מומחה הפס הרחב מארה"ב מדווח, שבגרמניה אישר כבר הרגולטור לתקשורת לדויטשה טלקום לשדרג את הפס הרחב לטכנולוגיות ה-DSL החדשות (Vectoring ו-G.Fast) תוך ביטול חובת ה-Unbundling (שוק סיטונאי). מה קורה עם זה בישראל?
מאת: אבי וייס, 15.6.14, 19:30

בכנס לייקרס הולדינגס השני להסדרת שוק התקשורת הדיגיטלית בישראל, שנערך היום בת"א ביוזמתו של ד"ר טל ז'רסקי מהמרכז למשפט וטכנולוגיה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, הופיעו 2 מומחים בעלי שם עולמי לתחום רגולציית התקשורת (שאת דבריהם המלאים נביא בכתבה נפרדת). שניהם הגיעו במיוחד לארץ לכנס זה, ושניהם סתרו את כל מה שאנו שומעים וקוראים על רגולציית הפס הרחב ממשרד התקשורת הישראלי.

המרצה הראשון: פרופ' קווין וורבך (Kevin Werbach) מאוניברסיטת פנסילבניה ארה"ב, משמש גם כיועץ ה- OECD לתחום הפס הרחב, ומי שחקר והוציא את הסקירה המקיפה של ה-OECD לתחום הפס הרחב הקווי. הסקירה מצויה כאן והיא מציבה את ישראל במקום אחרון מבין כל מדינות ה-OECD, נכון לסוף 2013, בניגוד לכל ההצהרות הנשמעות מפי ראשי משרד התקשורת והשר גלעד ארדן. 

פרופ' קווין וורבך (בתמונה למעלה משמאל): "אני עוסק בכל הקריירה שלי, האישית והאקדמית, בעולמות האינטרנט והפס הרחב, מאז תחילת שנות ה-90 ועד היום. לאחרונה, עבדתי עם שותף מהאוניברסיטה על מחקר תחום הפס הרחב בהשוואה בינלאומית עבור ה-OECD, שגם פרסם זאת במסמך רשמי של הארגון, שישראל חברה בו.

המעבר לסיבים מוביל לעלייה ברורה ב-GDP (תל"ג) בכל מדינה בה החלו לפרוס סיבים בקצב, למשל בדרום מזרח אסיה, בשבדיה, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד. אולם, סיבים ופריסת סיבים הם דבר יקר, מעל לאלף דולרים "השקעה מוקדמת" על חיבור כל לקוח קצה. במדינות ה-OECD, בקוריאה וביפן, יש מעל ל-70% כיסוי של סיבים לבתים, בעוד שבישראל זה אפס ועדיין כיום כמעט אפס. יש תכניות מאוד יפות שנצפה לראות אותן מתממשות בשנים הקרובות. 

ברור כיום לרגולטורים, שאין היתכנות עסקית לפריסת סיבים, אלא אם פורסים סיבים רק במרכזי הערים הגדולות ולא בפריסה ארצית לכל פינה. לכן, השאלה, שהרגולטורים ניצבים בפניה, היא: האם להשלים עם מונופולים? איך לפקח על מונופולים במצב כזה? הבעיה הכי חמורה נוגעת לטכנולוגיה. האם על הרגולטורים להגביל ולצמצם את ה-Unbundling או ה-WholeSale ("השוק הסיטונאי", כפי שמכונה התחום הזה בישראל), כשספקי הבזק עוברים לטכנולוגיית ה-Vectoring וה- G.Fast. הטכנולוגיות הללו מתייחסות לקבוצת חוטי הנחושת המגיעה מכל הבתים בשכונה \ אזור כאל קבוצה אחת של חוטים ורק כך ניתן להגיע למהירויות הגבוהות, ואי אפשר להפריד לקוח בודד מתוך הקבוצה הזו ולספק לו שירות, מספק אחר הרוכב על הרשת של חברת הבזק.

לכן, התחום הזה מוביל להחלטות, לאפשר לחברות הבזק במדינות השונות להמשיך ולהתפתח במסלול של ה-Vectoring וה-G.Fast בלי "שוק סיטונאי". גרמניה הייתה הראשונה בתחום זה. הרגולטור לתקשורת בגרמניה החליט, שהמעבר ל-Vectoring ו-G.Fast ע"י דויטשה טלקום (ספק הבזק הגרמני) מבטל את ה"שוק הסיטונאי" שם, על החיבורים המשודרגים הללו". 

