הפוך מהנעשה בעולם, בישראל, תכנית החיסול של התחרות בסלולר מתקדמת יפה ומודל ה-MVNO קרס. הרכישה של הום סלולר ע"י סלקום מסמנת את תקיעת המסמר האחרון בארון הקבורה של התחרות בתצורה MVNO. איך הגענו למצב הזה?
מאת: אבי וייס, 13.7.15, 09:00

התכנית לחיסול תעשיית הסלולר בישראל מבית היוצר של גלעד ארדן (שנחשפה כאן) בתחילת הקדנציה שלו כשר התקשורת, מתקדמת יפה, משום שמשרד התקשורת לא ביצע עד רגע זה שום תהליך של "הפקת לקחים וביטול מסמכים מפוברקים".

בשבוע החולף, לתכנית של גלעד ארדן היו שני הישגים נאים: הסכם שת"פ האנטנות בין סלקום לפלאפון, ורכישת הום-סלולר ע"י סלקום.

העובדה, שהרכישה הזו (של הום-סלולר ע"י סלקום), לא פורסמה ברבים ע"י החברות, מצביעה על כך, שחותמי ההסכם מתביישים בו ולכן מעדיפים שלא יפורסם ברבים. זו רכישה שנייה של MVNO בשבוע החולף, כשבשבוע שעבר חברת ה-MVNO יופון נרכשה ע"י פלאפון. 

בניגוד מוחלט לנעשה בעולם (שבו "שת"פ אנטנות" נמצא בדעיכה ומודל ה-MVNO נמצא בצמיחה), בישראל - התחרות מתחסלת בשלבים, בדיוק בהתאם לתכנית לחיסולה, בלי שאיש יתערב וינסה לעצור את המגמה הזו, שסופה ברור: ייקור תעריפים לכולם, חיסול התחרות, כשבסוף התהליך הזה נישאר עם דיאופול סלולר מסוכן לציבור, עם 2 רשתות סלולר פיזיות (במקום 5, כפי שתכנן משה כחלון, במהפכת הסלולר שלו). 

מי שנשאר בשוק ה-MVNO הישראלי אלו הן החברות הזעירות ביותר: סלקט וטלזר (בספק אם רוב הקוראים שמעו עליהן). רמי לוי תקשורת אינו MVNO והוא לא היה MVNO מעולם, הגם שיש לו רישיון MVNO. הסיבה: על פי החוק בישראל, ל-MVNO אמור להיות מתג תקשורת. לרמי לוי לא רק שאין מתג תקשורת, אין לו אפילו תמונה של מתג תקשורת.

רמי לוי הוא משווק של פלאפון, והוא לא שונה מרשת דינמיקה סלולר (משווקת של סלקום), וואלה! מובייל (משווקת של פלאפון) ו-012-מובייל (משווקת של פרטנר). למי שלא מבין, משווק הוא זרוע שיווקית נוספת של החברה אותה הוא מייצג, לא מתחרה שלה. 

יש בישראל עוד חברות שיש להן רישיון MVNO, אך הן לא פועלות כספקיות תקשורת ניידת - סלולרית (מייד נסביר למה): פרי טלקום, סלראן תקשורת סלולרית (לשעבר הלו-015), בינת סמך, גלי-פון (סיפמי), טל-רב תקשורת סלולרית.

בדרך היו עוד ספקי MVNO, שהגישו בקשות לרישיון, חלק מהם נסוגו עוד טרם קבלת הרישיון וחלק נסוג אחרי קבלת הרישיון (דוגמת T2T תקשורת). סה"כ היו בישראל, בימיו של השר משה כחלון, 16 חברות שביקשו רישיון MVNO, רק 11 חברות הפכו ל-MVNO וקיבלו רישיון (השאר התחרטו בזמן שעבר בין הגשת הבקשה למועד קבלת הרישיון). אולם, רק 5 חברות הפעילו הלכה למעשה את הרישיון והחלו לספק שירות ללקוחות, וכיום נשארנו עם 3 חברות, כשאחת מהן (רמי לוי) היא בכלל לא MVNO והשתיים האחרות הן ממש זעירות (סלקט וטלזר) ועוסקות בפלחי שוק מצומצמים ביותר, שאינם יוצרים תחרות בשוק הסלולר.  

למה המודל של ה-MVNO קרס?
בגלל משרד התקשורת. פשוט מאוד. לא פלא, שאנו מידרדרים (בתחום הפס הרחב הנייח והנייד) בכל קנה מידה, מול הנעשה בעולם. הרגולציה הרגה את השיטה ובכמה שלבים מאוד נבזיים ומתוכננים בקפידה:

א. השלב הכי נבזי, שכולל את אחד הפברוקים הכי גדולים אי פעם בעולם התקשורת הישראלי, הייתה ההחלטה להרוג את המודל של שירותי VoIP על הסלולר (בקצרה: VoC). שתי חברות MVNO החלו לפעול בתחום זה, בתחילה עם רישיון לניסוי טכנולוגי, אחר כך עם רישיון זמני ובהמשך עם רישיון קבוע, שלא מומש: פרי טלקום וגלי-פון.

