פרוטוקול ישיבת "מיזוג" בזק-Yes, שנחשף אמש ע"י ארז רביב מ"דבר ראשון", חושף עוד נדבך חשוב ביותר בכך, שאבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת בעת המדוברת, כמו גם כל האחרים, שהיו מעורבים בטיפול בנושא, לא רק שלא התנגד ל"מיזוג", אלא תמך בו וקידם אותו. הגילוי הזה יכול לזעזע את כל מה שהציבור האמין בו עד היום מהתקשורת ומגורמי אכיפת החוק, שהייתה התנגדות ל"מיזוג".כתבה מס' 11 בסדרה.
מאת: אבי וייס, 24.1.19, 21:12
איש לא התנגד, כולם (היו בדיון 17 איש, מתוכם בעלי זכות הצבעה: -7), תמכו פה אחד במיזוג ובמהלך הדיונים המאוד אינטנסיביים איש (לא יו"ר המועצה ולא 3 החברים הבכירים ביותר ממשרד התקשורת) לא הזכיר אפילו ברמז, שהייתה איזו התנגדות לאישור מצד מישהו, מתישהו.
לאחר עיון נוסף בפרוטוקול, מצאתי בו "תעודת ביטוח" נוספת, שהיא מסמר נוסף ו"יצוק בטון", שתואם לכל עשרות המסמכים האחרים, שחשפתי בכל הכתבות הקודמות, מסמר, שהמקום לתקוע אותו, הוא ב"ארון הקבורה" של התיק התפור וחסר הבסיס, ששמו "תיק 4000".
"תעודת הביטוח" הזו מראה, לא רק שאבי ברגר (בתמונה למעלה משמאל, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת דאז, וכיום עד המפתח הכי משמעותי ב"תיק 4000"), לא התנגד ל"מיזוג", הוא קידם אותו ודחף אותו לקראת אישור.
הטיעון בתקשורת ומגורמי אכיפת החוק עד כה היה, שהיו מתנגדים לאישור המיזוג וביבי עקף אותם ואישר את "המיזוג", כדי לעזור לידידו אלוביץ', ש"שיחד" אותו באמצעות "פרסומים מפנקים ומלטפים" בוואלה!.
אם איש לא התנגד, המסקנה היא, שביבי לא היה צריך לעשות כלום, ממש כלום, חוץ מלתת חתימה רשמית על מסמך, שאושר קודם לכן ע"י 2 גופים רגולטוריים עצמאיים (מועצת הכבלים והלוויין והרשות להגבלים עסקיים) ואושר ע"י כמות נכבדה של יועצים משפטיים, שבלתי תלויים זה בזה וגם לא תלויים בו, וכולם אישרו את המיזוג. לפי המצב המשפטי הקיים בישראל, הוא היה חייב לחתום על האישור. נקודה.
בקיצור: כל מי שנגע בנושא הזה לא רק שלא התנגד, אלא היה תומך נלהב וחד משמעי בעד "המיזוג", לאחר בחינה מקצועית נטו, נטולת כל אינטרסים זרים.
הפוך בדיוק ממה שמספרים לעם ישראל מזה כשנתיים.
תיאוריית "ההתנגדות למיזוג" - נקברת היום סופית. זהו.
מי שלא רוצה לדעת את העובדות, שלא ימשיך לקרוא...
הגילוי הזה יכול לזעזע את כל מה שהציבור האמין בו עד היום. והעובדות תכף מגיעות.
ההוכחה הנוספת והחד משמעית שאבי ברגר הסכים ל"מיזוג", תמך ב"מיזוג" וקידם בעצמו את אישור "המיזוג":
מה שכתוב כאן, ממש בתחילת הדיון, ד"ר יפעת בן חי שגב מדווחת, שהבקשה של YES הוגשה לשר התקשורת ביולי 2014. באותה עת שר התקשורת היה גלעד ארדן והמנכ"ל היה אבי ברגר.
כ"כ, היא מציינת מה הסעיף ברישיון (שתואם את האמור בחוק התקשורת), הנוגע לטיפול באישור (סעיף 6.2). הסעיף הזה אומר, שהשר מאשר (את הבקשה) אחרי התייעצות עם מועצת הכבלים והלוויין. ככה החוק וככה הרישיון.
האם הבקשה הועברה מייד מגלעד ארדן, שקיבל את הבקשה ביולי 2014, למועצה, כדי שתטפל בה, על פי החוק?
מתי זה בכלל התרחש (העברת הבקשה מהשר למועצה, לטיפול ולהצבעה)?