היות ואת נושא ביטול "השוק הסיטונאי" ע"י שדרוג רשת בזק ל-Vectoring ול-G.Fast כבר חשפתי ובהרחבה לפני כשנה כאן, בלי שקיבלתי את תגובת משרד התקשורת, שהחליט להתעלם מהסוגיה הזו, שנחשפה על ידי, וכעת התחזית שלי עומדת להתממש (וכבר התממשה הלכה למעשה בגרמניה, שהולכת צעד אחד לפני ישראל בתחום זה, וגם במדינות נוספות באירופה), פניתי בדחיפות לבזק בשאלה הבאה:

"פורסם בגלובס, שבזק מתכננת להמשיך במהלך של השדרוג ל-Vectoring ול-G.Fast (במקביל לפריסת סיבים). האם זה נכון?
האם החלטה זו באה כדי לחסום את "השוק הסיטונאי" (שלא יכול להתקיים על טכנולוגיות אלו)?"

בזק החליטה להימנע ממענה בכתב לשאלות הללו. גם גלובס לא קיבל תשובות ברורות לחשיפה שלו. די ברור לי, שרגע האמת של הרגולטור הישראלי מתקרב ואין מנוס מביטול "השוק הסיטונאי" גם בישראל (ומסיבות הרבה יותר חזקות ממה שהתפתח ברגולציה של התקשורת בגרמניה. שכן בישראל יש תחרות בסיבים מכיוון חדש, מה שאין בגרמניה, מ-Unlimited). 

המרצה השני מחו"ל בכנס, פרופ' אנדריאס היינמן (Andreas Heinmann) מאוניברסיטת ציריך משוויץ, מומחה לרגולציית התקשורת ב-EU (השוק האירופאי), הפריך את כל הטענות של משרד התקשורת הישראלי (גם מול בזק ובכל השימועים בתחום השוק הסיטונאי), שמסתמך על רגולציית התקשורת של ה-EU.  

פרופ' אנדריאס היינמן (בתמונה משמאל, נמצא מימין, עם ד"ר טל ז'רסקי לשמאלו): "אני מומחה לרגולציית תקשורת עם התמחות מיוחדת לתחום התחרות בעולם התקשורת באירופה. יש אי הבנה בישראל לגבי רגולציית התקשורת האירופאית. למעשה, אין דבר כזה, כי:

א. רגולציית התקשורת האירופאית נבנתה כחלשה והיא מאוד חלשה כיום. היא אינה מחייבת ואינה אפקטיבית. הרגולציה לתקשורת למעשה מפוצלת בין כל המדינות ואין בפועל שום רגולציה כלל אירופאית, שניתן לכפות אותה ולקיים אותה ברחבי אירופה.

המציאות היא, שכל מדינה ב-EU מחליטה על רגולציית התקשורת של עצמה בלי כל קשר ברור להחלטות גוף הרגולציה לתקשורת של ה-EU. לכן, אי אפשר להגיד, שיש בכלל דבר כזה, שנקרא רגולציה אירופאית. זו פיקציה.

ב. כל החלטות הרגולציה של ה-EU מהעבר בתחום התקשורת נכשלו. כיום ברור לראשי ה-EU, ששום מטרה לא הושגה ולא תושג ברגולציה שלהם לתחום התקשורת. היישום של הרגולציה השונה בכל מדינה הרג את כל התכניות של ה-EU. כל התכניות של "אירופה דיגיטלית" מסוף העשור הקודם היו רק על הנייר. ב-2013 הוכרזה מדיניות רגולטורית חדשה ל-EU לעולם התקשורת. כבר היום ברור לכל, שהמטרות, שהוצגו בתכנית הרגולטורית החדשה הזו, לא יושגו. למעשה, אף מטרה לא תושג. לא יהיה שוק אירופאי אחיד ואחוד ברחבי אירופה מבחינת עולם התקשורת. הרשתות המקומיות היו, ישנן ותישארנה, אולי לעד, עם רגולציה מקומית, מדינתית. נקודה".

אין ספק, שדבריהם של המומחים (שיובאו, כאמור, בהרחבה במאמר מקיף לנושא), שהם המשך ליום העיון הקודם שנערך ב- 2013 ביומתו של ד"ר טל ז'רסקי, מטילים צל כבד מאוד על כל מהלכי הרגולציה של משרד התקשורת הישראלי בתחום הקווי.