ההתנכלות לחברות הללו הייתה מדהימה ואת המסמר האחרון בתכנית העסקית שלהן תקע משרד התקשורת כשהחליט (כבר בנובמבר 2012, בשלהי הקדנציה של משה כחלון ועדן בר טל) ששירות VoC הוא שירות קווי ולא שירות סלולרי (?!). המשמעות: על החברות הללו להוציא רישיון יקר וקשה מאוד ליישום של מפעיל פנים ארצי נייח (מפ"א), במקום רישיון די זול וקל ליישום של MVNO, אם ברצותן לספק שירותי VoC. איך שירות סלולרי הפך לשירות קווי? תעלומה שלא נפתרה עד היום... 

כהערת אגב נציין, שלבזק בינלאומי יש רישיון VoC אך היא לא הפעילה אותו, בגלל היעדר היתכנות כלכלית (שמקורה בהחלטות, שהתקבלו בשנתיים האחרונות, כמפורט בסעיפים הבאים). . 

חברת ה-MVNO גלי-פון (סיפמי) הייתה הקרבן הראשון (בינואר 2014, כבר בתוך הקדנציה של גלעד ארדן) של ההחלטה הזו - מסוף 2012, החלטה שלא תוקנה עד היום. זה היה רק עניין של זמן עד שכל חברות ה-MVNO תיסגרנה \ תימכרנה \ תפסקנה לפעול \ תפסקנה להתחרות, כפי שאנו רואים כיום.

ב. שלב לא פחות נבזי היה כששר התקשורת (ארדן) החליט שאי אפשר לגבות כסף על שירותי Wifi. קודם לכן, המשרד אסר להפעיל VoC על Wifi, ועוד כל מיני איסורים מוזרים בתחום עוצמות השידור וטווחי התדרים. כך נוצר מצב, שלא ניתן היה (ועדיין לא ניתן) לספק מעל לרשתות WiFi עירוניות שום שירות סלולרי  מכל סוג, כמו שקיים בכל העולם. לכן, גם חברות הסלולר הוותיקות נתקעו בתחום זה ואינן יכולות לספק Offload לגלישה סלולרית, מה שנדרש בשוק הסלולרי ובמיוחד לאור כישלון מכרז התדרים ל-LTE.  

ג. ממש טרם לכתו, כמה דקות לפני שעזב את משרד התקשורת, חתם השר לשעבר במשרד התקשורת גלעד ארדן על מסמך מאוד מוזר ומפוברק מתחילתו ועד סופו (שאבי ברגר המציא), בעניין ה-MVNO, מסמך שלא זכה להד ציבורי, אך נותח כאן בהרחבה. כפי שצפיתי, המודל הרגולטורי, שהומצא בהחלטה הזו של השר - כשל.

המסמך הזה שיבש לגמרי את יכולת המו"מ בין ספקיות ה-MVNO וחברות הסלולר עליהן הן "רוכבות", בגלל התערבות בלתי הגיונית במחיר שהן יכולות לקבל במו"מ הזה. המסמך הזה חיסל את היכולת המעשית לבנות מודל עסקי (אם בכלל היה קיים) ל-MVNO בישראל. 

ד. המכה האחרונה והכי משמעותית למודל העסקי של חברות ה-MVNO הוא ההיתר (לרבות הסכמה שבשתיקה), שנתן משרד התקשורת (כפטנט יחיד בעולם) לקיומן של חברות סלולר פיקטיביות דוגמת גולן טלקום ומרתון (מרתון טרם החלה לפעול). אלו חברות שהן למעשה MVNO, אך יש להן תדרים, בלי רשת סלולרית.

הן נהנות מכל היכולות של ספק סלולר, שיכול לרכוש תדרים במכרזים, כולל "הסדר הנדידה הפנים ארצי" שמבטיח להן כיסוי ארצי בלי אנטנות... (אם כי לתקופות זמן קצובות, לתקופת בניית הרשת הארצית, מה שלא מומש במקרה של גולן טלקום, שפרקה את רשת האנטנות שלה שהגיעה כבר לכ-800 אנטנות. זאת, בניגוד לחוק, בניגוד לתנאי המכרז שבו זכתה בתדרים ובניגוד לרישיון שלה).

התוצאה: גולן טלקום יכלה להוריד מחירים כרצונה ולקרקס את כל השוק, מה ששום MVNO אינו יכול לעשות. זה גמר סופית את היכולת של ספקי ה-MVNO לספק שירות, לצבור לקוחות ולהרוויח. 

כך, בסדרת תרגילים ירד המסך על מודל ה-MVNO במדינת ישראל, פרי הבאושים של מדיניות רגולטורית הרסנית, מניפולטיבית, תחמנית ואנטי-תחרותית, המתעלמת לחלוטין מצרכי הציבור בישראל.