בכנס סגור של כתבי תקשורת (ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה בי-ם) נחשפו וחשפו העיתונאים את האמת הכואבת: עידן העיתונות מנייר מת, המודלים של העיתונות המקוונת עדיין לא ברורים והעיתונאים "חיים בהיסטריה" ומספקים לקוראים בעיקר "תוכן שיווקי". 
מאת: אבי וייס, 12.6.13, 20:00

בכנס ייחודי, שיזם המכון הישראלי לדמוקרטיה בי-ם, הוזמנו כתבי התקשורת וההיי-טק הבכירים בישראל, לדיון פתוח בהשתתפות ראשי המכון ואנשי אקדמיה מובילים בתחומי המדיה והתקשורת בישראל. היות והכנס הוכרז כולו כמפגש "שלא לציטוט", אין אני יכול לפרט את העמדות של המשתתפים בו וזהותם. דהיינו: מי אמר מה. לכן, אביא כאן את כל הסעיפים כדעתי האישית (גם אם חלקם נאמרו ע"י אחרים), וכך יש לראות את העמדות המוצגות כאן.

המטרה של המפגש הוגדרה כך (ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה): "יצירת תהליך, שמטרתו לספק 'מדריך ספקות' עבור מי שעוסק במלאכת העיתונות. סיעור מוחות מקצועי של בכירי עיתונות הטלקום בישראל, שמטרתו לטפח חשיבה ספקנית כמודל למצויינות עיתונאית. זאת, נוכח הידלדלות המומחיות העיתונאית והצטמצמות הזמן, ההכרה והתגמול העיתונאיים, על בדיקה מעמיקה של מידע". 

אנטומיה של מצב העיתונות, מנקודת המבט של כתבי הטלקום וההיי-טק בישראל:

• רוב מה שמתפרסם בעיתונות ובשאר כלי המדיה יכול ליפול בגדר ההגדרה של "תוכן שיווקי". שכן, הופק בעיקרו ע"י דוברים, יח"צנים ובעלי אינטרסים שונים, או שהוא משרת את המטרות הכלכליות של בעלי העיתון ושיתופי הפעולה של בעלי העיתון (שיתופי הפעולה הפוליטיים, החברתיים והכלכליים). כמות המידע המתפרסם שהוא מקורי, אינו עולה על 20% (במקרה הטוב) ו"חשיפות עיתונאיות", שמגיעות מתחקירים עצמאיים של ממש הן כ- 2% עד 3% לכל היותר מכלל המתפרסם בעיתונות ובשאר כלי המדיה (לרבות טלוויזיה ורדיו). אגב, ניתוח מלא ומדויק של מצב זה ניתן לקרא במאמר, שפרסמתי זה מכבר, תחת הכותרת: "למה צריך עיתונות עצמאית בעולם ההיי-טק".
• רוב העיתונאים של העיתונות הממוסדת נמצאים במצב של "היסטריה". דהיינו: הם דואגים קודם כל לפרנסתם ולמקום עבודתם. יש כאלו המחפשים בסתר "אופציות יציאה", אך מגלים חיש מהר, שמצב העיתונות בכל העיתונים ובכל כלי המדיה הוא בכי רע. אין להם לאן לברוח. דהיינו: הסיכויים למצוא "עיתונאי" לוחמני הם קלושים. שכן, עיתונאי כזה מסכן את מקום עבודתו. 
• בגלל המצב הכלכלי העגום של המדיה בישראל, כדי לכסות את תחומי ההיי-טק נשכרים ע"י בעלי המדיה כתבים בשיטה של "הכי זולים". דהיינו: בעיקר צעירים ללא כל ניסיון וכאלו שאין להם מושג על מה הם כותבים (במקרה הטוב), או שהם כותבים שטויות, במקרה הרע. בכל מקרה, רוב הכתבים מסתירים מפני הקוראים את העובדה, שהם "אינם מבינים" על מה הם כותבים ומדווחים. כתבים כאלו שואלים את עצמם כל הזמן: איך אני מסתיר את העובדה שאני לא מבין? המצב מחמיר כשהם עוסקים בחומרים מאוד מסובכים, למשל צ'יפים חדשים, דור 4 - LTE בסלולר וכיו"ב. 
• התוצאה הברורה של הסעיף הקודם: כתבים רבים, בגלל חוסר הידיעה האישית שלהם על מה הם כותבים, נסחפים לכיוון הכי קל לכתיבה: לשרת את האינטרסים של בעלי העיתון, או של הגוף הנוגע בדבר. הם עושים Cut & Paste לחומר שמגישים להם. כך, הם לא מסתבכים. יש רבים המפרסמים ידיעות מוטעות או "מוכוונות מטעם" של "בעלי עניין", בלי לתת פרשנות משלהם למידע הזה, בלי לספק תגובה נאותה, גילוי נאות, או בכלל. הם פשוט נמנעים מכל עימות ועוברים בשקט ליד המידע המוטה שקיבלו, ומפרסמים אותו כאילו היה אמת לאמיתה. זו למעשה הונאת הקוראים. 
• בגלל מצב ה"היסטריה", נמנעים כתבי התקשורת מלכתוב דברים לא פופולריים. דוגמה בולטת במיוחד: כל כתב תקשורת מתחיל יודע, שריבוי אנטנות סלולר משמעו ס"ה פחות קרינה בלתי מייננת ויותר שירות אמין למשתמשי הקצה המחזיקים בטלפון הסלולרי. ההיסטריה הציבורית דורשת להוריד ולפרק אנטנות, ובכך מגבירים את היקף קרינה מאנטנות רחוקות ומהמכשירים הניידים ופוגעים גם ברמת השירות של כל אחד. למרות זאת, הכתבים נמנעים מלצאת נגד הגופים ובעלי העניין, שמטפחים את "היסטריית קרינת הסלולר" בציבור. הם לא מעיזים לצאת נגדה בגלוי, מחשש למקום עבודתם. זו פחדנות מקצועית בסיסית בעבודתם של כתבי התקשורת ומעילה באמון הקוראים המצפים, שכתבי התקשורת יהיו אובייקטיביים ומספקי מידע אמיתי ונכון לקוראים. דוגמה נוספת: כתבי תקשורת נמנעים מלכתוב על הפאשלות החמורות במשרד התקשורת, שעולות מיליארדי ש"ח מכספי הציבור, ועל מקרי שחיתות למיניהם. זאת, כדי לא לאבד קשרים עם קובעי המדיניות (המוטעה/הקלוקלת) והפוליטיקאים. בנוסף, כתבי התקשורת קיבלו משר התקשורת הקודם (משה כחלון) וממנכ"ל משרד התקשורת (עדן בר טל) "סיפורים צבעוניים", כאילו הם "נאבקו בגבורה" ותחת לחצים ואיומים אישיים נוראיים, יצאו כנגד הטייקונים, כדי להוציא ולקדם את הרפורמה בסלולר. במציאות, מדובר במה שמכונה"דימיון מזרחי מפותח". למרות זאת, הכתבים נותנים במה לדימיון הזה להתפרסם, כאילו היה בזה איזה שמץ של אמת ויוצרים מצג שווא בפני הציבור, שלא יודע להבחין בין אמת ושקר היוצאת מפי פוליטיקאים מתוחכמים. דוגמה נוספת: כתבי טלקום והיי-טק רבים לא מעיזים לכתוב כתבות העלולות לפגוע בחברות תקשורת המפרסמות בעיתונים שלהם, בגלל הפחד לאבד מקורות הכנסה לעיתון. הם כן מפרסמים כתבות תדמית חיוביות (לרוב לא בצדק) על חברות אלו, כאילו הכתבות הן מידע חדשותי ואובייקטיבי נטול אינטרסים.
• לא ברור כיום עם מי העיתונאי יכול להתייעץ. המוסדות הללו פשוט נעלמו. לכן, אין תהליך של התייעצות בעולם העיתונות בכלל והעיתונות המקצועית בפרט. כל עיתונאי עומד לבד, חשוף, ללא בקרה והתייעצות, מול המפרסמים ובעלי העניין והעיקר: מול הממונים עליו, שהם לרוב בעלי העיתון. 
• מיעוט של עיתונאים מטילים ספקות במידע שהם מקבלים, מנתחים אותו נכון (ובצורה נטולת אינטרסים סמויים או גלויים). בנוסף, יש תופעה של "שינוי עמדות בדיעבד". דהיינו: אחרי שנחשף שהמידע היה מוטה או שגוי, יש עיתונאים הקופצים ותוקפים את מוסרי המידע, כאילו הם גילו שהמידע שגוי. הם משנים את דעתם באופן תכוף לפי "דעת הקהל" ולא לפי השיפוט המקצועי שלהם. 
• "גילוי נאות": עיתונאים רבים אינם מצייתים לכללי האתיקה ואינם מגלים לקוראים את "טובות ההנאה", שהם מקבלים מבעלי העניין: החל ממכשירים חדשים וכלה באירוח בבתי מלון ברחבי העולם. כך, המידע השיווקי, שתמורתו קיבל הכתב טובות הנאה, מתערבב עם מידע לא שיווקי, עד כי אי אפשר לדעת מה היה מידע שיווקי מוטה ומה לא. 
• בארה"ב, יש הטוענים שנגמר עידן העיתונות המסורתית. די ברור שהעיתונות מנייר נמצאת שם בגסיסה מתקדמת. רבים עברו לקריאת חדשות בקינדל, סמארטפונים וטאבלטים. הבלוגרים הם בין נותני הטון בציבוריות שם. זה לא היה קיים, אך לפני חמש שנים. בבחירות לנשיאות (שתי מערכות הבחירות האחרונות), נשיא ארה"ב, ברק אובמה, פנה לבוחרים הפוטנציאליים ישירות ברשתות חברתיות ובכלים חברתיים ודילג על כלי המדיה המסורתיים. בישראל, חסרים עדיין מספיק "בלוגרים משפיענים", אך זה תהליך המתפתח די במהירות. בארה"ב, כמות הבלוגרים המשפיעים היא גדולה. זה יקרה גם אצלנו.
• העיתונות מנייר גוססת ולקראת מוות קליני, גם בישראל. חלק מבעלי העיתונים יודעים זאת כבר כעת ועוברים למדיה המקוונת. יש המנסים מודלים של תשלום עבור תכנים באינטרנט (למשל: הארץ). טרם ברור, אם המודלים הללו יעבדו. הציבור עדיין רוצה לצרוך תוכן בחינם ברשת האינטרנט וסבור, שהפרסומות יחזיקו את העיתונות. זה מודל שלא תמיד עובד.
• "ועדת המדרוג לאינטרנט" וכל הכלים והמספרים שמתפרסמים בעיתונות ובכלי המדיה בסגנון: "מי האתר המוביל באתרי החדשות בארץ", כלל לא מייצגים את המציאות. האתרים הגדולים ביותר, בהם נמצאים מירב הגולשים בישראל, בכלל מצויים "מחוץ לרדאר" שנמדד ומוצג, דוגמת אתרי: רוטר, ניוז1, מגפון ועוד. האם זה בגלל שאלו אתרים שלא חברים ב"ברנז'ה" של העיתונות הוותיקה? זה לא ברור. אולם כן ברור שהעיתונות הוותיקה פשוט מחקה אותם מהלקסיקון ומכל טבלת השוואה או אזכור כלשהו. אם הם ייכנסו לטבלאות ההשוואה, המצב העגום של העיתנות הוותיקה - ייחשף. לכן, יש "קשר של שתיקה" סביב המציאות הזו. זה גם קשור ישירות לשאלה: לאן יילכו תקציבי הפרסום המקוון בישראל? (למי שלא הבין את הנושא...). אז עובדים על המפרסמים (ועל הציבור בכלל) במספרים מפוברקים ותלושים מהמציאות. זה הכי קל. 
• העיתונות העתידנית כבר החלה. זו "עיתונות אוטומטית" הנבנית ע"י מכונות, בשיטת "חוכמת ההמון". דהיינו: כל אחד יכול לדווח, גם מהסמארטפון או הטאבלט שלו, בכל מקום ועל כל דבר. המידע נצבר מכמות אדירה של מקורות ונבנה עבור הקוראים ע"י אלוגריתמים חכמים היודעים לסנן ולקבוע מה יעניין את הקוראים בכל רגע, מה ראוי לפרסום ומה לא. מכונות אלו מספקות מידע מפולח אישי, לפי העניין של כל קורא. זו פרסונליזציה מלאה של המידע. בארה"ב, רואים ניצנים ראשונים לתופעת "העיתונות האוטומטית". מדובר במהפכה שתיקח כמה שנים טובות. תופעה זו תגיע בהמשך הדרך גם לישראל. "חוכמת ההמון" אינה פחות טובה מהחוכמה של הכתבים המקצועיים (אם הם בכלל מקצועיים). 

