פרשת "השחלת סיבים בתשתיות בזק" ע"י סלקום ופרטנר, שנולדה ממגלומניה בלתי חוקית של שמילה מימון המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת - הולכת ומסתבכת, גם בבית הדין הארצי לעבודה וגם בבג"ץ. מה עושים? עדכונים בגוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 15.11.17, 08:43

"אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציאה", אומר הפתגם העממי. את האבן זרק שמילה מימון, בתמונה משמאל, בחוסר סמכות מוחלט ובהחלטה חשאית, שלא פורסמה עד היום, והאבן הזו כבר הובילה לכמה התפתחויות משפטיות, שרק עורכי הדין מתפרנסים היטב מההליכים הללו:

• אתמול (14.11.17) פנו עובדי בזק בגיבוי ההסתדרות לבית הדין הארצי לעבודה בערר על החלטת בית הדין המחוזי בת"א בעניינם, לאחר ההתייחסות המתחמקת (שלא לומר השקרית) של שמילה מימון המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת לבית הדין. ההחלטה של בית הדין לעבודה הובילה את הדיון בנושא להסתבכות נוספת מפני שבית הדין קבע, שיש לצרף את סלקום ופרטנר כמשיבות לעתירה (החלטת בית הדין במלואה מצויה כאן, למתעניינים). בית הדין קבע, שהדיון הבא, שייערך ביחד עם סלקום ופרטנר, ייערך ביום 19.11.17. כרגע קצת קשה לראות כיצד בית הדין הארצי לעבודה יצליח לפתור את הפלונטר הרגולטורי, שנוצר בהבל פיו של שמילה מימון. 
• יום קודם לכן, בזק עצמה הגישה בג"ץ כנגד משרד התקשורת והמנכ"ל בפועל (שמילה מימון) באוסף של טענות, שעיקרן: חוסר חוקיות של ההחלטה של שמילה מימון בגלל אי ביצוע שימוע ועוד טיעונים מתחום זכות הקניין. הודעת בזק לבורסה בעניין הבג"ץ שהגישה מצויה כאן וכאן.

אולם, בזק (ולא בפעם הראשונה) נמנעת מלתקוף את הבסיס הראשוני לחוסר החוקיות הזו. כלומר: ששמילה מימון (עפ"י חוק התקשורת, תקנותיו והתנאים לרישיון בזק והחברות המתחרות) בכלל לא הוסמך ולא רשאי לטפל בנושא הזה. כ"כ, בזק נמנעת מלתקוף את אי החוקיות של פריסת הסיבים ע"י סלקום ופרטנר, משום שאין להן רישיון לבצע את מה שהן מבצעות ואין להן רישיונות לספק את השירותים שהן מספקות על גבי חיבורי הסיבים הללו. 

בהערת אגב אני חייב לציין, שנמצא "צדיק אחד בסדום" בתחום עולם המדיה, שלא קונה את הספינים של שר התקשורת והמנכ"ל בפועל, וחושף אף הוא את שקריהם החוזרים ונשנים (לדוגמה כאן), וזה ארז רביב, כתב הכלכלה של "דבר ראשון". 
וכך כתב ארז רביב [ציטוט]: "השאלות העולות מהחלטת מימון שמילה, המנכ"ל הזמני של מש' התקשורת:
1. מה הוביל לשינוי המדיניות של משרד התקשורת?
2. האם הסיוע ל"הוט", "סלקום" ו"פרטנר", שאינן מחוייבות לפרוס תשתיות בכל הארץ, על חשבון "בזק", שכן מחויבת, הוא אכן "לטובת הציבור"?
3. מהו המקור החוקי להחלטתו של שמילה, והאם נעשתה בסמכות?
4. האם יש ל"פרטנר" רשיון להניח תשתיות, כפי שהורה שמילה לאפשר לה לעשות? האם שמילה, אשר אחראי גם על האכיפה של משרד התקשורת, מורה לבצע פעולה שהוא אמור למנוע?"

כתזכורת נוספת לכאוס, שבהתנהלותו האישית של שמילה מימון ולניגודי העניינים הרבים בהם הוא מצוי, אנו מביאים כאן את מה ששלחנו בדחיפות להנהלת משרד התקשורת ביום 31.10.17:
"האם בשל התארכות ההשעיה/נבצרות של שלמה (מומו) פילבר (המנכ"ל שיושב כעת בבית), מימון שמילה (המנכ"ל בפועל) התפטר ממועצת הכבלים ולא רק השעה את עצמו זמנית, אבל משום מה הדבר הזה נשמר בסוד?
למיטב זכרוני, בפעם הקודמת, שהוא מונה למ"מ מנכ"ל, הוא התחייב להתפטר מהמועצה, אם המינוי הזמני יתארך. השאלה הזו נשאלת, כי פורמלית הוא מופיע עדיין באתר משרד התקשורת כחבר מועצה (ולא פורסם אחרת), כמו גם  תמי לשם, שעדיין רשומה באתר כחברת מועצה".

יודגש, ששמילה מימון היה אמור להיות מפוטר מחברותו במועצת הכבלים והלוויין מזמן (פירוט כאן וכאן, למתעניינים). 