הנה התשובה לשאלה בעמוד הבא בפרוטוקול, שנחשף אמש:
אני מציע, שתקראו את הקטע הזה ואת הקטע הקודם שוב. כי יש כאן המפתח מדהים לשאלה: האם אבי ברגר התנגד למיזוג?
יפעת מדווחת בקולה, שהבקשה הוגשה לשר ביולי 2014 (המועד המדויק הוא 14.7.14), אבל מבחינת המועצה, הטיפול בבקשה החל באפריל 2015.
למה? זו "תעודת הביטוח של ביבי ב"תיק 4000" ומסמר נוסף בארון הקבורה של התיק.
אז מה יש לנו כאן?
הפנייה של YES עברה מהשר לאבי ברגר, במקום ליפעת. הבקשה נתקעה במשרד התקשורת אצל אבי ברגר, שהחליט שהוא מטפל בה, בניגוד לחוק. זה בדיוק מסביר את מה שחשפנו כאן ומעוגן במסמך כאן,
לכן, ד"ר יפעת בן חי-שגב הגיעה לכמה דיונים אצל אבי ברגר והייתה נוכחת במו"מ קצת הזוי, שהוא ביחד עם הרן לבאות, ניהלו עם Yes.
הפגישות בין ראשי המשרד ו-YES היו ב: 22.7.14 (כלומר: ממש כמה ימים לאחר הגשת הבקשה לשר - 14.7.14, מה שמוכיח בוודאות מלאה שהבקשה עברה מהשר למנכ"ל המשרד - באופן מיידי ולכן הסמנכ"ל הבכיר לכלכלה זימן את ראשי YES לדיון ראשון בבקשתם), 18.12.14, 8.2.15, 19.3.15, שמה של יפעת מוזכר במפורש רק בפגישה של 19.3.15, אבל בפגישות האחרות כתוב: "השתתפו גורמים נוספים" ו"נציגים... מהמועצה", כך שנראה שהיא הייתה בעוד פגישות. בכל אופן, הפגישה ב-19.3.15 היא הכי חשובה כאן.
ב-19.3.15 נאמר: "הובהר לחברה [YES] כי המשרד אינו רואה מניעה באישור המיזוג, אך שוקל האם יש צורך להתנות את המיזוג בתנאים נוספים על אלו שקבע הממונה".
וזה בדיוק מסביר למה המועצה קיבלה את הבקשה בחודש אפריל (2015)!
אבי ברגר, שהחזיק עד אותה עת (כ-8 חודשים), את הבקשה אצלו במגירה, כדי לנהל מו"מ מול YES (בחוסר סמכות יש להדגיש, אבל ככה הוא עבד כל הקדנציה שלו). הוא העביר את הבקשה למועצה באפריל, לטיפול לאישור ולקביעת התנאים, כי ככה זה החוק והרישיון של YES, שגם הוא הכיר ומכיר.
על פי לוח הזמנים, המועצה החלה לטפל בנושא באפריל 2015 והיועץ המשפטי של המועצה פנה ל-YES ב-22.4.15, כדי לקבל השלמות ומידע נוסף, שהוא רצה לקבל, כדי לטפל ביסודיות בבקשה.
הפנייה של היועמ"ש של המועצה ל-YES ב-22.4.15 מוכיחה חד משמעית שהמועצה החלה לטפל בבקשה באפריל, וזה תואם במדויק את דבריה של יפעת שהבאתי בצילום כאן למעלה. התשובה המהירה שקיבל מ-YES, בסוף אפריל, מצביעה על כך שהיה קשר ישיר בין YES ליועמ"ש המועצה באפריל 2015, בגלל שאז הוא החל לצלול לפרטי הבקשה שהועברה לטיפול המועצה. מדרך הטיפול השגרתית של טיפול מקצועי בבקשה כזו, היועמ"ש מבקש להשלים פרטים ומסמכים, כי זה חלק ממהלך הבדיקות שלו.
כאמור, YES שלחה את כל המסמכים, שהיועמ"ש של המועצה ביקש לקבל, לקראת סוף אפריל. ב-21.6.15 התקיימה פגישה מאוד נרחבת בין YES למועצה. זה כבר מכוסה היטב בפרוטוקול, שנחשף ע"י ארז רביב. כך גם כל הישיבות האינטנסיביות (4 פגישות) שקוימו ביוני 2015 במועצת הכבלים והלוויין וע"י חברת עדליא, שזה כבר מתועד היטב בפרוטוקולים שנחשפו, הכל משתלב זה בזה ומוכיח חד-משמעית שהמועצה החלה לטפל בבקשה באפריל ועשתה מלאכתה ביסודיות לאורך אותם 3 חודשים, עד זימון הדין להצבעה על ההחלטה המסכמת. נראה בברור שכל מה שנעשה באותה עת במועצה, בצורה עניינית, מקצועית ומסודרת.
