את המועד המדויק בו אבי ברגר (המנכ"ל שכביכול התנגד למיזוג אבל דווקא פעל לקדמו), החליט להעביר את הבקשה של YES למועצה (מועצת הכבלים והלוויין) ולהטיל על המחלקה המשפטית (עו"ד דנה נויפלד וצוותה) לבצע בדיקה מקבילה של הבקשה (מקבילה למה שעשתה המועצה), אנו יכולים ללמוד מהיומן של אבי ברגר, בדיון הקצר המופיע כאן בתצלום על התאריך 30.3.15. תאריך הזה ממתאים בדיוק לדיווח בתמלול של הדיון במועצה, בה דווח למועצה שהבקשה התקבלה במועצה בתחילת אפריל 2015, כחודש וחצי לפני שאבי ברגר פוטר. משמעות הצילום כאן שהוא קידם את תהליכי האישור באופן אקטיבי, גם במועצה וגם במחלקה המשפטית של משרד התקשורת:

בנוסף, נושא המפגש הקצר הזה: "העברת שליטה ביס".
כלומר: העברת השליטה בתוך Yes (לא "העברת השליטה מ-Yes לבזק").
זה שלב מקדים וחשוב ביותר מבחינה משפטית וזה מוכיח שברגר רצה לקדם את מה שמכנים "המיזוג", כלומר: קודם לאשר את השינויים בתוך האחזקות של יורוקום ב-Yes ואז נפתחת הדרך לאשר את המכירה שמניות יורוקום לבזק. 

עד אותו יום (30.3.15), הנה "שחור על גבי לבן" הסיבה לעיכוב, שמקורה בהחלטת מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (כאן). חתכתי את הקטע הרלבנטי ממנו, המראה שב-27.5.14 הממונה על ההגבלים העסקיים התנה את שחרור המניות של יורוקום מהנאמן בשני צעדים שיש לעשות ע"י בזק ו-YES, ורק אז הממונה על ההגבלים העסקיים יאשר לנאמן להחזיר את המניות ליורוקום ורק אז ניתן יהיה למכור אותן לבזק. כלומר: האישור של שחרור המניות מהנאמן התעכב מטעמים בירוקרטיים עד 26.3.15 בגלל עניינים שלא קשורים בכלל לשום דבר שמעניין איש, הכל בירוקרטיה וניירת שגרתית של עורכי דין ורגולטורים, וזו סיבת העיכוב לטיפול באישור המיזוג במשרד התקשורת עד סוף מרץ 2015:


למתעניינים בעובדות הכי חשובות, הנה ההחלטה של ברגר מ-19.3.15, ותיעוד התחלת העבודה האינטנסיבית של המועצה, בדרך לאישור המיזוג, מה שהחל בתחילת אפריל 2015, כשעדיין ברגר מנכ"ל. הוא היה מנכ"ל עד מחצית מאי 2015 (רקע קצר למי שלא מכיר תהליכים רגולטוריים: פנייה של היועמ"ש של המועצה להשלמת מסמכים, מה שנשלח על ידו ל-YES או בשמה הרשמי בכתובים: די.בי.אס., היא עניין שגרתי בבדיקות משפטיות וזה מעיד "כאלף עדים" שנעשתה כבר עבודה משפטית קודם לבקשה לקבלת מסמכים הזו מ-YES, והיועץ המשפטי של המועצה הגדיר במדויק ל-YES אילו מסמכים הוא מבקש לקבל ואכן הוא קיבל את כל המסמכים הללו מ-YES, לפני סוף אפריל 2015, כמופיע כאן בתצלום):


שורה תחתונה:
הפרוטוקול, שרק כעת שוחרר, מצביע בברור, לפי הלוח הזמנים שלו, התואם באופן מדויק את היומנים של אבי ברגר, שבאפריל 2015 אבי ברגר העביר את הבקשה למיזוג, מהשולחן שלו אל שולחן מועצת הכבלים והלוויין, אחרי שבמרץ 2015 הודיע לכולם, שאין בעיה לאשר את המיזוג בתנאים, שרק המועצה מוסמכת לקבוע. התנאי הכי חשוב באותה עת היה שחרור מניות יורוקום מהנאמן (כי אי אפשר למכור מניות שלא בידי יורוקום), וזה קרה ב-26.3.15 ולאחר האישור הטכני רגולטורי החשוב הזה, הטיפול עבר למועצה - כנדרש בחוק. 

