משרד התקשורת עסוק רוב זמנו בעצמו וביצירת מבנים וצעדים דמיוניים, עד כי לא נותר זמן להתעסק בבעיות האמיתיות ובצורך להצעיד את שירותי התקשורת הבסיסיים לתושבי ישראל קדימה, כפי שנעשה בכל העולם (בשונה מיכולות הפיתוח של אומת הסטארט-אפים).
מאת: אבי וייס, 30.9.13, 09:00

דו"ח מבקר הפנים של משרד התקשורת אותו ניתחנו כאן, הציג לראווה את מה שתמיד טענו: המשרד מתמקד בדברים הלא נכונים, ובעיקר הוא מתעסק עם עצמו ומבזבז את כספי הציבור, שהוקצו לו, למטרות לא ראויות (למשל, על טיולים של המנכ"ל ברחבי העולם, בסכומים של מאות אלפי ש"ח מידי שנה, כמפורט כאן, או על שכירה ושיפוצים מיותרים של משרדים). זה לא היה קורה אלמלא האחריות לטיפול בתקציב המשרד הועברה (ע"י המנכ"ל הקודם) מסמנכ"ל כלכלה ותקציב לסמנכ"ל למנהל. בזבוז נוסף של כסף ומשאבים קיים בתחום המכונה כיום "שוק סיטונאי". משרד התקשורת מתעסק עם הנושא הזה יותר מעשור וכיום רוב משאבי המשרד הפנויים ותקציביו מופנים למשימה הזו. גם רוב זמנם של העובדים בשני אגפים המרכזיים במשרד מופנה למשימה הזו. 

בשונה מהתפתחות המדעית של מדינת ישראל והכוחות היצירתיים שבה ("אומת הסטארטאפים", כאשר כל שבוע אנו חושפים לקוראים כמה סטארטאפים מעניינים חדשים, מי שפספס - לא מעט מהם נמצאים במגירה כאן), הרי שבכל הקשור לתשתיות התקשורת בישראל, אנו הרחק מאחור מבחינה טכנולוגית. דוגמה בולטת: אין וגם לא יהיה בקרוב דור רביעי - LTE בסלולר. מי, שיריץ את המילה LTE באתר, ימצא שפע של מאמרים וניתוחים למה זה קרה. 

כך, נוצר מצב בו הגוף הרגולטורי המרכזי של מדינת ישראל בעולם התקשורת בכלל לא עוסק בדברים "הקטנים והחשובים" לכל האזרחים ולמשק התקשורת. משרד התקשורת מתעקש, מזה שנים ועד עצם היום הזה, לא לענות על השאלות שלי ולהסביר את המהלכים התמוהים וחסרי האחריות של בעלי התפקידים במשרד, בתחומים המוזנחים על ידו.

כמה דוגמאות להזנחה הזו:
א. לפני פחות מחודש (ב- 8 בספטמבר) התגלה באג במערכת השעונים של מכשירי הסלולר התלויים בקבלת השעה מרשתות הסלולר (אי עדכון נכון של מועד סיום שעון הקיץ). במקום להוציא הנחיות לאוכלוסיה ולחברות הסלולר, משרד התקשורת נתן לחברות הסלולר להתנהל בלי כל פיקוח ("איש הישר בעיניו יעשה"), מה שגרם ללא מעט אנשים בישראל לאחר לעבודה ולפגישות. אגב, ב- 27 באוקטובר הקרוב יתרחש בדיוק אותו כאוס, כאשר זה התאריך שבו באמת שעון הקיץ מסתיים. כרגיל, משרד התקשורת מתנהל כאילו הוא לא שמע על הבעיה הזו וזה לא נוגע אליו. 
ב. תחום "המספרים המטעים והיקרים" החל להיות מטפל ע"י המשרד, אולם בדברים העיקריים כלל לא נגעו (די ברור למה): חיוג למספרי פרמיום מטעים בחו"ל, המונופול בתחום החיוג בכוכביות וההפקרות בתחום שיחות הפרמיום בכוכביות שאינן של 4 ספרות. 
ג. אי טיפול בשורה ארוכה של נושאים מקצועיים החשובים ככלל לכל אזרח במדינה ולמשק התקשורת בפרט, בתוך שלל הנושאים הלא מטופלים אפשר למנות:
1) אי טיפול בנושא המחסור במספרי IP ומעבר ל- IPv6.
2) אי טיפול נכון (ובכלל) בנושא מחירי הנדידה בסלולר (בעת שיוצאים לחו"ל עם מכשיר הסלולר), נושא שכבר נפתר במדינות רבות עולם, למשל באירופה.
3) אי טיפול בבעיית רשת האיתותים הישנה של ישראל ובקשרי הגומלין בין מפעילים בישראל. אין כל מסמך מסודר בעניין זה, אין אכיפת תקנים ואין כלום. כרגיל "איש הישר בעיניו יעשה".
4) כל הטיפול באינטרנט ובנייטרליות ברשת האינטרנט (למעט תחום סלולר, שכן נכנס לחקיקה). מוזנח ותנהל בגישה של: "איש הישר בעיניו יעשה". 
5) על ההזנחה בטיפול בתדרים אפשר לכתוב ספר שלם. תקצר היריעה מלתאר את הכאוס בתחום זה, שעולה מיליארדים למשלמי המיסים, למשל בפינה אחת שהעלינו לאחרונה לסדר היום: רשת החרום הלאומית. זה כולל את ההזנחה בהקצאת תדרים חופשיים לציבור, אי טיפול בנושא ה"תדרים הלבנים" ואי הקצאת תדרים נכונים ל- LTE. 