ברגר פוטר ב-17.5.15. הבחירות לכנסת היו ב-17.3.15. בין התאריכים הללו, ביבי היה שר התקשורת, אבל היה גם מ"מ שר התקשורת באופן חלקי - אופיר אקוניס. הוא החל להיות מ"מ שר התקשורת ב-14.5.15. החזיק מעמד רק כמה ימים, כשביבי החליט, שהוא לא צריך שר עוזר במשרד התקשורת (מה גם שאקוניס לא אהב את זה, בלשון המעטה, כי הוא החל להסתבך בטיפול מול הגופים המשדרים, דוגמת רשות השידור), משרד אותו ביבי קיבל מחוסר ברירה, בגלל שגלעד ארדן החליט לעזוב את תיק התקשורת לקראת סוף 2014 והסכים להיות שר הפנים מ-5.11.14.
לסיכום עד כאן: אבי ברגר טיפל בבקשת YES מהיום שהבקשה הונחה על שולחן השר ביולי 2014. בין התאריך הזה למועד פרישת ארדן, היה לו ולארדן מספיק זמן להגיד לא - לבקשה. זה לא קרה. יתרה מכך, ממש ביום עזיבתו את המשרד, חתם גלעד ארדן על צרור החלטות חמורות ביותר כנגד בזק (מה שמכונה "שוק סיטונאי"), בין ההחלטות הללו לא היה שום מסמך בעניין בקשת המיזוג בזק-Yes. למה ברגר לא הגיש לשר נייר כזה, אם הוא התנגד למיזוג? התשובה: כי הוא לא התנגד...
הוא ניהל מו"מ מול חברה שלא כפופה לו בכלל - YES, מו"מ עקר, שנמשך על פני 4 פגישות, מו"מ שלא היו לו פרוטוקולים או החלטות. ככה הוא עבד בכל תחום, לא רק בזה. לא פלא, שקראתי לפטר אותו ויותר מפעם אחת.
ביום 19.3.15 הודיע ברגר בדיון הרביעי, שקוים עם YES, שגם לבאות, היועצת המשפטית -דנה ויפעת השתתפו בו, שאין מניעה לאשר את הבקשה ורק יש לקבוע את התנאים, שזה בסמכות המועצה. כמה ימים אחר כך, לאחר שקיבל את מכתב היועץ המשפטי של YES, מכתב מ-26.3.15, שהמניות של יורוקום שוחררו מהנאמן וניתן למכור אותן לבזק, העביר את הבקשה למועצה והמועצה החלה לטפל באינטנסיביות בבקשה, עד ישיבת האישור ב-23.6.15. כמעט כל אותה עת, ברגר היה עדיין מנכ"ל.
כלומר: כל המשתתפים בישיבה ב-19.3.15, הבינו מברגר, שיש לטפל במהירות באישור המיזוג, ואכן זה מה שקרה: הבקשה הועברה ממנו למועצה, שהיא הגוף המוסמך חוקית לטפל בה, ואכן זה בדיוק מה שהמועצה עשתה, החל מאפריל 2015.
מכאן אנו מבינים היטב, למה איש בדיון ב-23.6.15 לא הזכיר ואפילו לא ברמז, שיש התנגדות. אם הייתה התנגדות של ברגר, הוא היה ממשיך לשמור את הבקשה אצלו במגירה, עד שיעבור התוקף של הבקשה, וככה היה הורג את הבקשה, גם בלי התנגדות פומבית וכתובה שלו. אם הוא התנגד לבקשה, הוא לא היה מעביר אותה לטיפול המועצה באפריל 2015, חודש וחצי לפני שפוטר בהפתעה.
הוא לא היה יכול לחזות באפריל 2015 שהוא יפוטר בהפתעה ב-17.5.15. "מכונת הזמן" לא עובדת אצלו.