מייד לאחר שהעביר הבקשה למועצה, כל אנשי המקצוע במועצה נרתמו למשימה ועבדו באינטנסיביות כמעט 3 חודשים, כשרוב הזמן הזה אבי ברגר הוא המנכ"ל, ובוודאי קיבל דיווחים שוטפים מנציגי המשרד במועצה (ומד"ר יפעת), על התקדמות הטיפול בבקשה.

אישור בקשה כזו בבדיקות של כ-3 חודשים היא דבר סביר בהחלט בנושא כזה מסובך, ועונה לכל הגדרה של "בדיקה עמוקה ויסודית". כבר ראיתי והצגתי לקוראים בדיקות לאישורים רגולטוריים, שנעשו לסלקום, שנמשכו הרבה פחות, כמעט מהיום למחר... 

במועצה עבדו קשה, אבל ביסודיות, כפי שעולה מהפרוטוקול, כדי להכין את הבקשה להצבעה ולאישור עם תנאים. זה הוכח מהמסמכים, שחשף ארז רביב ותואם ב-100% לכל מה שהצגתי בסדרת החשיפות שלי, על סמך שפע של מסמכים אחרים, שהיו ברשותי, כבר באותה עת.

כלומר: מי שטוען שהייתה התנגדות למיזוג של מישהו - זה פשוט לא תואם את העובדות. נקודה. 

העובדה, שביבי שלח ביום 24.3.15 (בעת שאבי ברגר היה מנכ"ל, כמעט חודשיים לפני פיטוריו), מכתב חוקי ולגיטימי לברר מה עם האישור, מכתב שנשלח בכלל לד"ר יפעת בן-חי שגב, מוכיח באופן חד-ערכי, שביבי (ככל הנראה, הכרתי את הלך העניינים אז במשרד התקשורת ובמועצה, זה נראה מאוד הגיוני בעיני), פשוט לא ידע, שהבקשה כבר מטופלת ושברגר כבר החליט לאשר את הבקשה ולהעביר אותה לקביעת תנאים, למועצת הכבלים והלוויין. 

לכן, הסיבה לפיטורי אבי ברגר לא יכולה להיות בגלל התנגדות שלו לאישור המיזוג, כי הוא לא רק אישר לקדם את המיזוג, הוא העביר את הבקשה למועצה ממש בסוף מרץ 2015 או יום אחרי כן, ב-1 באפריל 2015, והמועצה עבדה על זה "סביב השעון" (ככה מתארת זאת ד"ר יפעת בפרוטוקול).

אם המועצה עובדת באינטנסיביות  מתחילת אפריל 2015 על האישור ואין שום התנגדות והכל זורם כסדרו, למה שביבי יפטר את ברגר בגלל זה?

מפטרים מנכ"ל בגלל שהכל נעשה (מאפריל 2015) כחוק והאישור מטופל באינטנסיביות ו"סביב השעון" במועצה? 

זה לא הגיוני!

ככה בונים תיק פלילי?

כלומר: הפיטורין של אבי ברגר ב-17.5.15, היו כמעט חודשיים אחרי המכתב של ביבי לד"ר יפעת בן חי-שגב, וחודש וחצי אחרי שהמועצה החלה ל"עבוד סביב השעון" כדי לאשר את המיזוג.

היות ואיש לא התנגד למיזוג (מה שהוכח שוב בחשיפת הפרוטוקול המלא ע"י ארז רביב), הבקשה למיזוג אושרה ב-23.6.15, לא בגלל ביבי, פילבר, או ברגר, אלא בגלל סדרי העבודה הפנימיים של המועצה וקצב העבודה של בעלי התפקידים במועצה. ד"ר יפעת תיארה היטב בפרוטוקול את הקשיים, שהיו לה במהלך הבדיקות לאישור, כך, שברור שהעיכוב במתן האישור מאפריל עד 23.6.15 הוא בגלל קצב העבודה במועצה ולא משום סיבה אחרת וזה בכלל לא קשור לאבי ברגר המנכ"ל. כך, שאין אפשרות לטעון, שהוא פוטר בגלל זה.

העיכובים, שהיו עד אפריל 2015, היו רק בגלל שברגר החזיק את הבקשה אצלו במגירה כ-8 חודשים בחוסר סמכות. זה הכל. במועצה יכלו לטפל בבקשה בשקט ולהמתין לאישור שחרור המניות מהנאמן, מה שהגיע רק בסוף מרץ 2015. אבל ברגע, שהוא (ברגר) העביר את הבקשה למועצה, הכל החל לזרום לפי כל ההליכים החוקיים. 

