מסיבות, שעוד תיחשפנה, משרד התקשורת מעוניין לשנות את מדיניות הרישיונות של ספקי תשתית אינטרנט, ולהמציא סוג חדש של רישיון, בזמן שיש כבר סוג רישיון כזה בדיוק מזה שנים. עוד תעלול של "הקליקה". השימוע של השינוי המוצע יצא לדרך תוך ניצול הכאוס, שאין ממשלה ויש שר תקשורת, שלא מתפקד. 
מאת: אבי וייס, 6.3.20, 07:00

משרד התקשורת, בלי הרבה פרסום, הוציא לפתע יום לפני הבחירות, שימוע מהותי (מצוי כאן), תחת הכותרת "מסמך מדיניות לרישוי מפעילים חדשים המבקשים לספק שירות תשתית גישה לאינטרנט בפס רחב".

על השימוע חתום גדעון שטרית, (בתמונה משמאל), מנהל אגף הרישוי במשרד.  

רק מעצם העובדה, שעל השימוע הזה, שעוסק בנושא של מדיניות רגולטורית, חתום פקיד, שתפקידו לעסוק בביצוע מדיניות ולא לייצר מדיניות חדשה, העניין הזה נראה לי על פניו מוזר ביותר ולא ברור למה הוא נולד (עוד נחשוף עניין זה), מה גם, שגדעון שטרית "מככב" לא מעט באתר זה (ולא בדיוק לטובה). 

הדבר היותר תמוה, שגדעון שטרית בכלל לא מזכיר, אפילו לא ברמז, שיש כבר את סוג הרישיון החדש, שהוא מציע, וזה קיים במשרד התקשורת מאז 2004 (הנה זה כאן, אם הוא משום מה שכח), רישיון המספק בדיוק מה שהוא "מחפש" בשימוע החדש, לרבות: "הגנת ינוקא" למפעיל תקשורת חדש, פשטות בהוצאת הרישיון, עלויות זניחות להוצאת הרישיון, כמות לקוחות קטנה, משך זמן מוגבל. הכל יש. 

כך, מאז 2004, לא מעט חברות קיבלו רישיון כזה במהלך השנים. לכל היותר, היה צריך לעדכן את המסמך מ-2004, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות והרגולטוריות שהיו מאז, זה הכל. 

זה לא מקרי, שיש כעת התעלמות מוחלטת ממסמך המדיניות מ-2004 ומסוג הרישיון שנקרא "רישיון לניסוי שיווקי", שעומד מאחוריו, מאז 2004 ועד היום. הרישיון המוצע החדש, למעשה, נועד להנציח את הכאוס בשוק התשתיות לאינטרנט, בערך כמו מה שיש, ולא מאתמול, בכמה כפרים בצפון. 

בנוסף, לא מעט פריסות של סיבים נעשו במשך השנים בכל רחבי הארץ תחת הרישיונות של נס"ר ונס"ר עצמי. רשימת בעלי הרישיונות הללו נמצאת כאן וכאן, וניתן היה להרחיב את הרישיונות הללו בקלות ללא כל צורך בשום שימוע, כך שהרישיונות הללו גם יתאימו לכפרים ולכל יישובי הספר, יו"ש וכיו"ב (ולא רק לקיבוצים, למושבות, למתחמים ולארגונים גדולים, כמו שהיה עד היום). 

אז למה צריך להמציא מסמך מדיניות חדשה עם סוג רישיון חדש לגמרי?
רמז לסיבה אפשר לקבל בתגובה של בזק, שפורסמה בהודעה של בזק לבורסה, שבה נאמר [ציטוט]: "החברה לומדת את מסמכי השימוע, יחד עם זאת על פני הדברים, החברה סבורה כי בנסיבות מסוימות עקרונות השימוע עלולים להביא לפגיעה אפשרית בעסקי החברה בהיקפים אשר החברה אינה יכולה להעריך בשלב זה."

כלומר, גם בבזק זיהו, כמוני, מייד, שיש כאן עוד תרגיל של "קליקת אוהדי סלקום ושות' בצמרת משרד התקשורת", שרק לפני יומיים חשפנו תרגיל נוסף של הקליקה הזו, בתחום ה"ערבויות". 

לכן, ביום 5.3.20 שלחתי את השאלות הדחופות הבאות לשר התקשורת, דודי אמסלם (בתמונה משמאל) ולצמרת משרד התקשורת בזו הלשון:
"הנדון: שימוע - מסמך מדיניות לרישוי מפעילים חדשים המבקשים לספק שירות תשתית גישה לאינטרנט בפס רחב - האם קיבל אישור מהממשלה ומהכנסת?
שלום רב,
פורסם ב-1.3.20 מסמך שימוע חדש בנושא " מסמך מדיניות לרישוי מפעילים חדשים המבקשים לספק שירות תשתית גישה לאינטרנט בפס רחב".
השימוע הזה מייצר סוג חדש של רישיון תקשורת (שלא קיים בחוק התקשורת) ומדיניות רישוי חדשה לתחום הרישוי של שירותי האינטרנט. בנוסף, השימוע מציע לשנות 3 מסמכי מדיניות ותיקים של משרד התקשורת (כאן, כאן וכאן).
שינוי מדיניות נעשה בד"כ אחרי אישור מסמך של ועדה ציבורית המציעה שינוי מדיניות בתחום התקשורת.
במקרה זה לא הייתה שום ועדה ציבורית, שעסקה בכך ולא ברור כרגע מי דחף להוצאת המסמכים הללו, דווקא בתקופה בה הממשלה והכנסת לא מתפקדים.
בכל מקרה, שינוי מדיניות דורש החלטת ממשלה (שכן, רק הממשלה קובעת מדיניות) ואישור הכנסת, שמאשרת לממשלה שינוי מדיניות, וכמובן שינויי חקיקה נדרשים לעיגון שינוי המדיניות הזו
לכן, נשאלות כאן השאלות:
1. האם הממשלה אישרה למשרד התקשורת לעסוק בשינוי מדיניות כזה?
2. האם שר התקשורת הסכים לערוך שימוע לשינוי מדיניות כזה?
3. אם כן – היכן אישור השר?
4. אם לאו - האם לא מן הדין, שהשר יבטל את השימוע הבלתי חוקי הזה, שנעשה לטובת אינטרסים זרים, שטרם נחשפו?
אודה לתגובה דחופה".