כלומר: אבי ברגר במו ידיו סלל את הדרך, באפריל 2015, לטיפול המועצה באישור הביקוש במהירות, בגלל שרק בסוף מרץ 2015, התקיימו התנאים שהממונה על ההגבלים העסקיים קבע ל-YES, כדי שניתן יהיה לשחרר את מניות יורוקום שהיו תפוסות בידי נאמן, ולקדם את מכירתן לבזק, בתנאי של השגת אישור של משרד התקשורת, כדי שהמיזוג ייכנס לתוקף מלא. מועצת המנהלים של אלוביץ' קבעה לוח זמנים, שעמד בפני סיום, אם כי בדיעבד התברר שהייתה אופציה להארכת הזמן לטיפול בבקשה, אבל בזמן אמת לא שמו לב לזה, ולמיטב הערכתי, גם אילת (מההגבלים העסקיים) היה כנראה מסכים להארכה, ככל שהייתה מתבקשת. אבל לא ביקשו הארכה, כי כנראה ד"ר יפעת סברה באפריל 2015 שתעמוד עם הצוות המקצועי שלה בלו"ז שמסתיים במחצית יולי 2015. היא לא חזתה נכון את הקשיים שיתעוררו לה בדרך ובראשם עזיבתו הפתאומית של הכלכלן הראשי של המועצה, שפרשת לחל"ת כדי להחליט על עתידו, בגלל שלא קודם כפי שציפה לקבל קידום. כלומר: הכל עניינים בירוקרטיים פנימיים, שום שמץ של חשש לפלילים בגלל השפעות חיצוניות זרות.
הדירקטוריון של בזק החליט שהעסקה של הרכישה של מניות YES מיורוקום אמורה לקבל אישור עד 23.6.15, וזה הלו"ז שכולם ידעו עליו. בבדיקות ובדיון במועצה וגם של חברת עדליא, עניין לוח הזמנים הזה נבדק ולא נמצא בתאריך הזה איזו בעיה הדורשת התייחסות (כגון: דחייה של המועד), כי כולם ממילא הסכימו לאישור המיזוג (ברגר הסכים לזה כבר במרץ 2015, כפי שציינתי לעיל) ורק נותר לבצע את כל בדיקות מקצועיות נטו, לסכם את התנאים למיזוג, ולהצביע על זה במליאת המועצה.
בכל אופן, בלי תלות לבדיקות שנעשו במועצה, ברגר התאים את עצמו ללוח הזמנים, שהוא וכל הבכירים ראו אז מול עיניהם, ולכן העביר את הבקשה לטיפול ולאישור למועצה, באפריל 2015, כדי שתספיק לאשר את הבקשה לפי לוח הזמנים, שהם הבינו שקיים אז (וכ- 3 חודשיםשל מרווח נראו אז זמן מספיק סביר, כדי לבצע את כל הבדיקות המקצועיות, לאשר הבקשה ולקבוע את תנאיה).
אם לא די בכך, אבי ברגר התראיין בגלובס ביום 3.5.15 (כאן), שבועיים לפני שפוטר, ובריאיון הוא שופך "אש וגופרית" על בזק (ניתחתי את מה שאמר בזמן אמת - כאן). החלק הכי חשוב בריאיון מופיע מייד בתצלום של הקטע בכתבה, שבו הוא נשאל על יחסי בזק-YES (זה המקום היחיד בכתבה שהנושא הזה הוזכר):
ברגר נשאל בריאיון שנעשה ע"י כתב התקשורת הוותיק גדי פרץ מגלובס, על מהלך של בזק שבוצע ביום 25.3.15 (כחודש וחצי קודם) וברגר לא טורח לעדכן את השואל שהסוגייה הזו היא ממש לא חדשה וכבר מטופלת במועצת הכבלים והלוויין (הוא מתייחס לזה בעקיפין כשהוא מדבר על סמכויות שלו מול סמכויות השר), ולא טורח לעדכן את הכתב, שכבר התקבל בסוף מרץ 2015 שלב הרבה יותר מתקדם בתהליך והוא: אישור מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים לשחרור מניות יורוקום שהוחזקו ע"י הנאמן, שזה הצעד הרגולטורי הכי מרכזי שהיה תנאי מקדים לטיפול משרד התקשורת באישור מבקשת YES למיזוג(כך שבזק תחזיק 100% מניות YES, לא רק 58%), וחוזר פעמיים על כך שזה בבדיקה ולא מציין מי בודק. וכעת לדבר הכי מדהים כאן בריאיון: מה חסר כאן? בריאיון היחיד והמרכזי והאישי שהוא נתן באותה תקופה, ממש ערב לפני פיטוריו לעיתונות? נכון, הבנתם מייד את הבעיה שיש לנו ב"תיק 4000": הוא לא אומר לא כאן ולא בשום אחר על פני הגלובוס, שהוא מתנגד למיזוג....
