כל הספינים של צמרת משרד התקשורת (ובראשה השר, יועז הנדל, והמנכ"לית, לירן אבישר בן-חורין), שהמשרד מסייע ויסייע לצרכנים, התנפצו אמש בבית המשפט, כשמשרד התקשורת הציג את עמדתו בפני בית המשפט בתביעה של אזרח, שהתלונן שוב ושוב על אי קליטה סלולרית בשכונתו ו"נזרק מכל המדרגות", גם ממשרד התקשורת וגם מחברת הסלולר עליה הוא התלונן. בקיצור: לפי משרד התקשורת, שום תלונה משום אזרח לא תכתיב למשרד מה לעשות. רק חברות הסלולר אומרות לו מה לעשות. ככה זה עובד וכדאי לצרכן הטיפש לדעת את זה ולשתוק, או שישבור את הראש בקיר. זב"שו.
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 3.8.20, 11:37
כל מה שאני טוען (וגם
ליבל סיני, המאוד מנוסה במאבקים צרכניים בבתי המשפט השונים בישראל) בשנתיים האחרונות, הוכח "שחור על גבי לבן" אמש, בדיון בבית המשפט, בתביעה של אזרח תושב עיר גדולה ושכונה גדולה (שפרטיו ידועים היטב לנתבעים, כולל משרד התקשורת, כאן שמו יישאר חסוי), שהתלונן וכמה פעמים, גם במשרד התקשורת וגם בחברת הסלולר שלו,
שאין לו קליטה והוא כל הזמן מתנתק, מה שפוגע בכל אורחות חייו, לרבות בפרנסתו ובלימודיו.
החלפת חברת סלולר לא הייתה מועילה לו, משום שיש בשכונתו יש רק אנטנת סלולר אחת. כל נסיונותיו לקבל סעד או הסבר -
נדחו, גם ממשרד התקשורת וגם מחברת הסלולר.
לכן, האזרח החליט להגיש נגד חברת הסלולר תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות באזור מגוריו. לאור ניסיונות ההתחמקות של חברת הסלולר ממתן מענה, גם לבית המשפט, הוא פנה שוב לבית המשפט, במענה לתגובה של חברת הסלולר ובמסגרת זו הוא גם פירט את כל העבירות על חוק התקשורת ורישיון התקשורת של אותה חברת סלולר (
כמפורט כאן), וביקש מבית המשפט לצרף לתביעה את צמרת משרד התקשורת (שר, יועצת משפטית ומנכ"לית), לאור אחריותם האישית לקיום
סעיפי החוק ו
הרישיון של חברת הסלולר הזו. בית המשפט אכן נענה לבקשתו
וזימן את צמרת משרד התקשורת לדיון.
לדיון שנערך אמש (2.8.20) בבית המשפט, הגיעה קבוצה שלמה ממשרד התקשורת. אלה נציגי משרד התקשורת, שהגיעו לדיון כדי לייצג את עמדת השר, המנכ"לית והיועצת המשפטית של המשרד: עו"ד
בת-שבע נחמיה מיכאלי - מנהלת מחלקה בכירה, תביעות וחקיקה, הלשכה משפטית משרד התקשורת,
דולי דדון-איזנברג - מנהלת תחום פניות הציבור, מינהל פיקוח ואכיפה במשרד, עו"ד
יסכה קליין - מתמחה בלשכה המשפטית במשרד, עו"ד
חמדת קב - מתמחה.
ועתה, לעמדת משרד התקשורת, כפי שמופיעה בפרוטוקול הרשמי של הדיון בבית המשפט מאמש, במענה לשאלת בית המשפט, למה משרד התקשורת לא עונה ולא עוזר לאזרח המתלונן, על היעדר קליטה ועל קליטה משובשת כל הזמן באזור מגוריו:
תרגום לעברית קלה וברורה לכל, מה עמדת משרד התקשורת הרשמית, שהוצגה אמש לבית המשפט:
- מה שהאזרח מתלונן זה בכלל לא מעניין אותנו. שהאזרח ישבור את הראש מול חברת הסלולר, או שישבור את הראש בקיר. זב"שו.