תגובה לא הצלחנו לקבל, לא שלא ניסינו. ככל שתתקבל תגובה, נעדכן בהתאם. אולם, אין מה להיות במתח. לא נקבל כל תגובה עניינית או בכלל לשאלה זו. שמילה מימון "לא סופר איש ממטר", בדיוק כמו קודמו, שלמה פילבר.

עדכון 15.11.17: שתי השמות (שמילה מימון ותמי לשם) נעלמו לפתע מאתר משרד התקשורת בכחברי מועצת הכבלים והלוויין. מה שמוכיח שפרסום השערוריות על ידי עושה את שלו, גם אם לא מקבלים תשובה והשינויים נעשים כביכול בחשאיות.... 

עדכון 27.11.17: בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור עובדי בזק וההסתדרות, כך שהם חזרו ל"נקודת האפס". היות והם הלכו במסלול משפטי מוטעה (לעניות דעתי), ההפסד שלהם בערעור היה די צפוי. מה הצעד הבא של ועד עובדי בזק וההסתדרות? נמתין ונדווח בהתאם. הדיון בבג"ץ בנושא זה בדיוק - טרם החל. 

עדכון 29.1.18: כצפוי, בזק הפסידה בבג"ץ מול "קליקת הפרקליטים" בעניין עבודת קבלני סלקום ופרטנר בתשתיות שלה. במקום לתקוף את אי הסמכות של ההחלטה, בזק טענה טענות שונות ומשונות שבג"ץ (כצפוי) לא קיבל. שר התקשורת, איוב קרא, מסר בתגובה: "אני מברך על ההחלטה. אנו נמשיך לפעול לקידום התחרות ופרישת תשתיות רחבות פס במדינת ישראל לרווחת הציבור, ונעשה הכול להעלות את ישראל בתשתיות אינטרנטיות לרמה גבוהה וטובה יותר". כמובן שאין כל קשר בין הצהרת השר למציאות. 

אז מה עושים בעניין תשתיות בזק?
למי שקרא את הכתבות הקודמות שלנו בנושא, התשובה די ברורה. ואלו הכתבות, שניתחו את הפרשה הזו מהשבועיים החולפים ושחזו בדייקנות את התסבוכת הנוכחית:

• החלה מתקפה נוספת על בזק (ממשרד התקשורת - שמילה מימון).
• למה שמילה מימון ואיוב קרא מסתירים את המסמכים עליהם הם חתומים?.
• הפיאסקו ש"בישל" שמילה מימון בין עובדי בזק לקבלני פרטנר יוביל לסיום דרכו.

התשובה לשאלה הזו מאוד ברורה: לסיים ומיידית את הפארסה הזו הקרויה שמילה מימון במשרד התקשורת. מספיק נזקים הוא גרם וגורם לשוק התקשורת בישראל. יש צורך למנות מנכ"ל ראוי למשרד התקשורת. שמילה מימון הוא האיש האחרון במדינת ישראל שראוי ושיכול למלא את התפקיד החשוב הזה, תפקיד, שנועד לשרת את הציבור ולא להפך. 

אגב, בלא כל פרסום לציבור, שמילה מימון דחה (בפעם הרביעית) את יישום הרפורמות הצרכניות בחברות הסלולר ל-11.3.18 (הפרסום עלה לאתר משרד התקשורת ב-8.11.17 בדף פנימי מוסתר - כאן). כך, שמילה מימון ממשיך "לעבוד עבור חברות הסלולר", כהרגלו, הפעם בתפקיד המנכ"ל בפועל, שיכול לעזור להם כלכלית, ע"י אי יישום רפורמות צרכניות חשובות שכבר נדונו כמה פעמים בשנים האחרונות והתקבלו לגביהן החלטות אחרי שימועים חוזרים ונשנים, החלטות שלא יושמו, רק בגלל שמילה מימון. 

ברצוני להזכיר לעובדי משרד התקשורת, שמשתפים פעולה עם מהלכים לא חוקיים (וכאן המדובר במהלכים של שמילה מימון סביב קבוצת בזק, כ"פרזנטור" של החברות סלקום ופרטנר), כי הם לא יוכלו להסתתר מאחורי הטענה, שהמנכ"ל ביקש מהם, או השר דרש מהם, ולהכין "אליבי" בדמות הקלטת השיחות עם המנכ"ל או השר בסתר. עובדי משרד התקשורת הם אנשים בעלי ידע (חלקם הגדול עורכי דין ובעלי מקצועות מקבילים) ולא רק שהם רשאים לסרב למילוי הוראות בלתי חוקיות, זו חובתם האישית, המוסרית, הציבורית והמקצועית לסרב ואף להתלונן בפני הרשויות המוסמכות, על כך, שהשר והמנכ"ל חורגים מתפקידם, רק כדי לשרת אינטרסים מובהקים של בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת", בניגוד מוחלט לאינטרסים הציבוריים, לחוק, לתקנות ולנורמות הציבוריות.

לכן, כל המהלכים המוטעים, כפי שחשפנו כאן, מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום, כלפי השחקנים הגדולים בשוק.