נחישות, ידע מקיף ברגולציה, בצד שופט, שלא מתרשם מהתרגילים של עורכי הדין של הנתבעים (משרד התקשורת והוט מובייל), שרק רצו "למרוח" את האינטרס הצרכני, הובילו לפסק דין לטובתו של סיני ליבל בליווי פיצוי וכיסוי הוצאות של אלפיים ש"ח. פסק הדין הוביל לשרשרת התפתחויות צרכניות חשובות ביותר, שטרם הסתיימו.
מאת: אבי וייס, 10.12.16 17:19

סיני ליבל (מחייך בתמונה משמאל), שאני מכנה אותו "מגן הצרכנים", אכן קיבל פסק דין לטובתו (וגם פיצוי של אלפיים ש"ח על זמנו והוצאותיו, כדי לייצג את האינטרס הצרכני, לגבי שעות הפתיחה של מוקדי השירות של חברות הסלולר, מה שמשרד התקשורת היה אמור לעשות).

זאת, בדיוק בהתאם לתחזית, שפרסמתי כאן אך לפני כשבועיים תחת הכותרת: "מסתמן ניצחון של סיני ליבל בתביעתו נגד משרד התקשורת והוט מובייל".

פרטי התביעה מצויים כאן ופסק הדין המלא מצוי כאן למתעניינים.

הפסקה החשובה ביותר בפסק הדין היא המשפט הפותח של השופט האומר כך: "ראשית דבר, בית המשפט מברך את הצדדים על שהשכילו לסיים את המחלוקות ברוח טובה ובהסכמות עקרוניות והצהרות חשובות לטובת כלל ציבור הצרכנים". 

משפט שני, שחשוב לא פחות בפסק הדין, אומר: "...תיקון המצב לאחר הגשת התביעה כלפי כלל הצרכנים". כלומר: העקשנות של סיני ליבל והשליטה העמוקה שלו בכללי הרגולציה בישראל, ביחד עם שופט שלא התרשם בכלל במהלך הדיונים מהתרגילים של עורכי הדין של הצדדים הנתבעים (משרד התקשורת והוט מובייל), תרגילי "מריחה" והסחת דעת, שניסו "למרוח מלמעלה עד למטה" את האינטרס הצרכני, הובילו לניצחון ההיסטורי הזה. 

ייאמר לזכותה של הוט מובייל, שבמהלך הדיונים הבינה את המצב לאשורו ותיקנה את הליקויים עליהם הצביע סיני ליבל והתחייבה לשמור על האינטרס הצרכני ולמלא אחר הוראות רישיונה. זו בהחלט התפתחות חשובה וחיובית והיא כנראה חלק מהגישה החדשה של הוט מובייל כחלק מקבוצת הוט, ששמה בשנה החולפת את האינטרס הצרכני בעדיפות גבוהה אצלה. 

לפסק הדין החשוב הזה יש כמה השלכות צרכניות ורגולטוריות, במהלכים, שהחלו תוך כדי מהלך הדיונים ו\או במקביל אליהם, או כתוצאה נלויית לדיונים ולעיסוק בנושאים, שעלו במהלך המשפט ואלו הן:

• הוגשה (ע"י סיני ליבל) תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד היועצת המשפטית של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד) על כך, שבעמדה הראשונית, שהציגה בפני בית המשפט מטעם משרד התקשורת, ייצגה את האינטרסים הכלכליים הצרים של חברות הסלולר במקום את האינטרס הצרכני והציבורי, שזו החובה המוטלת עליה על פי החוק, התקשי"ר, הנחיות היועמ"ש והגדרת תפקיד, בעצם היותה היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ולא היועצת המשפטית של חברות הסלולר. התלונה הזו (כמו תלונות קודמות נגד עו"ד דנה נופלד) הועברה ע"י היועמ"ש לטיפולו האישי של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועמ"ש וה"פטרון" האישי של עו"ד דנה נויפלד, כך שברור לחלוטין שגם תלונה זו תגיע "למגרסה של שמילה" ותיעלם. 
• אם לא די בכך, משרד המשפטים (עפ"י החלטת המנכ"לית של המשרד, עו"ד אמי פלמור, אותה אחת ש"חיפתה" על שערוריית שכירת שירותיה של עו"ד תמר גולן ע"י עו"ד דנה נויפלד, כדי להגן על עצמה ועל תמי לשם ב"פרשה הסודית, כמפורט כאן), המשרד הזה מסרב לספק לסיני ליבל את "הסכמי ניגוד העניינים" של עו"ד דנה נויפלד (בגלל בן זוגה, ד"ר עו"ד דודי תדמור), כנדרש מ"חוק חופש המידע". זאת, בנימוקים בלתי ברורים. כך, "קליקת הפרקליטים" מגנה כהרגלה "אחד על התחת של השני". פירוט נוסף על פעילות "מחלקת הטיוחים" של "קליקת הפרקליטים" (שהקצה העליון שלה מצוי בלשכת היועמ"ש), בעניינה של עו"ד דנה נויפלד מצוי כאן, למתעניינים. 
• במקביל לתביעה הזו, שהסתיימה, סיני ליבל מנהל תביעה נוספת, שעדיין לא הסתיימה (הדיון הבא נקבע ל-22.1.17), באותו בית משפט, נגד משרד התקשורת וסלקום, בעניין "תעלול החזרת הסים" ללקוחות סלקום וב"עצימת עין" של משרד התקשורת, כמפורט כאן. בינתיים נראה, שסלקום (בניגוד מוחלט להוט מובייל) ממשיכה בשלה "כאילו כלום", היא גם הגישה 3 עתירות נגד הקנסות, שהוטלו עליה לאחרונה (כמפורט כאן), וממש בימים האחרונים היא החלה בעוד תעלולים צרכניים בלתי חוקיים על הגב והכיס של לקוחותיה, הפעם בתחום שירותי "סלקום tv", כפי שחשפנו כאן. מעניין מי "ירים את הכפפה" וילך לבית המשפט כדי לתבוע את זכויותיו, לגבי התעלולים הצרכניים הבלתי חוקיים החדשים הללו של סלקום. 
• בעקבות פסק הדין ובמקביל לו, החל סיני ליבל בצעדים להגיש בג"ץ נגד משרד התקשורת, בעניין ההתקפלות שלו בנושא שעות ההפעלה של מוקדי השירות של חברות הסלולר. הנושא הזה מפורט בהרחבה כאן וכאן. לא הצלחנו לקבל את תגובת משרד התקשורת בנושא זה. די ברור למה. האינטרס הצרכני נעלם זה מכבר מהגדרת התפקיד של משרד התקשורת הישראלי.
• אגב בירורים, שערך סיני ליבל בנושא המרכזי, שנדון בבית המשפט בתיק זה (שעות הפתיחה של מוקדי חברת הוט מובייל), התברר, מתוך התשובה של משרד התקשורת עצמו, שמשרד התקשורת הישראלי עבר לשיטה חדשה ומדהימה של שימועים: שימועים כפולים. הפרשה החמורה הזו נחשפה כאן ועיקרה: מתברר, שמשרד התקשורת מנהל לאחרונה 2 סוגי שימועים. שימוע פנימי סודי ולא גלוי לציבור המבקש את עמדת חברות הסלולר \ התקשורת בנושא הנדון - ושימוע ציבורי [שלעיתים גם הוא חסוי ונשלח רק לחברות התקשורת], שימוע, שבו מוצגת עמדת משרד התקשורת, שמאמצת למעשה את עמדת חברות התקשורת (במיוחד חברות הסלולר), לאחר שהמשרד קיבל מהן את עמדתן בנושא הנדון [בשימוע הראשון החסוי]. כך, יש רק אינטרס אחד המוצג בשימוע השני: האינטרס הכלכלי המיידי של חברות הסלולר. 
• במקביל לתהליכים, שהתנהלו בבית המשפט, וכדי להימנע ממבוכות משפטיות, משרד התקשורת הישראלי עבר לשיטת שימועים עוד יותר נועזת וחצופה: לא די שהשימועים, שהמשרד מוציא לאחרונה, מייצגים רק את האינטרסים של בעלי ההון והממון ולא את הציבור הצרכני, את השימועים הללו החלו מסתירים לגמרי מהציבור. פשוט, מהיר, חכם ויעיל. כך, גם את השימוע הציבורי השני מסתירים מהציבור, כפי שחשפנו בהרחבה כאן. כלומר: כל התהליכים הצרכניים, שמשרד התקשורת מנהל הפכו לסודיים, כדי שהציבור לא ירגיש איך מסדרים אותו מכל הצדדים: גם חברות התקשורת וגם משרד התקשורת, כי לשניהם יש אותם אינטרסים: לעשוק את הציבור וכיסו, בלי כל חשבון ציבורי וחוקי. כך, הידרדרנו במהירות למצב, שבו אין מי שמייצג את האינטרס הצרכני והציבורי בישראל, לא בכנסת ולא במשרד התקשורת. 
• סיני ליבל פנה בפנייה אישית אל צמרת משרד התקשורת, להפסיק את התהליכים החמורים הללו, של ייצוג האינטרסים של חברות התקשורת, במקום את האינטרסים הצרכניים וקרא גם למבקר המשרד (אלון זולר) להתערב ולא לשתוק לנוכח מה שקורה סביבו במשרד בו הוא נמצא ואמור לבקר אותו. האם הקריאה הזו תיענה ע"י מי מראשי משרד התקשורת ו\או מבקר המשרד? קדחת. אין שום סיכוי. הבור, שמשרד התקשורת הישראלי נפל בו בקדנציה הנוכחית, עמוק מדי.