- בשבילנו חברת סלולר זה כמו אנטי וירוס. בכלל לא חשוב לנו שלאנטי וירוס אין צורך בשום רישיון ואנטי וירוס לא מוגדר בשום חוק ורישיון תקשורת, אבל בשבילנו אין חוק ואין רישיון ואין כלום, בעניין של שירותי כל חברות התקשורת.
- לא מעניינת אותנו כל תלונה פרטנית (אינדיבדואלית) של איזה בנאדם מהרחוב. אנו ממילא לא רואים את האנשים המטרידים הללו ממטר. אנו רואים רק את חברות התקשורת.
- אנו בכלל לא נבדוק אם התלונה של איזה אדם, שמטריד אותנו, היא אולי נכונה. למרות שנתנו לנו כלים לבדוק זאת. זה לא עניינו - מה אנו עושים. שלא יפריע לנו ולא יבלבל לנו את המוח. אנו נטיל עיצומים כספיים רק על מי שבא לנו, רק כדי למלא מכסה של "שכר עידוד" לעובדי האגף. זה הכל. שום עניין חוקי, צרכני או אחר - לא מעניין אותנו.
- אנו לא מתעניינים בעבירות, שחברות הסלולר מבצעות על חוק התקשורת, התקנות והרישיון שלהן. כל הניירות הללו הם חארטה, ניירות, שהצרכן יכול לעטוף בהם דגים.
- שום תלונה משום אזרח לא תכתיב לנו מה לעשות. רק חברות הסלולר אומרות לנו מה לעשות. ככה זה עובד וכדאי לצרכן הטיפש הזה לדעת את זה ולשתוק.
- אנו גם כופרים בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט אינו רגולטור של משרד התקשורת. אנו למעשה כפופים רק לאלוהים, וגם זה בספק.
המשפט טרם הסתיים (יימשך בדיון נוסף כנגד חברת הסלולר הנתבעת), אבל ברור שלנוכח העמדה הבלתי מתקבלת על הדעת וההזויה הזו של משרד התקשורת, הסיכויים לזכות בדיון המשפטי, לאזרח התובע את הצדק והשירות מחברת הסלולר, שבה הוא מנוי - הם די קלושים. כך, האזרח עומד לבד בבית המשפט, כשמולו גם החברה הסלולרית המתעללת בלקוחותיה, בניגוד לחוק, לתקנות ולעשרות רבות של סעיפים ברישיונה, וגם מול משרד התקשורת, שנותן גיבוי וחיפוי להתעללות הבלתי חוקית הזו.
אם אתם חושבים, שלנציגי משרד התקשורת פשוט נפלטה בטעות איזו שטות בבית המשפט, אז אתם פשוט
טועים.
זה
בדיוק מה שמנכ"ל משרד התקשורת הקודם,
נתי כהן, (בתמונה משמאל), אמר בכ
ל הזדמנות וזה חלחל לכל פינות המשרד ו
זו עמדת צמרת המשרד, כפי שהוא עצמו אמר זאת עשרות פעמים, למשל כאן בראיון לגלובס:
יתר מכך, הוא (
נתי כהן) אמר גם מספר פעמים, בקולו ותחת שמו, שהמטרה העליונה של המשרד היא לעזור לקבוצת סלקום לרכב על הגב של בזק ולשדוד את משאביה ולקוחותיה.
אם אתם לא מאמינים אז הנה זה
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן.
המכ"לית החדשה של המשרד,
לירן אבישר בן-חורין, (בתמונה משמאל), הולכ
ת בדיוק באותו נתיב -
כאן.
פרוטוקול הדיון אמש בבית המשפט מוכיח זאת "
שחור על גבי לבן".