את כלל הנזקים שנגרמים לאזרחי ישראל כתוצאה מהזנחת הטיפול בנושאים המקצועויים השונים כבר אמדנו (מבחינה כלכלית) בהרחבה כאן. 
 
הסיפור של "השוק הסיטונאי":
בשבוע החולף הוציא גוף הפיקוח הרגולטורי המרכזי בשוק האירוופאי - BEREC, דו"ח מקיף על משטר הרגולציה ב- 33 מדינות השוק האירופאי. הדו"ח מצוי כאן למתעניינים. הדו"ח הזה מעניין אותנו משני היבטים מרכזיים:

א. הגישה של הרגולטורים באירופה לקבוע את מחירי "השוק הסיטונאי" שונה לחלוטין מהשיטה, שמשרד התקשורת מנסה להוביל (בטעות, שניתחתי כבר כמה פעמים, טעות לא מקרית), שיטה שהמשרד התקבע וננעל עליה בעשור האחרון (שיטת ה- LRIC). ברוב המדינות באירופה, על פי הדו"ח המעודכן, מופעלת שיטה אחרת בשם (CCA (Current Cost Accounting, שהיא פשוטה יותר (אגב, בזק דורשת לחשב את עלויותיה בדיוק כך). המגמה האחרונה באירופה: כמעט בכל המדינות עברו לגישת ה- WLR (ר"ת: Wholesale Line Rental) שזו גישה פשוטה של "מכירה סיטונאית" ללא צורך בהשקעות מצד החברות המתחרות וללא צורך ב- LLU \ VULA.

להלן הגרף המראה את התפתחות גישת ה- WLR במדינות השוק האירופאי (זה קיים כבר ב- 25 מתוך 31 המדינות המפעילות "שוק סיטונאי" באירופה, מכלל 33 המדינות שנכללו בדו"ח):


ב. הנקודה המרכזית: אין בכלל צורך ב"שוק סיטונאי" בישראל, משום שתנאי השוק בישראל שונים לגמרי מהנעשה באירופה. בישראל, יש תחרות בין תשתיות פס רחב, מה שאין באירופה. לכן באירופה נאלצו הרגולטורים ללכת על מודל "שוק סיטונאי" - LLU (שכעת זונחים אותו, לטובת גישת ה- WLR, כמתואר בסעיף הקודם). זאת, כי בכל המדינות באירופה יש רק תשתית ארצית אחת של חברת הבזק המדינתית. כדי להמחיש זאת, להלן שני גרפים שמראים את היקף ההתפשטות של הפס הרחב בשתי גישות תשתית באירופה: של חברות הכבלים ושל חברות הסלולר:


מהנתונים עולה, שאין באירופה אפילו 50% כיסוי באיזו מדינה מבחינת פריסת חברות הכבלים. בנוסף, רק בשתי מדינות (פינלנד והולנד) פריסת הפס הרחב הסלולר עולה על 50%, אך היא עדיין מתחת ל- 60%.

לעומת זאת, בישראל יש (ותהיינה בקרוב, למי שנמצא בתחילת הפריסה של התשתיות שלו) 9 (!) תשתיות ארציות בפס רחב, בפריסה ארצית מלאה  או קרובה למלאה (100%):
א. בזק.
ב. הוט.
ג. 5 חברות סלולר בעלות תשתיות.
ד. חברת הבת של חברת החשמל (IBC) בגישת ה- FTTH.
ה. "עידן +" (בתקציב די קטן ניתן להרחיב את שידורי עידן+ לשירותי פס רחב מלאים לכל דבר ולא רק לטלוויזיה, כשהערוץ העולה הוא סלולרי). 

דהיינו: לעומת תשתית רשת ארצית אחת שיש בכל מדינות אירופה (רשת של כמעט 100% כיסוי ארצי), יש בישראל 9 רשתות בכיסוי ארצי של כמעט 100%. התודה לכך שישראל היא יוצאת דופן בעולם, עם כל כך הרבה תשתיות ארציות, מגיעה לדניאל רוזן, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת בזמנו, שהתעקש לקבוע רגולציה לפיה כל מבקש רישיון למתן שירות תקשורת כלל ארצי, קווי או סלולרי, יחוייב בפריסת תשתית כלל ארצית מלאה ולא חלקית. את עמדתו של דני רוזן נגד התכנית הנוכחית של משרד התקשורת ל"שוק סיטונאי" כבר הבאנו כאן.

אז בשביל מה צריך להשקיע מאמץ ביצירת עוד תחרות, שממילא כבר קיימת והיא חזקה ומתפתחת (במיוחד אחרי כניסת רשת ה- FTTH של IBC כתחרות בשוק הקווי)? זה לא ברור. זאת בדיוק הסיבה שמשרד התקשורת מתברבר כבר עשור עם התחום הזה שכיום מכונה "שוק סיטונאי". זה פשוט עיסוק מיותר בצורך שלא קיים ובזבוז משאבים בכיוון הלא נכון. כך, ישראל נתקעה מאחור ברגולציית התקשורת הלא נכונה, עבור שוק התקשורת הישראלי. 

שורה תחתונה: את שיטות העבודה הקלוקלות של שר התקשורת הנוכחי, גלעד ארדן, כבר חשפנו כאן. בשיטה הזו: הכל חייב להגיע לשולחנו ורק הוא מחליט. דהיינו: עבודת המטה של עובדי המשרד הרעועה ממילא, שותקה. כך יוצא, ששיטת "איש הישר בעיניו יעשה" ממשיכה באין מפריע. כנראה שאין לעניין הזה שום תקנה, בקדנציה הנוכחית של צמרת משרד התקשורת. נתקענו מאחור ואין מי שמסוגל "לחלץ את העגלה הזו מהבוץ".