ד"ר יפעת בן חי-שגב מתארת במפורט בפרוטוקול בקולה, את המאמצים, שעובדי המועצה, שהיא היו"ר של המועצה שלה, עשו מאפריל 2015, כדי לגמור את העבודה לגבי האישור והתנאים, בלו"ז, שהם ידעו אז, והם עמדו בלו"ז הזה. 

שורה תחתונה:
ברגר לא פוטר בגלל שעיכב את אישור המיזוג. הוא בכלל לא היה שם, הוא בכלל לא השפיע על זה, החל מאפריל 2015 ולא עיכב דבר בחודשים אפריל ומאי 2015. הנושא הזה טופל במועצה מאפריל סביב השעון והם (עובדי המועצה) בכלל לא הושפעו מביבי. יפעת אמרה בקולה, שהיא לא דיברה עם ביבי בעניין זה והוא לא לחץ עליה והיא לא ידעה בכלל מהחברים שלו ובכל מקרה - זה לא מענייין אותה, לדבריה, ההחלטה הייתה לפי שיקולים מקצועיים נטו. שום שיקול זר.

העובדה, שכולם תמכו, גם הנציגים הבכירים של משרד התקשורת במועצה וגם כל היועצים המשפטיים: 2 יועצים בכירים ומנוסים מהמועצה והיועצת המשפטית של המשרד. לרבות קודם לכן היועצים המשפטיים ברשות להגבלים עסקיים, שבכלל לא יכולים להיות מושפעים מביבי או מאלוביץ', מצביע על כך, שהכל היה "כשר למהדרין" 

כעת אתם מבינים למה לא חקרו את כל אלה, שיכלו להאיר את האמת  - בתיק הזה. 

אם לא די בכך, נטען בכמה מקומות בתקשורת שחברת עדליא עבדה על המסמך הכלכלי שלה (שהוצג בישיבה של אישור המיזוג)  3 ימים. אז הנה מה שהממונה על חוק חופש המידע במשרד התקשורת מדווח:


על פי הדיווח הזה, חברת עדיליא עבדה 4 ימים. לא 3, רק לפי הפגישות המתועדות. אולם, מנכ"ל החברה דיווח שהם עבדו סביב השעון וגם בשישי שבת, דהיינו גם ב-19.6.15 וב-20.6.15, וברור שבימים הללו עובדי המועצה לא עובדים ולא יכלו להיפגש עימם, לכן הם עבדו בשקט לאגור ולנתח מסמכים, וסך ימי העבודה הוא: 6 ימים. די והותר לבדיקות כלכליות ש"נטחנו עד דק" ופרטי פרטים, במשך 11 שנה קודם לכן, ברשות להגבלים עסקיים, בבית הדין להגבלים עסקיים ובבג"ץ. כל הסוגיות שעדילא בדקה, כבר נבדקו לפחות 3 ויותר פעמים לפניה, במשך ה-11 שנה שחלפו. כך שהיה ניתן לגמור את העבודה הזו ביום-יומיים והם עבדו עליה 6 ימים. מספיק והותר לאנשי מקצוע מנוסים בעבודות כלכליות, כולל ניסיון ספציפי בעולם השידורים (שזה "העולם של YES").  

יודגש, שעל סמך כל הממצאים, שפרסמנו ב-12 פרק הסדרה (הפירוט כאן למטה בנספח), אפשר לראות, שלכאורה, המשטרה והפרקליטות לא היו מעוניינות לחקור את חברי המועצה, את היועצים המשפטיים ואת ראשי הרשות להגבלים עסקיים מאז 2005 ועד 2015. הם היו מפילים את הפייק תיק הזה - מיד.

מי בישל את העניין החמור הזה? אולי רק ועדת חקירה ממלכתית תגלה. 

כך, העובדות הברורות מראות "תפירת תיק" מובהקת וניסיון ברור להסתיר מסמכים מקוריים מהציבור, ע"י המעורבים בחקירה הזו, כי המסמכים הללו הורסים את התיק ומסתירים עובדות, שלא נחקרו. 

מדהים ומזעזע.