תגובה טרם קיבלתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר יודעים, שתגובה לא אקבל.

כרגיל, משרד התקשורת מבצע הליכי שימוע ולא מעניין אותו בכלל לבצע תהליכי התייעצות מוקדמים, עם נציגי הציבור המוסמכים (יש הרבה גופים כאלה), והמשרד מקשיב, גם טרום השימוע וגם אחרי השימוע ובמהלכו, רק לבעלי העניין (כלומר לחברות הסלולר סלקום ולפעמים גם לפרטנר, כמו שחשף גם אלי ציפורי). כנראה שכאן, השימוע נדחף ע"י גורם אינטרסנטי אחר, שעוד ייחשף. 

המשרד מסתמך על כך, שאת איש מהציבור לא מעניינים השימועים התכופים הללו (למעט בעלי העניין, כלומר בעלי חברות התקשורת הגדולות), וכל הגופים הציבוריים, שמייצגים אינטרסים ציבוריים, מזה שנים, לא עונים ולא מגיבים לשימועים, משום שלמדו, שלא משתפים אותם בתהליכים הללו וגם לא מקשיבים להם בכלל.

מנסיוני, בשנתיים האחרונות, אני היחיד ברוב השימועים ,שמגיב "מהציבור", ואת התגובות שלי תמיד גורסים או זורקים לפח, וראשי משרד התקשורת מקשיבים רק לבעלי האינטרסים. הציבור מעניין את ראשי המשרד - כקליפת השום. 

השימוע הזה הוא, למעשה, שינוי יסודי במדיניות הרישיונות של משרד התקשורת. לכן, השאלה המרכזית היא: האם הממשלה אישרה זאת? ברור שלא. הרי מדיניות התקשורת נקבעת ע''י הממשלה! כאן, מתעלמים מהצורך באישור שינוי מדיניות ע"י הממשלה ומנסים "לבצע מחטף" - בלי אישור ממשלה. 

אחד מהמסמכים המרכזיים, שהשימוע הזה מציע לשנות \ לעדכן, הוא מסמך בשם "מדיניות רישוי שירותי אינטרנט" משנת 2000 (משום מה הביאו בשימוע את הגרסה הקודמת של המסמך, בחתימת השר דאז פואד בן אליעזר ז"ל ולא את הגרסה המעודכנת, בחתימת השר דאז רובי רבלין).

מדובר במסמך, שהכין דני רוזן, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, מסמך שגובש בוועדת "רהב-הוידה", ועדה ציבורית, שעסקה בשנות ה-90 בנושא המופיע במסמך המדיניות הזה והגישה בסוף שנות ה-90 את המלצותיה דרך המנכ"ל (דני רוזן) לשר דאז פואד בן אליעזר ז"ל, שחתם על המסמך, כשהשר שהחליף אותו, רובי רבלין, עדכן פסקה אחת קטנה במסמך, בנוגע לשירותי אינטרנט מלוויין.

רפי הוידה (חבר "ועדת רהב-הוידה", בתמונה משמאל): "זה לא מתקבל על הדעת, שמסמכי מדיניות יעברו שימוע ושינוי כה יסודי, בלי ועדה ציבורית, או למצער החלטת ממשלה, החלטה על שינוי מדיניות הנעשית אחרי דיון רציני בנושא, ברמה של הממשלה.

ההתנהלות הזו מדגישה את הצורך בהקמת רשות לתקשורת עצמאית, ויש הצעת חוק מ-2010 מוכנה לחקיקה, שמן הראוי, שהממשלה הבאה תחוקק את החוק הזה, כדי להקים רשות תקשורת עצמאית ומקצועית.

לכן, לעניות דעתי, מן הראוי, שההצעה להקמת ''רשות התקשורת הלאומית'' תיבחן מחדש, במסגרת הכנת קוי היסוד לממשלה החדשה, ככל שתקום, בכנסת ה-23.

זה כולל הקמת ''ועדה לענייני תקשורת'' בכנסת, בנפרד מוועדת הכלכלה, שעסקה עד היום בתחומי התקשורת, די בשוליים וללא השפעה ממשית על מדיניות המשרד, וכמובן גם לבצע ''הסדרת המרשם הלאומי של שמות מתחם וסיומות ישראל בעברית ובאנגלית", על פי הצעת החוק המצ"ב".