הצעדים הבאים:
1. לקרוא לעדות את זה (במקרה שלנו - זו), שדבריה מושמעים בהקלטות, כדי שתאשר שאלו הם אכן דבריה וקולה ותסביר את דבריה ותעמוד לחקירה נגדית על הדברים שמושמעים בהקלטות הסתר שלה. אם היא תטען, שזה לא קולה, יהיה צורך בבדיקות מעבדה כדי להוכיח, שזה אכן קולה שהוקלט. אם זה שקולו הוקלט לא מעיד, יש להוכיח את קבילות ההודעה (זה הסעיף הבא).
2. להביא עדות מומחה, שההקלטות הן מקוריות ולא עברו "בישול" והתמלול של ההקלטות הוא נכון ומדויק ומשקף בדיוק את מה שהוקלט. את עדות המומחה יש להעמיד לחקירה נגדית וגם לתת אפשרות לעד מומחה מהצד השני לבדוק את ההקלטות, את מקוריותן ואת נכונות התמלולים של ההקלטות.
היות וש-2 המהלכים המשפטיים הללו
לא נעשו, לעניות דעתי,
שגה בית הדין הארצי לעבודה שגיאה בסיסית, שלקח את ההקלטות הללו של הקב"ט והפך אותם ל"ראיות" ובנה על הראיות הללו תשתית משפטית, שאין לה בכלל בסיס מוצק מכל סוג בחקיקה בישראל. מדובר בכללים מאוד ותיקים בחקיקה ובפסיקה הישראלית בעניין קבלת האזנות סתר כראיות, כללים שעוגנו כבר לפני שנים רבות בבימ"ש עליון: בע"פ 869/81 וע"פ 6411/98..
בכלל, המקום הנכון לבחון את "הראיות" הללו הוא המשטרה, שיש לה את כל הכלים הטכניים, הניסיון והמעבדות, לאימות הקלטות ותמלול האזנות סתר.
אולם, החומר הקיים בפרשה הזו בכלל
לא הגיע למשטרה, או אפילו לאיזו מעבדת הקלטות פרטית.
אז איך בית הדין הארצי יודע שההקלטות הללו והתמלולים שהוגשו - הן נכונות ומדויקות? איך בכלל בית הדין יודע
את מי הקליטו, מתי ובאילו נסיבות, אם זו שהוקלטה לא העידה בכלל בבית המשפט, שזה קולה? איך בכלל אפשר לקבל הקלטות כראיות כשהמוקלט לא נחקר בכלל אודות קולו שהוקלט, נסיבות ההקלטה ותוכן דבריו שהוקלטו?
מי המומחה שאישר, שההקלטות הללו לא עברו "בישול ועריכה"? אין תשובות לשאלות הללו. לכן, לעניות דעתי זה פשוט אבסורד משפטי ועיוות דין בסיסי.
לכן, במצב המשפטי המסובך הזה,
שתיקה של הקב"ט והעלמתו המוחלטת מהשטח, היא
דבר קריטי עבור
תמי לשם ו
עדן בר טל, בהתמודדות שלהם בבג"ץ. זו הסיבה שהם רצו לבקש "צו איסור פרסום" חדש. אולם, בצעד הפזיז הזה - הם
כשלו. למה ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התקשורת נגררו למהלך הכושל הזה? זה פשוט חסר היגיון.
אני כבר המלצתי לקב"ט: או שיתפטר או שייגש למשטרה (או למבקר המדינה) ויטהר את שמו וינקה את מצפונו. עדיף כעת, כשברור לכל חלקו המרכזי בפרשה והסיכונים האישיים, שהוא לקח על עצמו בכך "ששכב על הגדר" עבור
תמי לשם ועדן בר טל. המשך יבוא.
בתמונה: קב"ט משרד התקשורת (סליחה, מנהל אגף ביטחון וסייבר,
אסף גרונדמן - מימין), "תופס כושר" על האופניים עם
תמי לשם, הבוסית שלו
לשעבר ולעתיד, שרוכבת לידו ולשמאלם רוכב
נתי ביאליסטוק, ממש לפני ש
תמי לשם "בעטה בו בתחת" בגסות, בשיטת ה"פיטורים בהפתעה".