נספח א':
הבלבול של המשטרה, הפרקליטות והציבור בהבנת מושג "מיזוג"

המונח "מיזוג", שמובן לרוב הציבור כמצב בו חברה א' נרכשת ע"י חברה ב' וממוזגת לתוכה (נבלעת לתוכה), ואחת האפשרויות היא מחיקת חברה א' הנבלעת בתוך חברה ב', מצב כזה אינו מפוקח רגולטורית ע"י משרד התקשורת ולשר התקשורת אין נגיעה אליו (אלא בהיבט של החלפת הרישום ברישיון, של שמות הבעלים העיקרי של מחזיק הרישיון, דהיינו: מי מחזיק ב"מניות השליטה" בחברה בעלת הרישיון).

מה שיש ב"תיק 4000", הוא מצב, שבו בזק הייתה מעוניינת לרכוש את Yes, למזג אותה לתוך בזק, למחוק את חברת Yes, כך, שהיא תישאר רק מותג של שירות של בזק, ובכך בזק תוכל להרוויח הרבה כסף מהמיזוג בין 2 החברות, בעיקר ע"י איחוד תשתיות, תקורות ומנהלות וכן תרוויח מה שמכונה "נכס מס", דהיינו: ההפסדים הצבורים של Yes לאורך השנים, יקוזזו כנגד רווחי בזק, בהסכם שומה בין בזק למס הכנסה.

בפועל זה לא קרה, בגלל ש-Yes היא חברה עצמאית ומבודדת לחלוטין מבזק (Yes שוכנת בכפר-סבא, והמטה של בזק בת"א). זאת, בגלל "חומות ההפרדה המבנית", שהטיל משרד התקשורת על החברות הללו, והחומות הללו לא נפלו מאז הקמת Yes ועד עצם היום הזה וגם אין כל צפי אם ומתי זה יקרה אי פעם (כאן), אם בכלל. 

יתרה מכך, כתוצאה מהסכם ניצול "נכס המס" שלא מומש בין בזק לשלטונות מס הכנסה, בזק הפסידה 462 מיליון ש"ח, במס ששילמה לרשות המיסים כחלק מההסכם, אבל את "נכס המס" לא קיבלה (עד היום). פרטים כאן (מתוך עתירת בזק לבג"ץ). .

המושג "מיזוג" כמשמעו במה שכתבתי קודם (חברה א' נרכשת ע"י חברה ב' ונבלעת בתוכה ונעלמת כחברה עצמאית), נוגע לגופים רגולטוריים חשובים שאינם משרד התקשורת ובהם:

• רשם התאגידים (רשם החברות, לפי חוק החברות): כאן וכאן, 
• נציבות מס הכנסה (לפי פקודת המיסים): כאן.

ויש עוד רגולטורים (כגון: הרשות לניירות ערך) העוסקים ב"מיזוג" מהסוג הזה.

ברשות להגבלים העסקיים ההגדרה של "מיזוג" שונה לגמרי והסמכויות שונות לגמרי: כאן וכאן.

ברשות ניירות ערך המושג "מיזוג" הוא כל פעולה של העברת מניות מיד ליד, כל סוג של מניות ובמיוחד המניות החשובות ביותר שנקראות "מניות שליטה", אצל הגופים המפוקחים ע"י הרשות להגבלים עסקיים (וכל "פירמידת בזק" היא מפוקחת, גם על פי "חוק התחרות" וגם על פי "חוק הריכוזיות").

דהיינו: לא מדובר כאן בכלל על רכישת חברה א' ובליעתה לתוך חברה ב', אלא בכל העברת מניות של חברה מפוקחת, יש צורך באישור הממונה על ההגבלים העסקיים, והאישור הזה נקרא אישור מיזוג, למרות שלא בוצע כל "מיזוג" במובן שלו על פי חוקהחברות וחוקי המס.

בפעילות משרד התקשורת לא קיים בכלל המונח "מיזוג" והוא גם לא עניין של משרד התקשורת, אלא של רגולטורים אחרים, שפורטו קודם.

במשרד התקשורת להעברת מניות מיד ליד ובכך גם השליטה עוברת מיד ליד, בחברות בעלות רישיון החייבות אישור להעברת מניות כאלו (והחברות קבוצת בזק חייבות באישור כזה על פי החוק, התקנות והרישיון), קוראים בשם "העברת אמצעי שליטה" - כאן.  

המשמעות המעשית של המונח "העברת אמצעי שליטה" היא "העברת בעלות", בדיוק כמו המונח המובן לכל אחד: "העברת בעלות על רכב".

גם ב"העברת בעלות על רכב", למשרד התחבורה (הרגולטור לענייני רכב), בכלל לא מעניין אותו ואף הוא אינו שואל, מה היה המחיר ששילם הקונה למוכר על הרכב, או האם המחיר ששולם מתאים למחירון של כלי רכב משומשים. עיקרון זה זהה לחלוטין במשרד התקשורת. 