עדכון 30.12.20:  לעניות דעתי, הכי חשוב לתקן בעולם העיתונות, את דבר המאוד מעצבן הבא: שנוני מוזס, קודם לאיתרוג של "הקליקה", תחום בו הוא עסוק שנים, ימלא אחרי החלטות משפטיות חלוטות וסופיות וברורות כשמש, בדיונים שנמשכו בשנים 2019-20, של הגוף בו הוא חבר מזה שנים. פסק הדין המלא בלינק כאן, ובקצרה מוסבר כאן באתר מועצת העיתונות בישראל. למה הוא (נוני מוזס) מרשה לעצמו לצפצף על ההחלטות, על מועצת העיתונות בה הוא חבר שנים רבות ועל כולנו? כי הוא יכול!

עדכון 6.9.21: אורן פרסיקו מ"העין השביעית" פרסם כאן (כותרת בלבד): "ביהמ"ש המחוזי הכשיר את הטעיית הציבור בידי העיתונות.
השופט כבוב אישר את העסקה שתאפשר ל-ynet להמשיך להציג פרסום סמוי ללא גילוי נאות • במקום "פרסומת" - ימשיכו להשתמש באתר בשלל אמצעים מטעים לסימון פרסומת • ההכשר: למרות התנגדויות מאת היועץ המשפטי לממשלה, ארגון העיתונאים, עמותת הצלחה, מערכת "העין השביעית" ועוד • ההחלטה צפויה להחליש את עמדת הציבור בהליכים דומים המתנהלים מול כלי תקשורת אחרים • ynet צפוי לשלם פיצוי זניח ביחס לרווחים הנשאבים מגניבת דעת." 
החלטת כבוד השופט חאלד כבוב - כאן.