מאז שנכנסה לתפקידה,
לירן אבישר בן-חורין נפגשה רק עם צד ההיצע (על פי פרסומיה שלה: סלקום, נוקיה ומוטרולה סולושנס). נציגי הציבור המוסמכים
בכלל לא מעניינים אותה.
היא בכלל לא מעוניינת לדעת מה הציבור צריך. הציבור שקוף עבורה. כאילו שהיא מקבלת את משכורתה וכל התנאים הנלווים מ"הקרובים לצלחת", כלומר: קבוצת סלקום. היא שכחה, שהיא עובדת מדינה ולא עומדת בראש ארגון הלוביסטים של חברות הסלולר (אגב, יש ארגון כזה, אבל הארגון הזה, שממומן מכספי חברות הסלולר, לא צריך לבצע כלום ולא צריך להתאמץ, היא עושה עבור החברות הסלולריות את העבודה הזו בהתנדבות, על חשבון משלמי המסים בישראל). קוראים לזה "הפרת אמונים" ברמה הכי חמורה שיש.
בדומה ל-3 המנכ"לים, שקדמו לה, מנכ"לית משרד התקשורת דהיום, כנראה, בטוחה,
שהקוד האתי לעובדי המדינה (גם
כאן)
לא חל עליה ועל החלטותיה. גם לא
קובץ הכללים הנהלים וההנחיות למנכ"לים בשירות המדינה. כך, גם בנוגע
לחוקי התקשורת ול
תקשי"ר. היא
מצויה מעל לכל (חוק, תקנות, החלטות ממשלה וכנסת, נהלים, מדיניות שר, תקשי"ר וכיו"ב).
יש עוד כמה בצמרת המשרד הדוגלים בהשקפת עולם האנרכיסטית הזו.
התוצאה: במשרד התקשורת ככלל -
לא מטפלים בתלונות של צרכנים, בשונה ממשרדי ממשלה אחרים. המשרד זורק את רוב התלונות לפח \ לארכיון או למגרסה (לפי
מדיניות סינון תלונות), ואת מה שלא ניתן לזרוק \ לגרוס, מפנים לתגובת החברות עצמן ואח"כ בדו"ח השנתי -
מכינים מזה מצגת...
.
לדוגמא, מה קורה במשרדי ממשלה אחרים - למשל, משרד התחבורה:
כאן. אפילו במועצת הכבלים הלוויין, שהיא יחידת אחות למשרד התקשורת, רואים את עצמם במועצה מחוייבים לדווח, באופן מדגמי, איך הם מטפלים בתלונות הציבור. למשל
כאן: זה
לא קיים במשרד התקשורת עצמו.
למה? אין תשובה. ממה שאני מבין קורא ושומע - זו לא טעות בדיווח, אלא פשוט שאין מה לדווח. כלומר, משרד התקשורת לא מטפל באלפי תלונות המגיעות אליו, אלא לכל היותר
מעביר אותן לתגובה מחברת התקשורת, ומה שהחברה נגדה התלוננו - עונה,
זו גם עמדת המשרד, ללא כל בדיקה עצמאית.
זה לא טיפול, זו התחמקות מטיפול ורשלנות רבתית של משרד ממשלתי שלם מול הציבור והצרכנים. האבסורד הוא, שבמשרד מתגאים בכך, שמספר התלונות
יורד, אבל ההסבר הוא לא בהכרח, שחברות התקשורת דווקא משתפרות בעקבות הפיקוח של המשרד, אלא
שהצרכנים הבינו, שלא כדאי להתלונן במשרד התקשורת, כי לא מקבלים שם יחס הוגן או בכלל. הצרכנים נוטים יותר להתלונן על חברות תקשורת בגופים, שבאמת עושים עם זה משהו. למשל, הרשות להגנת הצרכן ובעוד גופי צרכנות חשובים, למשל, הרשות להגנת הצרכן של ההסתדרות, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגון "אמון הציבור" ועוד.