נחזור לרשות להגבלים עסקיים (כיום הרשות לתחרות):החוק המלא, שעל פיו עובדת הרשות, הוא - כאן:
בעבר החוק הזה נקרא "חוק הגבלים עסקיים". בסוף 2018 בתיקון חקיקה בכנסת הוחלף השם ל"חוק התחרות" (גם השם של הרשות להגבלים עסקיים הוחלף בהתאם).

החוק הזה דן במיזוגים (יש עוד סעיפים בחוק זה הדנים במונופוליזם דוגמת בזק וסעיפים הדנים ב"קבוצת ריכוז" ,שגם בה בזק נכללת, וזה מפורט גם ב"חוק הריכוזיות").

כך שהרשות להגבלים עסקיים בזמנו (כיום "הרשות לתחרות") טיפלה ומטפלת בקבוצת בזק על כל החברות בקבוצה, ב-3 היבטים מרכזיים, על פי חוק זה:

1. בכל פעולת מיזוג (כלומר: העברת או מכירת מניות).

2. בכל פעולה של חשש לפגיעה בתחרות (כי בזק מוגדרת כ"מונופול" ב-5 תחומי פעילות).

3. בכל פעילות בשוק של כל הפירמידה של החברות בקבוצת בזק (לא רק בזק) כי פעילות בזק ובנותיה (לרבות פלאפון) מוגדרת ב"חוק הריכוזיות" – כל פעילות התקשורת של החברות בקבוצת בזק נמצאת בתחתית החוק ב"תוספת", במקום מס' 1.
החוק הזה הוא חוק משלים לחוק ההגבלים העסקיים (חוק התחרות)..
 
שורה תחתונה בעניין זה: כל התפקידים של הרשות להגבלים עסקיים מוגדרים היטב ואלה לא התפקידים של משרד התקשורת.

למשרד התקשורת יש סדרה של שיקולים אחרים לגמרי, המוגדרים בחוק התקשורת, בעיקר בסעיף 4 לחוק על כל תת-סעיפיו, אבל גם בסעיפים רבים אחרים בחוק ובתקנות, שלא זה המקום לפרט אותם. ספציפית לגבי Yes השיקולים של השר והמועצה (מועצת הכבלים והלוויין) נמצאים בסעיפים 6מו עד 6נא ובמיוחד סעיף 6נ. 

משום מה, פרשנים וכתבים מלומדים (יש הרבה), סבורים, שהתפקידים, האחריות והסמכויות של "הרשות לתחרות" (הרשות להגבלים עסקיים) הם התפקידים, הסמכויות והאחריות של משרד התקשורת ושר התקשורת, ובכלל זה כפי שציינתי: לפקח על העברת מניות לרבות "מניות שליטה", לפקח על פעילות המונופול בזק אם הוא אנטי-תחרותי, לפקח על פירמידת בזק כ"קבוצה ריכוזית" - אם היא פוגעת בתחרות.

זה לא רק שלא נכון, זה שקר גס, כי החוקים הללו (חוק הגבלים עסקיים, שנקרא כיום חוק התחרות וגם על פי חוק הריכוזיות), גלויים לכל אחד באינטרנט וקיימים באתר הכנסת והם כתובים בעברית והתלוו לחקיקה הזו הרבה הסברים במהלכי החקיקה ודיונים בכנסת בהם הוסבר הכל מכל. רק העצלנים, ממציאי חוקים, שאינם והחולמים בהקיץ, לא רצו לקרוא את זה ולהבין את הנושאים החשובים והקריטיים הללו. 

איך השקרים הללו התגלגלו לתוך סיכום חקירת המשטרה (בליווי הפרקליטות)?
כשלא מכירים את המונחים הבסיסיים ברגולציית עולם התקשורת, טועים ומטעים. ככה "נתפר התיק לאיש הלא נכון".

ההודעה הרשמית של משטרת ישראל ושאר הגורמים שהיו מעורבים בחקירה (רשת ניירות הערך בליווי פרקליטות ת"א) פורסמה ביום 2.12.18 (מפורטת בהודעה רשמית כאן), וכללה כמה שגיאות מאוד חמורות ואציג רק שתיים מהן:

א. שר התקשורת לא אישור ולא מאשר שום מיזוג:


ראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו לא חתם על שום מיזוג בזק-יס. מהיכן המשטרה המציאה את זה??
אין דבר כזה וגם לא יכול להיות דבר כזה.