אגב, גם היומנים של אבי ברגר מאותה תקופה (כאן וכאן) לא שימשו "חומר חקירה", כי הם גלויים באינטרנט (כאן). היומנים הללו תואמים במדויק לכל מסמכים האחרים, שלא הפכו ל"חומרי חקירה", כי, ככל המסתמן, החוקרים לא חיפשו בחקירה את העובדות המוצקות, המצויות במסמכים הללו.
שורה תחתונה:
הפרוטוקול, שרק כעת שוחרר, מצביע בברור, לפי הלוח הזמנים שלו, שבאפריל 2015 אבי ברגר העביר את הבקשה למיזוג, מהשולחן שלו אל שולחן מועצת הכבלים והלוויין, אחרי שבמרץ הודיע לכולם, שאין בעיה לאשר את המיזוג בתנאים, שרק המועצה מוסמכת לקבוע.
מייד לאחר שהעביר הבקשה למועצה, כל אנשי המקצוע במועצה נרתמו למשימה ועבדו באינטנסיביות כמעט 3 חודשים, כשרוב הזמן הזה אבי ברגר הוא המנכ"ל, ובוודאי קיבל דיווחים שוטפים מנציגי המשרד במועצה (ומיפעת), על התקדמות הטיפול בבקשה. אישור בקשה כזו בבדיקות של כ-3 חודשים היא דבר סביר בהחלט ועונה לכל הגדרה של "בדיקה עמוקה ויסודית". כבר ראיתי והצגתי בדיקות לאישורים רגולטוריים שנעשו לסלקום, שנמשכו הרבה פחות, כמעט מהיום למחר...
במועצה עבדו קשה, אבל ביסודיות כפי שעולה מהפרוטוקול, כדי להכין את הבקשה להצבעה ואישור עם תנאים. זה הוכח מהמסמכים שחשף ארז רביב ותואם ב-100% לכל מה שהצגתי בסדרת החשיפות שלי, על סמך שפע של מסמכים אחרים שהיו ברשותי, כבר באותה עת
כלומר: מי שטוען שהייתה התנגדות למיזוג של מישהו - זה פשוט לא תואם את העובדות. נקודה.
על סמך כל הממצאים שפרסמנו ב-11 פרק הסדרה (הפירוט כאן למטה בנספח), אפשר לראות בברור שהמשטרה והפרקליטות כנראה שלא היו מעוניינים לבדוק את כל מה שצריך לבדוק, ולכן לא חקרו את חברי המועצה, את היועצים המשפטיים ואת ראשי הרשות להגבלים עסקיים מאז 2005 ועד 2015. הם היו מפילים את הפייק תיק הזה - מיד.
מי בישל את העניין החמור הזה? אולי רק ועדת חקירה ממלכתית תגלה.
אגב, היה אחד שהתנגד לאישור המיזוג. קוראים לו אבי וייס. אבל איש לא "ספר אותו ממטר" באותה עת וההתנגדות שלי הייתה מסיבות אחרות לגמרי. היות והסיבות הללו לא קשורות בשום קשר לביבי, אלא להיבטים מקצועיים - רגולטוריים של עולם שידורי הטלוויזיה, זה לא יעניין את הקוראים.
כך, העובדות הברורות מראות "תפירת תיק" מובהקת וניסיון ברור להסתיר מסמכים מקוריים מהציבור, ע"י המעורבים בחקירה הזו, כי המסמכים הללו הורסים את התיק ומסתירים עובדות, שלא נחקרו.
עדכון 25.1.19: העיתון המקוון News1 החל להעלות את סדרת הכתבות שפורסמו ב-Telecom News ופרסם את הכתבה שיש בלינק כאן ובהמשך העלה את הכתבות שקדמו לה בסדרה אודות "תפירת תיק 4000 לאיש הלא נכון".
עדכון 25.1.19: חברת מועצת הכבלים והלוויין אורלי יחזקאל (שהייתה חברת מועצה בעת קבלת ההחלטות המתוארות בכתבות החשיפה שלי) "פותחת את הפה" ומספרת מפיה את האמת שתואמת במדויק את החשיפות שלי. הסרטון שלה כאן או כאן.
עדכון 10.11.19: הרן לבאות, סמנכ"ל בכיר לכלכלה לשעבר במשרד התקשורת (ומ"גיבורי תיק 4000" התפור), החל לשמש כיועץ עבור IBC. ככה "נסגר המעגל" של הקושרים ו"הקליקה" כנגד נתניהו, בשירות סלקום ושות' (כאן).