כיום, ראשי משרד התקשורת: שר, מנכ"ל, משנה למנכ"ל וכמעט כל הסמנכ"לים הבכירים וראשי האגפים, הם
חסרי כל ניסיון (
אפס ניסיון) של
ניהול חברה עסקית בשוק תחרותי בכלל ובשוק התקשורת בפרט. הם לא ניהלו אפילו לא דוכן למכירת אביזרים לסמארטפונים. הם גם הגיעו (או "הוצנחו") לתפקידם עם
אפס ניסיון וידע ברגולציה ו
אפס ניסיון באכיפה רגולטורית ו
אפס ניסיון בפיתוח מתודולוגיות של רגולציה המותאמת להתפתחות השוק והטכנולוגיות המצויות בשוק.
בנוסף, למשרד התקשורת
אין מדען ראשי, מי שאמור לתת את הכיוון של ההתפתחות של השוק, כי מדובר במשרד ממשלתי-טכנולוגי העוסק בטכנולוגיות מתקדמות המתפתחות במהירות כל הזמן.
אין "מועצה ציבורית", שתייצג את האינטרסים של הציבור ובמיוחד ציבור הצרכנים,
אין כל התייחסות או קשר לנציגי הציבור המוסמכים בשוק התקשורת (יש הרבה גופים כאלה),
והכי חמור:
- אין מסמך אתיקה לעובדי משרד התקשורת. (דוגמאות: משרד הביטחון, רשות המיסים).
- אין כל מסמך המגדיר איך מנוהל ומבוצע שימוע במשרד התקשורת.
- אין כל מסמך לרמת השירות של עובדי המשרד ואין "אמנת שירות" לפעילות עובדי ומנהלי המשרד. (דוגמה - משרד הביטחון).
- אין למשרד התקשורת תכנית עבודה שנתית (ל-2020) ואת התכנית ל-2019 המשרד כלל לא מימש.
- אין כל מסמך המגדיר את רמת והיקף השקיפות בפעילות עובדי ומנהלי משרד התקשורת. (דוגמה: נציבות שירות המדינה).
התוצאה הברורה של כל העובדות המזעזעות הללו:
אנשים, שלא מתאימים לתפקידם בשום היבט, עובדים ב"חלל ריק", ללא כל אתיקה, נורמה או נוהל בשום תחום, ו"עושים מה שבראש שלהם" בשירות "בעלי עניין ומקורבים לצלחת".
ועוד לא דיברתי על תופעות חמורות ביותר דוגמת "שוד כספי הגמלאים" של המשרד, תופעה חמורה ביותר הנמשכת כבר כמה שנים טובות. אלו תופעות מזעזעות, שיכולות להתקיים במשרד ממשלתי, ששמו משרד התקשורת, רק על רקע העובדות, שתיארתי קודם.
בעלי תפקידים זוטרים ובכירים
מתוך המערכת של משרד התקשורת,
שניסו לזעוק ש"המלך הוא עירום", פשוט נוטרלו, נודו וסולקו, כדי שלא יפריעו לכאוס להשתולל באין מפריע, עם הצהרות הזויות וחסרות כל אחריות מפי בכירים ביותר במשרד בנוסח: "
נטיח את הראש של בזק בקיר", לרבות התגייסות טוטאלית
לטובת חברת סלולר אחת בשוק.
לסיכום: אביא שוב מה שכתבתי
כאן:
אין שום רגולטור לתקשורת בעולם, שנפגש עם הצמרת הבכירה של הגופים המפוקחים על ידו, כדי "ללמוד מהם", "להכיר אותם" ולנהל עימם דיאלוג מקצועי כזה או אחר באופן חופשי, סתם כדי "ללמוד ולהתרשם" ו"לתאם ציפיות ולעודד".