זאת, כי בחוקי ובתקנות התקשורת אין בכלל המונח "מיזוג" ובנוסף - בזק בכלל לא הגישה שום בקשה לשום דבר באותה עת ולכן היא בכלל לא קיבלה שום אישור לשום דבר וזה לא חלק מהחלטת רוה"מ ושר התקשורת. 

המסמך של ביבי נמצא כאן ואין בו שום דבר כזה. המשטרה והפרקליטות לא יודעים לקרא עברית?

יש במסמך רק אישור "העברת אמצעי שליטה" לחברת YES, דהיינו: "העברת בעלות" (דוגמת "העברת בעלות על רכב"), שזה עניין טכני - רגולטורי בלבד, ברישומים של בעלי המניות, ברישיון של YES. 

ב. אין דבר כזה "רגולציה מיטיבה":
 

רגולציה היא רגולציה והיא לא יכולה להיות רעה או טובה (או מיטיבה. רגולציה טובה או מיטיבה אלו מינוחים מטעים של העיתונות, לא של עולם הרגולציה והמשפט). הרגולציה יכולה להיות פסולה - פלילית או לא (דהיינו: פלילית - פסולה או תקינה, חוקית ווסבירה). שימוש במונח שאין לו שום אחיזה בשום חוק, היא חלק מהליך "תפירת התיק לאיש הלא נכון". 

עדכון 6.9.19: חברת בזק הודיעה לבורסה (כאן, המסמך המלא כאן וגם כאן), על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן). 

המחיקה הזו באה במקביל למחיקת \ ירידת ערך של חברת פלאפון (כאן) ב-0.951 מיליארד ש"ח (הפחתה בשווי הפעילות של פלאפון לכ-1,214 מיליוני ש"ח, שהביאה למחיקה בשווי הפנקסני של פלאפון בספרי החברה בסך של כ-951 מיליון ש"ח, ובהתאמה לקיטון ברווח הנקי ובהון העצמי של החברה) ולמחיקה קודמת של הערך של חברת YES (כאן), בהיקף של כ-1.5 מיליארד ש"ח, במרץ 2019.

ניתוח המשמעויות הכלכליות של המהלכים הללו בבזק ובנותיה, כפי שנותח ע"י הכתב ארז רביב - מומלץ לקריאה כאן.

מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן), 

כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון, בעקבות כל המהלכים השגויים הללו של צמרת בזק, בעליה ומנכ"לי משרד התקשורת דאז (ברגר ופילבר). 

מה שמוכיח שנתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא סייע (ישירות ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו, להתמוטטות הערך של בזק ובנותיה, לפשיטת הרגל של "פירמידת בזק" והעמדתה למכירה אצל "כונס הנכסים" בבית המשפט המחוזי בת"א ולהפסד של כל האחזקות של משפחת אלוביץ' ב"פירמידת בזק". כך, שכל הטיעונים שנתניהו "עזר לאלוביץ' ובזק", מתנפצים מול המציאות ההפוכה לחלוטין.

נספח ב'
רשימת הפרקים בסדרה החדשה של Telecom News בעניין "תיק 4000":

עדכון 25.1.19: חברת מועצת הכבלים והלוויין אורלי יחזקאל (שהייתה חברת מועצה בעת קבלת ההחלטות המתוארות בכתבות החשיפה שלי) משתפת את עדותה בסרטון - כאן או כאן. 

עדכון 20.1.21: מעיון במסמך (כאן) בשם "תשובה לאישום מטעם הנאשם 1 [נתניהו]" שזה מסמך תגובת פרקליטי נתניהו לבית המשפט המחוזי בי-ם, נמצא שהטיפול בבקשת אישור "העסקה" (עסקת בזק-YES) החל לפני ה-30.3.15 כפי שסברתי קודם. היא החלה במכתב שר התקשורת ורוה"מ באותה עת (נתניהו) אל יו"ר מועצת הכבלים והלוויין (ד"ר יפעת בן-חי שגב), מכתב מ-24.3.15 שהוכן ע"י עו"ד דנה נויפלד באישור המנכ"ל דאז אבי ברגר, המאשר לה ולמועצת הכבלים והלוויין להתחיל לטפל בבקשה. הנושא הזה נמצא בסעיפים 257 עד 260 במסמך (מצ"ב כאן וכאן צילומי הסעיפים הללו).