זה דבר בלתי מתקבל על הדעת מבחינה אתית, ציבורית, מוסרית וחוקית. זה נכון גם לגבי רגולטורים אחרים, בעלי סמכויות אכיפה ו"הסדרת שוק" (דוגמת: רשות ההגבלים העסקיים, רשות ניירות הערך, הרשות להגנת הצרכן, הרשות לפיקוח חקלאי, מנהל האכיפה וההסדרה - משרד הכלכלה, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון - משרד האוצר, וכיו"ב, שלא לדבר על גופי האכיפה המרכזיים שקיימים בממשל של כל מדינה בעולם, דוגמת: משטרה, פרקליטות, מערכת בתי המשפט, מס-הכנסה, השב"כ וכיו"ב).
אם מנכ"ל משרד התקשורת רוצה "ללמוד את השוק" ו"מה חדש בו" אזי:
- שקודם כל יתכבד וייפגש עם נציגי הציבור המוסמכים ויקבע שיטת הוועצות קבועה ושוטפת עם נציגי הציבור הללו, לאורך כל השנה, ובכל נושא מקצועי - מול נציגי הציבור המתאימים (יש הרבה).
- שיילך לאירועים מקצועיים בתחום התקשורת (בארץ וגם בעולם, ככל שניתן יהיה לטוס).
- אחר כך (או במקביל) שייפגש עם העתיד של עולם התקשורת, כלומר: סטארטאפים.
- אחר כך (או במקביל) שייפגש עם החברות המפתחות פתרונות ויישומים לעולם התקשורת, כלומר: חברות ההייטק.
- מומלץ להכיר וללמוד מה רגולטורים אחרים לתקשורת ולנושאים מקבילים בארץ ובעולם עשו ועושים.
- רצוי לבקר במעבדות פיתוח עולמיות (וגם מקומיות) ובגופי התקינה העולמיים, בתחומי התקשורת השונים.
- אפשרי (ואף מומלץ) להיפגש עם אנשי סגל (חוקרים ומרצים) מהאקדמיה בארץ ומהעולם, שעוסקים בתחומי התקשורת, המדיה והרגולציה.
- מומלץ להיפגש עם גופי מחקר, חוקרים ואנליסטים, שמכסים את עולם התקשורת, גופי התקשורת וטכנולוגיות התקשורת.
לכן, פגישות עם מנכ"לים ובעלי תפקידים בכירים בגופים המפוקחים על ידו על פי חוק, אמורים (בעיקרון של "שמירה על טוהר המידות, מניעת לזות שפתיים ושמירה על מעמדו של השירות הציבורי") להיעשות רק לפי מה שהוגדר בחוק התקשורת, למשל בסעיף 37א8, וגם זה לא חובה, אלא רק אפשרות (כי אפשר לקבל מהמנכ"לים המפוקחים את הכל בכתב, ללא פגישה פנים אל פנים). בסעיף הזה בחוק מדובר במפגש מאוד ברור ומובנה עם המנכ"ל, סעיף האומר כך: "מפר [כלומר: מי שקיבל קנס - "עיצום כספי" מהמנהל, דהיינו: מהמנכ"ל] שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 37א7, רשאי לטעון את טענותיו לפני המנהל, בכתב או בעל-פה, כפי שיורה המנהל, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה".
לירן אבישר בן-חורין, מנכ"לית משרד התקשורת, לא מבינה כנראה בכלל את תפקידה, סמכויותיה, אחריותה והמסגרת הציבורית-רגולטורית, שבה היא פועלת כמנכ"לית.
זו לא סטייה מקרית, אי הבנה מקומית רגעית, או מעידה חד-פעמית. זו דרך החשיבה וההתנהגות שלה, של "אני ואפסי עוד". בדיוק כמו קודמיה, מתחילת העשור ועד היום. לכן, היא לא יכול להיות מנכ"לית משרד התקשורת. ככל שהקדנציה שלה תהיה יותר קצרה, כך ייטב לשוק התקשורת ולתושבי מדינת ישראל (וכמובן ייטב לשלטון החוק ולטוהר השירות הציבורי במדינת ישראל).
